בס"ד
ערב
ובוקר
וצהרים
אשיחה
–
מניין
התפילות
נושא:
תפילה–
מניין התפילות
יעד
:
כיתות
ז'
–
י'
.
מאת:
חגי
לב
–
מעלות
.
משנה
תפלת
השחר עד חצות רבי יהודה אומר עד ארבע שעות .
תפלת
המנחה עד הערב רבי יהודה אומר עד פלג המנחה.
תפלת
הערב אין לה קבע
ושל
מוספין כל היום רבי יהודה אומר עד שבע שעות: {
ברכות פרק ד'
}
תלמוד
בבלי
רבי יוסי ברבי חנינא אמר: תפלות אבות תקנום;
רבי יהושע בן לוי אמר: תפלות כנגד תמידין תקנום.
שנינו בברייתא המסייעת לרבי יוסי בר חנינא :
אברהם תקן תפלת שחרית – שנאמר :' וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם',
ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר : ויעמד פינחס ויפלל.
יצחק תקן תפלת מנחה –
שנאמר : 'ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב',
ואין שיחה אלא תפלה,
שנאמר :'תפלה לעני כי –
יעטף ולפני ה'
ישפך שיחו'.
יעקב תקן תפלת ערבית – שנאמר: 'ויפגע במקום וילן שם',
ואין פגיעה אלא תפלה,
שנאמר :' ואתה אל תתפלל … ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי'.
שנינו בברייתא המסייעת לרבי יהושע בן לוי:
מפני מה אמרו תפלת
השחר עד חצות ?
שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד חצות…
ומפני מה אמרו תפלת
המנחה עד הערב ?
שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב…
ומפני מה אמרו תפלת
הערב אין לה קבע ?
שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה;
ומפני מה אמרו של
מוספין כל היום ? שהרי קרבן של מוספין קרב כל היום…
תלמוד ירושלמי
ומהיכן למדו ג'
תפילות ?
רבי שמואל בר נחמני אמר : כנגד
ג'
פעמים
שהיום משתנה על הבריות .
ר'
יהושוע בן לוי אומר : תפילות
מאבות למדום .
ורבנן אמרי : תפילות
מתמידין גמרו .
רמב"ם
רמב"ם
הלכות
תפילה
פרק א הלכות ה–ו
וכן תקנו שיהא מנין התפלות כמנין הקרבנות.
שתי תפלות בכל יום כנגד שני תמידין ,
וכל יום שיש קרבן מוסף תקנו בו תפלה שלישית כנגד קרבן מוסף,
ותפלה שהיא כנגד תמיד של בקר היא הנקראת תפלת השחר,
ותפלה שכנגד תמיד של בין הערבים היא הנקראת תפלת מנחה
ותפלה שכנגד המוספין היא נקראת תפלת המוספין.
וכן התקינו שיהא אדם מתפלל תפלה אחת בלילה, שהרי איברי תמיד של בין הערבים מתעכלין והולכין כל
הלילה .שנאמר:' היא העולה וגו'' כענין שנאמר: 'ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי',
ואין תפלת ערבית חובה כתפלת שחרית ומנחה,
ואף ע"פ כן נהגו כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם להתפלל
ערבית וקבלוה עליהם כתפלת חובה.
רמב"ם
הלכות
מלכים
ומלחמותיהם
פרק ט'
הלכה יא
על
ששה
דברים
נצטווה
אדם
הראשון:
על ע"ז,
ועל ברכת השם,
ועל שפיכות דמים,
ועל גילוי עריות,
ועל הגזל,
ועל הדינים,
אע"פ שכולן הן קבלה בידינו ממשה רבינו,
והדעת נוטה להן,
מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטוה.
הוסיף
לנח אבר מן החי שנאמר:' אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו',
נמצאו שבע מצות.
וכן
היה
הדבר
בכל
העולם
עד
אברהם, בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה,
והוא
התפלל
שחרית,
ויצחק
הפריש מעשר והוסיף
תפלה
אחרת
לפנות
היום,
ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל
ערבית,
ובמצרים נצטוה עמרם במצות יתירות,
עד שבא משה רבינו ונשלמה תורה על ידו .