חולין טו, עמוד א: מעשה שבת במילי דאורייתא: מערך שיעור

בס"ד

מערך שיעור מבחן

בנושא:

מעשה שבת במילי דאורייתא

תאריך:
א אייר התש"ע

הגדרת החומר:
מעשה שבת במילי דאורייתא,
מסכת חולין דף טו עמוד א

בית ספר:
ישיבה תיכונית אלון–
מורה

כיתה: יא

מורה מאמן:
הרב ישורון אוחנה

מדריך פדגוגי:
הרב יאיר שחור

מגיש:
תמיר אנג'ל (ת.ז 039882618)

טלפון:
0527710718

תוכן עניינים

1.0 ניתוח עיוני של היחידה

1.1
פרק א:
מקור האיסור

2. פרק ב':
   מעשה שבת במילי דאורייתא

3. פרק ג:
   נושאים הקשורים למעשה שבת

4. סיכום

2.0
ניתוח
הכיתה

2.1
תיאור הכיתה

2.2
ידע מוקדם של התלמידים הרלוונטי ליחידת ההוראה

2.3
קשיים לימודיים צפויים ביחס לנושא ולתוכן

2.4
מדוע בחרתי בנושא

3.0
שיקול
דעת
בהגדרת
הנושא

3.1
החומר שיכלל ושלא יכלל בשיעור

3.2
מטרות השיעור

3.3
פירוט אמצעי העזר

3.4
תקציר השיעור

3.5
מהלך השיעור ושיקולי דעת דידקטיים

3.6
מבנה הלוח

נספחים

1.0
ניתוח עיוני של היחידה

1.1 פרק א': מקור האיסור הוא בגמרא מסכת חולין דף טו עמוד א:

תלמוד
בבלי
מסכת
חולין
דף
טו
עמוד
א

"דתנן:
המבשל בשבת,
בשוגג –
יאכל,
במזיד –
לא יאכל,
דברי רבי מאיר;
רבי יהודה אומר:
בשוגג –
יאכל במוצאי שבת,
במזיד –
לא יאכל עולמית;
רבי יוחנן הסנדלר אומר:
בשוגג –
יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו,
במזיד –
לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים".

מתוך דברי הגמרא ניתן ללמוד שיש כמה חילוקי בנושא של מעשה שבת:

האחד– בין אם עשה בשוגג או אם עשה במזיד

השני– האם עשה לו או לאחרים

השלישי–
מתי
רוצה
ליהנות
מהדבר
בשבת
או
במוצאי
שבת.

מדברי הגמרא אפשר ללמוד מה דעתו של רבי יוחנן הסנדלר לגבי כל המקרים.

לפי
רבי
יוחנן
הסנדלר
האפשרות
היחידה
שאפשר
ליהנות
ממעשה
שבת
זה
כאשר
העושה
מעשה
שבת
עשה
בשוגג,
לאחרים
אזי
מותר
ליהנות
למוצאי
שבת.
ר'
יוחנן
הסנדלר
הוא
הדעה
המחמירה
ביותר.

כדי
להבין
את
דעתם
המלאה
של
ר'
מאיר
ור'
יהודה
עלינו
ללמוד
את
רש"י:

רש"י מסכת חולין דף טו עמוד א

יאכל – הוא עצמו ובו ביום ואין צריך להמתין עד הערב בכדי שיעשו דהא דאמרינן בעלמא לערב בכדי שיעשו לית ליה לר"מ אלא היכא דעבד ישראל איסורא ובמזיד דאיכא חיובא דלא נמטייה הנאה מאיסורא אבל בשוגג לא.

במזיד – דאיכא איסורא.

לא יאכל – בו ביום עד שתחשך ובכדי שיעשו והוא הדין לאחרים נמי דאסור למיכליה בו ביום דטעמא משום דלא נמטייה הנאה מאיסורא הוא וכי שהי לאורחא בכדי שיעשו לא מטי לו הנאה מיניה ואיידי דתנא רישא בדידיה דאשמעינן רבותא להתירא תנא נמי סיפא בדידיה.

רבי
יהודה
אומר
בשוגג
יאכל
במוצאי
שבת
–
ולא
בשבת
וה"ה
לאחריני
דאע"ג
דבשוגג
חיוב
סקילה
ליכא
עבירה
מיהא
איכא
ובעינן
בכדי
שיעשו
דלא
נימטיה
הנאה
מעבירה
ואיידי
דבעי
למתני
סיפא
לא
יאכל
עולמית
בדידיה
אבל
לאחריני
שרי
דאיהו
דעבד
איסורא
קנסוהו
רבנן
אבל
אחריני
לא
תנא
רישא
נמי
בדידיה.

לפי
דברי
רש"י
אנו
רואים
שר'
מאיר
הוא
הדעה
המקלה
ביותר.
בכל
מצב
האדם
יוכל
ליהנות
ממלאכת
שבת
במוצש"ק
שבת.
והזמן
היחיד
שבו
אי
אפשר
יהיה
ליהנות
ממלאכת
שבת
זה
כאשר
עושה
המלאכה
עשה
אותה
במזיד
בשבילו,
אזי
אסור
ליהנות
ממלאכה
זו
בשבת
עצמה.

ר'
יהודה
לעומת
זאת
הוא
הדעה
האמצעית:
כאשר
המלאכה
נעשתה
בשוגג,
בין
לו
בין
לאחרים
המלאכה
אסורה
בשבת,
ומותרת
במוצש"ק.
כאשר
המלאכה
נעשית
במזיד
לו
היא
אסורה
לעולמים
ולאחרים
היא
מותרת
במוצש"ק.

לסיכום:
המזיד של ר'
מאיר הוא כשוגג של ר'
יהודה,
והמזיד של ר'
יוחנן הוא כמזיד של ר'
יהודה.

1.2 פרק ב: מעשה שבת במילי דאורייתא: פוסקים

תלמוד
בבלי
מסכת
חולין
דף
טו
עמוד
א

כי מורי להו רב לתלמידיה –
מורי להו כר'
מאיר,
וכי דריש בפירקא –
דריש כרבי יהודה משום עמי הארץ!

תוספות
מסכת
חולין
דף
טו
עמוד
א

מורי להו כר"מ –
משמע
שכן
הלכה

אם כן התוספות פוסק כר'
מאיר.

ביאור
הגר"א
אורח
חיים
סימן
שיח
סעיף
א

ומ"מ דברי
התוס'
עיקר
להלכה

הגר"א פוסק כתוספות.

שולחן
ערוך
אורח
חיים
סימן
שיח
סעיף
א

המבשל בשבת (או שעשה אחת משאר מלאכות),
במזיד,
אסור לו לעולם ולאחרים מותר למוצאי שבת מיד;
ובשוגג,
אסור בו ביום גם לאחרים,
ולערב מותר גם,
לו מיד.

אם כן השולחן ערוך פוסק כר'
יהודה.

ילקו"י
שבת
ג'
ע"מ
ח"י

המבשל בשבת בשוגג,
דהיינו שהיה סבור שמלאכה זו מותר לעשותה בשבת,או שעשה כן ע"פ הוראת חכם שטעה בהוראה,או שחשב שעדין לא נכנסה השבת,בכל כיוצא בזה התבשיל אסור בו ביום בין לו ובין לאחרים.ובמוצ"ש התבשיל מותר באכילה גם למבשל מייד,ואין צריך להמתין בכדי שיעשו….וי"א
שיש
להקל
בשוגג
ליהנות
מאותה
מלאכה
אף
בשבת
עצמה,
אולם
אין
להקל
בזה
לספרדים
ולעדות
המזרח
אף
במקום
צורך,אחר
שקבלנו
הוראת
מרן
השו"ע
,
והוא
אסר
ליהנות
מאותה
מלאכה
בו
ביום
גם
בשוגג.וכל זה בדבר שיש בו בישול מן התורה,אבל בדבר שאין בו איסור בישול אלא מדרבנן,ועשה כן בשוגג,מותר ליהנות מאותה מלאכה כמבואר להלן סעיף נד.

הילקוט יוסף פוסק כמרן ולכן ההלכה לספרדים היא כשיטת ר'
יהודה.

משנה
ברורה
סימן
שיח
ס"ק
ז

הנה בגמרא פליגי בענין שוגג ומזיד ר"מ ור'
יהודה ודעת השו"ע הוא דעת ר'
יהודה שכן הסכימו הרי"ף והרמב"ם והגאונים והגר"א הסכים בבאורו לשיטת התוספות וסייעתם דפסקו כר'
מאיר דבמזיד אסור בין לו בין לאחרים עד מו"ש ובשוגג מותר גם לו מיד.
ובמקום
הצורך
יש
לסמוך
על
זה
בבשול
בשוגג:

נראה שההלכה לאשכנזים זה היא כשיטת ר'
יהודה,
אבל במקום צורך אפשר לסמוך על שיטת ר'
מאיר.

1.3
פרק
ג:
נושאים
נוספים
הקשורים
למעשה
שבת

1.3.1
מעשה
שבת
במילי
דרבנן–
פוסקים

ביאור
הגר"א
אורח
חיים
סימן
שיח
סעיף
א

אבל
בדרבנן
כר"מ
וזהו
אף
לשיטת
הש"ע
כנ"ל אבל לפמש"ל לא קניס ר"מ כלל לא בדאורייתא ולא בדרבנן כדמוכחא סוגיא דירושלמי וסתמי דמתני'
כנ"ל

ביאור
הלכה
סימן
שיח

ואם הוא מלאכה דרבנן עיין בפמ"ג
שכתב
דחד
דינא
אית
להו
ובשוגג
צריך
להמתין
עד
מו"ש

שולחן
ערוך
אורח
חיים
סימן
שלט
סעיף
ד

…
ולא חולצין,
ולא מיבמין,
ואין כונסין,ולא מקדישים,
ולא מעריכין,
ולא מחרימין,
ולא מפרישין תרומות ומעשרות.
אין פודין הבן,
ואין מגרשין אלא אם כן הוא גט שכיב מרע (דתקיף ליה עלמא);
וכולם,
אם נעשו שוגגין,
או מזידין,
או מוטעין,
מה
שעשו
עשוי.

משנה
ברורה
סימן
שלט
ס"ק
כה

ולא מחרימין –
בהמה או שום דבר לגבוה שיאמר הרי דבר זה חרם והכל מטעם הנ"ל ומש"כ ולא מפרישין וכו'
שהוא דומה כמקדיש אותן פירות שהפריש ועוד שהוא כמתקן דבר שאינו מתוקן ואם
עבר
והפריש
[כד]
במזיד
לא
יאכל
בין
לו
בין
לאחרים
עד
מו"ש
מטעם
קנס
ואם
היה
בשוגג
מותר
אפילו
לו
מיד:

מכאן
שלכל
הדעות
במעשה
שבת
בדרבן
הולכים
לפי
שיטת
רבי
מאיר
(חוץ
משיטת
הפרי
מגדים
שגם
במילי
דרבנן
סובר
כר'
יהודה).

1.3.2
האם
בעין
כדי
שיעשו

רש"י
מסכת
חולין
דף
טו
עמוד
א

לא יאכל –
בו ביום עד שתחשך ובכדי
שיעשו והוא הדין לאחרים נמי דאסור למיכליה בו ביום דטעמא משום דלא נמטייה הנאה מאיסורא הוא וכי שהי לאורחא בכדי שיעשו לא מטי לו הנאה מיניה ואיידי דתנא רישא בדידיה דאשמעינן רבותא להתירא תנא נמי סיפא בדידיה.

נראה לפי רש"י שלא מספיק לאסור עליו להנות מהמלאכה עד למוצש"ק כי עדיין יוצא שהוא נהנה מהמלאכה שנעשתה בשבת,
שכן מלאכתו מוזמנת לו מיד בצאת השבת.
לכן,
עלינו לאסור עליו את מלאכתו עד פרק של בכדי שתעשה (הזמן שלוקח למלאכה להעשות)

בית
יוסף
אורח
חיים
סימן
שיח

ומה שכתב רבינו אין
צריך
להמתין
בכדי
שיעשו.
כן כתב הרמב"ם בפרק ו'
(הכ"ג)
וכתב הרב המגיד שכן דעת ה"ר יונה וטעמא משום דלא מצרכינן בכדי שיעשו אלא בדבר שאינו נעשה על ידי ישראל משום דמתוך שקל בעיניו יבוא לעשות כן פעם אחרת אבל דבר שעושה ישראל בידים ודאי ליכא למיחש דאי שרית ליה מיד אתי לבשולי להדיא וכן כתבו הרא"ש (חולין שם סי'
יט)
והר"ן (שם ד.
סוד"ה מתני',
שבת יז.
ד"ה הלכך)
לאפוקי מרש"י (חולין טו.
ד"ה ר'
יהודה)
והלכות גדולות (הלכות שבת כב🙂
והרמב"ן (חולין טו.
ד"ה וכל)
דהכא נמי מצרכי כדי שיעשו:

לפי הבית יוסף במלאכת ישראל די שנאסור עליו,
בתור קנס,
עד צאת השבת.
שכן אין חשש שישראל יחטא בשביל חברו,
מה שאין כן אצל גוי.

שולחן
ערוך
אורח
חיים
סימן
שיח
סעיף
א

המבשל בשבת (או שעשה אחת משאר מלאכות),
במזיד,
אסור לו לעולם ולאחרים מותר למוצאי שבת מיד;
ובשוגג,
אסור בו ביום גם לאחרים,
ולערב מותר גם,
לו מיד.

השולחן ערוך פסק כפסיקתו בבית יוסף,
שאין צורך בכדי שיעשה.

1.3.3 איסור
מעשה
שבת
למי
שנתבשל
עבורו

שו"ת
כתב
סופר
אורח
חיים
סימן
נ

אבל זה נראה לי פשוט דדוקא במי שמבטל
במקרה בשביל אחר גם שהוא לדעתו ורצונו לא חיישי'
שמא יצוה לאחר,
דלא ישמע לו ולא שכיח,
וכ"כ האי לא קנסו,
אבל בנדון שלנו שמבשל הפונדק בקביעות מידי שבת בשבתו לאחרים דמקפידין לאכול מבושל ב"י וזה פרנסתו של פונדק זה תמיד בחול ובשבת בוודאי קנסא קנסו רבנן לאלו שנתבשל בשבילם כמו להמבשל עצמו הגם כי בשביל זה לא יחדלו מלפשוע דהא אוכלים בשבת עצמו,
אנו אין לנו אלא קנס חכמים לאסור למבשל במזיד לעולם דה"ה למי שנתבשל בשבילו בידיעתו ולרצונו כבנדון שלנו דשייך שיצוה לו בפ"א דחל עליו קנס חכמים כנ"ל פשוט…
ונקיטנא בקצרה דנ"ל ברור דמי שקונה מפונדק זה אחר השבת גם מי שלא נתבשל עבורו עושה איסור מסייע ידי ע"ע לכה"פ ויש לחוש גם משום לאו דלפ"ע

ילקו"י שבת כרך ג עמוד קו

אוטובוסים ציבוריים ומוניות המגיעים עם צאת השבת לתחנה כדי לאסוף נוסעים,
ואין באפשרותם להגיע לתחנה אלא אם כן יצאו מביתם קודם צאת השבת,
מאחר שעצם מלאכת ההבערה בנסיעה שעשה הישראל בשבת כבר אינה קיימת,
וההנאה במוצאי–שבת אינה אלא גרם–הנאה,
אין זה בכלל נהנה ממלאכת שבת.
ומכל מקום משום מיגדר מילתא,
אשרי המחמיר,
ובפרט בשכונות שרוב התושבים בהם הם יראי ה'.
[ילקו"י שבת כרך ג עמוד קו].

אפשר ללמוד מהכתב סופר ומהילקוט יוסף שאיסור שנעשה עבור אחרים בדרך קבע,
דינו כדין העובר עבירה עצמו.

1.3.4
מעשה
שבת
בדבר
שאין
שינוי
בגופו

חיי
אדם
חלק
ב–ג
(הלכות
שבת
ומועדים)
כלל
ט
סעיף
יא

כל העושה מלאכה מן המלאכות האסורות מדאורייתא כגון המבשל בשבת וכן כולם,
אם במזיד,
אסור לו לעולם,
ולאחרים מותר למוצאי שבת מיד.
ואם בשוגג או ששכח או אומר מותר,
אסור בו ביום לכל אדם,
ולערב מותר מיד אפילו לו.
אף על גב דאם נכרי עשה מלאכה צריך שימתין למוצאי שבת בכדי שיעשה,
מכל מקום בישראל העושה דמילתא דלא שכיח הוא,
לא גזרו רבנן להמתין בכדי שיעשה (שי"ח).
ודוקא
בדבר
שנעשה
מעשה
בגוף
הדבר,
שנשתנה
מכמות
שהיה
כמבשל
וכיוצא
בו.
אבל המוציא מרשות לרשות שלא נשתנה הדבר מכמות שהיה אם בשוגג,
מותר אפילו לו אפילו בו ביום.
ואם במזיד,
אסור אפילו לאחרים עד מוצאי שבת מיד.
ומכל
מקום
יש
להחמיר
בכל
איסור
תורה
כמו
מבשל.

1.3.5 היתר
מעשה
שבת
במקום
מחלוקת
הפוסקים

שולחן
ערוך
אורח
חיים
סימן
שיח
סעיף
א

המבשל בשבת (או שעשה אחת משאר מלאכות),
במזיד,
אסור לו לעולם ולאחרים מותר למוצאי שבת מיד;
ובשוגג,
אסור בו ביום גם לאחרים,
ולערב מותר גם,
לו מיד;

משנה
ברורה
סימן
שיח
ס"ק
ב

וכל
שיש
ספק
פלוגתא
בזה
אי
הוי
בכלל
בישול
או
לאו
או
בשאר
מלאכות
כה"ג
אין
לאסור
בדיעבד דכל האיסור הזה הוא רק מדרבנן שקנסוהו וספיקא דרבנן לקולא [פמ"ג באות יו"ד וכעין זה כתב המג"א בסימן שכ"ג סקי"א]:

בכל מקום שאדם עשה מעשה הנתון במחלוקת הפוסקים,
אף אם עשה זאת במזיד,
מותר לו ליהנות מאותו מעשה שעשה גם בשבת עצמה.

1.3.6 דין
הקדירה
שהתבשל
בה
בשבת
באיסור

משנה
ברורה
סימן
שיח
ס"ק
ד

"כתב המג"א בשם הרשב"א דגם
הקדירה
שבישל
בה
בשבת
אסורה
לו לבשל בה מפני שהיא בלועה מדבר האסור לו ודוקא המבשל לבריא אבל המבשל לחולה מותרת הקדרה"

ילקו"י
שבת
כרך
ג
ע"מ
כ"ז
ס"ט

ט.
"המבשל בשבת במזיד שהתבשיל אסור לו עולמית,הקדירה שבישל בה מותרת לו למוצ"ש,
ואינה צריכה שום הכשר.ומכל מקום אם אפשר נכון להחמיר להגעיל את הקדירה.
ואף כלי חרס יש להתירם בהגעלה ג"פ.
אבל לאחרים הקדירה מותרת אף בלי הכשר לכל הדעות.
ולכן מי שהוריו מחללי שבת ומבשלים גם בשבת אף ששומרים על כשרות המוצרים,מותר לו לאכול אצלם בימי החול,אף שמבשלים באותם כלים שבישלו בהם בשבת.ואם עברו ובישלו אחר השבת באותה קדירה שבישלו בתוכה בשבת,
אף אם בישלו בקדירה במזיד,
אין צריך לשער ששים כנגד הבלוע בכלי."

ישנה מחלוקת בדין הקדרות שבישלו בהם בשבת באיסור,
האם צריכים הכשר או שלא.

מהמשנה ברורה יוצא שכן,
ואילו לדעת הילקוט יוסף,
אין צורך.

1.4 סיכום

סיכום מחלוקת הגמרא:

		ר' מאיר		ר' יהודה		ר' יוחנן הסנדלר
		שבת	מוצ"ש	שבת	מוצ"ש	שבת	מוצ"ש
שוגג	לו
	לאחרים
מזיד	לו
	לאחרים

סיכום
דעות
הפוסקים
במעשה
שבת
במילי
דאורייתא:

מ"ב

כר"י,
ובמקום צורך יש לסמוך בשוגג על ר"מ

תוספות

כר"מ (רב הורה לתלמידיו כר"מ–סימן שכך ההלכה)

שו"ע

כר"י

גר"א

כר"מ

ילקוט יוסף

כר"י

סיכום
דעות
הפוסקים
במעשה
שבת
במילי
דרבנ"ן:

שו"ע ע"פ הגר"א

כר"מ

מ"ב

כר"מ

שו"ע

כר"מ

2.0 ניתוח הכיתה

2.1 תיאור הכיתה

כיתה יא בישיבה תיכונית אלון–
מורה.
הכיתה בת 15
תלמידים,
הטרוגנית.
ישנם תלמידים בכיתה המתקשים מבחינה לימודית,תלמידים אלו באים בדרך כלל עם פחות מוטיבציה ללמידה.
בניגוד אליהם ישנם בכיתה ילדים חכמים עם מוטיבציה גבוה יותר ללמידה.
כמענה לכך,
לפעמים,
הכיתה מתפצלת לכיתה רגילה וכיתת בית מדרש.
בשיעור שלנו כל הכיתה תהיה נוכחת.
אשתדל לתת מענה לרמות,
במהלך המשימה של הלימוד העצמי בחברותות.

2.2 ידע מוקדם של התלמידים הרלוונטי ליחידת ההוראה

הידע הרלוונטי הוא במושגי יסוד בסיסים,
כגון:
שוגג,
מזיד,
איסורי דאורייתא,
איסורי דרבנן…
אין ידע מוקדם רלוונטי אחר.
היחידה עומדת בפני עצמה.

2.3 קשיים לימודיים צפויים ביחס לנושא ולתוכן

הנושא מורכב ובנוי מניתוח מעמיק של מקרים.
הוא מורכב ממושגים רבים ומדעות שונות.
כדי להקל על המורכבות הזאת,
יצרתי מארגני למידה.
ביחס לדעות בגמרא יצרתי טבלה.
ביחס לניתוח המקרים,
הפכתי את השאלות לשאלות סגורות,
מה שמקל על החשיבה.
בנוסף את השיעור מלווה דף עבודה,
כדי שגם תלמיד ש"איבד"
אותי בשיעור,
יוכל לחזור לריכוז בקלות.

2.4 מדוע בחרתי בנושא

בחרתי בנושא מכיוון שאני מאד אוהב ללמד הלכה,

והנושא הזה הוא נושא מרתק לדעתי.

יצא לי ללמד את הנושא הזה חבורה בישיבה הגבוהה באלון מורה,ומאז אני מאוד מחובר וקשור אליו.

3.0 שיקול דעת בהגדרת הנושא

3.1 החומר שיכלל ושלא יכלל בשיעור

בחרתי להתמקד בשיעור בגמרא מסכת חולין.

השיעור יכלול שני נושאים עיקרים:
המחלוקת המשולשת בגמרא בין ר'
מאיר,
ר'
יהודה ור'
יוחנן הסנדלר,
ובעקבותיה פסיקת הפוסקים במעשה שבת מילי דאורייתא.
השיעור יכלול גם את הנושא המשני–
"בכדי שיעשו".

3.2 מטרות השיעור

מטרת העל–
לימוד תורתינו הקדושה לשמה מתוקף הציווי האלוקי.

מטרת העל הנוספת–
לחבר את התלמידים לגמרא בפן המעשי

מטרת ידע–
התלמידים יכירו את הסוגיה.
התלמידים ידעו מה ההלכה לגביהם.

מטרת הבנה–
התלמידים יבינו את ההבדלים בין הדעות וידעו לשייכם למקומם בטבלה.

מטרת ישום–
התלמידים ידעו לנתח מקרים להלכה.

מטרת מיומנות–
התמודדות עם רש"י.

מטרת מיומנות–
יכולת להוציא מתוך קטע של פוסק מה דעתו

מטרה חינוכית–התלמידים יכירו את השתלשלות ההלכה וחשיבותה הגדולה של הגמרא לצורך

זה.

התלמידים יחוו את לימוד הגמרא,
מה שיגרום לחיבורם אליה.

התלמידים ידעו הלכה למעשה.

חיזוק לשמירת שבת–
– התלמיד יהא ער לחומרה של הלכות שבת.
לא רק

שחייבים להיזהר מחילול שבת אלא אף בדיעבד חכמים אסרו עלינו ליהנות מן

המלאכה שנעשתה בשבת.

ואפילו להגעיל את הכלים שבושל בהם…

3.3
פירוט
אמצעי
העזר

לוח,
מצגת מלווה,
דף עבודה מלווה שיעור,
כרטיסיות

3.5
תקציר השיעור

1.לכתוב על הלוח תקציר המקרים לספר את המקרים (מופיע בדפים)

2
לשאול מה המכנה המשותף

3.כתיבת כותרת על הלוח :"מעשה שבת באיסורי דאורייתא"
(הם כותבים בדף כותרת)

4. לשאול על הבדלים בין המקרים (
שוגג ,
מזיד,
לו לאחרים,
שבת מוצש"ק)-
לכתוב על הלוח

5. הקראת קטע הגמרא.

6.סימון בגמרא:
א.דעות–קו מתחת

ב.שוגג–להקיף בעיגול

ג.
חילוקים נוספים–
בריבוע (לו לאחרים,
שבת ומוצאי שבת)

7.כתיבת הטבלה ע"ג הלוח בצורה חסרת מילוי–
בזמן הסימון של התלמידים

8. הוספת ההגדרות עפ"י הסימונים בגמרא

		ר' מאיר		ר' יהודה		ר' יוחנן הסנדלר
		שבת	מוצ"ש	שבת	מוצ"ש	שבת	מוצ"ש
שוגג	לו
	לאחרים
מזיד	לו
	לאחרים

9. למלא את ר'
יוחנן הסנדלר עפ"י הגמרא

10. קריאת רש"י+
שאלות מנחות להבנה

כתיבה על הלוח:

ר מאיר–
בשוגג יאכל
אפילו הוא ואפילו בשבת

במזיד לא יאכל
בין הוא ובין אחרים יאכלו במוצ"ש

ר'
יהודה–
בשוגג יאכל במוצ"ש
בין הוא ובין אחרים יאכלו במוצ"ש

במזיד לא יאכל עולמית
לא יאכל עולמית אבל לאחרים יאכל במוצ"ש

11 מילוי שאר הטבלה–במקביל כתיבה בדפים.

12. לימוד המושג–
"בכדי שיעשו"

13. חלוקת כרטיסיות–
לימוד עצמי

14. לתת לתלמידים להגיד את התשובות לכרטיסים (במקביל למצגת)

15. כתיבה על הלוח את סיכום דעות האחרונים–
במקביל כתיבה בדפים

16. סיכום וישום:
חזרה למקרים ודיון בהם,
מה ההלכה,
דרך המצגת

17.
שאלת אתגר במקרה ונשאר עוד זמן

3.6 מהלך השיעור ושיקולי דעת דידקטיים

3.7 מבנה הלוח

א.

בס"ד

מעשה שבת במילי דאורייתא–
חולין טו א

מקרים:
הבדלים:

מזיד

שוגג

שניצל על הפלטה לו

לאחרים

בוילר למוצ"ש שבת

מוצ"ש

איך

למי

למתי

ב.

בס"ד

מעשה שבת במילי דאורייתא–
חולין טו א

סיכום
שיטות הגמרא:

ר' מאיר

ר' יהודה

ר' יוחנן הסנדלר

שבת

מוצ"ש

שבת

מוצ"ש

שבת

מוצ"ש

שוגג

לו

לאחרים

מזיד

לו

לאחרים

ר מאיר–
בשוגג יאכל
אפילו הוא ואפילו בשבת

במזיד לא יאכל
בין הוא ובין אחרים יאכלו במוצ"ש

ר'
יהודה–
בשוגג יאכל במוצ"ש
בין הוא ובין אחרים יאכלו במוצ"ש

במזיד לא יאכל עולמית
לא יאכל עולמית אבל לאחרים יאכל במוצ"ש

נספחים:

1. כרטיסיות:

שולחן
ערוך
אורח
חיים
סימן
שיח
סעיף
א

המבשל בשבת (או שעשה אחת משאר מלאכות),
במזיד,
אסור לו לעולם ולאחרים מותר למוצאי שבת מיד;
ובשוגג,
אסור בו ביום גם לאחרים,
ולערב מותר גם,
לו מיד;

הקף
בעיגול
את
התשובה
הנכונה:

כמי פוסק השולחן ערוך?
ר'
מאיר ר'
יהודה ר'
יוחנן הסנדלר

תלמוד
בבלי
מסכת
חולין
דף
טו
עמוד
א

כי מורי להו רב לתלמידיה –
מורי להו כר'
מאיר,
וכי דריש בפירקא –
דריש כרבי יהודה משום עמי הארץ!

תוספות
מסכת
חולין
דף
טו
עמוד
א

מורי להו כר"מ –
משמע
שכן
הלכה

הקף בעיגול את התשובה הנכונה:

כמי פוסק התוספות?
ר'
מאיר ר'
יהודה ר'
יוחנן הסנדלר

תלמוד
בבלי
מסכת
חולין
דף
טו
עמוד
א

כי מורי להו רב לתלמידיה –
מורי להו כר'
מאיר,
וכי דריש בפירקא –
דריש כרבי יהודה משום עמי הארץ!

תוספות
מסכת
חולין
דף
טו
עמוד
א

מורי להו כר"מ –
משמע
שכן
הלכה

ביאור
הגר"א
אורח
חיים
סימן
שיח
סעיף
א

ומ"מ דברי
התוס'
עיקר
להלכה

הקף בעיגול את התשובה הנכונה:

כמי פוסק הגר"א?
ר'
מאיר ר'
יהודה ר'
יוחנן הסנדלר

משנה
ברורה
סימן
שיח
ס"ק
ז

הנה בגמרא פליגי בענין שוגג ומזיד ר"מ ור'
יהודה ודעת השו"ע הוא דעת ר'
יהודה שכן הסכימו הרי"ף והרמב"ם והגאונים והגר"א הסכים בבאורו לשיטת התוספות וסייעתם דפסקו כר'
מאיר דבמזיד אסור בין לו בין לאחרים עד מו"ש ובשוגג מותר גם לו מיד.
ובמקום
הצורך
יש
לסמוך
על
זה
בבשול
בשוגג:

הקף בעיגול את התשובה הנכונה:

כמי פוסק המשנה ברורה?
ר'
מאיר ר'
יהודה ר'
יוחנן הסנדלר

ובמקום צורך במקרה שוגג:
ר'
מאיר ר'
יהודה ר'
יוחנן הסנדלר

ילקוט
יוסף

שבת
ג'
ע"מ
ח"י

המבשל בשבת בשוגג,
דהיינו שהיה סבור שמלאכה זו מותר לעשותה בשבת,או שעשה כן ע"פ הוראת חכם שטעה בהוראה,או שחשב שעדין לא נכנסה השבת,בכל כיוצא בזה התבשיל אסור בו ביום בין לו ובין לאחרים.ובמוצ"ש התבשיל מותר באכילה גם למבשל מייד,ואין צריך להמתין בכדי שיעשו….(וי"א שיש להקל בשוגג ליהנות מאותה מלאכה אף בשבת עצמה,
אולם אין להקל בזה לספרדים ולעדות המזרח אף במקום צורך,אחר שקבלנו הוראת מרן השו"ע ,
והוא אסר ליהנות מאותה מלאכה בו ביום גם בשוגג.)

הקף בעיגול את התשובה הנכונה:

כמי פוסק הילקוט יוסף?
ר'
מאיר ר'
יהודה ר'
יוחנן הסנדלר

_____________________________

מקרה 1:

דודים חילונים התארחו אצלי בליל שבת לפתע קפץ הפיוז והדוד יצא לבחוץ להרימו.

להלכה: אשכנזים:
________________ , ספרדים:
__________________

מקרה 3:

אני בסיור עם חבר בצבא,
באחד מההפסקות הוא מכין לי תה ונותן לי אותו.

להלכה: אשכנזים:
________________ , ספרדים:
__________________

מקרה 2:

התעוררתי משינה באמצע הלילה ותוך כדי עייפות מבלי כוונה הדלקתי את האור בשירותים.

להלכה: אשכנזים:
________________ , ספרדים:
__________________

מקרה 4:

הנחתי שניצל חי על הפלטה.

להלכה: אשכנזים:
________________ , ספרדים:
__________________

מקרה 5:

חבר מהצבא הדליק בוילר בשבת ואני רוצה להשתמש במים החמים במוצאי שבת.

להלכה: אשכנזים:
________________ , ספרדים:
__________________

טבלת סיכום שיטות הגמרא

סיכום דעות הפוסקים

מ"ב

תוספות

שו"ע

גר"א

ילקוט יוסף

4.מצגת מצורפת בנפרד