נושא:
מלכים
ב פרק ד:
שאלות
ותשובות
מחבר:
רחל
חוזה
כתות:
על
יסודי
מלכים
ב פרק ד'
א–ז–
אלישע
ואלמנת בן הנביאים
ח–לז–
אלישע
והשונמית
לח–מא–
אלישע
מבריא את הנזיד
מב–מד–
אלישע
משביע מאה איש במזון מועט
מי
אני?
-
צעקה אל אלישע–
-
היה ירא את ה'-
-
בעלה מת–
-
הנושה לקח את שני ילדיה לעבדים–
-
הפצירה (בקשה
הרבה) מאלישע לאכל לחם– -
היה הולך לבית השונמית לאכל
לחם– -
הכינו לאלישע עליית קיר קטנה
(חדר קטן לישון וללמוד
בו)- -
אין לה בן–
-
יצא אל אביו אל הקוצרים–
-
כאב לו הראש–
-
החזיקה ברגלי אלישע –
-
נפשה מרה לה (עצובה
ונרגזת)-
-
יושבים לפני אלישע ולומדים
תורה– -
יצא ללקט ארת ומצא פקועות שדה
רעילים– -
אכלו מהנזיד וצעקו "מות
בסיר"- -
השליך קמח אל הסיר ובכך הבריא
את הנזיד–
-
הביא לאלישע לחם ביכורים
עשרים, לחם שעורים וכרמל
בצקלונו (תרמילו)- -
נתן למאה איש כמות קטנה של
אוכל וזו הספיקה להם ועוד נשאר–
מי
אמר למי?
-
"עבדך אישי מת ואתה ידעת כי
עבדך היה ירא את ה'"- -
"הגידי לי מה יש לך בבית"-
-
"הגישה אלי עוד כלי"-
-
"לכי מכרי את השמן"-
-
"…ונשים לו שם מיטה ושלחן
וכסא ומנורה…"- -
"…היש לדבר לך אל המלך.."-
-
"בתוך עמי אנכי ישבת"-
-
"אבל בן אין לה ואישה זקן"-
-
"את חבקת בן"-
-
"אל תכזב בשפחתך"-
-
"ראשי ראשי"-
-
"מדוע את הולכת אליו היום
לא חדש ולא שבת"- -
"הלא אמרתי לא תשלה אותי"-
-
"חי ה' וחי
נפשך אם אעזבך"-
-
"שפת הסיר הגדולה…"-
-
"מות בסיר…"-
-
"תן לעם ויאכלו"-
-
"מה אתן זה לפני מאה איש"-
הסבירי
את המילים הבאות:
-
"נושה" (א),
"נשיכי" (ז)- -
"אסוך שמן"(ב)-
-
"מיצקת" (ה)-
-
"בניכי" (ז)-
-
"אשה גדולה" (ח)-
-
"יסור" (ט)-
-
"אישה"(ט)-
-
"להדפה" (כז)-
-
"הרפה לה" (כז)-
-
"ויזורר" (לה)-
-
"שפת הסיר הגדולה"
(לח)- -
"נזיד" (לח)-
-
"ארת" (לט)-
-
"גפן שדה"(לט)-
-
"בצקלונו" (מב)-
-
"ויותירו" (מד)-



– בתרמילו/בילקוטו,
– בניך,
– כד שמן
קטן עשוי חרס, – תבשיל
של ירקות, – וישאירו,
– התעטש,
– עשירה
ומכובדת, – שופכת/מוזגת,
– הנח לה,
– להרחיקה,
– צמח שעליו דומים לעלי
גפן, – בעלה,
– צמח שעליו דומים לעלי צנון,
– העמד את הסיר על האש,
– ילך,

–
מלוה כסף התובע את חובו
מלכים
ב פרק ד'
א–ז–
אלישע
ואלמנת בן הנביאים
ח–לז–
אלישע
והשונמית
לח–מא–
אלישע
מבריא את הנזיד
מב–מד–
אלישע
משביע מאה איש במזון מועט
מי
אני?
-
צעקה אל אלישע– אלמנת
בן הנביאים -
היה ירא את ה'- הבעל
של האלמנה -
בעלה מת– אלמנת
בן הנביאים -
הנושה לקח את שני ילדיה לעבדים–
אלמנת בן הנביאים
-
הפצירה (בקשה
הרבה) מאלישע לאכל לחם–
האשה השונמית -
היה הולך לבית השונמית לאכל
לחם– אלישע -
הכינו לאלישע עליית קיר קטנה
(חדר קטן לישון וללמוד
בו)- האשה השונמית ובעלה -
אין לה בן– לאשה
השונמית -
יצא אל אביו אל הקוצרים–
הבן של השונמית -
כאב לו הראש– הבן
של השונמית -
החזיקה ברגלי אלישע – השונמית
-
נפשה מרה לה (עצובה
ונרגזת)- השונמית
-
יושבים לפני אלישע ולומדים
תורה– בני הנביאים -
יצא ללקט ארת ומצא פקועות שדה
רעילים– אחד מבני הנביאים -
אכלו מהנזיד וצעקו "מות
בסיר"- בני הנביאים -
השליך קמח אל הסיר ובכך הבריא
את הנזיד– אלישע
-
הביא לאלישע לחם ביכורים
עשרים, לחם שעורים וכרמל
בצקלונו (תרמילו)- איש
מבעל שלישה -
נתן למאה איש כמות קטנה של
אוכל וזו הספיקה להם ועוד נשאר– משרתו
של אלישע
מי
אמר למי?
-
"עבדך אישי מת ואתה ידעת
כי עבדך היה ירא את ה'"- אלמנת
בן הנביאים לאלישע -
"הגידי לי מה יש לך בבית"-
אלישע לאלמנת בן הנביאים -
"הגישה אלי עוד כלי"-
האלמנה לבנה -
"לכי מכרי את השמן"-
אלישע לאלמנה
-
"…ונשים לו שם מיטה ושלחן
וכסא ומנורה…"- האשה
משונם לבעלה -
"…היש לדבר לך אל המלך.."-
גיחזי לשונמית -
"בתוך עמי אנכי ישבת"-
השונמית לגיחזי -
"אבל בן אין לה ואישה זקן"-
גיחזי לאלישע -
"את חבקת בן"- אלישע
לשונמית -
"אל תכזב בשפחתך"-
השונמית לאלישע -
"ראשי ראשי"- הבן
של השונמית לאביו
-
"מדוע את הולכת אליו היום
לא חדש ולא שבת"- הבעל
לאשתו השונמית -
"הלא אמרתי לא תשלה אותי"-
השונמית לאלישע -
"חי ה' וחי
נפשך אם אעזבך"- השונמית
לאלישע
-
"שפת הסיר הגדולה…"-
אלישע לנערו -
"מות בסיר…"- בני
הנביאים לאלישע
-
"תן לעם ויאכלו"-
אלישע למשרתו -
"מה אתן זה לפני מאה איש"-
המשרת של אלישע לאלישע
הסבירי
את המילים הבאות:
-
"נושה" (א),
"נשיכי" (ז)-
מלוה כסף התובע את חובו -
"אסוך שמן"(ב)-
כד שמן קטן עשוי חרס -
"מיצקת" (ה)-
שופכת, מוזגת -
"בניכי" (ז)-
בניך
-
"אשה גדולה" (ח)-
עשירה ומכובדת -
"יסור" (ט)-
ילך -
"אישה"(ט)-
בעלה -
"להדפה" (כז)-
להרחיקה -
"הרפה לה" (כז)-
הנח לה -
"ויזורר" (לה)-
התעטש
-
"שפת הסיר הגדולה"
(לח)- העמד את
הסיר על האש -
"נזיד" (לח)-
תבשיל של ירקות -
"ארת" (לט)-
צמח שעליו דומים לעלי צנון -
"גפן שדה"(לט)-
צמח שעליו דומים לעלי גפן
-
"בצקלונו" (מב)-
בתרמילו/ בילקוטו -
"ויותירו" (מד)-
וישאירו