מדריך למורה להוראת הספר "בית דין"

בחוברת "בית דין" אנו מנסים למקד את הלמידה.

במעגל הראשון – בין פסוקי התורה למשניות המקבילות. נושאים רבים ממסכת סנהדרין,
כמו: הסנהדרין הגדולה, נביא-שקר, מסית, עיר הנידחת, זקן ממרא ואחרים – ראשית מקורם
בחומש "דברים" והמשכם בתורה שבעל-פה, במשנה במסכת "סנהדרין". אי לכך מוצעת מסכת
"סנהדרין" להוראה בכתה ו' דווקא, כתה שבה לומדים בשיעורי תורה את חומש "דברים".

במעגל השני אנו מקיפים את הנושאים, המובאים מהתורה ומהמשנה במקורות נוספים להרחבה
והעשרה, אלו לרוב מן הגמרא, הרמב"ם וספרות ההלכה. ובמעגל השלישי בתוך המסכת,
במשניות עצמן, אנו ממקדים את המשניות או קטעים מהן סביב נושאי משנה, שלא כסדרן ולא
ע"פ מיקומן המקורי במסכת. כך למשל במשנה הראשונה שבמסכת "סנהדרין" נאמר:

בכך הופכת הוראת המשנה מהוראת טקסט להוראת נושא. הוראת משנה לפי נושאים תתן
לתלמיד את התמונה השלמה והמלאה, שלרוב הוא צריך להרכיבה מקטעים ומשניות, הפזורים
במסכת. מלאכה זו של הרכבת ה"פאזל" מפרטים איננה קלה, ותלמידים רבים נכשלו בה.
למענם ולמען אחרים בחרנו בחוברת "בית-דין" למקד את המשניות הנבחרות סביב שלושה
נושאי-משנה מרכזיים:
בית דין של שלושה.
בית דין של עשרים ושלושה.
בית דין של שבעים ואחד.

שלוש מסגרות משפטיות, הנידונות במסכת לפרטיהן השונים.

אולי כאן המקום להעיר הערה עקרונית:
אנו ממליצים, שבידי התלמיד תימצא בשעורי משנה פרט לחוברת "בית-דין" גם המשנה השלמה
(משניות של קהתי, מסכת סנהדרין בהוצאת "אשכול".)

החוברת הדידאקטית "בית-דין" תהיה חוברת הדרכה, העשרה ועבודה. במשנה השלמה ימצא
התלמיד את קטעי המשנה בתוך המכלול השלם. המורה ירגיל את תלמידיו לחפש במשנה
השלמה, בעיקר בזו המסורתית על פרושיה הידועים, את המשנה השלמה, המשך למשנה
הנידונה, פירוש מסויים בברטנורה או בתוספות יום טוב וכדו'. המשנה המסורתית, שהינה זולה
וקלה לנשיאה, יכולה גם להוות את החוט המקשר אל הישיבה והאולפנא בהמשך הלימוד, ובה
גם הכנה יעילה ללימוד תלמוד.

משנה מסויימת או משניות אחדות. בהוראת המסכת כנושא, לרוב שם :אשונה תרדגה .1
ונמצעל רידגהל ונילע תומייוסמ תוינשמ וא הנשמ תארוהב .הלש יזכרמה אשונה אוה תכסמה
את הנושא, אותו אנו אמורים ללמד במשנה. הגדרת הנושא תקדם להוראת המשנה. ננסח
לעצמנו את הנושא המוגדר, זה יירשם על הלוח ובמחברות התלמידים ויהווה את הכותרת
לרישומים, עבודות, סיכומים וסרטוטים בנושא הנדון.

תא ,בורל ,תדדחמ איה .דומילה תארקל תונרקסו היצביטומ דימלתה לצא תרצוי אשונה תרדגה
הבעיה הנידונה במשנה, או שהמשנה נותנת לה פתרון. אם נרגיל את תלמידינו להגדרה
מוקדמת של הנושא האמור להילמד, נזכה, שכאשר יישאל התלמיד "מה הנך לומד במשנה",
ישיב: מידותיה של הסוכה הכשרה, זקן ממרא או על קידוש החודש, ולא ישיב לשואל: משנה זו
וזו, פרק זה וזה… המעיין בחוברת "בית-דין" ימצא את ההגדרות, שנתנו לפרקים המרכזיים וכן
את הכותרות בראש כל יחידת לימוד. הגדרת הנושא חשובה ותורמת, אפוא, גם להוראת
המסכת וגם להוראת פרק, ולא פחות מכך להוראת משנה או משניות מספר.

הרומה לע .בייחמ רגתא .הרומל רגתא אוה אשונכ הנשמ תארוה :אשונב הטילשו תואיקב .2
להיות בקיא בנושא על כל פרטיו, על פירושיה השונים של המשנה, וגם במקורות, המרחיבים
ומעשירים את הנושא מזוויותיו השונות.

דבר זה מחייב את המורה בהכנה מרובה לקראת ההוראה. מסכת "סנהדרין", למשל, מחייבת
שליטה בפרשנות המסורתית – ברטנורא, תוספות יום-טוב, פירוש המשניות לרמב"ם וכן בפירוש
בן ימינו – קהתי. כמו כן על המורה לעיין וללקט לפי הנראה לו מן התלמוד, "היד החזקה"
לרמב"ם, ה"שולחן ערוך" ועוד.

לא אחת הדבר מקשה על המורה ובעיקר על המורה. בחוברת "בית דין" עשינו אנו את רובה של
מלאכה זו. אך גם במסכת זו ובוודאי באחרות, מוצע למורה לעיין במקורות להעשרה, לעיין
באנציקלופדיות (אנציקלופדיה תלמודית, אוצר-האגדה, אוצר-ישראל, מאיר נתיב ודומיהם)
להרחבה ולהפריית האופקים של התלמידים.

חיתפ ,אובמ תבייחמ אשונכ הנשמ תארוה :אשונל וא רועישל ,תכסמל החיתפכ אובמ .3
כלשהו. גם לפני הוראת המסכת וגם לפני הוראת משנה מסויימת או קבוצת משניות, הדנות
בנושא אחד חייב להיות פתיח או מבוא כלשהו. ההקדמה היא ה"פרוזדור", המוליך את התלמיד
אל ה"טרקלין". ה"פרוזדור" בהוראת משנה צריך להוות לא רק מעבר, אלא יותר מזה.
ההקדמה למסכת יכולה לכלול סקירה על הנושאים הנידונים במסכת, עיון במקראות הרלבנטיים,
הקשרים בין נושאי המסכת למקורות מקבילים, דומים או שונים, הידועים לתלמיד, קשר לתחומי
דעת שונים, הבהרת מושגי-יסוד ועוד ועוד. מסכת מסכת וההקדמה היאה לה.

בחוברת "בית דין" "הפרוזדור" המוליך אל ה"טרקלין" הינו רב כמות. פרק שלם מהווה את
המבוא. מה במבוא לחוברת "בית דין"?

החילונו בסקירה היסטורית-כרונולוגית של הדין והמשפט. הדגשנו, כי הדין ימיו כימות עולם:

ומאדם הראשון אל נח, שכן הדין הוא, כידוע, משבע מצוות בני נח. רק אז נגיע אל התחנה
העיקרית – הציווי על מינוי דיינים בישראל:

שלוש יחידות הלימוד שבפרק המבוא: דיין יחידי, אין בית-דין שקול, הדין בשלושה – אלו מהוות
את המסד להבנת העיקרון שבדברי המשנה. המורה יכול לנצל שלוש יחידות לימוד אלו כמבוא
.הלוכ תרבוחל המדקהו

:תורצק תודיחי שולש דוע הרומה אצמי תרבוחב

האחת – המקור בתורה לעקרון של מסגרות משפטיות זו מעל זו – עצת יתרו. התלמידים מכירים
את עצת יתרו, אך יש להבהיר להם את העיקרון שבדברים. כך נצא מן הידוע לתלמיד אל הבלתי
.ול עודי

השניה – הגדרות קצרות לשלוש המסגרות המשפטיות, הנידונות במסכת "סנהדרין". ההגדרות
.תכסמב "הכר התיחנ" ול רשפאלו דימלתה לע לקהל ודעונ וללה תויללכה

השלישית – אף הוא הגדרה: הגדרת המושג "סנהדרין", שהוא שמה של המסכת וגם תוכנה
.הרקיעו

המורה ישקול, האם פרק הפתיחה כולו יהווה את הפרוזדור אל המסכת, או אולי הוא יסתפק
בחלק מן הדברים, גם בשל אילוצי זמן.

המורה יכול לנצל חלק מפרק הפתיחה כמבוא, ולשאר היחידות שבפרק יחזור במשך הלימוד,
כשהוא ירגיש עייפות מסויימת של התלמידים בהמשך שגרת הלימוד. כמו כן ניתן לנצל חלק מן
ההקדמה שבחוברת לעבודה עצמית של התלמידים, לעבודת-בית או עבודת כתה, עבודה
.'ודכו דימלת תאצרה ,תישיא

כשם שבפתיחת המסכת הבאנו הצעות למבוא והקדמה, כן אנו מביאים מספר הצעות להקדמה
.דחא אשונב הנדה ,תוינשמ תצובק וא תמייוסמ הנשמ ,הנשמ רועיש חתפב אובמו

השיעורים ויחידות הלימוד בחוברת הינם דוגמה, כיצד אנו מתחילים בהוראת משנה, כשלרוב
.המיאתמ המדקה תאבומ

המשנה ונושא המשנה הם המכתיבים לנו את המבוא והפתיח שבראשית ההוראה. אין הקדמה
.תרחא הנשמל המדקהל המוד תחא הנשמל
לעתים, יש להקדים ולהסביר מושג הנדון במשנה. יש וההקדמה תעסוק בפסוקי התורה, שביסוד
דברי המשנה. לפעמים ההקדמה תיצור את המסגרת הכללית, שבתוכה משתלבת המשנה,
אותה אנו אמורים ללמד. ופעמים נאזכר במבוא נושא או נושאים נוספים, הקשורים למשנה אותה
.'ודכו הדגנה האוושה ,הלבקה לש רשק ,דמלנ

.הנשמל אצומ תדוקנכ הרותה יקוספ – אובמה גוס
המבוא לדברי המשנה אודות "המסית" בנוי על פסוקי התורה בספר "דברים". התלמיד מתבקש
להעתיק מן החומש שלו את דברי הפיתוי של המסית לעבודה-זרה. אלו הן בסך הכל ארבע
מילים. משם נעבור אל המשנה, בה מופיעים דברי הפיתוי בהרחבה. השוני הזה שבין קיצור
הדברים בתורה לפירוטם במשנה, הוא ה"מזמין" את סוג הפתיחה המתבקש.

סוג המבוא – דיון מוקדם בבעייה, שהמשנה משיבה עליה. המשנה (פרק ד' משנה ג') דנה בצורת
הישיבה של חכמי הסנהדרין.

אנו מקדימים הקדמה רחבה, שרק בסיומה נגיע אל דברי המשנה:

את העקרונות, נרשום על הלוח ובמחברות, אם בלשון התלמידים אם בלשון המקורות, ואז נציע
את השרטוטים הבאים באפשרויות שונות של סדר הישיבה.

נבדוק עם התלמידים בקבוצות או בזוגות את השרטוטים אחד לאחד, באיזה מהם ניתן ליישם
את כל העקרונות שרשמנו. בכך הפכנו את הבעייה הנידונה במשנה לבעייה של התלמיד,
העושה את ההוראה למשמעותית עבורו. בעבודת בדיקה כזו ימצאו התלמידים ענין ויגיעו
למסקנה, המופיעה במשנה, תוך הכרת ההגיון שבדברים.

זוהי דוגמה למבוא למשנה, המתרחב והולך עד לקריאת המשנה כסיום וסיכום.

.הדגנהו האוושה לש המדקה

באחד הפרקים הקודמים בחוברת למד התלמיד את נושא "המסית", המסית לעבודה זרה. משום
כך כדאי לנצל את הידע, שרכש בנושא קרוב, כהקדמה וכמבוא לנושא עיר הנידחת, ולעמוד על
השווה והשונה שבין שני הנושאים.

בשאלות שבהקדמה, מתבקש התלמיד לחדד את הפרטים העיקריים בענין המסית. שאלת
המפתח עולה באופן טבעי: מה ההבדל בין המסית את היחיד למסית את הרבים, עיר שלמה?

נעמיק את הדיון באמצעות השאלות שבחוברת:

איזה מהם חמור ומסוכן יותר? מדוע?
באיזה משניהם יהיה העונש חמור יותר?

זהו ה"פרוזדור" בו נוביל את התלמיד לקראת הכניסה ל"טרקלין", לעיון במשנה הדנה בעיר
הנידחת. הדיון יכול להיערך בין קבוצות תלמידים, בין זוגות, בשיחה כללית בעל-פה ועוד.

בקיצור נמרץ נציג שני סוגים נוספים של הקדמות בחוברת:

.21 דומע ,א"לבז – דחא ול ררוב הז
.85 דומע – תושר תמחלמ

.78 דומע ,רקש איבנ
זקן ממרא, עמוד .101

אחת הבעיות בלימוד המשנה של תלמיד בן זמננו היא הריחוק בינו לבין טכסט של המשנה.
מגמתנו היא לקרב את התלמיד אל המשנה. ברור, שהבנת המשנה הוא האמצעי הראשוני לכך,
אך אין די בזה. נדמה, שככל שנוכל, עלינו לחשוף, להציג ולהדגיש בפני התלמידים את ההגיון,
ההקדמה, הדמוקרטיה, ההתחשבות, הרגישות והמסרים החינוכיים שבמשניות. ננסה להדגים
רעיונות אלו ע"י דוגמאות מהחוברת "בית דין".

הזכרנו לעיל את ההגיון העומד מאחורי סדר ישיבת הדיינים בבית הדין כחצי גורן – ןויגהה .א

(51 דומע) .הלוגע

מספר יחידות לימוד בחוברת סובבות סביב ההתייחסות אל קדושת החיים – המדקה .ב

וחומרת דיני נפשות (עמודים .)35-38בפרקים כמו "התנאים ההכרחיים בדיני נפשות (עמ' ,)35
בין דיני ממונות לדיני נפשות (עמ' " ,)44המגבלות בדיני נפשות" (עמ' )46וביותר בפרק
"סנהדרין ההורגת", (עמ' ) 48בכל אלה נדגיש בפני התלמידים עד כמה מוסריים ונאמנים הם
חוקי ההלכה, ועד מה קדמו הם לחוקי העולם המודרני. נעלה את הנושא של עונש מוות בימינו,
נראה עד כמה אקטואליים הדברים בימינו, ונקרב בין עולם הילד לדברי המשנה.

בכמה מן המשניות במסכת "סנהדרין" אנו חשים את ההתחשבות הרבה של – תובשחתהה .ג

.טרפה יכרוצב הכלהה

דוגמה: בעמוד 13לומד התלמיד, כי בדיני ממונות אין צורך בשלושה דיינים מומחים, די
בשלושה הדיוטות, פשוטי עם, לדון בדיני ממונות. הענין מוסבר בדברי התלמוד הציוריים!

ויותר מזה, בכלל התלמוד הנזכר נוקטים החכמים בענין נוסף. אנו מוצאים תופעה מיוחדת: דברי
תורה נדחים על פי קביעת חכמים. בענין "דרישה וחקירה" בדברי העדים, שמדברי תורה חייבים
בהם גם בדיני ממונות, קבעו חז"ל, שאפשר להסתפק בבדיקת העדים בלא חקירה ודרישה.
ושוב הטעם הוא – שלא תנעול דלת בפני לווין.

ההתחשבות בצורכי היחיד, הנצרך והנזקק, דוחה אפילו דבר-תורה… כיום, ההמתנה הממושכת
בבתי הדין בתביעה להשבת מלווה, או לבירור גורלה של הלוואה, דומה שאין בהם עידוד להלוואה
כספית, ואולי הם אף נועלים דלת בפני לווים…

ביחידת לימוד סדר הנידונים בבית הדין הגדול מובאים דברי הרמב"ם:

לא אחת עולים מן המשנה מסרים חינוכיים, שהינם אקטואליים גם בימינו. באקטואליזציה זו של
המשנה אנו מקרבים בינה לבין התלמיד ומחנכים את ילדינו בדרך המוסר, העולה מן המשנה.

הזכרנו לעיל את הכלל, "שלא תנעול דלת בפני לווין", שממנו עולה המסר על חשיבותה
עויסכ ,האוולהה לש התוינויחו
לזולת. נאיר את אורם של דברים אלה ודומיהם, כגון: המסר החינוכי העולה מההוראה, כי הכהן
הגדול נידון בדיני נפשות בסנהדרין הגדולה, של שבעים ואחד, בשל ההקפדה היתרה על
התנהגותו של בחיר-העם. בחוברת יש התייחסות אל הדוגמה האישית, הנדרשת מבחירי העם
אז כמו בימינו. יש להדגיש פן מוסרי-חינוכי זה בפני הילד, שהוא לא אחת "הגדול מאחיו" וחייב
.תיבויח תישיא המגוד תתל

גם בנושא של זקן ממרא עמוד 101נתנו את הדעת על המסר החינוכי שבנושא. על הציות
המוחלט לסמכות התורה ולמי שמייצג אותה גדלו דורות על דורות. נחנך את ילדינו על ערך
.הז יתד יכוניח

אחד הקשיים בהוראת משנה הוא מורכבותה של המשנה. משפטים מורכבים וארוכים, כשנושא
"מתפשט" לנושאי משנה וחוזר לא אחת אל הנושא הראשון.

במקרים מעין אלה כדאי לפרק את המשנה, לחלק אותה לחלקיה. ללמוד את החלקים אחד
לאחד, ולבסוף לבנות ולקרוא את המשנה בשלמותה. כך, למשל, נהגנו במשנה המורכבת "ומנין
לקטנה, שהוא של עשרים ושלושה." (עמ' )31במשניות ארוכות ומורכבות, כדוגמת זו הנזכרת,
הפירוק הוא אמצעי פשוט והכרחי. אך בה במידה יש לזכור לחזור את המשנה השלמה, אל
.תיללכה הנומתה

עימוד המשנה ורישומה בשורות קצרות לפי התוכן, הוא כלי עזר זמין ומצוי אשר יעילותו רבה
ביותר. עימוד נכון הוא, לעיתים, חצי פירוש של הדברים. בדרך כלל נרשום את העימוד, בלוח
ובמחברות התלמידים, לפי הענין והתוכן, אך כדאי לחשוב גם על דרכי רישום נוספות:

בצורה מדורגת – כאשר יש מן ההתפתחות וההדרגתיות בדברי המשנה. בצורה מחורזת – באותן
משניות יפות, שנגלה בהן חריזה, תוך הדגשת החרוז:

במשניות רבות בהן מצויה מחלוקת בין התנאים, נעמד את המשנה לפי הדעות השונות. נרגיל
את הכתה לדרך קבועה בעימוד ורישום מחלוקות. מקום/צבע/צורה קבועים לדעת תנא קמא.
מקום/צבע/צורה לדעת התנא או התנאים החולקים עליו. מקום/צבע/צורה קבועים לדעת חכמים.
רישום מיוחד להלכה למעשה.

ברבות הימים יסתגלו התלמידים לצורת העימוד והרישום, יעטרו את רישומיהם בצבעים
מתאימים ויוכלו לעשות זאת בקלות ובהנאה. יהיה זה אמצעי יעיל לתרגול ולשינון המשנה
הנלמדת ואולי אף לידיעתה בעל-פה.

עימוד המשנה יכול לשמש לנו לקריאה פונקציונאלית. נתרגל את הכתה לסדרי – קריאה קבועים.
כגון: תלמיד או טור בכתה קוראים את דעת תנא קמא. תלמיד שני או טור אחר קורא את דברי
התנא החולק על תנא קמא. הכתה כולה קוראת את דברי חכמים.

העימוד והקריאה הפונקציונאלית שבעקבותיה הם אמצעי עזר רב תועלת בשינון ובלימוד בעל-
פה של המשניות. לרוב יש לתלמידים רתיעה והסתייגות מלימוד בעל-פה של טכסטים. אך בלי
תילאנויצקנופה האירקה דומיעה תועצמאב וז הרטמ גישהל לכונ ,הפ-לעב דומלל הרומה תארוה
והבחינה העצמית כרשות ולא כחובה. לאחר הרישום, העימוד והקריאה נוכיח לתלמידים, כי הנה
יודעים הם את המשנה בעל-פה, למרות שלא חייבנו אותם ללומדה. כך ניצור מהלך של שינון בעל-
פה ברצון התלמידים וללא כפייה.

יש להוסיף, כי במקומות מסויימים משיגים ידיעה בעל-פה של משניות באמצעות הלחנת
המשנה. לתלמידים מסויימים הדרך המוזיקלית יעילה וטובה.

יש והריחוק בין הילד למשנה נובע מכך, שעולם המושגים שבמשנה רחוק וזר לילד. עולם
מושגים שונה ומנותק מקשה על הילד בלימוד המשנה. תפקידנו הוא, אפוא, לקרב בין שני
"עולמות" אלו. "לתרגם" את מושגי המשנה למושגים בני ימינו, להדגים את האמור במשנה
במקבילות ידועות, לעשות אקטואליזציה של המשנה במושגים, בנושאים, בבעיות ובהלכות.

לפני היחידה הלימודית בנושא "זה בורר לו אחד" (עמוד )24אנו מקדימים ומביאים את המושג
ההלכתי "לסרב לירד לדין" (עמוד )23מתוך ה"שלחן ערוך". אך לא די בהבהרת המושג
מהבחינה הלשונית. בשתי דוגמאות אנו שמים בפי ילדים, בלשונם שלהם, את תוכן המושג
ההלכתי, כשהילד יוסי אומר לאביו: תודיע, שאתה מסרב לבוא לבית-הדין, וכן כשאומרת רויטל:
לא נלך לבית-הדין. במקרים אלו הילדים לא רק פירשו את המושג, אלא עשו אקטואליזציה של
הנושא. כלומר, הבעייה קיימת גם היום, הנושא רלוונטי היום כמו אז.

בהמשך הצענו לדון בכתה במשמעותו של סירוב זה. שאלנו:

הניתן לאפשר לנתבע לסרב להופיע בבית-הדין?

?דציכ ?הרבחה וא דיחיה עגפיי ימ :וקמנ

גם בדיון, שיתפתח בעקבות השאלות, יש "החייאה" של הנושא וקירובו אל הילד.

אין צורך להכביר מילים בחשיבותם של אמצעי המחשה והדגמה בהוראת-משנה :השחמה (1
כבשאר המקצועות. אך דומה, שלא תמיד אנו ערים לכך בשעורי משנה. נדגיש, אפוא, שעלינו
להשתדל ככל שנוכל להרבות בהמחשת הפרטים והפריטים הנזכרים במשנה. כשנלמד על
ארבעת המינים, נביאם לכתה, כדי שהתלמידים ימששו, יספרו, יבדקו ויריחו אותם. כשנלמד על
המזוזה, נביא לכתה מזוזת קלף ונבדוק אותה לפרטיה מקרוב. את גביע הקידוש נביא לכתה
ונמדוד את תכולתו ואת "שעור" היין שבו.

במסכת "סנהדרין" מעטים מאד הפריטים, שיהוו אמצעי המחשה. אך לא נוותר על סרטוטים,
תמונות, צילומים, ציורים, כדי להדגים, להמחיש ולהחיות את המשנה. הזכרנו לעיל את
השרטוטים בענין סדר הישיבה בבית הדין. המפות המובאות בחוברת יהוו אמצעי להמחשה
והחייאה של הנושא. התצלום של הסנהדרין, שניסה לחדש נפוליאון, שליט צרפת, יכול להיות
מקור לעבודה מעניינת ביותר. התלמידים יתבקשו להגדיל את התצלום במכונת צילום מתאימה
או להיעזר בזכוכית מגדלת, ולבדוק את סדר ישיבת הדיינים בסנהדרין של נפוליאון: מי יושב
בראש? מי בצדדים? האם סדר הישיבה הוא לפי הקריטריונים במשנה ועוד ועוד. תלמידים,
בדרך כלל, אוהבים עבודה מעין זו, וכך הם ישננו את המשנה וייהנו מן העבודה.

תותכב .התכב הזחמהל תונתינ ,תויתייווח תוינשמ רקיעב ,תומייוסמ תוינשמ :הזחמה (2
הנמוכות ובכתות בנות ייתכן, שההמחזה תתקבל בשמחה. המורה ישקול אילו משניות ניתן
להמחיז, ובאיזו כתה ניתן להציע זאת.

במסכת "סנהדרין" רק קטעי משנה מעטים מתאימים להמחזה. אך כבר הזכרנו לעיל את
הקריאה הפונקציונאלית ותועלתה המרובה, שיכולה להוות את הבסיס להמחזה או לחלופין
את התחליף להמחזה.

ניתן לעסוק במשחקי סימולאציה של הנאמר במשנה ויותר מזה: של מה שלא :היימדה (3
נאמר בה. נרבה "להעביר" את הכתה אל תוככי בית המדרש של התנאים, הנזכרים במשנה.
"נשחזר" את הדיונים והוויכוחים שנערכו בין חכמי המשנה. כך "נחייה" את הלימוד ונחבב אותו
על התלמידים.

נוסיף, כי גם הכרת תולדות חייהם של התנאים הנזכרים תורמת להכרת אותו תנא כקרוב
וכמודע, והיא מאפשרת הזדהות עם הדמות והפנמה של דברים וערכים, הקשורים בדמות.

ביחידת הלימוד "שלוש שורות של תלמיד-חכמים" (עמוד )54מפרטת המשנה את סדר הישיבה
של שישים ותשעה חכמים בשלוש שורות. אלה היוו את המאגר והעתודה לתוספת דיינים בשעת
.ךרוצה

בסופה של יחידת לימוד זו מתבקשים התלמידים לערוך תרגיל התנסות. הדמייה של יחידת
לימוד זו: כשאחד ממקומות הדיינים מתפנה, אחד החכמים נע קדימה, ובעקבותיו מתבצע
.הבישיה רדס לכב יוניש

משחק ההדמייה בכתה יבהיר לתלמידים בדרך ברורה וחיה את האמור במקורות.

לסיכום, הצענו מספר דרכים לייעול הוראת המשנה, לגיוונה ולחיבובה על התלמידים.

מנינו את הדרכים הבאות:
,הנשמה קוריפ
,הנשמה דומיע
,תילאנויצקנופ האירק
,הנשמה לש היצזילאוטקא
שימוש באמצעי עזר, כגון: המחשה, המחזה, הדמייה.

סיכום המשנה או הנושא יכול להיעשות בכתה ליד הלוח, במחברות, בעל-פה או בבית, אך בכל
מקרה הוא חייב להיות מכוון ומונחה על ידי המורה. הוראה כמו: -סכם את המשנה שלמדנו –
אינה ולא כלום. עלינו להנחות את התלמיד לסכם את המשנה סביב ציר מסויים, ציר סיכום,
שהמורה צריך להציע.

תוכן המשנה ודרך הוראתה הם הם, המכתיבים לנו את ציר הסיכום.

משניות, שבהן יש מחלוקת חכמים, יכול ציר הסיכום להיות סביב הדעות השונות, הטעם
למחלוקת, שמות התנאים, תולדותיהם, הלכה כמי וכדו'.

יש וציר הסיכום הוא סביב השוואת טכסטים על השווה והשונה שביניהם. בחוברת (עמ' )31אנו
דנים במשנה "ומנין לקטנה שהיא של עשרים ושלושה"? לאחר הסברת המשנה לחלקיה, מובא
קטע מדברי הרמב"ם, המקביל לדברי המשנה. התלמיד יכול להשוות את הפרטים שבין שני
.תורוקמה

במשניות, הנסבות סביב מספרים, המספרים יהוו את ציר הסיכום. בחוברת על התלמיד לסכם
את עונשה של עיר הנידחת בטבלה, כשאנו מחלקים את העונש בין החי: האדם והבהמה לבין
הדומם: העיר והשלל.

בהמשך אותו פרק מסכמים בטבלה את התנאים לביצוע עונשה של עיר הנידחת בשני אופנים:
בדרך החיוב ובדרך השלילה.

הבאנו מספר דוגמאות לצירי סיכום בגמר הוראת נושא מסויים במשנה. אך ברור, כי המורה
ישקול, מהו הסיכום היאה לכל משנה או מספר משניות בנושא אחד.

בכך חזרנו, למעשה, אל נקודת ההתחלה: המשנה כהוראת נושא. נושא שבראשיתו הקדמה
ומבוא, ובסיומו – סיכום.

פרק "הסמיכה" הינו נספח לחוברת "בית-דין".

בפרק מופיע רק קטע יחיד מן המשנה מסכת סנהדרין:

" סמיכת זקנים… בשלושה." (סנהדרין א', ג')

אף על פי כן הוספנו את הפרק לחוברת בשל מספר שיקולים:

א) המושג "סמיכה" טעון במטען רגשי רב בקורות עמנו. החל ממשה רבינו, הסומך את יהושע בן
נון, דרך מעשה הגבורה של רבי יהודה בן בבא, והמשכו בנסיון חידוש הסמיכה בצפת במאה ה –
.ונימע תורוקב קתרמ קרפ והז .16

:הלאשמה תללכנ לחוימה דיתעל ידוהיה לש ותווקתבו ותפיאשב (ב

משום כך ראינו צורך להוסיף את הנושא הנדון.

.הרות ירועישמ דימלתה ריכמ "הכימס" גשומה תא (ג

אך יש להבהיר, כי הסמיכה לדורות היתה שונה שינוי טכני מסמיכת משה את ידיו על יהושע.

כמו כן יש להבהיר לתלמידים, כי "סמיכה" בימינו, הינה אמנם מושג קרוב לסמיכה במקורות,
קרוב אך שונה: בימינו הסמיכה לרבנות או לדיינות הינה ע"י תעודה ואישור לשמש כרב או כדיין.

המורה ישקול אם לעסוק בנספח בכלל, או אולי בקיצור. המורה למשנה יכול לבוא בדברים עם
עמיתו להוראת ההיסטוריה, באופן שזה האחרון יעסוק בהבטים ההיסטוריים של הנושא.

יש כתות שאפשר לתת בהן את הפרק כעבודה עצמית, כעבודת-בית או כחומר רקע להרצאת
.דימלת

בימינו, בעידן המחשב, מאגרי-המידע והאינטרנט, אפשר להציע לתלמידים מסויימים להרחיב
את היריעה בנושא הסמיכה בכלל ובנסיון חידושם בפרט.

המורה ישקול את מכלול ההבטים ויפעל בהתאם לכך.