תורה עם דרך ארץ – נספחים

מדרש,
משנה וברייתא

התנאים אספו את המסורות ההלכתיות והאגדתיות של הדורות שקדמו להם,
הוסיפו את חידושיהם,
וריכזו את החומר ההלכתי והאגדתי הרב בשתי צורות ספרותיות עיקריות:

מדרש

בספרות זו ההלכה או האגדה שלובה ושזורה בפסוק מהתורה,
והיא נלמדת מתוך הפסוק בדרך כלל על ידי שימוש במידות שהתורה נדרשת בהן.
הספרים העיקריים של ספרות זו הם מדרשי ההלכה,
מכילתא (לשמות),
ספרא (לויקרא)
וספרי (לבמדבר ולדברים).

משנה

בספרות זו ההלכה או האגדה עומדת בפני עצמה,
ללא שילוב וקשר עם הפסוק בתורה.
המשניות הרבות סודרו על ידי החכמים בקבצים שונים ולפי נושאים.
הקבצים נקראו על שם מסדריהם;
למשל:
משנת רבי חייא,
משנת רב אושעיה ועוד.

כדי לעמוד על ההבדל היסודי הבולט בין דרך הלימוד של המדרש ושל המשנה נעיין במדרש הלכה ובמשנה העוסקים באותו עניין:

מדרש – ספרי,
כי תצא פרק כב,
פסוק י,
פסקא רלא

"לא תחרוש בשור וחמור יחדיו":
שור וחמור –
אין לי אלא שור וחמור,
מנין לעשות שאר בהמה וחיה ועוף כיוצא בשור וחמור?
תלמוד לומר: לא תחרוש מכל מקום. אם כן למה נאמר "בשור וחמור"? בשור וחמור אי אתה חורש,
אבל אתה חורש באדם וחמור.

משנה – כלאיים פ"ח,
מ"ב ו–מ"ו

בהמה עם בהמה,
וחיה עם בהמה,
בהמה עם חיה,
וחיה עם בהמה…
אסורין לחרוש למשוך ולהנהיג…

ואדם מותר עם כולם למשוך ולחרוש ולהנהיג.

קובץ "המשנה"
נערך על ידי רבי יהודה הנשיא (בשנת 200
לספירה).
בקובץ זה אימץ רבי חלק מן המשניות הקדומות,
ובעיקר את משנת ר'
מאיר שאת יסודותיה הניח ר'
עקיבא.
רבי ערך את המשניות מחדש,
וסידר אותן לפי נושאים בשישה סדרים.

נספח א

המשך נספח א

ברייתא

המשניות ומדרשי ההלכה שלא הוכנסו למשנת רבי נקראים "ברייתות"
(פירוש:
משניות חיצוניות;
בר=חוץ).

חלק מהברייתות נשתמרו בתוך סוגיות תלמודיות הפזורות לאורך הש"ס,
וחלקן נשתמרו בקבצים אחרים:
ב"תוספתא"
ובספרי מדרש ההלכה השונים.
בתלמוד מצוטטים חלק מדברי התנאים שנלקחו מן הקבצים השונים,
כפי שמתואר בתרשים זה:

דברי התנאים

ברייתות משניות חיצוניות					משנה משנת רבי
קבצים שלא נשתמרו בידינו	קבצים שנשתמרו בידינו				שישה
חלקים מקבצים	מדרשי הלכה			תוספתא	סדרי
אלה כלולים בתלמודים	ספרי לבמדבר ולדברים	ספרא לויקרא	מכילתא לשמות		משנה

תלמוד

מונחים למשנה

1. מתניתין [=משנתינו]
א.
שם כולל לקובץ המשניות שערך רבי

ב.
כינוי למשנה אחת מתוך המשניות של רבי.

2. תנן [=שנינו]
לרוב פתיחה למשנה,
שדנים עליה בסוגיה.

מונחים לברייתא

1. תניא [=שנויה]
לרוב פתיחה לברייתא.

2. תנו
רבנן [=שונים חכמים]
פתיחה לברייתא.

3. תנא
(תנאה) [=שנה]
פתיחה לברייתא לרוב קצרה.

4. תני [=שונה]
א.
פתיחה לברייתא ב.
לומד הלכה.

5. תנינא [=שנינו]
פתיחה לברייתא.

6. תניתוה [=שניתם אותה]
שניתם את הברייתא.

7. מתניתא [=משנה]
כינוי לברייתא.

נספח ב

נוסח התלמוד

מצויות בידינו כיום גרסאות רבות לתלמוד.
חלק מהן אינן משפיעות על הבנת הסוגיה,
אולם יש גרסאות שפירוש הסוגיה תלוי בהן.
המפרשים חולקים ביניהם לעתים בפירוש הסוגיה בגלל גרסה שונה שהייתה לכל אחד מהם,
דבר המצוי הרבה במחלוקות בין רש"י לתוספות.
התלמוד הנפוץ בימינו (ש"ס וילנא)
אימץ בדרך כלל את הגרסאות של רש"י שצוינו בפירושו במילים "הכי גרסינן".

הגורמים לריבוי הנוסחאות הם:

א.
עד להמצאת הדפוס (בסוף המאה ה15-)
העתיקו את התלמוד בכתב יד,
דבר שהיה כרוך בטעויות רבות ובהבדלי נוסח בין כתבי היד.

ב.
נראה שמעולם לא נתקבלה עריכה רשמית ומחייבת לתלמוד וממילא לא נקבע נוסח אחד.
אין אנו יודעים מתי הועלה התלמוד על הכתב לראשונה.
ידיעות על כתבי יד של התלמוד מצויות מאמצע המאה ה8-.

ג.
רבים מן המעתיקים ומהמפרשים התקשו בנוסח התלמוד שהיה מצוי בידם,
והגיהו את הנוסח כדי להתגבר על הקושי.

ד.
חלק מן המעתיקים ומהמפרשים כתבו פירושים בשולי כתב היד (="גיליון"),
וכשאחרים העתיקו כתב יד זה,
הם הכניסו את הפירוש לתוך הטקסט,
מתוך מחשבה שהפירוש הוא חלק מהנוסח המקורי של התלמוד והוא נכתב ב"גיליון"
כי דילגו עליו בטעות.

מאז ימי הדפוס נתקבל הנוסח על פי כתבי היד שהיו במקרה לפני המדפיסים.
בעיקר נתפשט נוסח הדפוס הראשון השלם של התלמוד (ונציה,
רפ/ג,
1520/3), שרובו אומץ על ידי ש"ס וילנא.

על בעיית הנוסח אפשר ללמוד מעיון בדף הגמרא המודפס.
כמעט בכל דף גמרא מוצאים שינויי נוסח המופיעים בתוך סוגריים עגולים ובתוך סוגריים מרובעים.

סוגריים
עגולים מציינים קטע או מילה שיש לגביהם פקפוק כלשהו ולפי נוסחים אחרים יש להשמיטו לחלוטין או להביא במקומו נוסח אחר.
בדרך כלל יש באותה שורה,
בצדי העמוד,
הסבר בדבר הנוסח האחר או על המקור שעל פיו נעשתה ההגהה בטקסט.

סוגריים
מרובעים הם סימן להוספת דברים לנוסח הדפוס הראשון,
שהוסיפו אותם על פי כתבי יד או על פי מקורות אחרים.
לעתים יש בצד העמוד,
באותה שורה,
גם הסבר בדבר מקורה של ההוספה.

לעתים יש סוגריים עגולים ומרובעים בזה אחר זה כאשר מוצע לבטל גרסה אחת ולהחליפה באחרת.

שינויי נוסח נוספים ניתן למצוא בדף הגמרא המודפס,
בשולי דף הגמרא:

הגהות
הב"ח מאת ר'
יואל סירקוס (פולין,
המאה ה16-):
הפנייה אליו היא באמצעות אות בכתב רש"י,
בתוך סוגריים עגולים.

הגהות
הגר"א מאת ר'
אליהו בן שלמה –
הגאון מווילנא (המאה ה18-):
הפנייה אליו היא באמצעות אות בכתב מרובע,
או בכתב רש"י,
בתוך סוגריים מרובעים.

מצויים שינויי נוסח רבים שאינם מוזכרים כלל בדף הגמרא אלא בכתבי היד השונים ובספרי המפרשים.
בימינו,
עם ההתפתחות של אפשרויות הצילום של כתבי–יד ודפוסים,
מתפרסמים תצלומים של כתבי–יד המאפשרים ללומד לעיין בהם ביתר קלות ונוחות לצורך השוואת הנוסח.