אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
להוראת השירה
החינוך בתפוצות
אי
תשרי תש"ל -ספטמבר 1969
"-
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
העניינים
תיכו
Dמח
הגיל הרך
-
תפק";"ו ותוכניתו '::ל הגי לילדים טעוני-טיפוח -זרה ונושה סמילנסקי
1
תוכניות לימודיס
תוכניות לימודים חדשות ב"לימרדי החברה" -אברהם כאב1ד
השימוש בחומר ממקורות מזרחיים במקראות לילדים
טעוני-טיפוח -אברהם שטאל
14
22
–
מינהל חינוכי
לשאלת סיפוק ה"ציפיות מתפקיד" של עובדי הוראה -ו'וו יוסף גולושטיין
אגודות מודים-הורים בארצות-הברית -י"ר נפתלי בלזםז
'l9
36
הוראת השירה
;/
v
f/
קווים להוראת השירה החדשה -אברהם הגורני-גרין
קידוש השם ונקמה בשירת טשרניחובסקי -יצחק כי-יוסף
לימוד השירה -פרק בחינוד לאמנות -יעקכ ניכ
40
53
61
החינוך בתפוצות
החינוך והתדבות ביהדות התפוצות -חיים פינקלשטיין
64
סיכום מחקר בענייני נוער יהודי -יעקב לניסמן
68
מעמדם של המקצועות העבריים בביה"ס היהודי בגולה -יטקכ פורת
החינוך היהודי באדגנטינה ,בעיני עצמו -חיים כארילpי
.
השואה היהודית באירופה ליהודה פילטש -ו"ו זאב גליקסמן
"בזאת אאמין" לד"ר זאב חומסקי -מרובי הלוי
72
7S
77
80
סקירת ספריס
שכיחות מלים -ו"ו שאיל זיי
מבוא למדדש הלשוי ליהושע ידוי -זאב איבות
ע!בעה עמודי התנ"ך -אפוים ציוף
"לימוד ויצירה" לאורי בלום K -ריה גוזני
הערות ל"פשר עגנוי" מאת משולם טוכנר -יוסף שח-לכן
ניצני הגות ומקומם בסיפור לילד -יורבה הוס
www.daat.ac.il
84
87
89
91
94
9S
li
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
יצחק בן יוסף
קידוש השם ונקמה בשירת טשרניחובםקי
מטעמים
אמנותיים-פסיכולוגיים מספר ברוד
את
הנרצחים
דם
-
רצון
התעורר
כזה
בנפש
ממגנצה את סיפורו לא לפי סדר הקורות .עלינו
יהודים רבים לפניו ואחריו .הוא ראה שיהודים
לפרש את העלילה
מורת
לסדר
אותם
לעצמנו ,כדי
ככבשים,
נשחטים
מתקובימת
ונפשו
נגד
זה .הוא רוצה לגבות את התמורה הגבוהה ביות.,
ומניעיה.
ברוה אדם צעיר ,נשוי ואב לשתי בנות רכות
איש מגנצה ,שהיא עיר-שדה .כנראה ,אף אבותיו
לחייו ולחיי משפחתו ועדתו .כיצד לבצע חפצו
זה אינו יודע ,אבל הוא אינו רוצה למות בלא
גרו בעיר-שדה זאת ,והנחילו לבנם את הבית
נקם .כאשר הפורעים מניפים את המאכלת מףל
"הו:':ח ,שגגו העלה אזוב רך ",מרוב ימים .סביב
צווארו ,ועליו לבחור -אם לקבל את הנצרות
או להישחט ,הוא רואה בעיני רוחו את כל מקדשי
הבית גן עצי פרי וירקות.
וביתו.
השם ,שעמדו בניסיון ולא המרו את דתם .הוא
ביתר ייחוד הוא אוהב את בנותיו וחרד להן .כל
יזדע עיזו דרד היהודים מאז עד ימיו -הם לא
ברוך
אוהב
את
משפחתו,
גן
טיפוחו
נפשו נתונה להן ביום ובלילה .הוא התחנך בסבי-
חסו על חייהם הגופניים ,ונשמתם עלתה למרו-
בה ,יודע כל מע ,יה וסדרי חייה .מכיר כל צליל
מים באמונתם הטהורה והתמה .אבל ברוך אינו
של בעלי החיים ושל הדומם .מסתכל בטבע וחש
רוצה ללכת בדרכם .הוא מוכרח לנקום את דם
בכל תופעותיו.
אשתו ול.דעת את גורל בנותיו .הוא ישמור על
בימיו ,בביאה האחת עשרה ,יש במגנצה קהילה
דתו ולא יחיה כנוצרי ,אבל הוא ינקום קודם את
יהודית חרדה ,המחנכת את בניה למצוות ,ליראת
נקמת אחיו הטבוחים .הוא מחליט לחיות עד.. .
שמיים ולמסירות נפש ,כדרך כל קהילות ישראל
ועונה
השם
בימים ההם .עם היותם מעורים בחיי המעשה של
שבדבר .אין צורך להוסיף ,שדברי ההסכמה יוצ-
הסביבה נבדלים הם באורח חייהם היהודיים-
רוב
אים
כרצון
מפיו
הרוצחים,
במבוכה.
הן
למרות
דרכו
חילול
שונה
מדרך
היהודים שבעיירתו -בדורו ובדורות שלפניו.
המסורתיים ,בקיום מצוות תורת ישראל.
בימיו הגיעו נושאי-הצלב גם למגנצה .לרעם
הוא
סטה
במעשהו
הנפשית-דתית-
מההכשרה
פעמוני הכנסיות הזעיקו הצלבנים והכמרים את
לאומית ,שהוכשר כל ימיו .על אף מבוכתו הוא
הכי,וני העם לעלות על היהודים .הם שדדו את
פועל כאשר החליט .הגויים אינם רואים ,כמובן,
כל רכושם ,אנסו את הנשים ,ורצחו כל יהודי שלא
הסכים לקבל את דת הכנסיה .את הילדים הרכים
חטפו לעיני ההורים והכניסום למנזרים ,לחנכם
את אשר בנפשו .אך שמעו את דבר הסכמתו וכבר
בדתם ובאורח חייהם .מעשי זוועה אלו נמשכו
גוררים אותו לכנסיה לטבילה.
ברוך
בהכרה
מלאה.
חושיו
ערים.
זכרונו
בהיר .בכנסיה הוא מבחין יפה בנגינה .הוא מבין
ימים מספר עד אשר כילו זממם בכל יהודי המקום,
את דבריו המאונסים ,את כל מחזה הטבילה .הוא
אלו נרצחה אשתו ברוך ,והבנות
מבע
בפרעות
מתבונן
בפסלי
"הקדושים"
ורואה
את
הרכות נחטפו למנזר .ברוך ראה בפרעות ובכל
פניהם -מה שונים הם מפני אביו ובני עדתו,
אשר עשו ליקיריו .הוא יודע שגם תורו יגיע,
באי בית-הכנסת .הוא זוכר יפה את היום שנת-
וכי לא יוכל להימלט .מתעורר בו רצון לנקום
קבל לקהל עדתו וארש לו את ה' ,תורתו ומצוו-
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
54
י ,בן-יוסף /קידוש-השם ונקמה בשירת טשרניחובסקי
תיו ,הוא נודמה את חמימות הנפש של היום ההוא
רבים
ושל יהודי הקהילה לעומת האכזריות הקרה של
היסורים של הכוויים וזעקות הנשרפים -הם
קורבנות
בכי
השרפה.
האבות,
פרפורי
"קדוי.:זי IIהכנסיה ,השולטים על העולם ועל הנפ-
כצרי לנפשו .הוא יודע שקיבל את התמורה לחייו,
חסרות השמחה .תוך היותו נתון
וכי לא ככבש הושיט צווארו לרוצחים הטמאים.
שות הכנועות,
כאשר האש מתלקחת ,הוא עובר לקיים המע-
למחשבות אלה הוא נטבל לנצרות.
אחר הטבילה הוא מובא למנזר ,בו היו גם
שה השני ,שהחליט עליו עוד קודם התנצרותו :
בנותיו .כל הלילה ולמחרת היום הוא נתון כולו
גם את בנותיו לא יתן לגויים .תם לא יגדלון
לחיפוש הדרך והאפשרות לבצע את רצונו -
להיותן שךנאות בני עמן ,ורואות בשמחה בשרפת
להמית את רוצחיו ומעניו ולמות עמהם מות
יהודים .הוא חושש שמא יימלטו מן האש ,לכן
קדועזים .הוא מתרוצץ בעיר כל היום ,מכקש,
הוא שוחט אותן ,ובתוך מוקדי המנזר הוא מעלה
מחפש ,ואינו מעלה כל תוכנית לפעולה של ממש.
את עולותיו על מזבח דת ישראל וקדושת אמונתו.
ר,עדר דרך לנקמה מציק לו ומעורר בו מחשבות
עתה קיים את אשר יזם .עתה נתמלא רצונו.
כבדות על צדקה המעשה הנורא שעשה בהסכימו
יותר אין לו מה לחיות ואין לו גם כוח לחיות
להמרת הדת .הוא אומר :
בלי משפחתו ,אחרי ששפך דם בנותיו .והודה,
עין,
באמונת הרוצחים .אבל המוות,
"ואכי הייתי כותן /חיי באותו רבע / ,ל
למראית
ירעתי את הרבר /אל לבתי כגע /כי ירעתי,
שהוא הפיתרון הפשוט והיחידי ,אינו בא אליו
לעשות איזה רבר / ,אך מח
בנקל .אשתו ,הקבורה בבור גדול יחד עם כל
אעשה -בעלם מבי / …כה היום גם עבר".
קדושי היהודים ;
הבנות המפרפרות בידיו ,ואינן
לעת ערב ,המום ,יגע ,נתון כולו לחפצו שאינו
רוצות להישחט -מצד אחד ; והעיר הנשרפת
מצליח להגשימו ,הוא חוזר למנזר ועושה את
ובכי הנשרפים ,שגורמים לו צחוק והנאה מצד
חשבון נפשו :
שני -כל אלה יחד יותר מדי קשה לשאתם
שצוויתי /
"קול הקריה בכורחקים /עולה בחלובי /
ולהמשיך בחיים .דעתו נטרפת עליו יותר ויותר.
כהר יאזר כברש …בורר הככי /לפבי צורי
הוא מערבב מציאות ודמיון .הוא מעלה זכרונות
קובי / ,מרזמם על כל שאון החלר / ,על כל
מהעבר
רשע כסל / ,ולמצוותו אכי מייחל ,,- – -
הם -זכרון שחיטת הבנות ,שמטריף את רוחו.
הזא רואה את מעשהו כשליחות אלוהית .הוא
תוך כדי כך חושיו מתבלבלים ,והוא חוזר כאילו
מתייהד עם אלוהיו ומצפה ממנו לגילזי .אין לו
דבר בעולם זולתי שאיפתו לבצע מעשה נקם
לחיים שמלפני שלושת הימים האחרונים ,עת
הרחוק
והקרוב
בבהירות
רבה,
וביני-
העולם יפה ,רחום ואהוב.
ובזאת לקדם את השם בדרך שלו ,בניגוד לררך
זה סיפורו ,שאנו שומעים מפיו בסדר מעורפל
של יהודים אחרים .ריכוז-תפילה זה השפיע ,הנס
לו שהוא
קרה ! ה' עזר לו וגילה דרכו ומעשהז :
ומעורבב,
בשוכבו
על גל,
שנדמה
קבר הקדושים הטבוחים בימים אלה ,ונדמה לו,
"לפבי תמובת-פסל /אז ראיתי כר רולק /
שגם אשתו בין קדושים אלה ,בגל-ללא-ציון זה.
רומז לי בפיכה / ,זהיה לי הכר אור ישע/ ,
חושך .הקור אוכל אותו .מראה השריפה מרחוק
אלי לי איבה / .ומחי כי חררי.בפשי /פתאום
מושך אותו .בתוך העולם החשוך העולה בלה-
הבה אזרו / ,ואת הכל אבי זכרתי / ,פצעי בם
בות ,הוא רואה את ביתו עומד על תילו ,בנותיו
כעורו ,כאילו אלפי שמשות היים / ,שופעים
מצפות להורים וחרדות להעדרם .הוא קורא לרע -
ימי אורה / ,בי בבקעו -היה היו /לי
ייתו לקום וללכת אתו לבנות המצפות להם.
בחרדת-קודש וברטט-טירוף הוא מעלה את
הרגש גבר על ההברה
הפתיל זהמבורה".
המנזר
באש.
הוא
עושה
את
מעשהו
כעבזדת
כמסופר,
הגשים
ברוך
תוכניתו
והשיג
את
קודש " :ועל המרורה שים הוספתי /שמן זך
מבוקשו .מה גרם לטירוף הדעת ז אם נתבונן
לטאור ".האש מתפשטת ושורפת את כל העיר.
יפה ביצירה נראה ,שבעצם לא לסיפור העלילה
www.daat.ac.il
1,
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
55
י .בן-יוסף /קידוש-השם ונקמה בשירת טשרניחובסקי
מתכזון ברוך .העלילה מסתברת לאט לאט מתוך
"רכר לאט סמי איום I ,שמסי ,אםפרהI .
וב-
דכלילה וכחושך /חרש לך אכיטה / ,ולא
זעקה מחרידה ומחרישה אוזניים ,המבוטאת בקל.
תראבי טיבך ברברי I ,שפתי כי אכיטהI .
לות התוכחה ואף קשות מהן ,הנפסקת מדי פעם
כי יראתי את טיביך I :מבטיך ':-זופטיםI ,
בתיאור אידילי ובסיפור זכרונות יפים מילדות,
יציI,ובי וירכאובי Iכאלפי שבטים חובטימ".
שברי
הסיפור
בערבוב
המוקדם
והמאוחר,
מחיי המשפחה ,מהזוי הכפר ,מטבע הסביבה וב-
עיקר ממסירותו לילדות .במרכז דברי ברון ,לכל
אורך סיפורו ,אנו שומעים אותו מדבר על הבנות
בעיני אשתו המתה ,להפך -מבטה שופט אזתו
לשבט ,מציק וטדכא ומעניש באלפי שבטיס יחן.
וסופן .
ככל
אין כאן כל העלמה ,כל הצפנה עד לגילוי
איטי .הרגשת האשמה אינה נותנת לו להביט
יהודי
בימים ההם ,התחנך
גם
ברוך
וכאשר הוא נא להמשיך ולספר מהו הדבר שכה
המעשה
לקידוש השם .אף הוא ,כשאר אחיו ,היה מוכן
רודף
להיהרג ולא להמיר את דתו .חייו ,אחרי שנטבל,
בנימוק הוותיק של כל מקריבי משפחותיהם על
קידוש השם ,אשר גם הוא התחנך לכך ולאור
הנקמה ,ואחרי כן ממילא ימות .ברא'tזית דבריו
נימוק זה גם פעל :
אינם נחשבים בעיניו כלל ,כי הוא חי רק למען
הוא רואה את עצמו כמת ,ולחייו אין ממש :
"למן היום ההוא הבורא I ,ירם ראיתי מותיI .
אמכם מתי יטך אחר ככר הבבי ,,- – -
ולא רק זאת :הוא יודע שרבים לפניו הקריבו
את בני משפחותיהם ,ולא נתנום לשמד בידי
אותו ,הזא מנסה להצדיק את
"הירטת
מחמריבו
-
/
בבדת
הך
חדריך
הבה ? /ררור קראתי לבפשותיהך"…
אבל ה"הצדקה '/הזאת אינה אלא להרף עין.
היא רק מן הפה ולחוץ .האמת שבנפשו פורצת
מיד :
הגויים .בעת הניסיון אין ברוך מהסס כלל אם
"מרים -היא מאבה ; Iגם צפורה מתרפ.
לנהוג כאבותיו ואבותיהם בדבר השארת הבנות
קת I ,כוכה
חיא
בחיים ,זרות ושונאות לבני עמנו .על כן ,בבוא
ניבטת Iככזתחננת ,ואותה ,לראשונה …לא
'z,ןעת הכושר ,כאשר האש מתלקחת במנזר ,הוא
יכולתי /בשוא טיביה רכות "- – -
מקיים גם זאת ,כמצוות דתו והליכת הדורות
ואעפ//כ -שחט ,עשה כמצווה .הניתן להביע
't:לפניו.
טל
אחותה,
I
ובטיניה
את המון הרגשות ועומק הכאב שבתיאור שורות
לות הנפש והזדככותה ,תחת הרגשת התקרבות
אלה ?הוא לא יכול "נשוא עיניה רכות ,/'- – -
אבל הדא מוכרה לשאתן .הן אתו ,אינן עוזבות
לנפ'z,ןות כל מקדשי השם לדורדתיהם ,והשתחררות
אותו ,והוא זועק :
ברם ,לא הכול מתנהל כמתוכנן .תחת התע-
מיסורי העולם הזה ,באים יסזרי חרטה רזעזועי
"אויה,
הנפש עד לטירוף הדעת .עיני הבנות ,המפרפרות
במ,וות ! / …כי טור כוטר החיזיוך /כל.הכ
בידיו ,חודרות כחיצים מורעלים לתוך דמו .שדב
תוך אישובי / ,יזבק לכי ,מלחך מוחי /כזיח
דשדב הוא מסדר טענותיו והצדקתו למעשהו ;
שוב ושרב הרא מוכיח ,שדרך
כנותי,
םורנה
מבי !
I
טיבי,
הוי,
שארית אובי".
אחת היתה לו
וכך נמשך סיפור האימים ,שרק בני עם אחד
כיהודי נאמן .אבל הוכחת צדקתו אינה מכבה
יצרוהו,
נפשם
אף במשהו את רשפי האש ,האוכלים את כל גופi
קורבן האמונה .וכך הוא מספר פרפורי היסורים
ונפZ,זו בבת אחת .כל דיבור ,שהוא רוצה לדבר,
בעת השחיטה .עד שהוא מגיע לביטוי ההנמקה
מוליך אותו לענייו האחד הזה .כל פרק מזכרו-
נותיו עולה בנפשו אך ורק לקש;ר בילדות .אין
למעשה ,ובה הצהרת יחיד בשם העם כולו .אחר,
שאינו רואה עצמו עוד בין החיים ,וזעקת כל
לו מפלם והוא מדבר ומדבר עליהן ,על המעשה
דורות ישראל עולה מפיו .הוא מוסיף את דם
קיימוהו,
והקריבו
את
תוך
רגוך
שלו ,על הגורמים למעשה ,על האשמים שהבי.
בנותיו ל"נהרות-דם" ,שעמו נתן לקיום קודשו
אוהו למעשה .הוא עליהן ורק עליהן מספר .הוא
ויקרו ,לקיום אמונתו .ועוד :הוא לא יכול לשאת
פדתח את דבריו בהרגשת אשמה כבדה :
את גורלו -לתת את בנותיו לשונאי עמן.
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
56
י .בן-יוסף /קידוש-השם ונקמה בשירת טשרניחובסקי
אחרי שנתן ביטוי ראשון ליסוריו ונימק את
מעשהו ,בא סיפור אריך הסובב כולו על הבנות.
הוא רפוד זכרךנות מהימים חטובים ,עת היה בית,
גן ,משפחה ומסביב עולם שנראה טוב ,שלוו ושלום
הנימוק היהודי המסורתי מתעלה אצל ברוך למע-
שה יחיד ועליון בכל תולדות העם :
"ובחיות חבזוקר ערוך /קורבן אז חקרבתי / :
שתי
ליושביו .הסיפור מסתיים עיוב עם הבנות ועם
את כל ישותו.
הגן ,כל פרחיו וצמחי הירק ,ומהם שוב לילדות
ולקורותיהן .סיפורים אידיליים ,שכאילו מסיחים
את דעתו מן האימים ,שמציקים לו .עד שפורצת
שוב זעקתו ומגלה כי דווקה תמונות אידיליוה
אלה הן הן לרעתו ,דווקה הן מציפות אותו ועיוט-
פות אותו ללא שיור ,והן כולן "כמלח בא על
פצע הי" ,הסיפורים לעת עתה נפסקים בזעקה
מרה על הזכרונות ,המקרינים אור הדוקר את
עיניו ומוחו .לפתע ,כאילו בלי קשר ,חוזר הדיבור
על השחיטה :עתה הוא מסיר מעצמו את כל
האשמה :
"לא ירי שפכו את חרב /וקטפו את חציין
חרך / – – – /אך יר חאויב היתה בם"…
טולות
כרבתי /למצות אלי .שתיחן יחר ' /יו,ז
חיו לטולח / …קרבן ראט,יון אז חקרב,זי /
החרדה הגדולה להן ואהבתו ללא קץ ,שמילאה
אחרי סיפורו זה בא מייד סיפור שניiZ7 .וב
בכווזיכו,
תמימות / …יטן
לא
למן חיום בגולח /כחכו ,בית מקרשכו חרב/ …
קרבן שתי בכותיכו ,,__ -
t
אילו הפסיק כאן ניתן לחשוב שהוא מצא
נימוק להרגיע את עצמו בהקרבת קרבן לד',
אבל כל דבריו ,תיאוריו ונימוקיו אינם מועילים
להשקטת נפשו .מייד הוא ממשיך :
"חוי ,טל מזבח רשטיארם /כרטו מחמ.
ריכו ! / …בלחבח …אויח ,בכותי / ,שם ,בין
חיתו טרף"…
ושוב הוא רוצה להסיח דעתו מהבנות הרוד-
פות אותו ,ואומר :
"לא ,לא זאת ! /לכפר ב תי /איך חכך'
יט,ירף".
והוא חוזר לתיאור המבוהלים ,המשוגעים,
ניסיון נוסף להקל על עצמו ,ניסיון שווא,
המתרוצצים באימה .תוך כדי כך הוא עובר לתי-
שאינו מביא אף הקלה קלה ,אותה הוא מבקש
בלי הרף.
אור אמנותי בלתי שכיח ומספר את סיפור הסיס,
הוא מנסה להקל על עצמו בקללות jבמשאלה
דמיונית ליהפך לערפד ולמצוץ דם .כל הדברים
והדיבורים אינם מקלים .הוא פוחד מהלילה ,מה-
חושך ,מהקור -הוא פוחד וזועק :
האידיליה של חייה והאימים כאשר האם נשרפה
מרצון על גוזליה .כל הסיפור הזה למה ן גם
סיפור זה מחזיר אותו לבנות :
"ואם לא דמית /גם את בקכי אל חכיכ / .
מי
"חה ,מה כורא פה הלילה / ,הושך ישופכו/ ,
לבי רוי ,בשרי יכאב / ,שן הקור תאכלכו".
מזאת הוא עובר לספר על השריפה .כל פרט
ופרט -מרגע ההטבלה עד לערב שלמחרתו ועד
להבערת התבערה הגדולה ,עד לתיאור העיר
הבוערת והרגשת הנקמה הגדולה :
"להתבוכן אל חרמטות / ,כגרו מטין אבות/ ,
בהשמט בכיית בכיהם /בתוך אש הלה.
בות / ,צחוק לי ,צהוק לי :בהתייפח /
כשים בהוצות קרת / ,כתמלט מן הבית /
איש ככותו בוטרת !"
אך ביטא את הרגשת הסיפוק בנקמה ,הוא
שב מייד לבנות .עתה בא נימוק חדש בפיו,
ריחם
אותך .
ואם
לא ביד
/
אכזרים
אפרוחיך ואת " ..:
כן ,הרי לא הוא שחט את הבנות ,כשם שלא
שחט את אשתו" .יד אכזרים" היתה באם ובבנו-
תיה .ואולי יש כאן האשמה עצמית -שלא עלה
על המוקד יחד עם הבנות ן ….
עוד פרשת התחמקות -וזו האחרונה .הוא
מספר על "נר ניt.מה" נהדר ,שהעלה לבנות .הוא
מתחמק ממראה האימים למראה קסמים של עיר
עולה בלהבות .אבל לשווא ,לשווא כל נסיונותיו.
דעתו נטרפה עליו כליל .הכול עוד חי ,האשה
שומעת דבריו ,הבנות מחכות לשניהם "בכגיכות
גיל וטרכי הג "…עליהם לחוש לבנות ,כי הן
עשויות לדאוג מרוב ציפיה.
www.daat.ac.il
,
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
57
י .בן-יו'סף /קידוש-השם ונקמה בשירת טשרניחובסקי
היא
אינו
עיד
עמנו.
אין היהודי
שנקם
את
נקמתו מרוצחי בני עמי ומשפחתי .אין עוד האב
•
,
צים
בשטף
טל
שטף
I
להרים,
לבחלים,
לשרזת /ומשרים מרבוט.ח טב- – – / ,
שי;:חט ,היהודי שקיים את הצו העליון והנורא.
ומרום ומטין ומאבז Iאו רטל.רומח שופט/ ,
ההוא מת ; וזה שנשאר עבר לעולם ההזיה ,עולם
ומבול אי.בראח ואלם /יבשות וימים בולט/ ,
שכולו טוב ,מנגן בגיל וחוגג מעדנות .עולם בו
– –וחבבף מפנים ,נזאחור / ,וחולכ ררבח
האבות והאמהות על בנותיהם.
הרממח ;" )חלום הכליה(.
כך חוזה שניאור את כיליון היקום ,שיבוא
הקללה -פורקן ולא פתרון
ביאליק אינו רוצה שהצעקה תפרוץ .הוא אומר
למהלד בגיא ההרגה :
"וה,זאפ' ' Iוחנקת בתוו ברובו את השאבה
כנקמה בקמים עלינו .וב"משא אלביון" ,אחרי
הוקעת כל חטאי הממלכה ,שכה התנכלה לתחיי-
תנו ,הוא פורץ
בזעם העתיק-חדש :
"בת אלביוז השוררה ! /אשרי שישלם לך
וקברתה במעמקי לבבך לפבי התפרצה",
הבמול /שבמלת לבו I .אשרי שיאחז ויבר'ב/ t
על האדם ,לדעתו ,לאגור את הצער ,שיהיה
את פליטיו אל אי שמם / .אשרי אשר יחריר
ויבעתך
טולליו I ,בחצות ליל כבריר / ,לרפוק אותם,
"בזעיז
תרעלה
/
ורבץ
בו
כמארח
כרוח רטה"
טל אמותיהם / ,אל ארץ לא זרוטה".
ואת המארה הזאת ישא האדם בכל העילם,
יהיא ממשיך כי כל עצמות מתי הכבשנים
"מצפצפות ומבבאות לו /כוף רט ".המשורר
ולא ימצא לה ביטוי :
יונק את השראתו לקללה מתהילים ,ויוצר פרפרזה
"רב יבtר :ולא תכד':אלו ניב שפתיים".
ואם הנך ריצה לפריץ ילהקל על עצמה אז -
"ברהחמרברח /ונשאת טמו שם את כוכ
חיבובים / ,וקרט,ז שם את נפשו לט .רה
'Iרעים /ואת לבבו תתז מאכל לחרוז איז.
אובים / ,ורבזטתו חברולח הורר ' ם טל קור.
'Iור הכלטים /שאבתו חמרה שלח -ותאבר
בכטרח".
ביאליק אינו ריצה בפירקן יו:Iל ידי קללה ולא
בסילוק המועקה ,להיפך :היא דירש לשאת את
המועקה ולהופכה לכיח פנימי מפעיל .רק במדבר
תוכל להתפרק וזעקתך תאבד שם .בין האנשים
שמור עליה והפכנה לכוח -למענה למען חיין.
שונה
ביאליק
ממשיררים
אחרים.
אף
הם
יידעים היטב כי אין בזעקת-הקללה כל תיעלת,
ואפילי הרגשת הקלה אין בה .עם זאת פורצת
הקללה ללא מטרה ,וללא תכלית ,כפרוץ הלבה
מלוע הגעש.
לנאמר בפרק קלז .9-8
טשרניחובסקי מגדיל לעשות בהתפרקות זו.
הוא מקלל וחוזר ומקלל .קללות בהשראת התנ"ך,
וקללות בהשראת אגדות-עם .קללות בלתי אמצ-
עיות ; וקללות דמיוניות של מעשי נקם על ידי
מפלצת אגדית .יחד עם זאת הוא יודע ,שלא
לנקום
נוכל
ברוח דברי יחזקאל על שעיר :
"כי לדם אעשך ודם ירדפך" )לו ,(6ואומר :
"אבחבו קטובו ! אבחבו לא בטל /טליבם בלIר.
רומות לבקט חהרית ) /במט .יבם אתימה( ,לא
בשרוף טליבם Iאת בבות בתיבם ,במוטות 'בtל
ברזל / ,לא נרוץ בלבלות יבולIות",
אלא נקמתנו תהי בהחדירנו בקרבכם הנוחפ,
שיאכל את תוכי תוככם :
"ואולם -רמיבו יחרורו ובא בבם /וחרטילו
יכורות כך ישבם",
היא רואה את הנוחם מפעפע בנפשם
ופושה
שניאיר חיזה נקמה בחלימי :
למעיין ארס ,המקר מתוכם ומרעיל כל סביבם,
"וחבה בתבה לי הרשות להשהית /ולהכות
יוצאי חלציהם יספגי את הרעל לתוך דמם,
הכול בקיפאין – – – I .ואשרות של רומה
"ואז יבוא יום הריז ! /יום הית'Iט פבוכ,iז
משובים /ואפילו -רומיה בשגבים /מתבפ.
מאכלתו בברון Iאחיו בז אמו ות'lדזטבו/ ,
לים ממרומים לארץ /וכיחפים בשמות כשב.
– – -יום בקם ! Iיום בבו ימרוט זקבו
בים / .הם מוחים את תשואת הטרים /רפור.
הפו שיבה – – – I ,יום בקם ושילם ! /
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
58
י .בן-יוסף /קידוש-השם ונקמה בשירת טשרניחובסקי
יום תתבל ככלבה הצופה בטוכתה / ,תשיח
ההשמדה ,לכן הוא מספר אגדת-עם נוראה על
לך בתך אשר אהבת /את באפופיה / ,..זא,ז
דבר ערפד מוצץ דם בלילות .הוא רוצה ?'היות
תהי נקמתכו /ותחי נקמתכו / -ורור יכחי.
ערפד כזה ולנקום :
לנה לרור !"
"ול היית נם את ,יוכתי /וא,זך נם אככי /
"זאת
לטרפר זה יטלט רמים – – – /וכקמבו
תהי נקמתנו" ,המוקדש "לנשמת הרוגי אוקראי-
חרפת
זאת
הנקמה
שהמשורר מנבא
בשירו
מטיבות
/
בכות ,כשים מטוכות / ,פברי טולי ימים/ ,
נה" ,ונכתב בשנת תר"פ.
– – -וכקמכו יבtכאת טולם / ,שמכו זה
ברוח זאת מקלל החסיד בשירו-סיפורו הנורא
המכואץ",
ביותר " :הרוגי טירמוניה" .כאשר החסיד פורץ
בדברי הזעם שלו נגד אלוהים ונגד האדם ,הוא
מבקש את הרעל שירעיל את נפש מעניו עד עולם :
"ל להפך אך יכולתי לזאב /זאב-ארס ,וביכ.
כם זאב שוטה /להתרוצץ ולנשוך ולהכיש/ ..,
ול את כולכם ,אך לטיל ברמכם /רטל ארור
לאין תרופה לו"
מאחר שהמשורר יודע שאין כל תועלת בקללה,
ולנקום בפועל יודע הוא שלא נוכל ,מדוע איפוא
הוא כה מרבה לשפוך מררתו בקללות המבוטאות
בלמעלה ממאה ועשרים שורות ן נביא כאן ביטוי
אחד מראשית הקללות ,ואחד -מסופן ,ויתגלה
לנו המפתח לקללות :
"ארור בך כל רבש ארם ! ,רבש בי כלית ! /
והוא מבקש לחיות כזאב שוטה חיי ער ולראות
את הגויים נאכלים ברעל זה עד עולם.
וטבטת ברם זבחיך",
ובסוף :
מעל לכל אלה ויותר מאלה שם טשרניחובסקי
"וכקמכו קרשינו – – – /כל הנפשות,
בפי ברוך .וזאת שנים רבות לפני היכתב שתי
שלא כתכון /לטטום מן החיים",
היצירות דלעיל .להלן נדון בגורם נוסף לקללות
והוא מסיים :
שבפי ברוך .כאן נעסוק רק בצד הפורקן שבהן.
"ואת נפשנו ,זהמוה /רבלי באות רוטץ".
ישנה הדרגה במשאלה של המשורר .בתחילה
הוא מאחל לגויים את קללת החרטה ויסורי
המצפון :
"ארור אתה ,בוי אכזרי ! /ורבצה בך אלה I
– – -כפשך חטאה תשא - – – I
כחמך יאכלך / ,טל תולטתו תישן / ,וכקו-
טות בפכיך / ,צלמך יהיה
רמט,
כקום
ימי
רמים,
/
לזטוה /לכל
הכברא ,לנפשר אתה",
כך חזרנו שוב לנוי;,זא הבנות ,מעשהו זה אינו
מרפה ממנו ,הוא מבקש
פורקן,
והוא
זועק מר
נגד האוייב-הגויים ,שכילו בו רגש אדם ,ועל כן
הוא מקלל ורוצה למצוא -ואם אפילו בדמיון
בלבד -אפשרות לנקום את רציחת הנפשות
הרכות" ,שלא נתנון /לטטום מן החיים ",מובן,
שהקללה לא הספיקה ולא סיפקה .הוא גם פעל -
הוא
שרף את העיר וראה בבכי אבות ובטירוף
אבל המשורר ,כאמור ,יודע שקשה לצפות
להתעוררות המצפון בנפש הרוצחים ,לכן הוא עובר
שחיטת הבנות ,אינם מרחיקים מעיניו את מראה
לקללות מסוג אחר .הוא רוצה לראות את הגויים
האימים של הבנות ,הממאנות להישחט ,והוא
שנואים ונרדפים .בן ישנא אביו ,יבוז לו וירדוף
אינו מויתר ומקיים
וחובתו
אותו .ומשנאה להשמדה פיסית .המשורר מבטא
הלאומית-דתית .לכן הוא מקלל כה הרבה גם
את דברי הזעם והנקם של ירמיהו ,שהיו לתפילת-
אמהות .וכל אלה אינם מקלים עליו את צער
את
מצוות
אמונתו
אחרי שרפת העיר.
עם בכל הדורות מאז שעיר " :שפוו חמתו טל
הנויים / ,אשר לא ירטוו" ,והסופר מוסיף בפי
טשרניחובסקי שר קידוש"השם
ברוך " :שפור המתר להומם ,לאברם / ,רורפם
תוך נקם ומרי ,השלמה ובניעה
אך במשאלה מאת אלוהים "לאבדם" אינו מס-
בתולדותינו הטרגיות מרובות עלילות של הגנה
אקטיבית ואף של מעשי נקם .אף בגזרות ת"ח
תפק המשורר ,הוא עצמו רוצה לבצע את מע':,זי
ות"ט היו יהודים ,שעמדו על נפשם בגבורה ואף
באף ותמו !"
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
59
י .בו-יוסף /קידוש-השם ובקמה בשירת טשרביחובסקי
הוכיחה
עצמית ועוז רוח בעמידה בגד הרוצחים ,כד גם
שלא כל היהודים בשחטים ככבשים .מדוע מרחיק
טשרביחובסקי יוצר את מעשה הבקם ומספר אותו
טשרביחובסקי את סיפורו עד למאה האחת-עשרה,
ברוב כושרו.
בקמו
ברוצחים.
"ההגבה
גם
העצמית"
לימי מסעי-הצלב 1
לבקם ולמרי של טשרביחובסקי יש התפתחות.
מאיר בוסאק מתחקה על מקורות בושא זה אצל
טשרביחובסקי .ב"מאזבים" חוברת חשון תשכ"ה
המוקדו::ת למשורר ,במ.לאת עשרים שבה למותו,
המשורר הצעיר איבו יכול לבכות .הוא מלא גאווה
לאומית ,חדור אומץ פיסי ,מחפש את "אלוהי
כובשי
כבען",
ומצהיר :
כובשי
"דם
כבען דמי
הוא פירסם מאמר בשם " :למק ורזת 'ברוד ממג-
הוא" ,ולו קורא "השיר העז ,מבגיבת דם ואש".
בצה'" .שם הוא מביא את המקור ליצירה זו ואף
ברוד
ל"הרוגי טירמוביה" .בעתיק כאן את שבי המקו-
רות הללו.
)שביהם הועתקו מ"ספר הדמעות"
הזא
זאת
מבטא
ביוצרו
הבוקם,
את
את
ממגבצה .יצחק החסיד שחט את ילדיו ,העלה
ביתו
את
באש
ובעצמו
בשרף
בתוכו ;
ברוד
לברבפלד ,שהעתיקם מרשימותיו של בן התקופה
)המשורר לא שמר על השם המקורי .אפשר שהוא
ההיא ,ר' שלמה ב"ר שמעון( :
מרגיש דיסהרמזביה בין מובן השם 'יצחק' לבין
מעשה
שהיה
במוגובציה
במר
החסיד,
יצחק
שתחילה התנצר ואח"כ 'הלד אל בית אביו…
אשתו הקדושה בהרגה
ויבוא ויסגור את דלתות
הבית בעדו ובעד בביו
וישאל החסיד אל בביו :
רצובכם שאזבח אתכם לאלוהיבו 1ויקח מר יצחק
החסיד את שבי בביו ,בבו ובתו ,ויוליכם דרד
החצר בחצי הלילה אל בית הכבסת לפבי ארון
גיבורו ,למרות האסוציאציה של העקדה הכרזכה
בשם ;ואזלי בשם 'ברוד' יש רמז אירובי ל"ברוד
דיין אמת" ; זאזלי הוא מזכיר את " :כשם שמבר-
כים על הטזב כן מברכים על הרע"( מקלל ומחרף
את הגויים ואיבו מסתפק בזאת ,אלא שורף את
העיר ובהבה בראותו את יסורי הגויים הבשרפים,
וצוהל ,וצוהל למראה העיר הבאכלת באש.
הקודש וישחטם שם על קידוש השם …וישב הח-
אחרי כעשרים שבה ,הוא רואה בטביחת יהזדי
סיד דרד החצר אל בית אביו ,והדליק את הבית
אוקראיבה .קהילות גדולות ,בבי מוצאו של המשו-
בארבע
רר ,והוא עודבו מבקש בקמה .אבל היא מתבטאת
זוויותיו' ".
"ויקם )ר' שמריה( בעזר לילה ויקח בידר
הפעם רק בקללה .המשורר יודע את המציאות …
המאכלת ובתאזר בגבורה ושחט את אשתו ושלו-
רחוקה היא מבקם ממש ,לכן הוא מקלל את הרוצ-
שה בביו ואחר כד ו,tיחט את עצמו -ובתעלפה
חים ותו לא .גם אז איבו בוכה.
רוחו ,ועדיין לא מת .ולמחרת …ושאלו אותו :
רוצה אתה להמיר אלוהיד עדיין ולחזור על טעו-
תבי …וזדים כרו לו שוחה ,והלד הוא בעצמו,
ר' שמריה החסיד ,אל הקבר ; ולקח את שלושת
בביו והשכיבם לשמאלו ואת אשתו לימיבו והוא
באמצע .ויזרקו עליו עפר מלמעלה …ובאו עליו
אויבי ה' בפעם שביה והוציאוהו מתוד הקבר חי …
זשאלו אותו …אם אתה רוצה להמיר אלוהיד 1ולא
רצה .ושמו אותו בסבר פעם שניה ויזרקו עליז
עפר".
הגרעין
לשתי
היצירות
),,ברוד ממגבצה"
חמש שבים אחרי כן כבר בוכים "הפעמובים".
המשורר מעביר את הבכי מן היהודי-האדם לפע-
מובים
הבוצרים.
הפעמובים,
התלויים במגדל בבוי על
מעשי
ידי
הגויים,
בית-כבסת שבטמא,
מצלצלים בבהמת "אמן" לקדיש הבאמר על
ידי "האחד מלמד-הוא" ,לזכר הקדושים הטבו-
חים.
"באבה הפטמון כמגרל הרם / ,המצלזת באב-
חזת גם הן /כצלצזל יגובים ,כצלצול של
הן ' / :אמן ! אמן זאמן " '1
ו"הרוגי טירמוביה"( הוא מאותה תקופה ,אלא
מה שאין הלב מגלה לפה מגלים הפעמובים
להשלים עם "מות
הבוכים בחצות הלילה ומבהלים את הכמרים ואת
כשם
הגויים .אף בהלה דמיובית זו יש בה משהו מבק-
'itטו.:ירביחובסקי איבו
קדוו.:זים",
לצורותיו
יכול
הרבות
והאכזריות,
שביאליק איבו יכול להשלים במוות זה ,ודרש הגנה
מה ,למרות שמקורה באבחת יגובים.
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
60
י .בן-יוסף /קידוש-השם ונקמה בשירת טשרניחובסקי
בשנת שלושים ושבע כותב המשורר את שירו
הגדול והנורא "הרוגי טירמוניה" ,הסיפור המקורי
לת פועלים ,שהתיימרה בשם הצדק ובזכות המדו-
כאים והסובלים(.
ממגנצה מקבל כאן צביון אחר .היטלר משתולל
אף ביצירה זו יש עוד מרד ,מרד נגד אלוהים.
ומשיג לעת עתה בלי מלחמה כל אשר יחפוץ
ביאליק אומר " :אני -לבי מת ואין עוד תפילה
ויכתיב לעמים ולמדינות ,המשורר מרגיש בהש-
בשפתי" jלעומת זאת אפשר עוד ,לפי ביאליק,
לעם
לזעום נגד אלוהים ,שירד מנכסיו ,והוא עני כמו
ראה שירית-חזונרת,
שמשהו נורא יקרה
ישראל .הוא מספר את המעשה הנורא שקרה
עמו ,ואפשר לזעום נגדו :
לחסיד .הוא ובנר ביתך נרדפים ביערות .כלבי
"ירימו-כא אגרוף ככגרי ויתבעו את ע בוכם,
בפתח
את עלבון כל הרזרות מראשם וער ם פםI
הרודפים
משיגרם
אותם,
והם
נטבחים
הכנסיה) .כאן מפרט המשורר את כל מיני המי-
ויפוצצו השמים וכסאי כאגרופם".
תות האכזריות ' המיתו את היהודים ,כאילו זה
בכל אופן ,יש עוד נגד מי לטעון ולמחדת.
היה אחרי מלחמת העולם השניה (.אבל היהון'
יש עוד אפשרות לזעום ולפרוק הזעם על האלו-
לא מת .עליו עתה לכרות בור לבני ביתו ולעצמו.
הים ,שהעני והתרושש .אבל אצל טשרניחובסקי
הוא מביא את אשתו ובנותיו )משום מה יש גם
אין אלוהים ואין נגד מי לצעוק ,לכן אין טעם
לברוך וגם לחסיד רק בנות ,בניגוד למקור( לקבר,
לחיות בעולם-שטן שגעוני.
הוא נזו;'ק להן ,מנקה את דמן מפניהן ,ושוכב
בשנת ארבעים ושתיים ,בעצם מלחמת ההש-
לצידן .הוא נקבר חי ,כל הלילה זועקת האדמ:ז
מדה של הנאצים ובשיא אונם ,כותב המשורר את
מעל לקבר .למהרת פותחים הרוצחים את הקבר,
"בלדות וורמיזה" .שוב הוא חוזר לתקופת נו'1tאי
ושוב דורשים ממנו להתנצ .iאז הוא פותח את
הצלב .הביטוי מלוטש .השירה עשררה מכל א'zזר
פיו לראי,t.זונה ומחרף ומגדף -לא את הגויים,
כתב jהביטוי מזוקק ומרוכז ,אבל הרוח השלימה
לא את עצמו ,אלא את אלוהים .הפעם ררדע
עם גורל ישראל לאורך דרכו .פעמים מתגלים
המשורר ,שאין גם נגד מי לטעון ,אין לצעוק
פלאיים ומצילים את הקהילה jפעמים קורה "נס".
ולבקש רגשי נוחם ויסורי מצפון -אין אלוהים,
כא',t.זר המגפה נוגעת גם בקהילת הגיטו היהודי,
אין מצפון ,אין נוחם .יש עולם-שטן המגדל
חבת נקברת ברצון עם האם ,כדי לא להיטמא על
רדי הגויים .ובסוף -הזאב מציל את הגוססים
פריץ-חיות.
"אין אלוחים כי איכו ! יש שטן ! /הוא הכוחג
מפרפורי גסיסתם,
אחרי שנרצחו
במיתות
משו-
הטולם כשגטוכו / ,הוא המולך טל כל בכי-
נות ; והזאב איננו עוד ,את מקומו ממלא האדם,
השטן / ,על בכי שח:ץ ,אתם לי נותכים /א,ז
"האיש הפך פריץ-טרף /וזאב כל-האדם" .כך
החיים -החיים לשם מה ? /כלום אך כרי
משלים המשורר עם עצמו ,עם עמו ,עם גורל
שאהי גם אכי /כתוככם כמוכם פריץ חיות /
עמו ועם חייו שמעל לשכל הפשוט ומחוץ לחיי
יבן-שטן בין בכי-שטן ?"
עמים אחרים ,על החיים האלה שר עתה המשורר,
בן ה',:טן כבר השתולל בעולם ,והעמים נבחו
שאף הוא נוטה ללכת בדרך כל חי ,כי מחלתו
עמו וייללו אחררו) .כאן בארץ עמדנו בפני גזרת
אנושה jומי כמוהו ,הרופא ,יודע את הצפוי לך
הספר הלבן וחוק הקרקעות ,שגזרה עלינו ממש-
ויודע גם להשלים ולהרכין ראש בחשאי.
www.daat.ac.il
"'.