נושא:
שבת,
מלאכת
דישה
–
מערכי
שיעור

מחבר:
יהודה ביטי

כיתות הוראה:
י–יב

פרק ז

מלאכת דישה

הקדמה
– למורה

• התוכן

פרק זה הוא הראשון הדן במלאכות השבת "בעיון".
פירושו של דבר שנלמדים כאן הלכות שבת לא רק "הלכה למעשה", אלא תוך כדי הדגשת המבנה ההלכתי העומד מאחורי המלאכות:

פרק זה עוסק במלאכת דישה,
ולאמיתו של דבר נלמדים בו בעיקר דיני סחיטה וחליבה בשבת.

לימוד ההלכה שלא בצורה של הלכה פסוקה,
אלא דרך השתלשלות ההלכה, מאפשר לראות כיצד "עובדת ההלכה". בפרק זה, למשל,
הדיון על סחיטת פרות מבוסס על המתח בין "קביעה מוחלטת" (סחיטת זיתים וענבים),
לבין "קביעה יחסית" (פרות שרגילים לסחוט אותם),
שהוא המתח בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן.
הבנת המושג ההלכתי "ספק"
בא לידי ביטוי בסעיף "פעולות מותרות", וראוי להתעכב עליו.
כמו כן, נושא מודרני, כמו המשק הדתי וההלכה נידון בסעיף העוסק בדרכי החליבה המותרת בשבת.
היבטים אלו, הקשורים לא להלכה עצמה אלא ל"מטה–הלכה",
הינן מטרות לימודיות לא פחות מלימוד ההלכה עצמה, וערכן החינוכי רב ביותר: הן מקרבות לפניה האנושיות של ההלכה, גורמות הזדהות, ותורמות לעיצוב הזהות הדתית.

• זמן לימוד היחידה

3 – 4
שיעורים.

• קשיים לימודיים /
  חינוכיים

1. המבנה "אבות,
   תולדות,
   איסורי שבות, פעולות מותרות" אינו מוכר לבנות,
   למרות שהוא מיישם את הנלמד בפרקים "מבוא הלכתי" ו"מבוא למלאכת השבת".
   מטרות לימוד המלאכות בעיון היא להמחיש את ההבחנות התיאוריות שבפרקים הנ"ל,
   ולראות כיצד פוסקי ההלכה "מנתחים"
   כל פעולה לפי אותם העקרונות.
   אם בפרק הראשון הבנות מתקשות במקצת, בפרקים הבאים קצב הלימוד משתפר.

2. בלימוד התולדות, יש להזכיר שהן אסורות מדאורייתא,
   ולא מדרבנן, ובלימוד איסורי השבות,
   כדאי לנסות לנחש מהו העיקרון (שנלמד במבוא ההלכתי)
   הבא לידי בביטוי בכל איסור ואיסור.

3. עם כל זה,
   מטרת הלימוד בפרק זה היא דיני סחיטת פרות וחליבה בשבת, ומהלך השיעור לפי אב – תולדה – שבות, קוטע את הרצף בכל פעם.
   לכן,
   אני מציע לעבוד במקביל לפי שני הצירים:
   מבנה הלכתי ונושא הלכתי. פירושו של דבר שבתחילת כל שיעור יחלק המורה את הלוח לפי החלוקה 1.
   אב – 2.
   תולדה – 3.
   שבות – 4.
   פעולות מותרות, וישאיר רווחים בכל חלק וחלק.
   אבל המורה לא ילמד את כל התולדות,
   ולאחר מכן את כל איסורי השבות, אלא ילמד את הנושא "סחיטה"
   לאורכו (כלומר,
   תולדה,
   שבות,
   מותר),
   ובשיעור הבא את הנושא "חליבה"
   לאורכו.
   טקטיקה זו מאפשרת ללמוד את כל הנושא בבת אחת וללא הפסקה,
   תוך כדי הבנת השלבים השונים של הדיון ההלכתי.

• הצעת ביבליוגראפיה

1. הלימוד ההלכתי מבוסס על הספר "שמירת שבת כהלכתה", כרך א, פרק ה'.

2. על החלוקה "אב–הגדרה,
   תולדות,
   שבות,
   פעולות מותרות", ראה בחוברת "שבת לה'", מאת י. איזנברג,
   הוצאת השכל.

3. על חליבה בחשמל בשבת, עיין את מאמרו של הרב שמואל דוד בתחומין ז, , וכן ב"ילקוט יוסף", שבת,
   כרך ב', ע"מ'
   ק"י–ק"ט.

4. על צחצוח שיניים,
   עיין ב"ילקוט יוסף", שבת,
   כרך ד', עמ'
   ע"א–ע"ה.

5. על סחיטת לימון,
   עיין ב"ילקוט יוסף", שבת,
   כרך ג', עמ'
   ש"נ–שנ"ג.

א
–האב – הגדרה

• פירוק גידולי קרקע מן הקש / התרמיל העוטף אותם.

למורה:
כדאי להסביר את ההגדרה, ואולי בעזרת ציור,
ע"מ שיבינו היטב מהי הפעולה האסורה מדאורייתא ומהן הפעולות הדומות לה ובמה.

ב
– תולדות

למורה:
חשוב להדגיש שוב ושוב בשלב זה שהתולדות הינן אסורות מדאורייתא ,
ולא מדרבנן.

1. סחיטה:
   

• סחיטת משקה מתוך אוכל (סחיטת פרות):

סחיטת פרות אסורה מדאורייתא רק בפרות שעיקר גידולם הוא לצורך המיץ שבהם (זיתים וענבים בלבד).
זאת היא קביעה "אובייקטיבית"
או "מוחלטת",
כלומר,
שלא ניתנת לשינוי,
גם אם ייעודם של זיתים וענבים ישתנה,
היות ומדובר באיסור דאורייתא.

• סחיטת נוזל מתוך בד /
  בגד (בנוסף לאיסור מלבן אם מדובר במים):

סחיטת בד או בגד אסורה מדאורייתא רק כאשר הסחיטה היא לצורך הנוזל שנסחט.
בבד שכולו עשוי מחומר סינתטי,
אין בעייה של סחיטה הואיל ולא מדובר בגידולי קרקע.

2. חליבה:

חליבה אסורה מדאורייתא רק כאשר החליבה נעשית "כדרכה"
(כלומר,
ללא שינוי או ללא פעולה מכנית אלא ביד), וע"מ להשתמש בחלב.

3. חבלה:

חבלה (הוצאת דם) אסורה מדאורייתא רק כאשר היא נעשית ע"מ להשתמש בדם (למשל בדיקת דם:
פעולה זו, האסורה מדאורייתא, תהיה מותרת רק במקרה של פיקוח נפש או ספק פיקוח נפש,
אך לא בחולה שאין בו סכנה).

ג
– איסורי שבות

1. סחיטה:

• סחיטת משקה מתוך אוכל (סחיטת פרות):

סחיטת פרות אסורה מדרבנן בפרות שרגילים לסחוט אותם (כגון פרות הדר,
תפוחים,
ועוד).
זאת היא קביעה "סובייקטיבית",
או "יחסית",
כלומר שניתנת לשינוי,
בהתאם לזמן ולמקום ולפרות שרגילים לסחוט (בימינו,
כמעט כל הפרות נמכרים ג"כ בצורה של מיץ), היות ומדובר באיסור דרבנן (ועיין ב"ילקוט יוסף", שבת,
כרך ג', עמ'
שמ"ג,
הערה ו').

• סחיטת נוזל מתוך בד /
  בגד (בנוסף לאיסור מלבן אם מדובר במים):

סחיטת בד או בגד אסורה מדרבנן כאשר הסחיטה איננה לצורך הנוזל שנסחט. (לכאורה,
הסיבה לאיסור דרבנן כאן היא עיקרון ב',
כלומר חשש גרירה למלאכה אסורה מדאורייתא, או בגלל "מלאכה שאינו צריך לגופה", פעולה אסורה משום דמיון, עקרון א').

• סחיטת שער אסורה ג"כ מדרבנן (דמיון?)

2. חליבה:

חליבה אסורה מדרבנן כאשר לא משתמשים בחלב (לא בגלל "מעשה שבת", אלא בגלל "מלאכה שאינו צריך לגופה"), או כאשר החליבה נעשית ע"י מכונות ובצורה של "גרמא"
(כלומר בעקיפין, ולא ישירות ע"י האדם). איסור דרבנן זה נדחה משום "צער בעלי חיים",
והחליבה הופכת להיות מותרת באחד מן התנאים האלה, למרות שרוב המשקים הדתיים מקפידים על שני התנאים.

למורה:
הבנות אינן אוהבות פתרונות כאלו,
כאשר נדמה להן שחכמים "מרמים"
את כוונת התורה,
ובלשונן "הרי בסופו של דבר, חלבת!
אז מה זה משנה אם זה בשינוי או לא?"
בלי להיכנס באפולוגטיקה,
חשוב להזכיר כן מה בדיוק קרא: חכמים לא התירו לחלוב בשינוי,
התורה התירה לחלוב בשינוי, ובכל מצב, ולא רק בגלל "צער בעלי חיים"
(לפי הכלל הנלמד בפרק הקודם "מלאכת מחשבת אסרה תורה") חכמים אסרו לחלוב בשינוי בכל מצב, אך שמרו על ההיתר המקורי לחלוב בשינוי רק כאשר ישנו מצב של "צער בעלי חיים".

2. חבלה:

חבלה (הוצאת דם) אסורה מדרבנן כאשר היא לא נעשית "ע"מ להשתמש בדם",
כלומר הפעולה אסורה מדרבנן בגלל "מלאכה שאינו צריך לגופה", למשל הוצאת דם בזמן צחצוח שיניים. למי שרגיש בחניכיים,
אסור לצחצח שיניים בשבת עם מברשת רגילה,
אם הוא יודע בוודאות שהצחצוח גורם להוצאת דם. אך אם קיים סיכוי בלבד שהצחצוח יגרום להוצאת דם,
אך אין וודאות בדבר, מותר לצחצח כרגיל ("דבר שאינו מתכוון").

4. אסור לרסק קרח בשבת, אך מותר להמס קרח לתוך כוס עם שתייה.

ד
– פעולות מותרות

1. סחיטת פרות:

• סחיטת "אוכל מתוך אוכל":

מותר לסחוט מיץ לימון ישר לתוך אוכל (סלט,
דג מטוגן, וכו'..).
היות והמיץ נבלע ישירות באוכל,
אין זה נחשב סחיטת "משקה מתוך אוכל"
אלא "אוכל מתוך אוכל",
ופעולה זאת מותרת מכיוון שהדמיון בינה לבין הפעולה האסורה מדאורייתא (סחיטת זיתים וענבים לצורך הפקת שמן ויין)
רחוק מדי.

1. סחיטת לימון לתוך תה:

נחלקו הפוסקים כיצד להתייחס לפעולה זו: האם להתיר אותה,
על סמך ההיתר הקודם, היות ומיץ הלימון נבלע ישירות לתוך התה (זו דעתו של הרב עובדיה),
או שמא זו פעולה שונה ויש לאוסרה,
היות והתוצר הסופי הוא נוזלי לחלוטין, והפעולה דומה בעצם לסחיטה.

למורה:
זאת ההזדמנות להסביר מה נקרא "ספק"
בהלכה:
ה"ספק"
איננו רק "שאלה"
הלכתית,
כלומר מצב בו אין אנו יודעים מהי ההלכה. ה"ספק"
הינו מצב בו ניתן להתייחס למציאות נתונה בשני אופנים שונים, ואנו מתלבטים מהו הפן העיקרי.