לק"י
נושא: מלכים
א פרק יט: מבוא לפרקי אלישע
מחבר: רחל
חוזה
כתות: על
יסודי
מבוא
לפרקי אלישע
מלכים
א' פרק
י"ט
-
פתח דברים:
-
הפרשה הקודמת חתמה בפשעי אחאב,
שבהסתת איזבל אשתו (מל"א
כא, כה) עשה
את פולחני הבעל והאשרה לפולחנים ממלכתיים. -
מן הכתובים עולה שרשות נתנה
לאיזבל לדון את כל המתנגדים כדין מורדים
במלכות, שאחד דינם למות. -
עם זאת עולה מן הכתובים שלא
כפר אחאב בה' אלוקי ישראל,
אלא ביקש כנראה בהכנסת פולחני
נכר אלה כדי לשוב ולהדק את קשריו עם ממלכת
צור שאת בת מלכם נשא לאשה. קשרים
אלה נתרופפו עם מות שלמה וחיזוקם והידוקם
מחדש, היו עשויים לדעת
אחאב, לחזק את כלכלת הארץ
ולהגביר את בטחונה. -
ועוד עולה מן הכתובים,
שבעטיים של פולחנים אלה נתרבו
בישראל 'הפוסחים על שני
הסעיפים' שביקשו לצרף
בעבודת ה' גם את עבודת
הבעלים. היתה איפוא קיימת
סכנה מוחשית, שישראל–
לפחות חלק גדול ממנו– עשוי
לבטל את יחודו כעם ה' ולהעשות
כאחד מגויי הארצות השכנות, שדימו
את אלוהיהם לצלם בשר ודם וייחסו להם כל
יצרי אנוש וכל מעללי איש. כדי
להסיר סכנה זו נשלח אליהם אליהו. -
עיקר עניינה של החטיבה יז–יח–יט,
היא איפוא, מעשי
אליהו (הראשונים)
הטבועים כולם במטבע של קנאה
עזה לה', על שבגד בו ישראל
עמו. -
דמותו היא דמות יחידאית של
נביא, לוטה כולה במסתורין.
לא רק שהוא צויין במראהו
החיצוני המיוחד, ולובש
לבוש מיוחד (מל"ב
א, ח) אלא
שכבר בחייו הכל מאמינים, שהוא
נישא ברוח ה' על אשר לא ידע
איש. -
עם זאת הכתובים מטעימים באליהו
את הפן האנושי שבו, הבא
לידי ביטוי ביחוד בשעות של אכזבה ויאוש
משליחותו (מל"א
יט, ד). -
ייעוד כל מעשה אליהו טבועים
במטבע של סערה, של איש בעל
נפש קנאית, כועסת וסוערת
למראה כל מעשה בגידה ולכל מעשה עוול. -
עם זאת אין קנאתו העזה לה'
באה לקפח את אהבתו העזה לישראל
ולראשיו. -
ועוד אין אליהו פוסק מלרמוז
שעל עם ישראל כולו לשוב ולהתאחד מסביב
לאלוקיו. -
כנביא מרבה אליהו להתפלל,
וממנו אף ניתן ללמוד את כוחה
של תפילה זכה, הן להצלת
היחיד ולתשועתו (יז,
כ–כא, יט,
ז) והן לתשועת
הרבים ולהצלתם (יח,
לו–לז).
-
פרק
י"ט–
חלוקת
הפרק ליחידות:
א–ב:
איזבל גוזרת גזר דין מוות
על אליהו
ג–ח:
אליהו נמלט על נפשו,
תחילה ליהודה ולאחר מכן
להר האלוהים, חורב
ט–יח:
ההתגלות בחורב
יט–כא:
אלישע הולך אחר אליהו
-
"זכרו
תורת משה עבדי…הנה
אנכי שולח לכם אתאליה הנביא"
(מלאכי)
אליהו
כמשה:
לשני המעמדות – מעמד הר הכרמל
ומעמד הר חורב– הכתובים
באליהו יש להם דימיון למעמדות הכתובים
בתורה במשה. והדימיון
בעניין גרר אחריו דימיון בלשון. חלקם
מצויינים לעיל ועל אלה נוסיף עוד כמה
דמיונות:
-
אליהו
משה
דברי אליהו במעמד הכרמל–
"אני
נותרתי נביא לה' לבדי"מל"א
יח כבוכן
לדבריו בחורב–"ואותר
אני לבדי…"שם יט
י, ידדברי משה–
"לא
אוכל אני לבדי לשאת…"במ'
יא יד"לא
אוכל לבדי שאת אתכם"דב'
א ט"איכה
אשא לבדי טרחכם.."שם שם
יבדברי אליהו במעשה בן
הצרפתית–"הרעות
להמית את בנה"מ"א
יז כדברי משה–
"למה
הרעותה.."שמ'
ה כב: במ'
יא יא
לדמיון של המעמדות של שני אלה
יש להטעים שכבר מלאכי חותם הנבואה,
סמך בחיתום נבואתו את אליהו
למשה:
"זכרו תורת משה עבדי,
אשר צויתי אתו בחרב על כל ישראל
חקים ומשפטים.הנה אנכי
שולח לכם את אליה הנביא…והשיב
לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם (סוף
מלאכי)
ואכן דרשו חז"ל
ואמרו: ' אליהו תלמידו של
משה' (סוטה יג ע"א).
ובעלי האגדה מנו בפסיקתא רבתי
(פ',ד)
כשלושים דמיונות עניין ולשון…