נושא:
סיכום חבורת עבודה שבלב

כיתות יעד:
ז–ט

מחבר:
יהודה רוזנברג

"עבודה שבלב"
– סיכום חוברת.

החובה להתפלל – פרק 1 (עמוד 5).

למה ומתי מתפללים?

אדם מתפלל כאשר הוא רוצה לבקש בקשה ("הלוואי שאצליח במבחן",
"הלוואי שהמדריכה תשחרר אותי לשבת …"), כאשר הוא עצוב,
והוא רוצה לספר לקב"ה מה עושה אותו עצוב,
או כאשר הוא דווקא שמח,
והוא רוצה לספר זאת לקב"ה.

כאשר אדם מתלהב ממשהו שהוא רואה, והוא מבין שהקב"ה עשה זאת,
והוא רוצה להודות לקב"ה.

ובקיצור – אדם מתפלל כדי להודות לקב"ה,
לשבח את הקב"ה או כדי לבקש משהו מהקב"ה.

האם חייבים להתפלל?

הרמב"ם – להתפלל זו מצווה מהתורה, והמצווה היא "ואותו תעבוד" – אותו = את הקב"ה.
"תעבוד"
= עבודה של הלב,
להתפלל.

הרמב"ן – לא חייבים להתפלל מהתורה. אבל הקב"ה עשה לנו דבר טוב ("חסד")
שהוא מוכן להקשיב למי שמתפלל אליו.

הרמב"ן אומר שהתורה מציעה להתפלל כאשר יש דבר מיוחד שאנחנו רוצים להודות (להגיד תודה לקב"ה)
או לבקש במקרים מיוחדים. אבל זה לא חובה.

הפסוק רק מציעה להתפלל, אבל לא חובה להתפלל.

בהתחלה – לא הייתה תפילה מסודרת, אלא כל אחד התפלל מתי שהוא רצה,
ועל מה שהוא רצה. לא היה בית כנסת, ולא היו תפילות שמונה עשרה,
שחרית, מנחה,
ערבית וכדומה.

הרמב"ן מסביר כי כתבו את התפילות, כי כאשר אדם כותב מה הוא צריך,
או על מה הוא רוצה להגיד תודה,
כאשר יקרא מה שכתב, הוא יזכור מה רצה לבקש או להגיד.

אבל אם לא מכינים הכל כתוב, מתבלבלים ושוכחים הרבה.
לכן כתבו את התפילות שבהם כתוב כל מה שצריך להגיד תודה,
או כל מה שצריך לבקש מהקב"ה.
כמו "שאדם יהיה בריא"
– "רפאנו ה'" – וכל אחד יחשוב על החולה שהוא רוצה במיוחד לבקש שיהיה בריא,
וכדומה.

למה התפילות הם על רבים,
ולא על אחד?
("רפאנו"
= תרפא אותנו, ולא מתפללים "רפאני"
= תרפא אותי)?

ספר החסידים: הקב"ה אוהב לעזור למי שעוזר לאחרים. לכן אם אני מתפלל גם על החולים האחרים, הקב"ה יראה שאכפת לי גם מהחולים האחרים,
ואני לא חושב רק על עצמי, ולכן הוא יעזור לי יותר.

יתרונות מול חסרונות בתפילה כתובה ותפילה מהלב.

יתרונות בתפילה מהלב: (למה זה יותר טוב?)

1. אדם שמתפלל על דבר שכואב לו, או על דבר שהוא מאוד רוצה, הוא יתפלל מכל הלב, והתפילה תהיה הרבה יותר אמיתית.

2. אדם יתפלל בזמן שנוח לו,
   בזמן שהוא ירגיש רצון להתפלל,
   ולא בזמן שאמרו לו להתפלל.

יתרונות בתפילה כתובה:

1. כאשר יש תפילה כתובה, ויש לה זמנים קבועים, (מתפללים בבוקר שחרית …), לא שוכחים להתפלל.

2. כאשר יש תפילה כתובה, לא שוכחים לבקש דברים, כי הכל רשום.
   כמו אדם ההולך לקניות, ואם הוא לא כותב מה הוא צריך לקנות, הוא שוכח חלק מהדברים.

3. אנו מתפללים לקב"ה,
   וצריך להתפלל לקב"ה בצורה מסודרת ויפה. ואם חכמים כתבו איך לבקש,
   איך להגיד תודה,
   הם יודעים איך לדבר עם הקב"ה,
   ולכן ברור שנוכל להתפלל בצורה יותר יפה,
   מאשר אם סתם נתפלל מהלב.

שאלות לחזרה:

1. האם יש מצווה להתפלל מהתורה?
   פרט את שתי הדעות:

1. הרמב"ם – _________________________________________.

2. הרמב"ן – __________________________________________.

2. מהם היתרונות של התפילה הכתובה?

1. __________________________________________________.

2. __________________________________________________.

3. __________________________________________________.

3. מהם היתרונות של התפילה מהלב?

1. __________________________________________________.

2. __________________________________________________.

4. למה אנו אומרים את התפילות בלשון רבים?
   __________________________________________________________________________________________________________.

מניין התפילות –פרק 2 (עמוד 9).

כמה תפילות צריך להתפלל בכל יום? ומתי?

הרמב"ם אומר כי אין מצווה מהתורה להתפלל,
אבל מתוך התורה לומדים להתפלל,
ולומדים מתי להתפלל.

1. בתורה יש מצווה להקריב בכל יום, 2 קורבנות.
   הקורבן הראשון ביום – נקרא "תמיד של שחר"
   – וכיום – שלא מקריבים אותו –מתפללים בשחר – בבוקר – תפילת שחרית.

2. הקורבן האחרון שמקריבים בכל יום הוא "תמיד של בין הערביים" – קורבן שמקריבים תמיד לפני הלילה,
   וזו תפילת מנחה. (לא מתכוונים ממש לפני הלילה,
   אלא אחרי חצי היום, כאשר השמש מתחילה להתקרב לים).

3. והוסיפו תפילה בלילה,
   כי בלילה היו שורפים את החלקים של הקורבנות שלא הספיקו לשרוף ביום. וזו תפילת ערבית.

מהיכן למדו שיש 3 תפילות ביום?
– הגמרא.

הגמרא מביאה 3
סיבות שונות ל3
התפילות ביום. כל רב מביא הסבר אחר.

הסבר א'. רבי שמואל בר נחמני:
כמו שהיום משתנה 3 פעמים,
מתפללים 3 פעמים.

1. בבוקר (שחרית)
   שזכינו לצאת מהחושך של הלילה.

2. בצהרים (מנחה)
   – מודים לקב"ה שעברנו את היום בחיים,
   וזכינו לראות גם את סוף היום.

3. בלילה (מעריב)
   – מתפללים שנזכה לקום בבוקר, ונראה שוב את אור השמש.

הסבר ב'. רבי יהושע בן לוי.
לומדים את התפילות מאבותינו אברהם יצחק ויעקב.

1. שחרית – מאברהם שקם מוקדם בבוקר –
   והוא קם להתפלל.
   ("וישכם אברהם בבוקר").

2. מנחה – מיצחק שעמד להתפלל לפנות ערב.
   ("ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב". ו"לשוח"
   הכוונה להתפלל. והוא עשה זאת לפני החושך.

3. ערבית – מיעקב.
   שהתפלל בלילה לפני שהלך לישון,
   כאשר ברח מעשיו.
   ("ויפגע במקום, וילן שם" – לפגוע = להתפלל).
   הוא התפלל לפני שהלך לישון ("ןילן"
   = לישון).

הסבר ג'. חכמים.
לומדים מהקורבנות. (כמו שהבאנו לפני כן).

1. שחרית – קורבן תמיד של שחר. (שחר = בוקר).

2. מנחה – קורבן תמיד של בן הערביים.
   ("בין הערבים" = לפני הלילה).

3. ערבית – א'.
   באמת אין לה הוכחה מהקורבנות,
   אלא חכמים החליטו להוסיף אותה.

ב'.
בלילה שרפו את החלקים של הקורבנות שלא הספיקו לשרוף ביום.

שאלות לחזרה:

1. כמה תפילות אנו מתפללים ביום חול? מהם התפילות? _______________

_____________________________________________________.

2. מהיכן למדו חכמים שצריך להתפלל 3 פעמים ביום?

1. ___________________________________________________

__________________________________________________.

2. __________________________________________________

__________________________________________________.

3. __________________________________________________

__________________________________________________.

3. לפי איזה הסבר,
   יש תפילה שהיא לא חובה?
   מהי התפילה? למה אולי היא רשות?
   _______________________________________________

____________________________________________________.

תפילת ערבית.

1. באמת אין לה הוכחה מהקורבנות,
   אלא חכמים החליטו להוסיף אותה.

2. בלילה שרפו את החלקים של הקורבנות שלא הספיקו לשרוף ביום.

3. הרמב"ם – לומדים זאת מהפסוק "ערב (= ערבית)
   בבוקר (=שחרית)
   וצהריים (=מנחה)
   אשיחה (=אתפלל)
   ואהמה,
   וישמע קולי".

האם חייבים להתפלל ערבית?
(עמוד 13).

הגמרא (ברכות כ"ז עמוד ב'):
לפי רב יהושע – לא חייבים להתפלל ערבית – זו תפילת רשות.

לפי רבן גמליאל – חובה.
חייבים להתפלל מעריב.

שאלת חזרה.

1. מהיכן למד הרמב"ם שיש מצווה להתפלל 3
   תפילות ביום? ____________

_____________________________________________________.

למה אין חזרת הש"צ בתפילת ערבית?

1. הרמב"ם – לא חייבים להתפלל ערבית, אבל העם קיבל על עצמו (החליט)
   כן להתפלל ערבית בכל יום.
   אבל זה עדיין רשות, ולכן לא חוזרים על התפילה בקול, כי אף אחד לא צריך לצאת ידי חובה בתפילה,
   כי אין חובה להתפלל ערבית.
   אבל בגלל שהעם החליט להתפלל ערבית – אנחנו כן חייבים להתפלל.

2. ה"משנה ברורה" – מסכים עם הרמב"ם,
   ומוסיף שלא רצו סתם לעשות את התפילה ארוכה, בי היא רשות.
   לכן לא הוסיפו את חזרת הש"צ.

שאלות לחזרה:

1. האם חייבים להתפלל ערבית לפי הרמב"ם?
   פרט את התקופות השונות:

בהתחלה – _______________________________________ .

העם ____________________________________________ .

היום ההלכה היא:
__________________________________.

2. למה אין חזרת הש"ץ בתפילת ערבית?

הרמב"ם – ________________________________________

________________________________________________.

לפי המשנה ברורה – __________________________________

________________________________________________.

מתי מתפללים?
– פרק 3 (עמוד 16).

שאלות לחזרה:

1. מתי הכי טוב להתפלל תפילת שחרית? ________________________.

2. ממתי אפשר להתפלל שחרית? ______________________________.

3. עד מתי אפשר להתפלל שחרית:

1. לפי חכמים עד ______________________________.

2. לפי רבי יהודה עד ____________________________.

4. ממתי אפשר להתפלל מנחה? למה?
   ___________________________

____________________________________________________.

עד לפי חכמים עד ______________________________.

1. לפי רבי יהודה עד ____________________________.

המאירי בספר "בית הבחירה מסביר:

1. לפי רבי יהודה אפשר להתפלל שחרית עד 4 שעות (1/3 היום)
   – כי זה עדיין בוקר. אחר כך מתחיל להיות חם כמו בצהרים (ערוך השולחן העתיד).

2. הכי טוב להתפלל שחרית כך שמתפללים בדיוק בזריחה שמונה עשרה, כי הגויים היו מתפללים לשמש,
   ואנו מראים שאנו לא מתפללים לשמש, אלא למי שעשה אותה– לקב"ה.

3. מתחילים מנחה ב 6.5 שעות,
   למרות (אפילו)
   שאפשר להתפלל מנחה ממש באמצע היום. רק לא רצו שבטעות יתפללו קצת מוקדם את תפילת מנחה, ולכן אמרו לחכות עוד חצי שעה – עד ל 6.5 שעות.

"מנחה גדולה" מ 6.5 שעות – כי מאז היה כבר מותר להקריב קורבן תמיד של בין הערביים".

"מנחה קטנה" מ 9.5 שעות – כי אז היו רגילים להקריב קורבן "תמיד של בין הערביים" (אבל היה מותר להקריב כבר מ 6.5
שעות).

סוף זמן מנחה לפי רבי יהודה: עד 10.75 שעות.
כי עד אז כבר שחטו את קורבן "תמיד של בן הערביים".

מי שלא הספיק להתפלל שחרית עד שעה רביעית (=
4).

השולחן ערוך – יתפלל שחרית כל היום.
הוא לא יקבל שכר של אדם המתפלל בזמן, אבל זה עדיין כדאי להתפלל,
כי יקבל שכר של תפילה שלא בזמן.
וזה יותר טוב מכלום.

תפילת מנחה – כל אחד יכול להחליט בכל יום כמו מי הוא פוסק.

(לכן יש אנשים שבשעון קיץ מתפללים מנחה מוקדם, לפני 10.75 שעות (כמו רבי יהודה).
ואז הם יכולים להתפלל ערבית מ10.75 שעות.
כך שהם מסיימים ערבית של שבת, כאשר יש עוד אור בחוץ.
ולא כל כך מאוחר, והילדים הקטנים עוד יכולים לאכול עם כולם את סעודת ליל שבת).

מי שלא הספיק להתפלל מנחה עד לשקיעה (שהשמש "יורדת"
לתוך הים – יכול להתפלל עוד כ 13 דקות – עד ליציאת הכוכבים.

תפילת ערבית –
מותר להתפלל מ 10.75 שעות – אם התפללנו לפני כן שחרית,
או מהשקיעה.

בכל מקרה – מי שהתפלל ערבית לפני צאת הכוכבים (הלילה)
– צריך לחזור ולהגיד קריאת שמע כאשר יגיע הלילה.

תפילת מוסף – רצוי –
עד 7 שעות.
לא הספיק – נקרא "פושע"
– אבל יוצא ידי חובה בתפילת מוסף – עד לשקיעת השמש .(זאת אומרת –
שאם לא הספקתי להתפלל מוסף עד שעה 7, אני יכול להתפלל עד לשקיעה.

תפילת שחרית – פרק 4 (עמוד 33).

תפילת שחרית מתחלקת ל 6
חלקים:

1. ברכות השחר.

2. הקורבנות.

3. פסוקי דזמרא.

4. קריאת שמע, והברכות שלפניה ואחריה.

5. תפילת "עמידה"
   = "תפילת שמונה עשרה"
   עם "תחנון".

6. מ"אשרי יושבי ביתך"
   עד סוף התפילה.

ברכות השחר:

1. קמים והולכים לשירותים,
   נוטלים ידיים ומברכים "אשר יצר" – אומרים תודה לקב"ה שאנחנו יכולים להוציא את מה שהגוף לא צריך בשירותים.

2. אומרים "אלוקי נשמה" – מודים לקב"ה שנתן לנו בבוקר בחזרה את הנשמה שעזבה אותנו קצת בזמן שישנו.

3. "אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה"
   – מודים לקב"ה שעוזר לנו להבין שצריכים לישון בלילה,
   והיות ערים ביום.

4. "פוקח עיוורים" – מודים לקב"ה שאנחנו יכולים לראות.

5. "זוקף כפופים" – מודים לקב"ה שהגוף והעברים יכולים להמשיך לזוז, כמו שהיו לפי שהלכנו לישון.

6. "מלביש ערומים" – אומרים תודה לקב"ה שיש לנו מה ללבוש.

7. "מתיר אסורים" – מודים לקב"ה שעוזר לנו לישר את הגוף שבדרך כלל בלילה אנחנו ישנים מקופלים. ואנחנו מודים לקב"ה שעוזר לנו להתיישר

8. "רוקע הארץ על המים" – שיש לנו מקום בטוח לעמוד עליו, כמו הרצפה והאדמה.

9. "המכין מצעדי גבר"
   – כאשר מניח את הרגליים על הרצפה – מודה לקב"ה שהוא יכול לעמוד על הרצפה.

10. "שעשה לי כל צורכי" – נתן לי מה שאני צריך,
    והכוונה בעיקר לנעליים.

11. "עוזר ישראל בגבורה"
    – מודה לקב"ה על הכוח והגבורה שנתן לנו.

12. "עוטר ישראל בתפארה"
    – מודים על זה שהשכינה – הקב"ה נמצא כל הזמן אתנו ומעלינו.

13. "הנותן לייעף כוח"
    – מודים לקב"ה שנתן לגוף העייף יכולת לישון, כדי שיהיה לו כוח ביום החדש.

מתי מברכים את ברכות השחר?

רמב"ם – כל ברכה בזמן שעושה כל דבר. "אשר יצר" – אחרי השירותים. "שעשה לי כל צרכי" אחרי שנעל נעליים.
אם לא עשה את אחד הדברים – לא מברך.
לכן אם לא הלך לשירותים לא יברך "אשר יצר",

שולן ערוך – בגלל שהידיים לא נקיות מהלילה,
והרבה אנשים לא יודעים מה לברך, החליטו לברך את כל הברכות בבית הכנסת.

ברכות התורה – ("לעסוק בדברי תורה…").

צריך לברך – ומיד ללמוד תורה. לכן מיד אחרי ברכות התורה אומרים 3
דברים בשביל לימוד תורה.

1. פסוקים מהתורה (ברכת כהנים – "יברך ה' וישמרך…".

2. משנה – האומרת שצריך ללמוד תורה כמה שיותר. ("אלו ברים שאין להם שיעור … ותלמוד תורה").

3. משנה – המסבירה למה כדאי ללמוד תורה?
   כי מקבלים שכר בעולם הזה,
   וגם בעולם הבא.

קורבנות.

אין לנו היום בית מקדש להקריב בו את הקורבנות,
ולכן במקום להקריב את הקורבן,
אנחנו אומרים את הפסוקים שבהם כתוב על הקורבן, ואומרים,
שבזה שקראנו, זה כאילו הקרבנו את הקורבן.

פסוקי דזמרא (עמוד 39).

אומרים פרקים מספר תהילים, שבהם אנו משבחים את הקב"ה (אומרים כמה שהקב"ה טוב וגדול)
.

לומדים להתחיל את התפילה בעזרת שבחים לקב"ה ממשה רבנו שרצה להיכנס לארץ ישראל,
והתחיל לשבח את הקב"ה,
ורק אחר כך ביקש להיכנס לארץ.

רבי שמואל אלטער בספר "ליקוטי בתר ליקוטי"
מסביר שאנחנו לא "מתחנפים"
לקב"ה.
אלא מסבירים לקב"ה שאנחנו יודעים כמה הוא גדול ויכול לעשות הכל (וזה השבח שאנחנו משבחים את הקב"ה),
ולכן דווקא ממנו אפשר לבקש,
כי הוא גם יכול לתת לנו מה שנבקש.

הטור (המחבר רבי יעקב,
הידוע בכינוי "בעל הטורים") כותב כי מטרת פסוקי דזמרא היא להכניס את המתפלל לכובד ראש,
לתפילה רצינית מתוך מחשבה. קריאת פרקי התהילים של פסוקי דזמרא מכניסים שמחה בלב,
כי אלו פרקים המדברים על דברים טובים ומשמחים. פרקים המזכירים לאדם כמה הקב"ה גדול וטוב,
ויכול לעשות כל מה שהוא רוצה.

הברכה הפותחת את פסוקי דזמרא – היא ברכת "ברוך שאמר".

הברכה המסיימת את פסוקי דזמרא – היא ברכת "ישתבח שמך לעד מלכנו".

קריאת שמע וברכותיה – פרק 5 (עמוד 42).

פרקי קריאת שמע:

1. "שמע ישראל". מדבר על האמונה בקב"ה,
   ועל שאנו רוצים לשמוע בקול הקב"ה.

2. "והיה אם שמוע"
   – מדבר על השכר והעונש – על מה שקורה לעם ישראל כאשר הם מקיימים מצוות. (ירד גשם, יגדלו פרות וירקות טובים, ועוד).
   לכן מדברים בפרשה על עם ישראל שמקיימים מצוות.

3. "פרשת ציצית" – המצווה ללכת עם ציצית, כדי לזכור את הקב"ה.
   (מי שיראה את הציצית – ייזכר בקב"ה,
   ויקיים מצוות).

הפרשות בתפילה לא נאמרות לפי הסדר שבהם הם כתובים בתורה, אלא חכמים סידרו אותם לפי סדר הגיוני.

בגמרא יש הסבר של רבי יהושע בן קורחה לסדר של הפרשות בתפילה.

1. מתחילים ב"שמע ישראל" – קודם אומרים לקב"ה – אנחנו מאמינים בך,
   מכל הלב.

2. "והיה אם שמוע".
   אחרי שאמרנו שאנחנו מאמינים בקב"ה,
   אנחנו אומרים שאנחנו מוכנים לקיים מצוות. את כל המצוות.
   מצוות שעושים ביום,
   ומצוות שעושים בלילה,
   בכל זמן ובכל ימות השנה.

3. "ציצית"
   – מצווה שעוזרת לנו לזכור את הקב"ה,
   כאשר אנחנו רואים את הציצית עלינו, ולכן נרצה לקיים מצוות. מסיימים בציצית, כי ב"והיה אם שמוע"
   (הפרשה השניה) – מדברים על לקיים מצוות ביום ובלילה, ואת הציצית צריך ללבוש רק ביום.

רבי שמעון בר יוחאי מביא בגמרא הסבר אחר לסדר של הפרשות:

1. בפרשת "שמע"
   – יש מצווה ללמוד ("ודברת בם"), ללמד ("ושננתם לבניך"), ולקיים מצוות ("וקשרתם לאות על ידיך…").

2. "והיה אם שמוע"
   – ללמד ("ושננתם לבניך"), ולקיים מצוות ("וקשרתם לאות על ידכם").

3. ציצית – רק לקיים.

בקיצור – יורדים בדברים.

1. שמע – ללמוד,
   ללמד ולעשות מצות.

2. והיה אם שמוע – ללמד ולעשות מצוות.

3. ציצית – רק לקיים מצוות.

רמב"ם הלכות קריאת שמע:

א'. מצווה לקרוא קריאת שמע בבוקר ובערב. (בבוקר = "בקומך".

בערב = "בשכבך".)

ב'. מתחילים ב"שמע"
– כי בפרשה אומרים שאנחנו אוהבים את הקב"ה,
שהוא מעל כולם,
והוא יכול להחליט ולעשות כל מה שהוא רוצה.

ג'. ממשיכים ב"והיה אם שמוע"
– שמדברת על קיום מצוות.

ד'. ובסוף "ציצית"
– לזכור שצריך לקיים מצוות. (והיה אם שמוע – לקיים מצוות. ציצית – לזכור את יום המצוות).

ה'. את מצוות ציצית קוראים גם בלילה, למרות (אפילו)
שאין מצווה ללכת עם ציצית בלילה, כי מזכירים בה את יציאת מצריים. ויציאת מצריים זה דבר חשוב לכל יהודי לזכור בכל זמן.

ו'. מתחילים את "שמע"
בקול,
וממשיכים בשקט "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". מילים אלו אומרים בשקט, כי משפט זה הוא לא פסוק שכתוב בתורה, אלא המדרש מספר שיעקב אמר את המשפט הזה לפני שמת – לכל הילדים שלו. בגלל שזה משפט חשוב – אומרים אותו.
בגלל שזה לא פסוק מהתורה – אומרים אותו בשקט.
(בלחש).

ברכות קריאת שמע.

את קריאת שמע אומרים בתפילות פעמיים ביום.

1. בתפילת ערבית (בלילה).

2. בתפילת שחרית (בבוקר).

לפני כל קריאת שמע, ואחרי כל קריאת שמע, מברכים ברכה או ברכות.

יש שני סוגי ברכות:

1. "ברכה קצרה" – ברכה שמתחילה או מסתיימת במילה "ברוך".
   כמו בברכה על הפרות "ברוך אתה ה'
   … בורא פרי העץ".
   מתחילים ב"ברוך",
   אבל אל מסיימים ב"ברוך".
   לכן זו נקראת "ברכה קצרה".

2. "ברכה ארוכה" – ברכה שמתחילה ב"ברוך",
   ומסתיימת ב"ברוך".
   כמו ברכה ראשונה של שמונה עשרה שמתחילה "ברוך אתה ה'
   …" ומסתיימת ב"ברוך אתה ה'
   מגן אברהם".