.. /1/ש.4
.י,
..כ
…י /חמבע
פרק מתוך הספר
סנהבוערבקוצק
נתיב ח"וזטלרבימנדל
מאתמאיר אור"ן
בהוצאתביתראובן מס
ת"ד 990ירושלים 91009
wsl~.rubin-mass.com
wwvv.lnassa.co.il
ירושלים תשס"ז' 2007
סנה בוער בקוצק
188
פרק נד
י קוצק
דרכה של
אור ללא צל
קוצק אינה מייצגת שיטה מהשבתית ערוכה ,כפי שאנו מבינים את
המושגים שיטה ומחשבה .היא מצטיינת בעיקר בדרך-חיים
עקבית ,שקיצוניותה מגיעה לעתים עד כוי אכזריות .רבי מנדל הוא
שמאי של החסידות וממצה את כל חומרהדין שבה.
החסידות נתנה הרבה לאלה שהתקרבו אליה ולא כל שכן לאלה
שדבקו בה.ואילו קוצק -כלל לא הבטיחה לתת.סימןייחודה מתגלה
בכך ,שידעה תמיד לתבוע .דרך-החיים שלה מלאה תביעות דקות מן
הדקות.
בקוצק נעלם הטיפוס של אברך המשי שהיה מרוצה מעצמו
ומתורתו.פלוני הלמדןיודע תורה הרבה -נו,ובכן מהיש? ואם הוא
עבר כבר על כל הש"ס כמה פעמים -נו ,ומה בכך? העיקר -מהיוצא
לעלעט" 3התלוצץרבי מנדל שעה שמקורביוסיפרולו
מלימודו" .ערזיצטאון
שפלוני,פומיהאינו פוסקמגירסה .הלאהעיקר הואלהיותיהודיאמיתי.ואליבאדרבי
מנדליהודיפירושו לא למצוא קורת רוח במה שהשיג אלא להיותתמידנתון לבקורת
עצמית .חסיד שגילה שביעת רצון מלימודו ומידיעותיו בתורה ,היה מכונה "חסיד
מבושל" (אן אפגעקאכטער חסיד).
במרכז החסידות עומד היסוד החברתי-מוסרי; עומדת המצווה של
אהבתרע .האהבה להבר הגיעה בחסידותלידייצירת קשרבין לבללב.
למעלה מזאת ,החסידות מלמדתכי אהבת אלהים לא תיתכןבלי אהבת
ישראל .שתי אהבות אלו משולבותזו בזו.
.3מילתזלזול למלה "לערנט" -לומד.
דרכה של קוצק
189
חסיד בא אל רבו וביקש ממנו סגולה ליראת שמים:
-ליראת שמיםאיןלי סגולה ,אך אוכל לתת לך אמצעי לאהבת
שמים -השיב הרבי.
אדרבה! שמה החסיד ,בירעוכי אהבה עומדת בדרגה גבוההיותר מאשריראה.
-האמצעי לאהבת שמים היא אהבת ישראל -הסביר הרבי.מי
שמגיע לאהבת ישראל באמת ,מגיע ממילא לאהבת אלהים.
בקוצק גרסו אחרת .שם אמרו:
יש גאון בהלכות טוען ונטען (סמל לידיעת תלמוד ופוסקים);יש גאון באהבת ישראל ,ויש גאון ביראה מפני הבורא החודר לכליות
ולב…
אםעין הבורא חודרת ללב האדם,הרי פשיטא שהאדםחייב לדעת
לבדוק את עצמו ואת לבו הוא .הכוח לחדור לכליותיו וללבו -הוא
כוחו של חסיד קוצק .הואסיגל לעצמו את התכונה להתבונן בכל ,אך
יותר מכל -בו בעצמו.העין הפנימית התאמנה להדור למשקע העמוק
ביותר של הלב ,והחוש התרגללהבחיןבין אורבהיר בתכליתלבין אור
שנלווה אליו צל דק.
נחפשה דרכינו ונחקורה -גם במעשה הטוב
בקוצק אמרו:
ליצר דרכים משלו .לאיש פשוט הוא מגיע במישרים ,בדרכיםפשוטות; לאותםשאינםנכנעיםלו בקלות -הואמגיעבעקיפין,בדרכים
עקלקלות; ואף אותם המבינים את כוונותיו ,הוא מגיע אליהם
בעקיפי-עקיפין.
ועוד אמרו:
היצר מתגלה גם בפנים שונות :יש יצר גס ,שפרצופו המגושם
מעיד על יצריותו ,ויש יצר מעודן ,כשהוא לבוש בגלימת שיראין של
סנה בוער בקוצק
190
מעשים טובים ,כשהיצריות מסתתרת במעמקים .לפעמים הוא משתמש
גם במצווה כאמצעי להשיא לדבר עבירה.
רבימנדל,בהיותועדייןצעירלימים.גילה אתאותוהיצר ,כשהוא
סמוימעין אדם-מן-המצוי.
זה היה עודבלובלין.בין התלמידים הנאמנים של "החוזה" היה
רבי יעקב יצחק" ,היהודי" .אךבניגוד לאחרים שהיו דבקים בדרכו של
"החוזה" ללא פיקפוק -תהה "היהודי" על הדרך העממית שבחסידות
וו .בעצמו למדןחריף והושב מחשבות ,חיפשתוכן נעלה בחסידות .עם
זאת הכיר "היהודי" בגדלותו של רבו ובהתנהגותו הקדושה.
בתהייתו של "היהוד "4ראו כמהמחסידי "החווה"סטייה מהדרך,
והשרו בו שהוא משדל אחרים ,שגם הם יסטו מדרכו של "החוזה"
ללכת עמו בדרכו החדשה.היו כאלה שסיפרו לרבם על התמררותו של
תלמיד זה ,אך "החוזה" לא שעה לדבריהם והמשיך לגלות לו חיבה
ולכבדו.
באותםהימים,נקלעללובליןרבישיש,מפורסםבלמדנותובצדקות.
מתנגדיו של "היהודי" היטו אותו שיצטרף אליהם .הרב נכנס לחדרו
של "החוזה" וסיפר לו בגנותו של ר' יעקב יצחק תלמידו .הדברים,
כשיצאו מפיו של רב ישיש ומכובד ,נתקבלו כדברי אמת ,ואז רגז
"החוזה" על יעקב יצחק תלמידו.
רבי מנדל ,שנמנהבין אנשי החבורה של "היהודי" ,כששמע על
ההקפדה ש"החווה" מגלה כלפיו,חייך ואמר:
עודלפני ארבעים שנהפיתה היצר הרע את הרבהישיש ,שילמדתורה לשמה,כדי שכעבור ארבעים שנה ייחשב רב מכובד,ודברי הלעז
שלו יתקבלו על לבו של "החוזה"…
חסיד קוצק טרודהיה בהשחזת חוש ההבחנהבין טובורעובסילוק
כלגרגיר אבק של רע שנדבק ,בלאיודעין ,במעשה הטוב .חסיד קוצק
דרכה של קוצק
191
אמיתי טרוד היה בבקורת עצמית מתמדת ובה ,בטרדה הזו ,טמון סוד
התוגה שאפפה תבריאוו.
בדרך כלל -עשה אדם מעשה טוב ,מביא דבר זה שמחה בלב,
ואילו בקוצק מכרסם הספק בטובו של המעשה הטוב ,שם שואל כל
אחד את עצמו :מעשה טוב זה שאני עושה האם טוב הוא במהותו.
שקועים בהרהוריםהיוחסידי קוצק מתהלכים ומזמומים לעצמם
את הפסוק" :נחפשה דרכנו ונחקורה" .הכוונה היתה לא לחיפוש אחרי
מעשים הלא-טובים שעשו ,החיפוש היה אחרי המעשים הטובים,
והחקירה -האם מעשים אלההיו טובים באמת; שמא נתערבב בהם
שמץ שלפנייהצדדית,והיא אשר שימשהמניעלעשיית המעשה הטוב;
שמאהיתה זאתעשייה שלהאיבריםהחיצוניים בלבדולאעשייה שבלב.
אם כן הדבר ,הרי העשייה הזאת איננה עשייה של אמת.
הואהדיןלגבימידה טובה :הנהפלוני,ידוע שכל התנהגותו היא
התנהגות שבשפלות ושבענוה ,אך ענוהזו כפי שהיא נראית כלפי חוץ
מנין הבטחון ,ששרשיה אינםיונקים מרגש ההתהדרות החבוי עמוק,בלאיודעין,אי שם בקיפולי הלב?
השאלה שהטרידה את קוצקהיא,כיצדלבודד את הטוב מתערובת
כלשהי של רע; כיצד להבטיח ,שהטוב יהיה טוב באמת ללא פגם.
כיצד? לקוצק דרך משלה ,דרך צרה וקיצונית .בקוצק דאו כיצד
ההתנשאות הטבוע באדם -מקור שממנויונק הרע ,וכל עוד לאייעקר
יצר זה עם שרשיו,יהיו מעשיו הטובים של האדם מסורסים ופגומים.
לכן עמדה עקירת ההתנשאות במרכז עולמה של קוצק.
על אברך משי שהתהדר בידיעותיו בתורה אמרו ,שהוא סובל
מ"כאביבטן".היינו ,הוא מלטף אץ כרסו ומתנפח מקומץהידיעות שיש
בו.בקוצקגרסו שאם הלמדנותעשויהלגרוםלגאווה,ולו מקצת שבמקצת
מוטב לא ללמוד.אךרבי מנדל לא הסתפק בכך .כדרכו צעד צעד נוסף :לא ישכיל
אדם לעקור מלבו את רגש הגאווה אם הוא הוגה בו עצמו ,אם הוא
סנה בוער בקוצק
192
מעמיד את עצמו במרכז מחשבותיו .אחד משלשת הכללים שציווהרבי
מנדל לתלמידיו היה :הסח דעת מעצמך! (מיין נישט זיך!) דבקות
באלהים מחייבת את האדם לסלק את עצמו מדעתו.
אברהםאבינו אחד -ובונים אחד…
כבר אמר פעם רביבונים:
אילו היו שואלים את בונים העיוור ,האם מוכן הוא להתחלףעם אברהם אבינו ואברהם אבינויהיה בונים -,לא היה מסכים,כי מה
ירוויח השם יתברך מכך? הלא סוף-סוף לא ישאר אלא אברהם אחד,
ובונים אחו ,ומה ההבדל אם בונים הוא אברהם או להיפך?…
באימרה זו באלידי ביטוי במלוא החריפות ,הרעיון של סילוק
"האני" וניתוקו המוחלט מחשבונו של עולם.
לשםעקירתה שלהיוהרה באדם עד תומה,בוטלו בקוצק כלכינויי
כבוד .התאריםכגוןגאון ,למדן,צדיק ,הוצאו שם מכלל שימוש .לקוצק
נסעו גדולים בתורה ,ששימשו רבנים בערים גדולותן נסעו גם גדולים
ביחוס; היו גם כאלה -מועט שבמועט -שהיו משופעים בעושר.
במקומותמגוריהםהיו מבטאים שמו שלכל אחד ואחד מהם בדרך-ארץ
וביראת-כבוד ,אך כשעברו אח מפתן בית המדרש בקוצק ניטלו מהם
תוארי הכבוד .האברך העשיר הוריד מעצמו את מעיל הפאר שלו ,את
המשי והשיראין ,והלמדן בעל היחוס -את תוארו .אין עוד רב ,לא
מורינו ,לא ר' ,אף לא אתם ,אלא אתה .כל אחד נקרא והיה ידוע בשמו
הפרטי בלבד .האדם נשאר -הוא עצמו ,ניטל ממנו כל מה שעלול
להכניס בלבו שמץ של חשיבות עצמיתיהירה.
אך למרות שבקוצק היתה היוהרה אסורה אף במשהו,בבחינת "בל
תיראה ובל תימצא",ידע חסיד קוצק בכל זאת להבדילבין ענווהובין
שפלות קומה .הוא נשאר בקומתו השלמה גם בהיותו עניו" .מגביה
שפלים" -פירש רבי מנדל -אדם חייב להיות בגבהות גם בשעה
שנמצא בדרגת שפלות.
דרכה של קוצק
193
נתבונן נא בסיפור זה:
אחד מחסידיו המובהקים שלרבי מנדל ,ר' זאב נהום ,נתמנה רב
בביאלא .ברגשי שמחה מיהר הוא לקוצקכדי לספר לרבו את הבשורה.
רבי מנדל ,כששמע זאת -שתק .לאחר מכן הרים את עיניו ,נעצן
בתלמידו הנאמן ,הרעים את קולו ואמר:
אתה? אתה זאב נחום -רב בביאלא? כלום ראוי אתה להיותך העזת?!
רב בכלל ,ולא-כל-שכן כעיר כביאלא?אי
ברגלים פוקקותיצא ר' זאב נחום מהחדר ,כשבלבו צער ובמוחו
בלבול .הוא הסתגר באכסניה והתיחד עם צערו כל הלילה .עם הנץ
השחר ,בא ר'פייבל המשמש בריצה ,ואמר לוכי הרבי מבקש לראותו.
כשרק פתח את דלת חדרו של הרבי קם רבי מנדל מכסאו ,ניגש אליו,
ו על שכמו ואמר לו ,כשהוא מסבירלו פנים:
שם אתיד
-מזל טוב לך ,הרב מביאלא ,אשרי ביאלא שזכתה לרב כזה…
שניכיסים…
קשה לעמוד על דרכם שלבני החבריא הוו.
מבין חסידי קוצק מפורסם היה בהליכותיו אלעזר מביאליסטוק,
מחריפי המוח שבחבורה .ר' אלעזר זה שלח פעם ,כעילום שם ,לרכי
צדוק הכהן מלובלין ,אגרת-תשובה בשאלה הלכתית חמורה .האגרת
היתה חתומה :ממני אלעזר פיאק ("פיאק" -שותה לשכרה בלשון
פולין) .רבי צדוק התפעל מחריפות האגרת ומבקיאותו של כותבה ,אך
לא ידע מי הוא הכותב "השיכור" .ורק לאחר פטירתו של ר' אלעזר
נודע לו,כי השיכור בעל האגרת היה חסיד קוצק מפורסם.
מידת העניוות שחתר אליה חסיד קוצק שונה היתה מסוג זה של
עניוות המקובלבידינו.אין רישומהניכר כללכלפי חוץ .להיפך ,אפשר
הדברשבעיניאתרים לא תיראה אלא כהתגאות.כלפי אחריםהיומגלים
יחס שלביטול,ולאהיונזהריםמפגיעה קלהאפילובגדוליםומפורסמים.
סנה בוער בקוצק
194
"והייתם נקיים מה' ומישראל"
השאיפה העיקרית היתה להיותנקיי
ם בעיני ה' .ולא היה איכפת להם
אם לאייראונקיים כל כךבעיני אדם .הם הלכו בדרכם ,נהגו כמנהגם
ולא נתנו את דעתם על כך ,מהיגידו עליהם הבריות.
-בקוצק הושם הדגש בעיקר על ה';
המרגלים ,אחרי שתרו בארץ כנען וראו את הענקים המהלכים בה
טענושנידברים" :ונהיבעינינו כחגבים;וכןהיינובעיניהם" .העיררבי
מנדל:
"ונהי בעיניהם כחגבים" -מילא ,טענה זו ניתנת איך שהוא
להבנה ,הם ראו את עצלם קטנים לעומת הענקים שראו בכנען; אך "וכן
היינו בעיניהם" -מה זהענינךאיך אתה נראהבעיני אחרים? העיקר
הואאיך אתה נראהכעיני עצמך…
בבית מדרשה של פשיסכא שמעו התלמידים מפירביבונים :כל
אחד זקוק לשניכיסים ,בכיס אחד ישמור על "בשבילי נברא העולם",
ובכיס השני ישגיח על "ואנכי עפר ואפר" .בקוצק ידעו היטב אימתי
להשתמש בכיס האחד ומתי בכיס השני .כלפי אחרים נטלו גדולה
לעצמם ,הבליטו את חשיבותם עד כדי זלזול בכל " -בשבלי נברא
העולם"; אךבינםלבין עצמם ,שמרו על ענווה אמיתית ,בחינת "ואנכי
עפר ואפר".
חבורת קוצק היתה קבוצה מצומצמת אך מובחרת .מי שביקש
להצטרף אליה חייב היה לעבור "טבילת אש" ולעמוד במבהנים לא
קלים .אחדמהמבחניםהיתהתגובתולפגיעהבכבודו מצדאנשיהחבורה.
*הגאוןמפולין" בקוצק
מצויבידנוסיפור ,המטביע את החותם של האקלים החריף ששרר
בקוצק.
בדורו של רבי מנדל חי רבי יהושע'לי טרונק ,גאון נודע שאליו
היו נשואותעיניכל העולם הלמדני .לקוטנהעירמגוריו,הגיעו שמועות
דרכה של קוצק
195
מוזרות על הרבי מקוצק ,היושב עטוף סוד מאחורי בריח ומנעול ,ועל
חבורתו .מה מתרחש שם -אין אישיודע בדיוק.היו שאמרוכי אנשי
החבורה מצטיינים בחריפותם בתורה ,והרבי עצמו -גאון אדיר הוא;
לעומתםסיפרואחרים שבקוצקאין פותחים ספר.החסידיםעריםבלילות
ושותים יי"ש ,ולא עוד .היו שרמזו על דרך חדשה ביהדות הנסללת
בקוצק :עובדים את השם מתוך מחשבה בלבד .הגאון מקוטנה ,נושא
דגל ההלכה ,גמר אומר לנסוע לקוצק ,כדי לעמוד על מידת גדלותם
בתורה.
דבר בואו לקוצק של תלמיד-חכם-גדול זה לא יכול היה שלא
לעורר התרוממות-רוח בקרב האברכים שישבו שם .אך קוצק לא תוותר
על דרכה גםכלפיגאוןזה.אין מתפעלים מתארים אף לא מתוארגאון.
משנכנסרבייהשוע'לי לבית-המדרש העמידופרחיהחסידיםפנים,
כאילואינםיודעיםמי הוא הנכנס .הם המשיכו בשלהם מבליליחן את
דעתםעליו .עוד טרםהיהסיפקבירו לתהות על קנקנם,ניגשאליו אחד
מן החבורה ואמר לו :שמע ,אברך ,אל תהא הולך בטל .בוא ועזורלי
להוציא את השולחן מכית המדרש אל החצר…
רבייהושע'לי ,שהיהרגיל שידברואליו בהערצה ובכבוד" ,קבלת
פנים" מעיןזו לא היתהלפי רוחו ועזב את קוצק.
כעבורימים נכנסרבי אלעזר ,רבה של פולטוסק לחדרו שלרבי
מנדל ,ובשיחה-של-שעת-רצון רמו לרבו ,כי כדאי שהרבי יקרב את
הגאון מפולין .השיב לו רבי מנדל ברוגזה:
וכימי גירש אותו מפה? האם משום שהחסידים נגעו בספווקשלו (כובע הרבנים)צריך היה לברוח?…
השותףהשלישי שבאדם
למען הבלטתייחודה של קוצק,ואוליגם לשם הבנת דרכה,ניטיב
לעשות אם ניתן לחסידים עצמם לספר מה ארע לרבילייבילי אייגר,
ןןןןןן
ן
דרכה של קוצק
197
דיוקנך ,כשם שעשו לסבך עקיבא ,ואחדחייטיבואויקנה ויתלה אותך
מעל למיטתו .שואל אני אותך לייביל ,הגד נא לי ,כלום זו תכלית
בשבילך?)…
בתורתו של הסבארביעקיבאאייגר ,שתמונתו פארה את משכנות
ישראל במזרח אירופה ,לא ראה ר' הירש תכלית ורמו לנכדו לחפש
תכלית אחרת לתלמודו.
בריחתו של האברך מבית חותנו העשיר הרעישה את כל אנשי
הבית ,את בית אביו בוורשה ואת בית סבו בפוזן .אביו המתנגד ר'
שלמה'ליאייגר ,שלחמיד שליח מיוחד לקוצק ופקדעליו להחזיר את
בנו ללובלין ולהצילו מסכנת ה"כת" .השליח היה בעל קומה וצורה.
בכל זאת כשנכנס השליח לבית המדרש איש לא הושיט לויד לשלום.
כפי שמסופר" ,כל אחד היה עסוק ברעיונותיו" .שעה ארוכה חיפש
השליח את ר'לייבלי ,אך לא מצא אותו בבית המדרש.
בראותוכיאין איש שואל בשלומו ,התקרב השליח לאחד שנזדמן
בדרכו ושאלו :האם לא ראיתם בכאן אתרבילייבילי אייגר? הנשאל,
העיף בו מבט שלליגלוג ,לא השיב לו דבר ,קרא אליו כמה מחבריו,
ובארשת של תמהון ,כשחיוך מלווה אתדבריו ,אמר :ראו ,הנה האורח
הזה מחפשאיזהרבי …עוד הוא תוהה עלדבריו ,ראה את עצמו השליח
לפתע מוקףבני החבורה שהתאספומסביבו .אחד מהם אמר :שמע,אין
מכירים בקוצק אתרבילייבילי .נכנס חברו לתוך דבריו :הוא מתכוון
ללייביל-שלמה-עקיבא'ס!(היינולייביל,בנו של שלמהונכדו שלעקיבא)
השליה ,שהיהרגיל שיבטאו את השםאייגר מתוך הערצה ויראת כבוד,
נבהל ,בשמעו שאלה האברכים המקיפים אותומזכירים את שם הגאון
מפוזן ללא תואר כבוד.
לבסוף אמר אחד מן החבריא :לייבל ודאי נמצא בבית המרחץ.
השליח מיהר לשם .מה גדולהיה צערו ,שעה שראה את ר'לייכיל,בל
העשירים המפונק ,כשהוא עומד ומכבס בעצמו את כתנתו ,כשעלגופו
198
סנה בוער בקוצק
מלבוש דהוה ומרופט.אין זכר עוד למשי ולקטיפה ,שהיה עטוף בהם
בבית אבא ובבית חותנו.
דבר בואו של השליח נודע לרבי מנדל .הוא ציוה להביאולפניו.
החסידים מספריםכי היתה ביניהם שיחה מעין זו:
השליח :הלא כתוב בתורה "נקייהיה לביתו שנה אחת ושמח את
אשתו אשר לקח" .ר'לייבילי נשא אשה זה מקרוב ,אםכן מדוע מתיר
לו הרבי לשבת כאן ,בעוד אשתו יושבת גלמודה ועצובה כבית?
הרבי :אילוהייתייודע שבביתיותרנקי מאשר כאן,הייתי שולח
אותו הביתה.
השליח :באתילכאן בשליחותו שלרבי שלמהיליאייגר .הוא פקד
על בנובגזירת כיבוד-אב שיחזור הביתה מיד.
הרבי :נאמר בגמרא ,שלשה שותפים באדם; הקב"ה ואביו ואמו.
אמור לרבי שלמה אייגר,כי לקוצק נוסע חלקו של השותף השלישי
שהוא הקדוש-ברוך-הוא ,ואין לשותף אחר רשות לגזור על חלק
לא-שלו…
השליח יצא את קוצק בגפו .ר'לייבילי נשאר עם התבורה .הוא
התקרב ביותרלרבי מרדכייוסף ,ונשאר נאמן לו גם כשזה נפרד מרבי
מנדל.
ן את זאת…
זר לאיבי
נשחזר השלית משליחותו ,ביקש ממנו רבי שלמה'לי שיספר לו
מה ראה בקוצק .השיב השליה ואמר:
לא אספר כל אשר ראועיני.די אם אספר לכם דבר אחד בלבד.
חיפשתי את בנכם ורבות עמלתי עד שנודעלי מקום האכסניה שלו.
נכנסתי .החדרהיה מלאעשן שעלהמן המקטרותשבפיהחסידים.ראיתי
אחר'לייבילייושב בחברתרעיו .על השולחן עמדה קערה מלאהגריסין,
קערה עם בצלובקבוקיי"ש.הסתכלתי החוצה מבעדלחלוןוהנהרואות
דרכה של קוצק
199
עיני שאברך אחד ,בלבוש קרוע ,מתקרב בצעדיםמהיריםלבית .האנשים
שבביתהקימו רעש .תקפה אותם שמחה :הירש 9ר בא ,הירשבר .כולם
קמוממקומותיהם,הניחו את הקערות ואתהיי"ש,ורצומבוהלים החוצה
לקבל אתפניו.לפי ההתעוררות סבורהייתי,כי בודאיגאון הדור הוא
האיש ,אך עם התקרבואלינו הבחנתי שהואנעולנעליעץ .לבוש כדרך
האיכרים .פרווה ששערותיה מרוטות ,חגורת קש על מתניו ,על ראשו
"ספודק" מעוך ונושא חבילה עלכתפיו.
מבעדלחלוןניתןלי לראות מה גדולה החיבה שהם רוחשיםאליו
ומה רבה שמחתם בו .רציתי לעמוד על קנקנו של איש זה ,ושאלתי
אחד מן החבורה :במה גדלותו של ההוא ,שכולם כה מכבדים אותו?
האם תלמיד חכם גדול הוא? לא! השיב הלה,אפילו פרק משניותאיננו
יודע ללמוד על בוריו; האם הוא מיוחד? הוספתי לשאול -לא! בני
משפחתו אנשים פשוטים הם; האם איש אמיד הוא? מעולם לא היה
לוכדיקניית ככר לחם .אםכן -שאלתי -מה הריצה הזאת אחריו?
על כך באה תשובה :גדלותו בזה ,שהואאיננו מחשיב את עצמו ורואה
את עצמואין ואפס .שאלתי מה החידוש שבדבר :אם הוא עם הארץ;
מוצאו מאנשים פשוטים; הוא גםעני -מדועינהג בעצמו חשיבות.
השיבלי החסידמיניה וביה :הנח ,איש בער לאידע וזר לאיבין
אתזאת…
axs
ר'לייבילילא נשארבקוצק אלא מספרחדשיםבלבד.לילותנדודים
רבים עברו עליו שם .כל הלילה היה פוסע בבית המדרש הלוך וחזור
תפוס רעיונות .הוא חשב על הדרך שיבור לעצמו .פעם יצא רבי מנדל
מחדרו ונכנס בחשאי לבית המדרש ,ניגש אל ר'לייבילי שם אתידיו
על כתפו ואמר לו:די לךלייבילי .לך לישון ומחרקיים מצווח כיבוד
אב ושוב הביתה.
סיפורזה מראשיתוועדסופוטיפוסי הוא לדרכה שלקוצק .למעלה
ן זאת!
מזה -סיפור זה הוא בבחינת קוצק שבקוצק .וזר לאיבי
סנה בוער בקוצק
200
פרק כה
ייתודון של
י הדרך
שלשהתחתיים
החסידות בתנועהרוחנית-דתית ,מורכבת משלשהחלקים .החלק האחד
הואהרעיוני;זהו עולמההרוחני של החסידותוהפילוסופיה
שלה -זו המהווה ביטוי חדש לפילוסופיה של הדת .במרכזו :בעית
בריאת העולם;ידיעת הבורא -והיחסבין הבורא לבריאה .חלק זה הוא
בבחינת ההלכה של החסידות .החלק השני הוא החלק הפיוטי שלה,
שהוליד את הסיפור ,את המשלהאליגורי ואת השיחה .כלומר ,האגדה
של החסידות .החלק השלישי ,הואההוויי,הציוויים המעשיים ,מנהגים
ונימוסים ,שירה וריקוד ,התקרבות לבבות ואורח החיים החברתי.
בהלכה העיונית -גדלותה של ההסידות; באגדה הפיוטית -
קסמה ,ובהווי -כוחה.
בכל אחד משלשת התחומים האלה נבדלת עדת קוצק מחבורות
אחרות שבחסידות .שונה היאהן בחלק ההגותי,הן בצורת מתןהביטוי
לצד הפיוטי של החסידות ,והן באורח החיים שבה.
תמידות של "אך שמח"…
נתבונן באורח-ההיים הקוצקאי -והמיוחד שבו.
לחסידותפנים שוחקותולקוצק -פניםזועפות.עולמה שלהחסידות
הוא העולם של אך-שמח ,חסידות שבחדוה ,שבעליצות ושבריקוד.
הדמות המרכזית שבחבורה ,דמותו של הרבי ,קורנת ושופעת אהבה;
ייחודה של הדרך
201
קולו של הרבי -קול דממה דקה; דבריו מרגיעים ,מרעננים-מרנינים
ומשיבים את הנפש .החסידים החוסים בצילו מתחממים לאורו .זוהי
חסידות של שערים פתוחים .כל אחד פותה את לבו המר בפני רבו
ומת-ינה בפניו את צרותיו וצערבניביתו.
חוץ לשכבה דקה של תלמירי חכמים ולמדנים ,נוסעים אל הרבי
המוני-עם ,אנשיעירואנשי כפר ,החשים על עורם את כובדהחיים ואת
חשכת הגלות .בששתימי המעשה ,נושא כל אחד אתעולהריחיים על
צווארווטורח לפרנסתבניביתו .מהם העומדים בחנותם הדלה,או בשוק
לידדוכן-רוכליםועיניהם כלותמציפיהלקונה; אחריםנודדים בכלימות
השבוע בשולי הדרכים ושקים מלאים כלי סידקית כופפים את גבם;
ומהם כפותידיהם מיובלות מלחץ הפטיש בשעתתיקון נעל ,או מכובד
הקורנס בשעתפירזול פרסות סוס.
אין דעתם של המוני העם פנויה לעניני רוח וקשה הצלילה בים
העמוק שבתלמוד ופוסקים .יהודים אלה מתלקטים חבורות-חבורות
ונוסעים לחצר הרבי .החצר שהיתה גדורה מומה מסביב ,הופכת מקלט
בו הם מוצאים בטחון ושקט.הווי חם ומלבב עוטף אותם,הוויהמפיג
את המרירות שהיתה מנת הלקם בחיים .ברבי מוצאים משען.ישבפני
מי לשפוך את הלב ,יש מי שמתענין בו ושומע לגניחותיו ,יש מי
שמשתתף כסכלותיו וכשמחותיו .ה"ישוכניק" מהכפראיננו נרתעאפילו
מלספר לרבי שפרותיו ברפת חדלו מלתת חלב ,ובקשתו שטוחה בפניו
שיתפלל על הפרות ,שעטיניהן שוביזלו חלב בשפע.
בקרבת הרבי ובמחיצת חברים-חסידים פורק המשא שעיקם את
גבם בששתימי המעשה ,ובמקומו חדרהאיזוקלות בכלהאיברים.עולם
חדש מתגלה לפניהם .בבית המדרש הומים המונים,עליזים ומתרוננים.
הרגלים מתרוממותלריקוד.יד תקועהבידוקד רובצת על כתף .בלב כל
אחד צומחים וגדלים רגשי אהבה לזולת והכל מתמזג לעדה משפחתית
אחת .נוצר היחדיו ,נוצרת הצותא .היחיד מתמזג עם הכלל ,והוא נעשה
אבר ממנו.אין החסידים שומעים מפיהרבידברי הגות עמוקים ,שבכדי
202
סנה כועס בקוצק
להבינםישצורך בהתאמצותעיוניתובקמיטת המצח.דבריהרביקטועים
הם ,שברי מחשבהורעיון ,אך כל מימרה חודרת למעמקי הלב ,מבעירה
את הניצוץ הפנימי שהיה כבוי בששתימי המעשה ומאירה את הפינה
הנסתרת שבנפש.
העצב שבפרידה
קשה היא הפרידה של החסיד מרבו ומחבריו .בימים המעטים
שהצטופף כאן פשט עולמו צורתו הקודמת ולבש צורה חדשה.
בהיותו עם עצמו ומשפורק המשא ,שלחץ את הגב ,נתגלה לו
פתאום,כי העולם האמיתי הוא כאן ,בתוך חומות החצר.ואילו העולם
שמעבר לה ,העולם ההוא ,הגדול והרחב ,נצטייר בעיניו כעולם של
תוהו,עולם חסרתכלית,עולם שבורודפיםהבריות -והוא עצמו בתוכם
אחרי הבלוריק.אךפתיליהדמיוןנקרעיםמהר.לפתעמתיצבבפניעיניוקן משפחתו
שבמרחקים .בחבלים הוא קשור בטבורו של העולם שמחוץ לחצר .הוא
מתעוררמהזיותיו.עוד מעטושובעליולהיטלטלבכף הקלע של העולם,
שרק לפני הרף עין נראה היה בעיניו כעולם של שממון; שוב עליו
לחזורלחנותו הדלה,לדוכן שבשוקולדפוקעלדלתות הבקתותשבכפרים.
החסיד נפרד מן הרבי ומהחצר ,אך החצר והרבי אינם נפרדים
ממנו .דמותו שלהרבי נתקעה עמוק בלב ,והוא אשר מלווה אותובימיו
האפורים.זמזומו שלהניגון השקטשהחסידמביאעמו מחצררבומתרונן
בלבו כדרכו הביתה .זמזומ שהמתיק את החיים והזרים תקוה בנפשו
הדוויה.
פעם בשבוע ,בשבת בין השמשות ,כשמנין חסידים מתלקטים
לסעוד בצוותא את הסעודה השלישית ,צובטים הלבבות ומתמלאים
געגועים לאותה נקודה הרחוקה שממנה מתפשטים קוי האור .געגועים
הנוסכים אמונה בלב וטעם לעמל שבששת ימי המעשה .על הצער
ייחודה של הדרך
203
המקופל במעבר מעולם של שבת לעולם של חול ועל הישארות נצוצות
של שבת בתחומי החולין -יודעת החסידות לספר סיפור נאה.
…עטופי געגועים לעולם שעוד מעט ינותקו ממנה ,נכנסה פעם
חבורתחסידים לחצרהרביכדי לקבלממנו ברכתפרידה .נתעטפה נפשו
של אחד מבני החבורה וביקש מהרבי שיצייד אותם ב"צידה לדרך".
מאות תחומי שבת מפרידיםבין בית הרבי לבתי מגוריהם שבעיירות
ובכפרים.מייודע מתי שוביבואו לכאן לחזותפניו .ארוכה היא הדרך
ואפלה ,והם רוצים שהרבי יתלה בלבם פנס ,שיאיר להם את המסילה,
כדי שלא ימעדו.
הרבי ,שהיה חכם ונבון ,בחר בחור צידה לררך בסיפור מעשה,
הלקוח דוקא מעולמם שלהני טיפשאי רחלם .הוא פתח אתפיו ואמר:
…באחדמימיהקיץ המשולהבים ,כשהשמש להטה במלוא העצמה,
התכנסו תושבי חלם לאספה .הם התיעצו בכובד ראש ,כיצד צוברים
קרני השמש ושומרים עליהם לימי החורף הקרים .לפי עצת גדול
החלמאים ,הביאו באותו היום לככר העיר חבית גדולה ,שפכו לתוכה
מים ,ומבלי לכסות אותה השאירוה מול השמשיום תמים .לפנות ערב,
אחרי שהחבית ספגה בקרבהקרני השמש במשך כל היום,כיסו אותה
החלמאים במהירות במכסה עבה,כדי שהקרנים לאיוכלו לצאת ממנה,
וגלגלוה לאחד המרתפים העמוקים.
בא החורף .עננים כבדים ואפורים היו תלויים באוירוהיו מכסים
את השמים .סופות שלגהיו שורקות מעל הגגות והקור חדר לעצמות.
געגועים תקפו את אנשי חלם למעט שמש .והנה נזכרוכי באיזה מרתף
הוטמנה ,כאחדמימי הקיץ ,הכית מלאהקרני שמש .החלמאים התכנסו
לככר העיר ,וראשם ציוה להוציא את החבית מהמרתף ולפתחהלעיני
כל .אך כשהורדו החשקים ונשברה החבית נתדרדרו ממנה גושי קרח
כברים.
אמנם -אמר הרבי בהטעמה -קרני השמש לא נשפכו מהחבית,
אך אני מבטיחכם ,כי למראה רגבי הקרת ,תשו בכל זאת אנשי חלם
סנה בוער בקוצק
204
מקצת מהחום שלאותויוםהקיץ,בונאגרוהקניםבתוךהחבית.בדמיונם
נוצצוגושי הכפורכקרני השמש.מגושי הכפורהבהיק זוהר החמה ובהם
הסתתרה תכלת השמים .גושי הקרח העלו אצל אנשי חלם זכרונות
שהוסיפו חמימות בלב.
החיים -הוסיף הרבי ביתר הטעמה -הם חורף ארוך וקר .קחו
עמכם הביתה תבית עם קרנים מאור החסידות .בשעת הצורך פתחו את
החבית ויחם לכם.
aJ(s
קוצק -מחנהאימונים
בבית מדרשה של קוצק שררה אוירה אחרת ,אוירה של רצינות
וקדרות ,אך היתה זאת רצינות מושכת וקדרות קוסמת .החצר בקוצק
היתה דומה למתנה אימונים ,ולטירונים מתהילים לא היה מקום שם.
רשותכניסהניתנהרקלאלה שכברעברוהשלביםהראשונים של "שפשוף
הנשמה".הנוסעלקוצקכאילוהושלךלתוךכורוכבשן" .בקוצקמתישרות
העצמות" ,היו רגילים לומר זקני החסידים .שם לומד הוא לדעת לשם
מה נוצר ומה תפקידו בעולמו.
פתגם עתיק מאד אומר ,כי "החיים דומים יותר למאבק מאשר
למחול" .בחסידות נראים החיים כמחול ודרכם דרך של מישור ,ואילו
כקוצקנראיםההיים כמאבק ,מאבקנצחי שמקורו -השאלות והספקות
המרובים שהטרידו את מחשבתו של חסיד קוצק.
"לקוצקאיןנוסעים ,לקוצקעולים" ,קוצקנצטיירהבדמיון העולים
אליה כבית מקדש שבירושלים .אך בבית המקדש שבקוצק לא הנעימו
הלויים בשיר ,גם הכהן הגדול שכיהן שם היה ללא חושן ואפוד .זה
היה מקדש ללא תווים חיצוניים ,מחשבה ללא לבוש…
ייחודה של הדרך
205
רזויים נחבאיםתבן…
בכל חצר חסידים היתה מידה גדושה של ארציות ,במרכזה עמד
האדם לא פחות מאשר השמים,הרבימילאשליחותארצית ,ראשלימודו
היה הומניסטי-אנושי .אהבת רע הקרוב ,אהבת ישראל הרחוק ,ואהבת
האדם ,אהבה אנושית פשוטה.
מספררבי אהרון מרקום ,חסיד וסופר החסידות:
…רבי משה ליב מססוב היה מפורסם באהבת ישראל שלו .פעם
הוא הגיע ליארוסלב .ברחובות העיר פגש אותו הצדיק רבי שמעון
מיארוסלב .האחרון רץ לקראתו וקדם אתפניו בשמחה".:שלום עליכם,
רבי!".
"הנח אתהרבי! -השיבלורבי משהליב -מעוברת נמצאת פה
שאין לה תבן למשכבה!".
הוא קנה שתי אלומות תבן .אחת הכתיף על כתפו והשניה על
כתפו של חברו ,וכך הלכו שני הצדיקים לאורך הרחוב עד ביתה של
האשה העניה ,לתמהונם הגדול של בני העיר ,שלא האמינו למראה
עיניהם.
בקוצק הוצאלחלוטין היסוד הגשמי .הרביאיננו משמש קשרבין
האדםוצרכיוהגשמייםלביןקונו.לקוצקנסעוכדילקרוע אשנבלכבשונו
של העולם וכדי לפענח סתומות העולם.
בחצרות אחרים פורחיםסיפורים על מעשי פלאים של הצדיק :על
כוחו להעניק על ראשי הדבקים בו שפע של חסד ורחמים; על המפתח
שנמסר לידו ממרומים שבכוחו לפקוד עקרות ולרפאות חולים ,ואילו
בפיהם שלתלמידירבי מנדלהיו רווחות אימרות כאלו:
כשמגיעים לקוצק בטלים במציאות!או:
בשעה שנטלנו שלום מהרבי ,בבואנו לקוצק ,למדנומעשה-בראשית ובשעה שקבלנו ברכת פרידה למדנו מעשה-מרכבה!…
סנה בוער בקוצק
206
להתרומםמן הקרקע -ולו אף טפח אחד בלבד…
אירע לפעמים שחסיד מחסידי רבי מנדל שטבל בביתו בים
י
ש
מכאובים ,גמרבלב,כי הפעםיסגהבפניהרבי את מרלבו .בדרךלקוצק,
בשעה שישב על העגלה ,או בשעה שהתהלך בדרכים סידר את הדברים
בלבו :הפעם יספר לרבי עלעניני ביתו ומשפחתו ,על אשתו החולה,
על בנותיו שהגיעו לפרקן ,על הפרנסה המצטמקת והולכת ועל הפריץ
הלוחץ ומדכא .כן ,הפעם יספר הכל .אך כשהתקרב לחדר הרזין של
הרבי החל הלב להלום בחזקה ,והברכים כשלולנפול .ולבסוף ,כשראה
את עצמו כברבפנים החדר המהלךאימים ,כשעמדמולפניהרביונתקל
במבטו החודר -כל משאלותיו נגוזו לפתע .בעמדו פנים-אל-פנים עם
הגדלות הרוחנית של רבו נתגמדו משאלותיו הארציות ונעשו בעיניו
קלות-ערך כל-כך ,עד שלא העז להטריד בהן את מחשבתו של הרבי.
בעמדו מולפנירבי מנדלמילמלפיו בקשות אחרותלגמרי :דעת רחבה
ועליה ברוחניות.
גם מהריקוד הוצאהגרעין הגשמי .בחסידות משמש הריקודביטוי
של שמחה ושל התרוממות,ואילו בקוצק אמרוכי כל כולו של הריקוד
אינו בא אלאכדי שהרוקדינתק את עצמומן האדמה ויתרומם למעלה,
ולו אפילו טפח אחד ,ולו אפילו לרגע אחד בלבד.
הסיפורים שרווחו בקוצק שונים היו מאלה שחסידים אחרים היו
רגילים לספר על רבם .גם ממעשה הפלאים שבקוצק הוסר הרקע הגשמי
ותכנם היה רוחני טהור.
נבחר באחדים מהם.
אברך בא לרבי מנדל וסיפר לוכי לרבי מנסכיז' בא חסיד ובכה
בפניוכי ארנקו אבדמידו,והרבי ברוח קדשוגילהלו את המקום ששם
נמצא הארנק.
כששמערבי מנדל את הסיפור ,שקע קמעה בהרהוריו והעיר:
-חבל שאדם גדול כוה מבלה אח זמנו למצוא ארנקים אבודים…
ייחודה של הררך
207
סיפררבי אברהם מסוכאצ'וב:
כשהייתי צעירלימים היהלי שעון .מאד שמחתי בו,כילפיוכיוונתי אתהחייםולפיוידעתי לחלק את שעות היום לתורה ולתפילה.
פעם נתקלקלו המחוגים והשעון עמד .כסף לא היהבידי לקנות שעון
אחר ,או לתקן את המקולקל .התחלתילהזיל דמעות .תוךכדיהבכייה
ראיתיכי המהוגים מתחילים לנוע.כיוון שראיתי שקולתפילהי נשמע
במרומים ,התחלתילנהוגכך בכל עת שהיה חסרלי דבר מה .כשעמדתי
בפניסוגיא חמורה בגמרא,בכיתיוהתפללתי שהבוראיאירעיני בתורה.
כשנודע דבר זה לחותני,רבי מנדל ,קראלי ואמר:
-סוגיא קשה יש להשיג בכוח הרצון וההגיון ולא בכוח תפילה
ודמעות…
אותורבי אברהם ,חתנו שלרבי מנדל ,היה חולה במחלת ריאות.
לצרכיריפוי,רגילהיה לנסועלבתי מרפא שבגרמניה .אחרי ששהה שם
זמן ממושך כתב הביתה כך:
אשכנז היא ארץ טמאה .והאוירה של אשכנז אוירה טמאה היאוהראייה -אני נמצא כברכאן שלשהירחיםועדיין לא השכלתי לחדש
דבר בתורה…
סיפר קוצקאיזקן:
באחתהשבתות,הורההרבילבעלקריאהשיפסיק באמצע הפרשהאת קריאתו כספר התורה ,וציווה לאחר שיגש לסיימה .החסידים תמהו
על כך,כי בעל הקריאה היה זקן ורגיל ומומחה בידיעת טעמי המקרא.
לאחר מכן גילה הרבי,כי הראשון התכוון בשעת הקריאה לפירוש לא
נכון על אחדהפסוקים .נמצא ,שהמחשבה של הקורא לא הוציאה אחרים
ידי חובת הקריאה.
רעב מול שובע…
מחצר אחרת נסע החסיד הביתה ברגש של שובע בנפשו .השלוה
שקרנה מפניו של הרבי חדרה לנשמת החסיד ,והיא ,הנשמה ,באה על
סנה בוער בקוצק
208
סיפוקה .ההסיד נפרד מרבו מזוקק ומקורן .מבטו הרך והחם של הרבי,
בשעה שהעתיקעליו ברכת פרידה ,הדליק נקודה טמירה בלבו .השמחה
שספגבימים שהיה בצוותא עם החברותא השביעה אתפנימיותו,ואילו
חסיד קוצקעזב את החצר רעב יותר מכפי שהיה לפני בואו לשם.
הנסיעה לקוצק נדחפה מרגש של אי-מנוחה ,והפרידה מקוצק עוד
הגבירה את אי המנוחה ,שהרי כך לימד אותו רבי מנדל :לא להיות
מרוצה מעצמו ,לא להיות שמח בחלקו ולא להסתפק במועט.
רבי מנדל אמר פעם לאחד מתלמידיו שבא אליו לקבל ברכת
פרידה:
על אבימלךומרעיו שבאו אליצחקאבינו כתוב" :ויאכלווישתווילכו מאתו בשלום" .לנהוג כך -לבוא אל יצחק ,להיות במחיצתו,
להיותמסובין לשולחנו ,לאכול ולשתות עמו ולאחר מכן ללכת בשלום,
כאילו לא ארע כלום בנפש פנימה -רק בני חם כאבימלך ואנשיו
הפשוטים מסוגלים לנהוגכך…
בקוצק עורער השקט הנפשי .חסיד קוצק לא נסע מרבו ב"שלום".
בדרך הביתהליוואותו לאזמזוםהניגון השלו אלאהדיקול שלדיבורים
מייסרים ,על תכליתקיום העולם ועל תכליתו של האדם בעולם זה.
209
פוק כו
קוצקופשוטי העם
מעשהבאילן
בערוב ימיו של רבי ישראל בעל-שם-טוב ,בשעה שחש ששליחותו
בעולם הוה מתקרבת לסיומהועליו להתכונן לעבור את הסף
מהפרוזדור לטרקלין -ביקש מתלמידיו הקרובים שיצאו עמו לשוח
בשדה ,מעברלעיירתומזיבוז'.טייל הבעל-שם-טוב עםתלמידיווכדרכו
תיבל אתדבריו במשליםהספוגים אהבה לבוראולבריאה .שעות ארוכות
התיחדו הבעש"טותלמידיובחיק הטבע,ביןדשאיםופרחים.עלוגבעות,
ירדו מישורים ,וכשהשמש עמדה כבר לשקוע בשיפולי הרקיע נכנסה
החבורה ליער עבות .הציפורים שעל העצים ניתרו מבד אל בד וקולות
שיר-הערש שבפיהן לפני כניסתן לקנן ללינת לילה ליוו את תפילת
המנחה של הבעש"טותלמידיו.
אחריהתפילה קרב הבעש"ט אלאילן שגזעו עבהוענפיוהמרובים
והגבוהים משתרגים זה בזה .הוא נעמד עליד האילן ,שעון על המטה
שבידו ,עצם אתעיניו והחריש .התלמידים שהקיפוהו החרישו אף הם.
לפתע פנה אליהם הבעש"ט ואמר:
הרואים אתם אילן זה? הרואים אתם את הענפים המסתעפיםמהגזעבכיוונים הפוכים ואת העלים היוצאים מכל ענף? -יום יבוא,
וכמספר הענפים והעלים הגדלים על האילן ,יהיה מספרם של אלה
שיבואו אחרי .זהיכוון את דרכו לצד זה ,וזה לצד ההפוך וכל אחד
מהםיהיה סבורכי הוא ולא אחר הולך בדרכי.
סיפור זה הרבה פנים לו.לעניננו נשתמש בפן אחת.
210
סנה בוער בקוצק
מקובל לדמות את ההסידות לאילן ,שהגזע הוא הבעל-שם-טוב;
תלמידיוותלמידיתלמידיו הםהענפים המסתעפים לארבערוחות העולם,
אך כולם עולים מהגזעויונקים אתיניקתם ממנו.
דימוי זהניתן להשתמש בולגבי כל ענף וענף שבאילן החסידות,
אך לא לגבי אותו הענף המיתמר בראש האילן והמזדקר יחיד ובודד
לשמים העמוקיםוהרחוקים -לגבירבימנדלמקוצק .כלכך חרהסטיית
דרכו מזו של הבעש"ט עד שספק אם דרך מיוחדתזו יכולה להיחשב
רובדבבנין החסידות.
הבעש"ט ורבי מנדל ,במקום גזע וענף -מוטב להמשילם לשני
הרים גבוהים ,האחד -הר שוקט ,מרגיע ומשקיט ,והאחד -הר גועש,
מתסיס ומפחיד.
אחת הסטיות הבולטות ממהות דרכו של הבעש"ט הוא יחסו של
רבי מנדל לפשוטי העם.
"עם הארץ" -עם הדומה לארץ…
השינויהיסודי שהחסידות הביאהבחיי העם באלידיגילוי ביחסה
לאישמן המצוי ,לאיש הפשוט מהמון העם,שידיעותיו המעטות בתורה
אינן מניחות להעמידו בשורה אחת עם הלמדן .האיש הפשוט ,שהעולם
הלמדני ביטל אותו וכינהו בשם הלגלגני "עם הארץ" -הפך לראש
פינה בעולם החסידות.
בכל אומהמהווים ההמונים הפשוטים המסד שלה.ההמוניםדומים
לאיברים הפנימיים שבגוף ,איברים בריאים הפועלים את פעלם באורח
טבעי ,מבלי לדעת ומבלי לחשוב,ואילו המשכיל התלמיד-חכם מהווה
המוח שבגוף ,השכבה העליונה של האומה .אך כשם שאומה בלי
תלמידי-חכמים צפויה לניוון,כך אומה בלי עמי הארצות גורלהכליון.
להמונים פשוטים חסרה תרבות שבכתב ,אך הם מגלמים בישותם את
התרבות שבעל-פה .בהם טבועות התכונות הטבעיות של העם ללא
קוצק ופשוטי העם
211
סיבוכים וללא תסבכות .בהתנהגותם היום יומית ,בפשטות הליכתם,
בטבעיותם ,באהלידיביטוי המסורת שנצטברה בעם במשך דורות.
חכם מחכמי התלמוד השכיל לדמות את האומה הישראלית לעץ
גפן :עמי הארץ הם עלי הגפן ותלמידי החכמים -אשכולות ענבים,
הפרי(חולין ,צב) .רבה חשיבותם שלהעליםלגביהפרי .הערךהראשוני
הוא" ,שעליםמגינים על האשכולות שלאיכה אותם שרב ,שמשורוחות"
(רש"י) .עם נשירת העלים מן העץ מצטמק הפרי והולך ונפסד .יתרה
מזו :לא רק מגינים העלים על הפרי ,העלים מהווים החמרים שמהם
מרכבהפרי.איןבפרי אלא מה שישבעלים ,הםמהוויםאיברי הנשימה
של הפרי .מהםיניקתו .הם אשר מעניקים לפרי כוח והם אשרגורמים
לגידולו.
עד לבעל-שם-טוב לא נמצאיהודי פשוט במחיצתם שלהלמדנים.
נוחק הקשרבין הפרי והעלים שהצמיחו אותו .בבשלותו ,שכח הפרי
שבמהלךגידולו ,שמרועליו העלים משמש ומרוחות .הם עליו שמרו,
ואילו הוא,אחרי שנעשהפרי ,השיר אתעליו-שומריווהפקירם לרוחות.
בשבע שנות ההתבודדותבהרי הקרפטים חזה הבעש"טבעינירוחו
את שואב המים וחוטב העצים; את ההלך ביערות והחוכר של בית
המזיגה; את היהודי הכפרי והרוכל האלמוני בעיר -ומלבו ששפע
חסדים,פרץ שפע של אהבהלכלנכי-הרוח והמושפלים שבצבורהיהודי.
הכינוי "עם הארץ" ,שהלמדן כינה בו את היהודי הפשוט ,הפך
בפיו של הבעש"ט מושג המעורר מרדנות כלפי אלה המזלזלים בערכו.
כה אמררבי ישראל בעל-שם-טוב:
עם הארץ -עם הרומה לארץ .הארמה היא מקור חיים לכלבריה .במעמקיה טמונים אוצרות זהבוכסף .כשם שהארץ מצמיחהדגן,
נותנתפירות ,מאכילהבני אדם ,הכלחי מכוחה ,ובכל ואת הכלדורכים
עליה והיא ,הארץ ,אינה רוגזת -כך המוני העם הפשוטים…
הבעל-שם-טובהוריד את התורה מההריםהגבוהים ומסרהלפשוטי
העם .הוא מחה דמעה מעלפני הארם ההריוט,יישר את חוט השדרה
212
סנה בוער בקוצק
שלווהוציאומבדידותו החברתית.בימיה הראשונים שרה החסידותשיר
מזמור למצניעים-לכת ,התמימים והפשוטים .היא לא חיפשה למדנים.
די להביהודי הקורא פרק בתהלים ,הלומד פרשה בחומש,ואין זה גורע
מערכו אם אינויודע את הפירוש המדויק של כל מלה .העיקר הוא -
הלב הטוב והטהור.
הבעש"טהשווה פעם את האדם הפשוטלשדה-בעל ,שמטרהשמים
משקה אותו ואת התלמיד-חכם -לשדה שלחין המושקה בידי אדם.
ייתכן שהיבול משדה השלחין רב יותר,כי בידי האדם להשקות את
השדה בכל עת שירצה ,אך טבעייותר,אמיתייותר ,הוא בכל זאת שדה
הבעל.ישבו הדר הטבע שהטביעעליו הקב"ה ,הוא השדה אשר למטר
השמים ישתהמים.
ביטוי לכך משמשת האימרה המיוחסת לבעש"ט על אותו הנער
הכפרי שלא ידע צורת אות ,בכל זאת השריקה שיצאה מעומק לבו
הטהור לחלל בית-הכנסתבעיצומו שליום הכפורים ,הרעישה את אמות
הספים בשמים וביטלה את הגורות על עם ישראל.
הפשטות נעשתה מדרגה גבוהה בחסידות .החסידים בעלי
מוחין-דגדלותהתאוולרדתמהדרגותהשכליותהגבוהותשהגיעואליהן,
כדי שיוכלו לעבוד את הבורא כיהודי פשוט ,החושב ופועל בתמימות
ובישרות.
כשאיש מישראל נמצא בשאונו שליריד -אמר פעם הבעש"ט ולפנות ערב נזכר לפתע ,שעוד מעט תשקע החמה ומלבו פורצתאנחה" :אוילי ,עוד מעטויעבורזמן מנחה !" והוא ממהר ונכנס לאחד
הכתים ומתפלל בחיפזון ,כמעט כמלמול -אפילו מלאכים ושרפים
מזדעזעים מתפילהזו.
בעליחזון הפשטות לאהיו כללאנשים פשוטים.ראשוניההסידים
היוגדולים בתורה ,אך הם השכילו להשתמש בלמדנותם דוקא ,כאמצעי
להרמת חשיבותו שלהיהודי הפשוט .הלמדן הסתיר את למדנותו ,הוא
התחפש להלך ,במקל בידו ובשק על כתפו נדד מעיר לעיר למקומות
קוצק ופשוטי העם
213
שאיןמכירים אותו,נכנס לנפח אולנגר,עזר להם במלאכתידם,נתלווה
אליהם אל בית-המדרש ,ישביחד אתם על הספסל שליד הדלת ,המקום
המיועדלבעלי המלאכה,לעגלונים ולהדיוטות.בעינילומדיהעיר נראה
היה כאחדהנפחיםאוהחייטים,השייכים למעמד הנחות בחברה ,וכאחד
מאלה וכה מצדם למבט שללעג .הלמדן הנסתר לא השיבלמלעיג .אך
פתאום כחגלהכי אותו הנפחיודע לשנן בעל-פה דפים בגמראופרקים
בספר הזוהר .נשתנה יחסם שללמדניםלבעלי המלאכה ,מאחר שנוכחו
לדעתכי גםביניהםמצויים למרנים מופלגים.
גן העדן -לפשוטי העם
הבעש"ט פרץ לרווחה את שעריגן העדן בפני ההדיוטות ובעלי
המלאכה,והעיזלהוציאמגןהעדןלומדיםשהיובטוחים בעצמם שחלקם
שמור להם שם.
ןמעין זה:
עומד הבעש"טבפניתלמידיוומצייר בפניהםחזיו
…בבית אחד גרו שני שכנים .למדן צעיר ונפח עני ,כעל לאשה
ומטופלבילדים .שניהם קמו לפני עלות השחר .זה פנה לבית המדרש
ללמוד ולהתפלל ,וזה צעד לנפחיה לפרזולסוסים .ממהר הנפח ורץ אל
בית-המדרש לחטוף תפילת שחרית קצרה .שני השכנים נפגשו בדו-כם
יום-יום .עלפניו של הלמדן נראהחיוך קל של נחת-רוחועיניומביעות
ביטול-מהכלפישכנו .כמוהיה אומר:אני עמל והוא עמל;אני הספקתי
מאז קמתי ממטתי ללמוד כמהדפי גמרא ,גם טבלתי את עצמי במקווה
לפני התפילה,ואילו הוא ,מה? לעומתו,היו עטופיםפניו של הנפחענן
קלועיניוהפיקו צער,כאילוהיו מביעות;כןכן,אבוילשנותי ההולכות
לאיבוד .שכני ,ודאי מילא היום את כריסו בהרבה תורה ואני -במה
אני מבלה אתחיי? תמיד עליד הקורנס והסדן,תמיד הפרסותוהסוסים,
מהיהיה בסופי?
במלאת השנים ,שבקו השנים חיים לכל חי ושניהם נקראו בפני
כס המשפט ,למסור על פעלם בעולם הזה ,בפני ביתדין של מעלה.
214
סנה בוער בקוצק
תחילה נקרא התלמיד-חכם לספר מעשיו .הוא ניגש אל השולחן בראש
מורם ,בצעדים מאוששים ,בוטח בעצמו:
שופטיםעליונים -אמר -הרבה תורה למדתי ,קמתייום-יוםלפניקריאתהגבר,ייחדתייחודים בשעתהתפילה ,הקפדתיבקיום מצווה
קלה כבחמורה.
השופטיםהיו מרוצים ממעשיו ועמדו להוציא את פסק הדין .אך
ברגע האחרון התקרב הקטיגור ופנה אל השופטים:
בתיקי שמורחיוך קל של ביטול ,שביטא תלמיד חכם זה בשעהשפגשבשכנו הנפח.מידהביאו מלאכי מעלה אתכל הספרים עבי-הכרס
שלמד בהם בחייו ושמו אותם על כף אחת של המאזנים ,הוסיפו גם
את משקלן שלהתפילותוהכוונות,ואילועל הכף השניה שמו את אותה
בת-הצחוק של זלזול .וראו פלא! משקלו של החיוך הדק הכריע את
כף המאזנים.
אחריו נקרא השכן הנפח ,בראש מורר ובברכים כושלותניגש אל
השופטים ואמר:
שופטי צדק ,ככלי מלא באתי לפניכם .לא למדתי תורה ,גם לאהתפללתי כדבעי ,תפילותי היו חטופות ,כלימי משעות הבוקר ועד
השעות המאותרותבלילה עסוקהייתי עם עגלותוסוסים .היהעלי לפרנס
אשה ולהשיא בנות.
בטרםסיים את דבריו ,התקרב הסניגור ואמר:
שמורה אצלי אנחת-הצער שפרצה מלבו בשעה שראה את שכנוהלמדן; אנחה על שלא זכה לעסוק בתורה כמוהו.
אנחהזו היטתה את כף המאזנים לטובתו .גזר הדין :פלוני הנפח
יובאלגן העדן.
עד כאן הסיפורההגיוני.
החסידות הקמאית סיגלה את אורח החיים שלה להמוני עם .ולא
רק אורח החיים,כי אם גם אורח המחשבה .לא רק הסיפור והאגדה
קוצק ופשוטי העם
215
שמטבעם מיוערים לשכבותהבינוניות של העם ,אלא אף החלק ההגות
שלהחסידות,השיחותוה"תורות" שנאמרועלידיהרבי:מיועדותלכולם
ולאליחידיסגולהבלד.החסידותלאויתרהאפילועלהפחותשבפחותים.
שהרי הבעש"ט ותלמידיו מצאו בכל יהודי ניצוצות טובים הטמונים
מתחת לקליפה העליונה.
wca
האומה -חטיבה אחת
נאמנה לדרכה ראתה החסידות את האומה הישראלית בקומתה
השלימה והטיפה להתחברות כל חלקיה לחטיבה אחת:
-כל עוד דבוק הענף בשורש ,אפילו אם יש בוסימני רקבון יש
לו תקוה…
כך נוצרה מזיגה מופלאה של המנהיג וההמון .במקום הבמה
הגבוהה ששימשה מחיצהבין הלמדן שעמד למעלה,ובין שומעי לקחו
שעמרו למטה ,נוצר עיגול ,שבמרכזו עומד המשפיע ,מוקף תלמירים
מקבלי השפעה .בעיגול ,חש אפילו הקטן שבקטנים שהוא הלק מן
החבורה .הרבי פורש אמנם אח טליתו על ראשי הדבקים בו ,הוא מכנס
אותם תחת חופתו ,אך מדבקותזויונק גם הוא ,הרבי ,אתיניקתו; גם
מעניק ההשפעה הופך ,ולו במידה קטנה ,למקבל השפעה.
אתהיחסביןההמוןוהמנהיגבחסידותהשכיללהגדיר אחדמבעלי
ההגות שבדורנו:
"המון העם דומהלנושאיהארון שבלעדיהם לאיגוז ,אףכי באמת
הוא-הוא שנושא את נושאיו".
נושאי הארוןיודעים שהארון הוא אשר נושא אותם ,עם זאת הם
חשיםכי בלעדיהם יישאר הארון על מעמדו.
כאן טמון סודה של תורת המזיגה בחסידות.
סנה בוער בקוצק
216
אפילו חסידות חב"ד ,שכל מהותה אינה אלא העמקה שבמחשבה
ותפיסת המושגים הדקים על האלהות ,זו החסידות שבמרכזה עומד
היחיד בעל המדרגה ,בעל החכמה-בינה-והדעת -גם חסידותזו שופעת
אהבה לכל איש מישראל .בבית מדרשה של חב"ד דימו את המנהיג
המשפיע למשפך .הקצה העליון של המשפך -בית קיבולו -גדול
ורחב,ואילו הקצה התחתוןחייבלהיות דק מן הדק,כדי שאפשריהיה
למזוג דרכו גם לתוך בקבוקים קטנים ,עם ראשים צרים…
בבית-מדרש זה נוצרה האימרה :תשעה למדנים אינם מצטרפים
למנין ,ואילו עשרה חייטים גורמים שהשכינה תהיה שרויה בתוכם
ומצטרפיםלמנין.
בקוצק לא היה זכר לאימרותנגון אלה .שם שררה אוירה אחרת,
אוירה אריסטוקרטית-רוחנית מוחלטת.
סיפר חסיד זקן מקוצק :לעת וקנותו של הרבי בא לקוצק לאחת
השבתות קהלגדול מאד.הרבי קרא לחדרו את חתנורבי אברהם ואמר
לו – :אברהמ'ל,כשהייתיצעיר לאהיה מעג המון זה להתקרבאלי .אז
חשבתי שיצטרפואלי רק ג' מאות אנשים ,אתם אלך ליערות ,אתן להם
מן והם אשריכירו כה מלכותו בעולם .אולם ,כעת ,לעת זקנה -ראה
מה שעשו ממני!
שבנא
שניפיוהטים ל"ואהבת לועך כמוך"
י"ס זה להמוניות -קיבלו רבי מנדל מרבו הראשון ,רבי יעקב
יצחק" ,היהודי" מפשיסכא.
אהבת ישראל ,כלומר אהבה ארצית ופשוטהליהודי פשוט ,הלא
מבוססת על הכתוב "ואהבת לרעך כמוך" .נעמיד פירוש של הבעש"ט
לפסוק זה ,מול פירושו של "היהודי".
אומר הבעל-שם-טוב:
קוצק ופשוטי העם
217
"ואהבת לרעך כמוך" -אהוב את חברך כשם שאתה אוהב את
עצמך .הדגש עלכמוך .כשם שאדםאינו חדל מלאהוב את עצמואפילו
אם ברי לוכי הוא מלא פגמים וחסרונות ,באותה המידה חייב הוא
לאהוב את הזולת ,אפילו אם הוא רואה בו חסרונות רבים.
ואילורבי יעקב יצחק" ,היהודי" שואל:
"ואהבת לרעך כמוך" -כלום באמתיש לאהוב את כולם במידה
אחת? כלום אין מדרגות באהבה? האם יש לאהוב אדם פשוט כשם
שאוהבים אדם גדול?
הוא שואל והוא משיב:
אהבת הבריות מודגשת במלה כמוך .כלומר אהוב את הזולתבמידה שאתה אוהב את עצמך ,אתאיבריך ,הלב חביב על האדם יותר
מאשרהידים; על ראשו הוא מקפיד יותר מאשר על רגליו; כךחייב
אדם לאהוב את הזולה,לפי ערכו.
רבי מנדל ,שאיננו גורס פשרות ,הגשים את תורת רבו "היהודי"
במלואה.
8ל)נש
עדה -ועדר
המונים אינם מעיזים לבוא לקוצק .קוצק מסמלת חסידות של
מיכות ,של עדה קטנה ,המגובשת בכוח הדעת .כאן הושם הדגש על
יחידיםגדולים.יחידים מובחרים,בעלי הכרה עצמיתובעלירצון עצמי.
רבימנדלבזלקטנותהמעסיקה אתהקטנים .דברלאהיהלו עםההמונים.
כביטויו :לא נוצרתי לנהל עדת שוורים …ההמונים -משאלותיהם
וסבליהםהיו רחוקים מטווח מחשבתו ,ההליכה של איש ההרים שונה
מהליכתם של אנשי העמקים והמישורים.
רבי מנדל ,שגרר עצמו מהמוני עם ,התבטא פעםכי "פשוטי העם
פוגמים במחשבתם אתהצדיק" .מחשבתו של אדםעליון נפגמת ממגעו
סנה בוער בקוצק
218
עם האיש הפשוט .ההמונות ,הקשורים ברמ"ח איבריהם כטבור האדמה
שומטים למטה גם אחהיחידיםהמקיימים מגע עמם .מכאןכינויהגנאי
שבפירבימנדל:ערב-רב! הבעתביטול" :פוספולסטווה!",שהריבעיניו
מסמלים ההמונות -רפיפות ,גלמים מחוסרי צורה .מי הם ההמונות,
מה כוחם המחשבתי ,מה עלולים הם להוסיף להשגת בעיות הנצה
המדריכות מנוחת-נפשן של איש הרוח האמיתי? הוא ולזל בנמושות
המסתפקים בליקוטשיבלים נטושות בפאתי השדות; העדיף אתהיחיד
בעל כושר ובעלרצון ,על רבים שכושרם מוגבל ורצונם מטושטש.
פיסתנייריחידה נשארה כתובה בכתבידו -מכתב אלרבייצחק
מאיר שנכתב אחרי שרבי מנדל נעשהרבי בטומאשוב .במכתב זה הוא
מדבר בשבח אותם בני-העליה הצעירים מתלמידי רבי שמחה בונים
שנשארונאמנים לדרכם ודבקים בו,ומוסיף" :והנשארים המה הבל".
הלעגליהודי הפשוטאיננונעוץ בהעדר אהבהליהודי בעל אמונה
פשוטה.יהודיזה,המקיים מצוות בפשטות ,בלא לחשוב הרבה על עצמו
ועל המצוות שהואמקיים -יהודי טוב הוא ,אדם תמים וישר הוא ,אך
חסיד -לא .ליהודי מסוג וה אמר רבי מנדל :מקומך -ליד התנור
שבבית המדרש'לבעירך .את קוצק הנח לאחרים.
בא אליו פעם איש כפר ותינה בפניו צרותיו :מגפה ירדה לרפת;
הבהמות גוועות אחת אחת; עוד מעטיישארעניוריק מכל .הרבי שמע
את הדברים ,נאנח ואמר:
-כלום הושב אתהשהעמידוניכאןכדילהציל אתהפרות שברפתך?
רבי מנדל חיפש יחידים בעלי כנפים ,שיוכלו לחרוג מהשגרה
שבמחשבהולהתרומםלמעלה ממעגלההשגותקטנות-ערך,ודחהמעצמו
אנשים-מן המצוי ,הנתונים ברסן המקובל והלחוצים תחת המשאות של
ההרגל,מבלי לחשוב עלטיבם ומהותם" :להעלות גרה ולהשקותסוסים
-אני משאיר לאחרים".
אנשים פשוטים לא העזו לבוא לקוצק .בחצרות אחרים גם האיש
הפשוט התחמם לאורו של הרבי; הוא הקשיב לקולו ,הבין את שיחו
קוצק ופשוטי העם
219
לפי כושר השגתו וחש כי דבריו של הרבי מכוונים גם אליו ,ואילו
בקוצקמי שהביןהבין,ומי שלא הבין -לא חש ולא כלום .דבריו של
רבי מנדלהיו סתומים בפניו כחידה .רבי מנדל ,כרבים מגדולי הרוח,
כבש את חזונומעיני ההדיוטות והעלים מהם את האמת שבלבו .את
כתבי-היד ,בהם מיצה את מחשבותיו בשנות ההתבודדות ,שרף במו
ידיו ,מתוך חשש שאנשים שאינם ראויים לכךיעיינו בהם.
"כקוצק מתלקחת מדורת אש" -כך שרוהשנונים שכחבורה,בעלי
המוח בלבדהיומסוגלים לשבתמסביב למדורה ולהתחמם לאשה,ואילו
הבינוניים היו נכוים מגחלתה.
ביןעיקור לטפל
החסידות בקוצקאין בה מן הפינוק והליטוף .רבי מנדל ,החכם
הזקן ,היה מורה קפדן שנהג בתלמידיו ללא רחמים .חכם קדמון שלא
מבניבריתלימד :התובע מעצמו הרבה ומעט מאחרים ,מובטחלו שלא
יכעס .רבי מנדל היה כשמאי הזקן ,תבען מעצמו והקפיד בתביעותיו
מאחרים .הוא לא החליק לשון לתלמידיו .הוא תבע את כל האדם ,על
כל רמ"ח איבריו.
"ישקדושיםבמעשיםוישקדושבמות".רבימנדל תבע את קדושת
המוח .הוא עקר מלבתלמידיו כל רגש שליהירות ,פצע את רגש הגאווה
באכזריות .מסוגל היה לחדור לנבכי הנפש של תלמידיו ולהגיע לכל
הרהור סמוי ולכל רגש חבוי .הוא הסיר את העטיפות שהאדם מעוטף
בהן ועירטל אותו מלבושים המכסים את עצמיותו.
באאליו רב מפורסםוניסה להראותבפניו אתכוחובתורה .היקשה,
יישב ,שוב שאל ושוב פירק ,עקר הרים וטחנם בהלכה -והרבי שותק.
הרב הלמדן הפסיק את דבריוורבי מנדלעדיין שקוע בהרהוריו .לאחר
שעה קלה פנה אליו ואמר:
-גש לראי וראה כמה מכוער אתה!
220
סנה בוער בקוצק
ללמדן צורב אחד שבאלפניו ובפיו חידושי תורה אמר:
שמע ,אברך ,מילא בפני ,בן-תמותה,יכול אתה לומר חידושיםמעין אלה ,אך שאל את עצמך ,האם גםבפני השם-יתברך ,בוחןכליות
ולב ,האם גם בפניותעיז לחזור עליהם? דעכי "אינו דומה שונה פרקו
מאה פעמים לשונה מאה ואחד" .הכוונה היא :מאה פעמים בתוספת
ה"אחד" ,בה' הידיעה .ה' אחד ,יחודו של עולם .לימוד ללא צירוף
ה"אחד" לאו שמיה לימוד.
כשנכנס אליו בפעם הראשונה עלם צעיר ,שאל אותו:
האםידועלךכוונת הכתוב" :כחציםבידגבורכןבני הנעורים"(תהלים)? וכשהנשאל לא השיב ,אמרלורבי מנדל :חץ -לפי מיתוחו
הילוכו .ככל שהחץ נמתח יותר במיתר הקשת הוא מפליג יותר
למרחקים.ימי הנעורים הןימים של התמתחות ,אל תבזבזם…
התביעותהגדולות שחסיד קוצק נתבע לעמודבהן מנעו בעד האדם
מן המצוי מלהצטרף אל ההבורה.
רבי מנדל צרף את תלמידיו וניפה אותם בשבע נפות:
היודע אתה -פנה פעם לאברך -מה דורשים מחסיד? מחסידןעיקר וטפל,שיעזוב את הטפלויידבקבעיקר!
דרושיםשידעלהבדילבי
בקוצקידע כלחסיד שהטפל -הבל הוא .אצל הרבי חיפש לדעת
מהו העיקר ,שיש להידבק בו ללא שיור .הרבי דרש מתלמידיו שיתעלו
מעניני פרוטה ומדברים שהיו בעיניו טפל; המאיס עליהם את הרציות
הקטנות ,עקר מהם את ההשגות הפעוטות ושתל תחתן השגות אחרות.
אם נכון הואכי "לית אתרפנוי מיניה" ,שאין בכל היקום מקום פנוי
מהבורא,הרימן התובה לחוש את הדבר בפועל ולא להסתפק כאמירה
בלבד.
מה תימא ,איפוא ,שאיש מן המצוי לא יכול היה לנשום באוירה
טעונת-מתח זאת?
קוצק ופשוטי העם
221
שלשה בתאאסירים…
נוסף על התביעות החמורות שרבי מנדל הציג בפניתלמידיו הוא
חינך אותם שלא יקבלו דבר מן המוכן ,שלא יאכלו להם הסד ,שלא
יסמכו על הרבי ואפילו לאיותר מדי על "סייעתא דשמיא".
אדםחייב לפלס את דרכו בכוח עצמו.
גרעין הרעיון על תפקיד המנהיג כמעורר בלבד ,נשתל כברבבית
מדרשו שלרבי שמחה בונים ,בפשיסכא.
מצויבידינו סיפור נאה שרווה בבית מדרשה של פשיסכא:
הסיד מחסידיו של רבי אורי מסטרליסק גמר אומר לנסוע ,אחרי
הסתלקותרבו -לפשיסכא,לרביבונים .חסידזהמן העשירים שבעיירה
היה וממכובדיה .מיד כשעבר את מפתן חדרו של הרבי החדש שאל
אותו רביבונים:
מה למדת אצל רבך ,בסטרליסק? הרביזכרונו לברכהחינךאותי להיות שפל-רוח. -באיזה אופן לימד אותך זאתרבי אורי ז"ל?
כל אימת שבאתי לסטרליסק פקד עלי הרבי לקחת אסל ושנידליים ,לגשת לבאר שבכיכרהעיירה ולהביא משם מים ,בשעה שנשאתי
את המיםלעיני כל נכנסה בי רוח ענווה ושפלות הרוח.
רביבונים רמזלחסידו החדש שיתקרבאליו,הזיזאליו כסא ואמר:
כך? שב והסכת למה שאספר לך :שלשה אנשים הושבו במאסר,שנים מהם פקחים ואחדלקוי במקצת בדעתו .התא שהושמו בו היה
אפל ,אף קרן אור אחת לא חדרה אליו .האוכלניתן לאסירים דרך סדק
צר שהיה קרוע בדלת .הפקחים הסתגלו לתנאי המאסר ,התרגלו לאפלה
שבתאואכלו את המאכלים ככלהאסירים .לאכן השוטה.לו קשההיתה
ההסתגלות .בקושי למד לאכול באור מלא ,בתא האפל הוא הפך את
הכלים ושפך את הנוזלים .אחד משני האסירים הפקחים לאיכול היה
סנה בוער בקוצק
222
לראות בצערו של הטיפש ,חברו לתא .מה עשה? כל פעם שהסוהרים
הכניסו את האוכל לקח הוא את הכף והגיש אותהלפיו של הטיפש.
כשעברוימים וחברו הפקח לא עזר לו בהאכלת השוטה ,שאלו:
הכיצד תתאכזר לגורל חברך מוכה-הגורל ,מדוע אינך עוזר לו?
אינני מתאכזר כלל -השיב ,ראה ,בשעה שאתה מגיש לו אתהאוכל בכף אני חופר באצבעותי ומוציא מהקיר חתיכות חתיכות של
לבנים .כך אעשה ער שאפרוץ חורבקיר ,דרכויכנס אורהיום והשוטה
יוכל לאכול בעצמו.
עד כאן סיפר המעשה.
ורביבונים המשיך:
גם כאן תלמד מידת ענווה ,אלא לא עלידי נשיאתדליים עםמיםלעיני כל .כאן אנו משתדלים להאציל ממרומים אור כזה ,שמידת
הענווה תבוא מעצמה.
רבי בונים נוגע בשרשים .לאור הישות האלהית הקורנת בתוך
האדם ,מתאספת הישות-העצמית ובמקומה באה מידת הענווה ממילא.
גם אתהרעיון הזה ,על התעוררות עצמית בהשראת המנהיג ,הביא
רבי מנדל ,כדרכו ,עד לחודו הדק.
בצעירותו כשהואהיה אחוז שלהבת החזון הגדול ,כשאך זה עתה
התחיל להדריך עדה ,פרץ פעם לבית-המדרש ואמר לאברכים:
משה רבנו אמר לבני ישראל "אנכי עומדבין ה' וביניכם בעתההיא להגיד לכם את דבר ה"' .משה התרעם על העם על שלא רצו
י משה .מדוע"?
לשמוע אתדברי ה' מפני ה' עצמו ,אלא עלידו ,עליד
"כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר!" נרתעתם מפני הפחד לעלות
על ההר בעצמכם .הרוצה לעלות על הפיסגה,חייב לא להירתע מפני
מכשולים ,אפילו לא מפני מכשולים של אש…
קוצק ופשוטי העם
223
אילן ומפוח
גישהזו הולידה תפיסה חדשה על הזיקהבין הרבי והדבקים בו,
זיקה שונה מזו המקובלת כפלגים אחרים בחסידות.
עד קוצק היו קיימות שתי בחינות על הקשרבין הרבי וחסידיו.
יש הרואים את הצדיק בבחינת גזע שלאילן והדבקים בו בגדר ענפים.
ענפים דקים ,ענפים עבים; ענפים קרובים לגזע ואלה שרחוקים ממנו,
אך כולםיונקים את כלחיותם מהגזע; הוא אשר נושא אותם עלגופו.
הפררה דקהבין הענף והגזע גורמתלייבוש הענף ולנשירתו .כך דבקה
נשמת החסיד בנשמת רבו ונתכללה בו.
דימוי זה כחו יפהלגבי אדמורי"ם שהמונות דבקים בהם .אךיש
שבעיניהם דומההצדיק לאבוקה,והדבקיםבולנרותדולקים ,ששלהבתם
נדלקה ממנה.
הנר איננו דבוק באבוקה כענף בגזע ,הוא דולק בכוח עצמו ,אך
כוח האבוקה טמוןבנר ,ממנו הודלק האור .הרבי הוא המחנך והמשפיע
ואילותלמידו מקבל ההשפעה.מקורמוצאו שלהאורשבנרהיא האבוקה,
אך גם כשהנר נפרד ממנה הוא דולק מכוח עצמו.
דימוי זה כחו יפה לגבי אדמ"ורי חב"ד.
בקוצק דומההרבי למפוח ,המלבה את הגץ ומעלה להבה מהגחלים
הלוחשות .הלהבה נוצרת מעצמה ,המפוח אינו משמש אלא מכשיר
שנעזרים בולליבוי האש.
חסיד בעל מדרגות כונה בקוצק בשם "בעל כתפים" .כלומר ,הוא
לא נשען על גבו של אחרואפילו לא על כתפי הרבי.הכינוי באלציין
שמדרגותיו ברוה זכה בכוח עצמו .הוא נושא אותן על כתפיו שלו.
על הנאמר" :כי עבודת הקודש עליהם -בכתף ישאו" ,אמררבי
מנדל :את המשכןהפנימי שבאדם ,את המקדש הפרטי,יש לשאת כשם
שנושאים משא כבד ,לא שאחר ישא את המשא חהתיו.
224
סנה בוער בקוצק
בפעם אתרת אמר לתלמידיו :אדם מצווה על שני דברים ,לסור
מרע ולעשותטוב .לדרגה של "סור מרע" תצטרכולהגיע בעצמכם.אני
אוכל לעזור לכם רק לכשתגיעו כבר לדרגה של "ועשה טוב".
רבי מנדל חפץ -בחפצים ,הוסיף רצון לאלה הרוצים .להיות
תלמידו פרושו לרצות למצוא את עצמו ,להיות מה שהוא באמת,היינו
להיות נאמן לעצמו.
כלום מסוגלים פשוטי העם ,המחפשים רבי בעל מופת וצדיק
שיוכלולהישעןעליו ברוח ולהעזר עלידו בחומר -כלום מסוגלים הם
לעמודבפני תביעות גדולות אלו?
225
פוק כז
עמוד האמת ועמוד הרחמים
נשניסוגים של אהבת ישראל)
אהבה לנברא בצלם
בחסידותן רבת-האנפין מתבלטת חטיבה מיוחדת שלאישים-טובי-לב,
של אדמו"רים אוהבי ישראל ואוהבי אדם .אהבתם היתה
אהבה פשוטה ,גשמית ,שהתבטאה בדאגה לצרכיו הארציים של הפרט
ובפתיחת הלב לכל אומלל וכושל.כינויו של מנהיג עדה מסוג זה היה
"יהודי טוב"( ,א גוטערייד) .תואר ,שבאלציין את טובו המהותי של
המנהיג ,הטוב שהיה טבוע בו מלידה ושבאלידיביטוי בעשיית הרבה
מעשים קטנים ,שמתוך קטנותם דוקא מבצבצת גדלות עושיהם.
הראשון היה הבעש"ט .האהבה המרכזית מבין שלש האהבות
השופעות ממשנתו ,היא אהבת ישראל במובן הפשוט של מושג זה.
כשהבעש"טהיהילדיתום קטן,רגילהיהלהוליךתינוקות שלביתרבן
אל מקום לימודם .בדרכם ל"חדר" היה הבעש"ט מזמר עם הילדים בקול
נעים" .קולות הבעש"טוהילדים עלו ובקעו שמים וגרמו שם עונג ,כמו
מהשירשהיוהלווייםאומריםכבית המקדש" .מתוךחיבהלילדים העתיר
עליהם הבעש"ט נשיקות בשעת הליכתם .ועל כך אמר תלמידו הגדול,
המגידרבי דב ממזריץ':
הלואי והיית מסוגל לנשק ספר תורה באהבה כוו שמורי ורבינשק לילדי ישראל…
רכיזוסיה מאניפולירגילהיה לגשתמדי בוקר לחלון,היה פותחו
לרווחה ואומר בקול רם:
סנה בוער בקוצק
226
בוקר טוב לך ,רבונו של עולם ,ולכם כל ישראל.הדגש היה על כל ישראל ,על כל פרט ופרט ולאו דוקא לאלה
שמעשיהם טובים.
הצדיקים הגדולים גדלותם היתה בכך שידעו לאהובאפילו רשעים
גמורים.
כלל גדול חידשה החסידות:כדי לאהוב רשע שאינו גמור מספיק
להיות צדיק שאינו גמור,אך כדי לאהוב רשע גמור צריך להיות צדיק
גמור.
במשפחת-אוהבי-ישראל ,בולטבמיוחד,רבילוייצחק מברדיצ'וב.
הוא לא ראה כלל פגימה כאדם מישראל .יתר על כן,כעיניו הטובות
נראו גם פגמים -מעשים טובים.
יהודי ,בעל עגלה ,בא אל רבי לוי יצחק ובקשה בפיו :מלאכת
העגלונות מבטלת אותו מתפילה בצבור .מזריחת השמש ועד שקיעתה
מתגלגל הוא עם סוסובדרכיםואין שעתופנויה להתפלל בצבור ,ברצונו
לנטוש את העגלונות ולחפש מלאכה אחרת ,והוא בא לשאול בעצת
הרבי.
השיב לו רבילוי יצחק
בשאלה:
אמורלי ,כשאתה פוגש הלך בדרכים האם הנך אוסף אותו עלהעגלה ללא קבלת שכר?
-ודאי ,החזיר העגלון -האם אפשר אחרת?
אם כן -פסק רבילוי יצחק את פסוקו -אם כן ,אל תחליףאת פרנסתך .דבר זה שאתה עושה ,ערכו עולה על תפילה בצבור…
רבייעקב יצחק " -החוזה" מלובלין -שרבורבי אלימלך הושיט
לו את וגוש הראייה למרחקים ,ביקש מאת בוראו שיטול ממנו מאור
עיניו .חשש החוזה שמא תיפגם אהבת ישראל שבו עלידי הראייה
הרתוקה ,שמא חגלה לו הראייה דברים ,שמוטב לא לראותם.
עמוד האמת ועמוד הרחמים
227
ספרות החסירים עשירה בסיפורים רבים רצופים אהבה ללא גבול
ליהודי ,לכל הנברא בצלם ואף לבעלי החיים.
היו צדיקים שלא הלינו בביתם פרוטה ,וכשנדדה שנתם בלילות
י הסיבה לכךהיא שבביתם נשארו פרוטות שלא חולקולעניים;
מצאוכ
אחרים פשטו אתמעילםבשוקומסרואותולנצרך;היוצדיקים שהתחפשו
כאיכרים וכך ,לבושים בגדי אכרים ,טיפסו בשלג בלילות חורף ומיהרו
להסיק תנורה של אשה עניה; אחרים הביאו על כתפיהם אלומות תבן
לאלמנה חולה;היו שהרדימוילדים בעריסה בשעה שהקהל חיכה להם
בבית-הכנסת לתפילת "כל נדרי" ,או שהישקו סוסים שבעליהם נטשום
והאכילום שעורה מתוך הירמולקה ,בראש-השנה לפני תקיעת שופר…
כוחה שלשתיית"לחיים" בצוותא
למשפחהזו שלאישים "בעלי לב זהב"שייךרבי יצחק מוורקא,
בן-דורו שלרבי מנדל.רבי יצחק היה הנציג הבולט של אהבה פשוטה,
ידידים ורעיםהיורבי מנדלורכי יצחקבימי עלומיהם .בנערותםינקו
שניהם את תורת החסידות בבית-מדרשו שלרביבונים ,בפשיסכא ,אך
מאז הסתלקותו של רבם נתפרדו הדרכים.רבייצחק התעטף במידה של
אהבה תמימה ואילורבי מנדל במידת האמת התמה.
רבייצחק נחשב בר-פלוגתא שלרבימנדל.שיטתובחסידותכלולה
בשלש מלים :בנים ,חיים ומזונות .לבו היה נתון לדאגת הפרט אפילו
בענינים ארציים פעוטים .עמו היה בצרה; צערו של הזולת היה צערו
האישי .מקורות פרנסה נסתתמו ,צערגידול בנים ,הבת התבגרה והגיעה
לפירקה ,האשה חלתה והרופאים מתקשיםבריפויה ,הפרה ברפת חדלה
מלתת חלב -הכל מובאבפנירבייצחק,אזנו קולטתכל אנחה המתפרצת
מלבו שליהודי מר נפש ,הדיה מניעים אתמיתרי לבו כמו רוחות קלות
המרעידים צמרתם של עצי היער.
רבייצחק ,בעצמולמדןמופלגובעלמדרגות ,נעשהמנהיגליהודים
פשוטיםועממיים .סוחרים,רוכלים ובעלי מלאכהתינובפניו דאגותיהם
228
סנה בוער בקוצק
היומיומיות .רבי יצחק הקשיב לכל ,השיא להם עצה נבונה והאציל
עליהם שפע של נחמה .הוא ירד ממרומי המחשבה שלו כדי לעזור
ליהודי בשעור דחקו .ופסוק בתורה מצא רבי יצחק ,כמסייע לדרכו:
על עבודת הכהן בבית המקדש נאמר" :ופשט את בגדיו ולבשבגדים אחרים" ,מורה העםובתירוגם בבואו למקום קדוש,לפניולפנים,
אל לו לשכוח אתהענינים הגשמיים של העם ,את הדברים הפשוטים.
חייב הוא לפשוט אתבגדיו הוא ,הבגדים הרוחניים והכהניים וללבוש
בגדי חול ,יעסוק בעבודת חול ,יתפלל על הצרכים החמריים של כל
אחד…
בבית מדרשו של רבי יצחק בוורקא ,פותחה תורת החבורתיות
במובנה הנעלה והפשוט כאחד .התלמידיםישבו מסביב לשלחן ,בראשו
הרבי בעל הדרת הפנים ,מצחו -גבוה ורחב ,זקנו הארוך היורד לועלפימידותיו משווהלואצילות .עליד השולחן לאהירבההרביבדברי
תורה ,אהבת הרעים נתחשלה מתוך שתיקה .שתיקה זו בצוותא כמוה
כלימודתורהבצוותא .באהלם"לחיים" אחדלשני ,חשובאיחודהלבבות.
כל אחר תש את עצמו חלק מהחברותא ,חלק מגוף אחד ,והשתוקק
להכיר את רעהו ,ולדעת מה מעיק על לבו.
התקרבות הלבבות היתה יסוד מוסד בחסידות זו .באחת השיחות
עליד השולחן אמר פעם רבי יצחק לתלמידיו ,וברמז:
עלאחיו שליוסף נאמר "ויראו אותו מרחוק ויתנכלו להמיתו".הסיבה לכך שהאחים רצו להרוג אתיוסף,היא משום שלא ראוהו אלא
מרחוק…אילוהיו רואים אותו מקרוב ,אילוהיומכירים אתפנימיותו,
היו רוחשים לו אהבה.
הרמז היה ברור וקשר האהבהבין זה לוה נתחזק עלידו.
למעלה מזאת .אהבתרעים פשוטה נעשתה בוורקא אמצעי שמביא
לאהבת אלהים .אומררבי יצחק :בכל אדם מתנוצץניצוץ אלהי .כוחות
הרע שבאדם מעמעמים את אורו עד כדי רעיכה .עלידי אהבת רעים
מתעוררת הנשמה ושוב היא מתקרבת אל מקורה…
עמוד האמת ועמוד הרחמים
229
בוורקאהיוזהירים מלפגוע בכבוד הבר ולו ברמו .רבי יצחק לא
רגז מעולם .גם כשהיה הכרח בכך ,עשה זאת מתוך ישוב הדעת וכובד
ראש ,אחרי שעקר מליבו כל שמץ של טינה.
פעם באאליו אחדהרבניםוסיפרלושתקיףהקהילה ,אחדמפרנסיה,
יורדלהייו .רבי יצחק שלח לקרוא לו על מנת לגעור בו .בטרם פתח
הרבי אתפיו התעטף בז'ופיצה של שבת ,לבש ארשת של רצינות ,נכנס
לחדר השני ואמר למקורביו :דעו ,שאני מתכונן לכעוס עלפלוני!ניתן
לשער מה טיבו של כעס שבא לאחר הכנה מעין זו…
אהבת ישראל שלרבייצחק לא היתה מכוונת לכלל ישראל דוקא,
אלא לכל פרט ופרט שבו .כל אדם ,הקרוב והרחוק ,הוא בבחינת עולם
מלא.רבי יצחק סח פעם לחסידיו:
על משהרבנו מסופר במדרש שהוארץ אחרי ץ~ה שברהמן העדר
ותעה בדרך ,עד שמצאו והחזירו לעדר בשלום .היאך עשה זאת? הלא
בשעה שהרועה רדף אחרי השה התועה,היחיד ,הוא מפקירבינתים את
הערר כולו? מכאן,ראייהכי בשעה שיש צורך בהצלת נפש אחתאין
עושים חשבונות של רווח והפסד…
אצלרבייצחק למדו התלמידים אהבה לשמה ,אהבה תמימה ללא
חשבונות וללאציפיה לתגמול .גם כשהשניאיננו מחזירלך חיבהאינך
פטור מלגלות אהבתךאליו .גם כאןסייעלרבייצחק פסוק קצר בתורה,
מפורשלפי דרכו:
"לא תשנא את אחיך בלבבך" .היינו הלב הטוב שיש לך -
לבבך! -אל ישמש גורם לשנאה למי שלא חונן בלב כזה ,שהריייתכן
כי לך יש סיבה לטוב לבך -ההורים והמורים למדוך דעת ומוסר -
ואילו השניייתכן שיש לו סיכה הפוכה…
כזה היה רבי יצחק וכזאת היתה תורתו.
ביןהצדיק לכתרו
רבי מנדל גילם באישיותו ניגוד קטבי לסוג זה של אהבה .אצל
רבי מנדל הוצא היסוד הארצי מאהבת ישראל .הסיפורים העוטרים את
סנה בוער בקוצק
230
אישיותואינם משופעים במעשי-חסד סתם.פיואינו מוצא מלות נחמה
ועידוד בדברים הנוגעים לצרכי הגוף .הוא אוטם את אוניו מלשמוע
גניחות על בנים-חיים-ומזונות ,הוא מגרש את הבאים אליו ומבקשים
ממנו עצה בענינים שבחומר.
קוזהבאישיותו שלרבי מנדלזועק ואומר:דרשני! האם לא היתה
בגישה זו של רבי מנדל ,משום קשיחות לב? האם לא היתה בקפידה
שהקפיד על אותם שבאו אליו לבקש עצה ,משום שויון נפש לסבל
הזולת? ומה על אהבת ישראל,וו אבן הפינה של החסידות?
רבי שלום שכנא ,נכדו של המגיד הגדול ממזריץ' ,מספר הזיון
מחזיונותיו:
פעם התהלכתי בהיכלות מרומים .ראיתי היכל וקישוטיו .והנהראועיני שבפנים היכל מפואר עומד שולחן ,עליו מונה כתר ,משובץ
אבנים יקרות; עליד השולחן עומד כיסא ,שעליו יושב צדיק בבגדי
תפארתו .שמעתי קולשהכריז :הכתר שעל השולחןשייך לצדיק היושב
עלהכיסא .כמספרמעשיוהטובים שלהצדיקכך מספרהפנינים שבכתר.
שאלתי :אם הכתרשייך לצדיק מפני מה מונח הוא על השולחן
ואיננו מעטר את ראשו של הצדיק? השיב הקול :מפני שהצדיק היה
נוהגבחייו בקפידה ,וזרק מרה בבריות שבאואליו ,לא זכה שישימו את
הכתר על ראשו .ההקפדה מפרידהבין הצריקובין הכתר שהוא עצמו
יצר אותה.
האם לא הגביה רוגזו של רבי מנדל מחיצה בינוובין כתרו?
הנכון הוא,כימי שמטיל פגם באהבתו שלרבי מנדל לנברא בצלם
לא חדר לעומקו של עולמו ופשיטא שלא ירד לסוף דעתו.
אהבת אדםגדולהיקדה בלבו שלרבי מנדל ,אךהיא היתה מוסתרת
ומכוסה בקליפה קשה .רק מי שאינו חושש ששיניו יישברו מחוזק
הקליפה ,מסוגל לחוש את מלוא עמקותה של אהבה מסוג זה.
עמוד האמת ועמוד הרחמים
23 1
ודאיקיימת מחיצהבין הפנים השוחקות שלרבי יצחקלביןפניו
הזועפות שלרבי מנדל ,אולם מאתוריהפנים הזועמות מסתתרים רגשות
חזקים של אהבת האדם ,אך לא אהבה השופעת ממקורות הרחמים
והחמלה,כי אם אהבה הנובעת ממקור האמתוהדין.
רבי מנדל היה בין המעפילים הגדולים בעולם הרוח .במרכז
מחשבתו עמדההנקודה ששמהנצח במשמעותה הדקהביותר .במשמעות
אור-הגנוז .ואל הנקודה הזאת ,אל האור המוסתר ,חתר כלימיחייו.
אליו העפיל ,אותו רצה לחשוף ,ואתו שאף להתמזג .זאת היתה
משאת-נפשו שמילאה את כלישותו.
איש בעל שלמות קיצונית כרבי מנדל אינו נעצר באמצע הדרך.
הוא נשא אתעיניו אל ראש ההרומפיסגתו ,שהיא מחוץ לעולם הממשי,
הוא ראה את האדם וסבלותיו ,את האדם וחסרונותיו ראייה אחרת
מראייתםבתוך העולם .בהעפלתו לפסגת ההר שחרר את עצמורבימנדל
מכל מה שעלול להכביד על ההליכה ,מכל היצריות החמרית השומטת
את המחשבה מטה .מתוךנקודתראייהזו מקבלגם רגש האהבהלזולת
הארה אחרת .לא במלוירצונו הארצי של האדם באהלידיגלוי אהבתו
אליו .פירושה של אהבת ישראל אצל רבי מנדל הוא העלאת האדם
להשגהשמימיתגבוהה.תוךכדיהתעלותוהעצמית שאף להעלותאחרים
עמו.כי בכך ראה אתעיקרתכליתו של האדם העולם ,אתעיקר מטרתו
בחיים .השמים -לה' ,והארץ-לבני אדם-כדי שהם,בני האדם,יעשו
את הארץ לשמים .שאר הדברים והמשאלות מתקטנים בצלהראייה הזו.
"לאהעמידוניכאןכדי לרפא מיחושים או לפקוד עקרות,לצורךזה ישנם אחרים".
כשרבי מנדל היהעדיין ילד ,כבר ידע להלביש מושגים ארציים,
כגון משמעות רוחנית טהורה .צדקה ,למשל ,אינה מתבטאת דוקא
בתקיעת מטבע לעני בשעת דחקו .כבר אז סבר הנערכי צדקה יכולה
להיות בדעת" .איש שדעתו רחבה עושה צדקה עם הברו שדעתו קצרה".
העלאת האדם בענינים שברוה יש בה משום נתינת צדקה.
סנה בוער בקוצק
232
"להוצגה את הנשמהמן הבוץ"…
רווח דו-שיחביןרבי מנדלורבי יצחק ,שניהם מבחירי תלמידיו
שלרביבונים ,בשעה שכסא המנהיגות עמדריק אחרי הסתלקות רבם.
משיחתרעיםזו בולטותשתיהגישות לאהבת ישראל הנובעות מהשקפת
עולמו של כל אהד מהם.
אמררבי יצחק:
מנהיג הדור ,כמוהו כבעל עגלה ,בשעה שהעגלון עולה עלדוכןהעגלה עומדת לפניעיניו התחנה הסופית ,הרחוקה ,שלקראתה מכוון
הוא את הנסיעה .אך בדרכים ,כשהוא פוגש הלך ,הוא נעצר ,מעלה
אותו על העגלה ,מביא אותו למחוז חפצו ,שוב נעצר ,מוריד אותו
וממשיך לנסועבכיוון למטרתו הסופית.כן גם מנהיג הדור .הוא אמנם
אינו שוכח את התחנה האחרונה אליה הוא חותר ,אך בדרך אליהחייב
הוא להעלות על העגלה אנשים שונים ,אפילו אם הוא צריך להעצר
קמעה כשעת העלאת אנשים והורדתם .שאם לא כל -אהבת ישראל
מה תהא עליה?
השיב רבי מנדל:
יצחק ,יודע אני שאתה אוהב ישראל .אך היודע אתה פירושההאמיתי של אהבת ישראל? לדידי ,כשאוהבים יהודי באמת מוציאים
אותו בשערות ראשו ממטתו החמה בליל חורף ,ותוקעים לתוך אזנו:
ה' הוא האלקים! "מרוביםצרכי עמך ודעתם קצרה".היודע אתה,יצחק,
מדוע מרובים צרכי העם? מכיון שאינםבני דעת ,שדעתם קצרה.אילו
היתה דעתם רחבההיו מתמעטים הצרכיםבעניני חומר .צריך להוציא
את נשמת היהודי מהבוץ ולהשיב לה זוהרו של כסא הכבוד .מאנשים
גדולים נוצרת עדה גדולה .עשרה צדיקים גמורים בכוחם היה להציל
את סדוםואילו הרבה אנשים פשוטים נעשים עדר .מנהיג לאלף שוטים
מסוגל בעצמו ליהפך לשוטה.
עמוד האמת ועמוד הרחמים
233
רבי מנדל אינו מוכן לסטות ממטרתו אף לרגע אחד .נכון הוא
להעלות רק אלה המוכנים לנסוע עמו עד התחנה האחרונה ,ללאחניות
בינים.
בין חטא העגללבין חטאהמרגלים…
גם אחרי שדרכיהם של שני מנהיגים אלה נפרדו -זה נהג עדה
בקוצק בדרך משלו ,וזה בוורקא לפי שיטתו הוא -שררה ביניהם
ידידות-אמת .באחד מביקוריו שאלרבי מנדל לרבי יצחק:
בחטא העגל אין מוצאים שהעם חזר בתשובה ,משה בלבדהתפלל עבורם ואף-על-פי-כן נסלח החטא" .וינחם ה' על הרעה אשר
דבר לעשותלעמו";ואילואחרי חטאהמרגלים התאכלכל העם והתחרט
על החטא ,ובכל זאת נגזרה הגזרה "במדבר הזהיפלו פגריכם" …כלום
חמור חטא המרגלים ממעשה העגל?
רבייצחק השיב מה שהשיב ,אךרבי מנדל לא הסתפק בדברירעו
והשיב כך:
ודאי ,מעשה העגלהיה מעשה גס,ודאי מכוער לצאת במחולותמסביב לעגלזהב ,אךהרצון שדחף אותםלעשיית העגלהיהרצוןעדין,
המחשבה היתה נתונה לאלהות .שהרי מה ביקש העם מאהרן הכהן?
הם דרשו ממנו" :עשהלנואלהים !"ואילובמרגלים ,המעשה כשלעצמו
לא היה כל כך גס ,אך המחשבה שהסתתרה מאחורי המעשה היתה
מחשבה מגושמת מאד .משה רבנו דיבר עם העם על ארץ הבחירה,
ואילו המחשבה של העם היתה נתונה" :השמנה היא אם רוה"; הם רצו
לדעת אםיהיה שם ,בארץ כנען ,הרבה לזלול או מעט .משה מדבר על
ארץ אשר ה' בה ,ארץ של נבואה ורוח הקודש ,והם חושבים על עסקי
זלילה .חטאם של המרגלים היה החטא של מחשבה מגושמת.
רחמנות של מנתח
אהבת האדם אצלרבימנדל באהלידיגילוי בהעלאת האדםלמרומי
השגתו ואף למעלה מכוח השגתו .לא את הבשר-ודם יש לאהוב ,אלא
234
סנה בוער בקוצק
את הרוח יש לגאול ,וכל שהאדם קשור ברציות ארציות רותו כבול
וצמוד למקומו.
בימיו של רכי מנדל היתה פעם שנת בצורת .המקורבים נכנסו
לחדרו והתאוננובפניו על הרעב העומד לרדת לעולם.רבי מנדל הרהר,
נאנח עמוקות ואמר:
-לא הרעב מפחירני ,אלא האכזריות ,שהיא מנת חלקם של
הרעבים…
כשרעב שורר בעולם שוקעת רוח האדם וטובעתבים של אכזריות.
דבר זה גרם לו יסורים יותר מאשר הרעב הצובט את הקיבה .שקיעת
רוח האדם היא אשר הדריכה את מנוחתו.
איש רחמים היהרבי מנדל ,אך לא רחמנות מהסוג המקובל.רבי
מנדלהיה אומר" :רחמנות ללאדין -תש כוחה כנקבה" .ובפעם אחרת:
"היצר הרע נטפל לפעמים לאדם בכוחן של דמעות" .רחמנותו שלרבי
מנדל -כרחמנות של מנתה היא .אדם פשוט ,בהסתכלו כיצד רופא
מנתח קוטע איברים חיים של אדם ,משער כודאי שלבו לב אכן ,אך
למעשה ,לפעמים ההיפך מזה הוא הנכון.
אולם לא תמיד הועלתה האהבה למתח נפשי כה גבוה .גם בתהום
זה מתחוללים בלבו של רבי מנדל מאבקיםבין אהבה ארצית פשוטה
אל האדם כמות שהוא,ובין האהבה אל רוח האדם ,כפי שהוא נועד
להיות .גם בכך לא היתה דרכו שלרבי מנדל דרך מישור,היו בהעליות
והיו גם סטיות.
מצוייםבידינוסיפורים ואימרות הטבועים בחותמו שלרבי מנדל
ושמהם עולה ומבצבצת אהבה אנושית פשוטה .נבחר באחדים מהם.
על שפת נהר של דמעות
בחייו נוהג היה רבי יצחק לבקר את רעו בקוצק פעם בשנה .גם
כשדלתות החדרהיו כבר נעולותבפני אחרים -בפנירבי יצחק נפתחו
עמוד האמת ועמור הרחמים
235
תמיד .שעות שוחחוביניהםביחידות עלענינים שאיש מלבדם לאהיה
עד להם.
ארע פעם ,ביום הזכרון שלרביבונים ,ששניהם נפגשו בפשיסכא
על קבר רבם .אמר רבי מנדל :יצחק ,לא באתי ליום ההילולא .הלא
יודע אתה שאינני עושה רעש סביב בתי-קברות ואינני משתטח על
קברים(.איךבין נישטקייןקברות-יידל)…ידעתי שאמצאך כאן ובאתי
לראותך.
אחרי הסתלקותו של רבי יצחק ,בא לקוצק בנו רבי יעקב דוד.
שאל אותורבי מנדל:
-האם נתגלה לך אביך בחלום?
הן ,השיב הבן. -באיזה מעמד ראית אותו?
ראיתיו עומד בשדה על שפת נהר .שעון על מקלו עמד ,ולאגרע מבטו מגלי הנהר.
דע ,רבי יעקב דוד,כי נהר זה שראית ,נהר של דמעות היה.הרבה דמעות מחהאביך מעלפניסובלים ומדוכאים שבאואליו לשטוח
לפניו תחינתם .הדמעות לא נתיבשו .כל דמעה נכנסה ללבו של אבא
ומשם היא הגיעה למרומים .הדמעות נקוו ומהן יוצא נהר זה שראית
אותו בחלום .נהר הדמעות בא לקבל את פני אביך אחרי הפטירה…
דברים אלה אינם יכולים לצאת אלא מלב השופע אהבה לכל
הנברא בצלם.
מספר חסידזקן :פעם נכנס אלרבי מנדלחסידו ר' ישעיה פריווס,
בעל-העסקים המפורסם מוורשה ,ורמז לו כי הוא שוקע יותר ויותר
בעסקיו ,עד שאין לוזמן אפילו ללמוד דף גמרא .שאל אותו הרבי:
-האם מעסיק אתה יהודים ככתי-המסהר שלך ,וכמה?
-מאה וחמישים -השיב ר' ישעיה.
סנה בוער בקוצק
236
הא? מאה וחמישיםיהודים מתפרנסים על ידך?בגין כך ,כדאישתתייסר בזה ובבא (זאלסט פארשווארצט ווערן אויףביירע וועלטן).
תשובה נועזת אחרת ,שיש בה מאהבת ישראל פשוטה וגם ממזגו
הסוער של אומרה ,השיב פעם רבי מנדל לאחד מחסידיו בשעת צרתו.
החסידסיפרלו על האסונות שפקדו אתביתו :אשתו מתה בשעתלידה;
שבעהיתומים קטנים כרוכים על צוארו ונוסף עליהם הרך הנולד.ואין
הוא יודע מה יעשה.
הרבי הקשיב לדבריו ,כשעיניו מושפלות מטה .ופתאום הסתכל
הרבי ישר לתוךעיניו של החסיד ,ואמר:
אניאינני מסוגל לנחם אותך על אכזריות כזאת .בעל הרחמיםהאמיתי ,הוא בלבדו מסוגל לכך .פנה אליו.
והרי ספור הרווחבין צאצאיו של רבי מנדל:
לרבי מנדל בא שוחטכפריוהתאונן שאנשי הכפריורדיםלחייו.הם טוענים שהוא מחמיריותרמדיומטריף את הבהמות.תוךכדיטיעון
טענותיו רמז ,כי השוחט הזקן שכעיר לוקאוו הסמוכה לכפרו,ידיו
רועדות כבר וראייתו לקוייה ,וכדאי היה שהוא ,הצעיר ,יתמנה שוחט
במקומו.
הרביניגש אלהחלון ,ובעמדו עם הגב אל השוחט ,הסתכל החוצה,
אל החצר .בחוץירד שלגועורבים שחורים גלשו מהגגות וחטטובמעיים
של תרנגולות ,שהיו פזורים בפינת התצר.
הרבי ביקש מהשוחט שיתקרב אל החלון ואמר:
אתה רואה שם את העורבים השחורים? אלה הם נשמותיהם שלהשוחטים הרשעים…
פעם אנו מוצאים את רבי מנדל כמחמיר וכקפדן בסוגיית אהבת
ישראל .כשמלכותרוסיה גזרה שהיהודיםישנו את צורת הלבוש שלהם,
הורו רוב האדמו"רים שבדור להתנגד לגזירה זו .הם ראו בה גזירה
שיהודיחייב למסור נפשו עליה.
עמום האמת ועמוד הרחמים
237
כשספרו זאת לרבי מנדל ,צעק:
כך פסקו כפסק הלכה? גםאניעיינתי פעם בספר ,גםאנייודעבמקצת באותיות הקטנות ,ולא ראיתי שלגבי גזירה זו הדיןיהיה יהרג
ואליעבור.הכיצדמפקיריםגדוליהדור דמם שלישראל? מוטבשיתאמצו
במקצת…
ברקיעאיןמטייליםכמגפיים
אולם רגשות האהבה הארציתחולפים מהר אצלרבימנדל .תחושת
האמת דוחפת אותו לחתור אל המטרה הגדולה ,הרחוקה ,ולאורה של
מטרה זו נראים בעיניו הרגשות הקודמים של חמלה ורחמנות כרפיון
העוצרים בעדה מלהגיע אליה; אזנראיםבעיניו הרצונות החמריים בכל
הבלותם ואפסותם; אז הוא חשכי האהבה הפשוטה מקצצת אתכנפיו.
אמר פעם רבי מנדל:
מקנא אני ברעי רבי יצחק היקר ,שהוא יכול לטייל בשמיםבמגפיו…
גם אתרבי מנדל תוקפת תשוקה לרדתממרומיוולהאזיןלאנחותיו
של האדם ,להיות עמו בצערו ובסבלו ,אך הואאינויכול"לטיילברקיע
במגפיים" .כבעל שלימות קיצונית נשל את נעליו מעל רגליו לפני
שמחשבתו המריאה לשחקים .כניסתו לעולם המחשבה היתה צרופה
מכל סוג של צרכי עולם הזה -שהמגפיים משמשים להם סמל…
הסיפור הקצר הבא מבליט את ייחודה של האהבה ששכנה בלבו
של רבי מנדל.
ר' הירש בר ,המשמש הנאמן שלא סר מחדרו של הרבי כל שנות
ההסגר ,סיפר:
פעם ,בשעה מאוחרתבלילה ,כשעמדתי כברלהוריד את הבגדיםהעליונים ולעלות על המטה -נשמעו פסיעות בתוך החדר .הרבי פתח
את הדלת ,כדרכו היה לבוש ב"שפנצר" העבה ובידו ההזיק נר דולק.
סנה בוער בקוצק
238
הסתכלבי ,הראהבידו עללבו ,ואמר :הירשיקירי ,הסתכל "פה" .בתוך
לבי ,כאן כל כך כואב ,כל .כך בוער ,והם? הם מבלבלים את מוחי
בדברים כה קטנים…
רבי יצחק מוורקא ,עמוד הלחמים ,העריך את טוב לבו של רבי
מנדל ,עמוד האמת ,במשפט הקצר:
אתם אומריםכי אני יהודי טוב .אני טוב? שם ,בקוצק ,יושבהטוב האמיתי ,אלא מידת החסד מסתתרת שם במידת הגבורה…
239
פרק כח
היחיד במרכז
המעגלוהיחיד שבתוך המעגל
לתנועת החסידות שני יסודות .היסוד השיתופי החברותי (מלשון
חברותא) והיסוד הייחודי האינדיוידואלי .חידושה של
החסידות הוא בזה ,שהיא השכילה לאחד את שני היסודות הללו,
שבראייה ראשונה הםנראים כסותרים זה אתזה .בבית מדרשה הראשון
של החסידות ,במז'יבוז' ,נוצר המעגל שנתןביטוי מחודש למושג עדה.
הערה בחסידותאיננה מורכבת מהרבהיחידים;היחידים נעשיםליחידה
עדתית אחת .החסידותהבראשיתיתמבליטה את ההדדיותשביןכליחיד
שבעדה; את השותפות המוחלטת ,שבכוחה נעשית העדה מיקשה אחת.
טיפוסי למשמעות האחדותית של המושג עדה בחסידות ,משמש
המשל שלקן הציפור ,שהמורה הבעש"ט אמר פעם בפניתלמידיולפני
התכנסותם לתפילה.
…ביער גדל עץ גבוה .על צמרתו עמדהציפור .רצה אחד העוברים
ביער לקחת את הציפור ,מה עשה? הביא אנשים הרבה ,העמיד אותם
זה על כתפו של זה ,והוא עצמו עמד על גבם .בעמדם אחד על גבו של
השני ,אמר העליון שבשורה :אם אחד מכם ,אפילו התחתון שבשורה,
יזוזזיז כל שהוא תתמוטט השורה כולה .כולם יפלו ואל הציפור לא
אגיע.
הנמשל ברור .בראשה של העדה עומד הצדיק-המורה ,שבכוחו
להשפיע על כליחיד שבקרב העדה; עם זאת פגם כל שהוא בטוהר
המחשבה של האחרון מבני העדה עלול לקלקל את שלמותה של העדה
240
סנה בוער בקוצק
כולה ,ולפגועאפילו בצדיק עצמו.ידי כולם -הגדולים והקטנים כאהד
-משולבותזו בזו ומכולם נוצר מעגל אחד.
אולם ,עם זאת לא הסיחה החסידות את דעתה מןהיחיד .להיפך,
במרכז משנתה עומד הפרט .מטרתה הראשית של החסידותהיא טיפוחו
שלהיחיד ,גם כשהוא משולב בתוך החברותא; כל תורת החסידותהיא
תורה אישית מובהקת ,והיא מיוסדת על הדעה ,שבני אדם שונים זה
מזה בטבעם .בפני כולם פתוח אמנם השער להיכל האמונה ,אך לא
נתיב אחר מוביל אליו .איש-איש ועולמו ,איש-איש ונפתוליו
האינדיוידואליים,וממילאאיש-אישונתיבוהמיוחד .תורתהחסידותהיא
תורה שבלב .ובעבודה שבלבאין דפוסים מוצקים ,שהריאין אנשים
דומים אחד לרעהו .לא כל הלבבות נדלקים מאור אחד .יש ,ומנורה
השולחתקרני אור בלב האקד,איננה מאירה כלל בלבו שלהשני .מכאן
ריבוי הפנים לחסידות ,ומכאן המעגלים הרבים שהסתעפו מהמעגל
הראשון.
הבעל-שם-טוב היה אומר:
כל אדםצריך להתנהג עלפי מדרגתו .ומי שמבקש לתפוס אתמדרגתו של חברו ומניח את שלו -זו וזו לא תתקיים בידו" .הרבה
עשו כרבי שמעון בן יוחאי ולא עלתה בידם".
הדגש הוא על עשו כרשב"י ,אך לאהיו בבחינתו .דרכו הסגפנית
של רשב"י בחיים תאמה אתתכונותיו,ואילו לזה שאיננו מהונן באותן
התכונות,אין הדרך שהלך בה רשב"י הולמתו ,והליכתו בדרך זו היא
עבורו הליכה שלחיקוי,לכן היא לא תעלה בידו.
את הרעיון הזה ,הלביש רבי פנחס מקוריץ ,מן האדמו"רים
הראשונימי במשפט קצר:
יש בכל אדם דבריקר שאינו מצוי בשום אדם אחר -גם לאאצלהרבי…
היינו,טללולתלמידלהמירנתיבו העצמי ההולם את מהות נשמתו
אפילו לא בנתיב רבו.
היחיד במרכז
241
ביתר דקות ידעה החסידות להכניס את רעיון ייחודו של הפרט.
במימרה בת ארבע מלים" :דע מה למעלה -ממך" .כלומר ,מה שאתה
רואה מלמעלה הוא ממך ,כל אחד ?רלו את צורתהדיוקןהעליון מתוך
נפשו.
קדם להם,למורי החסידות ,חכם מחכמי האגדה ,ר'לוי ,שהפליא
לבטא (במדרש תנחומא,יתרו) אתהשוני שבכל אדםלגביתפיסת מהות
הבורא .על הדברה "אנכי ה' אלהיך" )~ TIWיחיד ,ולא אלהיכם) אמד
ר' לוי :נראה להם הקדוש-ברוך-הוא (לאלה שעמדו על יד הר סיני)
כאיקונין הזו ,שיש להן פנים מכל מקום .אלף בני אדם מביטים בה,
והיא מבטת בכולם .כך הקדוש-ברוך-הוא ,כשהיה מדבר -כל אחד
ואחד מישראל היה אומר:עמיהיה הדבור …אמרדויד" ,קול ה' בכוח"
-בכוחואין כתיב כאן אלא בכוח -בכוחו של כל אחד ואחד…
השפעהוחיקוי
בקוצק הועמד היחיד בשיאייחודו .הזיקה למנהיג הגיעה אמנם
בקרב העדה הקוצקאית לדרגה שאיל למעלה הימנה ,אך הזיקה הוו לא
טישטשה טישטוש כל שהוא את צורתו העצמית שלהיחיד .בקוצק לא
נתמזגו היחידים בתוך העדה ולא נשתפכו אליה .שמירה על עצמיותו
של היחיד היתה הא' והת' של חסידות קוצק .רבי מנדל הפציר בכל
אחד מתלמידיו לשמור על צלמו המיוחד ולא להקות את השני ,לא
במעשה ואף לא במחשבה .וךמז ?מז להם הרבי ,כדרכו :ויברא אלהים
את האדם בצלמו -קודם כל נברא האדם בצלמו הוא ורק לאחר מכן
-בצלם אלוהים ברא אותו.
רבימנדלאיננומורידמן השמים שפעמןהמוכן עלראשיתלמידיו.
יש מורה דרך המחזיקבזרועו של האדם התועה ,הוא מלווהו צעד אחרי
צעד עד שמוליכו למחוז חפצו; ויש מורה המצביע על הדרך הנכונה
ברמו בלבד ,בתנועותיד,ואילו ההליכה בדרך -התועה עצמו אחראי
242
סנה בוער בקוצק
לה .רבי מנדל דרש מתלמיליו שכל אחד יחרות בעצמו את צורתו
הרוחנית ,יעצב בעצמו את אישיותו .לכל היותר מוכן הוא ,המורה,
לסייע לאלה הרוצים בכך ,אך לא יותר מזה; לכל היותר מוכן הרבי
להעמיד את הסולם ,אך לטפס עלשלביוחייב כל אחד בעצמו ,כל אחד
לפי רצונוולפי מערכת כוחותיו הנפשיים.
רבי מנדלהיה אומר:
האדם מצווה על שני דברים :את עצמו לא לרמות ,ואת אחרים
לא לחקות( .כלשונו:זיך נישט נארן ,און אנדערע נישט נאכמאכן.)…
המחשבה בקוצק,וכן אורח החיים בה קלעו למטרה אחת :לעצב
את ה"אני" השלם ,לשחרר את ה"אני" מהתלות במישהו אחר .לאלהיות
סמוך על כתפי הרבי ולא שעון על כתפיהם של אבות גדולים.
כשנכדו של ה"יהודי הקדוש" בא אלרבי מנדל בפעם הראשונה,
שאלהו הרבי בשעת נתינת שלום:
-מי אתה ,אברך?
נכדו של "היהודי" אנכי. שוב בעל יחוס! שאלתיך מי אתה ,ולא מי היה סבך …נאמר,"ארבעיםיום קודםיצירתהולד בתקוליוצאת ואומרת בתפלונילפלוני"
(סנהדרין כב) .נשאלת השאלה ,מדוע לא כתוב בתפלוני לבן פלוני או
פלוניתלפלוני? שמעמינה,כי אצל הבן העיקר הואהפלוני ,הוא עצמו,
ולא חשוב כל כך בנו שלמי הוא.
ואכן ,בקוצק התהלך כל אחד עם ה"אני" שלו; כל אחדהיה שליט
על עצמו,והרצון שלוהיה שלו באמת ,שלו בכלנימי נפשו .כאן שלטה
סיסמתו של הלל הבבלי :אם אני כאן -הכל כאן .בקוצק לא יצאו
בכלים שאולים ,כל אחד חתרלהכיר את עצמו ולא לחקות את האחרים.
מימרה עמוקה היתה שגורהבפיו של חסיד קוצק" :אםאני -אני ,ואתה
אתה ,הריאני -אני ואתה -אתה; אבל אם אם אני -אתה ואתה אני ,הרי שאני לא אני ואתה לא אתה "…לכן אמרו שם ,כי אדםשמחקה את הגדול ממנו -מגוחך כמו הקיסר המצויר על הקלפים…
היחיד במרכז
243
לשם עיצוב דמות ה"אני",היינו שה"אני" לא יהיה "אתה" ולא
יהיה "הוא",מן ההכרח לצאת מתחום ההרגל" .חסיד שוטה"היהכינוי
גנאי בקוצק .שוטה הוא זה המקבל את המקובל בעיני אחרים ללא
בדיקה וללא בקורת ,שהרי עלידיעשייה ללאידיעתטיבו של המעשה
נפגם ה"אני" של העושה.
פסלים של מצוות
בקוצקאין נעצרים באמצע הדרך .שם שוררת עקיבות עד הסוף.
חסידקוצק ,לארק שלאחיקה אתאחרים ,הואהיה נזהרגם מלהתחקות,
היינו מלהקות את עצמו,לחזור על מעשה שלו ,אם לא קדם דחףפנימי
לאותו המעשה .העשייה חייבת היתה לצמוח כל פעם מחדש ממעמקי
הנפש.
ייפסל ותמונה" הם מושגים המגלמים את התעוב לאלילות שבימי
קדם ,בקוצק הוטמן במושגים אלהרעיון דק מן הדק ,ההולם את אורח
המחשבה של העדה העקבית הזאת.
בספרדבריםמזהיר משהרבנו את העם ,לאמור" :השמרו לכםפן
תשכחו אתברית ה' אלקיכם ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשרצוך ה'
אלקיך" (דברים כ"ג ד')" .ועשיתם לכם פסל אשר צוך" -וכי ציוה
אלקים לעשות פסל? רש"ימוסיף לכתובשתימלים" :אשרצוך -שלא
לעשות" .ואילו רבי מנדל מוסיף על הכתוב מלה אחת בלבד ,עלידי
המלה האחת הזאת מתקבלרעיון חדשלגמרי.רבי מנדל גורס :השמרו
לכם …ועשיתם לכם פסל תמונת כל מהמצוות אשר צוך ה' אלקיך -
אל תעשו ממצוות ה' פסלים ותמונות.
לפתח כלעשייה רובצת הסכנה של פסל ותמונה ,מצווה אמיתית
היאזו "אשר יעשה אותה האדם וחי בהם",היינו ,עשייה שתמיך יש
בה חיותפנימית ,שתמיד חש העושה בנשמתה של הדבר הנעשה ,לכן,
אם עשיית מצווה נדחפת כל פעם מתוך רצון חפשי של העושה ,ומתוך
ההושת הנשמה הפנימית של המעשה -הריהי עשייה נכונה ,עשייה
244
סנה בוער בקוצק
של חיות ,אך אם היא נעשית מפני שהעושה רגיל לעשייה וו ,ללא
דחיפה מחשבתית מחודשת וללא תחושת תוכנו של המעשה -הרי
העשייה הוו אינה אלאחיקוייה החיצוני של מצווה והיא דומה לפסל,
שערכואיננו אלאבחיקויחיצוני כלכך ,שתכנו הפנימי מאוכן .עשייה
שבהרגל -עשייה פסולההיא בקוצק,שהריכלחיקוימכילזיוף .הקב"ה
ציווה לכן ,לשמור תמיד על רעננות הבראשית של המצווה ,הזהיר
מלעשותמהן פסלים ותמונות .מכאן המימרה החריפה שבפירבי מנדל:
המתפללהיוםרק משום שהתפלל אתמול -רשעטובהימנו .אםלתפילה
של היום לא צורפה מחשבה של היום ,הרי חסר ה"אני" מהתפילה;
התפילה שבשיגרה,מבלי לחוש בכל עת מחדש את נשמתה,איננה אלא
תמונה של תפילה ,הציור שלה בלבד.
ואכן ,התפילה בקוצק היתה תדיר תפילת בראשית .חסיד קוצק,
בכל עת שעמד להתפלל עבר שלבים קודמים של הכנות ,של ידיעה
והבנה ,מהי התפילה ,למהולמי היא מיועדת.
בצעירותו ,נכנס פעם ר'לייביליאייגר לחדרו שלרבי מנדל רבו,
כדי לקבל ממנו ברכת פרידה .כשהרבי תקע לידו את קצה אצבעותיו
שאלהו ר'לייבילי :כשאבוא לפוזן לראות את זקני רבי עקיבא ,בעל
הדין ובעל ההלכה ,והואישאלני ,על סמךאיזהדין בשולחן-ערוך נשען
המנהג בקוצק לאחר בזמן התפילה -מה אשיב לו? על איזו הלכה
אסתמך? הרבי הרהר קמעה והשיב :אמורלוכי ההלכה אומרת שפועל
העושה אצל בעל הבית ,המחדד אתגרזנולפני שהוא מתחיל במלאכת
חטיבת עצים נחשבת לו ההדידה כמלאכה…
כחידודהגרזןלגביחטיבתעצים,כךליטוש המחשבהלגביתפילה.
התפילה ,שהיא תמצית המחשבה,איננה מתחילה מהרגע שהפה מתחיל
למלמל את המלה ,אלא מהרגע שהאדם משחיז את מחשבתו ,כהכנה
לתפילה .וכי מה ערכה של תפילה כשהמחשכה המעוררת את האדם
לתפילה העלתה חלודה.
בקוצקמסיימים את התפילהבאיחורזמן .אךמתחילים בה בזמנה.
התפילה עצמה נמשכתרגעים בלבד,ואילו ההכנות לה מתחילות משעת
זריחת השמש.
היחיד במרכו
245
מלאבים ובני-אדם
קו-אופי אחר המבליט אתייחודו שלהיחיד בקוצק ,הוא החיטוט
באני הפנימי ,הלבטים התמידיים וטלטולי הנפש ,שהיו מנת חלקו של
חסיד קוצק.
בקוצק לאהיונותנים פומביליצרים המטרידים את האדם .היצר
איננו תופס מקום בשיחם ובשיגם שלחסידי קוצק.החריפים שבהם אף
היורגילים לומר:איןלוליצר הרעדריסתרגל בקוצק! הם שאפולהגיע
לגבהים רוחניים כאלה ,שלאורם -המאבקבין היצרים יתבטלוייעלם
ממילא .אך כל זה היה למראיתעין .כשחסיד קוצק היה שח עם לבו,
לא סרה מחשבתו מהנפתולים בין כוחות הנפש שהיו מתרוצצים
בפנימיותו" .הזהר ,אל תרפה במושכות!" היה חסיד קוצקרגיל לומר,
שעה שהיה נשאר עם עצמו ,ישב מהורהר ולגם לגימתיי"ש.
רבי מנדל אמר פעם לאחד מתלמידיו ,צעירלימים:
נאמר" ,אם פגע בך מנוול זה -משכהו לבית המדרש" .כלוםחושב אתה ,אברך ,שבזה נגמר העסק? שבכית המדרש תנוח מטרדות
המנוול? לאמיניה ולאמקצתיה .במקום המנוול ההוא ,המנוול שבשוק,
יבוא אליך אלבית המדרש מנוול אחר ,מנוול של בית המדרש ,שגם
מפניויש להזהר…
תורת המאבקים שבסתר -תורה שלמה היא בקוצק .לאדם מערכי
לב .רגשותיו אינם מנמנמים אף לשעה קלה .גם כשלמראיתעין נראה
שרגשי הקנאה ,התאוה והכבוד כבר כבו -ניצוצותיהם לוחשותעדיין
בחבוי .מולערנותם של ההרגשותמתיצבתערנותוהתמידית שלה"אני".
אותו ה"אני" ,המאזין לרחשושים הדקים של הלבטים שבחדרי חדרים,
ואשר מחזיק את המושכות ,להטות עלידן את היצרים לפי רצונו.
נעלה שוב אימרה שיצאה מפירבילייביליאייגר.
כשרבילייבילי חזר פעם מקוצק ובא לסבו רבי עקיבא,שאלינו
הסבא:
סנה בוער בקוצק
246
-אמורלילייבילי על רגל אחת ,מה למדת שם; בקוצק?
למדנו בקוצק שישנם מלאכיםבלייצרים,וישנםבני אדםעוליםכגדלותם על מלאכים.
בקוצק מפרשים את הנאמר "לא טוב היות האדם לבדו" :לבדו -
בלייצרים .לא טוב כשהאדם הוא ללא יצר הטוב וללאיצר הרע .אדם
בלי התרוצצות היצרים שבו,ייתכן שהוא עלול להגיע לדרגת מלאך,
אך לכלל אדם לאיגיע .לכן ביאררבי מנדל את הכתוב "ואנשי קודש
תהיולי" ,אנשי קודש -קדושה של בני-אנוש ולא קדושתו של מלאך
(כלשונו :מענשליךהייליג) .מלאך הואיצור קל ,יצור עף ,למלאךאין
בשרואין דם,חושיםאין מתגוששים בו ,דונקרב שליצריםאינו מטריד
אותו; המלאךחי בעולם של שירה ,ונהנה מזיו השכינה .תפקידו של
האדם בעולם הוא להגיע לדרגה של קדושה אנושית.
תלמידו המובהק של רבי מנדל ,רבי יצחק מאיר (הרי"מ) ,אחרי
שהוא בעצמו נעשה מנהיג עדה ,אמר פעם למסובים עליד שולחנו
בליל שבת:
יכול אני להסיר את היצר הרע מן בני הנעורים ,רק שיהיו כלאבריהם מוכנים לקבל על עצמם עול מלכות שמים ,אך לא זהו רצון
השםיתברך .הבורא ברא את האדם עם הלב ועם היצר ,ורוצה שהאדם
יתאבק עמו ויתגבר עליו .מחולשותיו של האדם דוקא ומכשלונותיו,
נעשתה התורה.
ונכדו שלהרי"מ,רבייהודהאריה אלטר ,הממשיך באורח מחשבתו
של זקנו ואשר ראה את עצמו חסיד קוצק ,אומר בספרו "שפת אמת":
אין מחסור להשם יתברך במלאכיעליון ,שרפים וחיות הקודש,רק שמתאוה לקדושת אנשים ,לאנשי קודש.
אנשי קודש -אנשים שקדושתם צומחת ועולה תוךכדי מאבקם;
היודעים להתעלותעליו אך לא לבטלו.
היחיד במרכז
247
שלשהחכמים
ערכם שליסורי הנפש הכרוכים בנפתולי היצרים וחשיבותם ,בא
לידיביטוי בסיפור הבא.
בין אנשי החבורה שבקוצק היה אברך שהיה לפנים מחסידיו של
רבי ישראל מריז'ין ,פרש ממנו ונסע לרבי מנדל .הוא שהה בקוצק
שבועות וחדשים ,השתלב באורח החיים של החבורה וקבל על עצמו
עולה של קוצק .בשעת רצון נכנס האברך לחדרו של הרבי ,וברעדה
תינה בפניו את לבו:
רבי ,כשהייתי בריקין ערב הטעם בכל .תורתי היתה תורה,ותפילתי -תפילה .עבדתי את הבורא מתוך חשק ומתוך שמחה,ואילו
כאן -אינני יודע היכן אני נמצא .חש אניכי התפילה שאני מתפלל
איננה שלמה ,התורהשאנילומדיוצאתאצלי פגומה ,בגללהפניותשבי.
מאג שבאתילכאןאינני שלם ברוחי .משהו חסרלי .תמידישלייסורי
נפש ,פן הדברים שאני עושה ,אינני עושה אותם בשלמות .מה יהיה
בסופי?
הרבי הקשיב לדבריו ,הוציא מלבו אנחה קלה והשיב- :וכימי
אמר לך שהעליון חפץ בתורה שלך ,בתפילה שלך ,ובמעשים טובים
שלך? שמא רוצה הוא דוקא ביסורי נפש שבך ,את אותה אי-שביעות
הרצון שבך .אל תהא סנדלר ,המקבל שכר בעד הנעל שהוא מתקין.
"אנו עמלים ומקבלים שכר" ,השכר שאנו מקבלים הוא העמל עצמו.
העמל שבצער הפנימי שלנו.
הכנות שבדברי האברך נראתה ,כנראה ,בעיני הרבי .שכן ,אחרי
שנפרד ממנו ועמד כבר עליד סף החדר בדרכו לצאת ,רמז לו הרבי
להזור ,קירב אותו אליו ,ושלא כדרכו הרחיב בפניו את הדבור ואמר:
החכם מכל האדם אומר במשלי (כ"ד ז') "רמותלאויל חכמות"(דברי חכמה -איןהפתי מסוגללהבינם) .עלזה מביא המדרש בקוהלת
שלשהמשלים .משלראשון:כיכרהיה בשמיקורה ,לאהיהמישיורידנו,
עד שבא חכם ואמר,אני אקשור סולם בסולם ואורידו.
סנה בוער בקוצק
248
משל שני :מים יפים היו בבור עמוק ,ולא היה מי שיעלם ,עד
שבא חכם ואמר,אני אקשור חבל בחבל ואעלם.
משל שלישי :מלך ששכר פועלים לשאת מים בחביות מנוקבות.
התפלאוהפועלים מה התועלת שבדבר? עד שבא חכם ואמר :מה איכפת
לי ,שכריאני נוטל.
שלשת החכמיםהללו,כל אחד מהםהיה חכםיותרמקודמו .החכם
הראשון אמר בלבו :אם כיכר הלחם מונח על הקורה הגבוהה ,ודאי
מישהואהיה מוכרחלשימו שם ,נמצאשקיימתדרךלהגיע למקום ההוא.
אם כן -חשב התכם -אטריה את עצמי עד שאגיע לשם .החכם הזה
היה חכם פשוט ,שהרי הדרך היתה סלולה לפניו .השני הרחיק לכת
ממנו .הוא קיבל על עצמו למצוא דרךלמעיין שבבור עמוק ,למקום,
שייתכן ,שאישעדיין לא הגיעאליו .בחכמתו הוא מצא דרך גם לשם.
ואילו החכם השלישי הוא החכם האמיתי .המלאכה שהמלך ציווה
לפועליו שיעשוה -לשאתמים בכלים מנוקבים -היא לכאורה מלאכת
שוא .מה מטרה בה ,ומה התכלית ,לשפוך מים בחביות מסודקות? עד
שבא החכם וגילה ,שהמלך איננו רוצה כלל שהחביות תהיינה מלאות
במים; רוצה הואשהפועליםיהיועלידוויעמלו בטלטולהחביות ממקום
למקום" .מה איכפתלי-שכריאנינוטל" .התכליתהיא בהשאתהחביות
עצמה.
w(s
י נברא…
אדםיחיד
"אדםיחידי נברא" .הוסיףרבי מנדל" :והוא חייב.תמיד להישאר
ביחידותו".
יחידותו של היחיד באה לפעמים לידיגילוי לא עלידי האיזון
יהניגודיםהפנימיים דווקא .ההתאזרות כל פעם
הפנימי שבו ,אלא עליד
,
ם
ל
ת
מחדש ולא ההליכה ב
א
י
ה
אשר
מעצבת את רשות היחיד של
האדם .המאבק מחנך .עלידו משחרר האדם אתרצונו מכלתלות; מהשל
אותו ,ואיננו נותן שהוא זטה הצדה .ההתרוצצות הפנימית היא אשר
שומרת על התחום ,המבדילבין ה"אני",בין ה"אתה"ובין ה"הוא".
249
חתימה
מקמותומקוריות
"…לקוזאק עולים" .בעולמה של קוצק מתעלה האדם ועולה לספירה
של אצילות מזוקקת .שהרי קוצק פירושה רוממות רוח
האדם ודרבון רצונו ,כדי לעלות למעלה מכפי שכוחו מגיע" .אם אי
אפשר לעלות -מוכרחים לעלות".
קוצקפירושה -העלאתהאיכותכגורם קובע .תקופתוהיא תקופה
של המוניות .המונים מעצבים את פניה וקובעים אח דמותה .אם לא
תימצא קבוצה קטנה שלבניעלייה שתשמור על טוהר האידיאה ולבדקה
בכל עת בדיקה מחודשת ,הרי עלולה היא להסתאב ולהעשות לשלר.
קוצק פירושה -העזה ,מרד קדוש .הסתכלות בעומק,חיתורשכלי
והכרת האמת שבתוך האדם ,שבתוך היקום ושל ממעל לו.
קוצק פירושה -הפקעה ממושגי אושר קטנים ומערכים מדומים.
לעגלחיי
ש.נה שנת-צהרים של..וה .מוטב תסיסה של הרגזה המפרה
ם של .
אתהלב ,מאשרהליכה שלשובה-ונחתמתוךרוויה,ושאננות של מחשבה
בטלה.
קוצק פירושה -אמונה פעילה ודינמית הממלאת כל ישותו של
האדם ,שרק היא בכוחה להרוס את הבטחון של משוללי האמונה.
קוצקפירושה -סלידה מהעמרתפניםלכלצורותיה ואהבה לאמת.
קוצק פירושה -ניגוד לחיקוי בכל צורותיו ,ניגוד לחיקוי הפרט
וניגודלחיקוילאומי.
העם.
קוצק קוראת למקוריותבחיי הפרט ולעקירת מקורות זרים מחיי
סנה בוער בקוצק
250
תם ולא נשלם
בין צאציו של רבי מנדל ולח דו-שיח שהיה בין רבי אברהם
מסוכטשוב ,חתנו של רבי מנדל ,ובין רבי ישראל מפילוב נכדו ,בעת
ששניהם הגיעו כבר לשנות זקנה.
שאלרבי ישראל אתרבי אברהם:
-האם הבנת אתהדברים אז ,שעה ששמעת אותם כשהםיצאומפי
זקני?
שתקרבי אברהם ,והרהר-ארוכות ועמוקות.
לאחרמכןהשיב :כששמעתי -לאהבנתי,אך החבאתי אתהדברים
מאחורי האוזן ,וכשהגיעה שעת-רצון נכנסו הדברים לאזני -והבנתים.
חתומים ועמוקים הם דבריו של החכם מקוצק .אךאין לך אדם
שאין לו רגעים של פתיחת הלב ושל זניקת המחשבה למעלה .נשנן
לעצמנו אתדברירבי מנדל הצולפים ונשמור עליהם במקום מחבואים,
כדי שבבוא אותם הרגעים-של-חסד ,יורעד הלב הפתוח מאמיתותם.
בצילו של הסנה הבוער נדליקזיק של שבת בתוך לב שלחולין,
שלאורו תכסוף הנשמהלגילוי העולם של מעלה ,הנותן טעם ,תכלית
ומשמעות לעולם של מטה.