מגילת אסתר, דף עבודה באנגלית

כפי הנראה נסמך על הדרשה לקמן פסוק כ' כאשר היתה באמנה אתו שטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי והיינו שהיתה לו לאשה,
ודריש כאן לקחה מענין קדושין מלשון כי יקח איש אשה וכמ"ש דקיחה הוא קנין של קדושין, לפי"ז דריש לבת כמו לבית ע"פ הדרשה הידועה דהאשה מכונה בשם בית,
ביתו זו אשתו,
אך עם כ"ז לא נתבאר ההכרח מדרשה זו בכלל,
והלא הלשון ותהי לו לבת יונח כפשוטו על הגידול והחינוך, וכמ"ש (סנהדרין י"ט ב') כל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו ילדן,
ומה איפה ההכרח להוציא המלה לבת מפשטה ולדרשה כמו שדורש. ואפשר לומר דמצא הדורש רמז לענין זה שדרש בפסוק גופי' אשר לפי פשוטו לא יעלה סגנונו יפה,
כי הן זה פשוט שסבת לקיחת מרדכי אותה אליו הוא מפני שנתיתמה מאב ומאם, וסבת לקיחתה אל בית המלך הוא מפני היותה יפת תואר ויפת מראה, וא"כ קשה טובא למה הקדים הכתוב לספר סבת לקיחתה אל מרדכי מפני היותה יפ"ת ויפת מראה,
כאלו אשר לו לא היתה יפ"ת לא היה מרדכי לוקחה לו, ובאמת היה צריך להסמיך סבה זו אל המאורע מלקיחתה אל בית המלך אשר שם הסבה אך זה שהיתה יפת תואר. ולכן דריש דאמנם כן, דמדהיתה יפ"ת ויפ"מ לקחה מרדכי לגדלה ולאמנה לו, ואחרי דלגדולי בת אין שייך התואר הזה,
לכן הכונה שלקחה לגדלה לו לאשה. ודבר קיצור הלשון לבת מן לבית הביאו בגמרא שכן מצינו במשל אוריה ובת שבע דכתיב ובחיקו תשכב ותהי לו כבת דהיינו לבית. [והתם מוכרח לפרש לבית, יען דאיזו שייכות לשכיבת חיק עם תואר בת]. ובכלל לא לפלא הוא כתיב וקרי כזה,
יען שכן מצינו באותיות אהו"י נוהג חסרון,
כמו (פ'
שמות)
ותתצב אחותו במקום ותתיצב, ירושלם במקום ירושלים,
ובעמוס (ה'
ט"ז)
הו הו במקום הוי הוי,
ושם (ח'
ח')
ועלתה כאור במקום כיאור, והרבה כהנה, ואף הכא לבת במקום לבית:

(תורה תמימה הערות )

"לו לבת" – תני משום ר'
מאיר,
אל תקרא לבת אלא לבית

[מגילה י"ג א']: