קיץ תשנ"ז

פברואר 24, 2010 · בית

תווצמ טקל הפ לעבש הרות


שאלון מספר – 5108קיץ תשנ"ז 1997

 

פרק ראשון ( 40נקודות)


.(! הבוח) 1 הלאש לע ינע
.םלוכסעיפים (א-ה), ועלייך לענות על השימח וז הלאשב




1 הלאש

לברך השם אחר אכילת מזון


אכל פת כשיעור ביצה ולא שבע, ומסופק אם בירך ברכת המזון – האם חייב לברך

?קפסמ    
השיטות בעניין זה, וצייני את נימוקיהן. ( 10נקודות)יתש    בתשובתך הסבירי את הדין לפי

מי שמסופק אם בירך ברכת התורה ורוצה ללמוד תורה – האם חייב לברך מספק? נמקי.

(תודוקנ 5)    

אישה המדליקה נרות שבת, ומסופקת אם בירכה "להדליק נר של שבת" – האם חייבת

    לברך מספק? נמקי. ( 5נקודות)

שיטות בנוגע לשאלה: האם ברכה אחרונה לאחר יתש בעל "ספר החינוך" מביא

תחא לכ     אכילת פירות משבעת המינין היא מן התורה או מדרבנן? הסבירי את הנימוק של
(תודוקנ 10) .הלא תוטישמ    

"לפי שהוא ברוך-הוא, לא ישאל מן החומר לעבדו ולהודות בטובו, רק אחר שיקבל פרס

    ממנו… אבל… שהוא חלק השכל… וקודם קבלת התועלת יבין אותו על כן יחייבנו האל
    להודות… קודם…"
    מהי השאלה שבעל "ספר החינוך" משיב עליה בדבריו אלה, ומה היא תשובתו? ( 10נקודות)


הבושת

(תודוקנ 40) ינש קרפ

.(תודוקנ 20 – הלאש לכל) 4 – 2 תולאשהמ םייתש לע ינע



2 הלאש

תבשב הכאלמ תושעל אלש


.ךייתובושתמ תחא לכ המקרים שלפנייך? נמקי ינשב האם יש חיוב מלקות

.תבשב ומצעב הכאלמ השועה (1)    
    ( )2המצווה על בנו הקטן לעשות מלאכה בשבת, ועשה.
(תודוקנ 10)    

"דיני המצווה, כגון מה הן הדברים שנקראים עיקר מלאכות לחייב בהן העושה אותן,

."רדגל ,ל"ז ורסאש תולקה תוכאלמהו     כגון ארבעים מלאכות חסר אחת…
דוגמאות למלאכות מעין אלה. ( 5נקודות)יתש יאיבהו ,שגדומה טפשמה תא יראב    

"והטעם, לפי שסיבת עשיית המצווה הוא האדם, וקיום הסיבה הוא קיום הכול".

    בארי משפט זה. איזה דין בעל "ספר החינוך" בא לנמק בדבריו אלה? ( 5נקודות)


הבושת



3 הלאש

בלול תליטנ תווצמ


"ועוד יש בארבעה מינין אלו עניין אחר, שהם דומים לאיברים שבאדם היקרים".

םייומידמ דחא לכ     לאילו איברים דומים ארבעת המינים, ועל איזו מסקנה מעשית רומז
(תודוקנ 10) ?הלא    

מדוע אין נוטלין את ארבעת המינין בשבת, ומדוע במקדש היו נוטלין גם בשבת?

(תודוקנ 5)    

"כפת תמרים", "ענף עץ עבת".

   ( )1מה למדו חכמים מהכתיב חסר הוי"ו שבמילה "כפת"?
   ( )2איזה דין למדו חכמים מהמילה "עבת"?
(תודוקנ 5)   


הבושת



4 הלאש

לקרות שמע פעמיים בכל יום


תאז ותבשחמ רמשמל ול היהי אלה – ויתובשחמ לכמ תחא ונממ איבחהל לכוי אלו"

."הזה רבדב ויפ תאדוהו    
דברים חייבים לעשות בעת קריאת שמע כדי לצאת ידי חובה?ינש וליא    
    נמקי את דברייך על-פי המבואר בפיסקה זו. ( 10נקודות)

"ודברת בם בשבתך… ובשכבך ובקומך".

.הלילה לכ הנמז – הלילה לש עמש תאירקו ,תועש שולש דע הנמז – תירחש לש עמש תאירק    
מזמנים אלה? ( 5נקודות)דחא לכ     כיצד בעל "ספר החינוך" מנמק

"צריך לדקדק באותיותיה, ואם לא דקדק בהן – יצא".

דוגמאות שונות להמחשת דין זה. ( 5נקודות)יתש יאיבהו ,הז טפשמ יראב    


הבושת

(תודוקנ 20) ישילש קרפ



.(תודוקנ 10 – הלאש לכל) 7 – 5 תולאשהמ םייתש לע ינע




5 הלאש

ללכת ולהידמות בדרכי השם יתברך


"'ושם דרך אראנו בישע אלוקים' – דרשו הם: אל תקרי 'ושם' (שי"ן שמאלית) אלא ושם
."'(תינמי ן"יש)
מהי המסקנה המעשית מדרשה זו, לפי הסברו של בעל "ספר החינוך"?


הבושת



6 הלאש

תוכוסה גחב לארשי לכ ליהקהל


"והעובר על זה… ביטלו 'עשה' זה, ועונשם גדול מאוד".
מדוע בעל "ספר החינוך" סובר שמבטל 'עשה' זה עונשו "גדול מאוד", יותר מעונשו של מבטל
?תרחא 'השע' תווצמ

הבושת



7 הלאש

מצוות אהבת השם


"ואמרו זכרונם לברכה שזאת האהבה תחייב האדם… כמו שמצינו באברהם".
כיצד מצוות אהבת השם באה לידי ביטוי, על-פי מה שמצינו באברהם אבינו?

הבושת

תשובות בתורה שבעל פה – לקט מצוות מספר החינוך
שאלון מספר – – 005108קיץ תשנ"ז




(!הבוח) 1 הבושת

הכלל הוא שספק דרבנן לקולא וספק דאורייתא לחומרא, ולכן המסופק אם בירך ברכה

שחיובה הוא מדאורייתא חייב לברך מספק, והמסופק אם בירך ברכה שחיובה הוא מדרבנן
אינו חוזר ומברך מספק.
לפי השיטות הסוברות שחיוב ברכת המזון מדאורייתא הוא לאחר שביעה, כיוון שלא שבע, לא
יברך מספק.

כיוון שברכת התורה לפניה היא מדאורייתא, הרי שאם מסופק אם בירך, צריך לברך

.קפסמ

כיוון שכל ברכות המצוות חיובם הוא רק מדרבנן, הרי שאם מסופקת אם בירכה, אינה

צריכה לברך מספק.

בספר דברים, פרק ח', פסוקים ח'-י' כתוב: "ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ

זית שמן ודבש, ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם לא תחסר כל בה… ואכלת ושבעת
."תכרבו
– השיטה הסוברת שלאחר אכילת כל שבעת המינין חייבין לברך מהתורה, מסתמכת על
הפסוק "ואכלת ושבעת וברכת" שמתייחס אל כל שבעת המינין שהוזכרו לפניו.
– השיטה הסוברת שרק לאחר אכילת מזון ושביעת מזון חייבים לברך מהתורה, מסתמכת על
הסמיכות של המילה "לחם" ל"אכלת ושבעת וברכת", ולפיהם חיוב ברכה אחרונה מהתורה
הוא רק לאחר אכילת מזון כמו לחם.

השאלה היא מדוע חייבה התורה לברך ברכת התורה לפני הלימוד, ואילו במזון חייבה

התורה לברך רק לאחר האכילה.
התשובה היא: כיוון שהקב"ה לא מבקש מן האדם להודות לו, אלא רק לאחר שהאדם מכיר
בטובה שקיבל, ולכן במזון, שהברכה היא על הנאת הגוף, האדם חייב לברך לאחר ההנאה,
עדוי לכשהו ,לכשה קלח אוה הרות דומיל לבא .הליכאה רחאל קר תאזו ,ופוג תאנה ונייהד
ומכיר את תועלת הלימוד עוד לפני שלמד, לכן חייב לברך לפני הלימוד.


האבה הלאשה



2 הבושת

העושה מלאכה בעצמו בשבת אינו חייב מלקות, כיוון שהלאו "לא תעשה כל מלאכה

אתה וכו' " הוא לאו שניתן לאזהרת מיתת בית-דין, ואין לוקין עליו.
המצווה על בנו קטן לעשות מלאכה בשבת ועשה, אינו חייב מלקות, כיוון שאין מלקות לעולם
במעשה אחרים (כיוון שזהו לאו שאין בו מעשה).

חכמים אסרו לעשות מלאכות קלות – אף על פי שאינן אסורות מהתורה – לגדר, על-פי

הכלל שעשו סייג לתורה, כדי שלא יבוא לעבור איסור שהוא מן התורה.
:תואמגוד
.תבשב הצקומ לוטלט רוסיא (1)
.תילמרכב לוטלט רוסיא (2)
.הכרדכ אלש הכאלמ תיישע רוסיא (3)

הערך העליון בכל ציוויי התורה הוא האדם, שיחיה ויקיים מצוות, ועל-ידי קיום המצוות

יגיע לשלמות, כמו שמבואר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה
ומצוות". בטעם זה מסביר בעל "ספר החינוך" את הדין שפיקוח נפש דוחה את כל המצוות,
.חבושמ הז ירה תושפנ תלצה ליבשב תבש ללחל זירזה יכו


האבה הלאשה



3 הבושת

האתרוג דומה ללב. הלולב דומה לשדרה. ההדס דומה לעיניים. הערבה דומה לשפתיים.

הלב הוא משכן השכל, לרמוז שיעבוד האדם את בוראו בשכלו.
השדרה היא העיקר שבאדם, לרמוז שיישיר כל גופו לעבודתו ברוך הוא.
העיניים, לרמוז שלא יתור האדם אחר עיניו ביום שמחת לבו.
שפתיים, לרמוז שישים רסן בפיו ויכוון דבריו ויירא מהשם אף בעת השמחה.

אין נוטלין את ארבעת המינין בשבת, משום גזרה, שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד

ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים.
במקדש היה ניטל אף בשבת, כיוון שאין גוזרין גזרת שבות במקדש.

"כפת", לרמוז שהחיוב שניקח רק לולב אחד ולא שניים.

"עבת", שיהו עליו עשויין "תלתא תלתא בקנא", כלומר שלושת העלין יוצאין מעוקץ אחד.


האבה הלאשה



4 הבושת

שני הדברים הם:

. ויפב תקיודמ עמש תאירק (1)
.בלה תנווכ (2)
האדם צריך זיכרון תמידי במלכות שמים לשמרו מן החטא, ולכן צריך לקבל על עצמו עול
מלכות שמים פעמיים ביום על-ידי שיבטא זאת בפיו, וגם יכוון לבו לדברים שהוא אומר, לפי
שאין אדם נזכר בשום דבר אלא אם כן ישים כוונתו לבו.

:"ךבכשבו"

הזמן הוא כל הלילה, שזמן שכיבה הוא כל הלילה, כפי שנאמר: "ושכבתם ואין מחריד", וכן
"לא שכב עד יאכל טרף", משמעותה כל שעת שכיבה. ועוד שבני אדם חלוקים הם בשעת
שכיבתם, יש מהם שאינן שוכבין עד חצי הלילה, ויש עד סופה, ויש ששוכבין מיד בתחילת
הלילה, ולכן כוונת התורה במילה "בשכבך" כל הלילה.
:"דמוקבו"
הזמן הוא עד השעה השלישית, ולא משמע להו הקימה כל היום כמו השכיבה, שאין דרך אחד
מבני אדם שהוא בריא שיקום ממיטתו בסוף היום או אפילו באמצעו.

אין העניין שלא יזכיר התיבות והאותיות, שבזה ודאי לא נאמר שאם לא דקדק יצא, שכל

.ותבוח ידי אצי אל ולוכ עמש תאירק ארק אלש
אלא שלא דקדק, כלומר, לא נתן רווח בין הדברים, כגון בכל לבבך, לא התיז זי"ן דתזכרו או
שלא האריך בדל"ת.


האבה הלאשה



5 הבושת

האדם צריך לבחור לעצמו תמיד את הדרך הטובה והממוצעת, ולא יתרחק אל הקצוות לעולם,
וזאת המשמעות של המילה "ושם דרך", שיהיה האדם שם דעותיו תמיד, מלשון שומה, שישום
.ויכרד תא

האבה הלאשה



6 הבושת

כי מצוות "הקהל" היא עמוד חזק וכבוד גדול בדת. מכיוון שנקהלים כל העם ביחד אנשים,
נשים וטף, וישאלו מה הקיבוץ הרב הזה שנתקבצנו יחד כולנו? ותהיה התשובה, לשמוע דברי
התורה, שהיא כל עיקרנו והודנו ותפארתנו, ויבואו מתוך כך לספר בגדל שבחה ובהוד ערכה,
ויכניסו הכול בלבם חשקה, ועם החשק בה ילמדו לדעת את השם, ויזכו לטובה, וישמח השם
.וישעמב

האבה הלאשה



7 הבושת

כאשר יגיע האדם לאהבת השם, יפעל וישפיע גם על אחרים לעבוד את השם, כמו שמצינו
באברהם אבינו שהשפיע גם על אחרים לעבוד את השם.




           
תוכן תושבע
           
תוכן מבחנים בתושבע