נושא:
שבת,
מבוא
הלכתי
–
עקרונות
בדיני
שבת
–
מערכי
שיעור

מחבר:
יהודה ביטי

כיתות הוראה:
י–יב

פרק ג

מבוא הלכתי –
עקרונות בדיני שבת

התוכן

הקדמה – למורה

חלק א –
דאורייתא

חלק ב –
דרבנן

חלק ג –
בין דאורייתא לדרבנן

הקדמה –
למורה

1. התוכן

פרק זה, המשמש כמבוא, פורס לפנינו את כל הכללים אשר בעזרתם נלמד את הלכות שבת במהלך השנה.
חשיבותו היא בדרך הצגת הדברים,
והדגשת המבנה הלוגי העומד מאחורי ההלכה.

מבחינה מתודולוגית, נבחין בצורה ברורה בין "דאורייתא"
לבין "דרבנן",
וזאת על מנת להבחין בין הציור של שבת מדרבנן,
שהוא בעצם הציור המוכר לנו מחיי היומיום,
לבין הציור מדאורייתא,
התאורטי,
העולה מתוך הפסוקים,
המציג תמונה שונה לחלוטין, אשר בדרך כלל אינה זוכה לעיון ולתשומת לב בפני עצמה.

הנחת היסוד המנחה אותנו היא שעיון ב"לבוש"
ההלכתי של החג משקף את המהות הפנימית והרעיונית של החג. לכן,
הלימוד מתחיל ברובד המעשי, העולה מהפסוקים, ודרכו מנסה לחדור לעומק העניין,
ולעמוד על המשמעות הפנימית של שבת.

2. זמן לימוד היחידה

חלק א :3-4
שיעורים

חלק ב :
3-4 שעורים סה"כ : 8-10 שיעורים

חלק ג :
2-3 שיעורים

3. קשיים לימודיים/חינוכיים

1. פרק זה הינו עשיר במיוחד בפרטים שונים,
   אשר לא תמיד נראים קשורים אחד לשני.
   הדבר גורם לפעמים לתחושת בלבול.
   יש צורך לחזור על המבנה של הפרק,
   ע"מ להבין כיצד כל פרט מתחבר למערך הכללי.

2. כמו כן, ריבוי הפרטים והנושאים השונים גורם לריבוי השאלות…ויש להיזהר שלא להיגרר אחריהן…מה עוד שהרבה נושאים יובהרו במהלך השנה בצורה מפורטת.

3. יש להשתדל לגוון את דרכי ההוראה, היות ורוב הפרק נלמד בצורה פרונטלית; במקום שאפשר, ציינתי זאת.

4. התלמידות אינן רגילות להבחנה בין דאורייתא/דרבנן,
   והדבר קשה עליהן,
   היות והן מתייחסות להלכה הפסוקה,
   כלומר להלכה הסופית,
   כדבר "נצחי"
   שתמיד היה. כאן במיוחד, כאשר הציור של התורה הינו כל כך שונה מההלכה הסופית, יש צורך לחדד ולהסביר שוב שאנחנו מדברים על ציור תיאורטי אמנם,
   אך בכל זאת "קיים",
   ולו במישור הרעיוני בלבד.

5. יש מקום להבחין בין פעולתם של חז"ל שהיא פרשנות דברי התורה (למשל,
   רשימת הפעולות אסורות מדאורייתא – אבות ותולדות),
   ותוקפה מדאורייתא,
   לבין פעולתם של חז"ל שהיא הוספה על דברי בתורה (גזרות ותקנות), ותוקפה מדרבנן.

6. שאלת סמכותם של חכמים עולה בעקבות גזרות חז"ל הרבות. הנושא מטופל בחלק השלישי.

4. הצעת ביבליוגראפיה

1. הרב שלנגר, יסודות הלכות שבת :
הוא הבסיס לכל חלקי פרק זה, אך היות והדברים קשים, יש צורך ללמדם בכיתה. אמנם,
ניתן להיעזר בספר לצורכי הכנה,
הדגמה,
או השלמה.

2. הרב ש.י.
זוין,
לאור ההלכה :
המאמר "השבת"
מציג הבחנה חשובה בין שביתת האדם לשביתת העולם, הקשורה לפרק זה.

3. י.ד.
גילת,
פרקים בהשתלשלות ההלכה, עמ'
109-123: "תענית בשבת": מציג את השבת המקראית, מעין יום כיפור,
והניסיון של חז"ל לשנות את אופיו של השבת ל"חג".

4. על תקנות "כבוד ועונג" וקדמותן,
ראה את מאמרו של הרב י. שביב,
"בין כבוד לעונג",
בתוך ספרו: בציר אביעזר ,
הוצאת צומת, אלון שבות, תש"ן.

חלק א –
דאורייתא

1. לא
   –תעשה

5. שביתת אדם:

"לא תעשה כל מלאכה":
זאת ההזדמנות להדגיש את ביטוי מעורפל זה.
מהי כוונתו?
מהי מלאכה?
ידועה ההבחנה בין "אבות"
ל"תולדות",
האם גם התולדות אסורות מדאורייתא?
בדרך כלל,
הבנות עונות שלא,
ולדעתן רק הן אסורות מדרבנן.
אמנם,
לפי ההלכה,
גם התולדות אסורות מדאורייתא,
ורשימת האבות לא מופיע בצורה מפורשת בתורה.
האיסור הינו אם כן,
כללי מאד,
וחכמים הם אלה שפירשו מהי מלאכה,
וערכו את רשימת האבות ותולדות,
האסורות כולן מדאורייתא.

6. שביתת עבדים:

"עבדך ואמתך":
על מי מדובר?
עבד עברי?
עבד כנעני?
אם מדובר בעבד עברי,
במה שונה "שביתתו"
משביתת מלאכה אותה מצווה כל יהודי אחר?
אלא שמדובר בעבד כנעני,
ואם כן,
למה מצווה הוא לשבות?
במה קשור הוא לרעיון השבת,
אשר "אות היא ביני וביניכם"?
כדאי להבחין כאן בין "גוי של שבת"
לבין "שביתת עבד כנעני".

7. שביתת בהמה:

"שורך וחמורך":
מהי שביתת בהמה?
כאשר האדם עובד עם בהמתו בשדה?
הרי פעולה זו אסורה משום "שביתת אדם"!
מה מוסיף איסור שביתת בהמה?
להתחייב בשני לאווין?
האם ניתן לצייר ציור בו הבהמה עובדת לבד,
ללא עזרתו של האדם,
וזאת היא שביתת בהמה?
כדאי להשוות עם איסור "מחמר",
בספר,
עמ'
. מה עם בהמה השכורה ללא–יהודי?
האם הדין יהיה שווה בימנו למשכיר רכב לגוי?
גזרת הכתוב מתייחסת לבהמה,
ולא לדבר אחר.

עד כאן סקרנו את האיסורים מדאורייתא המפורשים, "הוודאיים".
ע"מ להשלים את התמונה הכללית,
יש צורך לעיין בשני איסורים נוספים, השנויים במחלוקת:

8. שביתת כלים:

לפי בית שמאי,
ניתן ללמוד מייתור לשון התורה,
שקיים ג"כ איסור נוסף,
המתייחס לשביתת כלים.
מהי שביתת כלים?
ניתן להשוות עם הציור של שביתת בהמה.
למה סבורים בית שמאי שגם הכלים מצווים לשבות?
למה רואים הם בשביתת כלים המשך ישיר של הקו האסור בתורה בצורה מפורשת?
בית הלל חולקים על בית שמאי,
ולדעתם אין כלל שביתת כלים,
לא מדאורייתא,
ולא מדרבנן,
והלכה כבית הלל.

9. איסור תחומין:

לפי הרמב"ם,
גם איסור תחומין,
כלומר יציאת האדם מהמקום שלו אסורה מדאורייתא.
מהי סברתו?
מה מוסיפה "שביתת המקום"
לכל הנאמר לעיל?

נדמה לי שהעיון הקצר בפסוקים מצביע על קו רעיוני ברור:
שביתת השבת היא בעצם שביתת העולם ולא רק שביתת האדם,
לכן השביתה מתחילה באדם,
ומתפשטת בצורה מעגלית על כל הרבדים השונים של הבריאה.
השאלה היא מהן גבולותיה:
בהמה (להלכה),
כלים (בית שמאי)
או מקום (רמב"ם)?
ע"מ לחדד הבחנה זו,
ניתן להיעזר במאמרו של הרב זוין.

2. עשה

10. זכירה

"זכור את יום השבת לקדשו":
מפסוק זה לומדים חז"ל את מצוות קידוש.
לפי הרמב"ם,
ניתן ללמוד ג"כ מכאן את מצוות הבדלה.
כיצד מבטא קידוש הערב או המסגרת קידוש/הבדלה,
את הרעיון של הפסוק?
לכאורה,
משמעות "לקדשו"
היא "לייחדו",
לעשות את אותו יום שונה,
ובזה "להפרישו",
ולהעלותו.
לדעת הרמב"ם,
קידוש והבדלה יוצרים מסגרת "בכניסתו וביציאתו"
של היום,
ובצורה כזאת מבדילים אותו ומייחדים אותו.
לשאר הפוסקים,
דיו בקידוש הערב כדי לייחד את היום.

הרמב"ן (שם,
בפירושו לתורה?),
מציע פירוש אחר למצוות הזכירה:
ספירת ימי השבוע ביחס לשבת:
יום ראשון,
שני,
וכו'…דעתו מעניינת ביותר:
בעצם,
מצוות עשה יחידה יש בשבת,
ומקיימים אותה דווקא במהלך כל ימי השבוע,
ולא בשבת עצמה!
כדי לחדד את דעתו,
ניתן להשוות את ספירת ימי השבוע בשפות אחרות.
בשפות הלטיניות (צרפתית,
איטלקית,
ספרדית),
וכן באנגלית,
שמות הימים מתייחסים לגלגלים ולאלים השונים (Sunday,
Monday,…).

11. מוסף,
    לחם הפנים:

שלא כמצוות הזכירה,
המתקיימת בבית,
קרבן המוסף והחלפת לחם הפנים הם מצוות שמקומן בבית המקדש.

לסיכום:
עיון קצר בפסוקים,
ע"מ לסרטט את קווי היסוד של השבת,
לפי הרובד של התורה,
מגלה תמונה מעניינת ביותר ושונה מאוד מהשבת המוכרת לנו מחיי היומיום:

הדגש של התורה הינו על רעיון השביתה,
שביתה מוחלטת ממלאכה,
המתפשטת,
דרך האדם,
לכל מעגלי הבריאה:
אדם – עבד – בהמה,
ואולי אפילו "כלים"
ו"מקום"
גם כן.
השביתה מצטיירת כהפסקה בתהליך היצירה של העולם,
ולא רק כמנוחת האדם מעבודתו הפיזית (אלה הם יסודות רעיוניים שכבר נידונו במבוא הרעיוני,
זאת ההזדמנות לקשר בין הרעיון וההלכה).
מצוות העשה היחידה בשבת,
הינה בעצם,
מצווה מופשטת מאוד,
"זכירה",
והיא מצטרפת בזה להעמקה הפנימית,
העומדת מאחורי הפאסיביות של רעיון ההשבתה.
השבת של התורה הינה,
בעצם,
מעין יום כיפור קטן,
שהוא "שבת שבתון",
אלא שביום כיפור התורה מוסיפה את מוטיב העינוי והכפרה על רעיון השביתה.
לפי התורה,
אין חובת סעודה בשבת,
וכל שכן שאין "עונג"
ולא "שמחה"
(ועיין במאמרו של גילת המביא מקורות להנהגת אנשי מעשה שהיו מתענים בשבת,
כנגד רצונם של חכמים,
אך אליבא ד"רוח התורה"…)

3. חיוב נשים

בפרק זה, יש מקום לדבר על חיוב נשים בענייני שבת, היות וקיימת הבחנה מעניינת ביחס דאורייתא /
דרבנן:

12. מצוות לא תעשה

כמו בכל מצוות לא תעשה,
"שווה האיש לאישה",
לכן נשים מוזהרות על כל "לא תעשה" של שבת.

13. מצוות עשה

מצוות הזכירה היא מצוות עשה שהזמן גרמה,
לכן,
לכאורה,
נשים פטורות. אמנם,
לימדו חז"ל היקש: "כל שישנו בשמירה,
ישנו בזכירה". לכן,
נשים חייבות בקידוש הערב, ולדברי הרמב"ם,
אף בהבדלה.

למורה:
יש להסביר היטב מהו ההיקש:
לא לקשר בין שני דברים שהם שונים,
אלא להצביע על הקרבה בין שני דברים הנראים שונים:
"שמור וזכור בדיבור אחד נאמרו"
פירושו של דבר,
שלמעמד הר סיני בכלל ולדיבר זה בפרט (שבת),ישנם שני בחינות שונות (לפי מטבע לשונו של הרב ברויאר).

כמו כן חשוב להבהיר למה "שמור"
מבטא את ה"לא תעשה" (בקשר ל"זכור",
הדבר ברור ונלמד בסעיף הקודם).

לסעיף הזה, העומד קצת בפני עצמו, ניתן להכין דף לימוד, המאפשר גיוון בדרכי ההוראה, אחרי ששני הסעיפים הראשונים נלמדו בהוראה פרונטאלית.

14. דרבנן

בקשר לחיוב נשים בגזרות השבת,
אין ספק שנשים מוזהרות כגברים.
אמנם,
בקשר לתקנות (שיובהרו בפירוט בסעיף הבא), קיימת מחלוקת מעניינת.
יש מקום לחשוב ולשקול האם כדאי להיכנס בה ולבארה.

חלק ב –
דרבנן

1. גזרות
   ("שבות")

למורה:
גזרות חז"ל בשבת הינן רבות ומגוונות,
כאשר חלקן ברורות ומובנות, אחרות מורכבות יותר ולפעמים נראות לנו "דחוקות"
מאוד (על קושי חינוכי זה, נחזור בחלק ג').
מטרת הפרק היא להכיר בצורה כללית את המבנה הלוגי (3 העקרונות)
העומד מאחורי גזרת הגזירות. אין כאן כוונה,
להיכנס בפרטים, היות והעקרונות "יתורגלו"
בהמשך,
בלימוד מפורט של כמה מלאכות.
עם כל זה,
חשוב להדגים את העקרונות, היות והן מאד מופשטות, והתלמידות "החלשות"
יותר מתקשות בחשיבה מופשטת (במיוחד בהבדל בין העיקרון הראשון לשני).

פרק זה מופיע כולו בספר,
אך יש צורך ללמדו בכיתה בצורה מסודרת,
היות והוא מאד יסודי. אמנם,
יש מקום לשקול עבודת כיתה או שיעורי בית כהכנה ללימוד המשותף.

15. עקרון א': גזרה משום דמיון

1. דמיון חיצוני: שונה מתולדה (דמיון פנימי). דוגמא:
   קליעת צמה.

2. חסר תנאי דאורייתא:
   שניים שעשאוה, מקלקל,
   שינוי.

3. מראית עין: תליית בגדים רטובים / כביסה.

16. עקרון ב': חשש גרירת מלאכה דאורייתא

1. רכיבה על גבי בהמה, שמא יתלוש.

2. השהיית מאכל לא מבושל, שמא יחתה בגחלים.

3. מיקח וממכר, שמא יכתוב.

4. טלטול כלי שמלאכתו לאיסור

17. עקרון ג': שמירת יחודו של יום השבת

יש להסביר בהרחבה עקרון זה,
הואיל והוא קרוב לליבן של התלמידות: הוא בעצם מבטא את מה שקרוי "רוח ההלכה" בפי הבריות, כלומר:
דברים האסורים היות והם סותרים את רעיון השבת, למרות שאין ממש בפעולות אלו.

המקור לעיקרון זה הוא הפסוק מישעיהו, נ"ח,
י"ג,
וכדאי ללמדו ולעמוד על ההקשר שלו: "אם
תשיב
משבת
רגליך, עשות
חפציך
ביום
קודשי, וכבדתו
מעשות
דרכיך, ממוצא
חפציך, ודבר
דבר."

1. הליכה לשם חפצי חול: כגון להחשיך על התחום, או הליכה לשדות ולבית הנבנה.

2. הליכה בצורה של חול: כגון ריצה, ואיסור תחומין (לא לרמב"ם).

3. דיבור של חול:
   דיבור על דברים אסורים, שיחה בטלה.

4. מוקצה: כגון איסור טלטול דברים שאינם אוכל או כלים, ואינם נצרכים בשבת.

5. טרחה יתרה ועובדין דחול: כגון הכנה משבת לחול (להתייחס לשטיפת כלים),
   העברת חפצים גדולים ממקום למקום,
   ואיסור מדידה.

6. מעשה שבת :
   קנס על איסור שימוש בחילול שבת (כדאי להתייחס כאן להבחנה בין חילול שבת דאורייתא לבין חילול שבת מדרבנן, בין איסור הנאה לעצמו או לאחרים, לעולם או לאחר צאת השבת בלבד.

לסיכום:
ניתן לחלק דף הכולל לקט דינים שונים מקצ"ש , שכולם אסורים מדרבנן.
המטלה: לזהות את העיקרון העומד מאחורי האיסור.

2. תקנות

גם התקנות נלמדות מהפסוק בישעיהו,
למרות היותן מדרבנן:

"וקראת לשבת עונג,
לקדוש ה' מכובד".

למורה:
את הפרק הזה,
שהוא יחסית קל,
ניתן ללמוד בעזרת דברי הרמב"ם,
הלכות שבת, פרק ל' (לצלם בכללותו ולחלק לבנות). מטרת התרגיל: לערוך רשימת תקנות העונג ותקנות הכבוד, ובצורה כזאת לנסות להבחין ביניהם ולהגדיר מהו עונג ומהו כבוד. התמונה המתקבלת היא כזאת:

18. עונג:

1. תבשיל (בשר ויין)

2. 3 סעודות,
   לחם משנה הנאה, נעימות,
   הרגשה טובה.

3. נר דלוק בבית

19. כבוד:

1. התעסקות והכנה "סמלית,

2. סידור הבית ועריכת השולחן

3. רחיצה וביגוד שונה יקר,
   חשיבות,
   הערכה רבה.

4. "קבלת שבת"

5. הדלקת הנר

ניתן לקשר הבחנה זו עם הגדרתו של הגר"א,
הרואה ב"כבוד"
את התקנות שלפני שבת,
ובעונג,
את התקנות שבשבת עצמה.

20. תקנות נוספות:

1. הרחבת הלכות קידוש (יין,
   סעודה,
   הבדלה).

2. תפילות מיוחדות.

3. לימוד תורה.

לסיכום:
זהו המקום לעמוד על פעולתם של חז"ל מעל הרובד של התורה:
בנוסף לגזרות הרבות שעניינם לא הרחבת רעיון השביתה כי אם מניעת חילול שבת מדאורייתא (בגלל חומרת העונש?),
חז"ל הוסיפו תקנות הקשורות לאוכל,
סדרי אכילה וחגיגיות.
הפן האסכטי ("סגפני"),
נעלם,
ובמקומו נוצר דמיון בין השבת של חז"ל לבין ה"חג"
של התורה (שמחת יום טוב).

חלק ג –
בין דאורייתא לדרבנן

חלק זה מסכם את המבוא,
כאשר הוא מחדד את ההבחנה בין דאורייתא / דרבנן בכלל, ובשבת בפרט. ברם,
קודם להבחנה זו יש מקום לדון בעצם תוקף גזרות חז"ל.

1. תוקף הגזרה (עמ'
   66-67)

למורה:
עינינו של סעיף זה לדון,
מבחינה עקרונית, בתוקפם וסמכותם של גזרות חז"ל.
שאלה זאת מתבקשת לאור החלק הקודם: ריבוי הגזרות, והטיית הקו הרעיוני,
מ"שבת לה'", ל"שבת האדם".

21. "ושמרתם את משמרתי"
    (ויקרא,
    י"ח,
    ל'):
    נדרש כ"עשו משמרת למשמרתי"
    (יבמות כא.). מהי "משמרתי",
    לפי הקשרם של הפסוקים? (איסורי עריות). על מה אותם איסורים "שומרים"?
    (קדושת ה' השורה במחנה ישראל).
    מהי אם כן "משמרת המשמרת"? (הוספת הגזרות על הלא–תעשה של התורה).

22. "על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך,
    תעשה"
    (דברים,
    י"ז,
    י"א):
    מכאן שמצווה לשמוע בחכמים ולקיים את גזרותם.

2. הגבלת הגזרה

1. גזרו באופן כללי והתירו בסיבות מיוחדות :"הם אמרו והם אמרו"
   (עמ'
   87-88):

1. במקרה של ספק,
   מותר (שונה מספק דאורייתא לחומרה)

2. תקנות היתר (עמ'
   93-100): – עירוב חצרות

• עירוב תחומין ללמד בקיצור!

• עירוב תבשילין

• "אין גוזרין גזרה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכול לעמוד בה"
  (בבא קמא, עט:).
  כלל זה מדגיש את האחריות העומדת על חז"ל בבואם לגזור גזרה: מלבד השיקולים הענייניים (דימיון,
  גרירה,
  יחוד),
  ישל לקחת בחשבון ג"כ את התקבלותה של הגזרה בציבור ובכל דור ודור.

3. דחיית השבת

בסעיף זה בא לידי ביטוי עיקר ההבדל בין דאורייתא לדרבנן: מהם המצבים השונים הדוחים את איסורי שבת,
ומהי הסיבה לכך (בדאורייתא,
פסוק; בדרבנן,
"הם אמרו והם אמרו").

• דחיית איסורי דאורייתא ודרבנן (עמ'
  89-91 ):

1. פיקוח נפש: "וחי בהם".

2. מילה בזמנה:
   "ביום השמיני ימול בשר ערלתו".

3. צום יום כיפור.

4. קידוש החודש:
   "אשר תקראו אותם במועדם".

5. עבודה קבועה במקדש:
   "על עולת התמיד ונסכה".

6. מלחמה:
   "ובנית מצור עד רדתה".

• דחיית איסורי דרבנן בלבד (עמי
  91-92):

חשוב להדגיש שלא כל איסורי דרבנן נידחים במצבים אלו:

1. מחלה,
   צער,
   תינוקות:
   מותר לטלטל מנורה דולקת, להקדים זמן כיבוי האור בשעון שבת.

2. לצורך מצווה: טרחה מותרת, הילוך של חול.

3. בשעת הדחק: חלק מאיסורי שבות מותרים גם בבין השמשות.

4. הפסד מרובה: מותר להזיז כלי שמלאכתו לאיסור ע"מ לשומרו.

5. צער בעלי חיים:
   מותר לחלוב פרה בשינוי (איסור דרבנן).

6. כבוד הבריות: להוציא לכלוך ואשפה מהבית.

4. מינוח מבדיל (עמ'
   102)

הסעיף הקודם הבהיר לנו חשיבות ההבחנה בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן.
אך כיצד נדע לזהות ולהבחין ביניהם? מינוח מבדיל זה,
הנכון לגבי כל ספרי הלכה עונה לשאלה זו:

2. "חייב":
   פירושו של דבר,
   חייב להביא קרבן,
   היות ופעולה זו אסורה מדאורייתא.

3. "פטור":
   פירושו של דבר,
   פטור מלהביא קרבן,
   היות ולא עבר על איסור דאורייתא,
   אמנם הפעולה הזאת אסורה מדרבנן.

4. "מותר":
   פירושו של דבר,
   שפעולה זאת מותרת לחלוטין.