בס"ד
דף לימוד בחברותא – חנוכה – מחושך לאור – כיתות ו'
– ג'.
-
מדרש מעשה חנוכה –
(מדרש מכ"י מינכען נדפס באוצר טוב ח"א 039,
ובית המדרש ח"ה).
אמרו (היוונים):
בואו ונחדש עליהם גזירות עד שיבעטו באלהיהם ויאמינו בעבודה זרה שלנו.
עמדו וגזרו כל בן ישראל שעושה לו בריח או מסגור לפיתחו ידקר בחרב,
(להוריד את הדלתות של הבתים).
וכל כך למה כדי שלא יהיה לישראל כבוד ולא רשות (צניעות).
שכל בית שאין לו דלת אין לו כבוד ולא צניעות וכל הרוצה ליכנס נכנס בין ביום ובין בלילה.
כיון שראו ישראל כך עמדו וביטלו כל דלתות בתיהם ולא היו יכולין לא לאכול ולא לשתות …,
בשביל גנבין ולסטין ופריצי יונים,
ולא רואין שינה בעיניהם ולא יום ולא לילה,
ונתקיים עליהם מקרא שכתוב:
"ופחדת לילה ויומם"
(דברים כ"ח).
אמרו לפני הקב"ה:
רבש"ע כמה אנו יכולים לסבול?
אמר להם: בעוון מזוזה,
אלא אעפ"כ רווחה תמצא בגזירה זו.
…
ועמדו בגזרה זו שלוש שנים.
המשך המדרש:
כיוון שראו יוונים שעמדו ישראל בגזירה,
ולא נכשל אחד מהם בשום דבר רע,
עמדו וגזרו עליהם גזירה אחרת,
והעבירו קול:
כל אדם מישראל שיש לו שור או שה יחקק על קרניו שאין לו חלק באלהי ישראל,
וכל כך למה?
כדי שלא יאכלו ישראל בשר ולא חלב ולא גבינה,
ולא יהיה להם חרישה.
אמרו יודעים אנו שאין יכולין לעמוד בגזירה זו.
כיון ששמעו ישראל כך נצטערו צער גדול אמרו חס וחלילה שנכפור באלהינו.
עמדו ומכרו בהמתן בין טהורה בין טמאה,
והיו ישראל מהלכין ברגליים,
ועליהם נתקיים:
"ראיתי עבדים על סוסים וגו'".
אמר להם הקב"ה:
בעוון שמנעתם עצמכם מעלות בשלוש רגלים לירושלים ולהקריב קורבנות וליתן מתנות כהונה,
לכך נתקיים עליכם "שורך טבוח לעיניך",
אלא אעפ"כ (אף על פי כן)
רווחה תמצאו בגזירה זו,
והיו הצביים והאיילים וכל מיני עופות טהורים באים ונכנסים לבתיהם של ישראל,
לפי שהיו בלא דלתות,
ובאין ישראל ותופסין אותן ושוחטין ואוכלין בשר ונותנין שבח להקב"ה.
ואמרו ברוך הוא שהפך עצת אויבינו לטובה,
שאילו היו דלתות לבתים היאך היתה כל צידה נכנסת אצלנו?
השיבם הקב"ה:
אתם חסתם על כבודי ולא כפרתם בי אף אני זמנתי לכם צידה.
אומנם המדרש איננו נותן תחושת חג.
אנו מוצאים אותנו באווירה של צרות,
של עונשים,
וסבל של עם ישראל.
אך כדאי לזכור שזו האמת.
לא סתם חרב בית המקדש,
זה קרה בגלל חטאי בני ישראל.
אבל לאחר הצרות הגיעו השמחות – הניצחונות של המכבים.
אנו יודעים כי לאחר שאנחנו נמצאים בחושך,
כל טיפת אור נותנת הרגשה נעימה.
ומה גדולה השמחה לאחר הצרות של היוונים,
כאשר המכבים מנצחים בע"ה את היוונים,
ומטהרים את בית המקדש.
נעבור למקור הבא:
-
תלמוד
בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב
תנו
רבנן: נר
חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ.
אם
היה דר בעלייה –
מניחה
בחלון הסמוכה לרשות הרבים.
ובשעת
הסכנה –
מניחה
על שלחנו,
ודיו.
אמר
רבא: צריך
נר אחרת להשתמש לאורה.
ואי
איכא (ואם
יש) מדורה
– לא
צריך, ואי
(ואם) אדם
חשוב הוא,
אף
על גב דאיכא (אף
על פי שיש)
מדורה
– צריך
נר אחרת.
תלמוד
בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב
מאי
חנוכה?(מה
זה חנוכה?) דתנו
רבנן (ששנו
רבותינו):
בכ"ה
בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון (ימים
של חנוכה שמונה הם),
דלא
למספד בהון ודלא להתענות בהון (שלא
מספידים בהם אדם שמת,
ולא
צמים בהם.
למה?)
שכשנכנסו
יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל.
וכשגברה
מלכות בית חשמונאי ונצחום,
בדקו
ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח
בחותמו של כהן גדול,
ולא
היה בו אלא להדליק יום אחד,
נעשה
בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים.
לשנה
אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.
ונסיים בטוב!
-
קדושת
לוי קדושות לחנוכה קדושה חמישית
לכן
בחנוכה המצוה באור ובראיה,
מה
שאין כן בשום מצוה,
כגון
'הרואה
נר חנוכה מברך'
(שבת
כג, א),
כיון
שהחיבה שהראה הקדוש ברוך הוא והנס שעשה
בו – כדי
לקיים מצות המנורה,
…
כה יעשה
האל הרחמן עמנו אותות לטובה ואהבה וחיבה
לקיים מצותיו,
ויאיר
עינינו בתורתו וידבק לבנו במצותיו,
ויתן
בלב מלכיות ושריו ויועציו לטובה,
ואל
יגזור עלינו גזירות נגד תורתינו הקדושה,
ויקוים
בנו מקרא שכתוב (ויקרא
כו, מד)
'ואף
גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים
ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני
ה' אלהיהם',
אמן
סלה:
לימוד פורה ומהנה!
יהודה – רב בית הספר.