הפ-לעבש הרות
|
פרק ראשון ( 40נקודות)
|
|
'ט הנשמ ,'א קרפ – "הלח" תכסמ
.(תודוקנ 10 – הלאש לכל) 4-1 תולאשה לכאם בחרת במסכת זו, עני על
1 הלאש "החלה והתרומה, חיבין עליהן מיתה וחמש.." האם דין זה אמור כאשר אכל כשיעור, או אפילו כאשר אכל פחות מכשיעור? .הנשמה ירבדמ יחיכוה |
|
הבושת 
|
|
2 הלאש עייני בפירוש הרע"ב, דיבור המתחיל "וחומר", והסבירי: מדוע תשלום הקרן ניתן לבעלים, ואליו תשלום החומש ניתן לאו דוקא לבעלים? |
|
הבושת
|
|
3 הלאש "ועולין באחד ומאה" – בארי דין זה. |
|
הבושת
|
|
4 הלאש "ואינן נטלין מן הטהור על הטמא…" – מדוע? בארי את דברייך. |
|
הבושת
|
|
'ג ,'ב תוינשמ ,ז"ט קרפ – "תבש" תכסמ
(תודוקנ 10 – הלאש לכל) 8-5 תולאשה לכאם בחרת במסכת זו, עני על
5 הלאש "מצילין מזון שלש סעודות…" מהו החשש שבגללו אסרו להציל יותר משלוש סעודות, ומדוע בהצלת שלוש סעודות לא קיים ?הז ששח |
|
הבושת
|
|
6 הלאש "רבי יוסי אומר: לעולם מצילין מזון שלש סעודות" ?יסוי יבר לש ומעט והמ |
|
הבושת
|
|
7 הלאש "… ואומר לאחרים בואו והצילו לכם". .יקמנ ?תודועס שולש קרהאם גם לאחרים מותר להציל |
|
הבושת
|
|
8 הלאש "ואם היו פקחין, עושין עמו חשבון אחר השבת". ?וליצהש המ לכמדוע אין הפיקחים לוקחים לעצמם את |
|
הבושת
|
(תודוקנ 40) ינש קרפ
|
|
.רפוש תעיקת וא משני הנושאים: קריאת פרשת ביכורים דחאב ירחב
.וילא תורושקה תולאשה עברא לע ינע ,תרחבש אשונב קריאת פרשת ביכורים (על פי מסכת "ביכורים")
(תודוקנ 10 – הלאש לכל) 12-9 תולאשה לכאם בחרת בנושא זה, עני על
9 הלאש באיזה זמן בשנה מביא ביכורים וקורא, ובאיזה זמן בשנה מביא ביכורים ואינו קורא? .יקמנ |
|
הבושת
|
|
10 הלאש , ומהו טעם הנקתה רחאל התייה דציכו ,הנושארבכיצד הייתה קריאת פרשת ביכורים ?הנקתה |
|
הבושת
|
|
11 הלאש מדוע אישה מביאה ביכורים ואינה קוראת? |
|
הבושת
|
|
12 הלאש השיטות ואת נימוקיהן.יתשמהו הדין של גר בקריאת פרשת ביכורים? צייני את |
|
הבושת
|
|
("הנשה שאר" תכסמ יפ לע) טפוש תעיקת
(תודוקנ 10 – הלאש לכל) 16-13 תולאשה לכאם בחרת בנושא זה, עני על
13 הלאש ?םיעקות ןיאראש השנה שחל להיות בשבת – מדוע במקדש תוקעים, ובמדינה |
|
הבושת
|
|
14 הלאש "משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי, שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו בית דין". בוא בית דין?ןיאש בו בית דין שונה מהדין במקום שישמדוע הדין במקום |
|
הבושת
|
|
15 הלאש .תוטיש שולשהיכן תיקן רבן יוחנן בן זכאי שיהיו תוקעים? כתבי |
|
הבושת
|
|
16 הלאש "ועוד זאת היתה ירושלים יתרה על יבנה…" דברים שבהם הייתה ירושלים יתרה על יבנה. ינש ינייצ |
|
הבושת
|
(תודוקנ 20) ישילש קרפ
|
|
מהמושגים והמשפטים ( 21-17לכל ביאור – 5נקודות).העברא יראב
17 הלאש .אתוינע אלזא א ינע רתב |
|
הבושת
|
|
18 הלאש .אתיל דחא יפ לע הערל היטה |
|
הבושת
|
|
19 הלאש הלנת הדין. |
|
הבושת
|
|
20 הלאש .עמשיהל ופוסש ,עומשל רשפא יאש רבד רמאת לא |
|
הבושת
|
|
21 הלאש המגלה פנים בתורה שלא כהלכה. |
|
הבושת
|
(ב) הנשמ – ע"בשותב תובושת
|
|
1 הבושת דין זה אמור כאשר אכל כשיעור. הוכחה: בהמשך פסקה זו כתוב "ואסורים לזרים" וזה מיותר, שהרי אם חייבים עליהן מיתה וחומש ודאי שאסורים לזרים; אלא שפסקה זו "ואסורים לזרים" באה להשמיע שאפילו אכל פחות מכשיעור, אסורים, אך אין נענשים. מכאן שהרישא שכתוב שחייבים עליהן מיתה וחומש .רועישכ לכא רשאכ רומא |
|
האבה הלאשה 
|
|
2 הבושת תשלום הקרן ניתן לבעלים משום שהפסיד להם את ממונם, תשלום החומש הוא משום עונש וכפרה על שאכל קודש, ולכן יכול לתת לכל כהן שירצה. |
|
האבה הלאשה
|
|
3 הבושת קילו (או כל מידה אחרת) של תרומה או חלה שנתערב במאה קילו של חולין, הרי הוא בטל, וכל התערובת מותרת לזרים. |
|
האבה הלאשה
|
|
4 הבושת כי יש גזרה שמא מחשש שייגע הטהור בטמא הוא יבוא להפריש שלא מן הסמוך והקרוב לתבואת הטבל והעיסה, וזה אסור, שהרי אין מפרישין אלא מן המוקף. |
|
האבה הלאשה
|
|
5 הבושת החשש הוא שהאדם עלול לכבות את הדלקה, כיוון שהוא בהול על ממונו, ואם נתיר לו להציל יותר משלוש סעודות, יכבה את הדלקה כדי להציל את ממונו. כיוון שהגבלנו אותו להציל .הקלדה תא תובכל אובי אלו ,לוהב וניא ,רתוי אלו תודועס שולש |
|
האבה הלאשה
|
|
6 הבושת טעמו של רבי יוסי: היות שיום השבת הוא יום שחייבים לאכול בו שלוש סעודות, ובעצם ההוצאה אין כל איסור [כיוון שמותר להציל רק לחצר המעורבת], לא נחלקו חכמים והתירו לעולם להציל בשיעור זה. |
|
האבה הלאשה
|
|
7 הבושת יש אומרים שמותר להם להציל אפילו יותר ממזון שלוש סעודות בלא הגבלה, כי אין זה ממונם ואינם בהולים ואין חשש שיבואו לכבות. ויש אומרים כיון שהם יכולים לזכות מההפקר לעצמם, וטבעו של אדם לזכות במקסימום, גם עליהם יש חשש שמתוך בהילותם לזכות במקסימום יבואו לכבות. |
|
האבה הלאשה
|
|
8 הבושת מדובר בפיקחים "יראי שמים" שאינם רוצים ליהנות מאחרים, כי הם יודעים שבעל הבית הפקיר בעל כורחו את מה שהם הצילו. |
|
האבה הלאשה
|
|
9 הבושת מחג השבועות ועד חג הסוכות מביא ביכורים וקורא, כי אין קריאה אלא בזמן שמחה, ועיקר השמחה הוא בזמן זה. מחג הסוכות ועד חנוכה מביא ביכורים ואינו קורא, כי שמחת אותה ('ו ,א"פ) .תוכוסה גחב הרמגנ רבכ הנש |
|
האבה הלאשה
|
|
10 הבושת בראשונה כל מי שידע לקרוא את פרשת הביכורים היה קורא בעצמו ידע לקרוא היו קוראים וענמנ אורקל ועדי אלש הלא הז גהונ תובקעב .ארוקה רחא הנוע אוהו השרפה תא וינפל מלהביא ביכורים מפני הבושה, לכן התקינו תקנה שגם מי שיודע לקרוא אינו קורא בעצמו, אלא קוראים לפני כולם בשווה. (פ"ג, ז') |
|
האבה הלאשה
|
|
11 הבושת כי האישה אינה יכולה לומר את הפסוק "אשר נתת לי ה' ", שהרי בתחילה לא נתחלקה הארץ .םישנל |
|
האבה הלאשה
|
|
12 הבושת שתי השיטות ונימוקיהן: – אינו קורא, כי אינו יכול לומר "לאבותינו לתת לנו", שאין אבותיו מישראל, והגרים לא קיבלו חלק בארץ. – קורא, כי יכול לומר "לאבותינו לתת לנו", מפני שהארץ ניתנה לאברהם, והוא אב לגרים. ('ד ,א"פ) |
|
האבה הלאשה
|
|
13 הבושת במקדש תוקעים, כיוון שלא אסרו דבר במקדש משום גזרה. ובמדינה אין תוקעים, גזרה שמא ילך אצל הבקי ללמוד ויעביר את השופר ארבע אמות ברשות הרבים. (פ"ד, א') |
|
האבה הלאשה
|
|
14 הבושת כי במקום שיש בית-דין הם היו מזהירים את העם שאסור להעביר את השופר ברשות הרבים. |
|
האבה הלאשה
|
|
15 הבושת ( )1במקום שיש בית-דין, אפילו שאינם קבועים באותו מקום, אלא במקרה היו שם. ( )2ביבנה בלבד, ששם ישבה הסנהדרין הגדולה, ולא בבית-דין אחר. ( )3בכל מקום שיש בו בית-דין קבוע בלבד, אבל במקום שבית-דין היה שם במקרה אין .םיעקות |
|
האבה הלאשה
|
|
16 הבושת שני הדברים שבהם ירושלים הייתה יתרה על יבנה: ( )1בירושלים: היו תוקעים בכל העיר אפילו שלא בפני בית-דין, כל זמן שבית-דין היה יושב .[תועש שש דע ונייהד] שדקמב ביבנה: תוקעים רק בפני בית-דין. ( )2בירושלים: בכל עיר שמתקיימים בה ארבעת התנאים הבאים תוקעים גם בה כמו :םילשוריב – שהיא רואה את ירושלים. שומעת את קול השופר שתוקעים בירושלים. קרובה לירושלים [שהיא נמצאת בתחומה]. – אנשיה יכולים לבוא לירושלים ברגל [שאין נהר מפסיק ביניהן]. ביבנה: תוקעים רק בפני בית-דין. |
|
האבה הלאשה
|
|
17 הבושת אחר העני הולכת העניות. (ביכורים פ"ג, ח') |
|
האבה הלאשה
|
|
18 הבושת בדיני נפשות אין מכריעים לחובה ברוב של אחד. (סנהדרין פ"ה, ה') |
|
האבה הלאשה
|
|
19 הבושת בדיני נפשות אם הדיינים עומדים לחייבו, אין גומרים את דינו באותו יום, אלא משהים את גמר הדין למחר. (סנהדרין פ"ה, ה') |
|
האבה הלאשה
|
|
20 הבושת אל תאמר דבר שאי-אפשר להבינו בעיון ראשון, ותסמוך שסופו להיות מובן :דחא שוריפ לשומע אם יעמיק בו. אם יש לך סוד, אל תגלהו אפילו בינך לבין עצמך, מפני שסופו להתגלות. (אבות :רחא שוריפ ('ד ,ב"פ |
|
האבה הלאשה
|
|
21 הבושת .הכלהכ אלש הרותה תא שרפמ :דחא שוריפ (א"י ,ג"פ תובא) .היסהרפב הרות ירבד לע רובעל וינפ זעמ:רחא שוריפ |
