הפסוק

הציווי

הסבר

מג'

ישראלי שנתנכר (כפר)
לאביו (לה')
שבשמיים דינו כגוי והוא אסור באכילת הקורבן.

מד'

אם יש לאדם עבד שקנהו בכסף חייב למול אותו כדי שהאדון/
העבד יאכלו הקורבן.

מה'

גר תושב דהיינו גוי שהו חי קבע בארץ ישראל ומקיים 7
מצוות בני נח גם אם הוא מהול אסור באכילת לאכול הקרבן.

מה'

שכיר,
דהיינו גוי ששכרהו לעבודתם גם אם מהול–
אסור לו לאכל הקרבן.

מו'

הקרבן נאכל כל קרבן ב"חבורה"
נפרדת.
ואסור לחלק קורבן אחד לשתי קבוצות.

מו'

אסור לשבור בו עצמות כדי לאכול מהם הבשר או השומן שעליהם.

מז'

החלוקה של "החבורות"
אינה לפי משפחות (כמו בפסח מצריים)
אלא "כל עדת ישראל"
יכולים להתחלק לחבורות שמורכבות מכל העדה.

מח'

גר צדק (נוכרי שהתגייר)
ימול עצמו ויעשה את הפסח כמו כולם,
דהיינו בי"ד בניסן.
ולא מיד כשמתגייר.
"והיה כאזרח הארץ"

מח'

יהודי שלא מהול מכל סיבה,
אפילו מאונס (גזרה או רפואית כמו דור המדבר שיכלו למות)
אסור באכילת הקורבן עד למילתו.

מט'

כלל לכל המצוות שבתורה:
שיהודי וגר צדק שווים.
כמו בקורבן הפסח כך בכל המצוות.