י.ד. אייזנשטיין
(בית המדרש ח"ו 117)
|
תקציר: מעלתם של ישראל ושל הצדיקים שיזכו בביאת המשיח. מילות מפתח: משיח, שכר, בית המקדש, קיבוץ גלויות, תחיית המתים. |
|
יתברך שמו של הקב"ה שבחר בישראל משבעים אומות, שנאמר כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו. וחפץ להצדיקם ולזכותם ונתן להם תורה מרובה, שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. והנחילם אמריו והשמיעם עשרת הדברות שהם גופי תורה ועיקר המצוות, וחתם בדבור לא תחמוד שכולם תלויים בו, לרמוז כי כל המקיים מצווה זו כאלו קיים כל התורה כולה. יתברך שמו של הקב"ה שהפליא עצה והגדיל תושייה, וכנגד עשר דברות הללו מנו חכמים עשר מעלות לצדיקים, כל אחת ואחת גדולה מחברתה, והקלה מביאה לידי חמורה, ואדם מתעלה בהן עד שמגיע למעלה מכולן, ורוה"ק למעלה מכולן עד שאין למעלה הימנו. והוא שאמרו רז"ל: |
|
זהירות מביאה לידי זריזות,
זריזות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי ענווה, ענווה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי רוח הקדש. |
|
ראשונה זהירות שצריך האדם להיות זהיר מן החטא ומכל דבר המביא לידי עברה, והדבר ההוא מביא עד שיהיה זהיר במצות ובמעשים טובים וכל מדות טובות, ואם יהיה זריז במצות ועוסק בתורה וזריז במעשים טובים הדבר הזה מביאו עד שיהיה בר ונקי מכל חטא פרוש ומנוקה מכל טומאה ומכל פשע ואשמה, ואם עשה כן הדבר הזה מביאו עד שיהיה טהור לפני הקב"ה ונקי כפים וזך, ואם היה טהור הדבר הזה מביאו עד שיהיה קדוש וגדול לפני בוראו, ואם היה קדוש הדבר הזה מביאו עד שיהיה ענו ושפל רוח לפני קונו, ואם היה ענו הדבר הזה מביאו עד שיהיה ירא שמים ואהוב למקום, ואם היה עושה כך מביאו עד שיהיה חסיד וגומל חסדים לכל הבריות, ואם היה עושה כך שכינה שורה עליו, והצדיק מתעלה ממעלה למעלה עד שהוא מגיע למעלה הגדולה והמעולה מכולן. ואם הוא זריז במצות מה שכרו? ואם היה פרוש מה שכרו? ואם היה נקי מה שכרו? ואם היה טהור מה שכרו? ואם היה קדוש מה שכרו? ואם היה ענו מה שכרו? ואם היה חסיד מה שכרו? והקב"ה מוסיף עליהן בבניין בית המקדש שתים והן כדכד ואקדח שנאמר ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח. וכנגדן עתיד הקב"ה להשיב לישראל עשרה דברים שאבדם הקב"ה מהם וחיסרם בבניין בית שני, שנאמר וארצה בה ואכבדה, ה"א חסר, ואלו הן: וחמשה אחרים שעתיד הקב"ה להוסיף על מאור חמה שלש מאות ושלשה וארבעים כאורה של עכשיו, שנאמר והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא. ומנין מצינו שהוא שלש מאות ושלשה וארבעים? שכן מפורש על ידי יהונתן בן עוזיאל: |
|
ויהא זיהור סיהרא כזיהור שמשא וזיהור שמשא עתיד לזיהרא כזוהר על חד תלת מאה וארבעין ותלתא כזוהר שבעת יומיא.
|
|
וכשאתה כופל שבעתים שבעה על שבעה נמצאו תשעה וארבעים, הכפיל אותם על שבעה שנאמר כאור שבעת הימים נמצאו שלש מאות ושלשה וארבעים. וכן הצדיקים עתיד הקב"ה להזהירם כמניין הזה, שנאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, ומתרגמינן ועבדוהי צדיקיא עתידין לזיהרא כזיהור יקרא על חד תלת מאה וארבעין ותלתא כזיהור שמשא בתוקפיה. הרי אלו שבעה שעתיד הקב"ה להחזירן. והכתרים שנאבדו בסיני שכולם זכה בהם משה ונטלם שנאמר ומשה ייקח את האהל, ועתיד הקב"ה להחזירן דכתיב ושמחת עולם על ראשם, ונאמר עוד תעדי תופיך ויצאת במחול משחקים. וברכת הדגן ושומן הפירות וכו' הרי עשרה. וכנגדן עשרה גאולי הנחמות והבטחות שהבטיח הקב"ה לישראל וכו' שהן עיקר הנחמות והשאר ענפים שלהם. שלישית תחיית המתים שנאמר בדניאל ורבים מיישני אדמת עפר יקיצו וגו', רביעית בנין בית המקדש ובנינו כמראה בנין שראה יחזקאל בנבואתו. חמישית שעתידים ישראל למלוך על כל העולם כולו משפה לשפה שנאמר כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבד וגו' וחוזרין כל העולם כולו על דינו של הקב"ה ולתורתו שנאמר אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה'. שישית שעתיד הקב"ה לאבד את כל אויבי עמו ויעשה בהם נקמות שנאמר ונתתי נקמות באדום ביד עמי ישראל, שביעית שהקב"ה יסיר כל מחלה וכל נגע מישראל שנאמר ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עוון, שמינית שהקב"ה מאריך ימיהם של ישראל כעץ שנאמר כימי העץ ימי עמי, וכתיב בישעיה כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקולל, וכתיב בלע המוות לנצח ומחה אדני ה' דמעה מעל כל פנים. תשיעית שעתיד הקב"ה להגלות לישראל עין בעין שנאמר ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו, ועוד לעשות כל ישראל נביאים שנאמר בהושע והיה אחרי כן אתן רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם וגו'. עשירית עתיד הקב"ה להסיר יצר הרע וכל דבר רע מישראל שנאמר ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. |
