|
ההנהלה רצתה, שלמוסד יהיה אופי יהודי מובהק. האנשים, שעמדו בראש ההנהלה, היו
מעונינים ברוח ציונית כללית.
ויה רסירת יצחכ ,"םירמוש"הילדים היוו בעיה קשה מבחינת החינוך היהודי, 34מהם היו
זו הייתה התבוללות משונה. אמנם, לא .םיללובתמ– רתיהו "חוכה"חסידים נלהבים של
הייתה להם כל תיאוריה של התבוללות, אבל לא נעים היה להם, שמכירים בהם את יהדותם.
ידיעותיהם בתולדות ישראל הגיעו עד יוסף, וכן ידעו כמה ברכות ותפילות. על הציונות ועל א"י
הפרצל היה השק תינויגה הניחבמש ,הבר תידוהי תושיגר התלגתנ ינש דצמ .רתוי תצק ועדי
לנטייה להתבטלות לאומית, ילדים, שעברו מבית יתומים אחר, התרגזו בראותם ביניהם מטפלת,
הב "יהודים פולניים",שעברה מהמוסד הנ"ל. הם לא יכלו לסלוח לה על שגידפה אותם בשם
בשעה שהיא הייתה בעצמה מגליציה. הילדים דרשו את לימוד הלשון העברית, משום שהם
.ידוהי דסומב
קודם חשבו לשלב את הערכים היהודיים בכל הזדמנות ובכל מקצוע, אבל לאחר ניסיון קצר
הוכח, שבגלל חוסר מורים מתאימים וחומר מתאים למורה ולתלמיד, צריך לקבוע שעות מיוחדות
לנושאים אלו. כמקצועות מיוחדים נלמדו: תנ"ך, תולדות ישראל וקורס המוקדש לנושאים מוסריים.
מורים סיפרו סיפורים מן התנ"ך בשעות מיוחדות ובחגיגות ליל שבת. לנערים סופר גם על העם
היהודי בהווה, על בעיות ישוב הארץ. כנקודת מוצא לשיחות הללו שימשה קריאת העיתון, בשבת
לפנה"צ היו מתאספים הילדים מבני עשר ומעלה לשעת לימודים המוקדשת לדת ישראל זו לא
הייתה שעת חובה. המורה הצליח לקרב ללב הילדים את בעיות היסוד של דת ישראל.
בליל שישי היה המנהל משוחח על נושא מוסרי, ומנצל כנקודת מוצא איזה מקרה מחיי הילדים
במשך השבוע. ברנפלד מסופק אם שיחות אלה קלעו אל המטרה.
רבה הייתה השקידה גם על הצורה היהודית. בתנועה הציונית הייתה רווחת הנטייה להרבות
בסמלים, בלי לשים לב אם הם מבטאים הרגשות חיות פנימיות, בית הילדים בבאומגרטן נמנע
.הזמ
על אף מסירותם לא הצליחו המורים לעברית לעורר הדים עמוקים בנפש הנערים ולקשור אתם
קשרים אמיצים מחוץ לכיתה, לכן לא יצא המקצוע הזה מגדר מקצוע כתתי גרידא.
חגי ישראל נחוגו ברוב פאר. שנים מהם, חנוכה ופסח, היו חגים רשמיים מטעם ההנהלה,
מפני שהיו מיועדים לאורחים נכבדים. הרושם החיצוני היה טוב. ניקיון, חום, לבוש טוב, אוכל
בשפע, שפע של תכלת לבן, סמלי מגן דוד, פיקוד עברי, מפות יפות. אבל ערכם הפנימי היה
קטן. חג הפורים היה חג פנימי של המוסד. כל החניכים היו מרוכזים ומאוחדים מסביב למפעל
הזה, והחוויה הייתה באמת גדולה מאד. ברנפלד קיווה, שיצליחו ליצור כאן סגנון-נעורים יהודי,
אל לבא .המויק תונש לכב תושעל החילצה אל תידוהיה רעונה תעונתש רבד ,יטסילאיצוס
נסתייע הדבר. עם כל הרצון הטוב של ההנהלה, ורצון ההעמקה מצד המחנכים, אין להצביע
גם בשטח זה על הישגים ניכרים, אם כי בחלק מעובדי המוסד הזה פעמה בלי ספק רוח ציונית-
חלוצית, שאולי הייתה זוכה להשיג תוצאות חשובות, אילו יכלו להתמיד בעבודתם.
ברנפלד מבחין שלוש תקופות בהתפתחות החברה:
בחודש הראשון היו, 3-4שיחות. כל היוזמה הייתה בידי המנהל. כל החוקים שנתקבלו (1
בחודש זה נדונו מחדש, למוסדות לא הייתה עדיין כל אוטוריטה. גם החוקים והסדרנים פעלו
.דלפנרב לש הטירוטואה תוכזב
אח"כ בא שינוי. ההשתתפות נעשתה ערה מאד. רבו המתווכחים. שתי הצעות-חוקים שונו (2
ע"י הדיון. לילדים נקנתה הרגשה מלאה, שהם מכינים את החוקים. גדלה האוטוריטה של הוועד
והתורנים. הוועד הוחלף (הקודמים נסעו), נבחרו ארבעה בנים ובת אחת. החוקים היו ידועים
לילדים ובדרך כלל נשמרה -אף על פי כן לא סיפקה ה"אסיפה הכללית" לא את ברנפלד ולא
את המורים.
ויה רעונה תועונתב תוחישל האוושהב .אוהה יווהה ההת ויניעלו רעונה תעונתמ אב דלפנרב
השיחות כאן חיוורות ורפות, אבל גם הילדים לא באו על סיפוקם, הואיל ומבחינה הנהלתית
לא הייתה עדיין השיחה יעילה. הייתה גם סכנה, השיחה תיהפך לבימת ויכוחים בלבד. לוועד
ולתורנים לא היה בעצם מה לעשות. עליהם לראות, לשמוע ולהשגיח, אבל הידיים והגוף נשארו
ללא פעולה, מצד שני הושקע מרץ מופרז בפעולות, כגון כתיבת פרוטוקולים, צלצול, דואר וכו'.
.קחשמ לש הרתי הדימ הזב התייה
בתקופה השלישית הושמעו הצעות לשיפור החיים. הילדים רצו בתפילה ליד השולחן, שאפו (3
לערוך את השבת יפה יותר וביקשו משחקים חדשים, הילדים התעניינו לדעת מה עושים באוכל
המיותר והציעו לחלקו לאלה, שאינם מקבלים הוספות מקרובים. הוועד קיבל לידו את החלוקה
של סוגי לבנים שונים, נוסדה קופת-מלווה וחנות לסיפוק צרכים שונים. הופיע הגיליון הראשון
הילדים קיבלו על עצמם את כל העבודות מסביב לבית "בית ילדים באומגרטן". לש ספדומה
ובתוכו. כמה פועלים מקצועיים הצליחו לרכז מסביבם ילדים והשפיעו עליהם השפעה מחנכת.
פעילים היו בעיקר הילדים בגיל .16-11בשיחות השתתפו, אמנם, גם צעירים יותר אבל אותם
משך המשחק, ההצבעות וכד'.
התפתחות זו נתקלה בהתנגדות נמרצת מצד ההנהלה האדמיניסטרטיבית, הם ראו בה ניסיון
מצד ברנפלד לרכז את כל השלטון בידו. אם כי היה מחנך טוב, הרי היה לדעת ההנהלה,
אדמיניסטרטור גרוע. הסכסוך בין המחנכים לבין האדמיניסטרציה התחיל עוד בחודש השני.
לאחר חודש התברר למחנכים, שהתנאים המוסכמים אינם נשמרים. המחנכים נאלצו לקבל
את מרות האדמיניסטרציה. המחנכים ניסו לעבוד וקיוו, שהדברים ישתפרו, אך בינתיים העניינים
הסתבכו יותר ויותר. הג'וינט לא שם לב לתלונותיו של ברנפלד, אם כי ידע על חוסר יכולתה של
המנהלה. כשחלה, מילא את מקומו ה הופר. המורים נמנעו מכל סכסוך. אבל סוף סוף, הוגדשה
הסאה, ההכנות לקראת חג הפסח, שצריך היה לשמש ראווה לעשירים מוזמנים, הפיקוה מצד
הג'וינט בצורה משפילה וכו' – שימשו דחיפה אחרונה לתזכיר, שהוגש ע"י המורים. בתזכירם
זה קבעה שההנהלה הפדגוגית והטכנית נמצאת בידי שני אנשים בלתי תלויים זה בזה, וכתוצאה
מכך קיימים במוסד אי-סדרים מבהילים. ההנהלה מתייחסת בגסות לפועלים, את העבודות
הקשות היא מוסרת ללא יהודים. לא יתכן יחס כזה לעבודה במקום שרוצים לחנך להערכת
העבודה. המצב ההיגייני הוא בכל רע. מורגש-אי-כשרון מוחלט מצד ההנהלה, ההצעה לתיקון:
מינוי ד"ר ברנפלד כמנהל יחיד, המרכז בידו את הצד הפדגוגי והאדמיניסטרטיבי. אם תביעה
זו לא תתקבל הם ייאלצו להפסיק את העבודה. תשובה שלילית של הג'וינט הביאה לידי
התפטרות המורים. הג'וינט הודיע להם, שהם יכולים לעזוב למחרת את העבודה ודרש לא
להתערב בענייני הילדים. באפריל 1920עזבו המורים את עבודתם מתוך מרירות רבה, מלווים
ע"י הילדים המצטערים עד לידי ייאוש.
היחס של הבוגר לילד נובע, כדוגמת התרבות והמצב המשקי, מאותם כוחות הנפש עצמם –
סבור ברנפלד. הילדים גדלים באותה אוירה עצמה, שבה-הם יצטרכו לעבוד, לחיות ולסבול
כמבוגרים. זוהי אוירה של "השתלטות וכניעה, שרירות לב, פקודה וצייתנות; אוטוריטה מלאת
כבוד והודאה נכנעתי אנוכיות, עונש, שכר, חוסר התחשבות". באווירה זו נעשה דרך הסבל
להרגל אהוב, דרך השלטון לרצון לוהט. על עולם אפקטיבי זה מתבססת הפדגוגיקה כיום,
תויטסילאיצוס תודבוע רוציל התבוח" רשא ,תיטסילאיצוסה הקיגוגדפה תדמוע הל דוגינב
ממשיות בגדלה את הילדים בתוך הווי ציבורי, המורכב מכוחות נפשיים אנטי-אגואיסטיים,
אשר בו הם גדלים בכפיפה אחת עם מבוגרים, שהם אנשים חברתיים".(שם עמ' .)47
התביעה המוצגת למורה עוד בטרם ייבחנו כשרונותיי וסגולותיו, היא אם יחסו לילדים הוא
איה "ס"היב תדע" .,תיטסילאיצוסה הרבחה שיא לש תולוגסה תא חפטל לגוסמה ,הזכ
אפוא מכשיר של הפדגוגיקה הסוציאליסטית. בדומה לוינקן ולוזרקה, אין ברנפלד מסתפק
היהת הניערג רשא ,תיללכ תיכוניח הכפהמב הצור אוה אלא ,תדדובמה ס"היב תדעב
."תודמעמה תמחלמב הדיקפתו ס"היב תדע" ורפס תא שידקמ אוה הז אשונל .ס"היב תדע
(133)
ברנפלד הגדיר את מהותה של "עדת ביה"ס". קודם כל אין זה רק בית ספר, אלא בית לנוער.
שנית, קווים עיקריים מבדילים אותה מיתר בתי הספר:
ההדגשה נעתקת מהלימודים לשטחים אחרים (חינוך, עבודה, ספורט, משחק, אימונים). (1
המבוגר יותר משהוא מורה הוא חבר בוגר, ידיד, מנהיג, מכאן השיתוף בהנהלה. (2
היסוד בשיתוף זה, האספה הכללית המחוקקת. ברנפלד מבדיל בין בית החינוך ובין "עדת
ביה"ס", שהיא צורת הארגון וההנהלה של התלמידים. האידיאולוגיה של בית החינוך מורכבת
:הלא תודוסימ
המעמיד במרכז את היופי, הכבוד והערך העצמי של הנוער. ,"םירוענ"ה גשומ .1
הרשק ,ימצעה הכרע ,הרבחה לש הימונוטואה תא טילבמה ,"שותפות החיים" גשומ .2
.ולש תואידיאלו גיהנמל
האדיאולוגיה של בית החינוך קמה מתוך השאיפות הליבידיות. תנאי לפעולתה הוא, ששאיפות
אלו תשארנה בלתי מוכרות, רק ע"י ערפול אפשר לשמור על שיווי המשקל הליבידיוני. אם
היחסים הליבידיוניים מופיעים בגלוי, נהרסת החברה.
עיבטה 1910 תנשמ .רפסה יתב לכב ס"היב תדע לש השירדה תא הלעה רעונה תעונתמ קלח
וינקן את חותמו על דרישה זו ותוכנה. ויקרסדורף שימשה לה ביטוי מוחשי.
חסידי וינקן הצעירים התלכדו מסביב לעתון " ,"Anfang Derשאחד מעורכיו היה ז. ברנפלד.
הופעת הגיליון הראשון עוררה התמרמרות רבה. בעצם נודע לנערי גרמניה על קיום העיתון
מתוך ויכוחים בפרלמנט ובעיתונות. היו רק כ- 1000טפסים, שהופצו בין הוינקנים, שקראו
אשונה ."תישפוח ס"יב תדע" התלמידים דרשו "תנועת תרבות הנעורים". םמצעל
ויה וירבח "ועד אקדמאי למען תיקונים בבתי הספר". היה תאזה השירדה לש ינוגראה
סטודנטים ותלמידים, שעמדו במגע הדוק עם וינקן. לארגון היו בתי נוער, עיתוני בית, מועדונים,
תחנות התייעצות וקבוצות פעולה לפוליטיקה חינוכית. הארגון התקיים בשנים , 1912-14אחד
משלושת מנהליו היה ד"ר ז. ברנפלד. הארגון פוזר ע"י הממשלה. רוב החברים, שנשארו בחיים,
פעלו אח"כ במפלגות הסוציאלדימוקרטיות, הקומוניסטית ובמפלגות פועלים יהודיות. תכניתם
הייתה לארגן את הנוער לפי בתי הספר. בכל בי"ס קיבל הנוער את הנהלת חייו הפנימיים, הארגון
הארצי של התלמידים צריך היה לבצע את המהפכה של החינוך. לשם זה הם חשבו לרכוש את
המפלגות הפוליטיות, להכריז על שביתות ולעורר את הנוער לצאת מהעיר ומבתי הספר. הם
רצו להשיג את הזכות לתלמידים להתארגן ולבטל את זכויותיו הדיסציפלינריות של המורה, זאת
הייתה צריכה להיות מלחמת-המעמדות של הנוער. עצם הופעת העיתון הביאה לידי מלחמה
בארגון הזה. תנועת הנוער הגרמנית נסתייגה בחריפות מכל השאיפות והתוכניות האלה.
הממשלה נלחמה בתנועה זו ע"י הוצאת תלמידים מבתי הספר והאוניברסיטה, ע"י חיפושים
בבתים, איסורי אסיפות ונסיעות וכו'. רדיפות אלו נפסקו עם פרוץ המלחמה העולמית.
תנועת הנוער הגרמנית וראשי החינוך הצביעו על ההשפעות היהודיות הרבות בכל התנועה
הזאת. אמת נכון הדבר היהודים ביכרו תנועה זו על אגודות אחרות, אשר בדרך בלל סירבו
.םלבקל
היה הז .הריעצה תונגרובה לש רתויב תוינעה תובכשה ופרטצנ ל"תנועת תרבות-הנעורים"
האגף השמאלי של תנועת הנוער, שביקש לקשור קשרים עם נוער הס.ד. סיסמת "עדת ביה"ס"
מכשיר של מלחמת הנוער לכיבוש ביה"ס. תוכן הסיסמה ל"תנועת תרבות-הנעורים" השמיש
הזאת אצל תנועת הנוער הגרמנית היה לשפר את היחסים ההדדיים בין התלמידים והמורים.
השנעהה תוכז תרבעהו תלבוקמה תעמשמה תטיש לוטיב :הבצוה וז המחלמב הנושאר הרטמכ
לידי התלמידים, שיחד עם המורים ישקדו על קיום המשמעת.
הניסיונות הללו הראו, שהרוב המוחלט של התלמידים לא התעניין כלל בכל הדבר הזה. הוא לא
רצה לדעת על העדה ולא על ביה"ס. מצד שני לא גילו המחנכים והמורים התנגדות ואיבה, כפי
שרבים חשבו בתי-ספר אחדים כבר היו נתונים להנהלה מרכזית חשאית וקשרו קשרים עם וינקן.
התברר, שהשם והצורה אינם מספיקים אלא העיקר הכיוון. המורים רצו להשתמש בארגון החדש,
כדי לשמור על ההווי הקיים. המלחמה הפסיקה את הפעולה הזאת.
לאחר המהפכה בפרוסיה עלה ערכם של רעיונות אלו. הרפורמה בוצעה באופן כללי ע"י הניש
בעזרתו של וינקן, אבל היא נפגשה בסבוטז'ה מצד המורים והתלמידים ונכשלה לגמרי. הקבוצה,
שחתרה לקראת תיקונים בחינוך, בטלה יחד עם תנועת הנוער החופשית. תפקידים אלה עברו
.יטסילאיצוסה רעונל
הסוציאליסטים ראו בבית החינוך מוסד בורגני, שאינו בא בחשבון מבחינת ההוצאות, בשביל
ילדים פרולטריים. שיטת המבחן לפי ברנפלד היא: "האם בית החינוך מחזק את הבורגנות
או מחליש אותה?" בתי החינוך באנגליה משרתים את שכבת השולטים. גם רוב בתי החינוך
בגרמניה הם בעצם מעין השלמה לגימנסיה. בהם מתחנך צבא-עזר לקפיטל הגרמני.
ישנו גם סוג שני, בעל מגמות מהפכניות, כגון ויקרסדורף בימי וינקן. בדרך כלל מרגישים
התלמידים את עצמם בבתי החינוך מבחינה כלכלית כבעלי-רנטה. הם מחוסרי כל דאגה
כלכלית ואפילו אינם יודעים את דאגות הוריהם. מציאות כזאת של בית חינוך מפרנסת
תוכן אידיאולוגי לשכבה שולטת. גם ההוראה מושפעת מהתרבות השלטת וגם סגנון החיים
נעוץ בחיי מעמד מסוים. נמצא, שחיזוק היסודות הללו מביא לידי כך, שרוח לאומנית פשיסטית,
או בין-לאומית ודימוקראטית-ג'נטלמנית תשתלט בבית החינוך.
קשה אפוא המאבק לבית חינוך בעל מגמה סוציאליסטית, הרוצה להלחם בנטיות אלה. גם
האיזולציה של בית חינוך מרחיקה אותו מסולידריות מעמדית, סולידריות זו אפשרית אם מנהיג
הנוער הוא גם מנהיג המונים פרולטריים.
אף על פי שבית חינוך מכריז על תכניות הסוציאליסטים אין לו כל קשר עם מלחמת המעמדות
ותנועת הפועלים.
צורת בית החינוך עושה רק רושם של חיי נוער סוציאליסטיים. הקבוצה, המנהיג, בני-הלוויה,
הסולידריות של בית החינוך – כל זה הולם את הנוער. אבל כשלעצמו אינו עדיין סוציאליסטי.
אם בית חינוך רוצה להיות תא סוציאליסטי עליו למלא שני תנאים:
להחדיר את הלימודים בתכנים סוציאליסטיים. .א
.תיטסילאיצוסה רעונה תעונת לש ינגרוא קלח תויהל .ב
בית חינוך בורגני שומר על בדילות גמורה של כל ביה"ס, בעוד שבברית-המועצות הלא מהווה תא
בנוער הלומד הסובייטי. ההיקף של "עדת ביה"ס" איננו בעיה כמותית בלבד, אלא גם איכותית.
אירגונה של "עדה" בכיתה אחת מחזק את המשטר האוטוריטטיבי, המיוסד על שירותי הילדים
מתוך רצון. שיחה כללית של כל תלמידי ביה"ס עשויה לחולל התפתחות אחרת לגמרי, ואמנם
מפני שיחה כזאת מפחדים מורים מסוימים. כשהנוער מכל בתי הספר מתאסף יחד, הוא הורס
לש ולקשמ הנתשמ וז השדח תרגסמב .היסחי לכ לע התכה לש רדוסמהו לבוקמה הנבמה תא
המורה ואף משקלו של התלמיד שונה. אם שיחה זו אינה משנה דבר, הריהי משעממת ואינה
מעוררת כל עניין. מה שאין כן אם היא קובעת עניינים מסוימים.
תוברת"בוינה הייתה מלחמת תלמידים סוציאליסטיים, אשר טיפחה את המסורת של תנועת
הם השתתפו בשביתת הנוער העובד בשנת .1918הם יצרו "ועדה מכינה לוועד ."םירוענה
המרכזי של תלמידי בתי הספר התיכוניים בוינה". הוא נבחר בשנת .1919אך מכיוון שלא ניתנו
.לשכנ – תוירנילפיצסיד תויוכז ול
בשנת 1924מצאו התלמידים הסוציאליסטיים הזדמנות לעורר את דרישתם בקשר למקרה
דיסציפלינרי טראגי. הם דרשו למסור את הזכויות הדיסציפלינריות של המורים לוועד המרכזי.
הושגה פשרה עם שלטונות החינוך הסוציאליסטיים, שלפיה הוועד המרכזי הוא מעין כנס
לויכוחים, למסירת אינפורמציה, להגשת בקשות ולעריכת אספות עם באי-הכוח של שלטונות
.ךוניחה
בשנת 1925/26הופיע עיתון הנוער הלומד הסוציאליסטי ..Schulkampfבבתי הספר התיכוניים
נוצר מרכז להשקפות סוציאליסטיות. ברנפלד סיכם את הדרישות, שעליהן חייב הנוער לעמוד:
.העבצהב דחא לוק הרומו דימלת לכל .דסומה לכב תיללכ "ס"היב תדע" (1
עוציבה ,הקוחתה ,תעמשמ יניינעב הימונוטוא ."ס"היב תדע"ל המלש תירנילפיצסיד תוכמס (2
.הלהנההו
,הלהנה ,תעמשמ יניינעל רתויב הובגה דסומה אוה – זכרמה .רפסה יתב לש יללכ דוגיא (3
.המזוי ,תרוקב
המרכז משתתף בשלטונות בתי הספר בענייני "עדות ביה"ס" יש לו זכות הצבעה, בענייני (4
תלמידים ובתי הספר – זכות מייעצת.
אבל התנאי העיקרי הוא תנועת התלמידים צריכה להתקשר עם התנועה הפרולטרית ולשלב את
החינוך כחלק ממלחמת המעמדות.
|
