בס"ד
|
עשרת |
עשרת |
|
(ו) אָנֹכִי ה’ א–לוקיך אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: |
(ב) אָנֹכִי ה’ א–לוקיך אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: |
|
(ז) לֹא יִהְיֶה לְךָ א–לוקים אֲחֵרִים עַל פָּנָי: (ח) לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל כָּל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ: (ט) לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי ה’ א–לוקיך אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשׂנְאָי: (י) וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָו {מִצְוֹתָי}: |
(ג) לֹא יִהְיֶה לְךָ א–לוקים אֲחֵרִים עַל פָּנָי: (ד) לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ: (ה) לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי ה’ א–לוקיך אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשׂנְאָי: |
|
(יא) לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה’ א–לוקיך לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה ה’ אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא: |
(ז) לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה’ א–לוקיך לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה ה’ אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא: |
|
(יב) שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה’ א–לוקיך: (טו) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה’ א–לוקיך מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ ה’ א–לוקיך לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת: |
(ח) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ:
(ט) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: (יא) כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה’ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה’ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ: |
|
(טז) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה’ א–לוקיך לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה’ א–לוקיך נֹתֵן לָךְ: |
(יב) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה’ א–לוקיך נֹתֵן לָךְ: |
|
(יז) לֹא תִרְצַח |
(יג) לֹא תִרְצַח |
|
וְלֹא תִנְאָף |
לֹא תִנְאָף |
|
וְלֹא תִגְנֹב |
לֹא תִגְנֹב |
|
וְלֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא: |
לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר: |
|
(יח) וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ: |
(יד) לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ: |
נושא
הדף: שמות,
עשרת
הדברות–
השוואה
לדברים פרק ה'
כיתות:
ז'
מחבר
הדף: ירון
כהן
דף
משימות –
מתן תורה 
-
קרא
את רש"י
על פרק יט פסוק א'
, וכתוב
מהו תאריך הגעת העם למדבר סיני ? -
עיין
בשפתי חכמים (
אות
ז )
בכדי
לדעת מניין לרש"י
לומר כך -
פסוק
ב'
–
"ויחן
שם ישראל.."
, תן
דעתך לגבי הסיבה שהניעה את רש"י
לומר את מה שפירש . -
בגמרא
(
שבת
פז )
מובאת
מחלוקת בעניין יום מתן תורה (
האם
בז'
בסיוון
או בו'
בסיוון
)
העזר
בפסוקים א,ג,ח,ט
ו–יא
בכדי להוכיח שאכן מתן תורה היה ב–ו
בניסן וכתוב מה קרה בכל יום ויום .
-
ספר
הכוזרי ,
מאמר
א,פז
:
" …את
עשרת הדברות האלה קבלו המוני העם לא
מיחידים ולא מנביא יחיד כי אם מפי
האלוקים…" מדוע
ע"פ
הכוזרי ישנה עדיפות לדת היהודית על פני
שאר הדתות ?
-
לפנייך
בנספח המצורף לדף זה ,
אשר
בו מצוטטים פסוקי עשרת הדברות מספר שמות
(
פרק
כ'
) ומספר
דברים (
פרק
ה'
) , ציין
בטוש
זוהר את
ההבדלים הקיימים בין השניים.
-
להלן
מספר הערות ומקרים שקרו סביב אירוע עצום
זה,
ציין
ליד כל הערה היכן היא מצויינת ,
האם
בספר שמות
או בספר דברים
או בשניהם גם יחד :
-
משה
מוסיף משפט סיכום לעשרת הדברות -
אחרי
עשרת הדיברות,
העם
פחד לשמוע את קול ה'
באופן
ישיר,
והתרחק
מההר. בספר
__________דברי
העם מפורטים יותר -
בספר
___________כתוב
על כך שמשה נתבקש ע"י
ה'
לשמוע
את דבריו ולהעבירם אל העם -
לאחר
עשרת הדברות מופיעה סדרת מצוות .
-
-
היכן
הוא מתבצע בגוף האדםהדיבר…
מלא
את הטבלה שלפנייך על כל אחת מן הדברות :
-
ע"פ
חז"ל
,
שתי
הדברות הראשונות נאמרו ע"י
הקב"ה
בעצמו ,
נסה
להוכיח אמירה זו
על
פי פשט הפסוקים.
-
הרמב"ן
(
כ',ח')
: מסביר
מדוע בספר שמות כתבה התורה:
"זכור
את יום השבת"
, ואילו
בספר
דברים נכתב :
" שמור
את…"
– כתוב
את הסיבה ע"פ
דבריו :

"…ואמר
זכור את יום השבת לקדשו –
ובמשנה
תורה (דברים
ה יב): כתוב
שמור את יום השבת לקדשו.
ורבותינו
אמרו בזה (ר"ה
כז א): זכור
ושמור בדבור אחד נאמרו,
ולא
הקפידו בלשונות
אחרים שנתחלפו להם.
והכונה
להם ז"ל,
כי "זכור" מצות
עשה, ציוה
שנזכור יום
השבת לקדשו ולא נשכחהו, "ושמור" אצלם
מצות לא תעשה,
שכל
מקום שנאמר הישמר פן ואל אינו
אלא לא תעשה (עירובין
צו א), יזהיר
שנשמור אותו לקדשו שלא נחללהו…"