שאלון מספר 009111 – יחידת לימוד בסיסית, חורף תשס"ג

שאלון מספר 009111 – חורף תשס"ג, 2003

שאלה 1


קרא את הפיוט שלפניך, וענה על הסעיפים א-ג שאחריו.

ה תנערי ,מעפר קומי,

    לבשי בגדי תפארתך עמי,

    על יד בן ישי בית הלחמי,

    קרבה אל נפשי גאלה.


לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה.

שאלה 2

אדם מול בוראו


בחר בשני שירים שלמדת.

א. תאר את עמידת האדם מול בוראו בכל אחד מהשירים. (20 נקודות)

ב. ציין אמצעי אמנותי מאחד השירים שבחרת, והסבר את תרומתו לשיר. (14 נקודות)

במשפחה


היחסים בין הדורות יכולים להתאפיין בהערכה ובהוקרה, או בביקורת ובמרד, או בשילוב ביניהם.

א. בחר בשני שירים שלמדת ותאר את אופי היחסים בין הדורות בכל אחד מהם. (20 נקודות)

ב. ציין אמצעי אמנותי מאחד השירים שבחרת, והסבר כיצד הוא תורם לביטוי יחסים אלה. (14 נקודות)

פרק שני – סיפור קצר, נובלה ומעשה חכמים (33 נקודות)

שאלה 5


בחר בסיפור קצר או במעשה חכמים שלמדת.

הסבר רעיון מרכזי ביצירה שבחרת ושתי דרכי עיצוב התורמות לביטוי רעיון זה (מוטיב, סמל, תיאורי טבע וסביבה, מבנה דיאלוג ועוד).

ציין והסבר שני קווי דמיון בין השיר שבחרת לבין השיר "ארן" (16 נקודות)

שאלה 6


קרא את הקטע שלפניך, וענה על הסעיפים א-ב שאחריו.

שאלה 7


א. "סיפור בתוך סיפור" הוא אמצעי ספרותי מרכזי ב"ויהיה העקוב למישור".

לאחר הסיפור על המוכסן, שממנו למדו הבעש"ט ותלמידיו את מידת הביטחון, המספר אומר:

פרק שלישי – דרמה וקריאה מונחית (ספר קריאה) (33 נקודות)

שאלה 8


תאר תמונה בדרמה שלמדת שבולט בה יסוד המתח, והסבר כיצד המתח נוצר בתמונה שתיארת.

שאלה 9


תאר את התמודדותו של הגיבור עם עצמו או עם סיבתו בספר שקראת.

"לכה דודי"

א. שני הנושאים שהפיוט עוסק בהם הם השבת והגאולה.

הקשר בין שני הנושאים מבחינת התוכן: השמחה על הגאולה הקרבה מאפשרת שמחה מלאה

בשבת. (מוטיב השמחה משותף לשני הנושאים).

הפייטן מתבסס בפיוט על מדרשי חז"ל הקושרים בין הנושאים: "אין ישראל נגאלים אלא

בזכות שבת", "אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן – מיד נגאלין" ועוד…

הקשר מבחינת הצורה: אקרוסטיכון, חריזה משותפת – "לה" – בין השורה הרביעית של כל

בית לפזמון החוזר.

ב. הבדלים בין הבית האחרון לשאר בתי השיר: בבית האחרון חריזה אחידה לאורך כל הבית, אין אקרוסטיכון, בבית האחרון יש פנייה ישירה לשבת: הפייטן קורא לשבת לבוא ל"תוך אמוני עם סגולה" "בואי בשלום, בואי כלה" בשאר הבתים יש פנייה לעם ישראל או לירושלים.

ג. יש דוגמאות רבות המתקשרות לנושאי הפיוט, חשוב להסביר את תרומתם למשמעות הפיוט. למשל: השיבוצים מפרקי הנחמה מדגישים את האווירה ואת התחושות על ידי העברה מרוח הפסוק לפיוט: "עורי עורי לבשי עוזך", "התעוררי התעוררי קומי ירושלים", "ימין ושמאל תפרוצי". "עורי עורי שיר דברי" (משירת דבורה לאחר שמחת הניצחון) מבטא את רגשות השמחה בבוא הגאולה.

השיבוצים והאזכורים בקשר לנושא השבת מדגישים את חשיבות השבת בעיני הפייטן הקורא

למתפללים לקבל את השבת בשמחה: "שמור" "וזכור" ע"פ עשרת הדברות ב"יתרו"

וב"ואתחנן", "בדיבור אחד" ע"פ הגמרא במסכת שבועות כ ע"ב, "מראש מקדם" "סוף מעשה

במחשבה תחילה" ע"פ המדרש בבראשית רבה – השבת עלתה במחשבה לפני בריאת העולם.

ובזוהר מתוארת השבת כ"מקור הברכות" לכל ימי השבוע.

"לבדי" ביאליק – עמידת האדם מול בוראו אינה חד משמעית. מצד אחד תחושת תלות של הגוזל בציפור – האם, ומצד אחר דאגה לכאבה של האם ותחושת אחריות לגורלה. בתחילת השיר הדובר תלוי בחסדי הבורא כגוזל הזקוק להגנת הציפור – האם. במהלך השיר, עם גדילתו הפיסית וההתבגרות הנפשית, היחס משתנה והופך למורכב. הגוזל, המודע לחרדת האם, נוכח כי למעשה היא אינה מסוגלת כבר להגן עליו (כנפה שבורה ורועדת). יחד עם זאת אף הוא נכסף "לחלון לאור". הוא חש באחריות הרובצת עליו – אם יעזוב את הקן, הציפור תישאר בודדה.

"תפילה לאם בטרם שחרית" / חווה פנחס כהן – האם מתפללת לבורא כבר בתחילת היום. היא פונה אליו באופן ישיר ומבקשת ממנו שתוכל לתפקד כאימא טובה לילדיה. הבקשות מתייחסות לתקינות מערכת היחסים בינה לבין בני ביתה. פנייתה אל האל מעידה על אמונה רבה ביכולתו להעניק לה מטובו – "תן בי אהבתך". הפעולות היומיומיות שלה מדומות לפעולות הקודש של הכהן, המקריב את קרבן התמיד וקרבן התודה. במסירותה השלמה למשפחתה היא רואה מעין עבודת ה', ולכן היא פונה אל הבורא שיסייע לה בכוחות נפשיים למלא את ייעודה.

ב. יש לציין אמצעי אומנותי מאחד השירים ולהסביר את תרומתו לשיר.

"לבדי" – המטפורה המרכזית של גוזל וציפור או הרמיזות הרבות תורמות לביטוי הנושא.

"תפילה לאם.." – ריבוי פעלים מבטא את מכלול מעשיה של האם כלפי ילדיה.

"בעיניו היו שרות" / זלדה – בבגרותה יחסי הערכה לאב ותחושת החמצה על כך שבילדותה היא לא ידעה להעריך את סגולותיו וללא הצדקה ביקרה אותו.

"שיר בן לכבוד אמא" / גרינברג – שיר הלל לאם. הדובר מעריך ומכיר טובה לאם. הוא מודע לכך שחייו והצלחותיו הם בזכות הטיפול המסור של האם בילדותו.

"דברי רקע ראשוניים" / ביטון – הדובר חי בעולם חצוי. הוא מעריך את תרבות הוריו (תרבות מזרחית), אך הוא כבר התרחק מעולמם לעבר התרבות המערבית (מסות של בך). הוא אינו מזלזל ואינו מורד בעולמם, להיפך, הוא מעריך הן את התנהגותם והן את ערכיהם, והוא מסתיר מפניהם את נטייתו לעולם מושגים שונה.

ב. יש לציין אמצעי אומנותי מאחד השירים שנבחרו ולהסביר את תרומתו לביטוי היחסים.

"שיר בן לכבוד אמא" – אנפורה ("שכר"), פרוט – מדגישים את רצונו להודות על כל הטוב שהאם גמלה לו.

"דברי רקע ראשוניים" – חזרה על הפועל "רחק" מבטא את השוני בין הבן לאימו.

חזרה על המלים: אמי אמי, אבי אבי, אני אני – מבטא את הכאב של הדובר על התהליך הרוחני שעבר.

"בחזרה לאושוויץ" / טריינין – הכותרת מביעה את תוכן השיר כולו: זיכרון האירועים באושוויץ (בית 1), הרצון לחזור לשם (בית 2), החזרה הממשית למחנה עצמו והלם הפגישה (בית 3)

"כתונת איש המחנות" / טריינין – בכותרת שתי מילים טעונות. המילים "איש המחנות" מבטאות בברור כי תוכן השיר קשור לאימת השואה. למילה "כתונת" יש שתי משמעויות: אחת חיובית, הקשורה לאהבתו והעדפתו של יוסף, הבן האהוב, והמשמעות השנייה מתקשרת לכתונת הפסים שלבשו אסירי המחנות. כתונת הפסים שהייתה סמל לבחירתו של יוסף על פני אחיו, נעשתה בשיר סמל של בחירה למוות של קורבנות השואה. הניגוד בין שתי הסיטואציות המתוארות יוצר את האירוניה בשיר.

ב. יש לציין אמצעי אומנותי אחד בכל שיר ולהסביר כיצד הוא מסייע לביטוי הנושא.

"בחזרה לאושוויץ" – מצלול המבטא את צליל שקשוק הרכבות כפי שנחרטו בזכרון הדובר.

מבנה השיר מבטא את השלבים בתהליך שעבר הדובר.

"כתונת איש המחנות" – החזרה על המילה "לא" מבטאת את הניגוד בין התשתית המקראית לבין המציאות האכזרית של היהודים במחנות המוות.

"המצוד" / אפלפלד – יהודי אינו יכול לברוח מגורל עמו. ניסיונותיו של יאנק לברוח מזהותו היהודית אינם מצליחים. הוא מגלה את העליונות הרוחנית של אחיו ומבין שהוא נדון לסבול יחד עם בני עמו. דרכי עיצוב: מוטיבים – המצוד (הגורל היהודי), מבטי העיניים (אפיון היהודי)

סמלים – הנהר הזורם מסמל את הזמן הזורם. ההיסטוריה היהודית הרצופה בנדודים לאורך כל הדורות. צלצול הפעמונים – סמל לנוצרים הפורעים ביהודים או אדישים לגורלם המר.

"מר עוקבא" – מצווה לתת צדקה בצורה שתתאים לעני הזקוק לה.

דרכי עיצוב: השוואה (אנלוגיה) בין צורת הנתינה של מר עוקבא לבין נתינת הצדקה על ידי אשתו. דיאלוג – דברי אשת מר עוקבא המסבירים מדוע היא לא נפגעה ברגלה, במה יתרונה על בעלה. מר עוקבא אינו מדבר והוא רק מגיב "חלשה דעתו".

ב. יש להסביר שתי דוגמאות נוספות שיש בהן ביקורת: ביקורת על הרבנית הזקנה הכעסנית, ביקורת על החכם הירושלמי המתרכז בלימודו ואינו שם לב לאורח, ביקורת על אנשי ירושלים המזניחים את העיר ואת פיתוחה, ביקורת על שוטרי המנדט המתעללים במתפללים ליד הכותל המערבי…

ב. יש לספר בקצרה אחד מהסיפורים שהם בחינת "סיפור בתוך סיפור (% 50)

יש להסביר את תרומת הסיפור ליצירה ( % 50)

למשל לספר את "מעשה הרב מקוזניץ והגנב. יש להסביר את הקשר ואת התרומה – בסיפור זה נזכר מנשה חיים ובו הוא מוצא היתר והצדקה לתכנית של אשתו ללכת ולקבץ נדבות. "אותה שעה נשאו קל וחומר בעצמם. מה גניבה שהיא עבירה חמורה וענשה מרובה דוחה את הבושה… קל וחומר לבקש נדבה בשעת הדחק שהיא מצווה גדולה לעושיה…" הצורך של מנשה חיים להצדיק את "יציאתו לגלות" לשם קיבוץ נדבות מגלה את אופיו הפסיבי. הוא למעשה נכנע לדרישת אשתו ופועל בניגוד לרצונו, וכדי להימנע מתסכול הוא משכנע את עצמו שהוא עושה מעשה חיובי. יש כאן גם יצירת אשלייה אצל הקורא שסופו של מנשה חיים להצליח, כמו במעשה של הרב מקוזניץ. אך הוא אינו זוכה להצלחה, כי אין הוא ראוי לה כמו הרב מקוזניץ.

או לספר את סיפור "מעשה בקבצן גרגרן וחצוף והגאון ר' ענזיל מסטרי". הקבצן שפגש את ר' ענזיל בבית המרחץ והוטעה לחשוב שר' ענזיל אינו נותן די אוכל לעניים שהוא מזמין לסעודת השבת…

התרומה ליצירה- בסיפור זה יש ביקורת חריפה על עשירי הקהילה המתעללים בעניים. יש תיאור חי של הפער הגדול בין המעמדות בעיירה היהודית. כמו כן הסיפור מבטא את הדרגה הנמוכה של הקבצנות אליה הגיע מנשה חיים. הוא הופך לקבצן טיפוסי, שומע את דבריהם ונהנה מבדיחותיהם.

"ילדי הצל" / בן ציון תמר: במסיבת החתונה של יורם ונורית, יורם מתחמק מנורית, מסתכל במכתב ומסתיר אותו מנורית (כמו בפעם קודמת). זיגמונט פוגש את יורם, בוחן אותו בקפידה ונראה שהוא מכיר אותו. המתח נוצר כתוצאה מערפול מכוון על ידי המחבר. הפרטים אינם ברורים הן לדמויות הפועלות עצמן והן לצופים בדרמה. בהוראות לבמה נאמר שיש ערפל. ואמנם יש פרטים סתומים ומעורפלים שיש להבהיר אותם כדי להפיג את המתח. (מה כתוב במכתב ? מה פשר הדברים הסתומים של זיגמונט ? האם זיגמונט באמת מכיר את יורם?)

בתמונה השישית (בחלום הסימולטני) – מתברר לצופה שיש קשר משפחתי בין יורם לזיגמונט. אך עדיין הצופה חש במתח שלפני גילוי הזהות והסוד של שתי הדמויות.

במערכה השנייה בתמונה שישית – זהותו של זיגמונט כבר ידועה ליורם ובדיאלוג בינו לבין יאנק ובינו לבין נורית הם מתלבטים מה יעשו עם ידיעה זו. קיימת מתיחות בין הדמויות וקושי להחליט בדילמה המוסרית. בעיות אלו יוצרות את המתח בדרמה עד למציאת הפתרון על ידי יורם וזיגמונט.

"בעלת הארמון" / לאה גולדברג. – לאחר שלנה נכנסת לחדר דרך דלת הסתרים, דורה, זאנד וזאברודסקי נשארים המומים ומבוהלים. המתח גובר כי הם פוחדים שמא לנה תשתה את הרעל. לאחר רגע זאברודסקי מתכחש לעצם מציאותה של לנה. הוא מנסה להוכיח להם שהם חולמים או הוזים הזיות משונות. המתח נשאר בשיאו במשך רגעים אחדים עד שלנה מופיעה שוב.

"הקפות ביער" / דלין מתיה – שאול מתמודד עם אביו ועם אחיו הממשיכים את המסורת המשפחתית של חטיבת עצים. הוא מורד בתפיסת עולמם ופורץ לעצמו נתיבים חדשים. (כורה יהלומים, מקים מפעל לרהיטים). התמודדות זו כרוכה בלבטים רבים, כי הוא קשור למשפחתו, אוהב אותם ודואג להם. ברומאן תיאורים יפים של התמודדותו של שאול ושל אחרים באיתני הטבע ובחיות המצויות ביערות דרום אפריקה. בקטעים רבים יש תיאור התמודדותו של שאול במשפחות האנגליות העשירות המנצלות את תמימותם של חוטבי העצים (ההולנדים). הוא מצליח במאבקיו ונושא לאשה את קייט, בתו של מקדונלד העשיר, שאצלו הוא עבד עבודת פרך. הוא מצליח לחדש את הקשר גם עם בני משפחתו המבינים שמאבקיו היו מוצדקים.

(על התלמיד לגלות בקיאות ביצירה)