יעקב נגן

עבודות במשנה סוכה ב,ו

לבית הספר העל יסודי

סוכה
ב,
ו:
אכילה
בסוכה כאכילת קורבן

רַבִּי
אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,
אַרְבַּע
עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת חַיָּב אָדָם לֶאֱכוֹל
בַּסֻּכָּה,
אַחַת
בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה.
וַחֲכָמִים
אוֹמְרִים,
אֵין
לַדָּבָר קִצְבָה,
חוּץ
מִלֵּילֵי יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל חַג
בִּלְבָד.
וְעוֹד
אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר,
מִי
שֶׁלֹּא אָכַל לֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן,
יַשְׁלִים
בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן.
וַחֲכָמִים
אוֹמְרִים,
אֵין
לַדָּבָר תַּשְׁלוּמִין,
עַל
זֶה נֶאֱמַר (קהלת
א)
מְעֻוָּת
לֹא יוּכַל לִתְקֹן,
וְחֶסְרוֹן
לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת:

מהמשנה
במסכת סוכה עולה השוואה בין אכילה בתוך
הסוכה לאכילת קורבנות:

…ועוד
אמר ר'
אליעזר:
מי
שלא אכל לילי יום טוב הראשון,
ישלים
בלילי יום טוב האחרון,
וחכמים
אומרים:
אין
לדבר תשלומין,
ועל
זה נאמר מְעֻוָּת לֹא
יוּכַל לִתְקֹן
וְחֶסְרוֹן לֹא
יוּכַל לְהִמָּנוֹת.

(סוכה
ב,
ו)

הלכה
זו,
שהחסרת
סעודה בסוכה מחייבת תשלומים אף אחרי החג,
מקבילה
לדיני קורבן חגיגה.
אף
לגבי קורבן חגיגה – אם לא הביאוהו ביום
הראשון,
ניתן
להביאו במהלך שבעה ימים,
ואפילו
כאשר היום האחרון של התשלומים חל אחרי
החג.
על
הקבלה זו עמדו הראשונים (בבלי
סוכה כו ע"א):

…דקסבר:
יש
לה תשלומין כמו
שיש תשלומין לקורבנות
יום ראשון אף ביום טוב האחרון.

(רש"י)

פירש
אף ללילי יום טוב אחרון,
וכל
שכן בתוך החג עצמו [אפשר
לעשות תשלומים],
דהא
משלמי חגיגה גמר לה.

(ריטב"א)

הדמיון
בין סגנון המשנה הזו והמבנה שלה ובין
הסגנון והמבנה של המשנה במסכת חגיגה מחזק
את הרעיון הזה:

מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג את כל הרגל ויום טוב האחרון. עבר הרגל ולא חג – אינו חייב באחריותו על זה נאמר מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת. (חגיגה א, ו)

מי שלא אכל לילי יום טוב הראשון ישלים בלילי יום טוב האחרון וחכמים אומרים: אין לדבר תשלומין, ועל זה נאמר מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת. (סוכה ב, ו)

שתי
המשניות דנות במצוות חג הסוכות:
המשנה
הראשונה – באכילה בסוכה,
ואילו
השנייה – בקורבן חגיגה.ⁱ נעמוד
על המשותף להן:

על
שתי המצוות הללו חל דין תשלומים.
גם
פרק הזמן שעליו חל דין התשלומים זהה
בשתיהן,
ובייחוד
בולט הדבר באזכור יום טוב אחרון של חג,
הוא
שמיני עצרת,
הנכלל
בשני סוגי התשלומים,
אף
על פי שהוא חג בפני עצמו.
לגבי
תשלומי קורבן חגיגה נלמד הדבר מגזרה שווה:

אמר
רבי יוחנן משום רבי ישמעאל:
נאמר
"עצרת"
בשביעי
של פסח,
ונאמר
"עצרת"
בשמיני
של חג.
מה
להלן לתשלומין – אף כאן לתשלומין.

(חגיגה
ט ע"א)

ואילו
לתשלומי אכילה בסוכה בשמיני עצרת אין
מקור בכתוב.
נראה
שהם נלמדו בהיקש מחגיגה.
השימוש
בכתוב "מְעֻוָּת
לֹא
יוּכַל לִתְקֹן"
בשתי
המשניות יוצר הקבלה ספרותית בין שני
הדינים.

מהו
הבסיס להענקת דין תשלומיים לאכילה בתוך
הסוכה?

בתקופת
המקרא ובתקופת בית שני היה לבית המקדש
מקום מרכזי וחשוב,
במיוחד
בחג הסוכות.
חג
הסוכות היה המועד שבו בחר שלמה המלך לחנוך
את בית המקדש.
במהלך
החג התקיימו במקדש טקסים מיוחדים,
דוגמת
ניסוך המים,
ערבה
למזרח ושמחת בית השואבה.
החג
נחוג בירושלים בעת העלייה לרגל והסוכות
נבנו בצל המקדש,
וממילא
נחשבה הישיבה בסוכה לחלק בלתי נפרד מהעלייה
לרגל למקדש ומכאן זיקה שבין הסוכה ובין
פולחן המקדש,
יתכן
שמכאן נובעת המשמעות הרבה המיוחסת למצוות
סוכה.

הדעה
הרווחת בחז"ל
היא דעתו של רבי עקיבא,
שהסוכה
היא כנגד ענני הכבוד שהקיפו את בני ישראל
במדבר (ספרא
אמור יז,
יא)
הקבלה
המעמיקה את הקשר שבין סוכה למקדש,
ומגדירה
את השהייה בסוכה כחיים בצל השכינה.
אולם
צריך לומר שתפיסה זו היא תוצאה
של הקשר בין חג הסוכות למקדש,
ולא
מקורו של הקשר הזה,
משום
שהתנא של המשנה שלנו,
רבי
אליעזר,
סבור
כפשט הכתובים שסוכות המדבר היו "סוכות
ממש".ⁱⁱ

אנו
מוצאים ביטויים לזיקת הסוכה למקדש
ולקורבנות כבר מתקופת בית שני.
במגילת
המקדש שנמצאה בקומראן כתוב שעל זקני העדה
לשבת בסוכות עד הקרבת קורבנות של סוכה –

מקום
לסוכות גבהים שמונה אמות והיו הסוכות
נעשות עליהמה בכול שנה ושנה בחג הסוכות
לזקני העדה…
אשר
יהיו עולים ויושבים שמה עד {ע}הלות
את עולת המועד אשר לחג הסוכות שנה בשנה…

(מגילת
המקדש,
עמ'
מב,
שורות
12-17)ⁱⁱⁱ

מתוך
מקור זה מעלה רובינשטיין את האפשרות
שישיבתם של ישראלים בסוכות היא מעשה מקביל
לעבודת הקורבנות של הכוהנים.^iv אפשר
לראות בשיטת רבי אליעזר במשנה פיתוח של
גישה זו,
אלא
שלפי רבי אליעזר,
אין
כאן הצטרפות לעבודת המקדש על ידי מיקום
הסוכה במקדש וישיבה בה בשעה שהקורבנות
מוקרבים;
לדידו,
לעצם
האכילה בסוכה יש מעמד של קורבן.

בעקבות
פרשנות זו למשנה מובנת שיטת הירושלמי,
המביא,
כמקור
לדעת רבי אליעזר על היקף מצוות האכילה
בסוכה,
את
ימי המילואים בחנוכת המשכן:

מה
טעמא דרבי ליעזר [שמחייב
לאכול י"ד
סעודות בסוכה]?
נאמר
כאן תֵּשְׁבוּ,
ונאמר
להלן וּפֶתַח אֹהֶל
מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה.
מה
ישיבה שנאמר להלן – עשה בה את הלילות
כימים,
אף
ישיבה שנאמר כאן – נעשה בה את הלילות
כימים.

(ירושלמי
סוכה פ"ב,
נב
ע"א)

ייחודית
היא מצוות הסוכה בכך שהתמקדותה באכילה
אינה מגדירה את טיב המאכל הראוי או את
המאכל האסור.
בשונה
מחובת אכילת קורבן פסח,
מצה
ומרור בפסח,
בחג
הסוכות נתבע האדם לאכול את אשר יאכל בזמן
ובמקום המקודש,
ובכך
תתממש חובת ישיבתו בסוכה.