עמוס גאולה
ביטאון ישיבת ברכת משה
|
תקציר: מהו המסר אותו רצתה התורה להעביר אלינו בתיאור הדורות מאדם הראשון ועד נוח, ומנוח ועד אברהם אבינו. מילות מפתח: עץ הדעת, אדם הראשון, קין, למך, בני האלוהים. |
"עשרה דורות מאדם עד נח… עשרה דורות מנח עד אברהם…" (אבות ה, ב).
התורה פתחה באריכות בתיאור בריאת העולם וסיפור אדם הראשון, ייצרה בעשרת הדורות שעד נח, ושוב האריכה בסיפור דורו של נח.
אח"כ קיצרה בעשרת הדורות שעד אברהם, ושוב האריכה בדורו של אברהם.
לא פרטה התורה לפנינו פרטי דורות אלו, אולם גם לא העלימתם ממנו, על כך עלינו לנסות להביך את המסר המובלע בתיאור עצר זה.
סיפור חטאו של אדה"ר מעביר אותנו מתיאור בריאת העולם ובריאת האדם לתיאור הדורות הבאים. לאדם נאסר לאכול מעץ הדעת1. מקובלים אנו לחשוב כי פרי עץ הדעת היה פרי פלאי שהאוכל מפנו זוכה לידיעה מחודשת. אולם נראה שעץ הדעה היה עץ ככל העצים ופריו היה פרי רגיל2. המפתח להבנת משמעות עץ הדעת נעוץ בשאלה,
מדוע נטע ה' עץ בגן שנועד כולו להנאת האדם, ואסר עליו לאכול ממנו?
"כדי שיהא רואה אותו תמיד, וזוכר את בוראו, ומכיר שעול יוצרו עליו, ושלא תהא רוחו גסה עליו" (תדשא פ"ז).
העץ היווה נושא להתמודדות האדם בין שני הקטבים המרכיבים אותו, הרוח והחומר. המצווה לא לאכול מעץ רגיל זה, הייתה 'מצווה שמעית', בקיומה יקיים את רצון הבורא, ובהפרתה יחטא לו. עד שלא טעם אדם מפרי העץ לא ידע טעם חטא מהו, הפיתוי שבחטא היה עצם הרצון לחוש את החטא. ברגע שאכל האדם מפרי העץ התוודע לטעמו של חטא. מעשה פשוט זה פתח לפניו פתח לאורח חשיבה חדש, חשיבה חטאית, תרגום פעולותיו הישרות לאפשרות של פעולות חטאיות.
הביטוי הראשון של אורח חשיבה זה בא בגופו עצמו. טרם חטא האדם ראה באבריו אמצעי להתדבקות באשתו וללידת ילדים, וודאי שהיה בעל תאווה. וכיון שראייתם את גופם הייתה ראיה טבעית לא הייתה להם סיבה להתבייש, ובאמת כך היה צריך להתנהג העולם. אולם עם האכילה מפרי העץ וההתוודעות לחטא, "ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם" (ג, ז), האדם תרגם את עירומו הטבעי למחשבה של חטאים באבריו3, וכיון שלא רצה לחטוא, מיד גדר עצמו ותפר לו עלה תאנה להצטנע בו. ידיעה זו, ודאי עדיף היה אילו נמנעה מהאדם4.
מאז שנפתח לאדם פתח לכיוון חשיבה של חטא, הלכו והתממשו מחשבות אלו בתחומים שונים ובצורות שונות, דור אחר דור. מעטים מיצו את 'נשמת החיים' שבהם ושאפו אל דרגת 'צלם אלוקים', ואילו רוב האנושות מימשה רק את החומר שבה, 'עפר מן האדמה', ומחשבתה הייתה חטאית. ה' יבחר כמובן באלה אשר יקיימו את רצונו, ומכאן מתבקש תהליך הברירה בין הטובים לרעים. תהליך זה מתחיל כבר מבניו של אדם ועובר כחוט השני לאורך הדורות עד בית יעקב.
חוה יולדת שני בנים. הבכור התבאר שמו:
"…ותלד את קין ותאמר קניתי איש את ה'" (ד, א).
בלדתה את בנה הבכור מרגישה האם הראשונה גדלות כה', קניתי איש כה', שברא את אדם וחווה. האח הצעיר שמו הבל. כל המסופר לנו אודות שני אחים אלו, לבד משמותם, הוא מקצועם.
"ויהי הבל רעה צאן וקין היה ליד אדמה" (ד, ב).
נראה שמקצוע כל אחד מהם שיקף את דמותו וכנראה גם השפיע עליה ועיצבה.
עבודתו של הבל – רעיית הצאן, היא עבודה קלה יחסית, חופשית ומשוחררת, מותירה לאדם פנאי למחשבה ולהתבוננות. הרועה נושא עינו אל המרחבים, אינו כבול לפיסת אדמה, מעצם טיבו הוא נודד. לעומת זאת, עבודתו של קין – עבודת האדמה, עבודה קשה היא. עבודה בדבר מקולל:
"ארורה האדמה בעבורך, בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך" (ג, יז).
עובד האדמה מסקל וחורש, זורע משקה ומטפל, ומצפה זמן רב עד שתתן הארץ יבולה וגם משקצר עוד זיעה רבה יוציא עד אשר יאפה פת לחם אחת. בעבודה זו יש הרבה מרירות. עובד האדמה כבול אל אדמתו, אל החומר, ומשוקע בו. אמנם דווקא עבודה זר צריכה להביא לאמונה בה', אבל העובד אדמתו במנותק מעניינים רוחניים, יושפע מהאדמה שאותה הוא עובד5.
"ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה', והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן" (ד, ג-ד).
משקוצר קין את פירותיו מביא הוא מהם מנחה לה'. קין הוא הוגה הרעיון "והבל הביא גם הוא" בעקבות קין. אולם ערך מנחתו של קין מצטמק לעומת מנחת הבל, שהביא "מבכורות צאנו ומחלביהן" שמכאן משמע שקין לא הביא מהמשובחים שבפירותיו. "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו, ואל קין ואל מנחתו לא שעה" (ד, ד-ה). בשעיית ה' אל מנחת הבל בחר בו מקין אחיו. הבל היה המעולה שבאחים, קורבנו מעולה ועבודתו רמה, ואילו קין אף כי בעל רצון היה, עבודתו לא הייתה שלמה. זיקתו אל החופר לא נתנה לו להקריב את ביכורי פירותיו.
"ויחר לקין מאד ויפלו פניו" (ד, ה).
נראה שהיה ברור לאחים שרק אחד מהם יבחר, וקין חשב שכיון שהוא הבכור לו מגיע להיבחר. קין ראה בהבל אחיו מתחרה, וכשנבחר זה, נפלו פניו.
"ויאמר ה' אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך, הלוא אם תיטיב שאת, ואם לא תיטיב לפתח חטאת רצץ, ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו" (ד, ו-ז).
בחירת הבל על פני קין הייתה בחירה איכותית ולא שרירותית, כמו בכל בחירי ה'. ה' מודד את האדם לפי מעשיו, ולכן אומר לקין הלא אם תיטיב מעשייך – שאת, אנשא אותך ואבחר בך, ואם לא תיטיב – ובכ"ז תרצה להיבחר בדרך שרירותית – הרי שלפתח חטאת רובץ. תשוקתך להיבחר תביאך לחטא, שהוא בהכרח רצח אחיך. ואליך תשוקתו – אמנם יש לאדם יצר לבחור בדרך הקלה, הרעה, אך יכול הוא למשול בו. וכאן עומדים אנו ומצפים לראות,
היבחר קין בדרך הקשה של תיקון מידותיו כדי להיבחר, או שמא ייכשל ויבחר בדרך החטא?
"ויאמר קין אל הבל אחיו, ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו" (ד, ח).
לא נאמר מה היה הדבר שאמר קין להבל, שבעקבותיו הרגו, כירן ששום דבר לא יצדיק רצח שכזה.
ובכ"ז מה אמר לו?
נראה שדיבר על העניין שהציק לו, בחירת ה' בהבל ולא בו. קין ניסה לתבוע ממנו את הבחירה בטענת בכורתו, אך ידע שהבחירה באה מעם ה' וא"א להעבירה. קין בחר בדרך החטאית, "ויהי בהיותם בשדה – בשדה המאפיין כל אחד מהם בצורה הפוכה מחברו, בשדה שמפרותיו ומהצאן הרועה עליו התגלעה המחלוקת והתגלתה הבחירה – ויקם קין על הבל אחיו ויהרגהו". קין חשב שיוכל לכפות את הבחירה על ה' ולא הבין שה' חפץ בלבבות.
תגובת ה' למעשה קין:
"ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך. כי תעבד את האדמה לא תוסף תת כוחה לך, נע ונד תהיה בארץ" (ד, יא-יב).
שני עונשים יש כאן:
-אי הצלחה בעבודת האדמה,
-ואי אפשרות לקביעת מקום על פני הארץ.
כיצד מתקשרים עונשים אלה לרצח קין את אחיו?
כאמור, קין היה קשור לאדמה ועבודתו אותה ביטאה את חומריותו6. מטרת קילול האדמה עבורו היא לנתקו ממנה, לנתקו מן החומר ולגרום לו לעסוק בעבודה רוחנית יותר. ויותר מכך נאמר לו: "נע ונד תהיה בארץ" ניתוק כל קשר קבוע עם האדמה המסמלת עבורו את החומר, בניסיון לשקם את נפשו. למעשה אין אלו עונשים אלא הדרכות לקין כיצד יוכל לתקן את דרכו, וכמו הומלץ לו ללמוד מאחיו המנוח ולרכוש את מקצועו, רועה צאן – נע ונד. בפסוקים הבאים נראה כיצד המשייך קין את דרכו, וכיצד חינך את שושלתו.
מיד עם צאתו של קין נאמר:
"ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נרד קדמת עדן" (ד, טז)
קין נצטווה להיות נע ונד בארץ ואילו הוא דווקא מתיישב בארץ. קין לא מוכן לתקן את דרכו, לא מוכן להתנתק מן האדמה.
והפסוק הבא מראה כיצד מעמיק קין את שורשיו באדמה:
"ויהי בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך" (ד, ז).
קין בונה עיר של ממש, בניגוד מוחלט לצו ה'. ויותר מכך, הלשון "ויהי בונה" מציינת עבר מתמשך, ז"א שזה היה עיקר עיסוקו. להלן מציגה לפנינו התורה שתי שושלות:
שושלת קין (ד, יז-כד)
ושושלת שת (ה, ו-לב).
כאמור, תיאור דורות אלו נכתב בקצרה. ישנם דורות שכל המסופר לנו אודותם הוא שמותם, וישנם שפרטה התורה לגביהם יותר, ולו גם במילים ספורות.
שושלת קין: בנו הראשון של קין הוא חנוך, עליו לא נאמר לנו כלום, אך נאמר שקין קרא את שם עירו על שם בנו חנוך. השם חנוך, אם כן, מנציח את ממלכת החומר שבנה קין אביו, ובזה הופך חנוך להיות, שלא בזכות עצמו, לאחת הדמויות הדומיננטיות בשושלת זו. לגבי שלושת הדורות באים: עירד מחויאל ומתושאל, לא נאמר לנו דבר. בשני השמות האחרונים בולטת הסיומת "א-ל", ונראה שכיון שהתורה ציינה לנו את שמותם כפרט יחיד אודות דור שלם בשושלת זו, יש משמעות בשמות אלו. מחויאל מרמז למחו – א-ל ומתושאל למתו – א-ל, ומשמעותם מחיית הא-ל ח"ו.
הדור השישי הוא דורו של למך, עליו מסופר לנו בהרחבה: "ויקח לו למך שתי נשים, שם האחת עדה ושם השנית צלה" (ד, יט). התורה מציינת ששתי נשים לקח לו למך, לומר שתאוותו רבה הייתה.
"עדה שהיה מתעדן בגופה, צילה שהיה יושב בצילה של בנים" (ירושלמי, יבמות פ"ו ה"ה).
קין פתח בחיי חומר:
"וישב בארץ נוד קדמת עדן – היה קין ראש למתעדנים" (תורה שלמה סי' קכה, בשם מדרש הביאור מכת"י),
בניו המשיכו בקו זה שעניינם היה התנגדות לאלוה, ולמך בקחתו שתי נשים. קין המתמקד ביצר הרכושנות, עירד מחויאל ומתושאל טעו ביצר האלוהות, ולמך נמשך אחר יצר המין.
"ותלד עדה את יבל הוא היה אבי ישב אהל ומקנה ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תופש כינור ועוגב וצלה גם הוא ילדה את תובל קין לוטש כל חרש נחושת וברזל ואחות תובל קין נעמה" (ד, כ – כב).
פירות שושלת זו לא מאחרים לבוא. יבל היה "אבי ישב אהל ומקנה", לא רועה פשוט היה אלא בעל נכסים ובעל ממון7. יובל אחיו היה "אבי כל תפש כינור ועוגב" ראש למנגנים כבר בתקופה קדומה זו, כאשר הנגינה מייצגת את התרבות בכללותה. ותובל קין הוא לוטש כל חרש נחושת וברזל". עיסוקו בנחושת ובברזל, שלחציבתם זיקוקם ועיבודם צריך ידע טכנולוגי רב. תובל קין מייצג את התחום התעשייתי. בולט הדמיון בין שמות שלושת הבנים, יבל, יובל ותובל קין, ויתכן להסביר שכולם מלשון יבול, כלומר שבנים אלו כנסו יבולם. כבר לאחר שבעה דורות מגיעים בני שושלת קין לפסגה. ראשונים הם בתחום בעלי הממון, התרבות והתעשייה. קין חנך את שושלתו בדרכו החומרית, וצאצאיו כבר חולשים על כל תחומי החומר בעולם.
שושלת מפוארת זו מסתיימת במאורע טרגי.
"ויאמר למך לנשיו, עדה וצלה שפעל קולי, נשי למך האזנה אמרתי, כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי. כי שבעתים יוקם קין ולמך שבעים ושבעה" (ד, כג-כד).
הנראה בפשט פסוקים סתומים אלו שלמך הרג איש (הילד אינו אלא האיש, לפי כללי התקבולת), ומתגאה למך לפני נשותיו שהרג איש רק בגרום לו פצע או חבורה, שבדר"כ לא מתים מהם, ומקלל את מי שיהרוג אותו שינקם פי שבעים ושבעה8. חז"ל דרשו שלמך הרג את קין ואת תובל קין בשוגג (תנחומא בראשית יא). א"כ שושלתו החומרנית של קין המתארת הישגים בכל תחומי החומר, והליכה אחר התאוות, פותחת ברצח ונחתמת ברצח. קין רוצח את הבל מתוך התלהטות יצריו ולשם מטרה מסוימת, לסלקו מדרכו, ואילו למך רוצח לשם התפארות בלבד.
ולפי חז"ל הרי שצאצא השושלת הורג את מייסדה, וכל השושלת המפוארת הזו מתפוררת.
"וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת, כי שת לי א-לוהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין" (ד, כה).
כאמור, לא יכול היה קין לאלץ את ה' לבחור בו ולאדם נולד בן נוסף והוא היה לבן הנבחר.
"ולשת גם הוא ילד בן ויקרא את שמו אנוש אז הוחל לקרא בשם ה'" (ד, כו).
בימי אנוש ובעקבותיו, החלו לקרא בשם ה', להתפלל אל ה', ואין ספק בכך שאנוש הוא
דמות חיובית9. פסוקים אלה הממשיכים את תיאור שושלת קין, מהווים את סיום תהליך הבחירה בין האחים ומעבירים אותנו לתיאור השלם של שושלת שת.
שושלת שת: תיאור שושלת שה פותח בהקדמה:
"זה ספר תולדות אדם, ביום פרא א-לוהים אדם, בדמות א-לוהים עשה אותו, זכר ונקבה בראם, ויברך אותם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם" (ה, א-ב).
כתולדות אדם נחשבים רק בני שת, כיון שרק אלו המנויים כאן הם הנבחרים. בכל דור נולדו בנות ובנים רבים רק אחד נבחר, לפי מעשיו. "ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת" (ה, ג). יורש צלם הא-לוהים שבו נברא האדם הוא שת, ואילו קין בחר בדרך החומר. פרשת בראשית פתחה בשני תיאורי בריאה, תיאור בריאה אידיאלית, שלמה (א, א – ב, ד) ותיאור הבריאה כפי שמתנהלת באופן מעשי (ב, ד – כה)10. פסוקי הפתיחה לתיאור שושלת שת לקוחים מתיאור הבריאה האידיאלית:
ה, א: "ביום ברא א-להים אדם בדמות א-להים עשה אותו זכר ונקבה בראם ויברך אתם. ויקרא את שמם אדם ביום הבראם
א, כז: "ויברא א-להים את האדם בצלמו בצלם א-להים- ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם כח: כח: ויברך אתם א-להים ויאמר להם א-להים פרו ורבו…"
אופן תאור שתי שושלות אלו מתחלק מבחינה סגנונית לפי אופני תיאורי הבריאות. שושלת שת מקבילה לעולם האידיאלי, ושושלת קין לעולם המעשי. תיאור השלמות בשני המקומות הוא תיאור מפורט, מחולק לפרשיות, מסודר ובעל סגנון פנימי קבוע. כ"כ ישנה הקבלה במלים המאפיינות את תיאור השלמות (מידת הדין)11. לעומת זאת תיאור המעשיות (התמודדות בין חומר לרוח וממילא מצב של חטא) אינו מסודר ולא מפורט, אין בו סגנון חוזר ומבנה קבוע10.
כברשימת קין כך גם כאן יש דמויות שמעשיהם נמסרו לנו, ויש דמויות שרק שמם נכתב. שת נולד 'בדמותו כצלמו' של אדם שנברא בצלם א-להים, והיה בחיר ה' תחת הבל. בימי אנוש "הוחל לקרא בשם ה'"; בניגוד לקין שבו נאמר "ומפניך אסתר" אנוש קורא אל ה' בתפילה ומלמד גם אחרים לעשות כך. על הדור הרביעי החמישי והשישי, קינן מהללאל וירד לא נמסר לנו דבר, כשם שלא נמסר דבר על דורות אלו ברשימת קין, עירד מחויאל ומתושאל. דורו של מהללאל מקביל לדורו של מחויאל משושלת קין (דור חמישי), ועל רקע ההשוואה בולט הבדל המשמעויות בין השמות, מהללאל – מהלל א-ל כנגד מחזיאל – מחר א-ל.
חנוך, בן הדור השביעי, הוא אחת הדמויות הבולטות ביותר ברשימה זו.
"ויתהלך חנוך את הא-להים אחרי הולידו את מתושלח… ויתהלך תנוך את הא-להים ואיננו כי לקח אתו א-להים" (ה, כב-כד).
שת נולד בצלם א-להים, אנוש קרא בשם ה', מהללאל כבר הלל את ה', ואילו חנוך מגיע לדרגה נשגבה יותר. זהו תיאור של צדיק, כשם שמצאנו בנח "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, את הא-להים התהלך נח" (ו, ס). התהלכות זו את הא-להים פירושה שכל פעולותיו היו ע"פ רצון הא-להים, כדברי המדרש:
"היה עוסק בעבודת א-להים ולא נתעסק בעבודה אחרת" (תורה שלמה סי' נט בשם מדרש הביאור)
כל חייו נתעסק ברוחניות עד שדבק בה' ונלקח אליו.
והשוו במדרש את חנוך למשה ואליהו שעלו ושמשו במרום (מדרש הגדול עה"פ)12
על מתושלח, בך הדור השמיני, לא נאמר דבר. בנו הוא למך, עליו נאמר: "…ויולד בן ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעיצבון ידינו מך האדמה אשר אררה ה'" (ה, כח-כט). בקרוא למך לבנו בשם נח, אינו רק מציין את כמיהתו לשיפור פני העולם, אלא גם קובע לו יעוד13.
למך יעד את בנו מקטנותו להיות מנחם העולם וברור שחנך אותו למטרה זו.
התורה מתארת את שתי השושלות ומציבתן זו אחר זו ובכך מעוררת את הקורא לערוך השוואה בין שני התיאורים זה לעומת זה. כ"כ מציגה התורה לפנינו שמות דומים בשתי השושלות כדי לעוררנו לערוך השואה זו (עיין טבלה להלן). כך אנו מוצאים דמיון או אפילו זהות בין השמות:
קין – קינן,
חנוך – חנוך,
עירד – ירד,
מחויאל – מהללאל,
מתושאל – מתושלח,
למך- למך.
(כ"כ מופיע המספר שבעים ושבע בשני בעלי השם למך). שני שמות זהים ישנם בשתי הרשימות, חנוך ולמך. השם חנוך מופיע בדור השלישי לקין ובדור השביעי לשת, והשם למך בדור השביעי לקין ובדור התשיעי לשת. בשתי הרשימות בעלי שמות אלו הם דמויות דומיננטיות, וכל אחד מהם מאפיין את רשימתו ומייצג אותה. חנוך בעל העיר מציין את ההתעסקות בחומר בלבד, וחנוך שכנגדו מציין את ההתהלכות אחר ה', וההדבקות ברוח. למך בעל הנשים המתפאר בהריגתו, מציין את הכיליון שמביאה שושלת החומר ואילו למך אבי נח מציין את הדאגה לעולם, ואת התחייה לעולם ולאנושות היוצאת מבני שושלת הרוח.
רשימת שושלת אדם משת – עשרה דורות, ארוכה יותר מרשימת שושלתו מקין – שמונה דורות, והשמות המייצגים את השושלות, חנוך ולמך מופיעים ברשימת קין בדורות מוקדמים לאלו המופיעים ברשימת שת. אם השמות משקפים דרגה ותכלית, הרי שבני קין השיבו מהר יותר את מטרתם, וכן נפילתם מיהרה לבוא. לעומתם צועדים בני שת לאט יותר. דרך העלייה היא קשה ואיטית, אך לא כן דרך הירידה.
הבדל בולט בין הרשימות יש בציון מספרי השנים. ברשימת קין לא מופיע שום ציון שנת לידה או מיתה. ואילו ברשימת שת מפרטת התורה בכל אחד את מספר שנות חייו עד להולדת בנו, את יתר שנות חייו ואף את סיכום כל שנות חייו. כמובן שעובדה זו נובעת מכך שלשושלת קין לא הייתה השפעה על העתיד, כיון שכולם הושמדו במבול. בני קין היוו דוגמא לעולם לבחירה בדרך הרעה, כנגד בני שת הנבחרים שמהם הומשך העולם. ציון הזמן שקדם ללידת הבנים בשושלתו של שת מאפשר לנו לקבוע את שנת לידתו של כל אחד מהם, לבריאת האדם.
משך שנות חייו של כל אחד בצירוף הידיעה על שנת לידתו מאפשר לנו לקבוע עד כמה דורות ראה מקודמיו. כך לדוגמא, נוכח לדעת, שלמך שהיה בן הדור התשיעי חי בימי אדם חמישים ושש שנים, ואם כך אדה"ר ראה תשעה דורות אחריו, וודאי צפה בהתפתחות שושלתו של קין בנו, על הישגי בני למך, וכנגדם ראה את בחירי בני שת בהתפתחותם הרוחנית, עד למך אבי נוח. כ"כ ודאי ראה שהאנושות שיצאה ממנו רובה רע, ורק מיעוט שבמיעוט ממנה טוב.
עובדה מעניינת היא שללידת הדמויות הבולטות יותר ברשימה זו שמסופרת לנו צדקותם, קדם מספר שנים גדול יותר מזה שקדם לאחרים. בעוד שממוצע השנים שקדמו ללידת קינן, מהללאל, ירד ומתושלח הוא כשבעים וחמש שנה, הרי שללידת שת קדמו מאה ושלשים שנה, לאנוש – מאה וחמש, לחנוך – סאה שישים ושתים, ללמך – מאה שמונים ושבע ולנח מאה שמונים ושתים.
תופעה זו מצויה גם במספרי עשרת הדורות הבאים: ללידת שלח, עבר, פלג, רעו, שרוג, נחור ותרח קדמו בממוצע שלושים ואחת שנה. ואילו לשם – חמש מאות שנה, ולאברהם שבעים שנה, וכן ללידת יצחק קדמו מאה שנה14.
נראה שבואם של צדיקים לעולם מצריך הכנה ארוכה יותר, כ"כ מצאנו שאימותיהן של צדיקים היו עקרות.
עובדה נוספת העולה מרשימת התאריכים היא, שהמבול היה בשנת 1656 לבריאת האדם, בדיוק בשנה זו מת מתושלח. היחידים שראו את המבול משושלת שת הם נח ובניו. (נראה שמתושלח, שמת בשנת המבול, לא נספה במבול אלא מת מיתה טבעית" ממשייך הדורות ארפכשד נולד "שנתיים אחר המבול" (יא, י). א"כ משושלת שת הבחירית לא נפגע אף אחד במבול15.
| שושלת קין | שושלת שת | עד לידת בנו | מלידת בנו | סה "כ חייו | לידתו לבריאת האדם | מיתתו לברית האדם |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1. אדם | אדם | 130 | 800 | 930 | 0 | 930 |
| 2. קין | שת | 105 | 807 | 912 | 130 | 1042 |
| 3. חנוך | אנוש | 90 | 815 | 905 | 235 | 1140 |
| 4. עירד | קינן | 70 | 840 | 910 | 325 | 1235 |
| 5. מחויאל | מהללאל | 65 | 830 | 895 | 395 | 1290 |
| 6. מתושאל | ירד | 162 | 800 | 962 | 460 | 1422 |
| 7. למך יבל, יובל | חנוך | 65 | 300 | 365 | 622 | 987 |
| 8. תובל קין | מתושלח | 187 | 782 | 969 | 687 | 1656 |
| 9. | למך | 182 | 595 | 777 | 874 | 1651 |
| 10. | נח | 500 | 450 | 950 | 1056 | 2006 |
וכבר חישבו חז"ל בסדר עולם מספרים אלו ועמדו על העובדות הנובעות מהם: "מאדם ועד המבול תרנ"ו שנים, וזה פרטן: אדם – קל', שת – קה'… ונח בן שש מאות שנה. חנוך קבר את אדם וחי אחריו נ"ז שנה, מתושלח הוציא שנותיו עד המבול…" (סדר עולם רבה, פרק א').
מבנה דומה לזה המובא בתיאור עשרת הדורות הראשונים, ברשימת שת, קיים גם בתיאור עשרת הדורות הבאים, מנח עד אברהם "עשרה דורות מאדם עד נח… עשרה דורות מנח עד אברהם…" (אבות ה, ב). גם שם מתוארת רשימת הצאצאים הלא בחיריים בצורה כללית ולא מסודרת, ורשימת הצאצאים הבחיריים במבנה אחיד תוך פירוט מספר השנים.
מיד לאחר תיאור שתי השושלות, שבעשרת הדורות הראשונים, אומרת התורה:
"ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה ובנות יולדו להם, ויראו בני ה-להים את בנות האדם כי טובות הנה, וייקחו להם נשים מכל אשר בחרו" (ו, א – ב).
יש לשאול מי הם בני הא-להים ומי הן בנות האדם, ומהו החטא המצויד כאן?
מספר גישרת עיקריות מצאנו בחז"ל. ובמפרשים לישוב פסוקים אלה. להסבר "בני הא-להים" יש שפרשו:
"המלאכים שנפלו ממקום קדושתן מן השמים…" (פרדר"א פ' כב),
או
"השרים ההולכים בשליחותו של מקום" (ד"א ברש"י ע"פ מדרש שמואל פי"ח).
על כך כבר נאמר:
"רשב"י מקלל לכל מאד דקארי לתון בני אלה א",
ואילו הוא עצמו סבר
"בני דיינא" (ב"ר כו, ה). "בני השרים והשופטים" (רש"י),
וכך פרשו רובם16.
אולם לפי דברינו מתבקשת שיטה שלישית:
"וי"א כי בני הא-להים – בני שת.
בנות האדם בנות משפחת קין" (מובא באב"ע עה"פ).
לאחר שהציגה התורה בפנינו את שתי השושלות, קוראת לבני שושלת שת "בני הא-להים", כמו שנאמר בתחילת תיאור השושלת. "בדמות א-להים עשה אותו". ולבנות שושלת קין קוראת "בנות האדם", האדם הפשוט17. וכך כתב ריה"ל:
"לכך נקרא אדה"ר אצלנו 'בן א-להים', וכל הדומים לו מזרעו נקראו 'בני א-להים'. והנה אדה"ר הוליד בנים רבים, אך מכולם לא היה ראוי לבא במקומו כי אם הבל, כי רק זה היה דומה לו, ומשהרגו קין אחיו מתוך קנאה שנתקנא בו על מעלה זו, ניתן לאדם שת תחת הבל, ושת היה דומה לאדם, ולכך נעשה הוא לסגולת האדם וגרעינו, ואילו שאר הבנים לא היו כי אם כקליפות.
וסגולת שת היה אנוש בנו. וכך נמשך העניין עד נח על ידי יחידים שהיו כגרעינים, כולם דומים לאדה"ר ונקראים 'בני א-להים'…" (כוזרי, א, צה).
באשר לחטאם, אין הדגש על המילים "וייקחו להם נשים" – בחוזקה, שכן זה לשרך התורה לנישואין ("כי ייקח איש אישה" – דב' כב, יג), אלא על "מכל אשר בחרו", שלא דקדקו אחר המשפחה אלא הלכו אחר מראה העיניים. לאחר תיאור ירידתם המוסרית של בני קין, ועלייתם של בני שת, מסיימת התורה בחטא של בני שת. גם אותם "בני הא-להים" המועטים לא שמרו על ייחודם ונטמעו בשושלת קין.
מאז טעם האדם טעם חטא הוסיף ומעד פעם אחר פעם, הוסיף והרחיב פתח זה, שפתח בחטאו, בכיוונים חדשים. כשנעיין נראה שהחטאים המתוארים כאן הם 'אבות חטא' לחטאים בכלל. חטאו של אדם היה בהפרת צו ה', הפרת מצווה שמעית – חוק שאין לו הסבר. חטא כזה עוד "ניתן להבין".
קין רצח את אחיו ובכך עבר על מצווה מוסרית, שהשכל, הרגש והמוסר האנושי מחייבים אותה.
חטאו של למך מצביע על הידרדרות נוספת: אם חטאו של קין היה ספונטני, מתוך התפרצות רגשות, הרי שלמך הורג ומתפאר בהריגתו.
חטאם של בני הא-להים מוסיף על הקודמים לו בכך שהוא חטא של ציבור.
נראה לכאורה שחטאם פחות חמור מהקודמים, אלא שלפי מעלתן והתקוות שנתלו בהם, גרמו בחטאם אכזבה רבה. ולמעשה בחטאם הפקיעו את בחירתם מן היתר, ואם כך אין משמעות לעולם. ובאמת לאחר שגם בני יחידי סגולה אלה חטאו רואה ה'
"כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום, וינחם ה' כי עשה את האדם… ויאמר ה', אמחה את האדם…" (ו, ה-ז).
מתוך עלטה כבדה זו בוקעת קרן אור אחת "ונח מצא חן בעיני ה'". נח שיועד לנחם את העולם הוא בחיר האנושות בדורו, ויוצא להגשים את ייעודו.
הערות:
|
