נושא
הדף:
רבי
יוסף אלבו,
"ספר
העיקרים",
סיכום
לבגרות

מחבר:
בעז
פש

מיועד
לכיתות:
יא–יב

בס"ד רבי יוסף אלבו

בפרקים אלו מלמדנו הר"י אלבו שני דברים עיקריים:

1. מדוע הדת האלוקית מושלמת יותר מהדת הנימוסית והדת הטבעית.

2. מהי הדרך שבו יגיע האדם אל השלמות (דרך אגב מביא את ביקורתו על השקפתם של הפילוסופים בעניין זה).

דת –
מערכת חוקים וצווים או אפילו צו אחד.
אין זה משנה אם מקורה באדם או שמקורה בצו אלוקי,
מטרתה להתוות לאדם דרך התנהגות בנושא אחד או בנושאים רבים.

הדת הטבעית –
טבועה באדם מעצם יצירתו ומטרתה קיום המין האנושי ע"י מניעת גניבה,
גזלה רציחה,
וכדו'.

הדת הנימוסית –
חוקה זו היא פרי הסכמה בין אנשים ומגמתה ליצור מערכת חוקים בכל תחום ותחום מחיי הפרט והחברה.

הדת האלוקית –
מקורה מה'
ומגיעה את בני האדם על ידי נביא,
תכליתה הבאת האדם אל האושר הנצחי,
בדת האלוקית התיקון החברתי משמש כאמצעי להשגת התכלית.

היתרונות שיש לדת האלוקית על פני הדת הנימוסית

הדרך לקניית השלמות

הר"י אלבו קובע שלושה תנאים שרק ע"י מילוי כל התנאים יקנה האדם את שליחותו הנפשית.

תנאי
ראשון –
סוג שלימות זו חייבת לכלול את כל מין האדם.

תנאי
שני
–
מאחר והאדם עשוי גם מגוף וגם מנפש שלמותו תושג גם ע"י פעולה גשמית וגם ע"י פעולה רוחנית.
פעולה גשמית – מעשה המצווה.
פעולה רוחנית – הכוונה שבמצווה.

תנאי
שלישי
–
על האדם להעניק לזולתו ממה שחננו ה',
חכם מחכמתו,
עשיר מעושרו.

• נשים
  לב
  שבניגוד
  לרמב"ם,
  רס"ג
  ורבינו
  בחיי
  –
  אין
  כאן
  תביעה
  להבנה
  שכלית.

השגת השלמות לכלל בני האדם

את העיקרון הזה קובע ר"י אלבו ע"פ מספר הנחות יסוד:

1. אין ה'
   בורא דבר לבטלה,
   ועל כן יש לחפש שלמות שהיא בהישג ידם של בנה"א.

2. תכלית כל האדם השגת שלמותו בעוה"ז כדי שיזכה לעוה"ב.

3. התכלית היחידה היכולה לכלול את כל בנה"א היא המעשה והכוונה שבו,
   לעשותו לשם שמים.

לעמדה זו מביא ר"י אלבו ראיות ממקורות שונים וכפי שנראה להלן.

הראיה מן הכתובים

לאחר ששלמה המלך סוקר את כל סוגי השלמויות:
מושכלות,
עושר,
כבוד,
תענוגות גשמיים ועוד.
מסיים בפסוק "סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה (יראת ה'
ושמירת משפטיו)
כל האדם (שלימות זו היא בהישג של כל בנה"א)".

השקפת הפילוסופים

לשיטתם שלימות האדם מושגת ע"י שלמותו השכלית,
שלימות זו תושג הן ע"י פוטנציאל מתאים והן ע"י הוצאתו לפועל ע"י לימוד מדעים שונים על פי השלבים הבאים:

1. לימוד המדעים השונים מתוך מחקר מקיף וממצה.

2. לימוד מדעי האלוקות

3. התמזגות עם השכל הפועל
   

הפילוסוף מפנים את כל ידיעותיו עד שהם הופכות להיות לחלק בלתי נפרד מתודעתו.
ההתמזגות עם השכל הפועל נעשית מיד עם הגיעו לידיעת כל האמיתות וע"י כך הוא מבטיח לעצמו את השארות הנפש.

עמדה זהה לפילוסופים אנו מוצאים לדעת ר"י אלבו אצל אחדים מגדולי ישראל שהלכו בדרך זו.

(שמות לג,
יג)

משה מבקש מ–ה'
לאחר חטא העגל "הודיעני נא את דרכיך ואדעך למען אמצא חן בעיניך".
מפסוק זה משמע שכדי למצוא חן בעיני ה' – דהיינו בכדי להגיע אל התכלית יש להכיר את דרכי פעולתו של הבורא בעולם וזאת ע"י מחקר שכלי.

דחיית השקפתם

1. ע"פ עקרון זה הפילוסופים סותרים עקרון אחר שלהם שכן הפילוסופים סוברים שאין לייחס מציאות של יצור כלשהו לבטלה ואילו לפי עקרון זה שתכלית האדם היא השלימות השכלית יצוא שמציאותם של רוב בנה"א לבטלה.
   

מסיבה זו דוחה ר"י אלבו את פרשנותו של הרמב"ם בעניין בקשת משה שהשלמות מותנית בידיעת ה', ועל כן מסביר ר"י אלבו שממקור זה אנו לומדים שמי שיודע את ד' יש לו יתרון על מי שאינו יודע אך אין זה תנאי להגעה לשלימות (ומשה ביקש יתרון זה).

2. לא יתכן שהאדם שיצירתו מן החומר ומושגיו מושאלים מעולם זה יגיע לתפיסה מושלמת במושגים הלקוחים מעולם הנבדל מן החומר והראיה לכך היא בעצם העובדה שאנו מוצאים מחלוקות בין הפילוסופים בעניינים הקשורים לסיבה הראשונה.

3. אצל חלק מן הפילוסופים כל ידיעותיהם מתמקדות במדעים הכלליים ואלה בלבד ללא ידיעת המדעים האלוקיים גם לדעת הפילוסופים לא יכולים להביא להשארות הנפש.

התנאי השני להשגת השלימות ע"י פעולה נפשית ופעולה גשמית

כדי שהאדם ישיג את שלמותו עליו לעשות פעולות הקשורות למהותו פעולה גשמית לחלק הגשמי שבו ופעולה מחשבתית לחלק הנפשי שבו, עשיית פעולה בתחום אחד אין לה ערך.
ולכן אכילת סעודת שבת לשם אכילה בלבד מכנה ר"י אלבו אכילה בהמית, לעמדה זו מביא ר"י אלבו ראיה ממקורות שונים.

ראיה מן התלמוד

סנהדרין קו "רחמנא ליבא בעי".
ולכן יש צורך גם בכוונת המחשבה.
גמ'
נזיר–
על האדם שאכל פסחו לשם הנאה בלבד קראו חז"ל "ופושעים יכשלו בם"
ועל האוכל לשם קורבן פסח קראו חז"ל את הכתוב "כי ישרים דרכי ד'"

ראיה מדברי נביאים

הנביא ישעיה מפליג בשבחו של המענג את השבת בגופו ומתכוון לענגו לשם שמים.

גם במצוות החברתיות שנועדו לתקון האדם והחברה קונה האדם שלימות לעצמו את התכוון לעשות מצוות אלו מתוך אהבת ד'
ויראתו.

ע"פ עקרון זה מפרש הרב את דברי חז"ל גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה,
משום שהמצווה ועושה משיג את התיקון החברתי והמידותי וגם את שלמותו הנפשית ואילו אדם שאינו מצווה ועושה משיג רק את התיקון המידותי והחברתי.

התנאי השלישי –
על האדם להעניק משלו לאחרים

אין די בכוונה ומעשה להשגת השלימות אלא ישנה חובה על האדם שהשיג את אחת השלמויות האנושיות להעניק לזולתו ממה שחננו ד'
ורק ע"י נתינה זו ישיג את שלימותו,

ע"פ זה מפרש הרב את הפסוקים "אל יתהלל חכם בחכמתו אל יתהלל גיבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעושרו",
כי אם בזאת יתהלל המתהלל… כי אני ה'
עושה חסד משפט וצדקה בארץ,
המעלות הנזכרות בשני הפסוקים חופפות זו את זו חכמה
=
חסד,
גבורה
=
משפט,
עושר
=
צדקה

חפיפה זו באה ללמדנו שהשלימות בחוכמה תושג רק כאשר תלווה בחסד בשעה שמלמד את הזולת,
השלימות בעושר תושג רק כאשר תלווה בצדקה,
וכן השלימות בגבורה תושג בשעה שהגיבור יגן על החלש וזהו המשפט הנכון.