נושא:
ספר מלכים א פרקים יב–כח
מחבר:
שגית יואלי
כתות יעד:
י
דפי סיכומים לפרקים י"ב – כ"ח (לא כולל י"ז–
י"ט,
כ"ו–
כ"ז)
פרק
י"ב
:
שמואל מוכיח את עם ישראל ושואלם, האם הוא פגע פעם במישהו מהם או גזל או לקח מהם משהו?
עם ישראל מודה ששמואל לא לקח מהם כלום אף פעם. שמואל מעיד עליו את ה'.
שמואל מזכיר לעם את הטובות שעשה איתם ה', שבכל פעם שביקשו עזרה – קיבלו – פעם בדמות משה ואהרן ופעם בדמות השופטים וכד'.
שמואל אומר לעם כי בקשת המלך היא כפיות טובה כלפי ה'
– עם ישראל בעצם לא רוצה את ה'
אלא מלך בשר ודם.
שמואל מזהיר את העם שעליהם לשמוע בקול ה', הם והמלך, ואז,
ה' יהיה איתם. אך,
אם ימרו את פי ה',
יענשו.
שמואל מוכיח לעם כי בקשתם לא היתה רצויה בעיני ה' ע"י מופת – בימי קציר חיטים (בקיץ)
יורד גשם.
העם רואה זאת ומפחד. הם מבקשים משמואל להתפלל בעדם לפני ה'
שלא ימותו והם מבינים כי בקשתם היתה רעה.
שמואל מסביר לעם כי אמנם עשו רעה אך, עליהם להקפיד עכשיו להמשיך בדרכי ה' וגם שמואל ימשיך ויתפלל למען העם וידריך אותם.
שמואל שב ומזהיר את העם כי אם לא ילכו בדרך ה'
– יפגעו.
פרק
י"ג
:
שאול מלך על ישראל בסה"כ שנתיים ובפרק זה מסופר מה קרה בשנת מלכותו הראשונה.
הוא בוחר 3000
איש על מנת להילחם בפלשתים (2000 נמצאים עם שאול במכמש ובהר בית אל ו-1000 עם יונתן בנו בגבעת בנימין).
יונתן הורג את נציב פלשתים שישב בגבע ושאול מודיע זאת לכל העם ע"י תקיעת שופר.
עם ישראל שומע זאת ומבין ששאול הרג את נציב הפלשתים וכולם מגיעים כעת לגלגל, אל שאול.
פלשתים מתאספים להילחם עם עמ"י.
לפלשתים יש 300,000
כל רכב ו-60,000
פרשים וחיילים רבים והם חונים במכמש.
עם ישראל מפחד ומתחבא במערות.
קבוצה מסוימת אף עוברת את הירדן לכיוון נחלת שבט גד והעם שנשאר, הולך עם שאול.
שאול ממתין 7
ימים לבוא שמואל (כפי ששמואל ציווה בפרק י'
פס' ח')
וכשהוא רואה ששמואל לא מגיע ושהעם מתחיל ללכת, הוא מבקש שיגישו אליו את העולה והוא מקריב אותה.
כשסיים,
הגיע שמואל ושאול יוצא לקראתו על מנת לברכו. שמואל שואלו – מה עשית?
ושאל מסביר כי כיוון ששמואל התעכב, הפלשתים חונים על עמ"י והעם מתחיל להתפזר, רצה שאול להתפלל לה' לפני צאתו למלחמה.
שמואל כועס על שאול ואומר לו כי במקומו יהיה אדם אחר שישמע בקול ה'.
שמואל הולך ועם שאול נותרו 600 איש.
מצב כלי המלחמה בעמ"י גרוע, כי הפלשתים לא נתנו שיהיה חרש בכל גבול ישראל,
כדי שעמ"י לא יוכלו להכין כלי נשק. (חרבות וחניתות).
היחידים שיש להם כלי נשק הם: שאול ויונתן בנו.
פרק
י"ד
:
יונתן מציע לנערו ללכת לכיוון הפלשתים (ללא ידיעת שאול,
אביו).
אחיה בן אחיטוב – האח של אי כבוד – בנו של פנחס בן עלי (כלומר : נכדו של עלי)
נמצא בשילה ויש לו אפוד.
יונתן מציע לנערו ללכת לפלשתים ולהילחם בהם ואולי ה'
יעזור להם (שהרי לקב"ה אין הבדל אם זה מעט אנשים או הרבה).
הנער מקבל את דברי יונתן ואומר לו שיעשה מה שרוצה.
יהונתן עושה לעצמו אות אם ינצחו או לא – כשיצאו מן המערה, אם הפלשתים יאמרו להם – תעצרו עד שנגיע אליכם,
הם יעצרו אך,
אם הפלשתים יאמרו : "עלו עלינו" – זה הסימן לניצחונם.
ואכן,
הפלשתים רואים אותם ואומרים להם – "עלו עלינו". יונתן ונערו עולים עליהם ומכים בהם 20
איש.
הפלשתים מתחילים לברוח.
הצופים של שאול שנמצאים בגבעת בנימין רואים כי הפלשתים מתחילים להתקרב.
שאול מבקש לבדוק מי חסר בעם ומגלים שיונתן ונושא כליו נעלמו.
שאול מבקש מאחיה הכהן את ארון ה'
על מנת לשאול באורים ותומים לגבי המלחמה.
תוך כדי כך,
שאול רואה שאין לו זמן לשאול באורים ותומים כי הפלשתים מתקרבים.
עמ"י יוצא למלחמה (כולל אלה שברחו לעבר הירדן המזרחי) ומניס (מבריח)
את הפלשתים. גם כל העם שהתחבא יוצא ממחבואו ומצטרף למלחמה. בנ"י מנצחים.
שאול משביע את העם שאף אחד לא יאכל על מנת שבאוכל לא יסיט אותם מהמלחמה.
כל הארץ מלאה בדבש אך אף אחד לא אוכל ממנו כי כולם מפחדים מהשבועה.
יונתן לא שמע את השבועה והוא טובל את מקלו בדבש ואוכל ממנו. לפתע,
עיניו כאילו מוארות.
מגיע אדם ואומר ליונתן את דבר השבועה של שאול.
אומר יונתן – לשם מה היה צריך בשבועה? הרי גם כך עמ"י הצליח והכה בפלשתים? תראו,
אפילו שאכלתי מהדבש – עיני אורו.
עמ"י מתעייף. הוא לוקח מהשלל של הפלשתים צאן ובקר,
שוחטים ואוכלים "על הדם" – לא דאגו לכסות את הדם או לזריקתו לאחר השחיטה).
מספרים זאת לשאול והוא מבקש מהעם את הצאן והבקר שלקחו, שוחטים כדין ואז נותן לבנ"י לאכול. בנוסף לכך, שאול בונה מזבח לה'.
שאול רוצה להמשיך ולהכות בפלשתים,
אך אחיה מציע קודם לשאול בה'.
שאול שואל אך לא מקבל תשובה. הוא קורא לכל העם על מנת לבדוק מדוע ה'
לא עונה לו.
(הוא יודע שהחטא נעשה היום כי בבוקר הם הצליחו במלחמה). הוא אומר כי אם יונתן חטא, עליו למות. מתברר שיונתן חטא והוא מספר לשאול כי אכל מהדבש וכעת הוא מוכן למות.
העם לא מסכים לכך, שהרי בזכות יונתן קרתה כל התשועה.
בסוף הפרק מסופר כי שאול ממשיך ונלחם בעמלך ומציל את ישראל.
סיכום מלכות שאול:
בני שאול :
יונתן,
יִשְׁוִי,
מלכישוע.
בנותיו : מרב ומיכל.
אשתו : אחינועם בת אחימעץ.
שר צבאו :
אבנר בן נר (נר היה דודו של שאול)
שאול מצרף לצבאו אנשים חזקים ובני חיל.
פרק ט"ו
שמואל מצווה את שאול בדבר ה' ללכת ולהכות את עמלק. הוא מפרט ואומר לו שעליהם להרוג את כולם – אנשים ונשים,
תינוקות וכן כל הצאן והבקר של עמלק.
שאול לוקח 200,000
(מאתיים אלף) איש מבני ישראל (כיוון שאסור לספור את בני ישראל, כל אחד הביא טלה וספרו את הטלאים)
ועשרת אלפים איש מבני יהודה.
שאול מגיע לעיר שבה יושב עמלק ולפני שהוא מתחיל להילחם בו הוא אומר לקיני (צאצאי יתרו חותן משה) שיצאו משם כדי שלא יפגעו ואכן הקיני זז משם.
שאול וצבאו הורגים בעמלק, אך הם חומלים (מרחמים)
על אגג מלך עמלק, על הצאן והבקר וכל הדברים הטובים שהיו למחנה עמלק.
( מה שהיה במצב לא טוב,
הם הרסו והרגו).
ה' פונה לשמואל ואומר לו שהוא מצטער על המלכת שאול כיוון ששאול לא קיים את דבר ה' להרוג את כל עמלק והשייך לו.
שמואל מתפלל לה'
כל הלילה ובבוקר הוא בא לשאול. בדרך,
מודיעים לו ששאול נמצא בכרמל ומקים מזבח.
שמואל מגיע אל שאול ושאול מקדמו בברכה ואומר לו : "הקימותי את דבר ה'".
שואל שמואל :
ומה קול הצאן והבקר שאני שומע? עונה שאול – זהו מיטב הצאן והבקר של עמלק – עמ"י חמל עליהם על מנת לזבוח לה'
ואת היתר הרגנו.
שמואל אומר לשאול – בוא ואומר לך את דבר ה' שאמר לי הלילה – הלֹא גם אם אתה קטן בעיניך, אתה ראש לשבטי ישראל וה'
משחך למלך. ה'
ציוה עליך להשמיד את כל עמלק אך אתה לא עשית זאת.
לקחת שלל ועשית הרע בעיני ה'.
עונה שאול לשמואל – עשיתי כמצוות ה',
את אגג הבאתי איתי ואת עמלק הרגתי.
העם לקח מהשלל – בקר וצאן על מנת לזבוח לה'.
שואלו שמואל – "החפץ לה' בעולות וזבחים כשמֹע בקול ה'?
הנה שמֹע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים"
– האם ה' צריך את הזבחים שלך? ה'
רוצה שתשמע בקולו!
ועכשיו,
כיוון שלא עשית את דבר ה', ה'
לא רוצה שתהיה מלך.
שאול מתחרט על מעשיו ואומר – "חטאתי",
לא טוב עשיתי שהקשבתי לעם וכעת, הוא מבקש משמואל שישתחווה איתו לה'. שמואל מסרב. שאול מחזיק בכנף מעילו של שמואל וקורע אותו. אומר שמואל – "קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך"
– ה' נתן את המלוכה למישהו אחר,
טוב יותר. ושוב אומר שאול – "חטאתי"
ומבקש משמואל לכבדו ולהשתחוות איתו לה'. שמואל מסכים.
לאחר מכן, שמואל מבקש את אגג ואגג מתקרב אליו בהליכה מתנשאת.
אומר שמואל לאגג:
"כאשר שִׁכְּלָה נשים חרבך, כן תִשְׁכָּל מנשים אמך" – כמו שהחרב שלך הרגה נשים רבות, כך אמך תהיה שכולה והורג את אגג.
לאחר מכן, שמואל חוזר לביתו ברמה ולא רואה עוד את שאול עד יום מותו אך מתאבל עליו.
פרק ט"ז
ה' פונה לשמואל ושואלו – עד מתי תמשיך להתאבל על שאול? ואני לא רוצה שהוא יהיה המלך.
ה' שולח את שמואל עם קרן שמן להמליך את אחד מבני ישי הגר בבית לחם.
שמואל מפחד ללכת,
שהרי, אם ישמע שאול שממליכים מישהו אחר, זה נחשב למרידה במלכות ושאול עלול להרגו.
ה' מרגיע את שאול ואומר לו לקחת עגלת בקר כך שיחשבו שהוא בא לזבוח לה' ובעת הזבח הוא יקרא לישי וה' יודיע לו מה לעשות.
שמואל עושה כדבר ה' ומגיע לבית לחם.
זקני העיר יוצאים לקראתו ומברכים אותו. הוא אומר להם שבא לזבוח לה' ומבקש מהם להצטרף אליו לזבח.
הוא מבקש גם מישי ובניו להצטרף אליו.
כשהם מגיעים, הוא רואה את אליאב, הבן הבכור ואומר : "אך נגד ה'
משיחו"-
הוא היה בטוח שאותו עליו להמליך. אך ה' אומר לו – אל תתייחס למראהו או לגובהו "כי האדם יראה לעיניים וה'
יראה ללבב" – אתה רואה את החיצוניות ואני את הפנימיות.
ישי ממשיך ומראה לשמואל את שאר בניו אך בכולם ה' לא מסכים.
לאחר שהוא מראה לשמואל את שבעת בניו,
שואל שמואל – האם אין לך עוד ילדים? עונה ישי – יש עוד אחד קטן,
כעת הוא רועה את הצאן.
שמואל מבקש להביאו אליו.
דוד מגיע וזה תוארו :
"אדמוני עם יפה עיניים וטוב רֹאי" – בחור יפה ואדמוני.
ה' אומר לשמואל למשוח אותו. שמואל עושה כך ומאז היתה רוח ה'
עם דוד. שמואל חוזר לביתו ברמה. במקביל,
רוח ה' עזבה את שאול ובמקומה יש עליו רוח רעה. עבדיו אומרים לו שיבקש שיביאו לו מישהו היודע לנגן בכינור וכשתהיה עליו רוח רעה – יבקש שינגן לו. שאול אכן מבקש זאת מעבדיו ואומר לו אחד מעבדיו – יש לישי מבית לחם בן "יודע נגן וגיבור חיל ואיש מלחמה ונְבון דבר ואיש תואר וה'
עמו".
שאול שולח שליחים לישי ומבקש שישלח לו את דוד בנו. ישי שולח את דוד עם חמור ועליו לחם, נאד יין וגדי עזים. דוד מגיע לשאול,
שאול אוהב אותו מאוד ודוד הופך להיות נושא כליו.
שאול מבקש מישי שדוד יישאר איתו כי מצא חן בעיניו ואכן,
כאשר היתה על שאול רוח רעה, דוד ניגן לו ושאול היה נרגע.
סיכומון לפרקים י"ז – י"ט (לא בחומר לבגרות)
לאחר ניצחון דוד את גלית,
שרות הנשים :
"הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו".
שאול שומע זאת וכועס ומאז,
שונא את דוד ומנסה להרגו בכל הזדמנות.
הוא אף מציע לדוד את מרב בתו – אם ילחם בפלשתים.
מיכל בת שאול גם אוהבת את דוד ושאול מוכן לתת לו גם אותה אם יהרוג 100 פלשתים.
שאול מבקש זאת על מנת שדוד ייהרג וכך יתפטר ממנו, אך דוד מצליח והורג 200
איש ונושא את שתי בנותיו של שאול.
שאול מנסה שוב להרוג את דוד בעזרת החנית וכשלא מצליח, שולח אנשים לבית דוד ומיכל שיהרגוהו בבוקר.
מיכל מבריחה את דוד דרך החלון וכשבאים השומרים להרגו,
היא מספרת להם שהוא איים עליה שתשלח אותו, אחרת,
יהרוג אותה. דוד בורח לשמואל ומספר לו ששאול מנסה להרגו.
פרק כ'
דוד בורח מניות ברמה, פוגש את יהונתן ושואלו – מדוע אביך מבקש את נפשי ורוצה להרוג אותי?
עונה יהונתן – לא יכול להיות שאבי רוצה להרוג אותך. כל דבר שהוא עושה, הוא אומר לי.
אומר דוד – אביך יודע שאנו חברים (ולכן לא יגיד לך שרוצה להרוג אותי).
יהונתן שואלו – מה אתה רוצה שאעשה?
עונה דוד – מחר זה ראש חודש ועלי לשבת עם המלך לאכול אך אני אתחבא.
אם אביך ישאל היכן אני,
תאמר לו שהלכתי לבית לחם,
כי אנו מקריבים שם קרבן יחד. אם יכעס, תדע שהוא רוצה להרוג אותי.
דוד מבקש מיהונתן שאם שאול ירצה להרגו,
שיהונתן יעשה זאת.
יהונתן לא מסכים ואומר – אם אבי ירצה להרוג אותך, אני אומר לך כדי שתיזהר,
אך לא אהרוג אותך. דוד שואל – כיצד אדע?
עונה יהונתן – אם זוהי בשורה טובה – אני אודיע לך.
אך, אם זה לא טוב – אשלח שליח.
בנוסף,
יהונתן מבקש מדוד לכרות איתו ברית שלא יפגע בו ובזרעו כל הימים וגם–
שדוד לא יעזוב את ה',
אפילו אם יהיה לו רע.
יהונתן מוסיף ואומר לדוד – מחר זהו ראש חודש ואתה לא תהיה. ביום השלישי, תתחבא,
כי אז יבואו לחפש אותך.
אז תלך למקום שנקרא "אבן האזל". אני אירה 3
חיצים ואשלח את הנער להביא את החיצים.
אם אומר לו – "הנה החצים ממך והנה, קחנו ובואה" – סימן שהכל בסדר,
אך אם אומר לו – "הנה החצים ממך והלאה, לך כי שלחך ה'" – סימן שעליך לברוח.
למחרת,
ביום ראש חודש,
שאול רואה שדוד לא נמצא אך מתעלם.
ביום השני הוא שואל את יהונתן בנו – היכן דוד? ויהונתן עונה כפי שסיכם עם דוד. שאול כועס על יהונתן וקורא לו – "בן נַעַוַת המרדות"
ואומר לו שידאג להביא את דוד אליו,
כי כל זמן שדוד חי,
יהונתן לא יוכל למלוך. יהונתן שואלו – מדוע? אך שאול כל כך כועס שהוא מנסה להרוג את יהונתן. יהונתן מבין שדוד בסכנה ויוצא לשדה על מנת להזהיר את דוד.
הוא יורה את החצים וצועק : "הלוא החצי ממך והלאה". כשהנער חוזר עם החצים, יהונתן שולח אותו אל העיר.
יהונתן ודוד משתחווים 3 פעמים,
נושקים אחד לשני ובוכים.
יהונתן מזכיר לדוד את השבועה והברית והם נפרדים.
פרק כ"א
יהונתן חוזר לעירו ודוד מגיע לנֹב
עיר
הכהנים. אף אחד לא יודע שהוא בורח משאול וכרגע, הוא גם לא רוצה שידעו על מנת שלא יסגירו אותו.
דוד הולך לאחימלך הכהן וכשאחימלך רואה אותו,
הוא נבהל – מדוע דוד הולך לבד ללא נערים?
עונה דוד – המלך שלח אותי בשליחות סודית, שאף אחד לא יודע עליה.
כעת דוד רעב והוא מבקש לחם. אומר הכהן – הלחם היחיד שיש לי פה זה לחם הפנים שהוא קודש ומותר רק לכהנים לאכול ממנו (ודוד אינו כהן).
אך כיוון שדוד נמצא בסכנת חיים (כי אין לו מה לאכול),
הכהן יכול לתת לו לאכול מהלחם.
כשדוד ואחימלך מדברים,
שומע אותם דואג האדומי – מעבדי שאול.
דואג שומע שדוד מבקש חנית או חרב כי אין לו (דוד אמר לאחימלך שבגלל שדבר המלך היה לחוץ, לא הספיק לקחת איתו כלום).
אחימלך נותן לו את חרב גלית כי אין לו חרב אחרת.
דוד שוב בורח והפעם, מגיע לאכיש
מלך
גת. עבדי אכיש מזהים את דוד ודוד חושש שיבינו שהוא ברח משאול.
הוא מתחפש למשוגע (מתהולל,
מזיל ריר, משתטה).
אכיש רואה זאת ושואל את עבדיו – "חסר משוגעים אני?"
(במדרש כתוב שגם אשתו ובתו היו משוגעות.
פרק כ"ב
דוד בורח מאכיש מלך גת ומגיע למערת
עדולם. מצטרפים אליו בני משפחתו ואנשים מסכנים ומרי נפש. סה"כ : כ-400
איש.
דוד מבקש ממלך מואב שבני משפחתו ישארו במצפה מואב עד שיסיים את הבריחה משאול.
גד הנביא (נביא נוסף שהיה לו קשר עם דוד ונפגוש בו בפעמים נוספות בשמואל ב')
אומר לדוד שיעזוב את המצודה ויעבור לארץ יהודה (האזור שבו יושב שבט יהודה).
דוד הולך ומגיע ליער
חרת. שאול שומע על דוד ואנשיו ובאותו זמן הוא יושב בגבעת שאול באזור בנימים עם עבדיו.
אומר שאול לעבדיו – אני יודע שדוד הבטיח לכם שדות וכרמים כדי שלא תגלו לי איפה הוא.
אף אחד מכם לא גילה לי שבני הפך את עבדי לאויבי.
דואג האדומי מספר לשאול שהוא ראה את דוד אצל אחימלך בנוב.
דואג מספר לשאול על השיחה שהיתה בין אחימלך לדוד.
שאול שולח לקרוא לאחימלך ושואלו – מדוע אתה עוזר לדוד במלחמתו נגדי? עונה אחימלך – להיפך! דוד הוא העבד הכי נאמן למלך. אני מכיר אותו כבר מזמן.
דוד לא יקום נגדך. שאול גוזר עליו מוות. הוא מצווה להרוג את כהני ה' אך אף אחד מעבדיו לא רוצה לפגוע בהם. שאול מצווה על דואג ללכת ולהרוג את הכהנים ואכן,
הוא עושה זאת והורג 85
איש ובנוסף, פוגע בכל העיר.
מצליח להימלט רק בן אחד – אביתר בן אחימלך והוא רץ לדוד ומספר לו על מה שקרה בנוב. דוד אומר לאביתר שבגללו (בגלל דוד) קרה כל הסיפור וכעת, שאביתר ישאר איתו כי, כמו ששאול מנסה להרוג את דוד כך הוא ינסה להרוג גם את אביתר.
פרק כ"ג
דוד שומע שפלשתים נלחמים בקעילה ובוזזים את הגרנות (מקום שבו שומרים את התבואה).
דוד שואל בה'
האם לצאת ולהילחם בפלשתים. אומר ה' – צא ותפגע בהם.
אנשי דוד מפחדים להילחם בפלשתים והם אומרים לדוד – הרי אנו מסתתרים מאחינו – שבט יהודה, אז איך נילחם בפלשתים? דוד שוב שואל בה' וה'
מבטיח לו שינצח.
דוד ואנשיו נלחמים בקעילה ומנצחים.
שאול שומע שדוד בקעילה ואומר – ה'
נתן אותו בידי – דוד נמצא כעת בעיר עם דלתות כך שאפשר לסגור עליו. שאול אוסף את כל העם למלחמה נגד דוד. דוד שומע ששאול בדרך אליו ומבקש מאביתר הכהן את האפוד (אביתר הביא את האפוד כשברח מנוב אל דוד).
דוד שואל את ה' האם אנשי קעילה יסגירו אותו לידי שאול והאם שאול בדרך אליו?
על שתי שאלות אלה ה'
ענה – כן.
דוד ואנשיו (שכבר היו כ-600
איש) יוצאים מקעילה. שאול שומע שהם יצאו מקעילה ומבטל את ירידתו לשם.
דוד בורח למדבר
זיף. שאול רודף אחריו במדבר. יהונתן בא אל דוד ומרגיע אותו שלא ידאג. אף ששאול רודף אחריו, הוא לא יתפוס אותו ובנוסף – שאול יודע שדוד ימלוך אחריו.
דוד ויהונתן מחדשים את הברית ביניהם ויהונתן חוזר לביתו.
הזיפים (האנשים המתגוררים במדבר זיף) מספרים לשאול שדוד מסתתר אצלם.
שאול מברך אותם ומבקש מהם שבכל פעם שיש להם איזושהיא ידיעה על דוד,
שיודיעו לו. שאול מחפש את דוד ודוד בורח למדבר
מעון. שאול רודף אחריו.
הם נמצאים משני צידיו של הר (כלומר – שאול ממש קרוב לדוד). לפתע,
מגיעים שליחים אל שאול ומודיעים לו שהפלשתים נלחמים נגד עמ"י.
שאול שומע זאת,
מפסיק לרדוף אחר דוד והולך להילחם בפלשתים.
לסלע שעמדו סביבו קראו – "סלע
המחלקות".
פרק כ"ד
דוד בורח מסלע המחלקות והולך למצדות
עין
גדי.
לאחר ששאול חוזר ממלחמתו בפלשתים,
הוא שומע שדוד ברח. שאול לוקח איתו 3000 איש ויוצא לחפש אותו. שאול ואנשיו יושבים לנוח בפתחה של מערה שדוד ואנשיו נמצאים בתוכה.
אומרים אנשי דוד לדוד – ה' הבטיח לך שהוא נותן את אויבך בידיך ועכשיו הגיע הזמן. דוד חם וחותך לשאול חלק מהמעיל. דוד אומר לאנשיו שלא יפגע במשיח ה'
ואף לאנשיו הוא לא מאפשר לפגוע בשאול.
שאול יוצא מהמערה וקצת אחריו יותא דוד.
דוד קורא לשאול,
וכששאול מסתובב אליו,
דוד משתחוה לו.
(דבר זה בא להראות שדוד מכבד את שאול). אומר דוד לשאול – מדוע אתה מקשיב לאנשים שאומרים שאני רוצה לפגוע בך?
הנה, היום יכלתי להרוג אותך, אך לא רציתי כי אתה משיח ה'.
וההוכחה לכך, שיכלתי להרוג אותך היא כנף המעיל. אתה רודף אחרי אדם שנחשב לכלב מת,
לפרעוש.
ה' יעזור לי ואני לא אפגע בך.
שאול שומע דברים אלה, בוכה ואומר – אתה צדיק ממני כי אתה עשית לי טוב ואני החזרתי לך רע.
אתה סיפרת לי עכשיו על הטובה שעשית לי ועל כך ה'
ישלם לך. אני יודע שאתה תמלוך על ישראל ואני משביע אותך שלא תפגע בזרעי.
דוד נשבע לשאול והם הולכים,
כל אחד למקומו – שאול לביתו ודוד ואנשיו – למצודה.
פרק כ"ה
-
שמואל מת וכל עמ"י מתקבצים ומספידים אותו בביתו שנמצא ברמה.
דוד הול למדבר
פארן.
מסופר על איש שהיה גר במעון ועבד בכרמל. איש זה היה עשיר מאוד – יש לו 3000
כבשים ואלף עזים.
לאיש קוראים נבל ולאשתו אביגיל.
נבל הוא אדם רע וקשה וממשפחתו של כלב. אביגיל היא חכמה ויפה.
דוד שומע כי נבל גוזז את צאנו (ביום שהיו עושים גז, היה נבל נוהג לעשות משתה ומסיבה). דוד שולח 10
נערים ואומר להם – לכו לכרמל, תמסרו לנבל דרישת שלום בשמי (נבל הכיר את דוד כי היה ממשפחתו וגם עבודתו של נבל – בכרמל היתה קרובה למקום מושבת של דוד ואנשיו), תברכו אותו ותאמרו לו שאנו אף פעם לא פגענו ברועיו וכעת אנו מבקשים מעט אוכל.
באים נערי דוד לנבל ומספרים לו זאת.
אומר להם נבל – מי זה דוד?
היום הרבה אנשים באים ומבקשים מאדוניהם דברים.
האם אני אקח את הלחם,
המים והבשר ואתן לאנשים שאיני יודע מי הם במקום לעבדי?
נערי דוד חוזרים אליו ומספרים לו את דברי נבל.
דוד כועס ואומר לאנשיו שיחגרו את חרבותיהם.
כ-400 איש הולכים להילחם בנבל (200
איש נשארו לשמור על הציוד).
אדם אחד מספר לאביגיל את מה שהיה בין נערי דוד לנבל.
הוא מספר לה גם שאנשי דוד מעולם לא פגעו בהם ולהיפך – שמרו עליהם ועתה,
הוא מבקש ממנה שתעזור לדוד.
אביגיל שומעת זאת,
לוקחת 200 לחמים,
2 נבלי יין, 5 כבשים ממולאות, 5 סאים קמח, 100 צימוקים ומאתיים דבלים.
היא מבקשת מהנערים להתקדם לפניה והיא אחריהם,
אך לנבל היא לא מספרת.
היא מתקרבת לדוד ושומעת שדוד אומר – סתם שמרתי לו על הדברים שלו וכעת הוא מחזיר לי רעה תחת טובה. אני מבטיח שלא אשאיר לו כלום עד הבוקר ואהרוג את כל השייך לו,
אפילו את כלביו.
אביגיל רואה את דוד, יורדת מהחמור ומשתחווה לו. היא מתנצלת לפני דוד ומבקשת ממנו שלא יתייחס לדברי נבל "כי כשמו שן הור, נבל שמו ונבלה עמו". היא אומרת לדוד שלא ראתה את הנערים ששלח. עכשיו היא מבקשת מדוד שלא יפגע בנבל – חבל שיתלכלך ברצח.
דוד מברך את אביגיל ומודה לה שמנעה ממנו לרצוח אדם. דוד לוקח את מה שהביאה לו ומבטיח שלא יפגע בנבל ובאנשיו.
אביגיל חוזרת הביתה ורואה שנבל במשתה. היא לא מספרת לו את מה שהיה עם דוד ואנשיו. רק בבוקר, כשעברה השפעת היין מעל נבל,
היא מספרת לו והוא חוטף שבץ. לאחר 10 ימים,
הוא מת.
דוד שומע שנבל מת ומודה לה'. לאחר מכן הוא שולח שליחים שיבקשו מאביגיל להתחתן איתו.
אביגיל מסכימה ומוכנה להיות אפילו שפחתו של דוד. אביגיל מתחתנת עם דוד.
דוד מתחתן גם עם אחינועם מיזרעאל. שאול נותן את מיכל בתו לפלטי בן ליש.
פרק כ"ח
הפלשתים שוב מתאספים להילחם בישראל.
אכיש מלך גת מבקש מדוד להצטרף אליו למלחמה ואומר לו שהוא יהפוך אותו לשומר ראשו.
בפרק זה שוב מסופר על מות שמואל.
שאול מסיר את כל העבודה הזרה מהארץ.
הוא אוסף את עמ"י וחונה בגלבוע.
שאול מנסה לשאול בה' האם ינצח אך ה' לא עונה לו – לא בחלום, לא בנביאים ולא באורים ותומים.
שאול מחפש אישה בעלת אוב(מדברת עם המתים)
ושומע שיש אחד בעין
דור.
הוא מתחפש (שהרי הוא אסר עבודה זרה וכעת הוא בעצמו הולך)
והולך יחד עם עוד 2
אנשים בלילה לבית האישה ומבקש ממנה שתעלה לו באוב.
האישה מסרבת ומסבירה לשאול שהמלך אסר לעבוד ע"ז ואם ידע – יהרוג אותה. (שהרי,
היא לא יודעת שאדם זה הוא שאול).
שאול נשבע לה שלא תפגע ומבקש ממנה להעלות לו את שמואל.
כשהיא מעלה את שמואל, היא מבינה שהאדם שלידה זה שאול והיא נזעקת ושואלת – מדוע רימית אותי?
אומר לה המלך – אל תפחדי. מה ראית? והיא מספרת שראתה מלאכים. שואל שאול – איך נראה האדם שראית?
והיא אומרת – איש זקן,
לבוש מעיל. שאול מזהה שזה אכן שמואל ומשתחווה.
שמואל כועס על שאול ושואלו – מדוע הרגזת אותי והעלית אותי מן המתים?
עונה שאול – ניסיתי לשאול בה' בכל הצורות והוא לא ענה לי. שמואל אומר לו – מדוע תשאל אותי?
הרי ה' עזב אותך והמלוכה עברה לדוד!
וזאת משום שלא שמעת בקול ה' כשנלחמת בעמלק. ומוסיף עוד שמואל ואומר – מחר הפלשתים ינצחו וגם,
אתה ובניך תמותו.
("ומחר – אתה ובניך עימי")
שאול שומע את דברי שמואל,
מפחד מאוד ואין לו כח לאכול ולשתות.
אומרת לו בעלת האוב – אני שמעתי לך– למה שביקשת ממני ועכשיו אני מבקשת ממך שתשמע לי ותאכל. שאול מסרב.
האישה ועבדי שאול שוב מנסים לשכנע אותו ולבסוף הוא קם ואוכל.