נושא: גמרא,
ברכות:
הקדמה
מחבר: יניב
אפרתי
כיתות יעד:
ז–ח
ב
ס"ד
דפדף בגמרתך וכתוב במה הפרק
עוסק:
|
ראשון– |
שישי– |
|
שני– |
שביעי– |
|
שלישי– |
שמיני– |
|
רביעי– |
תשיעי– |
|
חמישי– |
|
אמר ר"ל:
מאי דכתיב:
"והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת…"
'אמונת'-
זה סדר זרעים.
'עתיך'-
זה סדר מועד.
'חוסן'-
זה סדר נשים.
'ישועות'-
זה סדר נזיקין.
'חכמת'-
זה סדר קדשים.
ו'דעת'-
זה סדר טהרות.
ואפ"ה יראת ה'
היא אוצרו.
אמר רבא:
בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו:
נשאת ונתת באמונה!
קבעת עתים לתורה!
עסקת בפריה ורביה!
צפית לישועה!
פלפלת בחכמה!
הבנת דבר מתוך דבר!
ואפ"ה אי יראת ה'
היא אוצרו אין אי לא לא.
משל לאדם שאמר לשלוחו העלה לי כור חיטין לעלייה הלך והעלה לו ,א"ל עירבת לי בהן קב חומטון ,א"ל לאו א"ל מוטב אם לא העליתה:
(שבת דף לא עמוד א)
והטעם שהצריכוהו להתחיל במסכת
ברכות– שהרופא הבקי כשירצה
לשמור בריאות הבריא על תכונתה שהיא עומדת
עליה (שתישאר הבריאות
במצבה המתוקן), יקדים תיקון
המזון בתחילת רפואותיו (לפני
כל מיני תרופות).
ועל כן ראה החכם הזה להתחיל
ב"ברכות"- שכל
מי שיאכל, אין לו רשות
לאכול עד שיברך, וראה לסדר
בתחילת דבריו "ברכות",
כדי לתקן המזון תיקון שיש לו
עניין. אחר כך ראה לתקן
דבריו (להשלים אותם ולא
להסתפק רק בברכות הנהנין)… ולפיכך
דבר על כלל הברכות שאדם חייב בהן:על
המזונות ועל המצוות. ואין
לך מצווה שאדם חייב בה (מן
התורה) בכל יום אלא "קריאת
שמע" בלבד, ואין
נכון לדבר בברכות קריאת שמע קודם שידבר
על קריאת שמע עצמה, לפיכך
התחיל:"מאימתי קורין
את שמע" וכל מה שנתחבר
אליו, ואחר כך חזר חעניין
הסדר (סדר זרעים), לדבר
במצוות זרע הארץ…
(הקדמת המשנה לרמב"ם)
ת"ר:כשחרב הבית בשניה רבו פרושין בישראל,
שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין.
נטפל להן ר'
יהושע,
אמר להן:
בני,
מפני מה אי אתם אוכלין בשר ואין אתם שותין יין?
אמרו לו:
נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי מזבח,
ועכשיו בטל?
נשתה יין שמנסכין על גבי המזבח,
ועכשיו בטל?
אמר להם:
א"כ,
לחם לא נאכל,
שכבר בטלו מנחות.
-
אפשר בפירות
-
פירות לא נאכל,
שכבר בטלו בכורים. -
אפשר בפירות אחרים…
-
מים לא נשתה,
שכבר בטל ניסוך המים.
שתקו.
אמר להן:
בני,
בואו ואומר לכם:
שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר.
שכבר נגזרה גזרה,
ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר,
שאין גוזרין גזירה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה…אלא כך אמרו חכמים:
סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו דבר מועט,
עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר דבר מועט…
ועושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט…שנאמר:
"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי"
וגו'
…וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה שנאמר:
שמחו את ירושלים…
שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה".
(בבא בתרא דף ס עמוד ב)