הפ-לעבש הרות
|
פרק ראשון ( 40נקודות)
|
|
'ה הנשמ ,'ט קרפ ,"תוכרב" תכסמ
.(תודוקנ 10 – הלאש לכל) 4-1 תולאשה לכאם בחרת במסכת זו, עני על
|
|
הבושת 
|
|
2 הלאש היום אונ חותמים את ברכת "שמע קולנו" בנוסח זה: "ברוך אתה ה' שומע תפילה". ומדוע יש שוני בין הנוסחים?בית ראשון ובבית שני, וז הכרב תמיתח לש חסונה יה המ |
|
הבושת
|
|
3 הלאש לשם מה תיקנו חכמים שיהא אדם שואל את שלם חברו בשם, ואיזו בעיה לכאורה מתעוררת ?וז הנקתמ |
|
הבושת
|
|
4 הלאש במשנה הובאו ארבעה פסוקים בהקשר לתקנה הזכרת בשאלה .3 מארבעת הפסוקים, לפי הרע"ב? דחא לכבמדוע יש צורך |
|
הבושת
|
|
'ה הנשמ ,'א קרפ ,"הציב" תכסמ
.(תודוקנ 10 – הלאש לכל) 8-5 תולאשה לכאם בחרת במסכת זו, עני על
|
|
הבושת
|
|
6 הלאש מדוע אסור לתת את העור לפני הדרסן?.א ?ולטלטל רוסא לטלטלו, ועור שאין עמו בשר רתומ רשב ומע שיש רוע עודמ .ב |
|
הבושת
|
|
7 הלאש "אין מוציאין…" להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, אפילו לפי בית שמאי< b>? נמקי. רתומ המ .א להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, אפילו לפי בית הלל< b>? נמקי. רוסא המ .ב |
|
הבושת
|
|
8 הלאש "בית שמאי אומרים, אין מוציאין… ובית הלל מתירין". ?תועדהמ תחא לכל קומינה והמ |
|
הבושת |
(תודוקנ 40) ינש קרפ
|
|
.הינידו היגוס ,המחלמה וא משני הנושאים: מתנות עניים דחאב ירחב
.וילא תורושקה תולאשה עברא לע ינע ,תרחבש אשונב מתנות עניים (על פי מסכת "פאה") 9 הלאש "כלל אמרו בפאה: כל שהוא אכל, ונשמר, וגידוליו מן הארץ, ולקיטתו כאחת, ומכניסו לקיום- ."האפב בייח מחמשת הדברים המודגשים?דחא לכבאילו דברים נתמעטו מחיוב פאה |
|
הבושת
|
|
10 הלאש מתי חייבים להפריש תרומות ומעשרות מן הפאה, ומתי פטורים? נמקי. |
|
הבושת
|
|
11 הלאש , ומתי הוא נאמן על מעשר עני< b>? נמקי.האפהמתי נאמן העני על |
|
הבושת
|
|
12 הלאש מאימתי כל אדם מותרים בלקט? נמקי. |
|
הבושת
|
|
("הטוס" תכסמ יפ לע) הינידו היגוס ,המחלמה
.(תודוקנ 10 – הלאש לכל) 16-13 תולאשה לכאם בחרת בנושא זה, עני על
13 הלאש בין מלחמת מצווה למלחמת רשות.דחא יתכלה לדבה יבתכ .תושר תמחלמל תחא אמגודו ,הווצמ תמחלמל תחא אמגוד יאיבה |
|
הבושת
|
|
14 הלאש מן החוזרים מהמלחמה המפורטיםבתורה.השולש ינייצ .תושר תמחלמל תחא אמגודו ,הווצמ תמחלמל תחא אמגוד יאיבה |
|
הבושת
|
|
15 הלאש .םהמ השולש"ואלו שאין זזין ממקומן" – צייני |
|
הבושת
|
|
16 הלאש .תועד יתשמי הוא "הירא ורך הלבב"? כתבי |
|
הבושת |
(תודוקנ 20) ישילש קרפ
|
|
מהמשפטים ומהמושגים ( 21-17לכל ביאור – 5נקודות).העברא יראב
17 הלאש מעין שמונה עשרה |
|
הבושת
|
|
18 הלאש אין תפילת המוספין אלא בחבר עיר. |
|
הבושת
|
|
19 הלאש הסגה תבתוכ |
|
הבושת
|
|
20 הלאש .תושרל עדוותת לא |
|
הבושת
|
|
21 הלאש .המש דבא אמש דגנ |
|
הבושת |
א הנשמ – ע"בשותב תובושת
|
|
האבה הלאשה 
|
|
2 הבושת בבית ראשון היו חותמים "ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם שומע תפלה", ובבית שני היו חותמים "ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם שומע תפלה". השוני בין התקופות נוצר כיוון שקלקלו המינים ואמרו ש"מן העולם" פירושו העולם הזה בלבד. לכן תיקנו חכמים לומר "מן העולם ועד העולם", כדי להזכיר את קיומם של שני העולמות – העולם הזה והעולם הבא. |
|
האבה הלאשה
|
|
3 הבושת תיקנו זאת כדי שיהיה שם שמים שגור בפי הבריות [לבל יחטאו]. תשובה נוספת: כדי שידעו שהכול מאתו יתברך. הבעיה המתעוררת מתקנה זו: לכאורה יש בזה זלזול בכבוד הקב"ה, שמוציא שם שמים .תוירבה דובכ ליבשב |
|
האבה הלאשה
|
|
4 הבושת הפסוק הראשון מלמדנו את עצם התקנה, שהרי בועז אמר לקוצרים "ה' עמכם". ואם תאמר שבועז עשה זאת מדעת עצמו ואין ללמוד ממנו, הובא הפסוק השני, שלפיו אמר המלאך לגדעון "ה' עמך גבור החיל". ואם תאמר שהמלאך לא שאל לשלומו של גדעון, אלא הודיעו שהשכינה עמו, הובא הפסוק השלישי: "אל תבוז כי זקנה אמך", ללמדנו שבועז לא עשה זאת מדעת עצמו, אלא למד זאת מזקני האומה, ויש לזה סמך מהפסוק הרביעי: "עת לעשות לה' הפרו תורתך", לפיו מותר לעשות דבר הנראה אסור משום לעשות לה'. |
|
האבה הלאשה
|
|
5 הבושת בתריסים שיש להם ציר מהצד – כולם אוסרים, משום שזה דומה לסותר. בתריסים .א שאין להם ציר כלל – כולם מתירים, משום שאין זה דומה לסותר כלל. המחלוקת היא בתריסים שיש להם ציר באמצע. בית שמאי אוסרים וגוזרים כך משום .ב שאם נתיר בזה, יבואו גם להתיר בציר מהצד. בית הלל מתירים משום שמחת יום-טוב לא גזרו .ןנבר |
|
האבה הלאשה
|
|
6 הבושת כי בנתינת העור שידרסו עליו בני אדם נראה כמעבד את העור. .א עור שאין עמו בשר אסור לטלטלו, כיוון שהעור לא ראוי לשימוש ואז הוא מוקצה. אבל .ב .ותעדמ והצקמ וניא ,רשבה בגא ,רשב ומע שיש רועב |
|
האבה הלאשה
|
|
7 הבושת דברי מאכל מותר להוציאם אפילו לפי בית שמאי, מפני שהתורה התירה הוצאה לצורך .א .שפנ לכוא הוצאת אבנים וכיוצא בזה שאין לו בהם צורך כלל – אפילו לפי בית הלל אסור להוציאם, .ב מפני שלא הותרה כלל הוצאה שלא לצורך. |
|
האבה הלאשה
|
|
8 הבושת בית הלל מתירים משום שהם סוברים שמתוך שהותרה הוצאה לצורך אכילה הותרה גם שלא לצורך אכילה, ובלבד שיש בזה צורך מצווה או צורך הנאה. ובית שמאי אינם סוברים כך, אלא סוברים שהתורה התירה הוצאה רק לצורך אכילה. |
|
האבה הלאשה
|
|
9 הבושת אכל – למעט מאכל שנאכל על-ידי הדחק [ספיחי סטיס]. נשמר – למעט הפקר. גידוליו מן הארץ – למעט כמהין ופטריות [שאין להם שורש בארץ]. לקיטתו כאחת – למעט תאנה וכיוצא בה שאין פירותיהן נלקטים בבת אחת. מכניסו לקיום – למעט ירק שאינו מתקיים אלא נרקב ('ד ,'א קרפ) .רהמ |
|
האבה הלאשה
|
|
10 הבושת הפריש פאה לאחר המירוח – חייבת בתרומות ומעשרות, כיוון שהפירות נתחייבו כבר בהפרשת לעב דיו יולה די יכ ,תורשעמו תומורתמ הרוטפ – חורימה ינפל האפ שירפה .תורשעמו תומורת הבית שווים, שאם הוא לוי עני נוטל מן הפאה. (פרק א', ו') |
|
האבה הלאשה
|
|
11 הבושת העני נאמן על הפאה בשעת הקציר, ונאמן על מעשר עני בשנה השלישית ובשנה השישית. כיוון שבזמנים אלה ניתנים הפאה והמעשר לעני, סביר להניח שהוא דובר אמת. (פרק ח', ב') |
|
האבה הלאשה
|
|
12 הבושת כל אדם מותרים בלקט אחר שהלכו בשדה הנמושות, [שהם העניים הזקנים, או הלוקטים אחר הלוקטים,] כי כל העניים נתייאשו כבר מאותו שדה, לכן פירותיו הפקר לכול. (פרק ח', . ('א |
|
האבה הלאשה
|
|
13 הבושת הבדלים הלכתים (יש לציין הבדל הלכתי אחד): – במלחמת רשות יש שחוזרים מהמלחמה ויש שאינם זזים ממקומם, אבל במלחמת מצווה הכול יוצאים אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. – במלחמת מצווה רשאי אדם להתבטל ממצווה אחרת כדי להילחם במלחמה זו, שהעוסק במצווה פטור מהמצווה, ובמלחמת רשות אין אדם רשאי להתבטל ממצווה כדי להילחם ('ז ,'ח קרפ) .וז המחלמב דוגמאות למלחמת מצווה (יש לציין דוגמא אחת): כיבוש ארץ-ישראל, מלחמת עמלק [לדעת ר' .[רצ דימ לארשי תרזע – הדוהי דוגמאות למלחמת רשות (יש לציין דוגמא אחת: מלחמת ארם נהריים, ארם צובא, כל מלחמה .[רצ דימ לארשי תרזע – אמק אנת תעדל] לארשי לובג תא ביחרהל |
|
האבה הלאשה
|
|
14 הבושת בנה בית חדש ולא חנכו, נטע כרם ולא חיללו, אירש אישה ולא לקחה, הירא ורך הלבב. תפקידם לאחר חזרתם: מספקים מים ומזון לאחיהם הנלחמים ומתקנים את הדרכים. (פרק ('ב ,'ח |
|
האבה הלאשה
|
|
15 הבושת בנה בית וחנכו, נטע כרם וחיללו, הנושא את ארוסתו, הכונס את יבמתו. (פרק ח', ד') |
|
האבה הלאשה
|
|
16 הבושת .הפולש ברח תוארלו המחלמ ירשקב דומעל לוכי וניאש ימ (1) ( )2הירא מעברות שבידו ואפילו עברות מדרבנן. ( )3הירא מעברות שבידו שהן מן התורה בלבד. ('ה ,'ח קרפ) |
|
האבה הלאשה
|
|
17 הבושת התחיתפ תא הכרב לכמ רמואו רצקמ אלא ,הכרבה לכ תא רמוא וניא תויעצמאה תוכרבב – .דבלב התמיתחו – ברכה אחת קצרה שכוללת את תוכן כל הברכות האמצעיות והיא תפילת "הביננו". ('ג ,'ד קרפ ,תוכרב) |
|
האבה הלאשה
|
|
18 הבושת אין תפילת המוספין אלא בציבור ולא ביחיד. (ברכות, פרק ד', ז') |
|
האבה הלאשה
|
|
19 הבושת תמרה גדולה (גסה), והוא שיעור אכילה האסור ביום הכיפורים. (יומא, פרק ח', ב') |
|
האבה הלאשה
|
|
20 הבושת – אל תמציא את עצמך לשלטון כדי ליטול שררה על ידם. (רע"ב) – אל תמציא את עצמך לשלטון שלא יעבירוך על דעת קונך. (רע"ב) (אבות, פרק א', י') |
|
האבה הלאשה
|
|
21 הבושת – מי שמתפרסם שמו למרחוק מתוך שררה, מהרה יאבד את שמו. (רע"ב) – מי שרוצה לפרסם את שמו כדי לזכות בכבוד רב, סופו לאבד את שמו ואת כבודו שכבר (ג"י ,'א קרפ ,תובא) .ול ויה |
