בחשך הלבן

פברואר 16, 2010 · מאת דניאלה דויטש · מבוע, גיליון ל"ט, 2003 · בית


בַּחשֶׁךְ הַלָּבָן הַזֶּה, אֵין לִי מָקום.

שְׁנֵי יְלוּדֵי אִשָּׁה – וּלְאִשָּׁה אֵין מָקום בֵּינֵיהֶם.

כְּשֶׁבְּנִי מִסְתַּתֵּר כֻּלּו,

בֵּינְךָ וְטַלִּיתְךָ,

וְאַתָּה אוסְפו – אֶת בְּנִי הַדַּק כְּגִבְעול –

אֶל חֵיקְךָ.

עוטְפו בְּאותו רךְ

הָאָצוּר בְּגַרְעִינְךָ –

אַבְרָהָם, אַבְרָהָם.

וְרַק יוצֵא חֲלָצֶיךָ, יונְקו בִּגְמִיעות לְשָׁמְרו בְּגַרְעִינו,

בַּחשֶׁךְ הַלָּבָן הַזֶּה שֶׁמִּתַּחַת לַטַּלִּית.

כְּשֶׁחֵיקְךָ וְטַלִּיתְךָ מְגונְנִים עָלָיו,

מִידֵי הַכּהֲנִים.