סיון תשל"א
בית מקרא )מו(
בראשית כ"ד
דרכי אירגון אמנ,ותי של סיפור מק'ראי *
מאת
נפתלי סוקר
כותרתו של פרק כ"ד בנויה משתי צלעות רתמיות בעלות 4פעימות כל אחת,
ואברהם זקן באבימים
והן ברך את אברהם בכל,
בפרקנו יש לכותרת הפתיחה תפקיד כפול :היא מזכירה מציאות ידועה להכנת
הרקע .עובדה זו כבר ידועה לנו מפרק י"ח ,יא" :אברהם ושרה זקנים ,באים
בימים".
וחלקה השני "וה' ברך את אברהם בכל" ,משמש ,לכאורה ,גם הוא כמאמר מוסגר
המציין מציאות הידועה מכבר .אבל באמת לא מצינו בכתובים שקדמו ברכה
מעיןזו .מה שאין כן להלן (כ"ד ,לה).איז זאת אלאשעינינה של כותרתזו להציג
אתהתיזה של חלקוהשני של הפרק,אולפחות לתתלו הצדקה.
לפי טעמנו היינו מצפים לכותרת שתמצה בתוכה את הרעיון של נשואי יצחק.
אך בנראה היה לו למספר הקדמון טעם שונה והוא הקדים לסיפור כותרת ,בעלת
שתי צלעות רתמיות ,אשר כל אחת מהן ,נוסף על היותה הערה מוסגרת להסברת
הרקע ,היא משמשת כתיזה לחלק מסוים של הסיפור .באופן זה מהווה גם הכותרת
גורם מלכד לכלחלקיהסיפור.
ה
א
ב
ה
ה
נ
ה
ה
ז
י
ת
ה
ן
ק
ז
"
ם
י
מ
י
ב
א
ב
הצלע הראשונה של הכותרת "ואברהם
לידי
ביטוי ממשי ומפורט בפסוקים ב-ט ,שהרי אברהם אינו משתקף כאן כסמכות
בעלת תוקף הפוקדת הוראותיה לעבד בתוקף אדנותה .אלא סמכותה משתקפת
ברפיון וכל דבריו אל העבד הם בחזקת בקשת טובה ,המצריכה שימת יד מתחת
לירך והשבעה .ואמנם מזכיר לנו טקס זה את עמדתרפיונו של יעקב (מ"ז,כח-לא)
שעה שביקש את חסדו שליוסף שלאיקבור אותובמצרים.
,
ן
י
ז
א
מ
'
ה
ב
ל
ב
ר
ר
ו
ע
ת
ה
צלע זו מקדימה דברי התנצלות לתמיהה העלולה ל
מדוע
זה נשלח עבד לשליחות כה חשובה :דע לך ,איפוא,כי אברהם זקן היה ובא בימים,
לולא זה לא היה מצווה לעבדו ,אלא הוא בעצמו היה מזדרז למצווה רבה זו ליחן
אשהליצחק (העמקדבר).
הצלע השניה משמשת כותרת לחלקו השני של הסיפור (כ"ד ,לד ואילך) ,היא
התיזה הבאה לידי ביטוי בדברי העבד אל משפחת בתואל :ויאמר עבד אברהם
אנני וה' ברך אתאדני מאדויגדל…ויתןלו את כל אשרלו(לד-לו).
ת
י
ט
י
ל
ו
פ
ה
הרחבה זו של הברכה השורה בבית אדונו תואמת את פיקחותו
של
* הנני מודהלמהרי הפוופ' ליונשטם על הערותיו המאלפות.
326
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )מו(
[]2
בראשית
כעד
סיון תשל"א
העבד ,המשתקפת גם בנאומים אחרים .שהרי דברים אלה הם אחד האמצעים
לשכנע את המשפחה להסכים לשידוך .לפי זה גם לא נתמה לתולדות הולדת יצחק
כפי שהעבד מספר למארחיו .שהרי אברהם הוא בן דורו של נחור ורבקה היא
נכות נחור ,ואם כן יצחק הוא אדם זקן ממנה .ע"כ הגיד שהיא ילדתו אחרייקנתה
ואינוזקן כ"כ (העמק דבר כ"ד).
הקורא בסיפורי בראשית עלול לתמוה לאירועים המשתלשלים בעקבות הכותרת
שאברהם זקן בא בימים .שהרי בהתאם למקובל צריכה היתה לבוא ברכת הבנים
עם הזקנה.ועיין אצל יצחק "ויהי כי זקן יצחק" (כ"ז ,א ואילך) אשר בעקבותיה
באה ברכת יצחק ליעקב ולעשו .וכיו"ב אצל יעקב למ"ח ,מ"ט) .אמנם אצל יעקב
המספר ,ואת נודעת לנו ,אגב שאילת יוסף לאחיו;
חסר הדגם של ציון ולנתוע"י
"השלום אביכם הזקן אשר אמרתם ?" (מ"ג,כז .ודוק :מעולם לא סיפרו לו האחים
לפני כןכי אביהם זקן ,אע"פ שהדבר היה ידוע ליוסף) .ולאחר מכן בדברי יהודה
ליוסף" :יש לנו אב זקן" (מ"ר ,כ) .אולם הנסיבות המתוארות סמוך לברכת יעקב
לבניו הן של זקנה (ודוק כי גם בפטירתו מסתפק המספר בציון "ויגוע ויאסף אל
עמיו" מ"ט ,לג ,בניגוד לאברהם "ויגוע בשיבה טובה זקן ושבע" ב"ה ,ח .ובניגוד
גםליצחק":ויגוע…זקןושבעימים" ל"ה,כס).
ק
ח
צ
י
בן אברהם
עם זאת מתאים המוטיב של נשואי הבן לאחר זקנת האב אצל
ואצל יעקב בן יצחק .אך בעוד אצל יצהק משולבת ברכתו ליעקבביןציון זקנתו
לנשואי בנו יעקב (כ"ח) ,הרי אצל אברהמ ברכה מעיןזו לבנו מושמטת .ולא עוד
אקא שלא מצינו כלל אצל אברהם שברך את בנו יצחק .הרגיש בכך הכתוב עצמו
ומהר לציין ,מיד לאחר מות אברהם ,כי "ויהי אחרי מות אברהם ,ויברך אלהים
את יצחק בנו" (כ"ה ,יא) .דפוס כגון אינו מצוי לא אחד מות יצחק ולא אחר
מות יעקב.
עיון בעניין הראשון של פרק כ"ד "השבעת אברהם את העבד" (ב-ט),מירה
על הטיבה ספרותית מגובשת אשר יד מספר אחד ,ורק אחד טפלה בה .יחד עם
כך נגלה בחטיבה הזאת ,טכניקות ספרותיות מגוונות ומיוחדות אשר באותלידי
שימוש גם בחטיבות אחרות של הסיפור .לאמור;יו אחת ערכה את כלל חטיבות
הסיפור.יד זאת היתה מאומנת ומשכילה למדי וידעה 'לשלב את האמצעיםהטכניים
בשלשלתהאירועים באופןטבעי ומשכנעובתיאום להתפתחותהמתחייבת.1
חטיבה ראשונה זאת ב-ט ,פותחת בבקשת אברהם לעבדו "שים נא ידך תחת
ירכי ואשביעך" (ב-ג) ,וחותמת במילוי הבקשה ע"י העבד באותו סדר טקסי
שנדרש ע"י אברהם בפתיחה" :וישם העבד את ידו תחת ירך אברהם אדניו,
וישבעלועל הדברהזה"(ט).
ם
י
א
נ
ת
ה
ם
ה
י
ב
ג
ל
ש
ם
י
נ
ו
ש
ה
ם
י
ט
ר
פ
נ
ב
כ
בין הבקשה למילוייה
ע
ב
ש
נ
המועוא-
העבד .לאמור :האחידות הספרותית ניכרת גם מתוך עצם היותה מוכללת במפגרת
של פתיחה וחתימה.
ד
ב
ע
ה
.
ו
י
ש
כ
ע
דגם תנייני לזה מצוי מתוך החטיבה גופא הנדונה
מעלה את
השאלה" :ההשב אשיב את בנך אל הארץ אשר יצאת משם ?" (ה) .לאחר האיסור
יה
1
סקינר מגלה בפרקשני מקורות'7ו-נב גונקלואחריםמוצאיםיותרמשנים.
327
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
סיון תשל"א
בית מקרא )מו(
בפתלי ט1קר
[]3
המפורט של אברהם הוא חוור לחתום את העניין בדברי הפתיחהי "רק את בני
לא תשב שמה" (ח).2
גם מערכת הדיאלוגים בין אברהם לעבד המפרטת את סעיפי השבועה מיוסדת
על העקרון המסגרתי .שלושה מחזורים לדיאלוגים ,אברהם הוא הפותח והואהסוגר.
עם זאת פועלת במערכת זו טכניקה מיוהדת במינה הקושרת את שלושת
המחזורים בקשר של שרשרת 3כל מחזור עוסק בשתי תיזות .האחת על בסיס
שלילי והאחרת -חיובי .המחזור השלישי ,החותם ,חוזר לצורך הדגשה פעמיים
על שתי התיווה לפי סדר דיאטטי .כל זאת בדי לשמור על העקרון הספרותי
שיהיה נדון להלן :כל מחזור דבק למחזור שקדמו על ידי התייחסות בתיזה
הראשונה שלו לתיזה האחרונה של' קודמו .באופן זה נוצר קשר של שרשרת בין
שלושת המחזורים.
י
מחזור ראשון
אברהם :לא תעשה
כי אם
ונ
8
הסבר הסימנים
בב לא תקח אשהלבני מבנותהכנעני(ג)
=כי אם מארצי …ולקחתאגעה.
מ חוור שגי
עלא תאבה בבאולי לא תאבה האשה ללכת(ה)
העבר :ואם
=aההשבאשיב אתבנך אל הארץ(ה).
ת
ו
ש
ע
ל
האם
ם
מחזור שלישי
אביהם :לא תעשה
ם
בב השמרלךפן תשיב אתבני שמה(ו)
בב ה' הואישלח …ולקחת אשהלבני משם(ז)
י אם תעשה 8
כ
8לא תאבה = ואם לא תאבה האשה ללכתאחריך(ח)
ואם
בב רק אתבני לא תשב שמה(ח).
לא תעשה ם
מבנה שרשרתי זה מעיד על אחידות ספרותית מובהקת ,אשריד אחת ורק ,אחת
טפלה בה בטעםאמנותי.
אולם גם ריקמת התוכן של החטיבה גופא מורה על סממני אחידות מובהקים.
הסממן הראשון הוא הטכניקה של המלה המנחה :המצלול של ה"שין" השרוקה
בכל הקטע .ומגמתו למקד את התשומה אל שלוש המלים המנהות ;
דומיננטי
משםאו שמה ,אשהושבועה.
הבולטת מכולן היא המלה "משם" ו"-שמה" .החותמות בסדר מסורג את הפסוקים
ית פסוק ה :אשר יצאת משם.
חתימ
ש מה,
את
ב
י
ש
ת
1
ן
פ
בני
י אשהלבני מ שם.
" ז:
"
ח :את במלאתשיב שמה.
ה-ח
2כלל גדול בתורה דרש שיבואו בחתימת הסיפורמעין הפתיחה ,קאסוטה מאדם עד נח .127
3ועטן בענין טכניקה דומהיח
ל שלחלת בעלת חוליות רבות קשורות בזו רתם 4137
יו
328
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )מו(
[]4
ראשית כ"ד
סיון תשל"א
עדיפה היא ,איפוא ,הגירסא המסורתית על תרגומי השבעים והוולגטא ,שלא
חתמה את פסוק ד בתוספת "משם" .שכן הסופר המקראי ,בעל הטעם המשובה,
הרגישכיחיתוםזה יקלקל את סדרהחרוזהמסורג.
מלה מנחה אחרת היא "האשה" " 1אשר לא תקח א שה לבני" (ג)" .ולקחת
א שה לבני" (ד)" .לא תאבה ה א שה ללכת אחרי" (ה)" .ולקחת א שה לבני"
(ז)" .לא תאבה הא שה ללכתאחריך"(ח).
.
ת
ו
נ
ו
ש
ם
ע
פ
ם
י
ת
ש
ו
ם
י
ש
כלל מצלולה של "שין" מצטלצל שלו
ם
י
ל
מ
ב
אהובה
במיוחד על המספר מלת העזר א שר המופיעה שבע פעמים .עקרונות ספרותיים
אלה המשוכים כחוט השני לאורך החטיבה (ב-ט) ,חייבים לדחות כל נסיון
לפצלם למסורות שועת ,קדומות ומאוחרות .אחדותה הספרותית של החטיבה
אינה מוטלת בספק.
,
ה
ב
י
ב
ח
ק
ח
אגדת נשואי יצ
ל
ע
.
ה
י
נ
י
ז
א
מ
ה
ת
י
ה
ל
א
ך
כ
ל
ה
ן
ו
ב
נ
ה
ק
ב
ר
ו
ה
ד
ג
א
נקט
המספר באמצעי השהייה שונים כדי להאריך בסיפור המעשה ולהסב בכך הנאה
לציבורשומעיו.
,
ם
ו
א
נ
,
ת
ו
ר
ז
ח
ם
י
נ
פ
ל
ר
פ
ו
ס
מ
ה
ה
י
י
אמצעי ההשה
ל
ע
ת
ר
ו
צ
ב
ל
ע
ם
י
ד
ס
ו
י
מ
"כדי
להאריך במצבים חנניים וראויים לתשומת לב למען המאזין .וכן בדרך של הרחבה
אפית ,תיאורים רחבים של מצבים וביאורים למחשבותיהן של הנפשות הפועלות"
(גונקל ,ע' .)35אך עם ואת מותאמות החזרות לשינויי הנסיבות ומשמשות גם
כאמצעילעיצובאישיותו הפקחית שלהעבד.
וכיוצא בזה ניכרת הנטיה להרחבת הלשון גם בלשונות אחרים'" .ה' …אשר
לקחני …ואשר דבר לי ,ואשר נשבע לי" ( 3לשונות מקבילים) .אולם יש גם
שני תארים :ארם נהרים ,אל עיר נחור (י) ,וארבעה תארים :מחוץ לעיר ,אל
באר המים ,לעת ערב ,לעת צאת השאבות(יב) .וחמשה תארים :רבקה ,אשר ילדה
לבתואל ,בן מלכה ,אשת נחור ,אחי אברהם (סו) .וכן :והנערה ,טבת מראה מאד,
בתולה ,ואיש לא ידעה (טז) .דוגמאות אחרות לחזרות :משתאה ,מחריש לדעת,
ההצליח ,..אם לא (כא) .וכן :גם תבן ,גם מספוא ,גם מקום ללין (כה) ,ועודועוד.
כפי שנראה להלן ידע הסופר לשלב את התופפות והחורות האפיות באופן
שתהיינה משתלבות ,מעשה אמן ,אל רקמת הסיפור ומוצדקות מבחינת ההתפתחות
הפנימית שלהאירועים.
ם
י
נ
פ
ל
ו
י
ת
ו
ר
ז
ח
ב
המספר
ם
ת
ו
א
ב
ש
ו
מ
י
ש
מ
ל
ע
ר
פ
ו
ס
מ
ה
עם זאת נמנע
דפוסי
ת
פ
ד
ר
נ
ו
מ
י
א
ת
ה
ש
ו
א
א
ס
ר
י
ג
ר
ד
ס
ם
נ
ו
ו
ג
ל
ן
ו
ש
ל
ב
באופן
לשון ,אלא ידע
ובשינויי
מפליא לתמורות המצב.
עיון מדוקדק בגיווני הדפוסים הלשוניים ובשינויי הגירסא ,יורה לנו כי לא
מקורות שונים ,מקבילים ,נערכו כאן לאחד ע"י עורך ,אלא עקרונות ספרותיים
אמנותיים הםשהדריכו את המספר במלאכת רקמתהאגדה.
בבדיקת החזרות וההכפלות שברקמת הסיפור עלינו להבחין בין דפוסי לשון
מקבילים הנותנים ,לאו דווקא תמיד ,מתוך הקשרענייני ,לבין גירסאות הסיפורים
המקבילים ,על דפוסי לשונן ,שאינן אלא הכפלת אותו עניין בצורת נאום על
המסופר לפנים ,או הצגת אירוע מסויים מזווית ראיה שונה .הצגתה של רבקה
לראשונה בריקמת הסיפור ,למשל ,מתוארת מזווית ראייתו הכל יודעת של
329
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
סיון תשל"א
בית מקרא )מו(
נפתלי סוקר
המספר בגוף שלישי (סו-טז) .אולם אירוע זה ,בהישנו שנית (מה) מתואר מתוך
זווית ראייתו של העבד .וכיו"ב נתינת הצמידים לרבקה (כב) ע"י העבד מתוארת
בפעם הראשונה ע"י המספר בגוף שלישי ובפעם השניה (מז) מזווית ראייתו של
העבד.
נקדים את קביעתנו כי בעוד השינויים החלים בדפוסי הלשון המקבילים,
מיוסדים בעיקרם עלעיקרוןספרותי שלגיווןסגנון הסיפור,הרי גירסאותהסיפורים
[]5
המקבילים על דפוסי לשונן ,שינוייהם מיוסדים על כללים וקריטריונים מורכבים
יותרשיהיו נדונים להלן.
הדגם הלשוני הבא ילמדנו מעט על אודות עקרון הגיוון ,עליו מיוסדים כלל
הדגמים הלשוניים הנשנים ברקמת הסיפור .כוונתי לדגם השבועה "ה' אלהי
השמים" ,המושם בפי אברהם בפסוק ז .נוסח זה של שבועה התמיה פרשנים
וחוקרים שונים.
'
ה
"
ם
י
ב
ר
ח
ו
נ
י
מ
ש
ת
ל
ב
ו
ק
מ
ישנה דעה ה
ל
צ
א
של
)
ל
ש
מ
ל
ר
נ
י
ק
ס
(
ה
ז
ם
י
נ
ש
ר
פ
אלהי
השמים" ,הוא יצור מאוחר מתקופת בית שני .שכן ,נוסח כגון זה לא מצינו אלא
במינוחי המלכות הפרסית ,ממנה אף הושפעו ספרי המקרא של אותה תקופה
וספרות חיצונית אחרת.
ואמנם ידענו דגם זה רק אצל יונה הנביא בדבריו אל נוסעי האניה "ואת ה'
אלהי השמיםאני ירא"(יונה א',ט).מינוח זה מושםבפיו של כורש בדה"ב ל"ו ,כג,
והוא בא תכופות בספרי עזרא ונחמיה .דגם זה אף ידוע לנו מכתביייב (אך עם
זאת יודע ספר עזרא גם אתהכינוי הכפול "די אלה שמיא וארעא" עזרא ה',יא).
על כן מעדיפים רבים את גירסת השבעים ומציעים לגרוס גם כאן בדומה
לפסוקג "ה'אלהי השמיםואלהי הארץ".
הרמוניזציה נוסחאית זו ,כפי שניווכח להלן ,נוגדת את רוח הטקסט ואינה עולה
בקנה אחדעםעקרוןהגיווןהפועלכחוק ברזל ברקמתהסיפור.
גם פרשנינו המסורתיים תמהו למינוח זה ,שנוסף על היותו חריג בספרות
המקראית הקדם גלותית ,הוא מצמצם אתאדנותהאלהים רקביחסלשמים.
אמת ,שאין הנוסח "ה' אלהי הגזמים" מובא בספרות המקראית הקדם גלותית.
אך רחוקה מן האמת תהיה הטענה שהנוסח לא היה ידוע לפחות כמרכיב חלקי
מהנוסחא המלאה .שהרי גם מלכי צדק מלך שלםיודע לברך את אברהם ולהשתמש
בנוסה המלא שהאל העליון הוא קונה שמים וארץ (י"ר ,יט) וגם אברהם יודע
להחרות להחזיק אחריו בנוסח זהה (י"ד ,כב) .וכן בכתובת כנענית סקרשקה העוסקת
בתוארי אלים נאמר" :בעל ובמם אל קנ ארצ" .מכאן שהרעיון שהאלהים הוא
אדונםויוצרם של השמים והארץלאהיה רחוק מתחום אופקו של אברהם.
ם
י
ה
ל
זאת ועוד .על-פי רוב אין גיבורי ספר בראונית מדברים על א
סתמי
ומופשט .נוהגים הם להגדירו או לתארולפי מקום התגלותו .4למשל,
ר
ג
ה
ת
ר
מ
ו
א
1
"ותקרא שם ה' הדובר אליה אתה אל ראי" (ט"ז,יג) .מקובל יותר
ס
ח
י
י
ל
לאלהים
שייכות לאדם מסויים .נח אומר "אלהי שם" (ט' ,כו) .יעקב אומר "אלהי אברהם
ואלהי אבי יצחק" (ל"ב,י; כ"ח ,יג; ל"א ,מב) .לבן אומר " 1אלהי אברהם ואלהי
ן בענין מאמרו של מ .הרן ,ההיסטוריה של עם ישראל ,האבות והשופטים ע' .119–115
4ועיי
330
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )מו(
[]6
סיון תשל"א
בראשית כ"ד
נחור" (ל"א ,נג) .האלהים מגדיר עצמו לפני יצחק "אלהי אברהם אביך" (כ"ו,כד).
העבדמציין "ה'אלהיאדני אברהם" (כ"ד,יבועוד).
עכ"פ לא מצינו שהאלהים יוגדר כאלהי "נושא המשפט" -המזכירו בשמו
באותה שעה .לאמור :אברהם לא יגדיר את אלהיו כאלהי אברהם .מובנת גם
הימנעותו של אברהם להגדיר את האלהים כאלהי אביו תרח .לא נותרהלפניו אלא
חהגדרה ,שהיתה ידועה כבר אצל הכנענים כי האלהים הוא יוצרם ואדונם של
השמים והארץ.
ועתה לשאלתשינוי הדגם:
בדיקה מדוקדקת של הדפוסים הלשוניים המקבילים תגלה לנו ,כי עיקרם
נשנים ארבע פעמים .אך עם זאת רק המקבילות המסורגות מקבילות גם מבהגנת
ההקשר הענייני .לאמור :אם הדפוס הלשוני נובנה 4פעמים -א ,ב ,ג ,ד.הרי
רק אמקביל גם מבחינת הקשרעניינו ל-ג,ו-בל-ד.
כדי להקל בבדיקה ,נציין את הדפוסים הלשוניים המקבילים באותה אות ,וזות
המקבילים גם מבחינת ההקשר הענייני באותו סוג של אות גדולה או קטנה.
דפוס לשוני זה מובא לראשונה כ"ד,ג 141ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ.
הוא מובאשנית מתוך הקשר אחר כ"ד,ז …81ה'אלהי השמים…
בנאום העבד החוזרעל פ'ג כ"ד,לז Aeוישביעני…
בנאום העבדהחוזרעלפ'ז כ"ד ,מ …82ה'…
.
ה
י
נ
ש
כלל ראשון הנלמד ממקבילות אלה שאין המספר חוזר פעם
על אותו דפוס
לשוני ככתבו וכלשונו או כסדרו .השינויים עשויים להתבסס על השמטות איברים,
חילופי אחד האיברים בתיבה אחרת (כפי שניווכח להלן) אושינויים בסדר הדפוס
הלשוני.
.
נ
4
1
,
ו
נ
י
נ
פ
ל
ש
ה
נ
ו
ש
א
ר
ה
הביאו הסופר במלואו בסדרה
במקבילתה
הדפוס הלשוני
העניינית (פסוק לז) הוא השמיט את כל איברי הדגם האחרונים והותיר רק את
התיבה הראשונה ,הפעלי" ,וישביעני" .שהרי גם באופן זה מובע הרעיון ואין לו
למאזין אלא להזכר במעשה במקורו.
בסדרה השניה ( 81פסוק ז) מסתפק הדגם ב"-ה' אלהי השמים" .במקבילתה
העניינית (פסוק מ) שוב השמיט המספר את אברי הדגם האחרונים והותיר
אך את התיבה הראשונה -ה'.
81
)1נ
יכוליםאנו,איפוא,לקבועכיהיחסשבין -ב.- 2
82
242
ועוד יכולים אנו לקבוע שהדגם במחזור היבני ,לפי הסדר הכרונולוגי ,81קטן
יותר מהדפוס שבמחזור הראשון 141ע"י השמטת האיבר הראשון (ואשבלעך)
והאיבר האחרון (ואלהי הארץ) .והדגם במחזור השלישי 142הוא החסר ביותר,
ונשאר רק עם התיבה הראשונה -הפעלית:וישביעני ,שם ה' מפרמטכליל.
נבדוק עתה דגם לשוני אחר העוסק בהצגתה של רבקה .אף דגם מובא ארבע
פעמים:
לראשונה פסוקסו 81 :רבקה …אשרילדה לבתואל,בן מלכה ,אשת נחור,אחיאברהם.
פעםשניה פסוק כד …61 :בת בתואלבן מלכה אשרילדהלנחור…
יה
331
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
סיון תשל"א
בית מקרא )מו(
נפתלי טדקר
[ד]
העבד התחרעלסו(מ) 82רבקה…
העבד החחרעל כד (מק …62בת בתואלבןנחור אשר ילדהלו מלכה…
נמצאנו למדים כי כמה כללים שנתגלו לנו בדפוס הלעתני הקודם פועלים אף
בדגםזה .אין המספר חוזר על אותו דפוס' לשוני בכתבו וכלשונו או כסדרו .לצורך
הגיוון הוא משמיט איברים ומחליף את הסדר .גם כאן מובא הדגם במלואו בסדרה
הראשונה 81במקבילתה העניינית ( 82פסוק מ) הוא השמיט את כל האיברים
האחרוניםוהותיר רק אתהתיבה הראשונה "רבקה".
61 81
כמו כן היחס שבין -בב .-גם כאן הוא משמיט את התיבה הראשונה "רבקה"
62 82
ואת התיבה,האחרונה"אחיאברהם"בדפוסהלשונישבמחזורהשני.61
וכפי שנתגלה לנו בדפוס הקודם אף כאז הדגם שבמחזור השלישי Bzהוא החסר
ביותר ,ונשאר רק עם התיבה הראשונה.
,
ר
ח
א
של שינוי בסדר
עם זאת היחס שבין 111ל 62-מיוסד על עיקרון גיווני
התיבות .התקבולתביניהןהיאכיאסטית.
ברור שהסופר לא יכול היה לכבול את ידיו לסדרה של כללי ברזל לפיהם
יבהנו הדגמים במקבילותיהם .אך חוק אחד שריר וקיים באופן עקבי לאורך כל
רקמתהסיפור,שאיןהדפוסיםחוזריםעל עצמםכלשונםוכסדרם.
בדגם הבאחביבעל המספרהגיוון בתיבההאחרונה.
דברי אברהם אל העבד(פ'ד) :141ולקחת אשהלבניליצחק.
דברי אברהםשנית(פ'ז) :11ול'קחת אשהלבני,,.משם.
בנאום העבד החוזרעל ד(לח) 42נ :ולקחת אשהלבני…
י ולקחת אשהלבני …ממשפחתי ומבית אבי,
בנאום העבד החוזר ע
לז (מ) 82
גם כאן המחזור השלישי הוא החסר ביותר .השמטת "יצחק" מ 242-אינה גורעת
מהבנת הענין אך גם מתאימה לעקרון שהעבד נמנע באופן עקבי מהזכרת שם
יצחק במפורש בנאומו אל משפחתבתואל.
ב,22-
ל
ל
כ
ל
מתאימה
נאומו
הרחבת האיבר "משם" ל"ממשפחתי ומבית אבי"
של העבד המנוהל ברוב חכמה ,כדי להחניף למשפחת בתואל .כל זאת אפילו
משהדברמחייבשינוייםמדבריאדונו.
להלן כמה דפוסי לשון "מרובעים" נוספים על גיווניהם ,ואשר
חלקם יהיו
נדונים שנית בהקשראחר.
דברי אברהם אל העבד פ' ד ;141כי א'לארציתלך.
דברי אברהם שנית פ'ז :81מביתאבי ומארץמולדתי.
העבדחוזר עלפ' 'ד (פ' לה) 42נ :אלביתאבי תלך -ואלמשפחתי.
העבדחוזר ע
י ממשפחתיוביתאבי.
ל פ'ז (פ' מ) 82
אף כאן הגיוון מיוסד על חילופי ביטויים ושינוי הסדר (ודוק כיאסמוס זה שבין
Azל 42-שאינו מצטמצם לדגם המקוצר הנדון עכשיו ,אלא הוא פועל בדפוס המלא
של שני הפסוקים:
ולקחת
אשה לבני.
פסוק לח 12נ :אל בית אבי תלך ואל משפחתי
פסוקמ2ב :ולקחת אשה לבני ממשפחתי ומבית אבק.
332
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )מו(
[]8
סיון תשל"א
בראשית כ"ד
וכןדברי העבד אל נפשו פ'יד 41נ:הטי נא כדך ואשתה.
דברי העבד לנערה פ'יז :ב:הגמיאיני נא מעטמים מכדך.
העבדחוזרעלפ'יד פ'יג 12נ:השקיני נא מעטמים מכדך.
העבדחוזרעלפ'יז(פ' מה) :"2השקיני נא…
ועוד דברי העבד בפסוק ה :אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי אל הארץ הזאת.
אברהם בפסק חי ואם לא תאבה האשה ללכתאחריך…
העבד התחרעלפ'ה בפסה לט:אולי לא תלך האשהאתרי…
העבד החחרעל פ' ח בפסק מא:ואם לאיתנולך…
הגשת איש ממתקף דוקא בדפוסי הלעתן הנשנים ארבע פעמים .עקרת זה פועל
בבל מקרהי2ל הכפלת מסח לשונה
היספר בפסוק א:וה' ברך את אברהם בכל
העבד בפסוק לה,וה' ברך אתאדוימאד.
אביהם בפסוקג :אשר לא תקח …אשר אנמיושב בקרבה
העבד החחר בפסוק לז :אשר לא תקח …אשראנכייחט 5בארצה
הגיות בולטאפילובמינוח:
פ'יא :בארמים –.בדברי המספר.
פ'יג:עיןהמים–בדברי העבה
פ' טז:העיב–בדברי המספה
פ' כ :הבאר—בדברי המספה
פ' כס :אלהעין–בדברי המספה
פ' ל;עלהעין–בדבריהמספד.
.ועוד שלוש פעמים :אל העיק על עק המים והעינה'.כהן חזרות זהות על המובא
כבר לעיל ,אפשר בגלל שבלו למספר אוצר השמות הנרדפים .וכן "הנערה" (יד),
"העלמה"(מג)" .לעבדך ליצחק"(יד)",לבןאדוני"(מד).
עם זאת יש בפרקנו דפוס יוצא מן הכלל ,החורג
ו
ק
ל
ח
ב
.
ן
ו
ו
י
ג
ה
ן
ו
ר
ק
ע
מ
כוונתי
לדפוס של "ה' אלהי אדני אברהם" הנשנה כלשונו בפי העבד ארבע פעמים
(פסוקים יב ,כז ,מב ,מח) .ויש מקום לצטט את דברי אברבנאל בענין :והנה
העבד לא מלאו לבו לזכור את השם המיוחד ולזמר ה' אלהי השמים ואלהי הארץ
וכמ"ש אדוניו ,לפי שהרגיש בעצמו שאינו ראוי לזכרו ,אבל אמר אלהי אברהם
י אמר כן ,ולא אמר אלמי ,כנגד עצמו,
כי הוא היודע כנויו .ובדומה לזה ארליך
מפני שעבד הוא ,ואין ה' אלהי עבדים .עם זאת התיבות המשלימות של הדפוס,
הבאות תיכףאחריושימרות על עקרוןהגיוון.
כבר צויין לעיל כי המספר ידע להתאים את עקרון הגיוון לתמורות המצב.
ובמקרה והדפוסים הנשנים באים בגופי החזרות הענייניות הרי השינויים בדפוסים
מיוסדיםעל עקרונותנוספים.
בבדוקענייןזה בדגם שהוזכר כברלעיל.
אברהם אומר לעבד (פ' ד)" :כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני
ליצחק" .דפוס לשוני זה ידוע ליתרו האומד למשה (במדבר י' ,ל) ,רכי אם אל
333
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
סיון תשל"א
בית מקרא )מו(
נפ תלי טו קר
ארצי ואל מולדתי אלדר בדומה
"שוב לארצך ולמולדתך" ,וכל
[ק
ט
וממידתך
לה יעקב המצטט את דברי ה' (בראשית ל"ב: ,
אל אברהם ~"ב ,א)" :לך לך מארצך
י
ומבית אביךה
יאמר ,השם "ארץ ומולדת" יכלים לבוא בנפרד ,וכן בסמיכות- :ארץ מולדתי"
(בראשית כ"ד,ז).
,
ד
"
כ
ואל
משפחתי"
ד" :אל ארץ מולדתי
תרגום השבעים גורם לגבי
במקום" :אל ארצי ואל מולדתי" כמובא במסורה .תיקף זה אית עולה בקנה אחד
עם אירועי ההמשך .שהרי האות שעשה לעצמו העבד עלעין המים ,מורה בפרוזם
שאברהם אדונו לא הגבילו אלא לארץ מסויימת (ועיין המלבי"ם כ"ד ,לז; הנה
אברהם לא הקפיד כלל שתהיה ,האשה ממשפחתו ,רק שתהיה מארצו ומולדתו,
מה שאין כן רש"י ,אברבנאל ואבן עזרא ורמב"ן) .ובצדק נהג העבד באומרו (יד):
"והיה הבערה אשר אמר אליה" ,לאמור :כל נערה שתעמוד בבחינה זו ,יהיה זה
לסימן ולהוכחה שהיא הזווג של יצחק .שהרי בחינה זו מעידה על נדיבות הלב
וטוב התכונה,שזוגםמידתו שלאברהם.
י אחר,
,
ה
ז
הקשר
אולם כאשר אברהם חוזר שנית על דפוס לשוני מתוך
עניינ
חלשינוי מוצדק בדגם (כגון זה שב-כ"ד,ז)" :ה'…אשר לקחני מביתאבי ומארץ
מולדתי" .התיבות מ"בית אבי" מתחייבות ,באשר מקום הלקחו מוגדר ומדוייק ואף
זכור לנו ממצוות ה' לאברהם (י"ב ,א) " 1לך לך מארצך וממולדתך ומבי ת
אביך" .בלתי מוצדקת היא ,איפוא ,גירסת Coder Severi 11.הגורס כאן
"אשר לקחני מביתי ומארצי".
ו
ת
א
ר
ו
ה
מ
ד
ב
ע
ה
משנה
ל
א
ו
ת
ב
משפחת
)
ח
ל
(
אולם בדברי העבד אל
הכלתי
מוגדרת של אברהם ואומר כי אדונו צוה עליו ללכת דווקא "אל בית אבי ואל
משפחתי" .שינוי זה משקף את פיקחות העבד שבקש להרבות בחשיבות משפחה
זו בעיני אדונו ,כדי להחניף להם ולרצותם .ובעוד אברהם אומר לעבד" :ולקהת
אשהלבני מ שמ"(ז).יודע העבד לתקן כתובת סתמית זאת ולהגדיהה "ממשפחתי
ומבית אבי" (מ).
פיקחותו של העבד משתקפת היטב גם בדיאלוגים הבאים .בינו לבין אדונו
המינוח הוא" :לא תאבה האשה ללכת" (ה ,ח) .אולם בדבריו אלבני המשפחה ,שם
העבד בפי אדונו את הדפוס" :ואם לאיתנו לך" (מא) .דפוס זה מדגיש את סמכות
המשפחה ומתעלם מהאוטונומיה של האשה כפי שזה בא לידי ביטוי בדברי אברהם
המקוריים .למען גם תדע המשפחהכי הצלחת השידוך תלויה רק בה .והא ראיה,
שעצם המשא ומתן מתנהל ,בעיקרו ,עםבני המשפחה.
אברהם מזהיר את העבד במפורש" :השמר לך פן תשיב את בני שמה" (ו).
בפיקחותו של העבד הוא יודע לדלג על כך בדבריו אל משפחת בתואל" .הןירע
בעיניהםהאיבה שהיתהלועם הארץ אשרגר בה"(אברבנאל).
אדונו אומר אליו" :ה' אשר לקחני מבית אבי" (ז) .אולם העבד חש בעוקץ
שבביטוי "לקחני"" ,שנראה שמואס בבית אביו וארץ מולדתו וזה סותר למ"ש
שרוצה אשה מהם" (מלבי"ם וכן אברבנאל) ,ומתקן זאת בדבריו אל משפחת
בתואל" :ה' אשר התהלכתילפניו"(מ).
העבד מעלים את כל הרמזים לפסול השורר במולדתו ובבית אביו .לפיכך הוא
334
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )מו(
יח
ברא שית כ"ד
סיון תשל"א
מולג על כל המשפטים שבדברי אברהם "ואשר דברלי ואשר נשבעלי לאמור
לזרעך אתן את הארץ הזאת"(ז).
ב'עוד אדונו מסתפק בדברי איחולים "הוא ישלח מלאכו לפניך" (ז) ,מרחיב
העבד איחולים אלה ומצטט גם "והצליח דרכך" (מ) ,כדי להטעים את התערבות
ההשגחה בעיסקת השידוך,וכי ההצלחה כברהיתההזויה מראש.
ובפסוק מא יודע העבד לדלג שוב על ההוראה החותמת שבדברי אברהם
המקוריים" :רק את בני לא תשב שמה" (ח) ,ובמקום זה להוסיף הוראה חיובית
י תבואאל משפחתי" (מא),
עלדבריאדונו"אז תנקהמאלתיכ
את
של
ד
ב
ע
ה
ן
י
הכתוב השכיל להמחיש למאז
א
ל
ר
ו
א
י
ת
ו
ת
ו
ח
ק
פ
ך
ו
ת
מ
חפי
של המספר מבחוץ ,אלא מתוךהדיאלוגיםעצמם.
יש לשים לב שפסוק מא מקביל באופןכיאסטי לפסוקח .אך בחכמתו"הפוליטית"
של העבד ,ידע לשנות את האנטי תיזה שב-ח" :רק את בני לא תשב שמה"
לתיזהחיובית ב-עמא" :אז תנקהמאלתיכי תבוא אל משפחתי".
העבד יודע להרחיב בדברים על אודות עושרו של אברהם" :ויתן לו צאן ובקר,
וכסף וזהב ,ועבדים ושפהות ,וגמלים וחמורים" (לה) .ולהדגישכי "ויתן לו (ליצהק)
את כל אשר לו" (לו) .אין פלא ,איפוא ,שהעבד הצליה בעסקי השידוך ,ואין פלא
שאברהם ידע למנות פיקח זה למושל בכל אשר לו ולסמוך עליו בשליחות כה
השובה.
פסוקים י-יא מהווים מעבר קצר וחד בין המערכה הראשונה של הסיפור,
שהתרחשה בארץ כנען ,לבין המערכה השניה המתרחשת בארם נהריים ,ליד באר
המים .מעבר זה מתבלט בקיצורו ,מחד גיסא על רקע ההרחבה הדיאלוגית שבין
אברהם לעבדו במערכה הראשונה ,ומאידך גיסא על רקע ההרחבה האפית
והדרמתית לגבי המתארע להלןליד בארהמים .שכן כדרך מספרי אגדות בראשית,
אין המספר מתעסק אלא באותםאירועיםשיקדמו אתהעלילה.
ידוע לנו ,למשל ,אגב פליטת קולמוס של המספר,כי העבד לא היה כלל לבדו
במסעו זה .שהרי המספרמציין בפסוק לב שניתן מים לרחוץ רגליו ורגלי האנשים
אשר אתו .ולהלז בפסוק נד" :ויאכלו וישתו ,הוא והאנשים אשר עמו ויקומו בבקר"
(ודוק עניין זה שהאנשים נזכרים פעמיים בהקשר לרחיצה ,אכילה ,שתיה ,לינה
וקימה .ממש לגבי הצרכים האלמנטריים העוברים על אדם ביממה) .אך בלעדי
הזכרות אגב אלה לאהיינויודעיםעליהם מאומה.
,
ו
ע
ס
מ
ב
שהרי דרך ארוכה עבר,
אפשר לנו גם לשערכי היו לו אי אלו קשיים
זמן הליכה של כמה חדשים .אך כיוון שאין לפרטים אלהעניין בקימום העלילה
מתעלם מכך המספר .ובדומהלכך שיבתו של העבד לאחר הצלחתהשידוך.
פערים אלה במערכת הסיפור מבליטים למאוין את הקריטריונים לסלקציה
הספרותית שעמדו לו למספר במעבדתו האמנותית .שהרי גםציור הדמויות ותיאור
אופיין הם בעלי חשיבות משנית ברקמת הסיפור .רק לגבי רבקה הואמציין סכימה
מצומצמת של קוי מראה ! טובת מראה ,בתולה ואיש לא ידעה (טז) .שכן תיאור
האופי כפוף על פי רוב לחלוטין לעלילה ,מתוארת אותה התכונה של הדמויות
הדרושה להמשך העלילה ופוסחים על כל שאר התכונות (גונקל ע' .)25למספר
מעניינת בעיקר נדיבותה של רבקה ,על יופייה הוא ממעט לדבר ,שכן אלה
335
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
סיון תשל"א
בית מקרא )מו(
נפתלי סוקר
התמונות המכשירות אותה לשידוך .אולמ מתוך סיפור ברכת יעקב ועוטיו יודעים
אנו כי לרבקה לא הסרו גם תכונות של פיקחות ועורמה וודאי מרכיבי אופי
מגוונים אחרים .אך כללם של אלו לא שימשו בסיפורנו גורם מקדם והלכך פסח
עליהם המספר.
ה
ל
י
ל
ע
ה
ם
ר
ק
י
ע
ב
א
ל
ו
א
ב
ם
ו
ד
י
ק
ל
ר
פ
ס
מ
ל
שנדרשו
ם
ת
לידי
אולם גם או קווי אופי
תישוף על-ידי תיאור אפי של המספר ,אלא הם משתקפים מתוך מעשיהם של
הגיבורים .אין המספר אומרכי העבד היה נאמן ופיקח ,זאת נמצאים אנו למדים
ממעשיו .גם אין הואמצייןכי רבקה נדיבת לב היתה .נדיבותה נלמדת ממעשיה.
רק לגבי יופייה מעיר המספר כי טובת מראה היתה ובתולה .וכיו"ב אין הכתוב
אומר שלבן סונוור מזהבו של הזר ולכן רץ להזמינו .עובדה זו על המאזין ללמוד
מתוך המעשים.5
טכניקהזו שלעיצובדמויותהנה בעלתגורםדינמילעלילה.
העקרון הסלקטיבי מונח גם ביסודן של החירות וההכפלות .הללו מתפרטות
בסיפור בהרחבה רק כשהן צריכות לבוא מפיו של הגיבור-העבד .לגבי יתר
הדמויות פועל העקרון הסלקטיבי .רבקה רצה לבית אמה "ותגד כדברים האלה"
(כח) ,ואין המספר טורח לפרט מה דברים הגידה .לבן רץ אל העין כשמעו את
דברי אחותו לאמור" :כה דבראלי האיש" (ל) ,ועל המאזין לשער מה דברים שמע.
עם זאת ברגע שהעבד מפנה את מקומו כגיבור ליצחק פסוקים סב-מז ,חל
כבר גם לגביו העקרון הסלקטיבי" .ויספר העבד ליצחק את כל הדברים אנטר
עשה" (מה) .החזרה המפורטת גם מיותרת באשר לאיהיה בה כבר כל גורם לקידום
העלילה,ולאתהווהיותרמרכיבלעיצובאישיותו החכמה שלהעבד.
שהמספר
קריטריונים אחרים לסלקציה מיוסדים על העובדה
נמנע מחזרות
,
ם
י
י
נ
ו
ש
ל
ה
על אותו עניין ממש בפעם שלישית (ודוק שהדפוסים
על כל מגווני
הקשרם ,באים ארבע פעמים לכל היותר) .כמו כן הקפיד הסופר להגביל את המקום
בו מתפרטות החזרות רקלביתבתואל.
הפערים ברקמת האגדה נתת כר נרחב לדורשי האגדה ,למלאם בסיפורי השלמה
מגמתיים ,כך יודע המדרש לספר כי העבד לקח עשרה גמלים טעונים כל מיני
י שרה מ"ח,ב;.
אבנים טובות ומרגליות ,ועשרה אנשים ושני מלאכים (ס' הישרחי
ב"ר י"ס,י).וכי נעשה לו נס ,וקפצה לו הדרך (ב"ר נ"ט,יא) ,וכן בדרך חזרה.
עם זאת מכילים פסוקי מסע קצרים אלה (י-יא) ארבעה מעיפים המצדיקים
הזכרתם מפאת הקשרם להמשךהעלילה.
.1ויקח העבד עשרה גמלים (י) – .זאת כדי לקשר אתהעניין לאות שעתיד
העבד לעשותליד הבאר.
.2וכל טוב אדניובידיו(י) -כדי להסביר את המקור לנתינת הנזם והצמידים
לרבקה ,ולאחר מכן כלי הכסף וכלי הזהב ,הבגדים והמגדנות שנחנן לבני
המצ'פחה (נג).
.3כתובת מסעו:וילך אל ארםנהריים(י).
[1ק
5ועיין
.2. 1. Speiser, Genesis, 182-185
336
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
הק
סיון תשל"א
בית מקרא )מו(
בראשית כ"ד
מקום חינפו :אל באר המים ~א) –לידו מתארעת המערכה העציה של
ג
הסיפור.
,,
באשר לניסוח הפורמאלי של פסוקים י-יא .קיטל הולך בעקבות תרגום
השבעים ומציע למחוק את המלה "וילך"מ8-י.וכן סקינר ,וכהנא בפרושו לבראשית
טוען יש כי "וילך" זה נתגלגל כאן מסיפא דקרא .גם פרשן מסורתי כ"בעל
העמק דבר" אומרעל כ"ד,יכיכ"זמיותר,וביותרתיבת"וילך".
כדי להכריע בדבר עלינו לדקדק תחילה בבחינה הסכימה הלשונית הנהוגה
בפסוקי
:
)14
)8
ויקח …וילך…
ויקם וילך.
אם נצדד במחיקה המוצעת תתקבל סכימה:
)14
ויקח…
)8ויקם וילך.
ת
ל
ב
ו
ק
מ
ה
סכימה זו אינ
.
א
ר
ק
מ
ב
בדרך כלל הפועל הבא לאחר "ויקח" הוא
פועל של ממש המשלים את הפעולה שהתחילה ב"-ויקח" .כגון" :ויקח…ויניחהו"
(בראשית ב' ,סו)",ויקח…ויסגור" (ב' ,כב)" ,ויקח…וישימו" (ט' ,כג)",ויקח…
ויצאו" (י"א ,לא) .אולם לא מצינו סכימה של ויקח שלאחריו ויקם .שהרי האחרון
עצמו הוא פועל המציין תחילת פעולה .ואמנם קיימת סכימה לשונית הפותחת
ב-ויקם ומסיימת ב-וילך(עיין בראשית כ"ב ,ג,ו; שופטים י"ג,יא; י"ס,י ועוד).
אולם עיקר טענתנו לצדקת הנוסח הממורתי תתבסס על המבנה הריתמי של
פסוק י ,ותקבולתו הסכימתית לפסוק מא החותם את המערכה הכוללת .גם על
פסוק זה אומר בעל "העמק דבר" וכהוא מיותר .גונקל וסקינר רואים בו הוכחה
למסורותכפולות.שני פסוקים אלהי ו-סאמהווים מסגרת לחלקוהשני שלהסיפור.
הראשון עוסק ביציאתו של העבד אל מסע שליחותו ,והאחרון שובו מהשליחות
המוצלחת .שניהם קצרים וחדים ובנויים על אותה סכימה לשונית מתוך תקבולת
כיאסטית.
ר בארבע הצלעותהריתמיות שבפסוקי:
כל קורא בעל חושריתמייכי
11ע ויקח העבד עשרהגמלים מגמליאדניווילך
'.. Aeוכל טובאדמיובידו…
81תקם חלך אל ארםנהרגים
… 82אלעירנחור.
142הנה תקבולת משלימה ל ,41-ממנה הושמטו שני איברי הפועל (תקח…
וילך).
82מקבילה ל-נ ,8אף ממנה הושמטושניאיברי הפועל(ויקםוילך).
אין לטעון ש"עיר נחור" הוא שם נרדף או לוואי ל"-ארם נהריים" ,שכן לא
מצינו שם זה יותר בכל המקרא .בדברים כ"ג ,ה מצאנו "מפתור ארם נוזרים",
ובשופטים ג' ,ח; תהלים ס' ,ב ובדב"א י"ט ,ו נמצא "ארם נהרים" בלבד" .עיר
נחור" באה ללא ספק ,כתקבולת משלימה לארם נהרים .ביטוי זה נזכר כמה וכמה
פעמים במכתבי מארי ,אך קשהלנו כיום לדעת בברור מקורו ורקעו של שםזה.
337
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
בית מקרא )מו(
י.
סיון תשל"א
נפתלי סוקר
יט
עם זאת ניכרת חשיבותו של נחור בעובדה שבראשית כ"ב ,כ–כאמציין כי
היו לנחור שנים עשר בנים שעל שמותיהם נקראו שבטי ארם ,כדרך שבניו של
ישמעאל-היו שנים עשר נשיאים לאומותם ,ובדומה לכך שנים עשר שבטים מזרעו
של עשיו -ל"ו ,י-יא (פסוק יב מוסיף עליהם את עמלק) ,רמזים לגדולתו של
נחור יש במדרש ,הדורשיםכי מלך היה ,והא ראיה ,כי גם הברכה שאחי רבקה
מברכים אותה עם פרידתה ,תוכן מלכותי בו :ויירש זרעך את שערשנאיו.
נבדוק עתה את נוסחת'החתימה שבפסוק סא:
)2ותקם רבקהונערותיה ותרכבנהעלהגמלים ותלכנהאחריהאיש.
)6ויקח העבד את רבקהוילך.
אמנם אין הפסוק החותם בנוי על צלעות מקבילות כדרך הפסוק הפותח .אולם
הדפוסהלשוני שבומקבילבאופןצולב לפסוקי.
פסוקי:ויקח…וילך,ויקםוילך.
פסוק סא :ותקם …ותלכנה,ויקח…וילך.
338
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il