נושא הדף: תפילת הדרך
מיועד לכיתות: חט"ב
נכתב ע"י:
אילה ברנע
בע"ה
ת
פילת הדרך
הרב אליעזר מלמד
מדיני
תפילת הדרך
א
השיבי במחברת!
מתי יש להגיד תפילת הדרך?
מה יעשה מי שנוסע כמה פעמים ביום?
האם מותר להגיד תפילת הדרך תוך כדי הליכה?
האם מותר לאומרה תוך כדי נסיעה?
ת תפילת הדרך יש לומר לאחר שכבר התחלנו
את הדרך,
ולא
בתוך העיר ממש אלא מיד לאחר היציאה מן
העיר. אמנם
לדעת הט"ז
צריך לאומרה מיד כשמתחיל בדרך,
ואפילו
הוא עוד בתוך העיר,
אך
לרוב הפוסקים,
צריך
לאומרה דווקא לאחר היציאה מן העיר (מ"ב
קי, יט(
ואין
להמתין, אלא
מיד ביציאה מן העיר צריך לאומרה.
ואם
שכח להגיד,
אם
נשארו לו לפחות ארבעה קילומטרים עד מחוז
חפצו, עדיין
הוא יכול לאומרה,
אך
על פחות מזה לא יברך (שו"ע
או"ח
קי, ז)
.ואדם
שנוסע כמה נסיעות ביום,
מספיק
שיאמר את תפילת הדרך בפעם הראשונה ויכוון
בבקשתו על כל הנסיעות שיעשה באותו היום.
אבל
אם תכנן רק נסיעה אחת,
ולאחר
מכן נמלך בדעתו והחליט לנסוע עוד פעם,
אזי
צריך לאומרה שנית (שו"ע
או"ח
קי, ה(
לכתחילה
בעת שאומרים את תפילת הדרך ראוי להפסיק
מללכת,
ולעמוד
או לשבת.
וכשנוסעים
במכונית,
לכתחילה,
כשלא
ממהרים ויש אפשרות לחנות בצד הדרך בלי
לגרום לשום סיכון,
עדיף
לעצור את המכונית ולאומרה בכוונה.
אולם
אין הכרח לעשות כך,
ואם
הנהג מרגיש שהוא יכול לכוון היטב בתפילתו
גם תוך כדי נסיעה,
יברך
בשעת הנסיעה.
ולגבי
שאר הנוסעים שאינם נוהגים,
ודאי
שהם רשאים לכתחילה לומר את תפילת הדרך
תוך כדי נסיעה,
הואיל
והנסיעה אינה טורדת את כוונתם (שו"ע
או"ח
קי, ד,
מ"ב
כג)
על איזו דרך יש לומר תפילת הדרך?
לדעת
רוב
הפוסקים– האם יש הבדל באורך הדרך המחייבת את תפילת הדרך בין מי שהולך ברגל למי שנוסע במכונית? איזו הוכחה הם מביאים?
על
איזה דרך מברכים
נאמר
בתלמוד (ברכות
ל, א),
שאדם
היוצא לדרך שאורכה הוא יותר מפרסה,
(שיעור
פרסה הוא בערך ארבעה קילומטרים),
צריך
לומר את תפילת הדרך,
אך
אם הדרך קצרה יותר אין מברכים.
והטעם
לזה, משום
שדרך של פחות מארבעה קילומטר מן הסתם
סמוכה לישוב ואין בה סכנה.
ולכאורה
אין הבדל בין אם עוברים את הדרך הזו בהליכה
ברגל או ברכיבה על חמור או בנסיעה במכונית
מהירה, העיקר
הוא שאם אורכה יותר מפרסה אומרים תפילת
הדרך, ואם
פחות – אין
אומרים. אלא
שכמה מן הפוסקים סברו,
ששיעור
פרסה בא לתת לנו שיעור של זמן,
שאם
הדרך אורכת יותר משבעים ושתים דקות,
שזה
הזמן שלוקח לאדם ממוצע לעבור ארבעה קילומטר
בדרך לא סלולה –
צריכים
לומר את תפילת הדרך,
אבל
אם הדרך אורכת פחות משבעים ושתים דקות,
כיוון
שהסכנה לא נמשכת זמן רב –
אין
אומרים את תפילת הדרך.
ולפי
זה כיום אדם שנוסע מתל אביב לירושלים,
לא
יאמר את תפילת הדרך,
כי
משך הזמן שנוסעים מתל אביב לירושלים הוא
פחות משבעים ושתים דקות.
(עיין
שו"ת
זכרון יהודה או"ח
מ"ב)
אולם
לדעת רוב הפוסקים כוונת חז"ל
כשאמרו פרסה הוא לקבוע את אורך הדרך שעליה
צריך לומר את תפילת הדרך.
משום
שככל שהדרך ארוכה יותר,
כך
היא מתרחקת יותר מן הישוב,
וכך
הסכנות שבה מתרבות.
אבל
לזמן אין שום חשיבות,
עובדה
היא, שגם
בזמן חז"ל
היו רוכבים על סוסים,
והיו
עוברים ארבעה קילומטרים בפחות מעשר דקות,
ובכל
זאת לא חילקו חכמים בין הולך לרוכב,
וקבעו
שעל דרך של פרסה אומרים תפילת הדרך.
ולפי
זה גם בזמנינו שיש מכוניות מהירות,
מודדים
את אורך הדרך,
ואם
היא יותר מפרסה,
מחויבים
לומר את תפילת הדרך.
וכך
פסק בעל המשנה ברורה (מ"ב
קי, ל),
וכך
ההלכה, משום
שרוב רובם של הפוסקים הורו כן,
והדעה
החולקת היא דעת יחיד (כך
מובא בספר אהלך באמיתך ע'
קא).
ולהלכה,
ברור
שיש לנהוג למעשה לומר את תפילת הדרך על
דרך בין עירונית שאורכה למעלה מארבעה
קילומטר.
ובמיוחד
כיום שתאונות הדרכים מהוות את אחת הסכנות
העיקריות לחיי אדם.