מחשבת ישראל, השנה המעוברת - דעת

שי
קציר –
מחשבת ישראל,
כיתות
ד–י"ב

השנה
המעוברת

בשנה מעוברת
מוסיפים חודש נוסף –
הוא חודש
אדר א. עיבור
השנה, תוספת
של חודש לשנה,
נעשה
תמיד בחודש אדר,
ולא בחודש
אחר.ונשאלת
השאלה – למה
צריך להוסיף ללוח העברי חודש נוסף –
ולמה
דווקא אדר?

הלוח העברי
– הבעיה

הלוח
העברי הוא,
כאמור,
לוח
שמשי–ירחי,
כלומר
לוח שמבוסס גם על תנועת הירח בשמים,
וגם
על תנועת השמש. חודשי
השנה בלוח העברי נקבעים לפי הירח,
אבל
החגים נקבעים לפי
עונות השנה –
לפי תנועת השמש.

וכאן עולה
הבעיה של חוסר התאמה בין השניים:
בשנת ירח
– 354 ימים,
ואילו
בשנת שמש – 365
ימים.
זאת
אומרת, שבכל
שנה יש הפרש של 11
יום בין
שנת הירח לשנת השמש.
כעבור
שנתיים – ההפרש
הוא 22 יום,
וכעבור
שלוש שנים –
ההפרש
הוא 33 יום.
הפרש זה
בין שנת הירח לשנת השמש הולך וגדל,
ובסופו
של דבר הוא עלול לשבש את הקשר בין התאריך,
שנקבע
לפי החודש (והירח)
– ובין
העונה החקלאית,
שנקבעת
לפי השמש.

ועדיין
אפשר להקשות ולשאול:
מה
הבעיה? למי
ולמה זה משנה,
אם
יש או אין התאמה בין החודש –
ובין
עונות השנה?

רמז לתשובה:
החגים
הנזכרים בתורה,
והקשר
בין תאריך החג ובין עונת השנה.

קטע
מרצפת פסיפס –
בית
הכנסת העתיק בחמת טבריה (טבריה העתיקה

קטע
הפסיפס מתאר את גלגל המזלות ל–
12 חודשי
השנה,

הלוח
העברי – הפתרון

בלוח
העברי יש שלושה חגים שכל אחד מהם קשור
לעונה חקלאית מסוימת.
שלושת
החגים הם –
פסח,
שבועות
וסוכות.
על–פי
המקרא יש לחגוג את חג הפסח בחודש
האביב,
שבו
מתחילים את קציר העומר –
קציר
השעורים הראשון.
חג
השבועות הוא חג הקציר,
קציר
החיטים, וחג
הביכורים;
ואילו
חג הסוכות מסיים את השנה החקלאית,
ומכאן
שמו הנוסף –
חג
האסיף.

כדי שחג הפסח
יהיה תמיד בעונת האביב (קציר
העומר), וחג
השבועות – בעונת
הקציר (קציר
החיטים), וחג
הסוכות – בעונת
האסיף, יש
צורך לעַבֵּר את השנים:
להוסיף
חודש ללוח השנה אחת לכמה שנים (אחת
לשנתיים או לשלוש שנים).

למה דווקא
בחודש אדר?

הלוח הקדום
הנזכר בתורה שונה מן הלוח שבימינו גם
בשמות החודשים –
וגם בסדר
החודשים. על–פי
הלוח הקדום – לא
היו לחודשים שמות,
אלא רק
מספרים: החודש
הראשון, החודש
השני, החודש
השלישי… החודש
השביעי…

ע
ל–פי
לוח קדום זה,
החודש
הראשון בשנה היה חודש האביב (הוא
חודש ניסן),
ופסח
היה החג הראשון.
והחודש
האחרון בלוח זה היה חודש
אדר ולא אלול.
ולכן
בכל שנה מעוברת מוסיפים עוד חודש אדר,
שהוא
האחרון בחודשי השנה על–פי
מניין החודשים הקדום.

וזו גם הדרך
הטובה ביותר להבטיח,
שחג הפסח
וחודש ניסן יהיו אכן בחודש האביב…

גלגל
המזלות ל–
12 חודשי
השנה.
בול מתוך
הסדרה:
"המזלות
ב'",

סוד העיבור

עד
לתקופת התלמוד היה בית דין מיוחד בירושלים
שקבע את אורך החודש (29
או
30 יום)
– וגם
את מספר חודשי השנה,
אם
השנה תהיה רגילה (12
חודשים)
– או
שנה מעוברת (13
חודשים).
בתקופת
התלמוד,
(בערך
בשנת ד'ק"נ),
פורסם
בטבריה "סוד
העיבור"
– החישוב
שעל–פיו
נקבעו מראש השנים המעוברות.
"סוד
העיבור"
מבוסס
על מחזור של 19
שנה,
שבמהלכו
יש 7 שנים
מעוברות לפי הסדר הזה:
שנה
3, 6, 8, 11, 14,
17, 19. בכל
19 השנים
האלה יש התאמה מלאה בין שנת הירח לשנת
השמש, ושיטה
זו – "סוד
העיבור"
– משמשת
אותנו עד עצם היום הזה,
יותר
מ– 1,600 שנה.

והנה מידע
– לילידי חודש אדר:

אם
נולדת בחודש אדר בשנה רגילה (לא
מעוברת) –
יום
הולדתך בשנה מעוברת יהיה תמיד בחודש אדר
ב'.
וגם
את חג הפורים בשנה מעוברת נחגוג בחודש
אדר ב.

אם
נולדת בשנה מעוברת
– התשובה ידועה ופשוטה:
תלוי
באיזה חודש נולדת – באדר א או באדר ב.
אבל
בשנה רגילה – יום הולדתך יהיה בחודש אדר
(האחד
והיחיד –
בשנה
לא מעוברת).