ספר במדבר פרקים ב-יח

שם הכותב:
ארז משה

נושא:
ספר במדבר פרקים ב'-י"ח

כיתות יעד:
ז–ט

רש"י פרק ב'
לפסוק ט':

ראשונה יסעו–
כשרואין הענן מסתלק תוקעין הכוהנים בחצוצרות ונוסע מחנה יהודה תחילה.
וכשהולכין,
הולכין כדרך חנייתן הלויים והעגלות באמצע ,
דגל יהודה במזרח ושל ראובן בדרום ושל אפרים במערב ושל דן בצפון.

הסבר:

כשבנ"י רואים שהענן הוסר מעל אוהל מועד הכוהנים תוקעים בחצוצרות (כדי להודיע לכולם שזהו הזמן להמשיך בנסיעה)
והולכים כדרך חנייתן דגל יהודה במזרח דגל ראובן בדרום ,
דגל אפרים במערב ודגל דן בצפון.

פרק ג':

חלוקת פרק ג':

פרק ג'
פסוקים א–ד =
תולדות אהרון ומשה

פסוקים ה–י=
תפקידם של הלווים בידי אהרון ובניו

פסוקים י"א–י"ג=
המרת הבכורים בלווים

פסוקים י"ד –כ"ו=
ה'
מצווה את משה על מפקד הלויים

פסוקים כ"ז–ל"ט =
תפקידי קהת ומררי

פסוקים מ'-מ"ג–
מפקד הבכורים ולקיחת הלווים

פסוקים מ"ד–נ"א =פדיון הלווים תחת הבכורים

רש"י פרק ג'
פסוק א'

הקושי:
מדוע כתוב אלה תולדות משה ואהרון והזכיר רק את בניו של אהרון?

התירוץ:
מפני שמשה היה מלמד את בניו של אהרון תורה ,וכל המלמד בן חבירו תורה נחשב כאילו ילדו.

רש"י פרק ג'
לפסוק כ"ט:

סמוך לשבט קהת זהו דגל ראובן – אוי לרשע ואוי לשכנו ולכן לקו מהן דתן ואבירם ו250
איש עם קורח ועדותו.
שנשכו עמהם במחלוקת.

אדם רשע משפיע גם על שכנו ולכך כתוב אוי לרשע (אבל)
גם אוי לשכנו.

רש"י פרק ג'
פסוק ל"ח:

מחנה יהודה ויששכר וזבולון היו סמוכים למשה ואהרון–
"טוב לצדיק (משה ואהרון)
וטוב לשכנו(
יהודה יששכר וזבולון)
" אם משה ואהרון צדיקים ולומדים תורה מכאן שגם שכניו (יהודה יששכר וזבולון)
יהיו עוסקים בתורה.

פדיון בני לוי מול בכורי ישראלף

לפני ביצוע הפדיון משה מצווה לפקוד את הבכורים כדי לשעת בכמה בכורים ניתן לפדות את הלווים.

אח"כ (אחרי המפקד)
משה מצווה לעשות פדיון בין הלווים לבכורים ולאחר הפדיום נשארים 273
בכורים שעדיין לא נפדו (פדיון=בכסף)
. את הכוהנים הנותרים פודים בכסף הניתן לאהרון הכוהן ובכך מסתיים פדיון הלויים בבכורים.

פרק ה'
:

פסוקים א–ד=
שילוח הטמאים מן המחנה

פסוקים ה'-י'
= אשם מעילות/גזילות

פסוקים י"א –ל"א=
דיני אישה סוטה.

שילוח הטמאים מן המחנה

ביטויים מנחים:
"וישלחו מן המחנה",
"אל מחוץ למחנה תשלחום","וישלחו אותם"…
(שילוח הטמאים מן המחנה.

ביטויים מנחים:
"והשיב את אשמו",
,להשיב האשם אליו","האשם המושב"…
(אשם גזילות)

דינים והלכות באשם גזילות:

דיני אישה סוטה:

אישה סוטה=
אישה החורגת מדרך האימהות,
בחזקת חשודה בלבד בעיני בעלה ומובאת אל הכוהן:

דיני התנהלות אצל הכוהן:

א)בעל האישה הסוטה מובאת אל הכוהן ע"י בעלה

ב)האישה צריכה להביא עמה קורבן שעורים ללא בלילה בשמן וללא לבונה

ג)הכוהן לוקח מים ושם אותם בכלי חרס ולוקח מאפר הקורבנות שבתחתית המזבח ושם במים

ד)
הכוהן מעמיד את האישה לפני ה'
ומוריד את הכיסוי ראש (דרך מאוד מזבה לאישה)
ושם על ידיה את הקורבן שהביאה וביד הכוהן יהיו המים הקדושים

ה)
הכוהן משביע את האישה הסוטה בשבועת אלה (שבועה חזקה)
במידה ובגדה והיא שותה את המים הקדושים

ו)אם היא בגדה הבטן שלה תצבות אותה (תכאב לה מאוד)
ואם לא היא תתברך בלידה קלה.

פרשת נזיר:

יש להיעזר בדפי העבודה שנתנו בכיתה.

מתנזר=
מובדל,פורש מ…,
מתרחק

"כי יפליא לנדור נדר"=
הנזיר מתחיל נזירותו בתנאי שנודר לפני כן.

מרגע נזירותו במה הנזיר מתחייב:

"כל ימי נזרו מכל אשר ייעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל "
(פסוק ד')

אסור לנזיר להתעסק עם כל מה שקשורים בגפן ובתוצרתו

"כל ימי נדר נזרו תער לא יעבור על ראשו עד מלאת הימים אשר יזיר לה'
קודש יהיה גדל פרע שער ראשו"

אסור לנזיר להסתפר ולהתגלח

"כל ימי הזירו לה'
על נפש מת לא יבוא"

אסור לו להיטמא לנפש אדם

ב

שציער עצמו מן היין

אם נטמא לנפש ונאלץ להפסיק את הנזירות

אילו 2
מקרים מביא הנזיר קורבן ומדוע?

פרק ו'
פסוקים כ"ב – הסוף ברכת כהנים

יברכך – שיתברכו נכסיך

וישמרך – שלא יבוא שודדים לקחת ממונך

יאר ה'
פניו אליך – יראה לך פנים שחוקות פנים צהובות (קורנות)

ויחונך–
יתן לך חן (יופי)

ישא ה'
פניו אליך – יכבוש כעסו

וישם לך שלום– יתן לך שלום (בין חבירך ואשתךומשפחתך)

סמיכות פרשיות:

למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה?

לומר לך שכל אדם הרואה סוטה בקלקולה (בגידתה בעלה)
יתנזר מן היין (שיין מביא לידי ניאוף=
בגידה)

פרק ח'
פסוק א':

למה נסמכה פרשת קורבנות הנשיאים לפרשת המנורה?

בגלל שכשראה אהרון את הקרבת הנשיאים חלשה אז דעתו (הצטער מאוד)
על שלא זכה להשתתף עמם בחנוכת המזבח

לא הוא ולא שבטו (שבט לוי)(
בגלל שעבודתם היא לשמור על המשכן כל רגע ורגע)

בא וניחמו הקב"ה ואמר לו:
אל תצטער כי הזכות שלך גדולה משלהם

שאתה זוכה ומטיב את המנורה (
הטבת נרות=
סידור פתילי הנרות לפני ההדלקה)

רש"י לפסוק א'
בפרק ט':

פרק א' פסוק א'	פרק ט' פסוק א'
"וידבר ה' אל משה במדבר סיני באוהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים"	"וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצריים בחודש הראשון לאמר"

רש"י:

קושי:
לפי רצף הזמנים פרק ט'
פסוק א'
קודם לפרק א'
פסוק א'
אז מדוע התורה שינתה את

רצף הזמנים ולא שמה את פרק ט'
פסוק א'
לפני פרק א'
פסוק א'?

תירוץ:
"אין מוקדם ומאוחר בתורה"
= בתורה לא תמיד רצף הזמנים הוא כסדרו יש פעמים

שהתורה מספרת על אירוע קודם זמנו .

ובכל זאת למה פה התורה שינתה את רצף הזמנים?

כדי לא לפתוח בגנותן (בגנאי)
של ישראל שכל 40
שנה לא הקריבו פסח אלא פסח זה בלבד!

מהי הגנות של ישראל?

במשך 40
שנה הקריבו פסח אחד בלבד (פרק ט')

מפני ההליכה במדבר

במדבר יש סכנות

חטא המרגלים

בגלל חטא המרגלים נגזר על ישראל עוד 40
שנים במדבר וזו הסיבה שישראל לא הקריבו פסח במשך

40
שנה !!!

השוואה בין פסח ראשון לפסח שני:

פסח ראשון	פסח שני
אסור שחמץ יהא עמו בבית	מותר שחמץ יהיה עמו בבית
יום טוב (חג)	לא נחשב ליום טוב (אינו חג)
נמשך במשך 7 ימים	נמשך יום אחד
איסור אכילת חמץ	איסור אכילת חמץ

איך נקבע פסח שני?

כאשר בנ"י חגגו פסח ראשון באו הטמאים לנפש אדם לפני משה וטענו בפניו:"למה נגרע לבלתי הקריב את קורבן ה'
במועדו"
(מדוע אנחנו לא נוכל להקריב את קורבן הפסח בזמנו"

תשובת משה הייתה חכו שאשמע מה ה'
מצווה בנושא זה.

תשובת ה'
הייתה:
כל אדם שטמא לנפש או בדרך רחוקה (מחוץ לאסקופת העזרה=
שנמצא בפתח עזרת בית המקדש אבל לא יכול להקריב מרוב האנשים הנמצאים במקום)
יקריב בחודש השני בארבעה עשר יום לחודש כלומר בי"ד באייר)

פסח שני נקבע ע"י הטמאים לנפש?
ולכן זכו הטמאים לנפש שפרשה זו שבתורה תאמר על ידם ולא ע"י משה .
שמגלגלין זכות ע"י זכאי.

רש"י לפסוק ז':

הקושי של רש"י:
מדוע פרשה זו לא נאמרה ע"י משה (כמו כל התורה כולה)
אלא ע"י הטמאים לנפש?

תירוץ:
כמו שנאמר למעלה זכו הטמאים לנפש שפרשת פסח שני תאמר על ידיהם ולא ע"י משה שבזכותם נקבע פסח שני "שמגלגלין זכות ע"י זכאי"

רש"י לפסוק י':

או בדרך רחוקה–
לא רחוקה ממש (כלומר שנמצא בעיר אחרת)
אלא שהיה חוץ לאסקופת בעזרה כל זמן השחיטה (עמד בפתח בית המקדש אבל לא היה יכול להקריב מרוב שהמקום היה הומה באנשים.

והמשך רש"י מפורט לפי הטבלה שלמעלה (הבדלים בין פסח ראשון לפסח שני)

פרק י':

תפקידי החצוצרות:

רש"י:"ובהקהיל את הקהל…"

"… הרי
סימן לשלושתם:
מקרא
העדה שתיים ושל נשיאים באחת זו וזו אין
בהם תרועה מסע המחנות בשתיים ע"י
תרועה ותקיעה"

המטרות הסימנים	מקרא נשיאים	מסע המחנות	מקרא העדה כולה
תרועה	X	V	X
תקיעה	V	V	V
חצוצרה 1	V	X	X
2 חצוצרות	X	V	V

מהם הזמנים בהם תוקעים בחצוצרות:
א)
שלושת המקרים המוזכרים למעלה פסוקים א'-ח')

ב)בזמן מלחמה (פסוק ט')

ג)בראשי חודשים ובמועדים (פסוק י')

פסוקים
ל"ד
– הצעת משה ליתרו להצטרף למסע בנ"י
ולכניסה לארץ.

הצעת משה ליתרו בפס' כ"ט	תגובת יתרו בפסוק כ"ט	הצעת משה ליתרו בפסוק ל"ב	תגובת יתרו בפסוק ל"ב
משה מציע ליתרו להצטרף לבנ"י ולהיכנס לארץ "לכה איתנו והטבנו לך כי ה' דיבר טוב על ישראל"	"לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך" יתרו מסרב ומבקש ללכת לארצו ולמולדתו	"והיה כי תלך עימנו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך"	אין אזכור לתגובת יתרו

בנוני"ם ההפוכים :
[ ]

מה מלמדת התופעה?
– הפסוקים שביניהם (שבין הנוני"ם ההפוכים)
אינם במקומם

אז מדוע שמו אותם דווקא כאן?להפריד בין פורענות לפורענות

באילו פורענויות מדובר?

א)"ויסעו מהר ה'"
בקשו לברוח מהמצוות

ב)"ויהי העם כמתאוננים :-התלוננו ובכו ללא סיבה מוצדקת !!!