מגילת אסתר, דגשים ללימוד

ינושא:
מגילת אסתר,
דגשים ללימוד

יסכה לנזר

כיתה:
חט"ב

עקרון כללי בלימוד תנ"ך

במגילת אסתר,
כמו בכל לימוד תורה אנו רוצים לפעול על הילד שיהיה טוב וישר יותר.
על מנת להצליח לעשות זאת,
עלינו להתבונן מהם הדגשים המתאימים לנפש הילד ומעצימים את הטוב שבו,
שכן האמון והחיזוק של הטוב אצל הילד הוא עיקר החינוך (לעומת מניעתו מלעשות רע שבד"כ זהו אילוף ולא חינוך.
אנו רוצים שילד ירצה מעצמו לעשות טוב).

העיקרון שמנחה אותנו בלימוד לגיל הרך (ביה"ס יסודי)
–
"אין מקרא יוצא מידי פשוטו".
רק אחרי קומת הפשט,
נוכל לעיתים להוסיף מעט מדרשים המשלימים את ההבנה ומרחיבים את ההסתר שבמגילה.

נצח ישראל – אהבת ה'
לעמו והשגחתו

המסר המרכזי במגילה הוא השגחת ה'
על עמו וגם כאשר נדמה לנו שהכל שלילי בעצם ה'
מתכנן הכל לטובה.
גם כאשר אף אחד לא תיאר לעצמו שזה קשור:
הריגת ושתי כהכנה למלוך אסתר.
בגתן ותרש כהכנה לעליית מרדכי.
העץ לתליית מרדכי שהפך להמן.
הגזירה המעוררת לחזרה בתשובה¹ ועוד.
וכקומה נוספת גם קידום בניית המקדש שהרי אחשורוש מונע את בניין המקדש² ובנו – דריוש השני (שיש אומרים שהוא בנה של אסתר)
ייתן רשות לבנות את המקדש³.

תרבות המשתאות

ברמה הבסיסית:
המשתה נגד רוח ישראל:
זלילה,
חוסר
צניעות
ופיזור
העושר⁴ בגאווה ובלי שום תוכן ערכי (במקום לתת את הכסף לעניים או לבנות בו כבישים וכדומה.
נרחיב זאת ונדגיש זאת בקריאת הפסוקים על אורך המשתה (180
יום +
7 ימים לכל אנשי שושן)
והעושר שבו,
ללא שום תוכן ערכי,
ורק כדי להתגאות ולהתכבד.

גם היהודים באו והשתתפו במשתה החומרי הזה ועל כך נענשו⁵,
שאמנם ייתכן שהאוכל היה כשר⁶,
אך כל כולו מנוגד לתרבות ישראל.
לאחר שהבהרנו קומה זו ניתן להוסיף את הקומה הכללית:
עניין בית
המקדש.
לא רק שבזבז כספים,
במקום לעשות איתם דברים טובים,
לא רק ששותים שם יין לשכרה ועסוקים בענייני תיפלות (הבאת ושתי⁷),
אלא שאף התגאו שניצחו סופית את הקב"ה ואת עם ישראל שהרי לפי חשבונם (המוטעה)
עברו 70
שנה ולא נגאלו⁸.
מול כל זה עומד מרדכי בגבורה ואומר לאנשים שלא להיכנס למשתה.
מרדכי הוא ארץ ישראלי⁹,
המצפה כל הזמן לבנין המקדש ומתריע שלא לשקוע בגלות ושלא לשכוח את ארץ ישראל.
אנו פוגשים זאת גם בלימוד שלו עם התינוקות שלומד עימם הלכות העומר¹⁰

התשובה

ה'
אוהב את עמו ורוצה שיחזרו בתשובה ואכן הם מתעוררים לכך.
התענית שעושה מרדכי¹¹ התפילה שלו¹² והכינוס של כל הילדים ללימוד ולתפילה והתפילות של אסתר ומרדכי¹³.

דמותו של מרדכי

תלמיד חכם,
מראשי הסנהדרין,
מסירותו הרבה לאימוץ בת דודתו – אסתר "ויהי אומן את הדסה"
–
"לקחה מרדכי לו לבת"(אסתר ב,
ז ונסביר כפשוטו)
נרחיב ונתאר זאת כיצד מטפל בה מאז היותה תינוקת.,
הדאגה שלו אליה גם כאשר הגיעה למלכות,
גבורתו של מרדכי בעמידה מול האנשים שהלכו למשתה (נתאר זאת כיצד מעיר להם).
גבורתו מול המן,
שבכך מחזק את העם בגבורה מול חילול ה'.

קומה נוספת:
מרדכי עצמו גלה מירושלים והיה בין העולים בימי כורש (שקדם לאחשוורוש).
הוא ירד שוב על מנת לפעול לבנין המקדש מכיון שהאישור שניתן הופסק.
מרדכי משבט בנימין שלא השתחווה לעשו והוא ממשיך את המלחמה בעמלק בזקיפות קומה לאומית.

מרדכי מכין את העם לבנין המקדש,
מזכיר בכל הזדמנות את המקדש.
בכל חג מזכיר ליהודים את המקדש ואת עבודת הכהנים.
(לדוגמא:
מן הסתם כאשר מלמד נטילת ידיים מזכיר את עבודת הכהנים במקדש וכדומה)

דמותה של אסתר

צניעות ואצילות.
לא רוצה להלקח למלך.
לא מבקשת דבר (לתאר כיצד כולם מסביבה מבקשים דברים מפוארים ויקרים והיא בצניעותה ובאצילותה לא מבקשת כלום),
מציאת החן שלה בעיני כולם דווקא בגלל הרוגע והצניעות שלה וגם כי ה'
רצה שתמלוך,
"ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה"
(נדבר על היופי והאצילות שבצניעות המעיד על יופי פנימי,
מול כל היופי החיצוני והצועק שאינו מעיד כלל על יופי פנימי).
אסתר מדברת אל כל אחד בנעימות כאילו הוא אח שלה¹⁴.
ההקשבה שלה לתלמידי חכמים (למרדכי)
"אין אסתר מגדת את עמה"
למרות שזה לא פשוט (לתאר כמה שזה היה קשה לא לגלות למלך מאיזה עם היא).
מסירות הנפש שלה למען עם ישראל,
בבואה אל המלך.
תפילתה של אסתר שה'
יהיה בעזרה¹⁵ .

נושאים נוספים שראוי להרחיבם:

• כל הרוצה כבוד – הכבוד בורח ממנו (המן).
  כל הבורח מהכבוד – הכבוד רודף אחריו (אסתר ומרדכי)

• 
  העוז של היהודים להילחם במבקשי רעתם.

• ההודיה לה'
  שנקבעה גם לדורות.

• זקיפות הקומה הלאומית והציפייה לגאולה

זקיפות הקומה הלאומית והציפייה לגאולה

בעניין זה,
ראה קובץ נפרד:
"דגשים מגילת אסתר בטבלה אדר תשעא עמירם אלבה",
שם הבאתי באופן מרוכז נושא זה שראוי לעסוק בו כקומה נוספת,
בגיל המתאים.

בטבלה,
מובאים דברים המבוססים על שיעורים שהעביר הרב יעקב לבנון.

תמצית הדברים:

ניתן לעסוק בשקיעה בגלות בהסתכלות פרטית והשכחה של הדאגה לכלל לעומת המבט של מרדכי.
נצייר בתחילה את המצב הרצוי בגלות:
"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני",
"איך נשיר את שירי ציון על אדמת נכר".
בתחילת הגלות כולם ציפו וחיכו לבנין המקדש מחדש ולשיבת ציון.
אך לאט לאט,
אנשים מסתדרים בגלות,
דואגים לקיום המצוות,
מתרגלים ו"שוכחים"
קצת את ירושלים.
עוסקים בדאגה למצוות הפרטיות,
אך שוכחים את המשמעות הכללית של המעשים.
זהו אב טיפוס להתנהגות ישראל בגלות הארוכה,
שהולך ומתברר עד ימינו.

התפיסה המחשבתית שצריך להתמקד רק במצוות הפרטיות כמו כשרות ושכחת המטרה הכללית של תפקידנו כממלכת כהנים שצריכה להאיר את כל העולם בגאולתנו¹⁶ ומרדכי מאיר את הדרך הארץ ישראלית (ראה לעיל לגבי דמותו של מרדכי).

תוספת לביאור ועיון למעוניינים:

הצום בפסח והלימוד של הקרבת העומר

"ויקראו סופרי המלך בחודש הראשון בשלושה עשר בו (אסתר ג',
י"ב)
המן מפיל את הפור בניסן והסופרים נקראים בי"ג בניסן.
שלושת ימי הצום והתפילה נקבעים ל:
י"ג,
י"ד,
וט"ו.
המהפך ביום ט"ז – יום הקרבת העומר.

מרדכי מצליח להחזיר לעם את ההבנה הכללית עד שיושבים ועוסקין בהלכות המקדש ומצפים לבנייתו. זוהי הקומה הרוחנית שאליה היו צריכים להגיע ובימי התענית שכל ישראל מתחברים לדאוג לצרה הם מבינים את העניין הכללי.
מתעוררים לרצות שוב את המקדש.

ואכן היטיב המן להבין כי העיסוק במצות העומר היא זו שגרמה לביטול הגזירה שלו ווכך אומר למרדכי (ראה בגמרא שהובאה בהערה 10 שהמן אומר למרדכי שהעומר ששוה עשרה מנים ניצח את עשרת אלפים ככר כסף שלו).

היחס בין גאולת פורים לגאולה בימינו

"שמחה ומשתה ויו"ט"
– אמרו חז"ל יו"ט לא קבילו עלייהו (מרדכי ואסתר קבעו לא רק משתה ושמחה כנהוג היום אלא גם איסור מלאכה – "יו"ט",
אך הדבר לא התקבל לדורות).
נראה לי,
(ש)מרדכי חשב בהגיע זמן בנין בית שני יעלו כל ישראל כחומה ויהיה גאולה שלימה ולא שום עבדות אח"כ,
והך מלחמה דהמן אתחלתא דהך גאולה היא (והמלחמה הזו בה נצחו את המן היא ההתחלה של הגאולה של בית שני)
על כן ראוי לעשותו יו"ט באיסור מלאכה…
אך ישראל בעוונותינו הרבים,
לא רצו לעלות כי אם ד'
רבוא (עיין עזרא ב,
ס"ד,
שעליית בית שני היתה מועטת והרבה נשארו ולא רצו לעלות)
ועל כן אין מקום לשבות ממלאכה,
על כן יו"ט לא קבילו עלייהו…
(לכן לא קיבלו את חג פורים כיום טוב שאסור במלאכה)"
(חתם סופר)

בימי בנה של אסתר,
דריווש השני,
אכן הושלמה בניית המקדש (שהתחילה עוד לפני אחשוורוש ופסקה כל ימי אחשוורוש),
אך כיון שלצערנו מרדכי הצליח לעורר רק חלק מן העם וחלק חזרו ודבקו ביהדות הגלותית והיה להם טוב בשמירת המצוות בגלות בלי לעלות,
על כן הגאולה לא היתה שלימה ועל כן אותם הדברים שלא התבררו דיי הצורך בגאולה ההיא ממשיכים ומתבררים בגאולה של ימינו.
מסיבה זו חשוב ללמוד את המגילה עם הדגשים שהצגנו כאן ולרומם את זקיפות הקומה הלאומית שלנו,
בדרכו של מרדכי,
ומתוך כך נזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו אמן.