בס"ד
מחבר:
הרב אילן
חיים פור
נושא:
יחידת
בקיאות –
שמות פרקים ה–י
כתות יעד:
כיתה י'
2.
ספר
שמות סיכום פרקים ה–
י
יחידת הבקיאות
1. הנוגש
המצרי ממונה על כמה שוטרים עברים,
והשוטר
העברי ממונה על כמה עבדים עברים.
2. בעקבות
גזרת פרעה שישראל יצטרכו מעתה לקושש תבן
בעצמם, פונה
משה לה' בטענה:
למה שלחת
אותי לשליחות זו,
והלא
מרגע שנשלחתי למשימה זו הפך המצב להיות
גרוע יותר. תגובת
ה':
האבות
לא הרהרו אחר מידות ה',
על אף
שה' הבטיח
להם וטרם קיים להם את ההבטחות.
אך אתה
הנך מהרהר אחר מידות ה'.
לכן תזכה
לראות במפלת פרעה ומצרים,
אך לא
תזכה לראות בניצחון ישראל על ז'
אומות
בכניסתן לארץ.
3. המילים:
"אני
ה'" משמעותם
שה' נאמן
לשלם שכר טוב לנוהגים בישרות ובצדקות,
ומאידך,
נאמן
להיפרע ולהעניש את החוטאים.
4. "לשונות
של גאולה". והוצאתי
והצלתי וגאלתי ולקחתי.
כל לשונות
הגאולה נתקיימו בדור יוצאי מצרים.
הלשון
החמישית: "והבאתי
אתכם אל הארץ",
נאמרה
בתנאי שישמעו בקול ה'.
מאחר ולא
שמעו דור המדבר לקול ה',
לא זכו
להיכנס לארץ.
5. דוגמא
לקו"ח
(= קל
וחומר):
אם ישראל
אינם שומעים לי ,
כיצד
ניתן לצפות שפרעה ישמע בקולי.
דוגמא
נוספת לקו"ח: בספר
בראשית אומרים אחי יוסף ליוסף,
הלא כסף
שמצאנו באמתחתנו השבנו אליך מארץ כנען,
וכיצד
אתה מאשים אותנו שגנבנו כסף או זהב.
בתורה
קיימים עשרה קו"ח.
6. הכבדת
לב פרעה היתה כעונש על מעשיו,
ולמען
שיכירו ישראל את גבורות ה'
ע"י
המכות בפרעה ובמצרים.
7. המכות
הראשונות דם וצפרדע היו למעשה מכה ביאור,
שהיה האל
של מצרים. רצון
ה' היה
להכות תחילה את האל של מצרים ואח"כ
להכות את מצרים עצמה.
מכות אלו
נעשו ע"י
אהרון, כיון
שאין למשה להיות כפוי טובה לנילוס שלתוכו
הושלך בקטנותו,
וניצול
על ידו.
8. החרטומים
מצליחים לעשות את המופת שהמטה נהפך לתנין,
מים
שהופכים לדם ואת מכת הצפרדעים.
אך אינם
מצליחים להוציא את הכינים,
כיון
שאין השד שולט על פחות מכשעורה,
ולא לבטל
את מכת השחין.
9. במכות
הערוב הדבר החושך ומכת בכורות ניכר ההבדל
בין ישראל שבארץ גושן למצרים.
המטרה: להוכיח
לפרעה שה' שולט
בבריאה.
10. במכות
הבאות לא היתה התראה לפני המכה:
כינים,
שחין,
וחושך.
11. המטרה
במכות מצרים:
א.
בכדי
שיוציא את ישראל ממצרים.
ב.
שידעו
מצרים את ה' ואת
כוחו. ג.
למען ספר
את שם ה' בכל
הארץ– קידוש
ה'. ד.
שישראל
יספרו לבניהם את מכות מצרים,
דבר שיביא
לחיזוק האמונה בה'.
12. במכת
הברד נשברו הפשתן והשעורה,
מאחר והם
עמדו בגבעולים קשים.
אולם
החיטה והכוסמת לא נשברו כי הם יבשילו
מאוחר יותר,
ועדיין
רכים הם. במכת
הארבה נאכלו כל העצים והעשבים ששרדו ממכת
הברד.
13. מטרת
מכת החושך:
א.
רשעי
ישראל מתו בימי האפילה,
בכדי שלא
יאמרו המצרים שגם ישראל לוקין.
ב.
שיחפשו
ישראל בכלי המצרים וידעו היכן כליהם
נמצאים, ובכך
לא יוכלו המצרים להימנע מלהשאיל את כליהם
לישראל ביציאת מצרים.
בס"ד
ערך:
הרב אילן
חיים פור
3.
ספר
שמות סיכום פרקים יא–
יב
יחידת הבקיאות
1. "מכת
בכורות":
במכת
בכורות מתו הבכורים מבכור פרעה ואפילו
בכורות השפחות והשבויים,
מאחר וגם
הם היו שמחים בצרתם של ישראל,
ועוד
מפני שלא יאמרו שהאלילים שאנו מאמינים
בהם, הם
אלו שגרמו לבואה של המכה.
במכת
בכורות מתו גם בכורות מעמים אחרים שהיו
באותה עת במצרים,
וכן בכורי
מצרים שהיו באותה עת במקומות אחרים.
בבית שלא
היה בכור, היה
מת הגדול שבבית,
שגם הגדול
שבבית נקרא בכור.
לפני המכה
נצטוו ישראל לקבל בהשאלה כלי כסף וזהב
מהמצרים, וכן
נצטוו לקחת בי'
בניסן
שה לכל בית.
זמן המכה היה
בחצות בדיוק.
על אף
שמשה אמר לפני בואה של מכת בכורות:
"כחצות",
כלומר
בערך
זמן חצות, וזאת
במטרה למנוע טענה של החוזים בכוכבים של
פרעה, שעלולים
לומר שהמכה לא אירעה בחצות בדיוק.
2.
|
פסח |
פסח |
|
שה |
|
|
נשחט |
|
|
הפסח נאכל |
|
|
בר"ח |
בפסח דורות |
|
יש לתת מדם |
בפסח דורות |
|
יש לאכול |
בפסח דורות אולם, |
3. "פסח"
הוא הקרבן
שמוקרב בי"ד
בניסן. משמעות
השם: 1. חמלה
ורחמים. 2.
דילוג,
כלומר
דילוג מבתי ישראל לבתי המצרים.
את דמו של
קרבן הפסח יש לתת על המשקוף ועל שתי
המזוזות. כאשר
ה' רואה
שישראל עסוקים בקיום מצוותיו,
הוא מרחם
עליהם ומדלג עליהם,
ולא נכנס
הנגף לביתם. אין
לשחוט את הפסח בעוד בעוד החמץ קיים.
4. בעת
מכת בכורות אין לצאת מפתח הבית,
"מאחר
שנתנה רשות למשחית לחבל,
אינו
מבחין בין צדיק לרשע".
5. בפסוק
טו נאמר: "אך
ביום הראשון תשביתו שאור "
וגו',
כלומר
מערב יו"ט
יש להשבית את השאור,
הוא נקרא
ראשון כיון
שהוא לפני שבעת ימי הפסח.
ואילו
בפס' טז
נאמר: "ביום
הראשון מקרא קודש"
וגו',
וכוונת
הפס' לומר
היום הראשון של פסח.
האוכל
חמץ בפסח חייב כרת.
6. בשבת
אסורה כל מלאכה,
אולם
ביו"ט
הותרה מלאכת אוכל נפש,
כלומר
הכנת מאכל ומשתה כגון בישול,
לצורך
יו"ט
עצמו, ואפילו
לצורך בהמתו אך לא לצורך גוי.
7. בתגובה
למכת בכורות קם פרעה ממיטתו בלילה,
ולאחר
שמצא את משה ואהרון אמר להם שהם וצאנם
רשאים לצאת ממצרים.
פרעה
ביקש מהם שיתפללו עליו שלא ימות במכת
בכורות, כיון
שאף הוא בכור.
בס"ד
ערך:
הרב אילן
חיים פור
4.
ספר
שמות סיכום פרקים יב–
יג
יחידת הבקיאות
1. בספר
בראשית ט"ו
נאמר: "ידוע
תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם,
ועבדום
ועינו אותם ארבע מאות שנה".
ואילו
בספר שמות י"ב
נאמר: "ומושב
בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה
וארבע מאות שנה".
רש"י
מתרץ את הסתירה בכך שד'
מאות שנה
נמנו משנת הולדת יצחק,
ושלושים
שנה נמנו מגזרת בין הבתרים עד שנולד יצחק.
במצרים עצמה
ישבו אבותינו ר"י
(=210) שנה.
2. קרבן
הפסח נאכל בבית אחד,
ופירש
רש"י:
"בחבורה
אחת".
3. מי
אינו רשאי לאכול מקרבן הפסח? א.עובד
כוכבים, ואפילו
הוא מהול. ב.
ישראל
מומר. ג.
ישראל
ערל.
4. כנגד
ארבעה בנים דברה תורה:
|
המקור |
הפסוק |
הבן |
|
שמות יב, |
והיה כי |
הבן הרשע |
|
שמות יג ,ח |
והגדת לבנך |
הבן שאינו |
|
שמות יג, |
והיה כי |
הבן התם |
|
דברים ו, |
כי ישאלך |
הבן החכם |
5. מצוות
שטעמן יציאת מצרים:
|
המקור |
הפסוק |
המצווה |
|
שמות יג, |
קדש לי כל |
פדיון בכור |
|
שמות יג, |
והיה לך |
תפילין |
|
שמות יג, |
וכל פטר |
פדיון פטר |
|
שמות יג, |
מצות יאכל |
פסח. |
|
במדבר טו, |
דבר אל בני |
ציצית. |
6. הטעם
למצוות פדיון בכור הוא משום שה'
הרג כל
בכור מצרי במצרים.
7. המצווה
לפדות פטר חמור ולא שאר בהמה טמאה משום
שנמשלו בכורי מצרים לחמורים,
ומשום
שהחמורים סייעו לישראל בצאתם ממצרים לשאת
משא.
8. מקרים
בהם מתלוננים ישראל על משה שהוציאם ממצרים:
|
המקור |
הפסוק |
הנושא |
|
שמות יד, |
המבלי אין |
לפני קריעת |
|
שמות יז ,ג |
ויצמא שם |
לא היה מים |
|
במדבר יד, |
ולמה ה' |
פרשת המרגלים |
|
במדבר כ, |
ולמה |
אין מים |
|
במדבר כא, |
וידבר העם |
הנחשים |