בס"ד

נושא:
שאלות ותשובות בקיאות–
על חומש דברים

מיועד לכיתות ו

מחבר:
משה שאולוזון

שאלות ותשובות בקיאות פרשות

ד
ברים– כי תצא

ממ"ד
תורני "אורות"
בית
–שמש

כתב:
המחנך משה שאולזון

פרשת דברים
1.
מתי
נאמר ספר דברים ?
ובאיזה
מקום ?
(א,
א–ה)
2.
מדוע
נקרא ספר דברים בפי חז"ל
בשם "משנה
תורה"
?
3.
אלו
תכונות נדרשו לשופטים הנבחרים ?
(א,טו)
4.אלו
עמים נלחמו עם ישראל בעבר הירדן המזרחי
? מה
היו תוצאות המלחמה ?
5.באלו
עמים נאסר על עם ישראל להילחם ?
מדוע
?
6.באיזה
הקשר מפרטת התורה מידות מיטה ?(ג,יא)
7.מה
היה התנאי שנעשה עם בני גד ובני ראובן ?
(ג,
יח–
כ)

8.מי היו המעפילים ? מה היה סופם ? (א,מג–מד)

פרשת ואתחנן
9. "ואתחנן אל ה'
"(ג,כג)
– מה ביקש משה רבנו ?
האם נענה ?
10."לא תספו" "לא תגרעו" – הסבר מצוות אלו.(ד,ב)
11.מה יגרום לגויים לומר שאנו "עם חכם ונבון"
?
12. מהם שני הדברים המעידים על גדולתנו ?
(אפילו אם אין הגויים מכירים בכך)
13."רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך"

מה הדבר שאסור לנו לשכוח ? (ד,ט)
14.
"קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים"-
באיזה הקשר נאמר ? (ד,יב)
15.
"אשר ילמדון ליראה אותי" (ד,י)-
מילים אלו הן נימוק ל…
16.
מה פירוש המילה "תבנית"
? ובאיזה הקשר נאמר ? (ד,
טז–
יח)
17.
סמן בפרק ד'
פסוקים כה–
לא את ארבעת השלבים (החטא,
העונש,
התשובה והגאולה).
18.
"כי שאל נא לימים ראשונים"
(ד,לב)-
את מי יש לשאול ?
מה יש לשאול ?
19. "אז יבדיל משה שלוש ערים"
(ד,מא)–
באיזה הקשר מדובר ? אלו ערים הבדיל ?
20. סדר את שבטי עבר הירדן המזרחי מצפון לדרום. (פרק ג)
21. כיצד נקראים חבלי הארץ שכבשו בני גד ובני ראובן וחצי שבט המנשה?
22. מניין (=צטט מהכתוב)שהברית בסיני לא היה רק עם אותו הדור? (ה,ג)
23.
כתוב שתי המילים הראשונות שבכל דיבר. (ה,
ו–יח)
24.
מה הם שני הנימוקים לשמירת שבת (יתרו,
אתחנן)
25.
ציין שלושה הבדלים בין עשרת הדברות בפרשת יתרו לבין עשרת הדברות שבפרשת ואתחנן.
26. הסבר את הדברות הבאים "לא תשא", "לא תענה", "לא תחמוד".
27. מה בקשו בני ישראל במעמד הר סיני ? ((ה,כד)

האם בקשתם מצאה חן בעיני ה' ? (ה,כה)
28.
א.
היכן מוזכרות כל אחת מפרשיות שמע ?
ב.
תן כותרת לכל פרשייה.
ג.
אלו מצוות מוזכרות בכל פרשייה?
29.
"כי ישאלך בנך"
מהי שאלתו של הבן? מה יש לענות לו ?
(ו,יט–
כה)
30.
עיין בפרק ז'
פסוק ב' וציין מצוות עשה ולא תעשה שנצטווינו כלפי שבעת העמים.

31. "כי יסיר את בנך מאחרי"
(ז,ד)
א.הסבר המילים. ב.
מילים אלו הן נימוק ל…
32
.מה הם שני הנימוקים לבחירת ישראל ?
(ז,ח)

33. בחירת ישראל איננה בגלל… (המשך במילים שלך או צטט מהכתוב) (ז,ז)

פרשת עקב

33. "והיה עקב תשמעון"
הסבר את המילה "עקב",
והבא שתי דוגמאות לברכות שנתברך.(ז,
יב–טז)
34.
באיזה הקשר הוזכרה "הצרעה"
? (ז,כ)
35.
מה הנימוק לכך,
שלא נוכל לכלות את עמי כנען בניצחון מהיר ומיידי ? (ז,כב)
36.
"שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו"- באיזה הקשר נאמרו הדברים ?
(ז,כו)
37.
מה המטרה החינוכית בהליכה במדבר?
ובאכילת המן ?
(ח,
ב–ה)
38.
אלו ניסים קרו לישראל במדבר בבגדיהם ובנעליהם ? (ח,ד)
39.הבא דוגמאות לשבח הארץ (מקורות מים מחצבים שפע יבול) (ח,
ז–
י)
40.
איזו סכנה נאמרה בקשר לשבח הארץ ?
(ח,
יא–
יד)
41
."אל תאמר בלבבך"
מה אין לומר ? ומדוע ? (ט–
ד–ה)
42.
"זכור אל תשכח את אשר הקצפת" מה פירוש המילה "קצף"
? באיזה הקשר נאמר ציווי זה?
(ט,ז)
43.
מי לא אכל ארבעים יום ? באיזה הקשר נאמר ? (ט,ט)
44.
איזה יום מכונה בשם "יום הַקָהָל" ? מדוע ? (י,ד)
45.
"ובאהרון התאנף ה'
להשמידו"
א.
הסבר הכתוב. ב.
באיזה הקשר נאמר ? (ט,כ)
46.
אלו נימוקים העלה משה כשסנגר (=לימד זכות) על עם ישראל

לאחר חטא העגל ? (ט,
כו–
כט)

47."בעת ההיא הבדיל ה' את שבט לוי "- באיזה הקשר נאמרו הדברים ?
(י,
ח)

48.ציין ההבדלים בין לוחות ראשונים ללוחות שניים.
(י,
א–ב עוסק בלוחות שניים)
49.פרק ט' פסוקים יח– יט עוסקים בעלייה ה_______ (הראשונההשנייההשלישית)
50.פרק ט' פסוקים כב' כד–
הם מאמר מוסגר.
תן כותרת מתאימה לפסוקים אלו.

51. פרק ט' פסוקים כה'- כט נאמרו כשעלה משה להר בפעם ה_________
52.
"בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך שני לוחת אבנים כראשנים"-
מתי נצטווה ?
53.
פרק י' פסוק י' קשור לפעם ה________
שעלה משה להר סיני.
54. מה ההבדל בין ארץ ישראל לארץ מצרים ? (יא,
י–
יב)
55.
מה ייחודה של ארץ ישראל ? (יא,יב)
56.בפרשית "והיה אם שמע"
(יא,
יג–
כא)
קיימת התבנית

אם……
אז…….
ואם לא……. אז……
– הסבר התבנית במילים שלך.

פרשת ראה
57.
"ראה אנכי נתן לפניכם" – מה ה' נתן לפנינו ?(יא,
כו)
58.
מהו מעמד הברכה והקללה ?
(יא,
כט–
ל)
59.
היכן נמצאים הר גריזים והר עיבל ?
60.
"לא תעשון כן לה' אלוקיכם"
– מה אין לעשות?
(יב,
ד)
61.
מה הדברים שיש להביא לירושלים ? (פרק יא)
62. מה הם הדברים שיש להביא לבית המקדש ? (פרק יא)
63. "הסבר את הציווי "לא תעשון ככל אשר אנחנו עשים פה איש כל הישר בעיניו"
(יב,
ח)
64.
השווה (הדומה והשונה) בין שני הפסוקים הבאים.
"רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר … בכל שעריך

הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל"
(יב,
טו)

"כי ירחיב ה'
את גבולך …
ואמרת אכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר בכל אות נפשך תאכל בשר". (יב,
כ)

65. א.
כיצד נזהה נביא שקר ?
ב.
מה דינו ?
ג.
מדוע ה' נתן לו כוח ? (יג,
א–
ז)
66.
מיהו מסית ?
מה דינו ?
(יג,ז–
יא)
67.
מהי עיר הנידחת ? מה דינה ?
(יג,
יג–
יט)
68.
הסבר הציוויים "לא תתגדדו", "לא תשימו קרחה בין עיניכם למת"
ומהו הנימוק שהתורה נותנת לאיסורים אלו ?
(יד,
א–ב)
69.
הסבר את המילים "עם סגולה" ? מי מכונה בשם זה ?
(יד,
ב)

70. פרט את הבהמות המותרות לאכילה.
מה הם סימני הבהמה הטהורה ?(פרק יד)
71. מה המשותף לגמל,
ארנבת ולשפן ?
72.
האם לחזיר יש סימני טהרה ?
73. מה המשותף לחיות : גמל,
ארנבת,
שפן וחזיר ?
74.
ציין שמות החיות הטהורות.
75. אלו מבעלי החיים–
החיים במים כשרים לאכילה ?
ומהם סימניהם ?

76. האם התורה מפרטת את סימני העופות הכשרים ? נמק!
77.מה המשותף לרשימת העופות המוזכרים בפרשייה ?
78.
הסבר את הפסוק "לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתנה ואכלה או מכר לנכרי כי עם קדוש אתה לה'
אלוקיך לא תבשל גדי בחלב אמו"
? (יד,
כא)
79.
באיזה נושא עוסקת הפרשייה שבפרק יד' פסוקים כב' כז'
?
80. "מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההיא והנחת בשעריך"
(יד,
כח–
כט)

הסבר מצוות ביעור מעשרות המוזכרת בפסוקנו.
81."מקץ שבע שנים תעשה שמיטה"
(טו,
א–
ו)

הסבר את המושגים א. שמיטת קרקעות ב.
שמיטת כספים

באיזו שמיטה עוסקת הפרשייה שבספר דברים ?
82.
הסבר "שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו" "לא יגש".(טו,ב)
83.
את מי מותר ליגוש ?
ואת מי אסור ליגוש ?
(טו,
ג)
84.
הסבר "והעבטת גויים רבים".
(טו,
ו)

85. "לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון …

כי פתח תפתח והעבט תעביטנו…"
(טו,
ז–ח)

באיזו מצווה עוסק פסוק זה ? הסבר את הפסוק במילים שלך.

86. באר את המושגים – הענקה,
רציעה.
(טו,
יב–
יח)
87.
מה דין– בכור תמים ?
בכור בעל מום ? (טו,
יט–
כג)
88.
"שמור את חדש האביב"- איזה דין נלמד ממילים אלו ? (טז,
א)
89.
אלו מצוות לא תעשה נאמרו בעניין חמץ בפסח ?
(טו,
ג–ד)

90. "לא תאכל עליו חמץ ",
"לא תוכל לזבח את הפסח באחד שעריך"

אלו שני דינים נלמדים מפסוקים אלו ?
91.
אלו קרבנות יש להביא כשעולים לרגל ?(פרק טז)
92. ציין כל החטאים שהוזכרו בפרשיות דברים – ראה
93.
ציין שלוש מצוות בין אדם לחברו (בנוסף לעשרת הדברות)
שהוזכרו בפרשיות
דברים–
ראה.

פרשת שופטים

94.
קרא
פרק יז'
פסוקים
ב– ז
במי עוסקת הפרשייה ?
מה
דינו ?

95.
עדות
מתקבלת לא פחות מ____
עדים.
96.
קרא
פרק יז'
פסוקים
ח– יג
במי עוסקת הפרשייה ?
מה
דינו ?

97.
קרא
פרק יז'
פסוקים
יד' – כ
במי עוסקת הפרשייה ?

אלו
מצוות עשה ולא תעשה נזכרות בפרשייה זו ?
ציין
הנימוק אם נזכר.
98.למי
אין חלק ונחלה ?
מדוע
?
99.
"וזה
יהיה משפט הכהנים מאת העם זבחי הזבח אם
שור אם שה ונתן לכהן הזרע והלחיים והקבה"
"ראשית
דגנך תרשך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו"

פרט
מתנות הכהונה שבפסוקים אלו.
(יח,
ג–
ה)

100.
הסבר
את הפסוקים הבאים :
"וכי
יבוא הלוי מאחד שעריך מכל ישראל אשר הוא
גר שם ובא בכל אות נפשו אל המקום אשר יבחר
ה' "
(יח,ו)

ושרת
בשם ה'
אלקיו
ככל אחיו הלוים העמדים שם לפני ה'
"(יח,ז)
"חלק
כחלק יאכלו להד מכריו על האבות"

101.
קרא
פרק יט פסוקים א–
י.
במה
עוסקת פרשייה זו ?
102.
קרא
פרק יט'
פסוקים
יא– יג.
במה
עוסקת פרשייה זו ?
103.
"לא
תסיג גבול ראשונים"
איזה
איסור מוזכר בכתוב ?
104.
קרא
פרק יט'
פסוקים
טו' כא
במה עוסקת הפרשייה ?
105.
קרא
פרק כ'
פסוקים
א– י
במה עוסקת הפרשייה ?
106.
מי
הם הפטורים ממלחמת הרשות ?
(כ,
א–י)
107.
מי
הם הפטורים ממלחמת מצווה ?
(כ,
א–י)
108.
לפני
היציאה לקרב נגשים הכהן (=
כהן
משוח מלחמה)
והשוטרים
מה
מטרת דיבורם ?
(כ,
א–י)
109.קרא
פרק כ'
פסוקים
י' – יח'
ציין
ההבדל בין היחס לגויים שמשבעת האומות לעומת שאר
הגויים ?

110.
קרא
פרק כ'
פסוקים
יט– כ
איזה דין נלמד מפרשייה זו ?
111.
קרא
פרק כא'
פסוקים
א– ט
סכם דיני הפרשייה בקצרה.

פרשת
"כי
תצא"

112.אלו
פעולות על החייל היהודי לעשות על מנת שאשת
יפת תואר תהיה מותרת לו?
מה
מטרת פעולות אלו ?
(כא,
י–
יד)

113.
מה
מצווה התורה את החייל היהודי
שמתחרט
ואינו רוצה ב"אשת
יפת תואר"
? (כא,
יד)

114."לא
יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה
הבכור"

מה
פירוש "לבכר"
? (כא,
טז)
מה
הנימוק שהכתוב מזכיר לאיסור זה ?
(כא,
יז)

115.מיהו
בן סורר ומורה ?
ומה
דינו ?
(כא,
יח–
כא)

116.
"לא
תלין נבלתו על העץ …כי
קללת אלקים תלוי"
את
מי תלו ?
מה
הציווי בעניינו ?
מה
הנימוק המוזכר בכתוב לציווי זה ?
(כא,כב–
כג)

117."לא
תראה את שור אחיך או את שיו נדחים"

אלו
מצוות עשה ומצוות לא תעשה הוזכרו בפרשייה
? (כב,
א–ג)

118."לא
תראה את חמור אחיך או שורו נפלים בדרך
והתעלמת מהם הקם תקים עמו"
הסבר
המצווה.(כב,ד)

119.
"לא
יהיה כלי גבר על אישה ולא ילבש גבר שמלת
אישה"

מה
פירוש המילה "כלי"
? ומה
הנימוק בכתוב לאיסור ?
כב,
ה)

120."
כי
יקרא קן ציפור לפניך….
שלח
תשלח את הבנים ואת האם תקח לך"

איזו
מצווה מוזכרת בפסוק זה ?
כב,ו)
מהו
השכר שהתורה מבטיחה למקיים מצווה זו ?
יש
עוד מצווה אחת בתורה שמובטח שכר דומה.
מהי
המצווה?

121.
"כי
תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך"
(כב,ח)
הסבר
את המצווה המוזכרת בפסוק ?
מה
הנימוק המוזכר בכתוב למצווה זו ?

122."לא
תזרע כרמך כלאים פן תקדש המלאה אשר תזרע
ותבואת הכרם"
הסבר
במילים שלך את הלאו שבפסוק.
(לאו=
מצוות
לא תעשה)
מה
דין הכלאים ותבואת הכרם ?
(כב,
ט)

123.
"לא
תחרוש בשור ובחמור יחדיו"-
מהו
האיסור ?
(כב,
י)


"לא
תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו"-
מהו
האיסור ?הסבר
המילה "שעטנז".

124.
"גדלים
תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה"

איזו
מצווה מוזכרת בפסוק ?
(כב,
יב)

125.
קרא
פרק כב'
פסוקים
יג'- יט'

באיזה
עניין עוסקת הפרשייה ?

126.
קרא
פרק כב'
פסוקים
כ– כא

מה
העבירה המוזכרת בפרשייה ?
ומה
העונש ?

127.
הסבר
האיסור "לא
יבוא בקהל".

128.
מי
לא יכול לבוא בקהל?
(כג,
ד)

129.
מי
יכול לבוא בקהל רק דור שלישי ?
(כג,
ח–ט)
מה
הנימוק (=הסיבה)
המוזכר
בכתוב בכל מקרה ?

130.על
מי נאמר "לא
תדרש שלמם וטבתם כל ימיך לעולם"
? (כג,
ז)

131.מי
צריך לצאת מחוץ למחנה ?
ומדוע
? (כג,
יא)

132.הסבר
הפסוקים הבאים:

"ויד
תהיה לך חוץ מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ"
(כג,
יג)

"ויתד
תהיה לך על אזנך והיה בשבתך חוץ ושבת וכסית
את צאתך"
(כג,יד)
מהו
הנימוק לשני ציוויים אלו ?

133."לא
תסגיר עבד אל אדניו"
(כג,
טז)
באיזה
עבד מדובר ?
אלו
ציוויים נוספים נאמרו לגביו ?

134.
"לא
תהיה קדשה מבנות ישראל,
ולא
יהיה קדש מבני ישראל"
(כג,
יח)
מי
זו אישה "קדשה"
ואיש
"קדש" ?

135.
"לא
תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה'…"
(כג,
יט)
מה
אין להביא למקדש ?
ומדוע
?

136."
לא
תשיך לאחיך"
(כג,
כ)
מה
פירוש האיסור "תשיך"
? ולמי
כן מותר ?

137."כי תדר לה'
אלוקיך לא תאחר לשלמו" (כג,
כב)

הסבר לאו זה ?

138.האם יש עניין לנדור ?
(כד',כג')

139.
"כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן"
במי עוסק פסוק זה ?
מה התירה לו התורה ?
ומה אסרה עליו ? (כג,
כה)

140.כי תבא בקמת רעך וקטפת מלילת בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך"

במי עוסק פסוק זה ?
מה התירה לו התורה ?
ומה אסרה עליו ? (כג,
כו)

באר המילים הקשות שבפסוק.

141.איזו מצווה נלמדת מפרק כד'
פסוקים א–ג ?

142.באיזה מקרה אין לאדם להחזיר את גרושתו ? (כד,
א–ה)

(=שאינו יכול להתחרט ולהתחתן איתה שנית)

143."כי יקח איש אישה חדשה … נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח" (כד,
ה)

מי פטור משירות צבאי ?
למשך כמה זמן ? ומדוע ?

144."לא יחבל רחים ורכב כי נפש הוא חבל" (כד,
ו)

הסבר הלאו המוזכר בכתוב !

הסבר המילים הבאות : יחבל,
ריחים ורכב, נפש

145."כי ימצא איש גנב נפש מאחיו מבני ישראל והתעמר בו ומכרו

ומת הגנב ההוא"
(כד,
ז)

כיצד מכונה עבירה זו בלשון ימינו ?

מה דין עובר עבירה זו ?

146.
"השמר בנגע הצרעת"
– כיצד יש להיזהר ? מה כוונת הכתוב ? (כד,
ח)

147.
"זכור את אשר עשה ה'
אלוקיך למרים בדרך.."

מה יש לזכור ? (כד,ט)

148.
"כי תשה ברעך משאת מאומה לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו"
(כד,י–יג)

לביתו של מי אין לבוא ?

הסבר המילים הקשות : תשה,
משאת מאומה, לעבוט,
עבוטו.

149.
"לא תעשק שכיר עני ואביון…"
(כד,
יד–טו)

מהו עושק ?
הבא דוגמא !

150."לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות" (כד,
טז)

הסבר הכתוב !

151."איש בחטאו יומתו"-
הסבר ? (כד,
טז)

152.אלו מתנות עניים מוזכרים בפסוקים יט– כא בפרק כד ?

153.איזו אזהרה נאמרה בעניין עונש מלקות ?
(כה,
ג)

154.
הסבר מצוות יבום וחליצה. (כה,
ה–
י)

155."על מי נאמר "וקצתה את כפה"
? (כה,
יא–
יב)

156.
פרט הציוויים בעניין "מידות ומשקולות".(כה,
יג–
טז)

157.את מי יש לזכור ?
ומדוע ? (כה,
יז–
יט)

תשובות לפרשת דברים

1.
ספר
דברים נאמר לאחר ארבעים שנה מצאת בני
ישראל מארץ מצרים,

מראש
חודש שבט עד ז'
באדר.(סה"כ
37 יום)
ספר
דברים נאמר בערבות מואב שבעבר הירדן
המזרחי.

2.
ספר
דברים מכונה בפי חז"ל
"משנה
תורה",
הואיל
ויש בו חזרה על מצוות רבות בתורה.(מלשון
לשנות ולומר פעם שנייה).

3.
התכונות
הנדרשות מהשופט אשר הוזכרו בספר דברים
הן:
חכמים,
נבונים
וידועים לשבטיכם.
וידועים
לשבטיכם=
מוכרים
בציבור ובעלי השפעה ומכבדים דעתם.

4. העמים
שנלחמו בנו הם :עמי
האמורי (שמות
המלכים :סיחון
ועוג)
תוצאות
המלחמה :
כיבוש
ארץ סיחון ועוג והשמדת תושביה ולקיחת
השלל.

5.
נאסר
על עם ישראל להילחם במואב,
בעמון
ואדום כי ה'
נתן
להם את ארצם ירושה.

"כי
לבני לוט (עמון
ומואב היו צאצאי לוט)
נתתיה
ירושה"

"כי
ירשה לעשיו נתתי את הר שעיר".

6.מידות
המיטה שפורטו הן מיטתו של עוג מלך הבשן
בילדותו.

גודל
המיטה מראה את גודל הניצחון שעל אף היותם
ענקים
נצחום בני ישראל.

7.
התנאי
עם בני גד ובני ראובן :
נשיהם
וטפם יישארו בינתיים בעבר הירדן המזרחי

שנכבש,
ואילו
הגברים יעזרו לשאר השבטים לכבוש את עבר
הירדן המערבי.
רק
לאחר
מכן יוכלו לחזור לנחלתם שבעבר הירדן
המזרחי.
על
בני גד ובני ראובן להיות החלוצים (=הסיירת,כלומר
המובילים בקרב).

8)המעפילים
= האנשים
שניסו לעלות לארץ לאחר חטא המרגלים בניגוד
לרצון ה'.
סופם=
הוכו
על ידי האמורי.

תשובות לפרשת ואתחנן

9.
משה
רבנו ביקש להיכנס לארץ ישראל על אף שנענש
בחטא מי מריבה שלא ייכנס לארץ.
בקשתו
העיקרית להיכנס לא נתקבלה,
אך
ה' הראה
לו את כל הארץ מהר נבו.


10.האיסור
לא להוסיף ולא לגרוע נאמר בקשר למצוות ה'
שאין
להוסיף וכן אין לגרוע (=
להוריד)
ממה
שצוינו ה'.

11.
"ושמרתם
ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני
העמים"

אשר
ישמעון …
ואמרו
רק עם חכם ונבון "
שמירת
התורה משפיעה על הגויים שרואים אלו חוקים
ישרים וצדיקים,
וכיצד
ישנו עם
שמתנהג בשל כך שונה משאר העמים.

12.שני
דברים מעידים על גדולתנו:
(גם
אם אין הגויים מכירים בכך)

א.
"ומי
גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים"
= משפטי
התורה שהם אמת.


ב.כי
מי גוי גדול אשר לו אלקים קרבים אליו כה'
אלקינו
בכל קראנו אליו =
כוח
התפילה של עם ישראל.

13.אין
לשכוח את מעמד הר סיני–
המעמד
הכביר (=הגדול)
שלא
הייתה כמותו בתולדות העמים בכל
הזמנים.

14.נאמר
בהקשר למעמד הר סיני ששמענו את דבר ה'
אך
לא ראינו מראה ה'
שהרי

אין לה'
צורה
כפי שלנו יש גוף.

15.מילים
אלו הן נימוק לכך שה'
התחיל
לומר להם את עשרת הדברות.

16.תבנית=
צורה
(אין
לעשות עבודה זרה של אף צורה לא תבנית גוף
ולא תבנית שמש,
ירח
וכדומה)

17.החטא – כי
תוליד בנים …
ונושנתם
בארץ והשחתם ועשיתם פסל ….
העונש–
כי
אבד תאבדון …
והפיץ
ה'
אתכם
בעמים …ועבדתם
שם אלהים מעשה ידי
אדם.
התשובה–
ובקשתם
משם את ה'
אלקיך
ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך..
ושבת
עד ה'
אלקיך
ושמעת בקלו
הגאולה–
כי
…
רחום
ה'
אלקיך
לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית
אבתיך.

18.שאלה
שאדם שואל את עצמו,
ואינו
מצפה לתשובה מאחרים (=שאלה
רטורית)
שני
חלקים לשאלה :
א.
האם
יש עם שזכה לשמוע קול אלוקים מדבר מתוך
האש.
ב.
האם
יש גוי (עם)
שזכה
לצאת מגוי (עם)
אחר
מעבדות בניסים ובמופתים.
לסיכום
– רק
עם ישראל זכה למעמד הר סיני ולנס כיציאת
מצרים.

19.נאמר
בקשר לערי המקלט שהבדיל (שקרא
בשמם)
משה
בעבר הירדן המזרחי.
ערי
המקלט שהבדיל הן :
בצר,ראמות,
גולן
(מדרום
לצפון).

הערה:
ערי
המקלט שהבדיל משה רבנו נפתחו וקלטו את
הרוצחים רק לאחר פטירת משה רבנו,
כלומר
רק לאחר שנכנסו לארץ והחלו ערי המקלט
שבעבר הירדן המערבי לקלוט הרוצחים בשגגה.

20.סדר
התנחלות שבטי עבר הירדן המזרחי מצפון
לדרום:
חצי
שבט המנשה,
גד וראובן.

21. ארץ
סיחון ועוג (על
שם המלכים שכבשו את נחלתם)
הגלעד
והבשן (עבר
הירדן המזרחי כולל את הגלעד ואת הבשן)

22.
הברית
בסיני מחייב את כל הדורות ככתוב "לא
את אבתינו כרת ה'
את
הברית הזאת
כי( =אלא
גם) אתנו
אנחנו אלה פה"

23.
אנכי
ה', לא
יהיה,
לא
תשא,
שמור
את, כבד
את,
לא
תרצח,
לא
תנאף,
לא
תגנב,
לא
תענה,
לא
תחמוד

24. שני
הנימוקים –
א. זכירת
יציאת מצרים ב.כי
ששת ימים…=
בריאת
העולם.

25. הבדלים
בין עשרת הדברות שבפרשת יתרו לפרשת
ואתחנן.
א.
שמור
בפרשת ואתחנן
זכור
בפרשת יתרו

ב.הנימוק
לשבת בפרשת ואתחנן :
יציאת
מצרים.

הנימוק
לשבת בפרשת יתרו:
בריאת
העולם.

ג.
לא
תחמוד ולא תתאוה בפרשת ואתחנן.

לא
תחמוד בפרשת יתרו (לא
תתאווה אינו מוזכר).

26.
לא
תשא את שם ה'
אלקיך
לשוא =אדם
הנשבע בשם ה'
סתם
כגון נשבע שאבן
היא אבן.


לא
תענה–
אין
להעיד עדות שקר.

לא
תחמוד–
המשיג
בקנאתו חפץ השייך לחבר (מפעיל
עליו לחץ שיתן לו או שימכור לו).

27. בני
ישראל בקשו במעמד הר סיני שמשה ידבר ולא
ה'.
בקשתם
מצאה חן בעיני ה'
משום
שהיא נבעה מיראתם ככתוב–
"וישמע
ה' את
קול דבריכם …
ויאמר
היטיבו
כל אשר דברו"



28.פרשיית
"שמע"
בפרשת
ואתחנן,
פרשיית
"והיה
עם שמע"
בפרשת
עקב,
ופרשיית
"ויאמר"
מוזכרת
בחומש במדבר בסוף פרשת שלח.
המצוות
בפרשיית שמע :אחדות
ה'(ה'
אחד),
תפילין
של יד,
תפילין
של ראש,
לימוד
תורה,
מזוזה
וקריאת שמע פעמיים ביום בבוקר ובערב.
המצוות
בפרשת "והיה
אם שמע"-
שש
המצוות שהזכרנו בפרשיית שמע מלבד אחדות
ה'.

מצוות
בפרשיית ויאמר:מצוות
ציצית וזכירת יציאת מצרים בכל יום.

29.הבן
שואל:
מה
תכלית(מטרת)
התורה
והמצוות.
התשובה
לבן מחולקת לשלושה חלקים :

א."עבדים
היינו לפרעה במצרים ויצאינו ה'
ממצרים
ביד חזקה…
ויצונו
ה'
לעשות…
יש
בשמירת המצוות עניין של יראת ה'
של
קבלת עול בלי להבין כי ה'
הוציא
אותנו ממצרים ועתה אנו
עבדיו ועבד אינו שואל אלא עושה.

ב."לטוב
לנו לחיתנו כהיום הזה"
= המצוות
הן טובות לנו.
רבי
יהודה הלוי (חי
לפני כ–
900 שנה
בספרו "הכוזרי"
מסביר
שכשם שהגוף צריך מזון על מנת שיוכל להתקיים
כך גם הנשמה צריכה את המזון שלה (=
המצוות).

ג."וצדקה
תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה
הזאת…"
= בשמירת
מצוות ה'
הקב"ה
ישלם לנו שכר רב בעולם הבא.

30. מצוות
לא תעשה :

* "לא
תכרות להם ברית"

*"לא
תחנם"(רש"י
מביא שני פירושים :
פירוש
א = לא
לחפש שום נקודת זכות בעובדי האלילים(תחנם=
מלשון
חן)

פירוש
ב'= לא
לתת להם חניה,
כלומר
למכור להם קרקע בארץ (תחנם
מלשון חנייה)

*"ולא
תתחתן בם.."

מצוות
עשה :
החרם
תחרים אותם (=
להשמידם),

בהמשך
הפרשייה נאמר גם "מזבחותיהם
תתצו…"
(= להשמיד
את העבודה זרה).

31.הקדמה
קצרה
יהודי
הוא מי שנולד לאם יהודייה ולפיכך גוי
"שהתחתן"
עם
יהודייה
הוולד
הוא יהודי,
אך
קיימת סכנה שהסבא הגוי ישפיע על הנכד
היהודי.

"כי
יסיר(הבעל
הגוי)
את
בנך(הנכד)
אחרי".

אם
כן מילים אלו הן נימוק לאיסור החיתון בין
גוי לבת ישראל על אף שהנכד יהודי.

32. שני
הנימוקים לבחירת ישראל :
א.
מאהבת
ה' אתכם.
ב.
ומשמרו
את השבועה לאבות שיבחר בנו.

עם
ישראל לא נבחר כי הוא הגדול שבאומות.
בלשון
הכתוב :
"לא
מרבכם חשק ה'
בכם
כי (=
שהרי)
אתם
המעט מכל העמים".

פרשת עקב

33.והיה
עקב תשמעון
= והיה
בשכר
זה שתשמעו אל מצות ה'
תתברכו
ב…

דוגמאות
לשכר =
"לא
יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך"-
לא
יהיה איש או אישה שאינם יכולים
להוליד.
וכן
בבהמות תהיה ברכה שיוכלו לרבות.
"והסיר
ה' ממך
כל חולי"=
ה'
יסלק
מאיתנו כל המחלות.

34.הצרעה
היא מעין דבורה שמסוגלת להמית בעקיצתה.
הקב"ה
מבטיח לנו שכשם שזכינו לראות ניסים במצרים
כך יכה ה'
באויבינו,
כגון
על ידי הצרעה שישלח כנגד גויי הארץ.

35.לא
תוכל כלותם מהר פן תרבה עליך חית השדה,
כלומר
שלא תהיה הארץ שממה,
וייפגעו
מחיות הארץ.

36.בעניין
העבודה זרה ואפילו הכסף והזהב שרק קשטו
את העבודה זרה אסורים בהנאה.("שקץ"
= מתועב).

37. המטרה
בהליכה במדבר ארבעים שנה.
"למען
ענתך לנסתך לדעת …
התשמר
מצותו אם לא"
= בדיקה
של חוזק
אמונת
בני ישראל בקב"ה.
(הבדיקה
עצמה גם מחזקת ומוכיחה).

המטרה
באכילת המן =
"למען
הודיעך כי לא החלם לבדו יחיה האדם כי על
כל מוצא פי ה'
יחיה
האדם"
כלומר,
ללמדנו
שכל קיום האדם בעולם הוא מפני שזה רצון
ה'.

38. הניסים
שנעשו לישראל במדבר בבגדיהם ובנעליהם :

"שמלתך
לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה"
= הבגדים
לא בלו כפי שקורה
לבגדים
שלובשים אותם זמן רב.
"ורגלך
לא בצקה"
= לא
תפחו רגליכם ולא נהיו לך יבלות כדרך
ההולכים מרחק רב.

39. שבח
הארץ :

מקורות
מים :
"ארץ
נחלי מים עינות ותהומות יצאים בבקעה ובהר
"
יבול
:"ארץ
חטה ושערה וגפן ןתאנה ורמון ארץ זית שמן
ודבש .
ארץ
אשר לא במסכנות
(=בדלות)
תאכל
בה לחם לא תחסר כל בה"
מחצבים
: "ארץ
אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצב נחשת"

40. הסכנה
שבשפע =
"וְרָם
לבבך =
(גאווה)
ושכחת
את ה'
אלקיך".
"ואמרת
בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה"

שכחת
ה' שהיא
בעצמה חטא גורמת אף לעבודה זרה –
כפי
שכתוב מיד לאחר מכן "והיה
אם שכח תשכח את ה'
אלקיך
והלכת אחרי אלהים אחרים ועבדתם…"

41. "אל
תאמר בלבבך בהדף ה'
אלקיך
אתם מלפניך…
בצדקתי
הביאני ה'
לרשת
את הארץ הזאת…"
= אל
תאמרו שהניצחון על הכנענים הוא מפני
צדקותכם,
שהרי
עם קשה ערף אתה .
אלא
ניצחונכם
בא בגלל א)
רשעת
הגויים ב)קיום
השבועה לאבות שתרשו את הארץ.

42. "קצף"=
כעס

הכעס
על הפעמים שהתלוננו במדבר–
לדוגמא
כשרצו מים או בשר.

43. משה
רבנו לא אכל ארבעים יום וארבעים לילה
בעלותו להר סיני לקבל את הלוחות הראשונים
וללמוד את התורה מאת ה'.

44.
יום
מעמד הר סיני מכונה בשם יום הַקָהָל,
כי
ביום זה כל עם ישראל נקהלו

לברית
(= הסכם)
עם
בורא העולם.

45.
בקשר
לחטא העגל כאשר רצה הקב"ה
להעניש גם את אהרון משום שסייע
ביצירת
העגל (כמובן
חשוב להדגיש שאהרון שיתף עימם פעולה על
מנת לעכבם
עד
שירד משה).
"ובאהרון
התאנף…
להשמידו"
= כעס
ורצה להורגו.

46. הנימוקים
שהעלה משה לבקשת הסליחה על חטא העגל :

א.
זכות
אבות – "זכור
לעבדיך לאברהם יצחק ויעקב "
ב.
חילול
ה'
= "פן
יאמרו …מבלי
יכלת ה'
להביאם
אל הארץ"

כלומר,
המצרים
יאמרו שאינך מסוגל להכניסם לארץ,
ולפיכך
הרגתם במדבר.

ג.
אהבה
כאב לבנו =
"והם
עמך ונחלתך"

47. "בעת
ההיא"
= לאחר
חטא העגל קבע ה'
שאלו
שיעבדו במשכן שיקום יהיו משבט לוי ולא
הבכורים שבכל השבטים,
וזאת
משום שרק שבט לוי לא השתתף בחטא העגל וסייע
למשה לאחר ירידתו מההר בביעור העבודה
זרה.

48. שני
הלוחות נכתבו על ידי הקב"ה
ושני הלוחות נתנו למשה רבנו כשעלה בכל
פעם להר
סיני.
ההבדל–
לוחות
שניים פסל אותם משה ואילו לוחות ראשונים
נתנו למשה מוכנות לגמרי מאת ה'.

49.פסוקים
אלו שייכים לפעם השנייה שעלה משה להר
סיני.

בהמשך
בפסוקים כה–
כט
חוזר הכתוב לעסוק בעלייה השנייה ועתה
מוזכר רק בקצרה.

50. הואיל
והוזכר חטא העגל מזכיר הכתוב חטאים נוספים
שהכעיסו את ה'.

51.פסוקים
כה– כט
עוסקים בעלייה השנייה של משה להר סיני
וכוללת תפילתו של משה רבנו שהתפלל לפני
ה' שלא
ישמידם.

52.לפני
שירד מהר סיני בפעם השנייה נצטווה משה
רבנו לרדת ולפסול (=להכין)
לוחות
שניים ולעלות שוב אל ההר.
מי
כתב עשרת הדברות על לוחות אלו ?
תשובה:
ה'.

53. פרק
י' פסוק
י' עוסק
בעלייה השלישית של משה להר סיני,
כאשר
התפלל שה'
ימחל
ברצון על חטא העגל כי בפעם השנייה שעלה
ה' סלח
אבל עדיין כביכול בכעס.

54. כי
הארץ אשר אתה בא שמה לא כארץ מצרים היא
אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית
ברגלך כגן הירק "
… "למטר
השמים תשתה מים".

=
ארץ
ישראל אינה כארץ מצרים שיש להשקותה (כמו
גן ירק קטן שמשקים כל צמח בנפרד),
אלא
מקבלת מימיה מהשמים.

55.אם
עם ישראל ישמרו את התורה אז ירד גשם בזמנו
והאדמה תיתן את פירותיה ותהיה ברכה בארצנו,
אך
אם חלילה לא נשמור את התורה ונעבוד עבודה
זרה אז תהיה בצורת והאדמה לא תיתן את
פירותיה וחלילה נצא לגלות.

56. ייחודה
של ארץ ישראל =
"ארץ
אשר ה'
אלקיך
דרש אותה תמיד עיני ה'
אלקיך
בה
מראשית
השנה ועד אחרית שנה"

=
כלומר,
בארץ
ישראל יש השגחה מיוחדת של ה'
ויש
משמעות מיוחדת לכל מעשה שנעשה
בה. המצב
הגשמי נקבע לפי המצב הרוחני.


פרשת ראה

57.את
הבחירה בין שתי דרכים –
האחת
הברכה והאחרת הקללה.
הברכה
תלויה בשמירת תורה ומצוות,
וחלילה
אם לא שומרים את התורה והמצוות באה
הקללה.

58.מעמד
הברכה והקללה הוא מעין טקס שיש לעם ישראל
לקיימו כשיעברו את הירדן בכניסתם
לארץ.

מיקום
המעמד–
על
הר גריזים והר עיבל .
תיאור
המעמד–
שישה
שבטים עולים על הר גריזים ושישה שבטים
עולים על הר עיבל.
שבט
לוי והארון באמצע.
פונים
לשבטים שעל הר גריזים ומפרטים את כל הברכות
שיחולו בתנאי שעם ישראל ישמרו את התורה,
וכן
פונים להר עיבל ומפרטים
כל
הקללות (=
ארור)
שיחולו
חלילה על עם ישראל אם לא ישמרו את
התורה.
מעמד(=
טקס)
זה
הוא מעין(=דומה)
למעמד
הברית(=
ההסכם)
שעשה
ה' בהר
סיני.

59.
הר
גריזים והר עיבל נמצאים אצל העיר שכם
המכונה "אלון
מרה".

60. פירוש
א :
לא
תעבדו את ה'
בקרבנות
בכל מקום כמנהג עובדי האלילים,
אלא
רק במקום
אשר יבחר ה'.

פירוש
ב':
לא
תהרסו חלילה חפצים של קדושה כפי שצויתי
אתכם לעשות לעבודה
זרה.

61. "והבאתם
שמה…ואת
מעשרתיכם…"
רש"י
מפרש:
מעשר
בהמה ומעשר שני לאכול לפנים מן החומה"
כלומר
את שתי המעשרות האלו שהיו נאכלות בתוך
חומות העיר ירושלים.
הסבר
מעשר
שני נאכל על ידי הבעלים בכל העיר ירושלים
לפנים מהחומה.

מעשר
שני–
מביא
אדם מיבולו בשנים א,ב,ד,ה
משנות השמיטה.

מעשר
בהמה–
בעל
העדר של בהמות טהורות כונס לדיר את הוולדות
שנולדו באותה שנה ומוציאם אחד אחד.
את
היוצאים היה מונה וכל עשירי היה קודש,
כלומר
מעשר בהמה.
היו
מעבירים אותם תחת השבט (מקל)
ומסמנים
בצבע כל עשירי כדי שלא יתערבו עם האחרות.
את
בהמות המעשר היו מעלים הבעלים לעיר ירושלים
ומקריבים ואוכלים אותן כקרבן שלמים.

62. " והבאתם
שמה עלתיכם וזבחיכם ואת מעשרתיכם
ואת תרומת
ידכם
ונדריכם
ונדבתיכם ובכרת
בקרכם וצאנכם.
יש
להביא לבית המקדש א.
קרבנות
חובה ("עלתיכם
וזבחיכם ")

ב.
קרבנות
נדבה ("נדריכם
ונדבתיכם")
ג.
ביכורים
("תרומת
ידכם")
ד.
הבכור
שבבקר ובצאן ("בכרת
בקרכם וצאנכם").

63."לא
תעשון ככל אשר אנחנו עשים פה היום איש כל
הישר בעיניו"

הסבר:
לא
תעשון בארץ ב-14
שנות
כיבוש וחלוקת הארץ –
ככל
אשר אנחנו עושים פה.
שבמדבר
מותר היה להקריב אף קורבנות חובה,
ואילו
בזמן כיבוש הארץ וחלוקתה מותר יהיה להקריב
בבמות ,אך
רק קרבנות נדבה ולא
קרבות חובה.

64.הדומה
–
בשני הפסוקים אין מדובר בבשר קדוש (של
קרבנות).
בשני
הפסוקים מותר גם לטמא לאכול את הבשר ביחד
עם הטהור.
בשני
הפסוקים מותר לאכול את הבשר בכל מקום.

השונה–
הפסוק
הראשון עוסק בבהמה של קודש שגילו בה מום,
ובאה
התורה ומלמדת שניתן לפדות (=
להוציא)
אותה
מקדושתה ואז אפשר לאוכלה בכל מקום כבשר
חולין.

הפסוק
השני עוסק בבשר חולין הנקרא בשר תאווה
ומותר לאוכלה בכל מקום

לאחר
שנשחטה כדין.

הערה:
כל
בשר (גם
בשר חולין =
תאווה
שאין מביאים לבית המקדש)
יש
לשוחטה כדין.

65.
נביא
שקר מזהים :
א.
תוכן
הנבואה שלו היא כנגד התורה,
כגון
שמשדל לעבודה זרה,
או
שאומר לא לקיים מצווה ממצוות ה'.
ב.
דברו
איננו מתקיים.(מדובר
בדבר טוב שמבטיח שיקרה ,כי
דבר רע ייתכן וה'
סלח,
כמו
אצל יונה הנביא שסלח לעיר נינווה בגלל
שהטיבו דרכם).

דינו
של נביא שקר:
מוות
בחנק.

מדוע
ה' נתן
כוח לנביא שקר לעשות מופת ? תשובה=
" כי
מנסה ה'
אלקיכם
אתכם הישכם אהבים את ה'
אלקיכם
בכל לבבכם ובכל נפשכם".

כלומר,
זהו
ניסיון מאת ה'
שנראה
את חוזק אמונתנו,
ובכך
נתחזק יותר בעבודת ה'.



66.מסית
הוא אדם המנסה למשוך (=
להסיט)
אנשים
אחרים לעבוד עבודה זרה.
דינו
:מוות
בסקילה ("וסקלתו
באבנים")

67
. עיר
נידחת היא עיר שרוב תושביה עבדו עבודה
זרה.
דינה
: אנשי
העיר מומתים
בסיף (=
חרב).
את
כל הרכוש
של תושבי העיר מקבצים לרחוב הראשי
ושורפים
את
העיר והרכוש.
אסור
לבנות את העיר
לאחר שריפתה על מנת שייזכר לדורות.
68.
לא
תתגדדו =
אדם
שנפטר לו קרוב משפחה–
אסור
לו להביע את הצער שלו בכך ששורט את עצמו כמנהג
עובדי האלילים.

לא
תשימו קרחה בין עיניכם למת = דומה
לאיסור "לא
תתגדדו"
שהגויים
עובדי האלילים היו תולשים משערות ראשם
כאות אבל על מת שנפטר להם.

הנימוק
לשני הציווים הוא :"בנים
אתם לה'
אלוקיכם".

69.
עם
סגולה =
עם
חביב וכוונת הכתוב לעם ישראל.

70. הבהמות
המותרות באכילה :
שור
(שור
פרה עגל),
כבשים
ועיזים.
סימני
הבהמה הטהורה :
מעלת
גרה (=
לועסת
ומעלה שנית את האוכל ללעיסה נוספת)

מפרסת
פרסה שתי פרסות (הפרסה
שהיא מעין ציפורן–
סדוקה
סדק מלמעלה למטה ונראה כאילו יש לה שתי
פרסות).

71. המשותף
לגמל ארנבת ושפן =
יש
להם רק סימן טהרה של מעלה גרה,
ולפיכך
אינם טהורים.

72. לחזיר
יש סימן טהרה אחד ולפיכך אינו טהור.(הוא
מפריס פרסה,
אך
איננו מעלה גרה).

73.המשותף
שיש להם רק סימן טהרה אחד,
ולפיכך
אינם טהורים.

74.
יש
שבע חיות טהורות והם :
איל,
צבי,
יחמור,
אקו,
דישון,
תאו
וזמר
הערה:
הבהמות
ניתן לאכול או כחולין או כקרבן,
ואילו
את שבע החיות מותר רק
לאכול אכילת חולין,
ואינן
קרבות על המזבח.

75.רק
הדגים כשרים ורק אלו שיש להם סנפיר (המשוטים
של הדג)
והקשקשת.

76. התורה
איננה מפרטת את העופות הטהורים,
ואף
אינה נותנת את סימני הטהרה,
אלא
מפרטת את העופות שאינם טהורים.
הערה:
התורה
כותבת דרך קצרה,
ולפיכך
הביאה רשימת העופות הטמאים שמספרם קטן
מהעופות הטהורים.

77.
העופות
המוזכרים בפרשה כולם טמאים ("נשר
פרס העזניה ….")

78.
נבלה
בפסוקנו היא גוף מת של בעל חי שלא נשחט.
את
הנבילה אסור ליהודי לאכול והתורה מציעה
לתת לגר (גר
בפסוקנו הוא גר תושב=
גוי
שיושב בארצנו ומקיים שבע מצוות בני
נח).
אפשרות
שנייה –
למכור לנכרי שאיננו גר בארצנו.

79.
הפרשייה
עוסקת במצוות מעשר שני=
על
הבעלים לעלות לירושלים עם פירותיו
ולאוכלם
שם בקדושה.
אם
קשה לו לעלות את הפירות הוא יכול לפדות
(= להוציא)
את
הקדושה שבפירות על כסף ולקנות בכסף זה
אוכל בירושלים.

80.
הואיל
ויש אנשים המשהים בביתם מעשרות (מעשר
ראשון,
מעשר
שני ומעשר עני)
קבעה
התורה תקנה לאנשים אלו שלא קיימו המצווה
בזמנה וקבעה את השנה השלישית והשישית
לשמיטה כזמן אחרון שעליהם להוציא את
המעשרות ולתת אותם למי שצריך.

81.
בשנת
השמיטה יש שתי שמיטות :
שמיטת
קרקעות ושמיטת כספים.
שמיטת
קרקעות –
אין לעבוד את האדמה.
שמיטת
כספים –
החובות שעד שנת השמיטה נמחקים.
בספר
דברים עוסקים אנו בשמיטת כספים.
"מקץ
שבע שנים תעשה שמיטה"
= שמיטת
כספים.

82.
"שמוט
כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו"
“לא
יגש"

"שמוט"=
עזוב
"כל
בעל משה ידו"
= כינוי
למלווה
"אשר
ישה ברעהו"
= שהוא
תובע בחברו הלווה.
פסוק
זה עוסק בשמיטת כספים ומלמד שכל חוב שיש
למלווה כנגד הלווה
נשמט
(אינו
יכול לתבוע אותו יותר)
בשנת
השמיטה.


"לא
יגש"-
לא
ילחץ,
כלומר
להפעיל לחץ על הלווה שיחזיר ההלוואה.

83.
את
הנכרי מותר לגוש (=
לתבוע
את החוב)

אסור
לגוש את אחיך היהודי שהרי כלפיו אתה מצווה
לחסד רב יותר.

84.
"והעבטת
גויים רבים"
– אם
נשמע בקול ה'
נזכה
לשפע גדול
שיאפשר
לנו להלוות לעמים אחרים,
ולבקש
מהם משכון.

"עבוט"
= משכון
"גויים"=
עמים.
כלומר
אנחנו לא נצטרך ללוות (=לקחת
הלוואה),
להיפך,
נוכל
להלוות לאחרים.

85.פסוק
זה עוסק במצוות הצדקה.
הסבר:
אל
תחזק את לבך מלרחם על העני,
אלא
תפתח את ידך וכיסך ותן לו.

86.
הענקה = עבד
שעבד שש שנים ויוצא מקבל סיוע מאדונו על
מנת שיוכל לשקם
את חייו ולפתוח דף חדש.
"הענק
תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך …"

רציעה=
עבד
שנמכר בגלל גניבה שלא יכול היה להחזירה,
ולאחר
שש שנים אינו רוצה לצאת לחופשי–
רוצעים
את אזנו במרצע ובדלת.

87.
בכור
תמים =
נקרב
על המזבח והכוהן אוכל מבשרו.
עד
להקרבה אסור לעבוד או לגזז שערו.
מצוות
בכור נוהג (=נעשה)
בבקר
ובצאן.

בכור
בעל מום =
אם
יש בו מום הוא אינו קרב על גבי המזבח.
אם
יש בו מום הוא ניתן לכוהן והוא אוכלו בכל
מקום ("בשעריך
תאכלנו")

אם
יש בו מום מותר אף לטמא לאוכלו ולמי שאינו
כוהן.
גם
אם יש בבכור מום –
אסור
לאכול את הדם.

88."שמור
את חודש האביב"
= מצוות
עיבור שנה שמוסיפים חודש אחד כל שלוש שנים
בערך,
שאם
לא כן פסח לא יחול באביב.

89.
מצוות
בעניין חמץ בפסח :

א.לא
ייראה ב.
לא
יימצא ג.
לא
תאכל

90.
שני
דינים אלו עוסקים בקרבן פסח.
"לא
תאכל עליו"
= אין
להתחיל בשחיטת קרבן פסח כשעדיין קיים
החמץ.
"לא
תוכל לזבח את הפסח באחד שעריך"
= אין
להקריב את הפסח בכל עיר,
אלא
בבית המקדש בלבד ונאכל בכל ירושלים.

91.
שלמי
חגיגה,
שלמי
שמחה ועולות ראייה.

92.
חטא
המרגלים,
חטא
המעפילים,
חטא
העגל,
בעל
פעור (בנות
מדין בעצת בלעם ומה שקרה עם פנחס שנקם),
קברות
התאווה (שהתאוו
לאכילת בשר),תבערה
,מסה
ומריבה (כשהיו
ברפידים–
ניסו
את ה'
והתלוננו
שאין מים)
וחטא
קרח.

93.
שמיטת
כספים
מצוות
צדקה
מעשר
עני
משפט
צדק (
"ושפטתם
צדק ..
לא
תכירו פנים …
כקטון
כגדול")

תשובות לפרשת שופטים

94.
הפרשייה
עוסקת בעונשו של עובד עבודה זרה.(
"וילך
ויעבד אלהים אחרים").
דינו
מוות בסקילה.

95.
עדות
היא משני עדים ומעלה (=ויותר).

96.
הפרשייה
עוסקת בדין "זקן
ממרא".
דינו
–
מוות בחנק.
"ומת
האיש ההוא “.

זקן
ממרא=
תלמיד
חכם שאינו מקבל את החלטת הסנהדרין הגדולה
וממשיך להורות לאנשים אחרים לעשות בניגוד
להלכה שנפסקה.
מעשיו
עלולים לגרום שהתורה תחולק לתורות הרבה.

97.
הפרשייה
עוסקת במלך ישראל (למלך
ישראל יש דינים המיוחדים לו).

מצוות
לא תעשה כלפי העם:
"לא
תוכל לתת עליך איש נכרי"
– אין
למנות מלך גוי על עם ישראל.

מצוות
עשה המופנה למלך – "וכתב
לו את משנה התורה הזאת על ספר"
(=כותב
שני תורה
–
אחת שנשארת בביתו והשנייה שיוצאת
עמו).
הנימוק
– "למען
ילמד ליראה את ה'
".

מצוות
לא תעשה המופנות למלך:
א.
" לא
ירבה לו סוסים "
הנימוק
–"ולא
ישיב את העם מצרימה"
.
ב.
"ולא
ירבה לו נשים"
הנימוק–
"ולא
יסור לבבו".

ג.
וכסף
וזהב לא ירבה לו מאוד.

שני
נימוקים מסכמים לשלושת האיסורים:

1. "לבלתי
רום לבבו מאחיו"
= על
מנת שלא יתגאה על שאר עמו.
2."ולבלתי
סור מן המצווה ימין ושמאל"-
שלא
יסטה מדרך התורה.

98.
לשבט
לוי אין חלק ונחלה בארץ ישראל כי "ה'
הוא
נחלתו".

99.
* "הזרוע
והלחיים והקיבה–
חלקים
מבהמת חולין הנשחטת.


* "ראשית
דגנך תירשך ויצהרך"
– תרומה
הניתנת לכוהן.

* "ראשית
גז צאנך"
= הכוהן
מקבל מהצמר הנגזז.

100.
אם
יבוא הכהן מאחד שעריך(=
עריך)
יש
לו את הזכות לעבוד בבית המקדש.
אמנם
נכון שכל אחד מהכוהנים זכותו לבוא כל יום
לבית המקדש,
אך
אם כולם יבואו לא יהיה מקום לעבוד במקדש,
ולפיכך
"חלק
כחלק יאכלו לבד מכריו על האבות",כלומר
כל אחד בא לעבודתו לפי ההסכם שהיה בין
האבות ("ממכריו
על האבות").
ברגל(בחג)
מותר
לכל כהן לבוא וכן כשמביא קרבן שלו רשאי
להקריב.

101.הפרשייה
עוסקת ברוצח בשגגה,
שגולה
לאחת מערי המקלט.
שלוש
ערי מקלט היו בעבר הירדן המזרחי (גולן,ראמות
ובצר)
ושלוש
ערי מקלט בעבר הירדן המערבי (קדש,שכם
וחברון).
בפרשייה
מובאת דוגמא לרצח בשגגה שהתרחש ביער כאשר
אחד הרים את הגרזן
לכרות
את העץ ובטעות יצא הברזל מהקת והרג את
החבר.

102.
פרשייה
זו עוסקת ברוצח במזיד שדינו מוות,
אם
העידו נגדו שני עדים.

103.
האיסור
המוזכר הוא גניבת קרקע בארץ ישראל–
על
ידי שמזיז את הגבול שבין שדהו לשדה חברו.
גניבת
קרקע בארץ חמורה יותר שעובר על שני לאוין
(מצוות
לא תעשה)
א.לא
תגזול ב.לא
תשיג גבול.
בחוץ
לארץ עובר רק על לא תגזול.

104.
הפרשייה
עוסקת בדין עדים זוממים.
עדים
זוממים =
עדים
שקרנים שנתפסו לפני שהענישו בטעות את
הנאשם.
כיצד
נתפסו ?
: באו
עדים אחרים ואמרו שבדיוק באותו זמן העדים
הראשונים היו עימם במקום אחר,
אם
כן כיצד ייתכן שראו את מה שהעידו.
כמו
כן ייתכן ויאמרו שהנאשם היה עימם במקום
אחר,
ולא
ייתכן שביצע המעשה שהעלילו עליו העדים
הראשונים.
ועל
כך נאמר בכתוב:
("ודרשו
השופטים היטב–
והנה
עד שקר
העד שקר ענה באחיו")
עונשם
של העדים הזוממים–
מקבלים
את אותו עונש שזממו(=
תכננו)
לגרום
לנאשם לקבל.
(" ועשיתם
לו כאשר זמם לעשות לאחיו").

105.
הפרשייה
עוסקת בדברי כוהן משוח המלחמה ובדברי
השוטרים בטרם יציאה לקרב.

106.
הפטורים
ממלחמת רשות (מלחמת
רשות=
כשהמלך
רוצה לדוגמא לכבוש מקומות נוספים).
א.
"בנה
בית ולא חנכו"
נימוק:
"פן
ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו".
ב.
"נטע
כרם ולא חללו"
=לא
אכל מפירותיו שהרי במשך שלוש שנים הפירות
אסורות
בגלל
ערלה.
נימוק:
"פן
ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו".
ג.
"ארש
אשה ולא לקחה".
נימוק:
"פן
ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה"
ד.
"איש
הירא ורך הלבב"
(מפחד)
נימוק "ולא
ימס את לבב אחיו כלבבו",
כלומר,
חוששים
אנו שמא אם יישאר "ידבקו"
חבריו
בפחד זה.

107.
ממלחמת
מצווה אף אחד אינו פטור,
ואפילו
כלה וחתן יוצאים מחופתם.
מלחמת
מצוה=
כגון
מלחמה בעמלק או בשבעה עמים וכן להציל את
ישראל כנגד מי שבא להשמידנו חלילה.

108.
מטרת
הכוהן משוח המלחמה –
להחדיר ללבות החיילים שה'
הוא
הנלחם לנו,
ולפיכך
אסור לגלות פחד כלפי האויב.
דבריו
חזקו את לבות הלוחמים וביטחונם
בה'.

מטרת
השוטרים –
לסנן את אלו שאינם יוצאים לקרב במלחמת
הרשות.
החיילים
שחששו בגלל עבירות שבידם יכלו לבקש שלא
להתגייס,

בגלל
סיבות אחרות וכך לא התביישו ברבים.

109.כלפי
עמים שאינם משבעת העמים יש לפתוח תחילה
בשלום.
אם
נכנעו עליהם לשלם מס ולעבוד,
אם
לא נכנעו –
צריך להרוג את כל הזכרים,
ואילו
את הנשים ואת הרכוש יכולים לקחת בשלל.
לעומת
זאת כנגד אחת משבעת העמים אין להחיות נשמה
(אלא
אם כן ברחו,התגיירו,
תקנו
את דרכיהם)
משום
שמעשיהם כל כך מושחתים.

110.
כשצרים
על עיר אין להשחית עצי מאכל סתם בגלל יצר
הנקמה.
הרי
העץ איננו כאדם שצריך להתחבא מפניך במצור
("כי
האדם עץ השדה לבוא מפניך המצור"
?!)

111.
בפרשייה
זו מופיע דין עגלה ערופה.

הנסיבות – אדם
שנרצח ולא נודע מי רצחו.
המעשים
הנעשים :
דיינים
מהסנהדרין מגיעים למקום הרצח ("ויצאו
זקניך ושופטיך").
מדידה:
מודדים
מהגופה עד לעיר הקרובה ביותר.
חכמי
אותה העיר יביאו עגלה שטרם השתמשו בה
לעבודה…
המקום
שנעשה בו מעמד זה לא יחרש ולא יזרע.

פרשת כי–
תצא

112.המעשים שעל האישה לעשות בטרם תהיה מותרת:

– להביאה לביתו,
– תגלח שערות ראשה.

– תגדל צפרניה.
– תסיר שמלת שביה,

– להתאבל על הוריה חודש ימים.
מטרת הפעולות– הואיל ונמשך אחר יופייה, התורה מצווה שתגלח ראשה ותגדל ציפורניה ושתסיר בגדיה היפים כדי שיראה אותה בכיעורותה ויעזבנה.

113 ."
והיה אם לא חפצת בה ושלחתה לנפשה ומכר לא תמכרנה בכסף לא תתעמר (= תשתמש)
בה תחת אשר עניתה" ( שהרי כבר גרם לה צער)
אם כן התורה מצווה אותו לשחרר אותה ולא למוכרה או להשתמש בה כשפחה.

114.
לבכר=
להעדיף
ולהחשיב הצעיר כבכור לקבל פי שניים.
הנימוק=
"כי הוא ראשית אנו לו משפט הבכרה"

,כלומר הוא הבן הראשון ולו מגיע דיני בכור היורש פי שניים.

115.
בן סורר ומורה–
בן שאינו שומע בקול אביו ובקול אמו.
ברור שאין הכוונה לילד שלא הכין שיעורי בית כפי שאמו בקשה.
חז"ל למדונו מהם התנאים ונזכיר כאן רק חלק מהם : בין גיל 13
ל13
וכמה חודשים – גונב משל אביו ואמו ואוכל בשר ויין בחבורה של אנשים רעים ולא חדל ממעשיו גם לאחר שקיבל עונש מלקות.

דינו–
תחילה נאמר "
ויסרו אתו" (=עונש מלקות) ואם אינו עוזר עונשו סקילה.
הגמרא דנה האם היה בכלל מי שנענש בעונש זה ומפרשה זו ניתן ללמוד גודל האחריות שיש להורים בחינוך הילדים גם כשהם קטנים.

116.
את מי תלו ? – חז"ל אמרו שכל הנסקלין נתלין לאחר מיתתן.
הציווי–
" לא תלין נבלתו על העץ"-
כלומר,
יש להוריד נבלתו לפני השקיעה ולקברו.
הנימוק–
" כי קללת אלקים תלוי" – יש בתליית גופת כל אדם ואף רשע ביזוי כלפי בורא עולם שהרי בצלם אלקים עשה את האדם.

117.מצוות עשה= "השב תשיבם לאחיך",
כלומר על המוצא להחזיר האבידה לבעליה.
מצוות לא תעשה " לא תוכל להתעלם",
כלומר אסור למוצא לא להתייחס לאבידה כאילו שלא ראה אותו.

118.מצווה זו נקראת מצוות "טעינה"
כי על העובר בדרך לעזור לחברו להרים המשא
שנפל קודם.

119.
אין לגבר ללבוש מלבושי אישה וכן ההיפך משום שהדבר גורם לחוסר צניעות ועירוב בין נשים לגברים. הבן והבת צריכים לשמור על קדושתם וכשיגדלו ויפגשו ויבנו את ביתם הוא יהיה בית שהיסודות שלו חזקים וטהורים ומלא שמחת חיים.

120.
המצווה המוזכרת בכתוב היא מצוות שילוח הקן.
השכר המוזכר בכתוב על קיום המצווה "
"למען ייטב לך והארכת ימים"

יש עוד מצווה בתורה שנאמרה בה שכר זה – מצוות כיבוד אב ואם.

הערה:
הגמרא מביאה סיפור ממנו למדים שעיקר השכר בעולם הבא.

121.המצווה המוזכרת בכתוב היא מצוות "מעקה",
כלומר מי שבונה בית חדש עליו לדאוג לבניית מעקה.
הנימוק המוזכר בכתוב–
"ולא תשים דמים בביתך כי יפל הנפל ממנו",

כלומר עליך להימנע שחלילה לא ייגרם דמים (=מוות)
בביתך בנפילת מישהו מהגג.

122.כבר למדנו בספר ויקרא שאסור לזרוע שני מיני זרעים יחד. בפסוק זה באה התורה ומוסיפה לאו למי שזורע שני מיני תבואה בכרם. ועונשו חמור יותר ולכן הכל נאסר בהנאה וחייב שריפה.(פן תקדש= נאסר בהנאה)

123.אין לעשות מלאכה בשני מינים שונים.
איסור זה הוא חלק מאיסור כלאים.

"לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו"- עוסק בכלאים בבגד שאין ללבוש בגד העשוי

מעורב (=שעטנז)
צמר שהוא מהחי עם פשתן שבא מן הצומח.

124.פסוק זה בא ללמדנו על מצוות ציצית.
(גדילים=
ציצית)

125.פרשיית "מוציא שם רע"
, כלומר שטוען לאחר החתונה שאשתו בגדה בו בזמן האירוסין.

126.העבירה–
נערה המאורסה שזנתה,
כלומר נמצא הבעל דובר אמת על ידי עדים
שים לב שרק במקרה ומשקר נקרא מוציא שם רע.

127."
לא יבא בקהל"-
לא יכול להתחתן עם בת ישראל.

128.ממזר אינו יכול לבוא בקהל.
(ממזר=
ילד שנולד מאיסור עריות= קרובים שיש בו איסור כרת או אשת איש). ממזר יכול להתחתן עם ממזרת או עם גיורת.

"לא יבא עמוני
ומואבי בקהל ה'"-
מקבלים גרים מעמון ומואב, אך אינו יכול להתחתן עם בת ישראל.
נאמר בכתוב "גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה'"- כוונת הכתוב הוא לעולם,
ודור עשירי הוא רק מעין דוגמא.

הנימוק–
" על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים.. ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור…
לקללך".

129.מצרי ואדומי שהתגיירו יכולים לבוא בקהל רק דור שלישי,
כלומר הנכד של הגר המצרי או האדומי.
הנימוק לאדומי– "לא תתעב (לגמרי)
אדמי כי אחיך הוא"
הנימוק למצרי– "לא תתעב (לגמרי)
מצרי כי גר היית בארצו"

*שים לב – מצד אחד דוחים גר מצרי ואדומי שהרי אינו יכול לבוא מיד בקהל.
ומצד שני
לא דוחים אותם לגמרי כמו עמוני ומואבי,
שהרי מותר לנכד של המתגייר כלומר לדור שלישי (של גר אדומי ומצרי) לבוא בקהל.

130.ציווי זה נאמר על עמון ומואב שאין להתיר להם לבוא לקהל,
וכן אין לדרוש בשלומם ובטובתם.

131.תחילה נקרא את הפסוקים :
–
"כי תצא מחנה על אויבך ונשמרת מכל דבר רע"
–
"כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור… ויצא אל מחוץ למחנה"
מפסוקים אלו לומדים שעל הטמא לצאת מחוץ למחנה עד טהרתו.

הנימוק ליציאת החייל הטמא מחוץ למחנה– "כי ה' מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויבך לפניך".

132.הסבר הפסוקים:
הפסוק :"ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ"
הסבר : מקום יהיה לך מחוץ למחנה ושם תעשה צרכיך. "יד"=
מקום

הפסוק:
"ויתד תהיה לך על אזנך והיה בשבתך חוץ ושבת וכסית את צאתך"
הסבר:
כלי חפירה יהיה לך בנוסף לכליך, ולאחר עשיית הצרכים יש לכסות אותם.

יתד=
כלי חפירה אזנך=
כליך=
ציוד הלוחם.

הנימוק לשני הציוויים=
"כי ה' מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויבך לפניך".

133.מדובר בעבד כנעני שברח מאדוניו הגוי( רש"י אומר וכן אם ברח מיהודי הגר בחו"ל).

הציווי שנאמר לגביו – "
אין לצער אותו – "לא תוננו"-

וכמו כן רשאי לשבת עמנו – "עמך ישב בקרבך".

134.קדשה = אישה שמופקרת לזנות.

קדש=
אדם המופקר לזנות.

135.אין לקבל קרבן שהביאה אישה זונה תמורת העבירה שעשתה ("לא תביא אתנן זונה") "אתנן,=
שכר שקבלה
וכן אין לקבל קרבן שהוחלף תמורת בהמה טמאה כגון כלב.("ומחיר כלב")
מחיר=
תמורת.

136.
"נשך"
= כינוי לריבית "תשיך"=
להלוות בריבית
מותר להלוות לגוי בריבית שהרי כסף זה יכלתי להשקיע בבורסה אז מדוע עלי להפסיד, אך כלפי יהודי שהוא כאחי אני נדרש לרמה גבוהה יותר של חסד.

137.אדם שנדר להביא קרבן או רכוש לבית המקדש עליו לעמוד בהתחייבות שלו.
רש"י בפירושו מציין אחרי כמה זמן עובר הנודר שלא הביא את נדרו על לאו זה.

138."וכי תחדל לנדר לא יהיה בך חטא"
עדיף לא לנדור מאשר לנדור ולא לשלם.

139.פסוק זה עוסק בפועל, ולפיכך מותר לו לבוא בכרם רעהו ולאכול מהענבים גם ללא רשות.

מותר לפועל לאכול כמה שרוצה בזמן העבודה ("
ואכלת ענבים כנפשך
שבעך")
אסור לפועל לקחת בתיקו לעצמו או למשפחתו.("ואל כליך לא תתן")

140.התשובה לשאלה זו דומה מאוד לתשובה הקודמת.ההבדל הוא שבפסוק הקודם דובר על פועל העובד בכרם,
ואילו בפסוק זה מדובר בפועל העובד בשדה תבואה.

הפסוק עוסק בפועל העובד בשדה תבואה.
התורה מתירה לו : לאכול כמה שרוצה ("כנפשך שבעך") בזמן העבודה.
התורה אוסרת עליו:
לקחת בתיקו לעצמו או למשפחתו.

ביאור מילים קשות בפסוק :
קמה=
שדה מלילות= שבלים חרמש= הכלי בעזרתו קוצרים התבואה.

141.המצווה היא כתיבת גט ונתינתו במקרה של גירושין.
מובן,
שאין אדם המשתוקק לקיים מצווה זו, אך אם חלילה זוג מחליט להתגרש– התורה מצווה את הבעל לתת גט.

142.אם האישה התחתנה שנית ובעלה השני מת או גירש אותה– לא יכול הבעל השני
לקחת את גרושתו,
משום שיש בזה דמיון לזנות שהרי כבר הייתה עם איש אחר..

("לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה…אחרי אשר הוטמאה")

143.אדם הנושא אישה אין לגייס אותו לשירות צבאי במשך שנה, אלא ישמח את אשתו. כלומר הואיל והוא עסוק בבניית הבית היהודי אין לגייסו.כמו כן לא יסע מביתו לעניינים אחרים וישאיר את אשתו לבדה.
מובן שבמלחמת מצווה כולם יוצאים ואין לאיש פטור.

144.אדם שלווה ואין לו מה להחזיר מותר למלווה לקחת מרכושו של הלווה חפצים שישמשו אותו כמשכון. בפסוקנו באה התורה ומזהירה שאין למלווה רשות לקחת כל חפץ שירצה.
הסיבה לאיסור היא כי ישנם חפצים שבלעדיהם משפחה תתקשה להתקיים. (לדוגמא במינו: המקרר).
"לא יחבול ריחים ורכב"= אין למלווה לקחת כמשכון את הריחים והרכב=
שני אבנים עגולות המשמשות לטחינת גרגרי התבואה.
"יחבול"
= לקחת משכון

הסיבה לאיסור כי "נפש הוא חבל"=
הנפש כלומר חייו תלויים באבנים אלו. בימינו אולי המקרר הוא דוגמא לכלי שאינו מותרות ובלעדיו קשה למשפחה להתקיים בכבוד.

145.בלשון ימינו דומה לחטיפה.
מי שחטף אדם והשתמש בו או מכרו חייב על פי דין תורה מיתה.

146.ציווי זה פונה לאדם, שחושב שיוכל להסתיר את סימני הצרעת על ידי קילוף העור הנגוע.
באה התורה ואוסרת לעשות זאת.

147.
יש לזכור שמרים נענשה בצרעת בגלל לשון הרע שדברה כנגד משה.
נלמד מכאן כמה חמורה עבירה זו, שאפילו מרים הנביאה נענשה על טעות קטנה בחטא זה.

148.התורה מזהירה את המלווה שלא יבוא לתוך בית הלווה לקחת המשכון,
אלא יבוא לפתח הבית והלווה יוציא החוצה את המשכון בעצמו.

הסבר המילים הקשות:
תשה=
מלשון לוחץ ומנסה להוציא משאת מאומה= דבר מה
לעבוט עבוטו =
לקחת המשכון ("עבוט"
בלשון חכמים נקרא "משכון")

149.
עושק = אינו נותן לאדם המגיע לו.
לדוגמא שמרטף (=ביבסיטר)
שאין משלמים לו את שכרו.

150.פסוק זה מלמדנו שאין בית דין הורגת את האב בגלל עדות הבן וכן ההיפך.
אין עדות קרוב (אב–
בן)
מתקבלת.

151.כל אדם מת בגלל חטאיו שלו.

152.מתנות עניים המוזכרים בפסוקים אלו הן:
שכחה=
בעל שדה ששכח עומר(=ערימה)
תבואה או באילן אסור לו לחזור ולקחתו.
פאה=
גם באילן לא יקטוף הכול ,אלא ישאיר חלק לעניים.
עוללות=
אשכול ענבים שאין לו כתף ונטף (=אשכול דליל= כלומר,
אשכול שיש בו מעט ענבים).

153.ישנן מצוות לא תעשה שהעונש עליהן הוא מלקות.
על בית הדין להיזהר שלא להכות את עובר העבירה יותר "פן יסיף להכתו על אלה ונקלה אחיך לעינך" (=ייגרם לו בושה נוספת ומיותרת).

154.ייבום = אדם שנפטר ללא ילדים אין לו המשכיות ולפיכך על אחיו להתחתן עם האלמנה.

הילד שייוולד יקרא על שמו וכך יהיה לנפטר המשכיות.
אם האח איננו רוצה יש בכך החמצת הזדמנות, ויש לעשות מעין טקס הנקרא
"חליצה"
הפוטר ומשחרר את האישה ממצוות הייבום.
האלמנה חולצת נעלו ויורקת בפניו (=לידו).
וזה מראה על ההזדמנות שהחמיץ היבם.
להקים לאחיו שם.(=המשכיות).
כיום נוהגים לחלוץ ולא ליבם כי חוששים שמא כוונת האח איננה לקיום המצווה.

155.
דין זה נאמר על אישה שהתערבה ובאה להציל את בעלה תוך עשיית מעשה מביש. מובן שאין קוצצים ממש את כפות ידיה,
אלא שזה מראה את יחס החומרה למעשה.

156.בעניין מידות ומשקולות נאמר שעל המידות והמשקולות להיות מדויקים ואם לא אסור אפילו להחזיקם גם אם אינו מתכוון לעשות בהם שימוש.
רואים מכאן כמה זהירות צריכים אנו בענייני כספים בין אדם לחברו.

157.יש לזכור את אשר עשה עמלק שכאשר יצאנו ממצרים בא להילחם כנגדנו ללא סיבה הגיונית.
"זכור את אשר עשה לך עמלק… תמחה את זכר עמלק".

———————————– סוף ——————————————-