קיץ תשנ"ו

בפירוש הרע"ב כתוב שבברכת "בורא נפשות רבות" יש שני עניינים.
העניינים שיש בברכה זו, וכיצד הם משפיעים על מבנה הברכה?ינשמה הם

"בית שמאי אומרים, אין מסלקין.. ובית הלל מתירין אף להחזיר".

בפירוש הרע"ב, בדיבור המתחיל "תריסין", כתוב: "… ואינן מחוברות בקרקע"
מדוע הדגיש הרע"ב "ואינן מחוברות בקרקע"?

.יקמנ מחוברים לקרקע, בית הלל אוסרים להחזיר? םניאשבאילו תריסים, אף

"בית שמאי אומרים, אין נותנין את העור לפי הדרסן.. ובית הלל מתירין".

מהו האיסור בנתינת העור לפני הדורסן לפ בית שמאי, ומדוע בית הלל מתירים?

"בית שמאי אומרים, אין מוציאין לא את הקטן… ובית הלל מתירין".

מדוע בית שמאי אוסרים, ומדוע בית הלל מתירים?

("הטוס" תכסמ יפ לע) הטוס יניד

.םירקמהמ דחא לכב המים בודקים את האישה, ונמקי ןיא מקרים שבהם ינש ינייצ

"ואומרים לפניה דברים שאינה כדאי לשמען". מה אומרים לפניה?

םידדומ – הערל לכלל: במידה שאדם מודד מנביאים ראשונים תואמגוד יתש ינייצ
.ול

– מודדים לו.הבוטל לכלל: במידה שאדם מודד הרותהמ תואמגוד יתש ינייצ

צריך לאכול ביום הכיפורים, והחולה אומר: צריך אני וניא הלוחהש עבוק החמומ אפור
לאכול – הדין והנימוק.

צריך לאכול ביום הכיפורים, ורופא מומחה אחר וניא הלוחהש עבוק דחא החמומ אפור
לאכול – הדין והנימוק.ךירצש עבוק

"עברה שהריחה" – הדין והנימוק.

"נשכו כלב שוטה" – האם מאכילים אותו מחצר כבד שלו? נמקי את הדעות השונות.

מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר.

.רשעמ תמורת

כל הכלים אין נגררין חוץ מן העגלה, מפני שהיא כובשת.

.תודעה תעובש

.אנא אנהכ אמית אלו ,ארגא לוטו אקושב אתלבנ טושפ

כי רבן גמליאל סובר שהפסוק "ואכלת ושבעת וברכת" אינו מוסב על הלחם בלבד, אלא על כל
שבעת המינים המוזכרים לעיל בפרשה.

כי חכמים סוברים שהפסוק "ואכלת ושבעת וברכת" מוסב על הלחם בלבד, כי הפסוק "ארץ אשר
לא במסכנות" הפסיק העניין.

שני העניינים הם:
"בורא נפשות רבות וחסרונן" – דברים שאי-אפשר להתקיים בלעדיהם, כגון לחם ומים. .א

"על כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי" – אלו דברים שניתן להתקיים בלעדיהם, ולא .ב

נבראו אלא לתענוג ולתוספת טובה. ההשלכה היא: שהברכה פותחת בברוך, ומסיימת בברוך.

כי אם הם היו מחוברים לקרקע, בית הלל לא היו מתירים, כי יש בניין בקרקע.

בתריסים שיש להם ציר מהצד, משום שסגירתם דומה לבניין.

האיסור הוא שנראה כמעבד, בית הלל מתירים, שאם לא נתיר, הוא לא ישחוט משום שיחשוש
מהפסד העור, וימנע משמחת יום טוב.

בית שמאי אוסרים, משום שדברים אלו אינם לצורך אוכל נפש, ובית הלל מתירים, משום שהם
סוברים מתוך שהותרה הוצאה לצורך אכילה, הותרה גם שלא לצורך אכילה.

אם יש עדים שנטמאה, כי כתוב "ועד אין בה", אבל בזמן שיש עדים שיודעים שנטמאה אין המים .א

בודקים אותה.
אם בעלה בא עליה בדרך, כי כתוב "ונקה האיש מעון", אבל בזמן שאין האיש מנוקה מעוון אין .ב

המים בודקים אותה.

אומרים לפניה ממעשיהם של צדיקים, כגון יהודה הודה ולא בוש במעשה תמר, ראובן הודה ולא
.ההלב השעמב שוב

שמשון הלך אחר עיניו, לפיכך ניקרו פלשתים את עיניו; אבשלום נתגאה בשערו, לפיכך נתלה
בשערו; אבשלום בא על עשר פילגשי אביו, לפיכך נתנו בו עשר חניתות; אבשלום גנב שלושה
לבבות, לפיכך נתקעו בו שלושה שבטים.

מרים המתינה למשה שעה אחת, לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר; יוסף התעסק
בקבורת אביו, לפיכך זכה שמשה התעסק בקבורתו; משה התעסק בקבורת יוסף, לפיכך זכה
.ותרובקב קסעתה ה"בקהש

מאכילים אותו, משום שלב יודע מרת נפשו.

מאכילים אותו, משום שספק נפשות להקל.

אישה מעוברת המתאווה לתבשיל מסוים, משום שהעובר הריח ריח התבשיל, מאכילים אותה
ביום כיפורים עד שתשיב נפשה, משום שיש בזה סכנת נפשות.

לפי דעה אחת: אין מאכילים אותו מחצר כבד שלו, משום שאין זה רפואה גמורה, כי אין זה מועיל
אלא בדרך סגולה. לפי דעה שנייה: מותר להאכילו, משום שזה רפואה גמורה.

ברכה שפותחת בברוך, אינו רשאי לקצר, שלא לפתוח בברוך.

הלוי צריך לתת עשירית מן המעשר שקיבל, והיא תרומה לכהן.

כל הכלים אסור לגרור אותם על גבי הקרקע בשבת, משום שעושים חריץ בקרקע, חוץ מעגלה
שאינה עושה חריץ, אלא כובשת את הקרקע.

תבע עדים שיבואו ויעידו לו, ונשבעו שאינם יודעים לו עדות (שאין להם מידע רלוונטי עדות).

פשוט נבלה בשוק וטול שכר, ולא תאמר: כהן אני.