פרשת וישב, חינוך – ההתמודדות עם קנאה.

לְאַחַר מְכִירַת יוֹסֵף,
כַּאֲשֶׁר הָאַחִים מְבִיאִים לְיַעֲקֹב אֶת כְּתֹנֶת בְּנוֹ הַמֻּכְתֶּמֶת בְּדָם וְיַעֲקֹב מֵבִין ש"טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף",
מְסַפֶּרֶת לָנוּ הַתּוֹרָה עַל דֶּרֶךְ הַהִתְמוֹדְדוּת שֶׁל יַעֲקֹב עִם אָבְדָנוֹ שֶׁל יוֹסֵף:
"וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים".

אֲבֵלוּת אֵינֶנָּה סְתָם צַעַר,
עִנְיָנָהּ שֶׁל אֲבֵלוּת הִיא תִּקּוּן.
זוֹ הַסִּבָּה לְכָךְ שֶׁאָבֵל לֹא לוֹמֵד תּוֹרָה.
אָמְנָם לִמּוּד תּוֹרָה הוּא מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה וְאִלּוּ אֲבֵלוּת הִנָּהּ מִצְוָה מִדְּרַבָּנָן,
אַךְ תַּכְלִית הָאֲבֵלוּת הִיא הַתְּשׁוּבָה,
וּתְשׁוּבָה הִיא מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה שֶׁדּוֹחָה גַּם תַּלְמוּד תּוֹרָה.

אָבֵל
הוּא מִלְּשׁוֹן "אֲבָל
אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ",
שֶׁתַּכְלִיתָהּ לְהַגִּיעַ לְהַרְגָּשָׁה שֶׁאֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ.

כַּאֲשֶׁר הַבָּנִים מְבִיאִים לְיַעֲקֹב אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף טְבוּלָה בְּדָם,
יַעֲקֹב מַאֲשִׁים אֶת עַצְמוֹ.
יַעֲקֹב יוֹדֵעַ וּמֵבִין שֶׁכָּל הַסִּפּוּר נִגְרַם בְּשֶׁל הָאַהֲבָה הַיְּתֵרָה שֶׁהוּא הֶרְאָה כְּלַפֵּי יוֹסֵף.
יַעֲקֹב יוֹדֵעַ שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁאָדָם רוֹאֶה,
הוּא בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית כְּדֵי שֶׁיְּתַקֵּן אֶת מַעֲשָׂיו,
וְכַאֲשֶׁר מַרְאִים לוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים,
הוּא מֵבִין שֶׁהָאָסוֹן קָרָה בִּגְלַל שֶׁהוּא הִלְבִּישׁ אֶת יוֹסֵף בָּהּ.
הָאֲבֵלוּת שֶׁל יַעֲקֹב הִיא בְּעֶצֶם עֲשִׂיַּת תְּשׁוּבָה עַל כָּךְ שֶׁהוּא הֶעֱדִיף אֶת יוֹסֵף עַל פְּנֵי הָאַחִים וּבְכָךְ גִּרָה אֶת הַ"חַיָּה רָעָה"
– הוּא יְהוּדָה – שֶׁ"אֲכָלָתְהוּ".

תְּחִלַּת הָאֲבֵלוּת שֶׁל יַעֲקֹב הִיא "וַיָשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו"
[נוֹטְרִיקוֹן פָּרָשָׁתֵנוּ – וַיֵּשֶׁב].
זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בָּהּ מוֹפִיעָה בַּתּוֹרָה הַמִּלָּה שַׂק.
מַה הַקֶּשֶׁר בֵּין לְבִישַׁת הַשַּׂק לַתְּשׁוּבָה שֶׁל יַעֲקֹב עַל אָבְדַּן בְּנוֹ? 

–
שַׂק הוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת שִׂנְאָה קִנְאָה,
אוֹתָן שִׂנְאָה וְקִנְאָה שֶׁיַּעֲקֹב עַצְמוֹ גָּרַם בֵּין בָּנָיו,
בֵּין הָאַחִים לְיוֹסֵף.

בְּתֵאוּר יַחַס הָאַחִים לְיוֹסֵף כָּתוּב שָׁלֹשׁ פְּעָמִים שֶׁהָאַחִים שָׂנְאוּ אוֹתוֹ,
וּלְאַחַר מִכֵּן פַּעַם אַחַת שֶׁהֵם קִנְּאוּ בּוֹ:

בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה כַּאֲשֶׁר רָאוּ הָאַחִים שֶׁ"אוֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו"
תְּגוּבָתָם הָיְתָה "וַיִּשְׂנְאוּ אוֹתוֹ אֶחָיו וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלוֹם".

לְאַחַר מִכֵּן,
יוֹסֵף בָּא וּמְסַפֵּר לָהֶם שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲלוֹם עֲלֵיהֶם.
עוֹד לִפְנֵי שֶׁהוּא מַסְפִּיק לְסַפֵּר לָהֶם אֶת תֹּכֶן הַחֲלוֹם,
כָּתוּב "וַיּוֹסִיפוּ עוֹד שנֹא אוֹתוֹ".
שִׂנְאָה זוֹ לֹא נוֹבַעַת מִתֹּכֶן הַחֲלוֹם אֶלָּא מֵעֶצֶם כָּךְ שֶׁהוּא חוֹלֵם עֲלֵיהֶם:
חֲלוֹם מְבַטֵּא סוּג שֶׁל שְׁלִיטָה – חָלַמְתִּי עָלֶיךָ וְאַתָּה בְּסַךְ הַכֹּל הַחֲלוֹם שֶׁלִּי,
אֲנִי הַמְּצִיאוּת הָאֲמִתִּית וְאַתָּה הַחֲלוֹם.

לְאַחַר שֶׁיּוֹסֵף מְסַפֵּר אֶת תֹּכֶן הַחֲלוֹם,
כְּתוּבָה הַשִּׂנְאָה הַשְּׁלִישִׁית הַנּוֹבַעַת מֵרְצוֹנוֹ לִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם "וַיֹּסִיפוּ עוֹד שנֹא אוֹתוֹ עַל חֲלוֹמוֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו".
כָּאן הַשִּׂנְאָה הִיא כְּבָר עַל הַדְּבָרִים,
עַל תֹּכֶן הַחֲלוֹם.

בְּהֶמְשֵׁךְ כְּבָר לֹא מֻזְכֶּרֶת שִׂנְאָה
כְּלַפֵּי יוֹסֵף.
לְאַחַר הַחֲלוֹם הַשֵּׁנִי הָאַחִים כְּבָר מְקַנְּאִים
– "וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו".
קִנְאָה הִיא הַהֵפֶךְ שֶׁל חָרִיצוּת.
לִהְיוֹת חָרוּץ פֵּרוּשׁוֹ לְהַאֲמִין שֶׁאִם תַּעֲבֹד קָשֶׁה וּבִמְסִירוּת תּוּכָל לְהַשִּׂיג אֶת הַכֹּל.

מַהִי קִנְאָה?

אָדָם מְקַנֵּא בְּמִישֶׁהוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶת מַה שֶּׁאֵין לִי.
כָּל אֶחָד חַיָּב לוֹמַר "בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם",
וְכָל אֶחָד בֶּאֱמֶת יָכוֹל לָבוֹא לְכָל הַמַּדְרֵגוֹת וְהַהַשָּׂגוֹת בַּחַיִּים.
זֶה רַק תָּלוּי בַּעֲבֹדָה שֶׁלִּי,
בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת.
לָכֵן הַחֲרִיצוּת הִיא הֵפֶךְ הַקִּנְאָה:
אָדָם מְקַנֵּא כַּאֲשֶׁר אֵין לוֹ חָרִיצוּת,
שֶׁכֵּן אִם הוּא הָיָה חָרוּץ הוּא הָיָה עוֹבֵד וּמַשִּׂיג כְּמוֹ חֲבֵרוֹ.
תִּהְיֶה חָרוּץ וְתַשִּׂיג אֶת הַכֹּל.

וְאָכֵן,
כַּאֲשֶׁר יַעֲקֹב מְתַקֵּן אֶת הַשִּׂנְאָה וְהַקִּנְאָה הוּא שָׂם שַׂק בְּמָתְנָיו.
דַּוְקָא בַּמָּתְנַיִם – מְקוֹם הַחֲרִיצוּת בַּגּוּף,
חָרִיצוּת בַּעֲבוֹדַת ה'
הַבָּאָה מִתּוֹךְ זְרִיזוּת וּמְתִינוּת.

[ע"פ שִׁעוּר כ'
כִּסְלֵו תשמ"ט].

שְׁאֵלוֹת

1.
מַה הַתַּכְלִית שֶׁל אֲבֵלוּת?

2.
אֶת מִי מַאֲשִׁים יַעֲקֹב בְּאָבְדַן בְּנוֹ?

3.
מַדּוּעַ הָאַחִים שׂוֹנְאִים אֶת יוֹסֵף כַּאֲשֶׁר הוּא מְסַפֵּר לָהֶם שֶׁהוּא חָלַם עֲלֵיהֶם – עוֹד לִפְנֵי שֶׁהֵם שׁוֹמְעִים אֶת תֹּכֶן הַחֲלוֹם?

4.
הַסְבִּירוּ בִּלְשׁוֹנְכֶם:
מַדּוּעַ יַעֲקֹב שָׂם אֶת הַשַּׂק דַּוְקָא בְּמָתְנָיו?

5.
קִנְאָה הִיא מִדָּה רָעָה.
לְאוֹר לִמּוּד הַשִּׂיחָה,
הַסְבִּירוּ בִּלְשׁוֹנְכֶם כֵּיצַד אָנוּ יְכוֹלִים לְהִמָּנַע מִקִּנְאָה.