בס"ד
כותבים:
צוות המורים בבית הספר נעם חיים דימונה.
הנושא:
נתינה
מיועד לכיתה:
ב–ג
מערך
שיעור להוראה
בעזרת חונכים (תלמידי
כתות גבוהות)
לילדי
כתה ב,ג
שיעור להוראה
בעזרת חונכים (תלמידי
כתות גבוהות)
לילדי
כתה ב,ג
שם
הסיפור:
"אני
אניח תפילין במקומך"
החונך
שואל:
את
יודע מה זה "החפץ
חיים".
אם
החניך לא יודע.
צריך
להסביר לו שזה שמו שם ספר שחיבר רב גדול.
היום
קוראים לרב בשם של הספר.
החונך
מקדים:
הסיפור
מספר על הרב החשוב הזה,
ששמו
היה הרב ישראל מאיר הכהן מראדין.
החונך
קורא את הסיפור עד המילים:
"אלא
המשיך בסידור המיטה".
יש
בסיפור סימן עצור!
החונך
משוחח עם החניך:
א.
מה
לדעתך היה מיוחד במעשהו של הרב?
ב.
איך
קוראים למצוה זו?
(התשובה
:הכנסת
אורחים)
ג.
מדוע
הרב לא ענה,
לדעתך?
ממשיכים
בקריאה עד סוף הסיפורי.
עונים
עם החניך על השאלות (החניך
יודע לכתוב.
אל
תכתוב את התשובה בשבילו).
אמור
לחניך:
בוא
נראה עוד דברים שקשורים להכנסת אורחים.
"אני אניח תפילין במקומך"
אורח חשוב הגיע לביתו של הרב ישראל מאיר הכהן בעיר ראדין (החפץ חיים).
רבה של העיר סורוצקין הגיע לביקור.
בני ביתו של החפץ חיים ביקשו לסייע במצות הכנסת האורח.
אולם,
להפתעתו גילה הרב האורח כי מי שעמל לארח אותו הוא החפץ חיים בכבודו ובעצמו.
החפץ חיים טורח לערוך את השולחן,
החפץ חיים בעצמו מגיש את האוכל לרב האורח,
החפץ חיים מגיש את השתיה ומציע כל עזרה נצרכת.
בסופו של היום ביקש החפץ חיים להכין את מיטתו של האורח,
לפרוס את הסדין ולהיטיב את הכרית.
חשב הרב האורח:
"עד כאן.
לא אוכל עוד לראות בבזיונה של התורה".
הוא פנה אל החפץ חיים ואמר לו:
אני מבקש שמישהו אחר יטרח בסידור המיטה.
אין זה מכבודו של הרב לטרוח בכך.
מישהו אחר יכול לעשות זאת".
החפץ חיים לא ענה לרב,
אלא המשיך בסידור המיטה.
למחרת בבוקר קמו הרבנים,
וביקשו ללכת להתפלל.
קרא החפץ חיים לבחור ישיבה וביקש ממנו:
"קח בידך את שקית התפילין של הרב מסורוצקין,
והבא אותה לבית הכנסת.
אנחנו מתעכבים עדיין כאן".
בחור הישיבה לקח את שקית התפילין ויצא מן הבית.
לפתע שם לב שהחפץ חיים יוצא אחריו ורומז לו להתקרב.
"המתן קמעא"
– אמר לו החפץ חיים בשקט – "והשאר עם שקית התפילין בידך.
כשאזדקק להם – אקרא לך".
החפץ חיים חזר לביתו כאילו לא אירע דבר,
והזמין את הרב מסורוצקין להצטרף אליו לבית הכנסת.
כאשר הגיעו לבית הכנסת,
המתין הרב לתפילין שלו,
אך להפתעתו בחור הישיבה לא הופיע.
תמה הרב על כך ושאל את החפץ חיים אם ידוע לו משהו על כך.
אמר לו החפץ חיים:
"מדוע זקוק אתה לתפילין,
הן אני יכול להניח את התפילין במקומך?
…
כמובן,
הרב לא יכול לצאת ידי חובת מצוה על ידי שמישהו אחר עושה במקומו את המצוה.
הבין הרב,
כי מצות הכנסת אורחים היא כמו מצות תפילין – אין אדם אחר יכול לקיים את המצוה במקומך.
שאלות
-
מי היה האורח?
________________________________________________
-
במה טרח החפץ חיים?
________________________________________________
-
מתי ביקש האורח מהרב שיתן למישהו אחר לדאוג לו?
________________________________________________
-
לאיזו מצוה דימה החפץ חיים את מצות הכנסת אורחים?
________________________________________________
-
מה היתה מסקנת הרב?
________________________________________________
-
האם הרב כעס על החפץ חיים?
________________________________________________
-
תן דוגמא על מצוה של חסד שמוטלת על כל אחד ואחד?
________________________________________________