נושא
הדף:
חכם
עדיף
מנביא,
תפקיד
הנביא:
דפי
מקורות

מחבר:
חגית
פגלין

מיועד
לכיתות:
ט–יב

ב
ס"ד

רמב"ם

"(א)
דבר ברור ומפורש בתורה,
שהיא מצוה
עומדת
לעולם
ולעולמי
עולמים,
אין
לה
לא
שינוי,
ולא
גירעון
ולא
תוספת,
שנאמר "את כל הדבר אשר אנוכי מצוה אתכם,
אותו תשמרון לעשות –
לא תוסף עליו,
ולא תגרע ממנו"
(דברים יג,
א);
ונאמר "והנגלות לנו ולבנינו עד עולם,
לעשות את כל דברי התורה הזאת"
(דברים כט,
כח).
הא למדת שכל דברי תורה,
מצווין אנו לעשותן עד עולם;
וכן הוא אומר "חוקת עולם לדורותיכם"
(ויקרא כג,
יד),
ונאמר
"לא
בשמיים,
היא"
(דברים ל,
יב).
הא
למדת
שאין
נביא
רשאי
לחדש
דבר,
מעתה:

(ג)
אם
כן,
למה
נאמר
בתורה
"נביא
אקים
להם
מקרב
אחיהם"
(דברים יח,
יח)
– לא
לעשות
דת
הוא
בא,
אלא
לצוות
על
דברי
התורה,
ולהזהיר
העם
שלא
יעברו
עליה, כמו שאמר האחרון שבהן "זכרו,
תורת משה עבדי"
(מלאכי ג,
כב):

(ד)
וכן
אם
ציוונו
בדברי
הרשות,
כגון לכו למקום פלוני או אל תלכו,
עשו מלחמה היום או אל תעשו,
בנו חומה זו או אל תבנוה –
מצוה
לשמוע
לו;
והעובר על דבריו,
חייב מיתה בידי שמיים,
שנאמר "והיה האיש אשר לא ישמע אל דבריי,
אשר ידבר בשמי,
אנוכי,
אדרוש מעימו"
(דברים יח,
יט):

(ו)
וכן
אם
יאמר
לנו
הנביא
שנודע
לנו
שהוא
נביא,
לעבור
על
אחת
מכל
מצוות
האמורות
בתורה
או
על
מצוות
הרבה,
בין
קלות
בין
חמורות,
לפי
שעה
–
מצוה
לשמוע
לו.
וכן למדנו מחכמים הראשונים,
מפי השמועה,
בכול,
אם יאמר לך הנביא עבור על דברי תורה,
כאליהו בהר הכרמל,
שמע לו –
חוץ
מעבודה
זרה. והוא שיהיה הדבר לפי שעה,
כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב עולה בחוץ –
וירושלים נבחרה,
והמקריב בחוץ חייב כרת.
ומפני שהוא נביא,
מצוה לשמוע לו;
וגם בזה נאמר "אליו,
תשמעון"
(דברים יח,
טו):

(ז)
ואילו שאלו את אליהו ואמרו לו,
היאך נעקור מה שכתוב בתורה "פן תעלה עולותיך,
בכל מקום"
(דברים יב,
יג)
– היה אומר לא נאמר אלא המקריב בחוץ לעולם חייב כרת,
כמו שציווה משה;
אבל אני אקריב היום בחוץ בדבר ה',
כדי להכחיש נביאי הבעל:

(ח)
ועל
הדרך
הזאת,
אם
ציוו
כל
הנביאים
לעבור
לפי
שעה,
מצוה
לשמוע
להן;
ואם
אמרו
שהדבר
נעקר
לעולם
–
מיתתן
בחנק, שהתורה אמרה "לנו ולבנינו עד עולם"
(דברים כט,
כח).
וכן
אם
עקר
דבר
מדברים
שלמדנו
מפי
השמועה,
או
שאמר
בדין
מדיני
תורה
שה'
ציווה
לו
שהדין
כך
הוא
והלכה
כדברי
פלוני
–
הרי
זה
נביא
שקר, וייחנק אף על פי שעשה אות,
שהרי
בא
להכחיש
התורה
שאמרה
"לא
בשמיים,
היא"
(דברים
ל,
יב);
אבל
לפי
שעה,
שומעין
לו
בכול:"

(הלכות יסודי התורה פרק ט')

ספר החינוך

מצוה
תקט"ז
–
"…משרשי המצוה,
לפי
שתכלית
מעלת האדם היא השגת הנבואה,
ואין
לו
לבן
אדם
בעולמו
אמתת
ידיעה
בדברים
כאמתת
ידיעתו
בנבואה
שהיא
הידיעה
שאין
אחריה
פקפוק
כי
היא
תבא
ממעין
האמת,
ומעטים
מבני
העולם
זוכים
בה
ועולים
אליה
כי
הסולם
גדול
מאד
רגלו
בארץ
וראשו
מגיע
השמימה,
ומי
זה
האיש
ירא
השם
יזכה
ויעלה
בהר
ה'
ויקום
במקום
קדשו
אחד
מאלפי
רבבות
אנשים
הוא
המשיג
למעלה
זו
ובדור
שראוי
לכך,
על כן ציותנו התורה כי בהגיע איש אחד בדור אל המעלה הזאת ויהיה ידוע אצלנו בענינו ובכושר מעשהו כי נאמן לנביא,
שנשמע אליו בכל אשר יצוה כי הוא היודע דרך האמת וידריכנו בו,
ולא נשא נפשנו להמרות פיו ולחלוק עמו כי המחלוקת עליו בשום דבר הוא טעות גמור וחסרון ידיעת האמת"

תנורו של עכנאי

"…חתכו
חוליות
ונתן
חול
בין
חוליא
לחוליא,
רבי
אליעזר
מטהר
וחכמים
מטמאין. וזה הוא תנור של עכנאי. תנא: באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו.

אמר
להם: אם הלכה כמותי –
חרוב זה יוכיח.
נעקר חרוב ממקומו מאה אמה,
ואמרי לה:
ארבע מאות אמה:

אמרו
לו:
אין מביאין ראיה מן החרוב.

חזר
ואמר
להם: אם הלכה כמותי –
אמת המים יוכיחו.
חזרו אמת המים לאחוריהם.

אמרו
לו: אין מביאין ראיה מאמת המים.

חזר
ואמר
להם: אם הלכה כמותי –
כותלי בית המדרש יוכיחו.
הטו כותלי בית המדרש ליפול.
גער
בהם
רבי
יהושע,
אמר
להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה –
אתם מה טיבכם?
לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע,
ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר,
ועדין מטין ועומדין.

חזר
ואמר
להם: אם הלכה כמותי –
מן השמים יוכיחו.

יצאתה
בת
קול
ואמרה:
מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום!
עמד
רבי
יהושע
על
רגליו
ואמר:
לא
בשמים
היא.
– מאי לא בשמים היא?
– אמר רבי ירמיה:
שכבר
נתנה
תורה
מהר
סיני,
אין
אנו
משגיחין
בבת
קול,
שכבר
כתבת
בהר
סיני
בתורה
אחרי
רבים
להטת.

אשכחיה
רבי
נתן
לאליהו,
אמר
ליה:
מאי
עביד
קודשא
בריך
הוא
בההיא
שעתא?
– אמר ליה:
קא
חייך
ואמר
נצחוני
בני,
נצחוני
בני"
(בבא מציעא נ"ט.)

ב
ס"ד

גמרא

"מיום
שחרב בית
המקדש
ניטלה
נבואה
מן הנביאים
וניתנה
לחכמים אטו חכם לאו נביא הוא הכי קאמר אע"פ
שניטלה
מן הנביאים
מן החכמים
לא ניטלה אמר אמימר וחכם עדיף
מנביא שנאמר ונביא לבב חכמה מי נתלה במי הוי אומר קטן נתלה בגדול"

(בבא בתרא י"ב.)

חדושי
הרמב"ן
שם – "אע"פ שנטלה נבואת
הנביאים שהוא המראה והחזון,
נבואת
החכמים שהיא בדרך החכמה לא נטלה,
אלא יודעים
האמת
ברוח
הקדש
שבקרבם"

מהר"ל

"פי'
כי אין הנביא רק שיודע דבר הבלתי ידוע אל הכל, כי מאי שנא דבר שעתיד או שאינו לעתיד והוא דבר נסתר,
ולא בהא תליא מלתא, רק כאשר יודע הדבר הבלתי ידוע אל הכל יפול ע"ז שם נביא,
לכך מקשה אטו חכם לאו נביא הוא שהרי הוא יודע דבר שאין ידוע לכל, ומ"ש נביא
שנבואה
שלו הוא
מן הש"י
שמגיד
לו הנבואה,
אף
החכם
מגיד לו
הש"י
הדבר
שאין
(בלתי)
ידוע
אל הכל,
כי אע"ג שידוע הדבר בשכלו אין השכל יוצא מעצמו מכח אל הפועל אבל הש"י מוציא שכל האדם מכח אל הפועל,
ומאחר שמוציא
הש"י
שכל האדם
מכח אל
הפעל א"כ
חכם
ג"כ
נביא
הוא:

ומה
שאמרו
חכם עדיף
מנביא כי הנבואה
הוא בחדה
ובמראה ואלו החכם
יודע
(העולם)
[הנעלם]
והבלתי
(יודע)
[ידוע]
לאחרים
לא במראה
ולא
בחידות
רק שהוא
משיג
השגה
ברורה,
אשר הש"י מוציא שכל האדם מן הכח אל הפעל.
והחכם יודע העתידות ג"כ שהרי יודע ומשיג דרכי ה'
ואם רואה לפניו רשע משיג שכך יהיה לו לעתיד,
וכן כל הדברים,
עד שאם הוא חכם וגדול יכול לדעת העתידות שיבאו יותר מן הנביא,
כי אין דבר במקרה רק הכל הוא מסודר ממנו יתברך,
והוא יתברך בא ממנו בסדר השכלי,
ולכך (הרוצה)
[האדם]
שהוא חכם יודע אף העתידות"

(בספר חדושי אגדות חלק שלישי עמוד ס"ח)

ר'
צדוק הכהן מלובלין

"ואף
שהנבואה
הוא
גילוי
מפורש
מראות
ה'
יותר
מהשגת
החכמים מ"מ אמרו בב"ב י"ב א'
דחכם עדיף מנביא וע"ש ברמב"ן דיכול להשיג מעמקים יותר.
וכידוע מהאריז"ל שהגיד דברים בעולמות עליונים שכפי דעת עצמו הוא למעלה מהשגת כל הנביאים ואפי'
השגת משרע"ה כנודע להוגי בכתבי האריז"ל.
אלא שהם
השיגו
דרך
ראי'
וא"א
לראות
בעוה"ז
יורת
כפי
התלבשות
גופניות
דעוה"ז דע"כ דבריהם נתנו לכתוב בלבוש גמור בעוה"ז.
אבל
הוא
השיג
דרך
השגה
בשכל
שזהו
השגת
רוה"ק כמ"ש רמב"ן שם ושלא דרך ראי'
אפשר להשיג הרבה.
וזה מ"ש במנחות (כט🙂
דמשרע"ה לא הבין דברי רע"ק ובמ"ר (חקת)
דראתה עינו של רע"ק מה שלא ראה משרע"ה ואף דלא קם כמוהו היינו מצד השגתו דרך ראי'
ולו נתגלה גם כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ואפי'
מה שרע"ק עתיד לחדש.
אלא שהכל הי'
התגלות נבואה דרך ראי'
ולא דרך השגה שכליות כמו שמשיגים אותם המחדשים הדברים שדבר זה לא נתנו לכתוב כי דבר זה א"א להלביש בכתב כלל רק מה שלב חכם ישכיל פיהו ועיקר ההשגה הוא סוד נעלם בלב המשיג.

(ספר רסיסי לילה אות נ"ו ד"ה "וזהו")