לעמד על מהות הדברים ועל ענינם יוכל רק השכל הבריא. אמנם כל מי שיש לו
שכל בפעל, כמלאכים, ישיג את הענינים ואת המהויות בעצמותם בלא זקה למקרים
מתווכים. אבל שכלנו אנו, שבתחלה אינו כי אם בכח, בהיותו נתון בתוך חמר ,
אינו יכול להכיר את הדברים כי אם בחסד מיוחד שעשה בנו האלה ית' בחכמתו ,
בשימו בחושים סגלות וכחות לתפס את מקרי המוחשים המופיעים תמיד באותה
הדמות לכל המין האנושי: כי אין הבדל בין ראיתי לראיתך שהשטח ההוא המעוגל,
המאיר, המחמם הוא השמש. ואם כי השכל דוחה תארים אלו – אין בכך הפסד
לידיעתנו הנכונה, להפך: עדות זו תועיל לנו בבואנו לדון על הדברים שאנו
רוצים להכיר. כך אדם משכיל ופקוח עינים המחפש את הגמל שאבד לו ימצא
תועלת במה שאומר לו חלש הראות, הפוזל: "אני רואה שתי כרכיות במקום
פלוני", – כי מדברים אלה מבין הפקח כי הלז ראה אמנם את הגמל, אך חלשת
ראיתו צירה לו גמל זה ככרכיה, ופזילתו צירה לו את האחד כשנים; נמצא הפקח
מוצא תועלת בעדותו של חלוש הראיה ודן לכף זכות את המעיד ומיחס את רוע
תאורו של זה לרוע ראיתו. ביחס כזה אל השכל נמצאים החושים ואף הכח המדמה .

(ד"י 'מע ,המדקה) "…יהולאה

לפי ר' סעדיה גאון – תפקידן של המצוות השמעיות להרבות שכר ולהביא
את האדם למשמעת פנימית כלפי הקב"ה .

)1ניסיון ההכחדה
)2ניסיון הוויכוח
)3ניסיון החיקוי