פרק מ'

פירוש על פי דעת מקרא

א נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי –יֹאמַר אֱלקֵיכֶם.

ה' קורא אל העם לקבל את הבשורה הטובה,
שהגיע הזמן להתנחם,
להתעודד ולשמוח.

  ב דַּבְּרוּ עַל–לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ –

כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ,

כִּי נִרְצָה עֲווֹנָהּ: 

כִּי לָקְחָה מִיַּד ה’, כִּפְלַיִם בְּכָל–חַטֹּאתֶיהָ. 

אמרו לירושלים דברי שמחה.

ירושלים סיימה את הזמן שהיא צריכה להיות בצבא, את הזמן שהיא צריכה להיות כמו עבד של הצבא הכובש,

כי ה' כבר סלח לעוונות של ירושלים.

כי היא כבר קיבלה עונש כפול מהחטאים שחטאה.

ג קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר:
פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה’

יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ.

אלו דברי הנביא:
תעשו במדבר דרך לה'.

התורה דיברה בלשון בני אדם,
כאילו ה' הוא מלך אנושי,
והוא צריך לבוא עם הצבא שלו.

ד כָּל–גֶּיא יִנָּשֵׂא,

וְכָל–הַר וְגִבְעָה,
יִשְׁפָּלוּ

וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר,

וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה.

איך יכינו דרך לה'?

כל מקום עמוק ונמוך יתרומם,

וכל מקום גבוה ייהפך לנמוך,

מקום שיש מכשולים וקשה לעבור שם יהיה מישור=מקום ישר,

וקבוצות ההרים יהיו מקום שנוח ללכת.

  ה וְנִגְלָה כְּבוֹד ה’

וְרָאוּ כָל–בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי ה’ דִּבֵּר. 
{פ}

לאחר שהמדבר יהיה מישור, ה'
יתגלה כמו שכבר התגלה ביציאת מצרים,

וכל האנשים יראו את התגלות ה'.

ו קוֹל אֹמֵר קְרָא,
וְאָמַר מָה אֶקְרָא?

כָּל–הַבָּשָׂר חָצִיר,
וְכָל–חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה. 

הנביא מספר ששמע בנבואה שיחה.

הקול אומר :
"קרא"

הקול השני שואל:
"מה אקרא?"

הקול הראשון עונה לו:

בני האדם דומים לעשב. העשב מתקיים מעט ימים.

וכל ההבטחות של האדם שוות כמו פרחי שדה שפורחים מעט זמן.

ז יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ

כִּי רוּחַ ה’ נָשְׁבָה בּוֹ

אָכֵן חָצִיר, הָעָם.

אם רוח ה'
נושבת על החציר או על פרח השדה,
הם נובלים ומתייבשים.

האדם דומה לחציר,
בכך שהחיים שלו על האדמה קצרים, והם נובלים ואובדים לפעמים לפני הזמן שלהם.

  ח יָבֵשׁ חָצִיר,
נָבֵל צִיץ

וּדְבַר–אֱלֹקֵינוּ,
יָקוּם לְעוֹלָם. 
{ס}

לעומת החציר והציץ הנובלים,

דבר ה' יתקיים,
לנצח.

ט עַל הַר–גָּבֹהַּ עֲלִי–לָךְ,
מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן,
הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ,
מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם;
הָרִימִי,
אַל–תִּירָאִי,

אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה:
הִנֵּה אֱלֹקֵיכֶם. 

הנביא מדבר עם אישה שהתפקיד שלה לבשר לאנשי ירושלים את הבשורה.
הנביא אומר לאישה הזאת להרים את הקול

ולא לפחוד.

מהי הבשורה? ה'
קרב ובא.

י הִנֵּה ה'
אלקים בְּחָזָק יָבוֹא,

וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ;

הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ,

וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו. 

המבשרת מפרטת את הבשורה "הנה אלוקיכם":

ה'
יבוא בכוח, וימשול בחוזק,

הוא מביא שכר רב לשלם לעבדיו,

ותשלום עבור פעולות שעשו עבדיו – מובילים לפניו.

יא כְּרֹעֶה,
עֶדְרוֹ יִרְעֶה,

בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים,

וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא

עָלוֹת יְנַהֵל. 

ה' יבוא כמו רועה בראש עדרו,

בידו הפשוטה הוא אוסף את בני הצאן הקטנים,

בחיקו,
המקום שבין החזה ובין היד המונחת עליו,
הוא נושא את הטלאים שאסף.

ה'
מוביל את העלות – המיניקות.

הנמשל:

ה'
יוליך את עולי הגולה השבים לארץ ישראל בדרך ישרה ונוחה.

פרק מ'
י"ב – כ"ו

פירוש על פי דעת מקרא

יב

מִי–מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם,

וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן,

וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ

וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים,

וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם.

השאלה "מי"
הנשאלת בתחילת פסוקים י"ב וי"ג,
מתייחסת לכל חלקי הפסוקים. השאלה היא שאלה ריטורית, שהתשובה עליה ברורה – ה'.
השאלות באות לעורר התפעלות מגדולת ה' – בורא העולם.

מי מדד בכף ידו את כל המים שבעולם? אין אדם יכול לעשות כך,
רק הבורא.

מי קבע את המידות של השמים על ידי שמדד אותם בזרת?
זרת היא מידה=חצי אמה.

מי מדד בשליש (= כלי מדידה) את העפר?

מי שקל בפלס (= מאזניים ) את ההרים?

מי שקל את הגבעות במאזניים?

  יג מִי–תִכֵּן אֶת–רוּחַ ה’

וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ. 

מי קבע והגביל את רוח ה', היא רוח הסערה?
ואולי רוח ה'
במובן של רצון ה' ומחשבתו.

ומיהו איש עצתו של ה',
שה' שואל בעצתו או מודיע לו את עצתו?
אין אדם כזה.

יד אֶת–מִי נוֹעָץ וַיְבִינֵהוּ

וַיְלַמְּדֵהוּ בְּאֹרַח מִשְׁפָּט;

וַיְלַמְּדֵהוּ דַעַת,

וְדֶרֶךְ תְּבוּנוֹת יוֹדִיעֶנּוּ. 

עם מי ה'
מתייעץ,
מי היועץ שמלמד את ה'
בינה?

מי לימד את ה' דרך משפט?

מי מלמד את ה' דעת?

מי מלמד את ה' דרך תבונות?

התשובה היא כמובן אין איש כזה. ה'
הוא הבורא, והוא יוצר החכמה והבינה, הצדק והמשפט.

טו הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי,

וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ

הֵן אִיִּים, כַּדַּק יִטּוֹל. 

כל הגויים כלומר כל בני האדם, חשובים כטיפת מים הנוטפת מהדלי,

הגויים חשובים כאבק דק הנשאר על כף המאזניים אחרי השקילה.

את האיים שבים,
ה' נוטל=לוקח כמו אבק דק.

טז וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר

וְחַיָּתוֹ—אֵין דֵּי עוֹלָה. (פ)

אפילו הרבה מאוד עצים כמו שיש בלבנון,
אין זה מספיק כדי להדליק על המזבח של ה',

וכל החיות שבעולם,
אין בהם מספיק כדי לתת קרבן לה'
–

אפילו יבערו את כל עצי הלבנון ואפילו יקריבו את כל חית הלבנון לה'
– אין בכך די כדי לכבד את ה'
כפי הראוי לו.

יז כָּל–הַגּוֹיִם,
כְּאַיִן נֶגְדּוֹ

מֵאֶפֶס וָתֹהוּ,
נֶחְשְׁבוּ–לוֹ.

כל העמים אינם חשובים לפני ה', אפילו רבים וחזקים,

נחשבים כדברים שאין בהם ממש,
שהם כמו אינם קיימים.

  יח וְאֶל–מִי,
תְּדַמְּיוּן א–ֵל

וּמַה–דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ. 

ו… הסקת מסקנה:

אל מי אפשר לדמות את ה'?

לאיזו דמות הוא דומה?

התשובה:
אי אפשר לדמות את ה'
לאדם או לדמות מוכרת בעולם.
אין מי שידמה לו.

יט

הַפֶּסֶל נָסַךְ חָרָשׁ

וְצֹרֵף בַּזָּהָב יְרַקְּעֶנּוּ;

וּרְתֻקוֹת כֶּסֶף צוֹרֵף.

אם תרצו להשוות את ה'
לפסל,

את הפסל עושה החרש=אומן המתכת

וצורף מצפה את הפסל בזהב,

אחר כך קושרים את הפסל בשרשראות של כסף מעשה ידיו של צורף כסף.

הדברים אמורים בלעג,
שאת דמות האל קושרים בשרשראות כדי לשמור עליו מפני גנבים.

  כ הַמְסֻכָּן תְּרוּמָה עֵץ לֹא–יִרְקַב יִבְחָר

חָרָשׁ חָכָם יְבַקֶּשׁ–לוֹ לְהָכִין פֶּסֶל לֹא יִמּוֹט. 

המסכן,
העני,
מבקש לתרום פסל,
אך יד לו כסף רק לפסל מעץ,
והוא בוחר עץ טוב שאינו נרקב,

אותו תורם מחפש חרש חכם שיכין פסל חזק, שלא ייפול,

כא הֲלוֹא תֵדְעוּ הֲלוֹא תִשְׁמָעוּ
הֲלוֹא הֻגַּד מֵרֹאשׁ לָכֶם
הֲלוֹא הֲבִינוֹתֶם מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ. 

הלא בוודאי אתם יודעים ושומעים

ואולי אמרו לכם מראש

האם ייתכן שלא הסתכלתם בפלאי הבריאה, שהארץ עומדת יציבה במקומה,

הייתם צריכים להבין שה' כונן את הארץ שלא תימוט,
שלא כמו הפסלים.

כב הַיֹּשֵׁב עַל–חוּג הָאָרֶץ,
וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים;

הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם,

וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת.

המשך הדברים שבוודאי הייתם צריכים להבין:

ה'
יושב,
כביכול,
על המעגל הגדול המקיף את הארץ, ומשם הוא משגיח על העולם,

משם יושבי הארץ קטנים כמו חגבים. חגבים הם משל ליצור חלש ונמוך.

ה'
פרשׂ את השמים כמו בד דק,

ומתח את הבד כמו אוהל לשבת.

  כג הַנּוֹתֵן רוֹזְנִים לְאָיִן
שֹׁפְטֵי אֶרֶץ כַּתֹּהוּ עָשָׂה.

המשך תיאור גדולת ה',

ה'
יכול להפוך שליטים לחסרי כוח,
לכלום

יכול להפוך שופטים לתוהו, לכלום.

  כד
אַף בַּל–נִטָּעוּ,
אַף בַּל–זֹרָעוּ

אַף בַּל–שֹׁרֵשׁ בָּאָרֶץ גִּזְעָם;

וְגַם–נָשַׁף בָּהֶם וַיִּבָשׁוּ, וּסְעָרָה כַּקַּשׁ תִּשָּׂאֵם. 
{ס}

כשהוא נותן את הרוזנים כאין (פסוק קודם) הוא מאבד אותם מהעולם לגמרי.
ה' עושה מהשליטים החזקים כאילו לא ניטעו או נזרעו,
כאילו לא היו בעולם.

ה'
גודע את הגזע שאפילו לא נשאר שורש.
ה' כביכול נשף בהם וייבש אותם,
והם עפו ברוח הסערה כמו קש.

כה וְאֶל–מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה—

יֹאמַר,
קָדוֹשׁ. 

לאחר כל מה שנאמר, ה'
שואל כביכול, אל מי מהדמויות בעולם אפשר להשוות את ה'?

כו
שְׂאוּ–מָרוֹם עֵינֵיכֶם
וּרְאוּ מִי–בָרָא אֵלֶּה,

הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם
לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא,

מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ,

אִישׁ לֹא נֶעְדָּר. 
{ס}

אם אתם רוצים להרגיש מקצת מן המקצת של קדושת ה',

הרימו עיניים והסתכלו בשמים, וראו,
וחשבו:

מי ברא את השמש, הירח והכוכבים?

מי מנהל את השמים?

לכל אחד מהכוכבים יש שם ותפקיד,

מלפני ה' שהוא בעל כוחות הרבה, וחזק

אפילו אחד מכוכבי השמים לא חסר.

פרק מ'
כ"ז – ל"א

פירוש על פי דעת מקרא

כז לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב,
וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל: 
נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵה’,

וּמֵאֱלֹקַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר. 

עם ישראל,למה אתם אומרים ש

ה'
לא מסתכל בדרך שלי, אינו משגיח עליי ואינו מסייע לי.

והמשפט שלי לא מתנהל לפני ה' , ה'
אינו מספק לי את הצרכים שלי.

כח הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם–לֹא שָׁמַעְתָּ,

אֱלֹקֵי עוֹלָם ה’ בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ—
לֹא יִיעַף,
וְלֹא יִיגָע
אֵין חֵקֶר,
לִתְבוּנָתוֹ.

שאלות לאימות ולחיזוק,
בוודאי ידעת ושמעת ש…

ה'
בורא העולם,
לא מתעייף –
לא מתייגע

אין סוף לתבונה – חכמה שלו.

  כט נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ;

וּלְאֵין אוֹנִים,
עָצְמָה יַרְבֶּה. 

ה' נותן לעייף את הכוח,

ה'
נותן לחסר–כוחות כוח וגבורה

ל וְיִעֲפוּ נְעָרִים וְיִגָעוּ;

וּבַחוּרִים כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ. 

לשם השוואה:

הנערים מתעייפים, והבחורים נכשלים,

לא וְקוֹיֵ ה’ יַחֲלִיפוּ כֹחַ,

יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים;

יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ,
יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ. 
{ס}

אך הבוטחים בה'
ומצפים לישועתו, מקבלים כוחות חדשים,

יצמיחו כנפיים, הכוונה שיחדשו את כוחם אחרי שהתעייפו, ויוכלו לנוע במהירות ממקום למקום,
בלא להתעייף.

תשמחו –

החטא נסלח –

פי שניים –

דרך –

עמק – ___________ _____________

הר קטן –

מקום ישר –

כל בני האדם –

עשב –

תצעקי בקול –

יאסוף –

הבן של הצאן –

צאן מיניקות –

כף יד –

אדמה –

מאזניים –

יועץ –

לשרוף –

קורבן –

כלום,
שום דבר –

עשה –

שרשראות –

ייפול –

מושלים,
שליטים –

יתעייף – ___________ ___________

יצמיחו כנפיים –