מבוא והעשרה לגמרא מסכת מכות דף י. סוגיית "לימוד תורה לתלמיד הגון"

בס"ד

שם – נתנאל שטראוס

נושא –מבוא
והעשרה לגמרא מסכת מכות
דף י. סוגיית
"לימוד תורה לתלמיד
הגון"

כיתות יעד – ט–י"ב

ישיבה
לתלמידים הגונים

לישיבה שלך יש שם לא כ"כ
טוב מכיוון שהרבה בוגרים יצאו לתרבות רעה
. ולכן הוחלט השנה לקיים
מבחני כניסה קפדניים . כל
מועמד בספק עולה לוועדה העליונה,
הכיתה צריכה להחליט מי מתקבל
ומי לא

התלמידים שבספק:

חלק ב' –
בעקבות הוועדה

• האם לדעתך בישיבות צריך וועדת
  קבלה ? __________________________________

• האם בישובים צריך וועדת קבלה?
  ________________________________________

• האם בבית הכנסת צריך וועדת
  קבלה ? _____________________________________

• האם בבני עקיבא צריך וועדת
  קבלה ? _____________________________________

בס"ד

• עיין
  בגמרות
  שלפניך:
  האם
  יש
  מקום
  למבחני
  כניסה
  לישיבה?
  

______________________________________________________________________________________________________________

תלמוד בבלי מסכת מכות דף י עמוד א

תלמיד שגלה –
מגלין רבו עמו,
שנאמר:
וחי, עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא. אמר ר' זעירא:
מכאן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון.

רש"י : לתלמיד שאינו הגון –
שלא יביאוהו עונותיו לידי הריגה בשוגג ויגלה דאמרי'
לקמן /מכות דף י'/
(עמוד ב)
שאינו מצוי אלא ברשעים.

תלמוד בבלי מסכת חולין דף קלג עמוד א

דאמר רב יהודה אמר רב:
כל
השונה
לתלמיד
שאינו
הגון
נופל
בגיהנם, …

אמר רבי זירא אמר רב:
כל
השונה
לתלמיד
שאינו
הגון
כזורק
אבן
למרקוליס…

לעומת האמירות הללו הסוגיא ממשיכה קצת אחרת :

תלמוד בבלי מסכת מכות דף י עמוד א

ורבנן,
ואיתימא רבה בר מרי אמר:
"מי אוהב בהמון לו תבואה",
כל האוהב (למלמד)
בהמון – לו תבואה. יהבו ביה רבנן עינייהו ברבא בריה דרבה.

רב אשי אמר:
כל האוהב ללמוד בהמון –
לו תבואה. והיינו דא"ר יוסי בר'
חנינא,
מאי דכתיב: חרב אל הבדים ונואלו? חרב על צוארי שונאיהם של ת"ח שיושבין ועוסקין בתורה בד בבד; ולא עוד, אלא שמטפשין, כתיב הכא: ונואלו,
וכתיב התם: אשר נואלנו, ולא עוד, אלא שחוטאין, שנאמר:
ואשר חטאנו. ואיבעית אימא, מהכא:
+ישעיהו י"ט+
נואלו שרי צוען.

רבינא אמר: כל האוהב ללמד בהמון –
לו תבואה. והיינו דאמר רבי:
הרבה תורה למדתי מרבותי, ומחבירי יותר מהם,
ומתלמידי יותר מכולן.

• תאר לי מה הכוונה ללמד בהמון
  ? ________________________________________

• מה כ"כ נורא
  בללמוד לבד?
  ____________________________________________

• למה מייד אחרי האיסור ללמד מי
  שאינו הגון מגיעה סוגיא כזו ?
  ____________________

__________________________________________________________________

• עם איזו רוח אתה יותר מזדהה ?
  _________________________________________

בס"ד

חלק
ג' – פסק
ההלכה:

שו"ת יחל ישראל סימן ב

הרב ישראל מאיר לאו, הרב הראשי לישראל (לקט מדבריו)

חינוך והוראה לתלמיד שאינו הגון

השאלה :

….והנה בימינו, כאשר רבים המתדפקים,
בחסדי ה', על דלתות בית המדרש ומתרבים הספסלים בבתי האולפנא השונים. ומאידך ישנם הלומדים רק לשם התענינות גרידא או לשם תעודה כלשהי, הופכת סוגיא זו למעשית עבור ציבור הרבנים, האם למצב זה כיוונו חכמים בדברם על תלמיד שאינו הגון, ומהי ההגדרה לתלמיד שאין תוכו כברו.

התשובה :

כתב הרמב"ם (פ"ד מהלכות תלמוד תורה ה"א),
אין מלמדים תורה אלא לתלמיד הגון נאה במעשיו או לתם, אבל אם היה הולך בדרך לא טובה,
מחזירים אותו למוטב ומנהיגים אותו בדרך ישרה ובודקים אותו, ואח"כ מכניסים אותו לבית המדרש ומלמדים אותו. אמרו חכמים כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאילו זורק אבן למרקוליס שנאמר "כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד",
אין כבוד אלא תורה שנאמר "כבוד חכמים ינחלו",
(משלי ג – לה)
עכ"ל.

… נראה שכוונת הרמב"ם היא למי
שאינו
בעל
מידות
טובות
וישרות.
ולא מספיק במה שהחזירוהו למוטב, היינו שנוהג בקצה האחר, אלא
כל
זמן
שלא
חזר
לדרך
הישרה,
האמצעית,
אינו
נכנס
לבית
המדרש
ללמוד
תורה…

ועוד יש ללמוד מדברי הרמב"ם שלא מספיק במה שמנהיגים אותו בדרך הישרה, אלא
צריך
לבדוק
אותו
אם
אכן
כך
הוא.
והוא מובן, שלאחר שנדחה מפני הנהגתו הלא נכונה והלא טובה, שוב אין מכניסים אותו לבית המדרש בלי בדיקה שהנהגתו כעת היא ההנהגה הרצויה. וממוצא הדברים נלמד, שמה שכתב הרמב"ם שאין מלמדים תורה אלא לתלמיד הגון במעשיו, היינו שהולך בדרך הטובה והישרה במידות נכונות…

ובשדי
– חמד (כללים מערכת האלף סי' רמד כרך א עמ' 65) רצה
לומר
שאין
מלמדים
רק
למי
שמעשיו
מקולקלים,
אבל
לבעל
גאוה
מלמדים
דאינו
בגדר
של
מעשיו
מקולקלים,
עיי"ש.

והעולה
מפסקי
ההלכות
הוא,
שבארצנו,
שבה
רוב
הציבור
מתאים
להגדרת
"תינוק
שנישבה"
יש
לעשות
כל
מאמץ,
בהתאם
לכללים
שכתבנו,
ו"להחזירם
בתשובה
ולמשכם
בדברי
שלום
עד
שיחזרו
לאיתן
התורה"
(לשון הרמב"ם בהל' ממרים שם). ובודאי שהדרך לקרבם היא לפתוח להם בדברי התורה, וכלשון המדרש (בפתיחתה לאיכה רבתי, וראה גם בירושלמי בנדרים פ"א ה"ז),
הלואי
אותי
עזבו
ותורתי
שמרו
שהמאור
שבה
מחזירם
למוטב.
וכפי שכתב בתשובות ר' אליהו מזרחי (גבי הקראים, סי'
נז,
ועיין גם בתשובות הרדב"ז ח"ב סי' תשצו),
ואיך
יחזרו
לאיתן
התורה
אם
לא
יודיעו
להם
טעמי
התורה.

ואולי לנידון דידן כיוונו חז"ל שבנסחם את הסדר של התפילה קבעו כך, "השיבנו אבינו לתורתך,
וקרבנו מלכנו לעבודתך,
והחזירנו בתשובה שלימה לפניך".