יחזקאל, פרקים לח-לט: מלחמת גוג ומגוג

נושא
הדף:
יחזקאל,
לח–לט,
מלחמת
גוג ומגוג

כיתות:
ט'

מחבר
הדף:
ירון
כהן

מבוא
:

צמד פרקים זה הינו למעשה נבואה
עתידית אשר תתרחש לקראת בא הגאולה.
תהליך זה טומן בחובו מלחמה
העתידה להתחולל על אדמת ישראל כאשר המלך
גוג יבוא בליווי צבא עצום ומזויין היטב
בכדי לבזוז את היושבים בה " בקלי
– קלות " וזאת משום
שתושביה יושבים "…באין
חומה ובריח…אין להם…"
( לח' , יא'
)

מהלך
המלחמה – במלחמה הרסנית זו נגד
גוג עתידים להשתתף :

א) עולם
הדומם ב) עולם החי
ג) איתני הטבע
. כמובן ששלוחי ה'
אלו יביסו את גוג ואת גאוותו.

תוצאות
המלחמה – הנצחון החריג על המלך
גוג האדיר יוביל את אומות העולם להכרה
בגדלות ה', יחודו בעולם
וגם לעובדה שלמרות חטאיהם אהבת ה'
לישראל עודנה קיימת .

מבנה
הנבואה – דבר ה' נמסר
אל הנביא ארבע פעמים בפרקים אלו,כאשר
שלש מהן מופנות אל גוג והרביעית אל בעלי
החיים.

1. בכדי להקל
   על הבנת הנושא קרא את המבוא

2. קרא כעת את
   כל השאלות שלפנייך וסמן בקו תחתון את כל
   מילות השאלה או הדרישות אותן עלייך למלא

3. מצורף בזה
   נספח המכיל צילום של מקבץ פסוקים מפרקים
   לח–לט
   , ציין
   ליד כל פסוק את המספר :
   

   1. 1 , אם
      פסוק זה ממחיש את עוצמתו של גוג

   2. 2 , אם
      פסוק זה מבטא את חולשת העם היושב בציון
      

   3. 3 , במידה
      ופסוק זה הנו נבואת זעם כלפי גוג

   4. 4 , אם
      מדובר בביטוי המגלה את חיבת ה'
      כלפי
      בניו אהוביו

4. הפסוק האחרון
   בפרק לח' משמש
   כבסיס לחלק מוכר וחשוב בתפילות העם היהודי
   ,כתוב
   מהי התפילה ?

5. לראשונה
   נפגשנו עם גוג בבראשית פרק י'
   , כתוב
   את אילן היוחסין ממנו ועד נח ?
   

6. כל אדם שעושה
   מעשה טוב , הקב"ה
   אינו שוכח זאת ומשלם לו על כך ,
   בפרקנו
   אנו רואים את קבלת השכר על מעשה שנכתב
   בספר בראשית פרק
   ט,כג :

   1. קרא את פרק
      ט בספר בראשית וכתוב בקצרה מי עשה ומהו
      אותו מעשה ?

   2. היעזר במדרש
      שלפנייך וכן ביחזקאל (
      לט,יב)
      וכתוב
      מהו השכר ששולם לבסוף?
      

"…אמר
הקב"ה
ליפת: אתה
כסית ערות אביך,
חייך
שאני פורע לך,
(יחזקאל
לט) ביום

ההוא
אתן
לגוג מקום
שם קבר בישראל
…"
(מדרש
)

7. במבוא לדף
   זה נכתב שגוג נוצח ע"י
   שלושה משליחי ה'
   ( דומם
   , חי
   , איתני
   הטבע ) , קרא
   את פרק לט בנספח שלפנייך ומתח קו תחתון
   בפסוקים המדברים על כל אחד מאותם שלוחים
   .

8. נבואה זו
   ממוקמת מיד לאחר חזון העצמות ונבואת
   איחוד השבטים ,ולא
   לחינם כך , תן
   דעתך לסיבת הדבר.
   

פרק
לח

א וַיְהִי דְבַר–ה’,
אֵלַי לֵאמֹר. 

ב בֶּן–אָדָם,
שִׂים פָּנֶיךָ אֶל–גּוֹג אֶרֶץ הַמָּגוֹג—נְשִׂיא,
רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל; וְהִנָּבֵא,
עָלָיו. 

ג וְאָמַרְתָּ,
כֹּה אָמַר ה’ ה’:  הִנְנִי אֵלֶיךָ,
גּוֹג—נְשִׂיא,
רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל. 

ד וְהוֹצֵאתִי אוֹתְךָ וְאֶת–כָּל–חֵילֶךָ סוּסִים וּפָרָשִׁים,
לְבֻשֵׁי מִכְלוֹל כֻּלָּם—קָהָל רָב צִנָּה וּמָגֵן, תֹּפְשֵׂי חֲרָבוֹת כֻּלָּם…. 

ט וְעָלִיתָ כַּשֹּׁאָה תָבוֹא, כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ תִּהְיֶה—אַתָּה,
וְכָל–אֲגַפֶּיךָ,
וְעַמִּים רַבִּים, אוֹתָךְ. 
{ס}

י כֹּה אָמַר, ה’ ה’: 
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יַעֲלוּ דְבָרִים עַל–לְבָבֶךָ,
וְחָשַׁבְתָּ,
מַחֲשֶׁבֶת רָעָה. 

יא
וְאָמַרְתָּ,
אֶעֱלֶה עַל–אֶרֶץ פְּרָזוֹת—אָבוֹא הַשֹּׁקְטִים,
יֹשְׁבֵי לָבֶטַח; כֻּלָּם,
יֹשְׁבִים בְּאֵין חוֹמָה, וּבְרִיחַ וּדְלָתַיִם, אֵין לָהֶם. 

יב
לִשְׁלֹל שָׁלָל, וְלָבֹז בַּז—לְהָשִׁיב יָדְךָ עַל–חֳרָבוֹת נוֹשָׁבוֹת,
וְאֶל–עַם מְאֻסָּף מִגּוֹיִם, עֹשֶׂה מִקְנֶה וְקִנְיָן, יֹשְׁבֵי עַל–טַבּוּר הָאָרֶץ. 

יד לָכֵן,
הִנָּבֵא בֶן–אָדָם,
וְאָמַרְתָּ לְגוֹג, כֹּה אָמַר ה’ ה’:  הֲלוֹא בַּיּוֹם הַהוּא, בְּשֶׁבֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל לָבֶטַח—תֵּדָע. 

טו וּבָאתָ מִמְּקוֹמְךָ,
מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן—אַתָּה,
וְעַמִּים רַבִּים אִתָּךְ:  רֹכְבֵי סוּסִים כֻּלָּם, קָהָל גָּדוֹל וְחַיִל רָב. 

טז וְעָלִיתָ עַל–עַמִּי יִשְׂרָאֵל,
כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ; בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּהְיֶה,
וַהֲבִאוֹתִיךָ עַל–אַרְצִי,
לְמַעַן דַּעַת הַגּוֹיִם אֹתִי בְּהִקָּדְשִׁי

בְךָ לְעֵינֵיהֶם,
גּוֹג. 
.

יח וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, בְּיוֹם בּוֹא גוֹג עַל–אַדְמַת יִשְׂרָאֵל—נְאֻם,
ה’ ה’:  תַּעֲלֶה חֲמָתִי, בְּאַפִּי. 

יט וּבְקִנְאָתִי בְאֵשׁ–עֶבְרָתִי,
דִּבַּרְתִּי: 
אִם–לֹא בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה רַעַשׁ גָּדוֹל, עַל,
אַדְמַת יִשְׂרָאֵל. 

כ וְרָעֲשׁוּ מִפָּנַי דְּגֵי הַיָּם וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְחַיַּת הַשָּׂדֶה,
וְכָל–הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל–הָאֲדָמָה,
וְכֹל הָאָדָם, אֲשֶׁר עַל–פְּנֵי הָאֲדָמָה;

וְנֶהֶרְסוּ הֶהָרִים, וְנָפְלוּ הַמַּדְרֵגוֹת,
וְכָל–חוֹמָה,
לָאָרֶץ תִּפּוֹל. . 

כב
וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ, בְּדֶבֶר וּבְדָם; וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגָפְרִית,
אַמְטִיר עָלָיו וְעַל–אֲגַפָּיו,
וְעַל–עַמִּים רַבִּים, אֲשֶׁר …

כג וְהִתְגַּדִּלְתִּי,
וְהִתְקַדִּשְׁתִּי,
וְנוֹדַעְתִּי,
לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים; וְיָדְעוּ,
כִּי–אֲנִי ה’.  {ס}

פרק
לט

א וְאַתָּה בֶן–אָדָם,
הִנָּבֵא עַל–גּוֹג,
וְאָמַרְתָּ,
כֹּה אָמַר ה’ ה’:  הִנְנִי אֵלֶיךָ,
גּוֹג—נְשִׂיא,
רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל. . 

ג וְהִכֵּיתִי קַשְׁתְּךָ, מִיַּד שְׂמֹאולֶךָ;
וְחִצֶּיךָ,
מִיַּד יְמִינְךָ אַפִּיל. 

ד עַל–הָרֵי יִשְׂרָאֵל תִּפּוֹל, אַתָּה וְכָל–אֲגַפֶּיךָ,
וְעַמִּים,
אֲשֶׁר אִתָּךְ:  לְעֵיט צִפּוֹר כָּל–כָּנָף וְחַיַּת הַשָּׂדֶה,
נְתַתִּיךָ לְאָכְלָה. 

ה עַל–פְּנֵי הַשָּׂדֶה,
תִּפּוֹל: 
כִּי אֲנִי דִבַּרְתִּי, נְאֻם ה’ ה’. 

ו וְשִׁלַּחְתִּי–אֵשׁ בְּמָגוֹג,
וּבְיֹשְׁבֵי הָאִיִּים לָבֶטַח; וְיָדְעוּ,
כִּי–אֲנִי ה’. 

ז וְאֶת–שֵׁם קָדְשִׁי אוֹדִיעַ, בְּתוֹךְ עַמִּי יִשְׂרָאֵל,
וְלֹא–אַחֵל אֶת–שֵׁם–קָדְשִׁי,
עוֹד;
וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי–אֲנִי ה’,
קָדוֹשׁ בְּיִשְׂרָאֵל. . 

ט וְיָצְאוּ יֹשְׁבֵי עָרֵי יִשְׂרָאֵל, …
וְשָׁלְלוּ אֶת–שֹׁלְלֵיהֶם,
וּבָזְזוּ אֶת–בֹּזְזֵיהֶם—נְאֻם,
ה’ ה’.  {ס}

יא ְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא אֶתֵּן לְגוֹג מְקוֹם–שָׁם קֶבֶר בְּיִשְׂרָאֵל,
גֵּי הָעֹבְרִים קִדְמַת הַיָּם, וְחֹסֶמֶת הִיא, אֶת–הָעֹבְרִים;
וְקָבְרוּ שָׁם,

אֶת–גּוֹג וְאֶת–כָּל–הֲמוֹנֹה,
וְקָרְאוּ,
גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג.

יב וּקְבָרוּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְמַעַן טַהֵר אֶת–הָאָרֶץ,
שִׁבְעָה,
חֳדָשִׁים. 

יז וְאַתָּה בֶן–אָדָם כֹּה–אָמַר ה’ ה’, אֱמֹר לְצִפּוֹר כָּל–כָּנָף וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ הֵאָסְפוּ מִסָּבִיב,
עַל–זִבְחִי אֲשֶׁר אֲנִי

זֹבֵחַ לָכֶם זֶבַח גָּדוֹל, עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל;
וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר, וּשְׁתִיתֶם דָּם. 

יח בְּשַׂר גִּבּוֹרִים תֹּאכֵלוּ,
וְדַם–נְשִׂיאֵי הָאָרֶץ תִּשְׁתּוּ; אֵילִים כָּרִים וְעַתּוּדִים פָּרִים, מְרִיאֵי בָשָׁן כֻּלָּם. 

כא וְנָתַתִּי אֶת–כְּבוֹדִי,
בַּגּוֹיִם;
וְרָאוּ כָל–הַגּוֹיִם,
אֶת–מִשְׁפָּטִי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי,
וְאֶת–יָדִי,
אֲשֶׁר–שַׂמְתִּי בָהֶם. 

כב וְיָדְעוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כִּי אֲנִי ה’ אֱלֹקיהֶם,
מִן–הַיּוֹם הַהוּא, וָהָלְאָה. 

כג וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי בַעֲו‍ֹנָם גָּלוּ בֵית–יִשְׂרָאֵל,
עַל אֲשֶׁר מָעֲלוּ–בִי,
וָאַסְתִּר פָּנַי, מֵהֶם;
וָאֶתְּנֵם בְּיַד צָרֵיהֶם, וַיִּפְּלוּ בַחֶרֶב כֻּלָּם. 

כה לָכֵן,
כֹּה אָמַר ה’ ה’, עַתָּה אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת יַעֲקֹב, וְרִחַמְתִּי כָּל–בֵּית יִשְׂרָאֵל;
וְקִנֵּאתִי,
לְשֵׁם קָדְשִׁי. 

כט וְלֹא–אַסְתִּיר עוֹד פָּנַי, מֵהֶם,
אֲשֶׁר שָׁפַכְתִּי אֶת–רוּחִי עַל–בֵּית יִשְׂרָאֵל, נְאֻם ה’ ה’