מעתה מובן שדווקא בתפילת שחרית יש מקום לפיסקה נוספת המדברת על ייחוד
השבת לישראל ("ולא נתתו ה"א לגויי הארצות… כי לישראל עמך נתתו באהבה").
תפילת מוסף מתבססת על מה שאמרנו בשחרית. לא זו בלבד שהשבת מיוחדת
לישראל – יוצאי מצרים ומקבלי התורה – בכל מקום שהם, אלא היא גם קשורה
במרכזם הגיאוגרפי של ישראל, בבית המקדש אשר בירושלים. לא רק בבתיהם
הפרטיים של כל ישראל השבת היא "יום זה מכובד מכל ימים", "יום זה לישראל
אורה ושמחה", אלא גם בביתו של הקב"ה כביכול, בבית המקדש, השבת גורמת
לסדר יום שונה מכל הימים. בו ביום שובתת עבודת הקורבנות המרובה בכל הימים.
בימות החול מביאים יחידים מלבד נדריהם ונדבותיהם גם חטאות ואשמות וכו',

והציבור דואג לכך שלא יהיה המזבח ריק מכל קרבן, וביום טוב מרובים הקורבנות –
שלמי חגיגה ועולות ראיה – שעולי הרגל מביאים ("איש כמתנת ידו"), ובשבת שורר
ואין מקריבים את שני התמידים – אחד בבוקר (2) הרזעה לש בחרה חטשה לכב טקש
ואחד בין הערבים – שאינם בטלים בשום יום ("עולת התמיד") וביניהם שני כבשים
בני שנה תמימים, שהם קרבן מוסף של שבת. גם החלפת שתים עשרה החלות של
לחם הפנים שעל שלחן הזהב והקטרת הלבונה שעל הלחם הן מן העבודות המיוחדות
לשבת, אבל מלבד זה אין קורבנות קרבים בשבת ועבודת המזבח שובתת. ובוודאי
ביום זה באים אנשים רבים אל חצר המקדש ("מדי שבת בשבתו") להשתחוות
ולהתפלל, להודות לה' ולזמר לשם עליון (תהילים צב – מזמור שיר ליום השבת).

את התמונה הזאת של שבת שבבית המקדש, במרכזם של ישראל, מעלה תפילת
איה ונירודיסבו (3)מוסף. הפיסקה הראשונה שבה הייתה מצויה בנוסחאות שונות
שעשרים ושתים מלותיה הראשונות (4)"היתונברוק תיצר תבש תנכת" הליחתמ
מתחילות באותיות א"ב בסדר הפוך (תשר"ק) וברוב הנוסחאות (לא בנוסח אשכנז)
ההמשך אחרי אות א' הוא: אז מסיני נצטוו צווי פעליה כראוי – חמש מלים
.ך"פצנמ תויתואב תוליחתמה
הפסוקים המובאים הם פסוקי המוסף ("וביום השבת שני כבשים") מפרשת פינחס
.(י-ט ,חכ) רבדמב שמוחב

גם במוסף ישנה פיסקה נוספת, היא פיסקת "ישמחו במלכותך", שתוכנה הוא עונג
שבת, כי עכשיו, עם יציאה מבית הכנסת בבוקרו של שבת, מגיע הזמן העיקרי של
ולכן הושמה הפיסקה הזאת במוסף, ואף ביום טוב שמתפללים בו מוסף (5) תבש גנוע
של חג ומזכירים של שבת בתוכו, מוסיפים בו פיסקת "ישמחו במלכותך", אף על פי
ששאר הפסקאות המיוחדות לשבת נשמטות כולן.
בנוסחאות אחרות (חוץ מנוסח אשכנז) נמצאת הפיסקה "ישמחו במלכותך" גם
בערבית ושחרית, אך בשום נוסח איננה במנחה. אפשר להסביר את חילופי
הנוסחאות בכך, שנוסח אשכנז הביא את הפיסקה הזאת רק במוסף, כי הוא קרוב
לזמן העיקרי של עונג שבת (ולכן גם נוסחאות אחרות כללו אותו גם במוסף של יו"ט

שחל בשבת, אך לא בתפילות אחרות), ושאר הנוסחאות הביאו את הפיסקה גם
בערבית ושחרית, שסוף סוף גם הן זמנו של עונג שבת. אך בשום נוסח אין "ישמחו
, שהיא קרובה כבר לסיומו של היום, ואינה מדברת (6)במלכותך" במנחה של שבת
עוד על השבת שאנחנו עומדים בה, אלא על השבתות כולן באופן כללי.
הפיסקה הראשונה של מנחה מתחילה "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמם ישראל וכו'"
ועוברת לדבר על השבת, אך קשה יהיה לנו להגדיר על איזה עניין מסוים מענייני
שבת היא סובבת. נושאה הוא נפש השבת, השבת האידיאלית, העולם שכולו שבת.
מובן שלמבוא כזה אין פסוקי תורה מתאימים. התורה מלמדת אותנו איך להתנהג,
מה לעשות ומה לא לעשות (על כן שמה "תורה" = הוראה), אך בדרך כלל אינה
עוסקת בעתיד לבוא ובמה שהוא מחוץ לעולמנו של עכשיו. אולי אפשר היה למצוא
פסוקים מתאימים בדברי הנביאים ובכתובים, אך בתורה אין למצוא כזאת ומנחה
של שבת נשארת בלי "וכן כתוב בתורתך". הברכה האמצעית של מנחה מורכבת
הצר א"וא") השקבה (ב) ,("דחא התא") אובמה (א) :דבלב תואקספ יתשמ אופא
.("ונתחונמב
הבקשה, שהיא הקטע האחרון של כל אחת מן הברכות האמצעיות – לא כולה
מיוחדת לשבת. שתי המלים הראשונות ("רצה במנוחתנו") הן שבתיות, ואותן
מוסיפים גם בתפילת יום טוב, אם הוא חל בשבת. שאר המלים משותפות לכל
התפילות, שאין בהן שמונה עשרה ברכות (כלומר גם לשבת, גם לרגלים, גם לראש
השנה ויום הכיפורים) והן הבקשות הבאות במקום הברכות האמצעיות של חול (עי'
לעיל): "קדשנו במצוותיך ותן חלקנו בתורתך" – הן במקום הבקשות לצרכים
רוחניים; "שבענו מטובך" – בקשות לצרכים גשמיים (רפואה ופרנסה); "ושמחנו
בישועתך" – בקשה אחת לכל הצרכים הלאומיים; לבסוף הבקשה חוזרת לצרכים
רוחניים – "וטהר לבנו לעבדך באמת" – כדי לעבור לעניינים מיוחדים לשבת:
"והנחילנו…באהבה וברצון שבת קודשך וינוחו בה וכו'", כי צריך להזכיר מעין
החתימה סמוך לחתימה: "ברוך אתה ה' מקדש השבת".

שים לב: במקום "רצה במנוחתנו" בשבת תבוא ברגלים בקשה לששון ולשמחה
("והשיאנו") בראש השנה – "מלוך על כל העולם וכו'"; ביום הכיפורים – "מחול
לעוונותינו וכו'". במקום הסיום "והנחילנו …באהבה וברצון" נבקש ברגלים
"והנחילנו …בשמחה ובששון" (ואם חל יו"ט בשבת נאחד את שניהם ונקדים של
שבת); בראש השנה – "כי אתה אלוקים אמת ודברך אמת וכו'"; ביום הכיפורים –
"כי אתה סלחן לישראל וכו'"; ותמיד תבוא מיד אחרי זה החתימה המתאימה:
"ברוך אתה ה' מקדש…".

הסיכום של ניתוח תפילות השבת יכול להינתן בצורה כזו:

תונושאר שולש 1-3

תיעצמאה הכרבה .4

הרות יקוספ .ב

תישארבמ "ולוכיו" – תיברעב
אשת יכ-תומשמ "ורמשו" – תירחשב
"וביום השבת" במדבר-פנחס – ףסומב

תפסונ הקסיפ .ג

("וחמשי" :תואחסונ תצקב) – תיברעב
"ולא נתתו" (יחוד השבת לישראל) (ובקצת נוסחאות גם "ישמחו")– תירחשב
"ישמחו במלכותך" (עונג שבת) – ףסומב

השקבה .ד

"ונתחונמב הצר" – תיברעב
"ונתחונמב הצר" – תירחשב
"ונתחונמב הצר" – ףסומב
"ונתחונמב הצר" – החנמב

.תונורחא שולש 5-7

זכור שהפסוק (שמות לה, ג) "לא תבערו שאש בכל מושבותיכם ביום השבת" בא .2
רוזח .תבשב שא תרעבה רוסיא ללכמ שדקמה תא שוריפב איצוהל

איהו ,"תיווצ השמל" הליחתמה החסונ אצמת ם"במרה לש תוליפתה רדסב .3
רוזחנמצאת בסידורי הספרדים והתימנים.

את שני המשפטים הראשונים שבנוסחתנו אפשר לפרש בשני אופנים:.4

מצד הדין "כבוד יום לכבוד לילה" וסעודת שחרית של שבת גדולה וחשובה .5
רוזח .תבש ליל תדועסמ

ומכאן שאין נכון לקרוא בשם "עונג שבת" דווקא למסיבה של סעודה שלישית .6
קרוב למוצאי שבת. עונג שבת מקומו בשאר סעודות, אך לא במסיבה זאת, שתוכנה
רוזחרב ועשיר, אך אין לציינו בשם 'עונג'.