חג השבועות, דברים פרק טז ו-כו – הדרכה למורה

נושא הדף:
חג השבועות,
דברים פרקים טז ו–כו –
הדרכה למורה

מיועד לכיתה:
ו

מחבר הדף:
יהושע רוזנברג

חג השבועות –
חג הבִּכּוּרִים

מספר הערות למורה

חג השבועות מוכר בעיקר כחג מתן תורה.
בעיוננו הפעם נתמקד בקשר שבין חג השבועות לביכורים.

הכלים שבהם נשתמש יהיו: תמלילן ומאגר אוצרות ישראל. נעזר גם במילון.
רצוי מילון ממחושב.

העניין הראשון שבו יעסקו התלמידים יהיה שמות שלשת הרגלים בספר שמות מול אלה של ספר דברים

כל אחד מן החגים מאופיין בפסוקים.

פסח – שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם

שבועות – בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה

סוכות – וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה:

ספר ויקרא פרק כ"ג

(טו)
וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: (טז)
עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה’: (יז)
מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַה’: (יח)
וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ עֹלָה לַה’ וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה’:
(יט)
וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים:
(כ)
וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכֻּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי ה’ עַל שְׁנֵי כְּבָשִׂים קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַה’ לַכֹּהֵן:
(כא)
וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם:

ספר דברים פרק ט"ז

(ט)
שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת:

(י)
וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה’ אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ: (יא)
וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: (יב)
וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה: … (טז)
שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה’ רֵיקָם:
(יז)
אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת ה’ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:

התאריך של חג השבועות לפי פסוקים אלה הוא שבעה שבועות או חמישים יום לאחר הבאת קרבן העומר.
כאשר לא היה לוח קבוע וראש חדש היה נקבע על פי ראיית מולד הלבנה יכול היה חודש להיות מלא – בן שלושים יום,
או חסר –
בן עשרים ותשעה ימים. אם גם חודש ניסן וגם אייר יהיו מלאים יחול חג השבועות ביום ה'
בסיון.
אם יהיה האחד מלא והשני חסר יחול שבועות בו'
בסיוון.
אם יהיו שניהם חסרים יחול בז' בסיוון.

ממתי מתחילים למנות את הימים עד לחג השבועות?

וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה:

שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת:

ביכורים

1. ראשית פרי האדמה שהייתה מועלית מדי שנה לבית המקדש על–ידי בעלי השדות בארץ ישראל וניתנת שם לכוהנים.

רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ (שמות פרק כ"ג פסוק יט)

הביכורים היו באים מן הפירות המשובחים שבשבעת המינים בלבד,
והיו מועלים לירושלים בחודשי הקיץ החל בחג השבועות. בתקופת בית המקדש השני היו הביכורים מובאים בטקס חגיגי ורב רושם שתיאורו בא במשנה.

‏2. שמו של קורבן שתי הלחם שהיו מקריבים בחג השבועות כמנחה העשויה מן החיטים החדשות שנקצרו באותה שנה.

"וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה' בְּשָׁבֻעתֵיכֶם"
(במדבר כ"ח כו).

‏3. תחילת ההבשלה, היבול הראשון של גידולים חקלאיים:
"וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים" (במדבר י"ג כ).

בעת החדשה הונהג,
בעיקר בחוגי ההתיישבות העובדת, טקס סמלי של הבאת

ביכורים,
שבמסגרתו מוצג היבול החקלאי החדש של אותה שנה.

‏‏4. (כסומך)
כינוי ליצירה ראשונה בתחום הספרות והאומנות.

ספר הביכורים של המשורר הצעיר זכה למחמאות מפיו של הסופר המפורסם..

מן המשמעויות מתאימה לפסוקים המשמעות השנייה.

קרבן שתי הלחם,
הבכורים,
נקרא מנחה חדשה:

(טו)
וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: (טז)
עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה’: (יז)
מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַה’:
(ספר ויקרא פרק כ"ג )

יחד עם הבכורים הביאו גם קרבן מן החי:

(יח)
וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ עֹלָה לַה’ וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה’:
(יט)
וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים:
(כ)
וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכֻּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי ה’ עַל שְׁנֵי כְּבָשִׂים קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַה’ לַכֹּהֵן:

סדר הבאת הביכורים

כיצד מפרישין את הביכורים?
יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה אשכול שביכר רימון שביכר וקושרן בגמי ואומר הרי אלו ביכורים (משנה בכורים פרק ג משנה א)

אין מביאין ביכורים חוץ משבעת המינים לא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים ולא מזיתי שמן שאינן מן המובחר

(משנה בכורים פרק א משנה ג)

הקרובים מביאין תאנים וענבים והרחוקים מביאין גרוגרות וצמוקים

(משנה בכורים פרק ג משנה ג)

מצוה להביאם בשבעה כלים, ואם הביאן בכלי אחד יצא.

כיצד הוא עושה?

מביא שעורין ונותן מלמטה ודבר אחר על גביהן.

חיטין על גביהן ודבר אחר על גביהן.

זתים על גביהן ודבר אחר על גביהן.

תמרים על גביהן ודבר אחר על גביהן.

רמונים על גביהן ודבר אחר על גביהן.

תאנים למעלה מכולן.
ומקיפין להן אשכולות של ענבים מבחוץ.

(תוספתא בכורים פרק ב הלכה ח)

העשירים מביאין את ביכוריהם בקלתות של כסף ושל זהב והעניים מביאין אותן בסלי

נצרים של ערבה קלופה הסלים והביכורים ניתנין לכוהנים
(משנה בכורים פרק ג משנה ח)

אין מביאין הביכורים קודם לעצרת … מפני הכתוב שבתורה:
"וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה"
(שמות כ"ג טז)

(משנה בכורים פרק א משנה ג)

מעצרת ועד החג מביא וקורא מהחג ועד חנוכה מביא ואינו קורא

(משנה בכורים פרק א משנה ו)

כיצד מעלים את הביכורים?

לא היו עולין יחידיים, יחידיים,
אלא פלכים, פלכים.

(תוספתא בכורים פרק ב הלכה ח)

כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעירו של מעמד ובאין ולנין ברחובה של עיר ולא היו נכנסין לבתים ולמשכים היה הממונה אומר קומו ונעלה ציון אל ה'
אלוהינו (ירמיהו ל"א ה) (משנה בכורים פרק ג משנה ב)

לא היו מהלכין כל היום כולו, אלא שתי ידות ביום. חזני בית הכנסת עולין עמהן.
(תוספתא בכורים פרק ד הלכה ח)

והשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו והחליל מכה לפניהם עד שהן מגיעין קרוב לירושלים

(משנה בכורים פרק ג משנה ג)

בדרך היו אומרים (תהילים קכ"ב)
שמחתי באומרים לי בית ה'
נלך

(תלמוד ירושלמי בכורים פרק ג הלכה ב)

הגיעו קרוב לירושלים שלחו לפניהם ועטרו את ביכוריהן

(משנה בכורים פרק ג משנה ג)

רבי שמעון בן ננס אומר מעטרין את הביכורים חוץ משבעת המינין רבי עקיבה אומר אין מעטרין את הביכורים אלא משבעת המינים

(משנה בכורים פרק ג משנה ט)

והפחות והסגנים והגזברין יוצאין לקראתם לפי כבוד הנכנסין היו יוצאין
(משנה בכורים פרק ג משנה ח) בירושלים היו אומרים עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים

(תלמוד ירושלמי בכורים פרק ג הלכה ב)

וכל בעלי אומנייות שבירושלים עומדין לפניהם ושואלין בשלומן אחינו אנשי מקום פלוני באתם בשלום

החליל מכה לפניהם עד שהן מגיעין להר הבית

(משנה בכורים פרק ג משניות ג–ד)

בהר הבית היו אומרים (תהילים ק"נ)
הללויה הללו אל בקדשו כו'

(תלמוד ירושלמי בכורים פרק ג הלכה ב)

כל הדרך כולה הרשות בידו ליתנו לעבדו או לקרובו עד שמגיע להר הבית.
הגיעו להר הבית אפילו אגריפס המלך נוטל את הסל על כתפו ונכנס עד שמגיע לעזרה

הגיע לעזרה דברו הלויים בשיר ארוממך ה' כי דיליתני ולא שמחת אויביי לי (תהילים ל"ב)
(תוספתא בכורים פרק ד הלכה ח)

בעזרה היו אומרים כל הנשמה תהלל יה הללויה

(תלמוד ירושלמי בכורים פרק ג הלכה ב)

עודהו שהסל על כתפו קורא מהגדתי היום לה' אלוהיך (דברים כ"ו ג) עד שהוא גומר את כל הפרשה

רבי יהודה אומר עד ארמי אובד אבי הגיע לארמי אובד אבי מוריד הסל מכתפו ואוחז בשפתותיו וכוהן מניח את ידו תחתיו ומניף וקורא מארמי אובד אבי (דברים כ"ו ה)

עד שהוא גומר את כל הפרשה.

הניחו בצד המזבח והשתחווה ויצא

(משנה בכורים פרק ג משנה ו)

הגוזלות שעל גבי הסלים היו עולות ומה שבידן ניתנין לכוהנים

(משנה בכורים פרק ג משנה ה)

מה עושים בכל אחת מן התחנות של הביכורים:

חג השבועות –
עצרת חג הסוכות –
החג

מחג השבועות ואילך אפשר להביא ביכורים. אין מביאים ביכורים קודם לעצרת.

עד לחג הסוכות מביאים ביכורים וקוראים את מקרא הביכורים:
ארמי אבד אבי וגו'

מסוכות ועד לחנוכה מביאים ביכורים אך לא קוראים מקרא ביכורים.

מי שהביא בכורים היה קורא דברי שבח ותודה לה'
על שזכה ליבול.

הקטע שאמרו מביאי הבכורים נקרא בשם: מקרא
בכורים
והוא מופיע

בספר דברים פרק כ"ו.

מקרא ביכורים דברים פרק כ"ו

(א)
וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ:

(ב)
וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:

(ג)
וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו:

הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה’ אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה’ לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ:

(ד)
וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה’ אֱלֹהֶיךָ:

וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ:

אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב:

(ו)
וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה:

(ז)
וַנִּצְעַק אֶל ה’ אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה’ אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ:

(ח)
וַיּוֹצִאֵנוּ ה’ מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים:

(ט)
וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:

וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה’

וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ:

(יא)
וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ:

תסריט בשבע תמונות לסיפור הביכורים

תלמיד שירצה יוכל לכתוב, על סמך המקורות,
חיבור קצר שכותרתו:
הבאתי ביכורים לירושלים".
עליו להשתמש בחיבור בפרטים המתוארים במקורות.

אפשר להשוות את הטכס המתואר במשנה עם טכס שהתלמידים חוו.