נושא: שמות,
פרק ט"ז:
ניסיון המן
מחבר: אראל
בלום
כיתה: ט
(מעודכן לתשע"ה)
בס"ד. ניסיון
המן
.
פרק
ט"ז
.
-
מה
שצבוע בכחול יש לכתוב על הלוח ולבקש
מהתלמידים שיעתיקו למחברת .
-
עם
ישראל מתלוננים שהם מעדיפים
שהיו מתים בארץ מצרים כיוון ששם הם ישבו
על סיר הבשר והיה להם לחם לשבע לאומת זאת
במדבר
הם ימותו ברעב !
הקב"ה
אומר לישראל שהוא יתן להם לאכל את המן
אבל זה יהיה נסיון :
מה
יהיה הנסיון 1
במן ?
קוראים
פס' א'-
יב'.
שוב
ישראל מתלוננים והפעם על רעב . רש"י
פס' ב'
מסביר
שהם התלוננו כיוון שנגמר הלחם.
-
על
מי הם מתלוננים?
פסוק
ג' : על
משה ואהרון שכביכול הם הוציאו את ישראל
ממצרים .
פסוק
ד'
: תשובת
ה': תקבלו
לחם מן השמיים 2 אבל
זה יהיה נסיון אם תלכו על פי התורה או לא.
פס'
ו' : ה'
משה
ואהרון מדגשים
:
וידעתם
כי ה'
הוציא
אתכם מארץ מצרים .
רש"י
פס' ו'
" …
וידעתם
כי
ה'
הוציא
אתכם
מארץ
מצרים, לפי
שאמרתם לנו כי הוצאתם אותנו תדעו כי לא
אנחנו המוציאים אלא ה'
הוציא
אתכם שיגיז לכם את השליו:
(דברים
אלו הם כנגד דברי העם שאמרו שמשה ואהרון
כביכול הוציאו את בני ישראל ממצרים.)
וכן
בפסוק יב'
: "וידעתם
כי
אני
ה'
אלוקיכם"
.
-
אבל
חטאם של בני ישראל אינו רק בחוסר הידיעה
מי הוא המוציאם ממצרים,
אלא
גם בעצם המריבה עם משה ואהרון .
מדוע
?
פסוק
ח' אור
החיים:
לא
עלינו תלונותיכם כי על ה'.
למדנו
מכאן שכל המריב עם הנביא או תלמיד חכם
כאלו מריב עם השכינה,
שהרי
ישראל היו מתלוננים על משה ואהרן הוא
שכתוב וילונו על משה ועל אהרן במדבר והוא
אומר לא עלינו תלונותיכם כי על ה',
וכן
בסוף הפרשה אמר מה תריבון עמדי
מה תנסון את ה':
האם
חטאו ישראל בבקשתם ?
רש"י
פסוק ח'
: בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכל 3,
ולא
לשובע למדה תורה דרך ארץ שאין אוכלין בשר
לשובע ומה ראה להוריד לחם בבקר ובשר בערב
לפי
שהלחם שאלו כהוגן
שאי אפשר לו לאדם בלא לחם אבל
בשר שאלו שלא כהוגן
שהרבה בהמות היו להם ועוד שהיה אפשר להם
בלא בשר לפיכך נתן להם בשעת טורח שלא
כהוגן:
לסיכום:
כיוון
שהעם ביקש אוכל אומר ה'
לישראל
: אתם
תקבלו אוכל .
אבל
תלונות ישראל הוכיחו שהם לא
מאמינים כראוי ב–ה'
והם
חשבו שמשה ואהרון הם אלו שמנהיגים אותם
ולא ה'
, לכן
הם יקבלו את המן
והשלו שיגרמו להם להאמין ב–ה'
! – הם
יצטרכו לבטוח בה',
ולדעת
שכל מה שיש הכל מה'
!
הכיצד?- נעיין
בדף "סיר
הבשר במצרים ולחם מהשמים במדבר".
-
האם
היה לישראל טוב עם סיר הבשר ?
נעיין
במקורות א'
– ב'
.
על
פי המדרשים –
ממש לא !
א.
ישראל
היו עבדים ולקחו בשר ואוכל נוסף מהשוק
ואף אחד לא מיחה בידם (כיוון
שרחמו עליהם שהם עבדים).
ב.
ישראל
קיבלו רק את האוכל הקשה שנותר לבסוף .
ג.
המצרים
היו
מבשלים
בשר
ואוכלים
וישראל
רק
היו יושבים
ליד סיר הבשר
ורואים
את הבשר
ולא טועמים
ממנו .
מקור
א' :
"…תדע שלא נתן להם אלא באחרונה לכך נאמר את הקישואים שהיו קשים
למעיהם ".
— נראה
לי שהכוונה שהמצרים נתנו להם אוכל רק בסוף
ממה שנותר .
-
עכשיו
יקבלו ישראל את המן שהוא לחם מן השמים עם
הרבה יתרונות וכן יקבלו את השלו.
אבל
ישראל יצטרכו גם לעלות מדרגה –
ולבטוח
בה' –
"למען
אנסנו"
. מה
הוא הנסיון במן ?
נעיין
במקורות ג'
– ה'
.
מקור
ג' .
מרש"י
משמע שעיקר הנסיון הוא שמירת המצוות שבמן
, ועל
כך מקשה הרמב"ן
במקור 4.
מקור
ד'
. על
פי הרמב"ן
הנסיון הוא –
האם
ישראל ילכו
אחרי ה'
במקום
שאין
בו לחם אלא רק מן
שהוא מאכל שאבותיהם לא הכירו ?
מקור
ה'.
על
פי האור החיים הנסיון הוא האם ישראל יקיימו
את התורה כשיהיו פנויים ויהיה להם שפע ?
-
מדוע
בכלל צריך הקב"ה
לנסות את ישראל הרי ה'
יודע
מראש מה תהיה התוצאה ?
מקור
ו'.
א.
על
פי הרמב"ן
הנסיון הוא לטובת המנוסה להרבות לו שכר
על כך שבפועל
עבד את
ה'
ועשה
רצונו מלבד מה שמקבל שכר על מחשבותיו
הטובות .
ב.
על
פי רש"ר
הירש (שלמדנו
בפרק הקודם)
הנסיון
הוא לימוד מיתוך התנסות –
לפי זה הקב"ה
רצה לתת לישראל להתנסות
במן
כדי ללמוד לבטוח בה'
4.
שאלות
עיון ובקיאות .
בס"ד.
סיר
הבשר
במצרים
,
ולחם
מהשמים
במדבר
.
פרק
טז.
א.
מכילתא פרשת בשלח מסכת דויסע פרשה א'
:
בשבתנו על סיר הבשר :
ר'
יהושע אומר תאבים היו ישראל לאכל .
ר'
אלעזר המודעי אומר :
עבדים
היו ישראל למלכים במצרים יצאו לשוק נוטלין פת
בשר ודגים וכל דבר ואין כל בריה מוחה בידם יוצאין לשדה נוטלין ענבים ותאנים ורימוני
ואין בריה מוחה בידם
. ר'
יוסי המודעי אומר :תדע שלא נתן להם אלא באחרונה לכך נאמר את הקישואים שהיו קשים למעיהם
.
ב.
מדרש רבה שמות פרשה טז'
: וכן במצרים היו משועבדים ישראל שמונים שנה והיה המצרי הולך במדבר ותופס איל או צבי ושוחטו ושופת את הסיר ומבשל ואוכל וישראל רואין
ולא טועמין שנאמר (שמות טז,
ג)
בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע לא כתיב באכלנו מסיר הבשר אלא בשבתנו שהיו אוכלין לחמם בלא בשר .
1. על
פי
המדרשים
: האם
היה
לישראל
טוב
עם
סיר
הבשר
? מדוע
?
_______________________________________
____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
ג.
רש"י :
למען
אנסנו הילך בתורתי.
אם
ישמרו מצות
התלויות בו שלא יותירו ממנו ולא יצאו בשבת ללקוט:
ד.
רמב"ן שמות פרק טז'
: למען
אנסנו הילך בתורתי.
אם ישמרו מצות התלויות בו שלא יותירו ממנו ולא יצאו בשבת ללקוט.
לשון רש"י.
ואיננו נכון,
אבל הוא כמו שאמר (שם טז)
המאכילך מן במדבר אשר לא ידעון
אבותיך למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך,
כי נסיון הוא להם שלא היה בידם
מזון,
ולא יראו להם עצה במדבר רק המן,
שלא ידעו
מתחלה, ולא שמעו מאבותם,
ויורד להם דבר יום ביומו וירעיבו
אליו,
ועם כל זה
שמעו ללכת אחרי השם לא מקום
לחם:
וככה אמר להם עוד (שם ח ב)
וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה'
אלהיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענותך ולמען נסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו אם לא,
כי היה יכול להוליכם בדרך הערים אשר סביבותיהם והוליכם במדבר נחש שרף ועקרב (שם טו),
ושלא יהיה להם לחם רק מן השמים דבר יום ביומו,
לנסותם
ולהטיב להם באחרונה, שיאמינו
בו לעולם. וכבר פירשתי ענין הנסיון בפסוק והאלהים נסה את אברהם (בראשית כב א'
).
ה.
אור החיים שמות פרק טז'
.
למען אנסנו וגו'
. כי לחם מן השמים לא יצטרך שום תיקון ,
ובזה יהיו פנוים מכל ,
וארא הילך בתורתי אם לא .
2. "למען
אנסנו"
. מה
הוא
הנסיון
? כתוב
על
פי
רש"י
, הרמב"ן
, והאור
החיים
?
________________________________
__________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
ו.
רמב"ן בראשית פרק כב'
: והאלהים
נסה
את
אברהם.
ענין
הנסיון
הוא
לדעתי,
בעבור היות מעשה האדם רשות מוחלטת בידו,
אם ירצה יעשה ואם לא ירצה לא יעשה,
יקרא "נסיון"
מצד המנוסה,
אבל המנסה יתברך יצוה בו להוציא הדבר מן הכח אל הפועל,
להיות לו
שכר מעשה טוב לא
שכר לב טוב בלבד.
דע כי
השם צדיק יבחן (תהלים יא'
ה'),
כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ להצדיקו יצוה אותו בנסיון,
ולא יבחן את הרשעים אשר לא ישמעו.
והנה כל הנסיונות שבתורה לטובת המנוסה:
3. מדוע
מביא
הקב"ה
נסיון
על
האדם
לדעת
הרמב"ן
?
__________________________________________________
______________________________________________________________________________________
שאלות בעיון
-
על פי המכילתא : כיצד היה לישראל אוכל במצרים?
-
על פי שמות רבה : מה פירוש "בשבתנו על סיר הבשר" ?
שאלות בבקיאות .
-
על
מה
התלוננו
ישראל
במדבר
סין
? [א'
– ג']
-
מהיכן
יגיע
המן?
[ד'] -
מתי צריכים ישראל לאסוף את המן ? [ד'
– ה']
-
כמה
מן
ילקטו
ישראל
כל
פעם?
[רש"י
פסוק
ד'] -
איזה אוכל יקבלו ישראל ? [שני סוגים ] [ח']
מתיקות
המן
ודקירתו. פסוקים
יא' –
לא'
.
-
מה
היו מצוות המן ,
ומדוע
היו אנשים שחטאו בו ?
נקרא
פסוקים י'
– לא'
,ונסביר
על פי רש"י
את הפשט.
רש"י
פס'
יד':
מחוספס–
מגולה
= כשנתגלה
משכבת הטל.
נענה
על שאלות הבקיאות.
-
מדוע
חטאו האנשים במן ?
ספורנו
פסוק כ' [מקור א' ] : ויקצוף עליהם משה, כי אמנם לא קרה זה מפני היותו יותר מכדי שבעם, אבל הותירוהו לכתחלה לנסות:
הספורנו
פסוק כז' : יצאו מן העם, מן המחנה אל מקום רחוק חושבים למצא ממנו שם, כי
לא
נאמנה
את
אל
רוחם:
על
פי הספורנו חלק מישראל חטאו במן כיוון
שלא האמינו ב–ה'
ובמשה
5.
-
על
פי חז"ל
יתכן שהייתה עוד סיבה לחטא במן ולרצות
להכעיס את ה'
.
נעיין
במדרשים בדף מקורות ,
במקורות
ב' – ג'
.
נסכם :
על
פי חז"ל
המן היה מגלה מי דובר אמת ומי משקר ,
וכן
המן היה נעים לצדיקים ומעניש את הרשעים
!
-
אם
כך מדוע היו שחטאו במן ?
לפי
זה ,
יתכן
שהחוטאים במן רצו להכעיס את ה'
כדי
שלא יביא את המן וממלא לא תהיה השגחה
הפרטית שהייתה במן וכך יוכלו לחטא…
על פי
זה נבין את מקור ד'
:
-
מדוע
לדעתכם דתן ואבירם ממשיכים לחטא מתחילה
ועד סוף ?
מה
הקשר בין החטא הראשון להמשך החטאים שלהם
?
הם רצו
לחטא ולכן לא רצו את המן ,
ולכן
רצו להכעיס את ה'
במן
כך שלא יביא עוד מן ….
נסכם
: בירידת
המן
היה
הרבה
מאוד
השגחה
פרטית
. ובכל
זאת
יש
לכל
אדם
תמיד
בחירה
חופשית
ורק
מי
שרצה
להיות
איש
אמת
, ראה
את
ההשגחה
והאמין
בה'
– וקיבל
שכר
.
שמירת
המן
לדורות
.
פרק
ט"ז'
פס'
ל"ב–
סוף.
נקרא
את הפסוקים ונסכם:
משה
אמר בשם ה'
לקחת
צנצנת מלאה מן ולשים אותה למשמרת לדורות
כדי שיראו את הלחם שה'
האכיל
את ישראל במדבר.
-
מדוע
דווקא נס זה חשוב כל כך לזכור לדורות ?
נעיין
פס' לה :
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת–הַמָּן אַרְבָּעִים
שָׁנָה עַד–בּאָם אֶל–אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת–הַמָּן אָכְלוּ עַד–בּאָם אֶל–קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן:
א.
כיוון
שנס זה התמיד
40
שנה
ובכך מזכיר את התגלות ה'
הברורה
.
שהרי
נס המתרחש לאורך זמן ממושך ברור שהוא לא
כישוף ולא זריזות ידיים אלא הוא חלק
מהחיים ממש והוא מעשי ה'
לאורך
כל
תקופת החיים.
(ע"פ
הכוזרי מאמר ראשון 6 )
ב.
הכלי
יקר
פסוק יח'
הסביר שהמן
מלמד אותנו על הבטחון בה' שכל
מזונות של אדם קצובים לו מהשמים ,
שיהיו
לו מספיק כדי לחיות ואדם צריך לקחת ולאסף
מהעולם רק כדי חייו .
ולכן
יש למאוס במותרות
אשר
סופם לרמה ולתת מלחמו לרעבים שבזה זוכה
לעולם הבא שהוא השבת .
וציווה
ה' לשים
את צנצנת המן ליד הלוחות כדי
להזכיר שמי שרוצה לזכות בתורה צריך להתנהג
כאוכלי המן שלקחו רק כמות קטנה של אוכל
שהספיקה להם לחיות 7 .
בס"ד.
מתיקות המן ודקירתו. פרק טז' .
פסוקים יא' – לא'
.
א.
ספורנו
פסוק כ'
: ויקצוף עליהם משה,
כי אמנם לא קרה זה מפני היותו יותר מכדי שבעם,
אבל הותירוהו לכתחלה לנסות:
הספורנו
פסוק כז'
: יצאו מן העם,
מן המחנה אל מקום רחוק חושבים למצא ממנו שם,
כי
לא
נאמנה
את
אל
רוחם:
1. על פי הספורנו : מדוע חטאו ישראל במן ?
_______________________________________________________
ב.
תלמוד בבלי מסכת יומא דף עה עמוד א'
: תניא,
רבי יוסי אומר:
כשם שהנביא היה מגיד להם לישראל מה שבחורין ומה שבסדקין,
כך המן מגיד להם לישראל מה שבחורין ומה שבסדקין.
כיצד?
שנים שבאו לפני משה לדין זה אומר:
עבדי גנבת,
וזה אומר:
אתה מכרתו לי.
אמר להם משה:
לבוקר משפט.
למחר אם נמצא עומרו בבית רבו ראשון – בידוע שזה גנבו,
אם נמצא עומרו בבית רבו שני בידוע שזה מכרו לו.
וכן איש ואשה שבאו לפני משה לדין.
זה אומר:
היא סרחה עלי,
והיא אומרת:
הוא סרח עלי.
אמר להם משה:
לבקר משפט.
למחר,
אם נמצא עומרה בבית בעלה – בידוע שהיא סרחה עליו,
נמצא עומרה בבית אביה – בידוע שהוא סרח עליה.
כתיב [במדבר יא] "וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו " וכתיב [שמות טז] "ויצא העם ולקטו" וכתיב :[במדבר יא] "שטו העם ולקטו".
הא כיצד?
צדיקים ירד על פתח בתיהם,
בינונים – יצאו ולקטו,
רשעים שטו ולקטו.
כתיב "לחם" וכתיב "עגות" וכתיב "וטחנו".
הא כיצד?
צדיקים – לחם,
בינונים – עוגות,
רשעים – טחנו בריחים.
[במדבר יא] "והיה טעמו כטעם לשד השמן" אמר רבי אבהו:
מה שד זה תינוק טועם בה כמה טעמים – אף המן כל זמן שישראל אוכלין אותו – מוצאין בו כמה טעמים.
ג.
תלמוד בבלי מסכת יומא דף עה עמוד ב'
:
כתיב [שמות טז] "לחם" וכתיב "שמן" וכתיב [שמות טז] "דבש".
אמר רבי יוסי ברבי חנינא:
לנערים – לחם,
לזקנים – שמן,
לתינוקות – דבש.
כתיב "שליו" וקרינן–
"סליו"
, אמר רבי חנינא : צדיקים אוכלין אותו בשלוה,
רשעים אוכלין אותו ודומה להן כסילוין.
רש"י :כסילוים – קוצים בלשון ארמי.
2. על פי מקורות ב' – ג'
: א. מה יכל המן לעשות , מלבד שהיה משביע ?
____________________________________
______________________________________________________________________________________
ב. איזה הבדלים יצר המן בין הצדיקים לרשעים ?
_____________________________________________________
______________________________________________________________________________________
ד.
מדרש תנחומא פרשת שמות סימן י ד"ה (י)
ויצא ביום .
ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים מי היו דתן ואבירם והם שאמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד)
[והם]
שהמרו על ים סוף והן שהותירו מן המן דכתיב ויותירו אנשים ממנו עד בקר (שמות טז)
והם שיצאו ללקוט ולא מצאו,
והם היו במחלקתו של קרח שנאמר הוא דתן ואבירם
שהן עמדו ברשעתן מתחלה ועד סוף,
ויאמר לרשע למה תכה רעך,
למה תכה רשע כמותך…..
3. א. האם היו לישראל אפשרויות לראות את השגחת ה' בעולם ? כיצד ?
_____________________________________
______________________________________________________________________________________
ב. אם כך מדוע לדעתך דתן ואבירם ממשיכים לחטא גם במן ?
____________________________________________
______________________________________________________________________________________
שאלות בבקיאות .
-
מה יקבלו ישראל בערב , ומה יקבלו ישראל בבקר? [יב']
-
איזה בשר קבלו ישראל? [יג']
-
במה היה המן מכוסה ? [יג']
-
מדוע נקרא המן "מן"?
[טו'] -
כמה מן היו ישראל צריכים ללקוט ? [טז']
-
מה היה הנס במן בזמן לקיטתו (י"ח)?
-
מה היה החטא של אנשים מסויימים במן ? [פסוקים יט' – כ']
-
מה קרה למן של האנשים החוטאים? [כ']
-
מה גילו ישראל ביום השישי ? [כב']
-
מה אמר משה לנשיאי העדה כשהם גילו שביום השישי כולם לקטו פי שניים? [בכ'
– כו'] -
במה חטאו חלק מן העם ביום השבת? [כז']
-
כיצד היה המן נראה , ומה טעמו? [רש"י פסוקיד'
ופסוק לא'] -
מה ציווה משה לאהרון לעשות במן? [לב'
– לד' ]
1
מה בכלל המשמעות של "נסיון"
? כבר הזכרנו את שיטת רש"ר
בפרק הקודם שהכוונה לחווית התנסות המלמדת
את האדם . והרמב"ן
בראשית כב' א' כותב
: והאלקים נסה
את אברהם. ענין הנסיון
הוא לדעתי, בעבור היות
מעשה האדם רשות מוחלטת בידו, אם
ירצה יעשה ואם לא ירצה לא יעשה, יקרא
"נסיון" מצד
המנוסה, אבל המנסה יתברך
יצוה בו להוציא הדבר מן הכח אל הפועל,
להיות לו שכר מעשה טוב לא שכר
לב טוב בלבד. דע כי השם
צדיק יבחן (תהלים יא ה),
כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו
וחפץ להצדיקו יצוה אותו בנסיון, ולא
יבחן את הרשעים אשר לא ישמעו. והנה
כל הנסיונות שבתורה לטובת המנוסה:
2
מדוע ה' אומר
למשה שהוא יתן לחם לישראל ומשה ואהרון
אומרים לישראל שיקבלו גם בשר ?
הרמב"ן
פסוק ד' : והנה לא הזכיר
כאן דבר רק המן שהוא הלחם שהמטיר להם,
אבל כאשר אמר להם משה (בפסוק
ח) בתת ה' לכם
בערב בשר לאכול ולחם בבקר לשבוע,
ידענו כי הכל נאמר לו, אבל
הכתוב יקצר בדברים הנכפלים בענין הצווי
או בספור, כאשר הזכרתי לך
פעמים רבים (לעיל ט יב,
י יב, יא א).
ופעמים לא יזכיר האחד כלל,
דכתיב בפרשה הזאת (פסוק
לב) זה הדבר אשר צוה ה'
מלא העומר ממנו, ולא
נכתבה הצואה כלל, וכן
במקומות רבים:
3 וַיּאמֶר משֶׁה בְּתֵת ה' לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכל וְלֶחֶם בַּבּקֶר לִשְׂבּעַ בִּשְׁמעַ ה' אֶת–
תְּלֻנּתֵיכֶם אֲשֶׁר–אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא–עָלֵינוּ תְלֻנּתֵיכֶם כִּי עַל–
ה':
4
רש"ר הירש
לפסוק כה' : …. במרה היה
עליהם לרכוש את הנסיון הראשון .
שלשה ימים לא מצאו מים ,
והמים שמצאו לבסוף – היו מרים
. אז – "ויורהו ה'
עץ וישלך אל המים וימתקו המים
".שם , במקום
הזה , נוכחו בנסיון הזה
לדעת , כי אף מרורים
ימתקו על ידי חוקי ה' הקשורים
בהם , ושם הניח להם ה'
את היסודות של חק ומשפט ולימד
אותם להבין כי חוקי ה' ומשפטיו
"רפואה" הם
לכל מחלת הגוף והחברה – "כי
אני ה' רפאך" .
5
רבנו אבן עזרא פסוק כז' :
ויהי ביום השביעי, לרדת
המן, יצאו ללקוט , לראות
היעמדו דברי משה:
6
הכוזרי מאמר ראשון :
פ. אָמַר
הַכּוּזָרִי: נָשוּב אֶל
עִנְיָנֵנוּ וְהודִיעֵנִי, אֵיךְ
קָמָה תורַתְכֶם וְאֵיךְ פָּשְׁטָה
וְנִרְאֲתָה, וְאֵיךְ
נִתְחַבְּרוּ הַדֵּעות אַחֲרֵי אֲשֶׁר
הָיוּ חֲלוּקות….
פא. אָמַר
הֶחָבֵר: לא יָקוּם
וְיִגְדַּל עַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה אֶלָּא
הַנִּמּוּסִים הַשִּׂכְלִיִּים אֲשֶׁר
הַתְחָלָתָם מִן הָאָדָם, וְכַאֲשֶׁר
יִגָּמֵר וְיֵעָזֵר, יֵאָמֵר
כִּי הוּא נֶעֱזַר מִן הַבּורֵא וּמְלֻמָּד
וְהַדּומֶה לָזֶה. אֲבָל
הַנִּמּוּס אֲשֶׁר הַתְחָלָתו מֵהַבּורֵא,
הוּא קָם פִּתְאם. נֶאֱמַר
לו: הֱיֵה וַיְּהִי,
כִּבְרִיאַת הָעולָם. …..
פג. אָמַר
הֶחָבֵר: אֲבָל הָעִנְיָן
מַבְהִיל יותֵר, כִּי
הָיוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְשֻׁעְבָּדִים
בְּמִצְרַיִם שֵׁשׁ מֵאות אֶלֶף רַגְלִי
מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה….וּבְנֵי
יִשְׂרָאֵל בְּתַכְלִית הַדַּלּוּת
וְהָעִנּוּי בְּיַד פַּרְעה; הורֵג
אֶת בְּנֵיהֶם שֶׁלּא יִרְבּוּ.
וְשָׁלַח משֶׁה וְאַהֲרן עִם
חֻלְשָׁתָם, וְעָמְדוּ
כְנֶגֶד פַּרְעה עִם חֶזְקָתו בְּאותות
וּבְמופְתִים וּבְשִׁנּוּי הַמִּנְהָגִים.
וְלא יָכל לְהִסָּתֵר מֵהֶם
וְלא לְצַוּות עֲלֵיהֶם בְּרָע, וְלא
לִמְנעַ עַצְמו מֵעֶשֶׂר מַכּות אֲשֶׁר
חָלוּ בְמִצְרַיִם, בְּמֵימֵיהֶם
וּבְאַרְצָם וּבְאַוִּירָם וּבְצִמְחֵיהֶם
וּבִבְהֶמְתָּם וּבְגוּפָם וּבְנַפְשׁותָם,
שֶׁמֵּת מֵהֶם בְּרֶגַע אֶחָד
בַּחֲצות הַלַּיְלָה הַיָּקָר שֶׁהָיָה
בְּבָתֵּיהֶם וְהֶחָבִיב לָהֶם,
כָּל בְּכור, וְאֵין
בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת, זוּלָתִי
בָתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְכָל
הַמַּכּות הָאֵלֶּה הָיוּ בָאות
בְּאַזְהָרָה וּבְהַתְרָאָה וּבְמועֵד
וּמִסְתַּלְּקות בְּאַזְהָרָה
וּבְהַתְרָאָה, כְּדֵי
שֶׁיִתְבָּרֵר כִּי הֵם בְּכַוָּנָה
מֵאֵת אֱלוהַּ חָפֵץ עושֶׂה חֶפְצו בְעֵת
שֶׁיַּחְפּץ, לא מִצַּד
הַטֶּבַע וְלא מִצַּד הַכּוכָבִים וְלא
בְמִקְרֶה. וְאַחַר יָצְאוּ
בְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר הַשֵּׁם
בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּעֵת שֶׁמֵּתוּ
בְכורֵיהֶם, מֵעַבְדוּת
פַּרְעה, וְהָלְכוּ דֶרֶךְ
יַם–סוּף, וּמְנַהֲלָם
עַמּוּד עָנָן וְעַמּוּד אֵשׁ,
הולְכִים לִפְנֵיהֶם
וּמַנְהִיגִים אותָם. וּנְגִידֵיהֶם
וְכהֲנֵיהֶם שְׁנֵי הַזְּקֵנִים
הָאֱלהִיִּם, משֶׁה
וְאַהֲרן, הָיוּ בְעֵת
שֶׁנִּתְנַבְּאוּ בְנֵי שְׁמונִים
שָׁנָה וְיותֵר. וְעַד
הָעֵת הַהִיא לא הָיוּ לָהֶם מִצְות כִּי
אִם מְעַט, מורָשָׁה מִן
הַיְחִידִים הָהֵם מֵאָדָם וְנחַ,
וְלא בִטְּלָם משֶׁה אֲבָל
הוסִיף עֲלֵיהֶם. וְאַחַר
כֵּן רָדַף אַחֲרֵיהֶם פּרְעה וְלא
נִצְטָרְכוּ אֶל כְּלֵי מִלְחָמָה וְלא
הָיוּ מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה, וּבָקַע
אֶת הַיַּם וְעָבְרוּ בְתוכו וְטָבַע
בּו פַרְעה וְחֵילו וְהִשְׁלִיכָם הַיָּם
מֵתִים לְעֵינֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל.
וְהַדָּבָר אָרךְ
וְיָדוּעַ.
פד. אָמַר
הַכּוּזָרִי: זֶהוּ
הָעִנְיָן הָאֱלקי בֶאֱמֶת,
וּמַה שֶּׁנִּתְלָה בּו מִן
הַמִּצְות רָאוּי לְקַבְּלו כִּי אֵין
נִכְנָס בַּלֵּב מֵחֲמָתו סָפֵק לא
מִכְּשָׁפִים וְלא מִתַּחְבּוּלָה וְלא
מִדִּמְיון, וְאִלּוּ
נִדְמָה לָהֶם הִבָּקַע הַיָּם וְעָבְרָם
בְּתוכו, יְדֻמֶּה
לָהֶם הַצָּלָתָם מִן הָעַבְדוּת וּמות
מַעֲבִידֵיהֶם וְקַחְתָּם שְׁלָלָם
וְהִשָּׁאֵר מָמונָם אֶצְלָם,
וְזֶה עִקְּשׁוּת
מֵאֶפִּיקוּרְסִים.
פה. אָמַר
הֶחָבֵר: וְאַחֲרֵי זֶה
שֶׁעָמְדוּ בַּמִּדְבָּר מְקום אֵין
זֶרַע, וְהורִיד
לָהֶם לֶחֶם נִבְרָא יום יום מִלְּבַד
הַשַּׁבָּת, אֲכָלוּהוּ
אַרְבָּעִים שָׁנָה:
פו. אָמַר
הַכּוּזָרִי: גַּם
אֵלֶּה אֵין בָּהֶם מִדְחֶה, מַה
שֶּׁמַּתְמִיד אַרְבָּעִים שָׁנָה
לְשֵׁשׁ מֵאות אֶלֶף אִישׁ וְהַנִּלְוִים
אֲלֵיהֶם, יֵרֵד
שִׁשָּׁה יָמִים וְיִסְתַּלֵּק יום
הַשַּׁבָּת, אִם כֵּן
חובָה לְקַבֵּל הַשַּׁבָּת מִפְּנֵי
שֶׁהָיָה הָעִנְיָן הָאֱלהִי כְּמו
נִדְבָּק בּו.
7
ע"פ
הכלי יקר פסוק יח' : ולא
העדיף המרבה והממעיט לא החסיר בעקידה
כתב וכן מהרי"א [רבנו
יצחק אברבנאל] כתב שזה
מופת על שכל מזונותיו של אדם קצובים לו
לכדי חייו וכשיצא האדם מן העולם המרבה
בנכסים לא העדיף כי לא במותו יקח הכל
והממעיט בנכסים לא החסיר כי ה' נותן
לכל בשר די מחסורו ומטעם זה נעשה נס במן
במדידה שמצאו כולם בשוה והנותר ליום
המחרת ירם תולעים כי זה מורה שכל מה שהאדם
רוצה להותיר ליום המחרת הוא דבר כלה ובלה
וסופו לרמה ותולעה וכל מה שעוזב מהונו
הוא לאחרים ואולי לנושא אלמנתו כי יעזוב
לאחרים חיל וחומה אשר בנה ואשר נטע ולא
לו יהיה הזרע אשר זרע בעמל ואון לכך נאמר
איש לאשר באהלו תקחו לצורך אהלו להביא
שבר רעבון ביתו:
וע"כ
לא נתנה התורה כי אם לאוכלי המן כי זה
הדרך אשר דורכים בו כל העוסקים בתורת ה'
המואסים המותרות אשר סופם
לרמה חוץ ממה שהותירו ליום השבת לא הבאיש
ורמה לא היתה בו כי זה מופת על מה שהאדם
מותיר מן מאכלו ליום שכולו שבת לעה"ב
ע"י שמאכיל מלחמו לרעבים
זה הדבר הקיים נצחי ולא הבאיש ודי רמז
כזה ליראי ה' וחושבי שמו
ולא יבינו כל רשעים והמשכילים יבינו
לאחריתם ולהערה זו צוה ה' להניח
צנצנת המן למשמרת לפני העדות מקום הלוחות
להודיע שלא נתנו עדות הלוחות כ"א
לאוכלי המן: