נושא:
שמות,
פרשת משפטים:
דף פרשת שבוע –
ממדרשי חז"ל

מחבר:
הרב שמואל רוזנברג

כיתות:
ד–ט

משפטים
–
ממדרשי
חז"ל

(1)
מדרש תנחומא משפטים פרק ג'

"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם".
אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בן זמרא:
כל מקום שנאמר–
אלה –
פוסל הראשונים.
ואלה –
מוסיף על האחרונים ועל הראשונים שבח.
כְּדַעת הזוּ אתה פותר את כלם.
ואף כאן,
ואלה המשפטים –
שמוסיף על הראשונים שבח.
שנאמר:
שָׁם שָׂם לו חוק ומשפט וגו'
(שמות טו).
לפניהם –
ולא לפני עכו"ם.
מנין לבעלי דינין של ישראל,
שיש להם דין זה עם זה,
שיודעים שהעכו"ם דנין אותו הדין כדיני ישראל,
שאסור להזדקק לפניהם ?
תלמוד לומר:
אשר תשים לפניהם.
לפני ישראל –
ולא לפני כותים.
שכל מי שמניח דייני ישראל,
והולך לפני עכו"ם,
כפר בהקדוש ברוך הוא תחלה,
ואחרי כן כפר בתורה,
שנא':
(דברים לב)
כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים.

משל –
לה"ד (למה הדבר דומה)
? לחולה שנכנס הרופא לבקרו,
אמר לבני ביתו:
האכילוהו והשקוהו –
כל מה שרוצה אל תמנעו ממנו כלום.
נכנס אל אחר,
אמר לבני ביתו:
הזהרו שאל יאכל דבר פלוני,
ואל ישתה דבר פלוני.
אמרו לו:
לזה אמרת לאכול כל מה שהוא רוצה,
ולזה את אומר אל יאכל ?!
אמר להן:
החולה הראשון אינו של חיים,
לפיכך אמרתי להם אל תמנעו לו.
כלומר:
בין יאכל ובין לא יאכל ימות.
אבל זה –שהוא של חיים,
אמרתי:
אל יאכל דבר פלוני שלא יכביד את חוליו.
וכן חוקות עכו"ם.
שנא':
(ירמיה י)
כי חוקות העמים הבל הוא.
וכתיב:
וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים,
ומשפטים לא יחיו בהם (יחזקאל כ).
אבל לישראל –
נתתי להם מצות וחוקים טובים.
שנא':
(ויקרא יח)
ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם –
וחי בהם !

שאלות:

1.
מה ההבדל בין "אלה",
ל-"ואלה"?
2. האם מותר לבוא לדין לפני גויים?
נמק !
3. הסבר את המשל והנמשל!

(2)
מסכת בבא קמא דף נ/ב

תנו רבנן:
לא יסקל אדם מרשותו לרשות הרבים.
מעשה באדם אחד –
שהיה מסקל מרשותו לרשות הרבים,
ומצאו חסיד אחד.
אמר לו:
ריקה !
מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך,
לרשות שלך?
לגלג עליו.
לימים נצרך למכור שדהו,
והיה מהלך באותו רשות הרבים,
ונכשל באותן אבנים.
אמר:
יפה אמר לי אותו חסיד,
מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך,
לרשות שלך ?

שאלות:

4.
מדוע אסור ליצור מכשול ברשות הרבים?
5. מה היה הסיפור עם המסקל?

(3)
מדרש תנחומא משפטים פרק א'

"עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ".
אמר רבי אלכסנדרי:
שני חמרים מהלכין בדרך –
שונאין זה לזה.
רבץ לאחד מהן חמורו,
חבירו עובר ורואהו שרבץ תחת משאו.
אמר:
לא כתיב בתורה –
כי תראה חמור שונאך וגו'
עזוב תעזוב (שמות כב)
?! מה עשה ?
חזר וטען – ומלוהו.
התחיל מסיח עמו:
עזוב קימעא מכאן,
העלת מכאן,
ערוק מכאן עד שיטעון עמו.
נמצאו עושין שלום ביניהם.
וחבירו אומר:
לא הייתי סבור שהוא שונאי ?!
ראה היאך ריחם עלי –
כשראה אותי ואת חמורי בדוחק !
מתוך כך נכנסו לפונדק,
אכלו ושתו ביחד,
ונתאהבו זה לזה.
הֶוֵי:
אתה כוננת מישרים –
משפט וצדקה אתה עשית!

שאלות:

6.
כיצד קיום המצוות גורם לשלום בין בני אדם?

(4)
מדרש רבה שמות פרשה ב'
פסקה ה'

"וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע". א"ר ינאי:
מה התאומים הללו –
אם חשש אחד בראשו,
חבירו מרגיש !
כן אמר הקב"ה:
כביכול (תהלים צא)
עמו אנכי בצרה.
ד"א:
מהו עמו אנכי בצרה?
כשיש להם צרה,
אינם קוראים אלא להקב"ה.
במצרים –
ותעל שועתם אל האלקים.
בים –
ויצעקו בני ישראל אל ה'.
ואומר:
(ישעיה סג)
בכל צרתם לו צר.
א"ל הקב"ה למשה:
אי אתה מרגיש שאני שרוי בצער –
כשם שישראל שרוים בצער ?
הֶוֵי יודע –
ממקום שאני מדבר עמך,
מתוך הקוצים –
כביכול אני שותף בצערן.

שאלות:
7. הוכח שהקב"ה משתתף בצערם של ישראל !

תרומה
–
ממדרשי
חז"ל

(1)
מדרש תנחומא תרומה פרק ט'

"עֲצֵי שִׁטִּים". ומהיכן היו הקרשים ?
יעקב אבינו נטע אותם.
בשעה שירד למצרים,
אמר לבניו:
בני עתידים אתם להגאל מכאן,
והקב"ה עתיד לומר לכם,
משאתם נגאלין –
שתעשו לו את המשכן!
אלא עמדו ונטעו ארזים מעכשיו,
שבשעה שיאמר לכם לעשות לו את המשכן,
יהיו הארזים מתוקנים לכם מיד.
עמדו ונטעו ועשו כן … ולא עוד אלא שאותן הארזים היו אומרים שירה לפני הקב"ה.
היאך שירה אומרים ?
שנאמר:
(שם צב)
אז ירננו עצי היער מלפני ה'.
ואין אז אלא שירה.
שנאמר:
(שמות טו)
אז ישיר משה.
ואימתי ?
כשנעשה מהן המשכן.
כשאמר הקב"ה למשה על המשכ,ן א"ל:
ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים.
ועשית קרשים לא נאמר,
אלא ועשית הקרשים,
אותן שהתקין להן אביהם עומדין,
אותן שהועמדו קודם לכן.

שאלות

1.
מנין היו עצי שיטים לבנ"י במדבר?

(2)
מדרש תנחומא שמיני פרק ח'

"וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה". שלשה דברים נתקשו למשה –
והראם לו הקב"ה באצבע.
ואלו הן:
מעשה המנורה,
והירח,
והשקצים.
מעשה המנורה כיצד היה ?
שבשעה שעלה משה והיה הקב"ה מראה לו בהר,
היאך יעשה את המשכן,
כיון שהראה לו הקדוש ברוך הוא מעשה המנורה,
נתקשה בה משה.
א"ל הקב"ה:
הרי אני עושה אותה לפניך.
מה עשה הקדוש ברוך הוא ?
הראה לו אש לבנה ואש אדומה ואש שחורה אש ירוקה,
ועשה מהן את המנורה –
גביעיה כפתוריה ופרחיה וששת הקנים,
והוא אומר לו:
כך וכך עשה אותם.
שנאמר:
(במדבר ח)
וזה מעשה המנורה.
מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא באצבע את המנורה,
ואעפ"כ נתקשה בה הרבה משה לעשותו.
מה עשה הקב"ה ?
חקקה על כף ידו של משה.
אמר לו:
וראה ועשה בתבניתם.
כשם שחקקתיה על כף ידך.
ואעפ"כ נתקשה בה משה,
ואמר:
מקשה תיעשה המנורה.
כלומר:
מה קשה לעשות.
א"ל הקב"ה:
השלך את הזהב לאש,
והמנורה תיעשה מאליה.
שנאמר:
(שמות כח)
מקשה תיעשה המנורה.
כתיב:
תיעשה.
מעצמה תיעשה !
מלמד:
שנתקשה לו המנורה,
והראה לו הקב"ה באצבע.
שנאמר:
זה.

הירח מנין ?
שנאמר:
(שם יב)
ויאמר ה'
אל משה החדש הזה לכם.
א"ל:
בחדש ניסן כזה וכזה תראה –
וקדש !
מלמד שהראה לו הקב"ה באצבע.

השרצים מנין ?
שנא':
וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ.
תפש הקב"ה כל מין ומין והראה לו למשה,
וא"ל:
זה אכול וזה לא תאכל.
שנאמר:
זאת החיה אשר תאכלו,
וזה אשר לא תאכלו.

שאלות

2.
באילו דברם נתקשה משה?
3. מי פתר לו את ההתחבטויות?

(3)
ילקוט שמעוני שמות –
פרק כה'
– רמז שסט'

"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם". רבי שמעון דסיכנין בשם רבי לוי אמר:
בשעה שאמר הקב"ה למשה –
עשה לי משכן.
היה לו להביא ארבע קונדיסין,
ולמתוח את המשכן עליהן,
אלא מלמד שהראה הקב"ה למשה למעלה אש אדומה אש ירוקה אש שחורה אש לבנה,
ואמר לו:
עשה לי משכן !
אמר לו משה להקב"ה:
רבון העולמים !
וכי מאין יש לי אש אדומה אש ירוקה אש שחורה אש לבנה ?
אמר לו:
בתבניתם אשר אתה מראה בהר… אמר הקב"ה למשה:
אתה עושה מה שלמעלה למטה,
אני מניח סנקליטין שלי שלמעלן,
ויורד ומצמצם שכינתי ביניהן למטה.
מה למעלה –
שרפים עומדים,
אף למטה עצי שטים עומדים.
מה למעלה כוכבים אף למטה קרסים,
אמר רבי חייא בר אבא מלמד שהיו קרסים של זהב נראין במשכן ככוכבים הקבועים ברקיע.

שאלות

4.
כיצד נעשה המשכן?

תצווה
–
ממדרשי
חז"ל

(1)
מדרש רבה שמות פרשה לו'
פסקה א'

"שֶׁמֶן זַיִת זָךְ "…מה הזית הזה עד שהוא באילנו –
מגרגרין אותו,
ואח"כ מורידין אותו מן הזית ונחבט,
ומשחובטין אותו –
מעלין אותו לגת,
ונותנין אותן במטחן,
ואח"כ טוחנין אותן,
ואח"כ מקיפין אותן בחבלים,
ומביאין אבנים,
ואח"כ נותנין את שומנן –
כך ישראל !
באין עובדי כוכבים –
וחובטין אותם ממקום למקום,
וחובשים אותן וכופתין אותם בקולרין,
ומקיפין אותן טרטיוטין,
ואח"כ עושין תשובה –
והקב"ה עונה להם.
מנין ?
שנא':
(שמות ב)
ויאנחו בני ישראל.
וכן:
(דברים ד)
בצר לך ומצאוך,
כי א–ל רחום ה'
אלהיך.
הֶוֵי–
זית רענן יפה פרי תואר.

ד"א:
מה ראה ירמיה למשול אבותינו כזית ?
אלא כל המשקין מתערבים זה בזה,
והשמן אינו מתערב –
אלא עומד.
כך ישראל אינם מתערבים עם העובדי כוכבים.
שנאמר:
(דברים ז)
ולא תתחתן בם.

ד"א:
כל המשקים אדם מערב בהם –
ואינו יודע,
איזה תחתון ואיזה עליון ?
אבל השמן–
אפילו אתה מערבו בכל המשקין שבעולם,
הוא נתון למעלה מהן.
כך אבותינו –
בשעה שהיו עושים רצונו של מקום,
נצבים למעלה מן העובדי כוכבים.
שנאמר:
(שם כח)
ונתנך ה'
אלהיך עליון.
הֶוֵי –
זית רענן יפה פרי תואר.

שאלות

1.
מדוע נמשלו בנ"י לזית?

(2)
מדרש רבה שמות פרשה לו'
פסקה ג'

ד"א:
"זית רענן".
ראה היאך דברי תורה מאירין לאדם בשעה שעוסק בהן,
וכל מי שאינו עוסק ואינו יודע הוא נכשל.
משל:
למי שעומד באפילה,
בא להלך –
מצא אבן ונכשל בה.
מצא ביב –
נופל בו.
הקיש פניו בקרקע,
למה ?
שלא היה בידו נר !
כך הדיוט שאין בידו דברי תורה.
מצא עבירה ונכשל בה ומת,
שכן רוח הקודש צווחת:
(משלי ה)
הוא ימות באין מוסר !
ואין מוסר אלא ד"ת (דברי תורה)
שנאמר:
(שם ד)
החזק במוסר אל תרף.
למה הוא מת ?
לפי שאינו יודע בתורה והולך וחוטא.
שנא':
(שם)
דרך רשעים באפילה לא ידעו במה יכשלו.

אבל אותם שעוסקים בתורה –
הם מאירים בכל מקום.
משל:
למי שעומד באפלה ונר בידו וראה אבן ולא נכשל,
ראה ביב ולא נפל,
למה ?
על שהיה בידו נר.
שנאמר:
(תהלים קיט)
נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי.

שאלות

2.
השווה בין מי שבידו תורה,
למי שאין בידו תורה?
3. הסבר את המשל והנמשל !

(3)
ספרי פרשת נשא פיסקא א'

"צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
לפי דרכינו למדנו:
שאין מחזקים אלא המוחזקים,
ואין מזרזים אלא למזורזים.
ר'
שמעון בן יוחאי אומר:
אין ציווי בכל מקום –
אלא חסרון כיס.
שנאמר:
(ויקרא כד)
צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית.

שאלות

4.
מה למדים מהמלה "צו"?

(4)
ילקוט שמעוני מלכים א'
– פרק ו'
– רמז קפב'

שנו רבותינו:
משחרב בית המקדש –
בטל השמיר שבו בנה שלמה את בהמ"ק.
שנאמר:
והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה,
ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו,
הדברים ככתבן –
דברי רבי יהודה.
א"ל רבי נחמיה:
שמיר למאי אתא ?
מיבעי ליה,
לכדתניא:
אבנים הללו אין כותבים עליהם בדיו,
משום שנאמר:
פתוחי חותם.
ואין מסרטין עליהם באיזמל,
משום שנאמר:
במלאותם,
אלא כותבים עליהם בדיו,
ומראה להם שמיר מבחוץ –
והן נבקעות מאליהן,
כתאנה הזאת הנבקעת בימות החמה,
ואינה חסרה כלום.
וכבקעה הזאת שנבקעת בימות הגשמים,
ואינה חסרה כלום.
שנו רבותינו:
שמיר זה ברייתו כשעורה,
ואין כל דבר קשה יכול לעמוד מפניו,

כי
תשא
–
ממדרשי
חז"ל

(1)
מדרש תנחומא כי תשא פרק יט'

"וַיַרְא הָעָם כִּי בוֹשֵׁשׁ מִשֶׁה"
– בא שש שעות.
נתכנסו ארבעים אלף שעלו עם ישרא,ל ושני חרטומי מצרים עמהם,
ושמותם –
יונו"ס ויומברו"ס שהיו עושין לפני פרעה כל אותם כשפים.
כמו שכתוב:
(שמות ז)
ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלהטיהם.
ונקהלו כלם על אהרן.
שנאמר:
ויקהל העם על אהרן ויאמר וגו'.
שמשה שוב אינו יורד כבר,
ואותו היום –
יום ארבעים היה,
בשש שעות ביום.
אמרו להם אהרן וחור:
עכשיו יורד מן ההר !
לא השגיחו,
ויש אומרים:
שעמד שטן והראה להם דמות מטתו מן ההר,
ממה שאמרו:
כי זה משה האיש.
מיד עמד חור וגער בהם –
עמדו עליו והרגוהו.
כשראה אהרן כך נתירא,
והתחיל מעסיקן בדברים.
והם אומרים לו:
קום עשה לנו אלהים.
והכל גלוי לפני מי שאמר והיה העולם מה הם מבקשים.
אמר להם אהרן:
פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם.
אמר אהרן להם דבר קשה,
שהנשים מתעכבות בו,
שהם ראו כל הנסים והגבורות שעשה הקב"ה במצרים ובים ובסיני.
הלכו אצל הנשים,
עמדו עליהם ואמרו:
ח"ו שנכפור בהקב"ה שעשה לנו כל הנסים וגבורות האלו ונעשה ע"ז ?!
כיון שלא שמעו להם מה כתיב שם ?
ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב !
אשר באזני נשיהם –
לא נאמר,
אלא אשר באזניהם!
א"ר ירמיה:
כשהביאו הנזמים,
תלה אהרן עיניו לשמים,
ואמר:
אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים (תהלים קכג).
אתה יודע את כל המחשבות –
שבעל כרחי אני עושה.

השליך לאש,
ובאו החרטומים ועשו בחרטומיהם.
ויש אומרים:
שמיכה היה –שנתמכמך בבנין מה שהציל משה מן הלבנים.
נטל הלוח שכתב עליו משה:
עלה שור,
כשהעלה ארונו של יוסף.
השליכו תוך הכור בין הנזמים –
ויצא העגל גועה,
כשהוא מקרטע.

התחילו אומרים:
אלה אלהיך ישראל.
פתחו מלאכי השרת ואמרו:
שכחו אל מושיעם עושה גדולות במצרים (תהלים קו).
מה עשה אהרן ?
אמר:
ידחה הדבר עד למחר.
שנאמר:
ויקרא אהרן ויאמר –
חג לה'
מחר.
ורוח הקודש צוחת:
מהרו שכחו מעשיו.

שאלות

1.
מי גרם לבנ"י לחטוא בעגל?
2. מה היה גדולתן של הנשים?

(2)
פסיקתא רבתי פרשה י'

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה למה ?
כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם כיון שנתקבל בראשונה,
התחיל תובע אחרת:
וַיֹּאמַר הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ:!
אמר לו:
אין אתה יכול.

לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי:
דחק משה בתפלה –וקיבלו הקב"ה.
אמר לו:
הואיל ודחקת בזו (ואני)
[אני]
נותנך בנקרת הצור,
והיאך שאני עובר,
אני מסכך את ידי עליך מפני מלאכי הזעף שלא יפגעון בך.
וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי:.
מה עשה משה ?
ישב לו בנקרת הצור עד שהקדוש ברוך הוא עובר.
באו מלאכים לפגוע במשה.
מה עשה הקב"ה ?
הגין ידיו עליו,
ומשם נטל משה קרני ההוד.
שנאמר:
וקרנים [וגו']
(חבקוק ג'
ד')
מהיכן ?
מידו לו (שם).
וכיון שירד משה לקראת ישראל –
ראו אותו דבר מעולה ומשובח.
כְּמָה שאין אדם יכול להסתכל ביום כשהוא עולה,
כך לא היה אדם יכול להביט במשה,
אלא א"כ נותן סורר על פניו.
שנאמר:
ויתן על פניו מסוה (שמות ל"ד ל"ג)

שאלות

3.
איזו בקשה הייתה למשה מ–ה'?
4 . מה גרם לפני משה לקרון?

(3)
ילקוט שמעוני שמות –
פרק לב'
– רמז שצב'

"חֵן יִמְצָא"
– זה משה שכתוב בו:
וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי.
"מִמַחֲלִיק לָשׁוֹן"
– זה בלעם שהחליקן בנבואותיו,
וגבה לבם ונפלו בשטים.

שאלות

5.
מה ההבדל בין משה רבינו לבלעם?

ויקהל
–
ממדרשי
חז"ל

(1)
מדרש רבה שמות פרשה מח'
פסקה ב'

ד"א:
ראו קרא ה'
בשם בצלאל בן אורי בן חור.
מה ראה להזכיר כאן חור ?
אלא בשעה שביקשו ישראל לעבוד עבודת כוכבים –
נתן נפשו על הקב"ה,
ולא הניחן,
עמדו והרגוהו.
אמר לו הקב"ה:
חייך שאני פורע לך !
משל:
למלך שמרדו עליו לגיונותיו,
עמד שר הצבא שלו ונלחם עמהם.
אמר להם:
על המלך אתם מורדים ?
עמדו והרגו אותו.
אמר המלך:
אילו ממון נתן לי,
לא הייתי צריך לפרוע לו ?
עאכ"ו שנפשו נתן עלי !
מה אני עושה לו ?
אלא כל בנים שיצאו ממנו –אני מעמידם דוכסים ואפרכים.
כך בשעה שעשו ישראל העגל,
עמד חור ונתן נפשו על הקב"ה.אמר לו:
חייך,
כל בנים היוצאים ממך,
אני מגדלם שם טוב בעולם !
שנאמר:
ראו קרא ה'
בשם בצלאל וימלא אותו רוח אלקים.

ולא זה בלבד,
אלא כל מי שנתעסק במלאכת המשכן,
נתן בו הקב"ה חכמה ובינה ודעת.
שנאמר:
(שמות לו)
ויעשו כל חכם לב…

שאלות

1.
מפני מה הוזכר כאן חור?
2. באר את המשל והנמשל!

(2)
מדרש רבה שמות פרשה מ'
פסקה ד'

א"ר חנינא בן פזי:
אין לך גדול משבט יהודה,
ואין לך ירוד משבט דן שהיה מן הלחינות.
ומה כתיב בו ?
(בראשית מו)
ובני דן חושים.
אמר הקב"ה:
יבא ויזדווג לו,
שלא יהו מבזין אותו,
ושלא יהא אדם רוחו גסה עליו,
לפי שהגדול והקטן שוין לפני המקום.
בצלאל משל יהודה,
ואהליאב מדן,
והוא מזדווג לו.
אמר ר'
חנינא:
הגדול והקטן שוים.
לעולם אל יהא אדם מניח בְּצָרוֹ.
המשכן בשני שבטים אלו נעשה,
וכן המקדש,
שלמה מיהודה,
וחירם (מלכים א ז)
בן אשה אלמנה,
ממטה נפתלי.

שאלות

3.
איזו מידה טובה ניתן למוד ממדרש זה?

(3)
מדרש רבה שמות פרשה נ'
פסקה ב'

תן לחכם –
זה בצלאל.
אתה מוצא בשעה שאמר הקב"ה למשה:
עשה המשכן !
בא ואמר לבצלאל.
אמר לו:
מהו המשכן הזה ?
אמר לו:
שישרה הקב"ה שכינתו בתוכו,
ומלמד לישראל תורה.
אמר לו בצלאל:
והיכן התורה נתונה ?
אמר לו:
משאנו עושים את המשכן,
אנו עושין הארון.
א"ל:
רבינו משה !
אין כבודה של תורה בכך !
אלא אנו עושין הארון,
ואח"כ המשכן !
לפיכך זכה שיקרא על שמו.
שנאמר:
ויעש בצלאל את הארון:

שאלות

4.
במה באה לידי ביטוי חוכמתו של בצלאל?

(4)
מדרש רבה במדבר פרשה ד'
פסקה יג'

רבי נתן אומר:
חביב מעשה הארון ככסא הכבוד של מעלה.
שנא':
(שמות טו)
מכון לשבתך פעלת.
שהמקדש מכוון כנגד בית המקדש –
והארון כנגד הכסא.
עֲשָׂה למעלה הימנו כפורת –
כשרפים שהם עומדים ממעל לו.
עשה בו שני כרובים שהם חביבים –
כנגד שמים וארץ,
שהיה בהם מושבו של הקב"ה.
שנא':
כרוב אחד מקצה מזה וגו'.
וכשם שהשמים פותח את אוצרו לארץ,
שנאמר:
(דברים כח)
יפתח ה'
לך את אוצרו הטוב את השמים.
כך השכינה נתונה למעלה מב'
כרובים שנתונין מזה ומזה,
הם מכוונים זה לזה,
שנאמר:
ופניהם איש אל אחיו –
כנגד כסא הכבוד שמכוון כנגד הקב"ה.
שנא':
(תהלים נ)
מציון מכלל יופי אלקים הופיע.

שאלות

5.
מה המיוחד בארון הברית?

פקודי
–
ממדרשי
חז"ל

(1)
מדרש רבה שמות פרשה נא'
פסקה ו'

"אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי משֶׁה".
כל מה שהיו עושין –
עושין ע"פ משה.
שנאמר:
אשר פקד על פי משה.
וכל מה שהיה משה עושה –
על ידי אחרים.
שנאמר:
עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן –
לא עשה.
אלא משנגמרה מלאכת המשכן,
אמר להם:
בואו,
ואני עושה לפניכם חשבון !
אמר להם משה:
אלה פקודי המשכן.
כך וכך יצא על המשכן.
עד שהוא יושב ומחשב –
שכח באלף ושבעה מאות וה'
וע'
שקל,
מה שעשה ווים לעמודים.

התחיל יושב ומתמיה.
אמר:
עכשיו ישראל מוצאין ידיהם לאמר –
משה נטלן !
מה עשה ?
האיר הקב"ה עיניו,
וראה אותם עשויים ווים לעמודים.
אותה שעה נתפייסו כל ישראל על מלאכת המשכן.
מי גרם לו ?
ע"י שישב ופייסן.
הֶוֵי אלה פקודי המשכן.
ולמה עשה עמהם חשבון ?
הקב"ה יתברך שמו מאמינו.
שנא':
(במדבר יב)
לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא.
ולמה אמר להם משה:
בואו ונעסוק במשכן ונחשב לפניכם ?
אלא ששמע משה ליצני ישראל מדברים מאחריו.
שנאמר:
(שמות לג)
והיה כבוא משה האהלה,
ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם משה (שם)
והביטו אחרי משה.

ומה היו אומרים ?
ר'
יוחנן אמר:
אשרי יולדתו של זה !
ומה היא רואה בו ?
כל ימיו –
הקב"ה מדבר עמו.
כל ימיו –
הוא מושלם להקב"ה !
זהו:
והביטו אחרי משה.
ר'
חמא אמר:
היו אומרים–
חמי קדל דבריה דעמרם.
וחבירו אומר לו:
אדם ששלט על מלאכת המשכן,
אין אתה מבקש שיהא עשיר ?!
כששמע משה כך,
א"ל משה:
חייכם !
נגמר המשכן –
אתן לכם חשבון !
אמר להם:
בואו ונעשה חשבון.
הֶוֵי ואלה פקודי המשכן.

שאלות

1.
אילו מידות טובות ניתן ללמוד מכאן?
2. אילו דברים שאסור לעשות נלמד מכאן?

(2)
מדרש רבה שמות פרשה נא'
פסקה ד'

מהו העדות ?
א"ר שמעון ב"ר ישמעאל:
עדות הוא לכל באי עולם –
שיש סליחה לישראל.
ד"א:
עדות הוא לכל העולם –
שנתמנה מפי הקב"ה.
א"ר יצחק:
משל –
למה"ד ?
למלך שנטל אשה וחיבבה יותר מדאי,
כעס עליה והניחה.
והיו אומרים לה שכנותיה:
אינו חוזר עליך עוד !
לימים שלח לה ואמר:
כבדי את פלטין שלי,
והציעי את המטות –
שביום פלוני אבא אצלך.
כיון שהגיע יום פלוני –
בא המלך אצלה,
ונתרצה לה ונכנס אצלה לפלטין,
ואכל ושתה עמה,
ולא היו שכנותיה מאמינות.
אלא כיון שהיו מריחות ריח בשמים.
באותה שעה ידעו שנתרצה לה המלך.
כך הקב"ה –
חיבב את ישראל והביאם לפני הר סיני ונתן להם את התורה וקראן ממלכת כהנים שנאמר:
(שמות יט)
ואתם תהיו לי ממלכת כהנים.
אחר ארבעים יום חטאו.
אותה שעה אמרו העובדי כוכבים:
אינו מתרצה להם עוד.
שנאמר:
(איכה ד)
אמרו בגוים לא יוסיפו לגור.
כיון שהלך משה לבקש רחמים עליהם –
מיד סלח להם הקב"ה.
שנאמר:
(במדבר יד)
ויאמר ה'
סלחתי כדברך.

אמר משה:
רבון העולם הריני מפויס –
שמחלת לישראל !
אלא הודיע לעיני כל האומות שאין בלבך עליהם !
א"ל הקב"ה:
חייך !
הריני משרה שכינתי בתוכם.
שנאמר:
(שמות כה)
ועשו לי מקדש.
ומכירין שמחלתי להם.
לכך נאמר:
משכן העדות.
שעדות היא לישראל,
שמחל להם הקב"ה:

שאלות

3.
הסבר את המשל והנמשל!

(3)
ילקוט שמעוני במדבר –
פרק י'
– רמז תשכט'

רבי שמעון בן אלעזר אומר:
מנין אתה אומר –
כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נצרכו לאור הנר ?
אלא:
אדם נכנס חדר לפנים מחדר,
כמין פנס נכנס עמו,
עד שעה שחוזר.
ת"ל:
לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם.
הא אפילו אדם נכנס חדר לפנים מחדר,
עמוד האש מאיר לו:

שאלות

3.
הוכח את אהבתו של הקב"ה לישראל!