מתוך :קורות חשבון העבור -ירושלים תרצ"א
א .א .עקביא
א-יין
ע' /
4 . 4
4.-."-
ו עשוו ו
ו
י~ג'84
למבוא לספר ,קורות חשבון העגור" להת' צבי יפה)
א.
מהותו של הסוד והשתנותה
כתחלה היה הדבר סוד ותעלומה* .סוד העבור" נקרא ,ואמנם סוד כמום
היה אצליחידי סגולה ,חברי פית-דין הגדול שכירושלים .הם קדשו את החדשים
ועכרו אח השנים ,ובכל שנה ושנה היו מודיעים את החלמותיהם ,שנשמעו כעין
גזירות ,לכל הערים והישובים שכארץ ולכל ישראל כתפוצות הנולה .וכך היו
נוהגים לא רק בימים שקדשו על פי הראיה ,שאז אפשר היה לבאר את סכת
התנהגותם בזה ,שביה"ד עצמו לאירע את קביעות השנה הבאה ,עד שבאו העדים
והעידו באיזה יום ובאיזה שעה נראה להםהירח החרש ,אלא גם אחרי כן ,כשתנאי
המקום והזמן הכריחום לבטל את קדוש החודש עפ"י הראיה ועכור חשנים קפדי
מימני האביב המבעיים ,והיו מעברים את השנים עפ"י חשבון ממודר וקבוע ,גם
אז היה חשבונם מוד כמום אתם ,שלא נגלח לשום אדם ,חוץ מיחידים ,גדולי
הדור המומטכים ,ואף הם לא היו מודיעים את תוצאות חשבונם לכמת שנים כבת
אחת (חוץ מבמקרים יוצאים מן הכלל) אלא בכל שנה ושנה ,ביסים שלטן ראש
השנה ועד יום חכפורים,ע"י שלוחים מיוחדים.והיו מקרים ,שהשלוחים לא הספיקו
להגיע לכל תפוצות הנולה עדיום הכפורים ,ובני ישראל נמצאו במכוכח ולא
ידעו באיזה.יוםיענו את נפשזתם כטצות התורה ,ורבים היו מתענים טשום ספק
שני יפים ,ובכל זאת לא השגיחו בזה חכרי ביחיד בארץ ישראל ותוסיפו לשטור
על מודם סכל טשטר.
אפשר לדמות ,שבשמירת הסוד הזה ראו חברי ביה"ד כא"יבימים החם את
האמצעי היחידי של השפעה או גם שררה ושלטון על העם ,ולכן לא רצו להוציאו
מידם ,למען אשר יהיו כל בני ישראל בכל תפוצות מושבותם כפופים תסיך
לחכמי א"י ומיחלים בכל שנח למוצא שפתיהם ,לשם מדור זטנם ושטירת טועדיחם,
וכסו כן לתת עי"ז חשיבות יתרה לארץ ישראל ,שתשאר תמיד בשביל כל העם
המרכז הרוחני ,התלשעיני כל ישראל פונות אליו תמיד .ודאי שסבה זו חשובה
היא לטדי ומספיקה לבאר את שמירת מוד העבורבא"י; ובכל זאת אינה היחידה.
יש עוד סכה אחת ,ואולי זוהיא הסבה העקרית ,משום שהיא נובעת מפבע הענין
גופו ,וטסילא היה בה כח מכריח ,בשעה שהמכה הראשונה אינת אלא דבר
* www.daat.ac.ilדעת -אתר לימודי יהדות ורוח
מתוך :קורות חשבון העבור -ירושלים תרצ"א
גלוי סוד השור
שברצון והמכמת הרדית; והיא :ביח"ר שכא"י לא יכול לגלות את סוד-העכור,
משום שסוד זה ,תשכון עכור השנים וקביעותהחדשים ,נשאר ימים רכים לא ברור
ולא קבוע גם אצל הב"ר גופו.
טבע הדבר טהייכ ,שהשכון זה לא יכל להתפתח אלא לאט לאט ,כמשך
הרבה מאות בשנים .מן הנקל לנו למצוא בתלמור רמזים ויותר מרמזים ,שאפילו
כימים קדוטים ,כשקדשו עוד רק עפ"י הראיה ,ככר נמצאו בידי ביה"ד סימנים
ומסתמא נם חשבונות ידועים ,שלפיהם היה ביכלתו לחקור ולברוק את העדים
ולדעת אם אמת או שקר כפיהם .אמנם מצב התכונה בימים ההם היה עוד שפל
למדי ,וכפרט אצל היחורים ,שלא התעמקו אז בשום מרע לשמו ,וממילא לא
הורגלו לדרכי המדע המדויקים ,ובפרם בענין מהלך המאורזת,ענין קשה וממובך
מאד ,שהדיוק הגמור לא הושג בו אלא בעזרת מכשירי התכונה וכלי-ההשקפה
החדשים שהומצאו רק בדורות האחרונים .זאולם ההכרח ,שבא להם ליהודים
ממצות התורה ,לשמור על חדשי הירח ועל תקופת השנה ,בשביל לחונ את חג
הפסח בחודש האביב ואת חג הסכזת בחודש האסיף ,גרם להם להתעסק תמיד
כהשקפות ועיונים בטהלך המאורות ,ואם כי לפי מצב חדכרים בימים ההם היו
ן ספק שברכות הימים נצמברו אצלם לאט-לאט
העיונים גסים יוחד סדי,אפי אי
ידיעות רבות וחשובות במקצוע זה ,שמסתמא נרשמו גם במפר לזכרון ,עד שיכלו
לחשוב בחשבון גם ולדעת טראש את זמן חדוש הירח ,ואפילו גם תקופת האביב.
וכשם שמצד אחד השתטשו בחשבון זה בשביל יבדוק את דברי העדים ,שכאד
להעיד על ראית הירח החדש ,כן מצד שני הוסיפו לחקור בכל חודש את הערים,
בשביך
יותר ויוהד בעזרת הידיעות הנוספות את החשבון הגם שהיה
י
ל
כ
ש
ל
כידם ושהלך הלוך והשתלם מדור לדור .משום זה ראה ביה"ד חוכה לעצטו לשמור
את החשבון הזה לעצמו ולטמרו כדבר-קביה רק ליחידי פגולה הטוסמכים ,ולבלי
גלותו ולבלי פרסמו ברבים ,כל זמן שלא תהא לו וראות ,כי החשבון הגיע לידי
שלימותו הראויה זהוא מכוון אל המציאות ,אל מהיך המאורות האמתי ,כחוט
השערה .וככה נעשהענין עכור השנים ל"מוד העבור" ,שמחמתריוקיו הדקים וסכך
חשבונותיו המדוקדקים היה יסוד כמזם tp,ap1שלפזם איש מן הצד ,ואפילו
לחכמי בבל ,גם בעת שכבר גדלו בתורה ובחכמה מחכמי א"י ,לא היתה אפשרות
ז ,ואם בכל שנה ושנה נודעו להם תוצאות החשבון ,בכל זאת לא יכלו
יניות
להסיק מהן את החשבון גופו.
זפתאזם -יפחזת עתה ,כשאנו משקיפים על הענין מרחוק ,אפשר לנו
לדמות ,כי פתאום היה הדבר -פתאום נגלה הסוד .יצא טרשותם שליחידי
המגולה בא"י ונעשה לקנין כל ישראל .הענין ,שהיה עד עכשיו כטעט בלתי מושג
לאלה שלא באו במודו ,נעשה פתאום פשוט כל כך וקל כל כך ,עד שלפי טכטאו
* www.daat.ac.ilדעת -אתר לימודי יהדות ורוח
מתוך :קורות חשבון העבור -ירושלים תרצ"א
גלוי סוד העבור
5
של הרטב"ם" ,אפילותינוקות שלבית רבןטגיעין ער סופו בשלשה וארבעהימים'.
כל אדם מישראל יש לו היכלת והרשות לעבר שנים ולקבוע חדשים ,ולא רק
לשעתו אלא גם לדורות הבאים.
כל פרשת חשבון-הזמנים העברי ,למן בריאת העולם ועד סוף כל הדורות,
י עולם.
פרושה כשמלה לפני כל אדם ,הכל ברור ום8ורש ,הכלקבוע טראש עדימ
ואולם ביחד עם הקלות והפשטות שבחשבון זה ,הנה כל המתעמק בוויודע לסקור
את כלו ולחדור אל כל תכונותיו הפנימיות – ,יראה פתאום לפניו בנין נשגב
ומפואר ונפלא כל כך ,עד שנם חכמי העמיםביטינו ,שחקרוער תכלית את פערכות
חשבונות-הזמנים של כל העטים בכל הדורות ,עומדים משתאים וטשתומסים
לפני הבנין הזה ,וכלם טודים פה אחד,כי הלוח העברי טיוחד הוא במינך ישום
לוח אחר לא הצליח כמוהו ,ובפרט בזמן קדום כזה ,להתאים את חדשי הלבנה
לשנת החטה בקירוב כל-כך ,אםכי לא בדיוק גמור לפי חקירות התכונהבימינו.
וכל הכנין הנהדר הזה ,כפי שהוא נראה היום לעיננו לכל פרטיו ודקדוקיו ,כאלו
כבת-אחת הוקם ,כאלו צמח פתאום טתחתיו,כי מיום שנגלה סורהעכור ,זחיותר
טאלף שנה ,ועד היום חזה ,לא חל בו שינוי קלו כל הטעברים העברים ,שקטו לנו
טאז ועד היום ,אם אמנם חדשו בו כמה חידושים נפלאים ,הנה כלחירושיהם לא
באו אלא להקל את החשבונות ,לפרוט את הכללים ,לגלות את כל הצפון בהם,
להראות לנו את כל אפשריותיחם ,אבל בכללים גופם לא נגעו ,ואף בפרפים לא
שנו אפילו כקוצו שליוד .ומיום שנגלה סוד העכור ונמסר לכל אדם לא עשו
הטעברים דבר ,אלא הומיפו לגלותו ולבררו סכל צד ,ער שלא נשאר בו עוד שום
סתום ושום נעלם.
והנה עתה ,אחרי עבור יותר מאלף שנה לגלוי הסוד ולברורו ,הננו עומדים
שוב לפני מוד עמוק ותעלומה נדולה – ,לפני "סוד העכור"! ואולם שם זח,
שנתרזקן פעם טתכנו ,הנה עתה תכן הדש והוראה הדשה ניתנו לו .סוד העבור
נגלה ,אבל ם1ד 1ש ל ס1ד הע ב1ר נשאר סתום וחתום ער היום הזה.
סי? מתי? ואיך?מי הם הבונים החכמים ,אשר עמלו בהקטת הבנין הנפלא
הזה ובשכלולו 1מתי הביאוהולידי נטר? וכיצד כנוהו? מאין לקחו את הלבנים
והאבנים ,שהיו דרושות להם לבנינם? האם בכחם ובחכמתם יצרו אותן ,או
טאחרים שאלון? ומי הם האחרים? סדת החורש ,כפי שהיא נתונה בלוח העברי
(כסיב תשצג) אין כטוה לריוק בשום לוח שבעולם ,ואין היא גדולה מטרת
החורש האמתי לפי מסקנות התכונהבימינו ,אלא במחצית השניה(סיקונדה) ,שאין
זה קולה ליום אחר אלא במשך תקופה ארוכה של ארבעה עשר אלף שנה
(ובדורות הקדומים היה ההנדל עוד קטן מזה ,כי מדת חדשה של הלבנה הולכת
וטתקטנת באמת בטשך הזמן) .מדת שנת החטה שבלוח העברי אף היא היתה
* www.daat.ac.ilדעת -אתר לימודי יהדות ורוח
6
מתוך :קורות חשבון העבור -ירושלים תרצ"א
גלוי סוד העבור
הנוצרים המדויקה ביותר והקרובה ביותר אל
1
עד סוף המאה השש עשרה למנין
האמת מאשר בכל לוחות העמים .ונאמנם ידעו חכמינו בעצמם לרייק כל-כך
במדת השנה והחודש ,או שאבו את יריעותיהם מסקורות זרים? הן לא יגרע
כלום מכבוד חכמינו הגדולים ,שעקר עיסוקם לא היה בחכמת התכונה ,אם
יגלה הדבר ,שלקחו להם לעזרה את חקירותיהם של חכמייון או בכל העתיקים,
ולהפך ,אף אז עלינו להתפלא על רוב חכמתם ,שמכל הדעות השונות ,שהובעו
ע"י חכמי העמים כיחם למדת השנה והחורש,ידעו לבחור בדעות המדויקות ביותר
וקרובות כיותר אל האמת ,בעוד שכל שאר העמים הוסיפו עור זטן רב ,ויש
מהם עד היום ,לחשוב את תשכון זמניהם לפי יסודות מקולקלים וגסים כיותר.
כין כך ובין כך ,כל השבויות האלה מלאות רב ענין לא רק לקורות העבור
כשהוא לעצמו ,אלא גם-כפי שמתגלה הדבר לכל המתעמק בחקירת המקצוע
הזה-לכמה וכמה ענינים חשוכים אחרים בתולדות ישראל בכלל ,ובטרה ידועה
גם בתולדות המדע הכללי.
הנקל הוא לכל איש אדוק באמונתו להאמין ,כי סוד העבור כלו נסמר לנו
הלכה למשה מסיני ,או שכבר בימי דוד המלךהיה ערוך ומתוקן כפי שהוא כירינו
היום ,כאשד יאמרו מקצת מחכטי ישראל בימי הבינים .ואולם כל החוקר דבר
לפי חוקי הפסע יורע ומבין ,כי בדרך הטבע אי-אפשר לו לבנין מרכב וממוכך
כזח שיוקם בבת אחה ,אלא בהכרח הלך והתפתח והשתלם במשך כמה וכמה
דורות עד שנקכעח צורתו האחרונה הידועה לנו .ובכן מה הם קורותיו ותולדותיו
של הטקצוע הזה ,שהיה אחר המקצעות החשובים ביותר בישראל ,מפני שנגע
באחד טעקרי התורה ,בסדר הזמנים ושטירת המועדים?
עד לפני כארבעים שנה לא נודע לנו כלום או כמעם כלום מקורות
העכור .כל החכטים שעמקו כמקצוע זה ער הימים ההם -וכרגיל עמקו בו
אז ביותר חכמי אומות העולם ,ואף גם חכמי ישראל לא כתבו את חקירותיהם
אלא בלשונות לועזיות -לא יכלו להשמיע לנו בנידון זה אלא השערות בעלטא,
שלא נמצא להן כשום מקום שום יסוד ממשי .דוקא מאותה התקופה ,שבה נגלה
סוד העבור ויצא מכלל סוד ,לא נשאר בכל מפרותנו הישנה ,שהיתה ידועה לנו
עד לפני ארבעים שנה ,שום רשימה ואפילו שום רמז קל עד הענין הזה .ואולם
האם לא נפלא הוא רבר שכזה? האמנם מאורע חשוב ונכבד כל-כך ,כגלוי סוד
שהיה מתום וחתום כטה וכמה מאות בשנית ,לא עשה שום רושם בישראל ,עד שלא
נשאר מטנו שום זכר בכתב? האם רק מקרה הוא? או אולי בכונה נעשה הדבר?
אולי היו מי שהיו אשר מצאו לנחוץ להעלים את הענין ולכמותו במשאוןו אולי
השתדלו מתוך כונה מיוחדה לבער אחרי כל שריד ופליט שככתב ,שהיו עלולים
להפיץ קצת אור על תעלומה זו? ואם אמנם כן עשו ,מדוע עשו כך? טשום מה
* www.daat.ac.ilדעת -אתר לימודי יהדות ורוח
מתוך :קורות חשבון העבור -ירושלים תרצ"א
גלוי סגו העבור
ל
חששו לגלות את מקצת סודו של האסוד"? האםאין זה קשור במאורעות חשובים
שארעו אז בישראל ושהצדיקו טעשה כזה? ואם כן הרי אפשר שפרק שלם
מתולדות ישראל באותה התקופה נעלם סאתנו ער היום הזה? והרי לך חבילה
של שאלות חדשות הקשורות באותוענין.
לפתרון השאלות האלה ,או יותר נכון להתרת הסבך של כל השאלות
האלה ,מוקדש הספר הזה" :קורות חשבון העבור" לחח' צבי יפה ז"ל.
ב.
ראשית התגלות הסוד
ואולם אי-אפשר לנגוע במחבר ונספרו ,טבלי אשר נקדיש בתחלה דברים
אחרים לחברו הקשיש קצת ממנו ואשר לו נם משפט הככורח בחקירת הטקצוע
הזה-,הלא הוא החכם ח .י
.בורנשטין.
לפני כארבעים שנה נערך נתפרממה תעודה אחת מן חתעודות שנתנלו
כ.גניזות מצרים" ,אשר זרקה בפעם הראשונה קרן אור קמנה על טאורע חשוב
אחר בתולרות ישראל ,שער חימים ההם היה נעלם כעיני כל ההיסטוריונים ,וער
היום הזה עוד יפקד מקוטו ברוב ספרי ההסטוריה .הכתכים ,שנטצאו כשגניזות
מצרים" ,נפוצו והושמו למשטרת באוצרות המפרים והטוזיאים הגרולים שבכל
העולם ,וטשם לקטום החכמים חוקרי קדמוניות ,העתיקום ופרממום בכתבי-עת
שונים ,עפ"י רוב כלשונות לועזיות .על אותה התעורה חראשונח ,אשר נגעה
כמאורע הטדובר ,נתומפו במשך כמה שניס עוד תעודות רבות ,שהיו פזורות
כסקוסוח שונים ,קטעים קטעים ,קמע אחר בלונדון וקטע שני בפמרבורג וכ',
ואחדים מחכמי ישראל אספו אותן אחת לאחת והשתדלו לפרשן ולבארן ,להשלים
את הלקויים שנתחוו בהן בחמת שני הזמן ,למצוא את הסדר שבין הקטעים
ולתאר על פיהן את כל אותו הטאורע מתחלתו וער סופו.
כמה רברים שכאותן התעורות היו סחוטים ,ומכיון שהן נגעו בסרר העבור,
הינו ב"לוח" הנהוג בישראל ,חנה נדרש מאת האנשים שהתעמקו נברור התעודות,
שיהיו לא רק חכטים טובהקים בחשבון ובהנדסה ,אלא נם בעלי יריקות עסוקות
ורחבות בתכונה ,ונוסף על כל אלחיהיו נם בקיאים גדולים בכל תולדות ישראל
ומפרותו העתיקה הרחבה מאד ,וגם בתולרות העמים ועור ועור .וראי שצפוף כל
התנאיט האלה נרם לכך ,שלחקירת אותו הטאורע לא נזקק תפעם איש טחכסי
אומות העולם ,וטחכמי ישראל היה חח' היים יחיאל בורנשטין הראוי ביותר
* www.daat.ac.ilדעת -אתר לימודי יהדות ורוח
8
גלוי סוד העבור
להתעמק כענין הזה ,כי הוא כחכם מובהק ויהודי ,הצטיין בכל אותן המעלות
והידיעות הדרושות .ואמנם הקדיש הח' בורנשטין את כל זמנו וידיעותיו לחקירת
הענין הזה ,שהסתעף אח"כ לכמה ענינים חשובים אחרים ,ונשנת תרם"ד פרמם
את ספרו "טחלוקת רב סעדיה נאון ובן מאיר" ,שכו ברר את כל אותו המאורע
ן נתפרמטו
לפי התעודות שנתפרסמו עד העת ההיא.ואוים כמה תעודות באותועני
גם אחרי כן ,ולכן הוסיף הח' הנ"ל לחקור אותן ,ובכרכי "התקופה" ועוד כממפר
מאמפים אחרים פרסם שורה של מאמרים גדולים וקמנים ,שבהן חקר וברר עד
תכלית את תולדות העבור בישראל וכמה ענינים אחרים בתולדות ישראל שיש
להם נגיעה ישרה או בלתי ישרה לתולרות העבור.
אנחנו לא נוכל למסור כאן אלא תמצית מן התמצית שכחקירה זו בקצור
י את פרטי הדברים יטצא כל הטתענין בהם כספריו של הח'
נמרץ מאד,כ
בורנשטין ובספר המונח לפנינו .וזה הרבר:
בשנת ד"א תרפ"ב ,היינו לפני אלף שנים בערך ,פרצה מחלוקת עצומה
ן חכמי ישראל שככבל ,שכראשם עמד רב מעריה נאון ,ובין אלה שבארץ
כי
ישראל ,שבראשם עמד ראשהישיבה שכא"יבימים ההם ,חכם גדול אחד ,שנקרא שמו
בתעודות,בן-כאיר .סבת המחלוקת היתהקביעות השנים ד' תרפ"ב ,תרפ"ג ותרפ"ד.
לפי כללי תלוח המקובל אצלנו היום נדחה ראש השנה מיום מולרו (כשהוא נופל
באחרמימי ב ,ג,ה,ז בשבת) טשום מולד זקן ,היינו כשהמולד נופל למן י"ח שעות,
כלומר ל0ן הצות היום ומעלה .דתיה זו מולידה עוד שתי דחיות :כשהמולר נופל
כשנה פשוטה שלאחר עבור ביום ב סו תקפט חלקים ומעלה ,נדחה ראש
השנה ליום ג' ,וכן כשהוא נופל בשנה פשוטה ביום ג ט רד ומעלה ,ראש
השנה נדחה ליום ה' .בשנת ד' תרפ"ר נופל סולר תשרי ז יח רלז ,ובתשרי
של השנה הקודמת לה -ג ט תמא ,ולפי הכללים הנ"ל יוצא לפי סדר העכור
שלנו ,שקביעות שנת ד' תרפש היא השג (ר"ה ביום ה' ,חשון וכמלו שלמים
ופסח ביום ג') ,ר' תרפ"ג-הכ"ז (ר"ה ביום ה ,חשון וכסלו כמדרם ופסח ביום
ז') ,וד' תרפ"ד-בחג (ר"ה ביום ב' ,חשון וכמלו חסרים ופסח ביום ג') .ואבנם
כן נקבעו אותן השנים לפי דעת חכמי ככל .ואולם בן-מאיר הודיע ,שקבלה היא
בירו ,שעל כל זמני הדחיות הנ"ל יש להוסיף עוד תרם"ב חלקים ,היינושאין ר"ה
נדחה משום סולרזקן אלא כשהוא נופלבי"ח שעות ותרם"ב חלקים ומעלה ,וממילא
ו קנא
גם שאר שתי הדחיות הן ג' ט' תתם"ו (ר"ד ועוד תרם"כ חלקים) ובי
(היינז מ"ו תקפ"ט ועוד תרם"כ חלקים) .לפי זה הכריז נהר הזיתים כיום הושענא
רבה של שנת ד' תרפ"ב ,וכן גם הודיע אחר הסוכות לכל תפוצות הנולה ,כי
קביעות שנת ד' תרפ"ב היא התא (חשון וכמלו חמרים ופסח ביום א') של שנת
י קביעותם של
ד' תרפ"נ-גכ"ה ,ושל ד' תרפ"ד-זש"ג .ביחד עם זה הודיע,כ
* www.daat.ac.ilדעת -אתר לימודי יהדות ורוח
גשי מוו העבור
9
חכטי בבל בטלה ,משום שהזכות לעכרשנים ולקבוע חדשים נטמרה רק לחכמיא"י.
אז התלקח הריבכין כבלוא"י ,שנמשך כל אותה שנת ד' תרפ"ב ,ובני ישראל
נחלקו לשני טחנות :אלה שבא"י ובמקצת מארצות הגולה נחרו אחרי בן-מאיר
וחגנו באותה שנה את הפסח ביום א ,ואלה שבבבל ובארצות אחרות שנשמעו
לבבל חגנו את הפחח כיוםג .חכטי בכל טענו ,שרק בימים שקדשועפ"י הראיה
היתה זכות זו נתונה רק לב"ר הגדול שכירושלים .אבל סיום שנגלה סוד העבור
עפ"י החשבון נמסרה רשות זו לכל אדם ,ומכיון שחכמי כבל בקיאים גם הם
בחשבון זה ואינם יודעים שום פעם להום2ת תרם"ב החלקים ,וגם בן-פאיר עצטו
לא ידע לתת פעם ממפיק להוספתו ,אם לא שיאפינו לדבריו ,כי קבלה היא
בירו ,לכן יצאו כנגדו בכל תוקף ובטלו את דעתו .הריב נמשך עד סוף שנת ד'
תרפ"ב וננטר בנצחונו הגמור של רב מעדיה גאון ,אשר הצליח ככחו חרב לחסות
אליו את לבות כל בני ישראל ,ומאז נקרש סרר העכור הנהוג עתה אצלנו ואיש
לא ההין עוד לערער עליו .רב סעדיה עצטו ,כפי שנראה טן התעודות ,השתדל
בכל האטצעים האפשרים לבער אחרי מכתביו של בן-מאיר ששלח לכל תפוצות
הגולה ,סבלי השאיר להם שום זכר ,וגם הודיעכי כל פרטי חשבון העכור נמסרו
הלכה למשה מסיני.
פרפי המחלוקת הטענינת חזאת ,שכמעט גרמה לפרוד חרש בישראל,
כביטי הצדוקים והקראים ,יטצא הקורא בספרו של הח' בורנשפין וגם בספר
הטונתלפנינו .ואוים התוצאה הישרה הראשונה היוצאת טהתגלות הטאורע החשוב
הזה בתולדות ישראל היא ,שסוד העכור ,היינו קביעות החשבון של הלוח העברי
וחתום מדר העכור הנהוג בירינו היום ,לא נגלה אלא זטן לא רב בערך לפני
התפרצות אותה המחלוקת .הסברה הישרה טחייבת ,כי אלמלי היה השבון הקבור
י אפשר היה קוד שיבא אהד
מפורסם בישראלימן רב לפני שנת ד' תרפ"ב,א
וימיל ספק בהשבון זה .לפי רעתו של בן טאיר אין לדחות ר"ה סשום סולד זקן,
אם לא הניע הסולר לשעור י"ח ותרם"ב חלקים .והנה מקרה כזה ,שסולד.תשרי
עבר את נבולי"ח ולא הניע לנכול י"ח ותרם"ב ,קרה ,לפני שנת ד' תרפ"ד ,בשנת
ד' תקם"ד ,שמולדה הוא ב' י"ח תקכ"א ,ובכן אלטלי כבר היה אותו חשבון
העבור שבידינו קבוע וגלוי בשנת ד' תקם"ר ,בין שהיו קובעים אז ר"ה ביום
מולדו ובין לאו ,הרי שאי-אפשר היה עור להטיל פפקבעניןזה בשנת ד' תרפ"ב.
ואם גם טשיגיו של בן טאיר לא הביאו ראיה לסתור את דבריו משנתד' תקם"ד,
הרי זה סמתמא ,משום שידעו שבאותה שנה עוד היה חשבון העכור טשונה טזה
שבשנת ד' תרפ"ב ושבידינו היום ,והיה מסור עוד כלובידי חכמי א"י.
ואולם במשך הימים נתוספה על ראיה זו עור ראיה מפורשה ומכריעה:
נגלתה עור תעודה אחת טן ה"גניזות" ,שהכילה מכתב של אחד מראשי הנליות
* www.daat.ac.ilדעת -אתר לימודי יהדות ורוח
מתוך :קורות חשבון העבור -ירושלים תרצ"א
גלויסודהעבור
10
שמכבל משנת ר' תקצ"ו ,שכו הוא מודיע לכל בני ישראל ,שבקביעות השנים
עלינו להשמע לחכמי א"י ,אשר הוריעוכי שנה זו ,ד' תקצ"ו ,מרחשון וכסלו שלה
חמרים והפסח ביום ג' (וממילא ר"ה תקצ"ז ביום ה') .ואלו לפי חשבון הלוח
שכידינו היום שנת ד' תקצ"ו מרחשון וכסלו שלה שלמים והפמח ביום ה' ור"ה
ד' תקצ"ו ביום ז' ,הרי ברור הדבר ,שעוד כשנות ר' תקצ"ו ותקציז היה חשבון
העבור משונה מזה שבידינו היום.
על יסור החקירות בתעודות האלה ובכמה תעודות אחרות בא הח' בורנשטיין
לידי ממקנה ,שמחזור הי"ט הנהוג בלוח העברי הונהג בשליש הראשון של הטאח
הששית לאלף החטישי (ד' ת"ק עד תקל"ג) ,וחשבון המולדות שלגו ,ועמו גם
חתום העכור ,נקבע ברביע הראשון של הסאה השביעית לאלף החמישי (ד' ת"ר
עד תרכ"ה) .כפי שנראה להלן אין ממקנותיו של הח' צ .יפה ,מהבר המפר
שלפנינו ,נבדלות מזו של הח' בורנשטין אלא בטספר שנים טועטות.
אגב אורחא כדאי לציין ,כי בענין זה רב מאד חלוק הדעות בין חכמינו
אלה וחכמי אומות העולם ,ודוקא חכמינו הם הקיצוניים ביותר .הנה כי כן,
המומחה היותר גדול והפוסק האחרון במקצוע הכרונולוגיה הטכנית במפרות
האשכנזית ,הח' נינצל ,נומה להקדים את קביעות חשבון העבור שבידינו לכל
מרפיו (הינו מדת החודש כ"ט י"ב תשצ"ג ,ואפילו מדת השנה לפי תקופת רב
אדא) עד למאה הראשונה לספירת הנוצרים (ג' תשם"א-ג' תת"ם) .ובעוד שלפי
דעת חכמינו לקחו היהודים את מדת השנה והחודש מבמלמיום ,הנה לפי דעת
גינצל ,הנשען על חקירותיו של קוגלר בהתפתחות התכונה אצל הבבליים ,אפשר
שהיהודים שאבו את ידיעותיהם מחכטי בכל הקדמונים ,שאף הם קבעו את מדת
החודש בדיוק כ"ט י"ב תשצ"ג ,וגם מחזור הי"ט וסדת השנה בקירוב גדול עם זו
שלפי תקופת רב אדא אנו מוצאים אצל הבבליים ,והם קרמו בזה הרבה להפרכומ,
שמטנו שאב בפלםיוס את הדעות הנ"ל*) .ולפי זה נומה גינצל להקדים אתקביעות
חשבון העבור שבידינו משבע ער שמונה סאות שנה לפני זמן חתום העבור לפי
דעת הח' בורנשטין ויפה .ואולם עלינו לשים אל לב ,כי מכל החקירות החדשות
של חכטינו אלה בטקצוע זה לא נודע עוד לנינצל כלום .מחלוקת רב מעדיה
גאון ובן-מאיר לא נזכרה במפרו אף כפלה אחת ,ומכל חקירות שאר חכמי ישראל
האחרונים במקצוע זה אין הוא מזכיר אלא דברים אחדים מספר "ימודי הקבור"
לח .ז .סלוניממקי ,שתורגטו כספר אשכנזי ,וחקירותיו של בורנשטין עוד לא הגיעו
לידיעתו.
-
-
), 1911,ושסוסחס]א) . techn.ח Handbuch der mathenl.
. iע nף: l e z
. Oא
11 Band, 5. 77/78.
* www.daat.ac.ilדעת -אתר לימודי יהדות ורוח
גלויסודהעבור
מתוך :קורות חשבון העבור -ירושלים תרצ"א
ןן
ג.
מבקשי המורכדרכים שתיכם
והנה בכסה סקוסות בהכוריו מזכיר הח' כורנשטין את שם ירירו צ .ה.
יפה ומעיד ,כי היה מתיעץ עטו ,כשהפרוכיימה היתה קשה לפניו ולא רצה לסמוך
על רעת עצמו ,וכסו כן היה פונה לעזרתו בהתרת שאלות וחשבונות מסוכסכים,
שבורנשטין עצמו ,מחמת לקוי טאור עיניו ,לא .היה ביכלתו לפתרם .כסו כן
ידוע לי ,שבורנשטין היה טשתף את יפה בחקירותיו לא רק בימים שזה האחרון
ה"ה טתגורר בוורשה (בשנים הראשונות למאה זו) ,אלא גם אחרי כן ,כשנפרד
יפה טעל ירירו והתגורר ברוסיה ,חיו שניהם מחליפים מכתבים ,שתכנם היו
חקירותיהם במקצוע זה ,וחליפת מכתבים זו נמשכה ביניהם כמעם קד מוףימיו
של יפה ,שמת רק כשנה וחצי לפני תבירו .לפי זה ,אלטלא גם לא נכתב הספר
הטונת לפנינו ,היה עלינו לזקוף חלק גדול מחקירותיו של בורנשטין על חשבונו
של יפה .ואולם עתה הנה בא ספר זה ,הנדפם טעזבונו של החכם הטנוח ,אשר
טפל בו עד יציאת נשמתו טמש ,וטעטיד את מחברו בשורה הראשונה של
החוקרים במקצוע החשוב הזה.
לכאורה מפר זה אינו אלא מלואים השלטות ותקונים לחקירותיו של
בורנשטין .המפר התפתח בתחלה טן הטכתבים ,שבהם השיג יפה על כטה
מהנחותיו של בורנשטין ,תקן כטה טססקנותיו והכנים טלואים והשלטות לרבריו.
כאשר רבו המכתבים האלה במשך היסים ותכנם נעשה השוב יותר ויותר ,וגם
המסקנות שהגיע אליהן המחבר נתוספה להן חשיבות מיוחרה כשהן לעצטה טצא
הטחבר לנחוץ לערוך את כל תוצאות חקירותיו בחבור מיוהד ,והצליח לסדר
אותו באופן שיהא מפר שלם בפני עצמו ,בשביל שיוכל המעיין בו לתפוס את
כל הענין מבלי הזקק למפרים אחרים זולתו .ואולם בכל זאת החוקר המעסיק
ייטיב לעשות ,אם יצרף אל המפר הזה נם את חקירותיו של בורנשטין ,שנשטו
ודבריו נזכרים במפר זה על כל צעד ושעל)* .
*) *ה המקום אתייהעיר,כי חבוריו שלגורגשפין אינםמצ'ייס לטכירה נשוק-הספרים.
החקירות במקצוע זה ,שאינוענין אלאליחירי סגולה ,לא טצאו עד עכשיו קופצים עליהן סבין
הטולי"ם שלנו ,שאינם רוצים לסכן אח ממונם על ספר ,שאין לו תקוה לחפצה טרעח,
והוצאת ספרים טדעיים לשטם עדין אין לנו ער היום הזה (ולכן באסת ראמה היא לשבח
גדול הוצאת ,דרוסי ,שהיה לה העוז לקבל על עצמה את הדרסת הספר שלסנינו ,והנני מעיר
על מר טיפל רבינוביץ ,כעל "הדרום" ,שלא חשך עמל מנפשו ועשח כל טה שניכלתי ,בשביל
האפשר) .משום זה לא רק שאין לנו עד חיוס הוצאה שלמה
להוציא את
הספרבורטנתשופקיןן,ככי
אלא שאין לטצוא בבתי תסחר הספרים כמעה אפילו חבור אחדטשלו.
טחבוריו של הח'
את רוב חגוריו וטאמריו הדפיס בורגשפין כמאספים שונים ,שיצאו לרגלי הזדמנויות מיוחדות,
* www.daat.ac.ilדעת -אתר לימודי יהדות ורוח
מתוך :קורות חשבון העבור -ירושלים תרצ"א
12
גלויסודהעבור
החומר ששמש יסוד לחקירותיו של טחברנו במפרו זה הוא חלק מאותו
י הח' בורנשטין בחבוריו ,ומחברנו לא הוצרך להוסיף
החומר ,שנצברכיו עליד
עליו כמעט כלום; כי היה כורנשטין מלומד גדוד לא רק ככל חדרי מפרותנו
העתיקה ,אלא נם בספרות העולם שבמקצוע זה ובכל המקצעות שיש להם נגיעה
ישרה או אפילו כלתי ישרה לענין חקירתו ,ולכן ירע לצכור בחבוריו את כל
החומר השייךיזה
,שדלה אותו ממקומות "אשר
פלל שום איש זולתו לחפש
שם מאומה" (דברי טחברנו בספר זה עמוד קייז בהערה) .וכמו כן נם השאלות,
שקליהן רן מחברנו בספרו ,הן הן אותן השאלות שעליהן מוסבות חקירותיו של
בורנשטיין .ולא עוד אלא שאפשר למצוא אצל שניהם כטה פרטים וחדושים ,שכל
אחד טהם אוטרם בשם עצטו .טכיון שמחברנו סרבה להזכיר את שם בורנשטין
ככל מקום שהוא מביא את דבריו בשמו ,אני נוטה לחשוב ,כי הדברים שהוא
אומרם בשם עצמו נתחרשו באסת עלידו ,אעפ"י שהם נמצאים גם אצל בורנשמין.
ואולי הם מן הדברים שנתחדשו אצלם ממילא עלידי המשא והמתן המדעי
שהתנהל כיניהם ,עד שכל אחד ואחד מהם יש לו זכות שוה ליחסם לעצמו .ולכן
לא יפלא ,כי גם המסקנות ,שאליהן הגיעו שני החכמים האלה ,דומות הן
בעקריהן ובכללותן ואינן נבדלות אלא הבדלים דקים ככמה פרטים .הנה כי
כן ,בפתרון השאלה הראשית בדבר זטן חתום העכור ,הניע גם מחברנו לאותה
המסקנה ,שיש לקבעו באותה התקופה בערך שקבעו הח' בורנשטין ,אלא שטחברנו
יא
אלא שהיה מתנה עם מול-י אותם הטאספים ,שידפיסו גשגילו ביחור מספר אכסמפלרים
טסאטריו ,ואת אלה היה מחלק בין יריריו החכמים ,אותםיחידי הסגולה המעטים שמצאו ענין
גחקירותיו .בספר אולפנינו נזכרים כסה מחבוריו ומאמריו של בורנשפין ,ומשום שאפשי,כי
המעיין שיתענין בהם וירצה לקראם במקורם יתקשה במציאתם ,הנני נותן כאן רשימה
קצרה זו.
חבורו העקרי של גורנשטין -טחלוקת רג סעדיה גאון ובן-טאיר' נדפס גמעם הראשונה
ב"ספר היובל" שיצא לאור לכבוד נחום סוקולוב ,ואח"כ נאופן האמור למעלה נספר מיותר
(וורשה ,תרס"ר) .החקירות שבספר זה הורחנו אחרי כן בספר גדול בעל פרקים רגים ונכברים,
שנרפסו אחר אחר בכרכי *התקופה" ד' ,ה ,ח' ,פי ,י"א ,י.ר ,ב"ו ,פ-ז ,כי; לקבוצה זו שייכים
גם הטאמרים ,התקופות והתפתחותן" ,שנדפס בנספר
לכבור הר"ר שמואל אברהם
זכרון-
פוזננסקי ויצא כנ"ל גחוברת מיוחרה (וורשה ,תרפ* ,)1.מאמר חקרי עולמיס' (וורשה ,תרפ'ז),
שזו היא כמרוטני החוברת היחירה שנמסרה למכירה ,ועוד המחברת ,פליפה סני קדם",
שנרפסה בתחלה במאסף -זכרון לאגרהם אליהו" .חוץ מזה הדפיס עוד מאמרים קפנים גמאספים
ישנים ,שמהם כדאי להזכיר את המאמר "פרשת העבור (.הכרם" ,תרמ"ח) ,שאינו אלא בקרת
על שני ספרים במקצוע זה ,אגל יש בו כסה חרושים מקוריים ,ועוד את המאמר *שימתעין
על דבר יריעת הרב רבי שניאור זלמן מלארי בחכמת ההנדסה ,התכונה והטבע" ,שנדפס בספר
הרב מלאדי וטפלגת חג'ר" למרדכי פייפלגויס ,הוצאת "תושיה" ,וורשה ,תריע. * www.daat.ac.ilדעת -אתר לימודי יהדות ורוח
מתוך :קורות חשבון העבור -ירושלים תרצ"א
גלויסודהיבור
13
מדייק יותר :מאחר קצת את הנהגת המחזור של י"ס וטקדים קצת את הנהנת
חשבון המולדות ,וקובע את חתום העכור בסוף המאה הששית של האלף
החטישי (בדיוק בשנת ד'תקצט).
לכל טמקנותיו הגיע טחברנו בעקר כעזרת החשבון ,ובזה כחו יפה הרבה
משל חכרו'.כי אם אמנם היה נם בורנשטין מתיממיקאי גדול ,וכפי שמחייב טבע
טקצוע חקירתו הוכרח נם הוא להתעסק הרבה כחשבונות ,הנה בכל זאת לא היה
החשבון אצלו אלא אמצעי אחדבין שאר דרכי-החקירה המרעיים ,ולא השתטש
בו אלא כפי הצורך לבאר על ירו כסה דברים סתומים שבסקורות ולתמוך נו
את הנחותיו ומסקנותיו התלויות בחשבון ,ובפרט שלקוי טאור עיניו מנע טפנו
במיטבשנותיו את האפשרותלהתעסק הרבה כחשבונות ,ובמקרים הקשיםביותרהיה
מוכרח ,לפי עדות עצמו ,לפנות לעזרת חכרו .ואלו מחברנו ,תוכן ומהנדם סעטיק
וסקורי,היה בעקר בעל חשבון גדול וחריף ,והוא העלה את החשבון לאמצעי הראשי
והעקרי כחקירותיו .ובכח חריפות חשבונותיו בלבד השתדל לתאר את כל תולדות
העבור והשתלשלותומימירכיעקיבא ועד החתום האחרון .אנו מוצאים בספרשלפנינו
מהלך ההתפתחות של תשכון העכור ,סכל המשא וסתן שהתנהל
תמונה בהירה
י
כ
מ
ן בעין את
בין חכמינו במשך מאות בשנים לשם תקונו והשלטתו ,אנו רואים עי
התקונים וההשבחות שהוכנסו בהדרגה בבנין הלוח העברי ,קד שיצא הבנין נחדר
ונפלא כפי שאנו רואים אותו היום הזה .ולא עור אלא שהצליח לערוך נם
טבלאות ,שעל פיהן נוכל כיום למרר לוחות מפורטים לקביעות כל אותן השנים
לסיסי רבי עקיבא (שהוכרח לעבר עלפי החשבון שלש שנים כשבתו בכית הסהר)
וער שנת ד'תר ,שכה הונהג הלוה שבירינו היום .במרוצת הזמן הארוך חזה חלו
בחשבון העכור כסה וכטה שינויים ,וכמשך תקופות שונות שבו נקבעו השנים לפי
חשבונות שונים ,נעלמים סאתנו ,עכ"פ ידוע לנו סכמה תעודות שהגיעו לידינו,
כי הרבה שנים כורדות נקבעו לא לפי חשבון העבור שלנו ,אעפ"י שיש כמה
שנים שקביעותן מכוונה לזו של חשבוננו .וכל חחוקרים נלאו למצוא את חשכון
הקביעות בכל הימים הרבים ההם .לפי תאור ההשתלשלות של מחברנו הכל עולה
יפה ,ובעזרת מבלאותיו אפשר לנו למצוא בדיוק גם את קביעות כל השנים
שלא נזכרו בשום תעודה.
השמוש
.
ו
נ
ר
ב
ח
מ
ו
ת
ש
ל
ו
ח
של
ם
ג
שם
ו
ת
ר
ואוים במקום גבו
בחשבוןכאטצעי
של חקירה הוא אליה וקוץ בה .הרי זה מן הדברים שסעופם יפה בשעת הצורך
ובסדה הראויה ,והמרבה להשתמש בהם יותר מדי עלול לטעות ולהטעות ,אעפ"י
שחחשבון עולהיפה .ידוע שהממפריםבידי בעל-חשבון הם כחוטרביד היוצר ,והנקל
לו להטותם לכל אשר יחפוץ .ואולם המספרים נוחים מאד לכלמיני קומבינציות
שונות ,ומי שאינו יודע למשול בהם ,סופו שהם מושלים בו וספים אותו לדרכים
* www.daat.ac.ilדעת -אתר לימודי יהדות ורוח
מתוך :קורות חשבון העבור -ירושלים תרצ"א
14
.
גלויסודהעבור
עקלקלות .הממפרים יש בכחם לשכר
התפעלות ,לידי מצב שכו הדמיון משתלט על השכל ,וכל השערה פורחת באויר
נראית אז כעובדה וראית ומוצקה ,שאין להזיזה טמקומה .יש קסמים במספרים.
י פיתגורם למדרגה של אלהות ,אבל יש גם הרבה מקריות
ולא לחנם נתעלו עליד
לא
ח
י
ל
צ
ה
ה
ט
י
ל
ש
לשלוט
בהם
הארם
ת
י
ע
ד
מ
נטורה),
במספרים (אולי משוםשעדיין
ולכן יש שהחשבון עולה יפה ,ובכל זאת המסקנות והעובדות ,הנראות כיוצאות
כהכרח מחשבון יפה זה ,הן מוף כל סוף בלתי נכונות.
עקבות שכרון זה והתפעלות זו ,הכאים ככח קסמי המספרים ,אני מוצא
בכסה ממשפטיו והוכחותיו של מחברנו .וכזה הוא נבדל הרבה מחברו הח'
בורנשמין .כי בשעה שזה האחרון עומד כלו על במים מדעי מהור ,והוא נזהר
הוא
טאד כהשערותיו ,ביחור כשהן מיומרות על החשכון כלבד ,ואת
י
י
ת
ו
ח
נ
ה
מנפה בשבע נפות לפי דרכי חקירה שונים ,ואין הוא מסיק את מסקנותיו
אלא כשהוא טוצא אותן טאוששות ככל אותם הדרכים ,שהחשבון הוא אחד
טהם – ,הנה הנחותיו ומסקנותיו של מחברנו לא תמיד מדעיות הן במלא
מובן המלה ,ולפעמים גובר כהן היסוד הדמיוני .הוא נוח מאד להתפעל,
וכשהחשבון עולה לו יפה הריהו משמש לו הוכחה נטורה להנחתו ,והדבר
נעשה לו ודאי וברור בתכלית הברור ,עד כדי להקים עליו בנין גדול של
י חשבון העולה
השערות והנחות חדשות ,שגם הן מתאשרות אצלו שוב עליד
יפה .בסקרים כודרים העירותי על זה בהערותי והראיתי ,כי הראיות שהוא
מסיק מן החשבון בטלות ,משום שהענין מתבאר בדרך אחרת יותר פשומח.
ואולם עלינו להורות ,כי פעמים הוא מגיע בדרך זה למדרגה של אינטואיציה
עסוקה ,שכחה אולי יפה יותר מכח ראיות מדעיות ,ואעפ"י שראיותיו המדעיות הן
קלושות ,אי-אפשר לנו להשתחרר מן ההרגשה ,שהמחכר כוון בכל זאת אל האמת.
הנה כי כן הוא מתאר לנו כפרמיות מוזרה את המשא ומתן שהתנהלכין חכריהוער
לחתום העכור ,טרצה לפנינו את הוכוחים שהתנהלו ביניהם ואת החשבונות
השונים שהוצעו על ידיהם ,כאילו השתתף הוא עצמו בישיבות הועד ,ואטנם אנו
מוכרחים להודות ,כי אלמלי היה ר' צבי יפה אחד מחכרי אותו הועד ,וראי שהיה
טעורר אותן השאלות ומציע אותן התשובות בכח חריפות חשבונותיו – ,ואולם
ביחד עם זה אין לנו לשכוח ,כי כל עקר קיומו של אותו הועד בזטן ההוא אינו
אלא השערה של הח' בורנשטין ,שהניע אליה על יסור אמרה מתמית באחת
את בעל-החשבוןביין לשוחה ,להביאו לידי
התעודות מן ה"גניזה".
כאמור היה ר' צבי יפה מהנדס ותוכן מקורי ,אבל בעקרו לא היה מופר.
הסופר על-פי טבעו נבדל ממי שאינו סופר בזה ,שהראשון אוהב ומוכרח לכתוב,
ואפילו כשאין לו מה להגיד הרבה ,הוא מרבה בכל זאת לחבר חבורים (אלא
* www.daat.ac.ilדעת -אתר לימודי יהדות ורוח
מתוך :קורות חשבון העבור -ירושלים תרצ"א
גלויסגוהעכור
[
'.
"
[י
1
ק
1
,
'.
[
י
.
15
שהסופר הטשובח הוא זה שיש לו גם מה להגיד ,וחבוריו הם כבדי-תכן) ,ואלו
ן הכתיבה גופו ,ואפילו כשיש לו טה להגיד ולכתוב,
האחרון אינו להוט אחרעני
אינו סרבה בחכורים ,אלא כותב בקצור ופורש .ודאי שמשום זה הסעים כל כך
מחברנו לכתוב בשבעים שנות חייו .כמעט כל הדברים שחכר ,בין בעברית ובין
בלועזית ,הם דברים מפיציאליים במקצוע המיוחד לו ,וברובם אינם דברי ספרות.
המפר שלפנינו הוא החבור הספרותי היחידי שלו .וגם בנידון זה נכר ההברל הרב
שכינו ובין חברו הח' בורנשטין .הלז היה מופר ,ואפילו בלשןטצוין (כירוע חבר
גם דברי שירה ותרגם את אהמלט") .חבוריו מצטיינים בפהרת לשונם וכסגנון
מלוטש .דרך הרצאתו היא ברורה וישרה ,טתנהלת בסדר הגיוני גמור ,הטוקדם
והמאוחר באים במקומם הנכון ואינם ממיגים האחר את גבול השני ,ומשום זה
כל מאמר וחבור שלו ,אפילו בשעה שהוא עוסק במקצוע מפיציאלי ,הנהו ,לפי
צורתו ומבנהו המחוטב ,נם יצירה ספרותית נאה ,ואפילו אמנותית לפי דרכה.
ן הכתיכה ,אם
.ואלו מחכרנו סכל ,כפי הנראה ,טחכלי לשון וסגנון .עני
כמלאכה או כאמנות ,לא היה חביב על-ו ,ומשום זה לא השתדל לשפר את לשונו
וללטוש את סגנונו .אולי חסר לו בכלל חשק הכתיבה ,ואולי מצא לו חשקזה את
י חייו; עכ"פ לא
ספוקו אצלו בכתיבת הממפרים ,שהרבה לטפל בהם כל ימ
נזקק לכתיבה אלא כשהרגיש צורך נמרץ להביע את טחשכותיו ,ומתוך בהילותו
להביען לא הקפיד על צורת הכעתן .ולכן פעמים רבות עולים דבריו בערבוביה,
דרך הרצאתו מכולכלת ,אין סדר אצלו בסוקרם ובמאוחר ,עלפי הרוב הואמפסיק
את גוף הענין ,שבו הוא דן ,בגלל הערה צדדית המובאה באריכות בפנים ,שעל
פי האמת מקומההנכון חוא בשולי הגליון או כציוניםכמוף הספר,ועי"ז הוא מסיח
את רעתו ורעת הקורא מן העקר ,ואח"ם הוא אנום שלשוב לענינו" ולחזור על
חדברים שכבר נאמרו ,או שהוא חוטף מראש דברים שלא הגיעה עוד שעתם להאסר.
ואולם עם כל הלקויים והפגימות שבדרך הרצאתו ,הנה בכל זאת הקורא
או המעיין ,שהמקצוע הנדון כאן ככלל קרוב קצת לרוחו ,יקרא את הספר הזה
מתחלתו ועד סופו מתוך התענינות מרובה עד מאד .טלבר הפרובליטה הראשית
שעליה הטחבר רן במעטו ,פזורים פה כמעט בכל עמור ועמור כטה וכמה הערות
בעניניםצדריים ,כטה חרושים קטנים וטפליאים ,המפיצים אור על טקוטות סתומים
בדברי חכמינו הקדמונים ,וכדוטה להם מרגליות יקרות טטש בדברי תורה וחכטה.
וימלחו נאלי החכמים החוקרים טצר אחד ,והמשוררים והפייסנים מצר שני ,אשר
אולי ימצאו את דברי לבלתי נאותים ,אבל בכל זאת לא אוכל להטנע טהזכיר
כאן דמיון טוזר שעלה על לבי כלא-יודעים בשעת קריאתי במפר הזה ,דטיוןבין
מחברו ובין מחכר אחר הרחוק ממנו כרחוק מערב ממזרח-,הלא הוא ה נריך
ה נה ביצירותיו הפיוטיות-הפרוזיוח ,כגון שלילות פלורנציה"" ,אידיאות" ודומיהן.
י
י
* www.daat.ac.ilדעת -אתר לימודי יהדות ורוח
מתוך :קורות חשבון העבור -ירושלים תרצ"א
16
געיסודהעבור
כמו שם נם פה המחבר קופץ מענין לענין ,דוטה ,כתוך שרירות-לב ובלי כל
ן הרכרים; ואולם בחשן-לב אתה נגרר אחרי המחכר אל
הכרח וקשור פנימי בי
ההפסקות הפתאומיות ואינך מתרעם על
כל אשר יובילך ,אין אתה מקפיד
קפיצותיו המשונות ,ולהפך ,נהנה אתה הנאה רוחנית סרובה מכל אמרה הנזרקת
טפיו,בין כשהיא כאח במקומה ובין כשהיא נאמרת אנכ אורחא; ולבסוף ,אחרי כל
הזעזועים שנזדעזעת בעכרך ביחד עם המחבר על כל מעלותיו ומורדותיו ,אתה רואה
לתמהונך הנרול ,כי אמנם יש חבור וקשר פנימי בכל רכריו ,ועם כל תעיותיו
הסרוכות לצדי דרכים ,לא מר בכל זאת אף רגע אחד טדרכו הראשית ולא חדל
לשאוף לממרתו העיקרית ,ומטרה זו יפה ומפליאה כל כך ,שכדאי הית לך כל
המורח וטלטול הדרך בשכיל להגיע אליה.
עי
ד.
אכןנודע הדבר!
כי הנה אעפ"י שאמרתי למעלה ,שבכללואין המפר הזה אלא קבוצה של
הח' כורנשמין ,בכל זאת יש בו חדוש
מלואים השלמות ותקונים לחבוריו
את
של
המחבר
גדול אחד ,המעלה אותו למדרגה יצירה מדעית מקורית ומעמיד
בשורה הראשונה של המעברים העברים לסיום התימרותו של חשבון העבור
שבירינו ער היום הזה .הלא הוא הדבר שאותו מטעים המחכר במכתבו אל בנו,
הנתן בטקום הקדמתו למפר .ואולם כשביל להכין את כל חשיבותו של החדוש
הזה ,עלי לתת באור קצר בשביל אותם הקוראים ,שאין הענין הזה מחוור להם
כל צרכו.
חשכון העכור שכידינו היום ,כלומר הלוח העברי ,שעל פיו אנו טונים את
שנותינו וחוגגים את סועדינו ,אעפ"י שכאסור למעלה הוכר ע"י כל החכטים
המוטחים לבנין נשגב ומפואר עד להפליא ,בכל זאת אינו מתוקן כל צרכו ,וכפרט
אחד הוא זקוק עוד לתקון ,וזה הוא:
כל עקרו של העבור בלוח העכרי ,המונה את החרשים והשנים ללבנה ,לא
בא אלא לקיים את טצות התורה כדבר חגיגת הפסח בשיש האביב וחג המכות
בחודש האסיף .הצוויים "את חג המצות תשמור וכ' לסועד חדש האביב" (שמות
כנ סו)" ,וחג הקציר וכ' וחג האסיף כצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה"
(שםטז)" ,שמור את הדש האביב ועשית פסח" (דברים ט"זא) ,ו"חג המכות תעשה
לך שכעתימים באמפך מגרנך ומיקבך" (שםינ) דורשים שיחונו את הסועדים
האלה דוקא בזמנים קבועים כשנת החטה .ומכיון שי"ב הדשי לבנה הם פחותים
בכדי י"א יום טשנת החמה ,שזה עולה בחשבון גם לכדי חודש אחד ככל שלש
שנים ,נמצא ששנת החטה ,או תקופת האביב ,וממילא גם תקופת הסתו ,טאחרת
שי
* www.daat.ac.ilדעת -אתר לימודי יהדות ורוח
לבוא בכדי חורש אחר בכל שלש ולפעמים שתי שנים של י"כ חרשי לבנת בכל
אחת טחן .ולכן נתגלה ההכרח להתאים את חרשי הלבנה לשנת החמה ,ולשם זה
הוצרכו לעכר בערך הנ"ל את השנים,חיינו להוסיף בכל שנה שלישית ולפעטים
שנית חודש אחר ,בשביל לטלאות את הגרעון של י"ב חרשי הלבנה לעמת שנת
החמה .כימים שקרשו את החודשעפ"י הראיההיו מעברים את השניםעפ"יהסיטנים
שבטבע ,וחכטינו נתנו מימנים מובהקים להכיר על פיהם ,אם כבר הגיע האביב
או לאו .נראו אותם הסיטנים בסוף חודש אדר או שתשכו בי"ד ומצאו ,כי אפשר
שיראו במחצית הראשונה של ניסן ,הרי הגיעה תקופת האביב ,והחודש המסוך
לארר חוא ניסן ,וביום המשה עשר בו חגגו את הפסח; השבו בי"ד וטצאו,
שאי אפשר עור שיראו אותם המימנים עד מחצית נימן ,הרי התאחרה תקופת
האכיכ ,והשנה צריכה להתעכר ,החודש המטוך לאדר נקבע כאדר שני ,והפסח
נדחה לחורש הכא אתריו .כשחרלו לקרש את החורשעפ"יהראיה ולעבר אתחשנים
עפ"י סיטני האביב שכא"י והנהיגו את החשבון ,השתדלו לכוון את החשבון כך,
שחג הפסח יחול דוקא בחורש האביב ולא לפניו או לאחריו (וטפילא גם חג
המכות בזטן האסיף).
מכאן כל החקירות והרקרוקים כמרת שנת החטה אצל בני ישראל יותר
טאשר אצל כל העטים .אפשר שהנסיון עצמו ,שנרכש בטשך זמן ארוך,
הורה לבני ישראל לברור כרכר מרת שנת החטה את הרעה היותר קרובה לאמת
סכל הדעות השונות של חכטי אומות העולם ,אשר התנועעו בין הגכולים
שס"ה יום ער שס"ה יום ויותר משש שעות .כי אם נקצוב את שנת החטה
בפחות טמדתה האמתיח ,אז יתמעט ממפר שנות העכור ,ואז אפשר שיחול
הפסה לפני בוא תקופת האביב ,ולהפך ,אם נקצוב את השנה ביותר
טמרתה האמתיח ,אז יתרבה מספר שנות העבור ,ואז אפשר שיקרה ,בתהלה
כשנת עכור ,ואחרי כן גס בשנים פשוטות ,שיתאחר הממח חורש יסים ויותר
אחרי זום תקופת האביב .בחשבון הזפנים של אוטות העולם ,שלא תוכרחו
לרקדק כל כך בענין הזה ,נתקבלה ביותר הרעה של שם"ה יום ושש שע"ח ,שזה
י לפיהו מונים שלש שנים בנות שם"ה
היה ממפר עגול ונוח לחשבון ולעבור,כ
ס
ו
י
ל
ו
י
קיסר
יום ,וכל שנהרביעית כת שם"ויום ,ולפיהו הונהג השכון-הזמנים של
למן שנח 45קודם ספירת הנוצרים .דקה זו היתה מקובלה בזטן קרום גם אצל
היהודים ,והיא תקופת שטואל הידועה בחשבון עכורנו .אבל ער טהרה נוכחו
חטקברים העברים ,אם טן הנסיון או לפי החשבון ,כי לפי סדה זו טתאחר או
אפשר שבשנים הבאות יתאחר חפמחיותרמרי אחרי תקופת האכיב ,ואם כן יוחנ
הפסח שלא בזטנו ,לא כמצות חתורה ,ובימי הפסח האטתי יאכלו בני ישראל
חטץ .ולכן הוכרחו לדקדק ולקצר את השנח טכרי שס"ה יום ורביק .ומכיון
* www.daat.ac.ilדעת -אתר לימודי יהדות ורוח
18
מתוך :קורות חשבון העבור -ירושלים תרצ"א
גלויסורהשבול
שביטים ההם אי אפשר היה לקצוב את מדת השנה בדיוק נמור ,לכן קצרוה רק
ככדי ארבעה דקים וחצי והעמידוה על טרח השנה
תקופת רב אדא ,שהיא
שס"היום ה' שעות תתקצז חלקי תתר"פ בשעה ועוד מ"ח רגעים (מע"ו רגעים בחלק)
או בשעות ודקים5 :ח 55111 25א .3654 5מאין בא להם לחכמינו שעור זה -
זו היא שאלה לחוקרים ,וגם מחברנו מטפל בשאלה זו כמפרו; עכ"פ מדה זו
הספיקה לשעתם ולכמה דורות אחריה ,שלא יפול חג הפסח אלא במשך חורש
האביב,היינו לא קודם תקופת ניסן (ולא מאוחר מחודש ימים אחריה.
ואולם מרה זו גדולה היא בכל זאת בשעור 6דקים ויותר מן 39שניות
ממרת השנה האמתית ,הידועה לנו כיום בדיוק גמור ,והיא 465וח 48א3654 5
עודף זח עולה ליום אחר בכדי 218שנים בקירוב .זאת אומרת שבכל 218שנה
י השנה הטרופית .טוכן שבערך זה טתאחרים
שנתנו מתאחרת כיום אחד במדר ימ
גם כל החגים ,וכעקר חג הפסח .נטצא שלמן העת שהונהג עבור השנים עפ"י
החשבון ,היינו כימי ר' הלל ב"ר יהודה נשיאה כשנת תר"ע לשטרות ,שהיא ד"א
קי"ט ליצירה ,כנר התאחרה שנתנו פיטי שנת התסה ביותר סשכעה ימים .ואם
נקכל את דעתם של החכמים כורנשטין ויפה ,הנראית לאמת ,שחשבון העכור
השנים המדויק שכידינו נקבע כסוף המאה הששית לאלף שעכר ,הנה כאותם אלף
ומאח השנים שעברו מאז ועד היום הזה התאחרה שנתנו כימי שנת החטה בכדי
ארבעה קד חמשה ימים.
ואמנם אנו רואים,כי בשעור חזה מתאחר בימינו בכמה שנים חפמח ביותר
מחורש ימים אחרי תקופת האביב .כי לפי לוח הנוצרים המתוקן (שמדת השנה
שבה אינה גדולה ממדת השנה הטרופית אלא בשעור כ"ו שניות ,שזה עולה ליום
אחד נמשך 3323שנה ,ואם כן אפשר לחשוב עור את הלוה הזח למכוון אל
המציאות בדיוק לזמן של יותר מאלפים שנה) נופלת ביטינו תקופת האכיב תמיד
כיום 21במרס .ואם כן לפי מצות התורה אפשר לו לפסח שיחול בימים שלמן
21כסרם ועד 21באפריל .והנה זה מאות בשנים שפסחנו טתאחר כשנים ירועות
ועוכר את הנכול הזה ,וככר גם קרה שתי פעמים (כשנת ה' תקע"ה וה' תרפ"ט)
שחל הפמח ביום 25באפריל ,היינו ארבעה ימים אחרי עבור חודש האביב ,שהוא
כשעור ההתאחרות הנ"ל.
אמנם גם אצל הנוצרים ,שאף חם קבלו מן היהודים את העקר של קביעות
הפסח כחודש האביב ,אפשר שיתאחר פסחם עד יום 25באפריל; ואולם ,ראשית,
ן לא
הרחיבו קצת הנוצרים בשעתם את גבולי חודש האביב ,משום שבימיהםעדיי
ידעו לקצוב נדיזק את יום תקופת ניסן; ושנית ,אצלם היום 25באפריל הוא
בכל אופן הנכול האחרון לקביעות פמחם ,ואי אפשר לו לעולם שיתאחר יותר,
וגם ביום 25כאפריל הוא חל רק במספר שנים מועטות (רק חמש פעמים ער
יפי
* www.daat.ac.ilדעת -אתר לימודי יהדות ורוח
מתוך :קורות חשבון העבור -ירושלים תרצ"א
גלויסודחיבור
19
סוף האלף הששי לטניננו) ,חוץ מפסחם של הפרבוסלבים המחזיקים עוד נלוח
היוליאני לפי חשבון השנה של שמ"ח יום ורביע ,שאפשר לו להתאחר קוד הרבה
יותר מממחנו (ככדי שלשה ימים בכל ארבע מאות שנה).
ואלו אצלנו ,טמאה למאה הולכות ורבות השנים (בתחלה שנות עבור
ולעתיד גם שנים פשומות) ,שבהן עובר הפסח את גבול 21אפריל ,והתאחרותו
עד 25באפריל נשנית עד סוף האלף הששי תשע פעטים ,ובאלף השביעי ל"ת
פעמים ,ולא עוד אלא שבשנת ה' תתקע"ר יחול -הפסח בפעם הראשונת ביום 26
כאפריל (ובכל האלף השביעי יקרה כך בשלשים שנה) ,בשנת ו' מ"ט -ביום 21
באפריל ,בשנתו' ת"ל-ביום 28באפריל ,בשנת ו' תקם"ג-ביום 29באפריל ,בשנת
ו' תשצ"א-ביום 30באפריל ,וכן הלאה .כרבות היסים יחדל הפסח ככלל (אפילו
בשנים פשומות) לחול בחרש האביב ויתאחר עד הקיץ ,ואח"כ גם ער המתיו וכ'.
טובן מאליו ,ששאלה זו בעקרה היא שאלה דתית ,טכיון שבח תלויים
שמירת הסוערים כחוק ואמור אכילת חמץ בפסח ,ולכן פתרונה נתון בשורה
הראשונה בידי הרבנים .הרבנים שבימינואין להם אלא תשובה אחת על שאיה
חמורה זה והיא ,שחשבון העבור שבירינו היום הוא הלכה למשח פמיני ,ואין
לשנות בו אף כקוצו של יוד ,עד ביאת הטשיח ,שאז ישובו בני ישראל לקדש
את החדשים ולעפר את השנים ע"פ הראיה ,ואז יתוקן ממילא הפגם שבלוח שלנו,
והפסח יחול שוב כמשך חודש האביב .רעה זו ,שכל תשכון העבור שבידינו ,לכל
כרמיו ודקדוקיו ,הוא הלכה למשה טםיני ,היא הדעה הקיצונית ביותר ,שאפילו
בין הטעברים העברים מעט מאר מספר המחזיקים בה .אין ספק שברבות היסים,
כשהפפח ירבה להתאחר ולהתרחק יותר טדי מחדש האביב ,יוכחו גם הקיצונים
שבין הרבנים ,שאי אפשר לנו לחכות ער ביאת המשיח ושהלוח תעברי זקוק
לתקון סיד( .וידועה היא אמרת הרמכ"ם שכמקום שסברת חכטינו נסתרת ע"י
ראיות מוכחות מן הטבע ,אין משניחים במברת חכטינו) .אולי ימצאו לאפשר
לחדש את הממיכה בישיאל קור לפני ביאת הגואל ,וביה"ד הגדול בא"י יקח לו
אתיפוי הכח לשוב לקרוש השנים ע"פ הראיה ,ובעקר להכניס בחשבון חענור
את התקונים הנאותים ,כשכיל להשוות בדיוק את חדשי הלבנה עם שנת החטה
חשבון מתוקן כזה יהא נתוץ בכל אופן אפילו אם ישובו לקרש עפ"י הראיה,
כשם שהיה נהוג חשבון ירוע גם כימים הקדטונים .אכל טה הם השנויים שיש
להכניס בחשבון העכור שבירינו ,בשביל לעשותו מתוקן כל צרכו?
והנה כל החכמים והחוקרים ,אשר עמקו בשאלה זו ,נלאו לטצוא את
חדרך הנכון לפתרונה .הוצעו הצעות מהצעות שונות ,אבל כלן או שאינן עוטרות
בפני הכקרת ,או שהן נוגעות בעקרי חשכון העבור שבידינו או בכללים חשובים
שבו ,שקשה לנו ,וכפרט לרבנים ,להסכים לבטלם או לשנותם .ההצעה הסחוכסה
* www.daat.ac.ilדעת -אתר לימודי יהדות ורוח
מתוך :קורות חשבון העבור -ירושלים תרצ"א
20
גלוי סוד העבור
והמתקבלת על הדעת ביותר היא וו של ההכמ כורנשמין ,שהוא מניאה כשם
המהנדם והתוכן הגרמני וילהלם מאצקא (במאמר "פרשת העכור" ,כסופו ,וגם
כטאמר "עבורים ומחזורים"" ,התקופה" כרך כ' עמ' ,287בהערה) ,שלפיה יש
להנהיג ,במקום המחזור של י"ס ,מחזור ארוך של 687שנה ,שבו מספר שנות
העבור הוא .253טחזור כזה משוה את חדשי הלבנה עם שנות החטה כמעט
בדיוק נמור ,אבל לפי דברי בורנשטין עצמו ,חוץ מבטול מחזור הי"ט ,תשתנינה
לפי הצעה זו גם הדחיות גטר"ר ובטותקפ"ט לדחיות אחרות ,ואפילו אם לא
נודה ,שכל אלח הם הלכה למשה מפיני ,הנה בכל אופן הם כללים מקוביים
ומפורסמים מאד בישראל ,שבאמת קשה מאר לרבנים שיסכימו לבמלם או לשנותם.
והנה מחברנו ,החכם ר' צבי יפה ,נותן לנו במפרו זה פתרון נמור ומחלם
לשאלה קשה זו ,מבלי נגוע בחשבון העבור שלנו אף כחוט השערה .ולא עוד
אלא שכל ספרו אינו בא אלא להוכיח ,כי אמנם זו היתה כונת הטעכרים בימי
חתום העכור ,אלא שכונה זו ,שהם הטטינוה יפח בקפולי מור העכור ,נשכחה
ברבות הימים ,והוא שב ומצא אותה בחריפות חשבונותיו .לפי דבריו יוצא,
שאפשר לנו להשאיר את כל תשכון העבור שבירינו ,לכל פרטיו ודקדוקיו ,טבלי
שנות כחם כלום ,ורק שמעת לעת נצטרך להחליף (לפי הלוח שערך לנו) את
מרר שנות העכור במחזור הי"ט .המרר המקובל עכשיו ,גו"ח ארז"ט ,לכל הדעות
אינו הלכה למשח מסיני ,כי הרי כברייתא המובאה בפרקי דרכי אליעזר (סוף
פ"ח) הדבר שנוי במחלקותבין רבי אליעזר והחכמים ורבן גמליאל ,וידוע ,כי
כשהחכמים חולקים זה על זה ,מאלה ואלה דברי אלקים חיים" ,ואם נפסקה הלכה
כרבן גמליאל (היינו סדר נו"ח אדז"ם) ,ודאי שהיה זה צורך השעה ,ואמנם כימי
חתום העכור היה סדר זה מכוון למציאות והיה ממפיק להשוות את חרשי הלבנה
עם ימות החמה באופןשיחול הפסח בגבולות חודש האביב ,אכלעכשיו ,כשהמציאות
דורשת סדר אחר ,הרייש לנו אילנות חזקים להתלות בהם ולפסוק הלכה כמותם.
טציאה זו שטצא הח' יפה בכח חשבונותיו ,היא באמת גאונית ,וככל
המצאה גאונית היא גם פשוטה ער כלי די ,ואין לנו אלא להתפלא שנעלמה
פעיני כל החכטים לפניו .לפי זה נמצא את השתלשלות הדברים בימי חתום
העכור כדרך זו :החכטים המעכרים שכדור ההוא נוכחו מצד אחד ,שאי אפשר
להם עור בשום אופן להחזיק את חשבון העבור בסוד וראו הכרח לעצמם לגלותו
לכל כני ישראל כתפוצות הנולה ,ומצד שני עוד לא היו בטוחים לגמרי ,כי
סדת השנה לפי תקופת רב אדא היא אמנם מכוונה אל חמציאות בדיוק ,והיה
י חקירות נוספות ,שמדת השנה
להם יסוד לחשוש ,שבקרב הימים יגלה הדברע"
האמתית היא נרולה או קמנה קצת ממנה-,ולכן השכילו לערוך את חשבון העבור
כאופן כזה ,שכין אם תמצא השנה כעתיד גרולח משנתו של רב אדא וכין קטנה
* www.daat.ac.ilדעת -אתר לימודי יהדות ורוח
מתוך :קורות חשבון העבור -ירושלים תרצ"א
גלויסודהעבור
21
אטנה ,תהא לנו תמיד האפשרות לכוון את השבון עכורנו אל הטציאות כדיוק
נטור רק עלירי סדור שנות העבור במחזור הי"ט בלבד; ורק אז הסכימו החכפים
כלב שקם להוציא את סוד העבור מידם.
אם נאמין לדברי מחברנו ,שזו היתה כונת מיסדי חשבון העבור האחרון,
הנה אין לנו אלא יהתפלא על עומק הכסתם ורוהב בינתם ,וכבוד חשנוו
העכור שכירינו יגדלבעינינו עוריותר מאשר עד חנה .אם עד עכשיו הוכר גם
ע"י חכמי אומות העולם לבנין נהדר וכנוי לתפארה ,הנה עכשיו עלינו לראות בו
בנין משוכלל בתכלית השלימות" ,מרגניתא רליח בה טיסי" ,פפני שבנין זה יש
בכחו לעמוד בפני כל הרוחות שבעולם ,ושום תגלית מדעית חדשה ביחם לסדת
השנה ,ואפילו שנוי בטבע גופו ,השתנות סדרי בראשית בטהלך השמש ,אין
ביכלתם להזיזו ממקומו או אפילו לשנות בו מאומה .על כגון זה אפשר לוטר על
פי האמת ,שזו היא הלכה למשה מסיני ,באותה המשסעות הנתנת למונח זחע"י
טחכרנו (פרק ב').
ר
כ
ש
ש
י
יודעי
ואולם בין אם נודה לרברי מחברנו ,שחכמינו הטעברים ,אבני
סקרה
בינה יעתים" ,כוונו לכך מתחלה ,ובין אם נאמר ,שאין זה אלא
מאושר-,
י בזה סחר את
הנה בכל אופן גדול מאד ערכו של חדוש זה שחדש מחברנו,כ
חשבון העכור שלנו מכל פגם ,ובזח נלה את סור העבור האטתי.
כי עתה הנה שוב נשתנה סור העבור ושוב נתוספה טהות חדשה .טהות
זו היתה חתומה וצפונה בסבכי חשבונות העבור ,נעלמהמעין כל ,ואיש לא שער
אותה עד היום הזה ,אולי משוםשעדיין לאהיה הדור ראוי לכך .ועתה ,ביחד עם
התנלות מהותו החרשה של המוך ,נתגלה גם המוד עצמו ,נקרע הצעיף ,וסוד
העכור גלוי לעינינו כלו בכל עצמת עוזו ותפארתו- ,וזכות זו נתגלגלה לנו ק"י
זכאי כמחברנו החכם המופלג ר' צבי יפה ז"ל.
יו
* www.daat.ac.ilדעת -אתר לימודי יהדות ורוח
"..גששש~שש