מוקפין שאינם מימות יהושע

תקציר: כיצד קובעים האם עיר נחשבת לעיר מוקפת חומה או לעיר פרוזה לענין קריאת מגילה.

מילות מפתח: מגילה, מוקפין, פרוזין, פורים,

בעיר קושטא היה נהוג מקדמת דנא לקרוא את המגילה בי"ד ובט"ו באדר, כדין הערים המסופקות. הגאון ר' שלמא חעלמא, בעל "מרכבת המשנה", שנזדמן לשם בשנת התקל"ט, תמה על מנהג זה:

נראה לי, שאת הרקע למנהג ישראל זה יש לבקש מצד אחר. בברייתא, במגילה י, אומר ר' ישמעאל ב"ר יוסי, לפי שיטתו שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא, "ולא אלו בלבד, אלא כל שתעלה בידך מסורת מאבותיך שהן מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, כל המצוות הללו נוהגות בה". וכתב רש"י: "'כל המצוות הללו' – כגון חליטת בתים ושילוח מצורעים וקריאת מגילה בט"ו."

על דברי רש"י אלו כבר תמה בעל "טורי אבן" (ב, ע"ב, ד"ה "אלא שושן"): במה שייכת קריאת המגילה למחלוקת על קדושת א"י? הלוא דין מוקפין נוהג בחו"ל כבא"י, ורש"י עצמו כתב כן בתחילת המסכת (ב, ע"ב, ד"ה "אלא שושן") מכיוון שכך, דין ערי חומה לעניין חליטת בתים ושילוח מצורעים הלוא תטי בקדושת העיר, מה שאין כן קריאת המגילה: זו אינה אלא שאלה היסטורית, ומה שייך זה לזה?

והנה, המעיין בדברי התוספות (בדף ג', ע"ב, ד"ה "והתניא") ימצא, שאף הם סוברים שדין מוק"ח מימות יב"נ של מגילה תלוי בקדושה ראשונה ושנייה⁵ דהיינו שלמ"ד קדושה ראשונה קידשה לעיל, אף לקריאת המגילה אין אנו צריכים לחומה עכשיו, אלא די בחומה שהייתה בשעה שכבש יהושע את הארץ⁶, ואילו למ"ד לא קידשה לע"ל, צריכה להיות לעיר חומה בפועל.

בעל "טורי אבן", שעמד גם כאן על כוונתם של בעלי התוספות, הקיף את דבריהם בחבילי קושיות, וסוף דבר הוא דוחה את שיטתם, ומדגיש: "דקריאת מגילה בט"ו לאו בקדושת חומה כקדושת א"י תליא, אלא כל שהייתה מוקפת חומה מימי יהושע סגי."

בעיקרי הראיות ובקביעה הסופית כבר קדמו הרמב"ן בחידושיו בראש המסכת. תפיסה זו, שהכול תלוי במה שהיה במציאות בימי יהושע, ולא בקדושה, אף היא מוסכמת כפי הנראה על הרמב"ם, הטוש"ע ושאר פוסקים.

אבל לא כן דעת רש"י ובעלי התוספות. הם סוברים, כאמור, שדין מוקפים דמגילה תלוי בקדושת ערי חומה. נראה לי, שאם נבין כהלכה את טעמה ואת מקורה של שיטה זו, יסורו מאליהן כל הטענות שנטענו נגדה. על כך אנסה לעמוד להלן.

הטעם שבגינו תלו חכמים את המוקפין ביהושע ולא בימי אחשורוש נאמר בירושלמי, ריש מגילה:

אבל בתלמוד שלנו הבבלי נאמרו דברים אחרים:

רבותינו הראשונים הבינו, כנראה, בדרך כלל, שאין כאן גזרה שווה ממש, ולא נימוק לטעם ההלכה ולמקורה, אלא רמז ואסמכתא בעלמא, וכמו שכתב הריטב"א בחידושיו ריש מגילה:

אך בסופו של דבר מפליא, שהבבלי מתעלם מן הטעם היסודי של ההלכה, ועל השאלה הנכוחה, "ותנא דידן מאי טעמיה", והוא משיב באסמכתא שאין בה תשובה לשאלה.

על כן נראה לי, שרש"י ובעלי התוספות לא כך תפסו. הם סברו, שהילפותא "פרזי"-"פרזי" היא באמת טעם, ולא אסמכתא בעלמא. כיצד? מאחר שמצאנו בתורה חילוק בין פרזים למוקפים לעניין חליטת בתים ושילוח מצורעים, מסתבר שגם כשבאו מרדכי ובית דינו לחלק בתקנתם בין פרזים למוקפים, מסתמא כעין דאורייתא תיקון, שעיר הנחשבת עיר חומה לעניין ההלכות שמדאורייתא היא תהיה עיר חומה גם לעניין מגילה, ועיר שהיא מערי החצרים לדיני תורה תהא פרזית אף לעניין מגילה. ורמז מרדכי את הדבר בכך שהשתמש באותה הלשון שבה חילקה התורה בין הערים המוקפות לבין הפרזיות בערי חבל ארגוב.

אמנם, מאחר שמגילה אינה חובת קרקע ואינה דבר התלוי בקדושת המקום ו"מהודו ועד כוש כתיב", על כן אין נכון שיהיה החילוק בין פרזים למוקפים תלוי בקדושת ערי חומה שבא"י. לפיכך תיקנו, שדין מוקפים דמגילה יהיה כעין דין ערי חומה של תורה, אבל לא כמוהו ממש, היינו שעיר אשר דוגמתה בא"י נקראת "עיר חומה" הרי היא מוקפת לעניין מגילה גם בחו"ל. ומאחר שלא לגמרי הושוו מוקפים דמגילה לדין ערי חומה דאורייתא, משום כך יכלו לחלק ביניהם גם בכך שיהא הסמוך והנראה נוהג כהכרך שלא יהיו אגודות אגודות⁸, מה שאין כן בע"ח דאורייתא, כל שהוא חוץ לחומה אינו בכלל.

וראה בתוספות (ג, ע"ב, ד"ה "כרך"), שנתבאר מכלל דבריהם שאת הגדרת שם העצם "עיר חומה" אנו שואבים מדין ערי חומה, ולכן ממעטים גם לעניין מגילה ישב ולבסוף הוקף, "דלא מצינו בשום מקום דחשיב חומה שלה"⁹. אבל פרטי הלכותיה של עיר חומה דאורייתא אינם מעכבים במגילה, הואיל והם דינים הנוגעים למצווה הנוהגת בעיר אבל לא לעצם מהותה של עיר החומה. לכן נסתפק חזקיה (מגילה ה, ע"ב), מה מגדיר את החומה: ה"מיגניא" או ה"מיכסיא" ובטבריה, שימה חומתה מצד אחד, "מיגניא" איכא ו"מיכסיא" ליכא, ואם מיגניא עיקר נחשבת טבריה מוקפת לעניין מגילה, אע"פ שלדיני ע"ח דאורייתא נתמעטה (מן "סביב") עיר שחומתה אינה שלמה.

וכן לא הוזכר בגמרא¹⁰ הפסול של "שור איגר", אלא בעיר חומה דאורייתא, ולא לעניין קרהמ"ג, כיוון שאין זה חיסרון בהגדרת "עיר חומה", אלא דין פרטי מגזרת הכתוב ("הבית אשר לו חומה").

מעתה ברור לשיטה זו, שעיר אשר כדוגמתה בא"י ראויה להתקדש בקדושת ערי חומה היא תהיה מוקפת לעניין מגילה אפילו בחו"ל. כדי לקבוע איזו היא העיר הנכללת בכלל זה, עלינו להיזקק לשאלה היסודית של ירושה ראשונה וירושה שנייה ותוקפה לא אכנס כאן למיצויה של שאלה עמוקה זו.

לצורך הדיון שלנו נציג את תמצית הדברים:

להלכה אנו פוסקים כהרמב"ם ובעלי התוספות (יבמות פ"ב, ע"ב) וכפי שנראה מסוגיות הבבלי והירושלמי כך נהגו למעשה בזמן התנאים והאמוראים, שקדושה ראשונה של א"י קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא, וקדוש הארץ משעלה עזרא היא קדושה חדשה, והיא הקובעת את קדושת א"י (חוץ מהמקדש וירושלים) גם בזמן הגלות. הקדושה הראשונה בטלה, מפני שהיא כיבוש רבים, וכיוון שנלקחה הארץ מידיהם, בטל הכיבוש, מה שאין כן קדושה שנייה, שלא קידשה בכיבוש אלא בחזקה – היכולת להחזיק במקצת הארץ גם ללא שלטון מרכזי אינה בטלה לעולם. בניגוד לקדושה הראשונה, שנעשית ע"י הרבים, "בפעם אחת את הכול לקחו במלחמה", ונמשכת כל זמן שכיבוש הרבים באופן כללי עדיין קיים, הרי הקדושה השנייה בנויה על חזקה של הייחודים, ו"ראשון ראשון קונה ומתחייב" – בכל עת נקבעת הקדושה לפי המצב העכשווי של כל מקום ומקום; העיירות והתחומים המוחזקים בידי ישראל והוחזקו ע"מ שיתקדשו הם החייבים בתרומה ובשביעית¹¹ [גם מקומות שהוחזקו בעבר, מימות עזרא ואילך, אע"פ שנעזבו, הרי הם כדבר שנאסר במניין וקדושתם לא פקעה אא"כ נמנו עליהם והתירום]; ערי חומה הרי הן קדושות רק אם חומתן קיימת¹² אנו פוסקים שבמקדש ובירושלים הקדושה הראשונה קידשה לע"ל, אך למאן דאמר לא קידשה, גם כאן מותנית קדושת המקום בבית בנוי בפועל, ולכל הפחות קלעים להיכל ולעזרות.

במסילה עקרונית מעין זו להבנת מהותה של הקדושה השנייה הלכו הריעב"ץ ב"מור וקציעה", קונטרס יישוב א"י (או"ח שז), והרש"ש בהגהותיו בסוף מסכת עדיות. סוגיות הגמרא לפי פשוטן מתיישבות יפה לשיטה זו. מדברי הרמב"ם

– והראב"ד בכמה מקומות והתוספות שלנו (במגילה ג, ע"ב) נראה, שכך דעתם, ואכמ"ל¹³.

עוד נותרה לנו שאלה אחת לבירור:

האם אפשר לקדש בקדושה שניה עיר חומה שלא הייתה מוקפת בימי יהושע? מלשון הרמב"ם, הל' שמו"י, פי"ב הט"ו והט"ז נראה, שלדידן, דקיי"ל קדושה ראשונה לא קידשה לע"ל, הרי מימי עזרא נתקדשו כלל הערים המוקפות באותה עת, וכן לעתיד לבוא, ללא תלות במה שהיה בימי יהושע.

אך המהרי"ט בחי"ד, סי' לז, הובא במל"מ כאן, סובר, שעיר חומה יכלה להתקדש בקדושה שנייה רק אם הייתה מוקפת גם בימות יהושע. ה"טורי אבן" (מגילה י, ד"ה "מצאו"), עם שהוא מדגיש שבדברי הרמב"ם משמע שאין קפידא שתהיה העיר מוקפת גם מימות יהושע, הוא עצמו סובר כמהרי"ט מדיוק המשניות במס' ערכין.

אך ה"מנחת-חינוך", מצווה שמא, דעתו שמסברא אין סיבה לדרוש שהערים המתקדשות בקדושה שנייה יהיו דווקא מאותן שהיו בימי יהושע מהערים שנמנו בסוף מס' ערכין במקרה היו מוקפות גם בימי יהושע, מאחר שא"י הייתה מיושבת ביותר בימי יהושע וחרבה בימי עזרא והערים שהמשיכו להתקיים היו ערים ישנות). וכן תפס לפשוט הראי"ה קוק זצ"ל, שגם ערים חדשות יכולות להתקדש (מצוות ראייה, סי' תרפח) והחזון איש, שביעית, סי' ג, סקי"ד, ד"ה שו"ר, ועי"ש.

וראה למוהר"ר שאול ישראלי, בתחומין א', עמ' 125-126, שמנמק את דעת מהרי"ט בנימוק ממוני (הפיכת עיר חצרים לעיר חומה הרי היא מקפחת את בעליה), ותומך בה בכל עוז.

לדעת הרמב"ם, הרמב"ן, הרשב"א, הר"ן והשו"ע אין בכל מה שאמרנו בדבר מהות הקדושה השנייה וחלותה בארץ ובערי חומה שום נגיעה לקריאת המגילה. במגילה, מפני כבוד א"י (ובניגוד לחליטת בתים ושילוח מצורעים) קובעת רק השאלה ההיסטורית אם הייתה העיר מוקפת בימי יהושע.

ואולם, כפי שנתבאר, אין בתלמודנו הבבלי זכר לסברה זו, ויש בין רבותינו הראשונים הסוברים שהעיקרון אשר לפיו נקבע מיהו פרוז ומיהו מוקף לעניין מגילה הוא שתהא העיר עיר חומה לפי ההגדרות שמדאורייתא. אמנם הדינים שנתנה תורה למצוות חליטת בתים אינם תקפים כאן, ועל כן קורים גם חוץ לכרך בסמוך ונראה, וקורין בו גם אם חרב ונעשה של גויים (עיין בריטב"א, בריש מגילה, ובביאור הגר"א תרפ"ה, פירוש ראשון), ואפילו הוא בחוצה לארץ, ואין מקפידים במגילה על "סביב פרט לעיר שימה חומתה"¹⁴"הבית אשר לו חומה פרט לעיר שגגותיה חומתה"¹⁵. ומכלל הדברים ברור, שקידוש הכרך (בפה או באופן אחר) אינו תנאי לעניין מגילה.


מכיוון שכך, יש לומר לפי שיטה זו, שהואיל ואנו פוסקים שקדושה ראשונה לא קידשה לע"ל, הרי כל עיר אשר במצבה הנוכחי כהיום היא מוקפת חומה, הרי היא קוראת בט"ו. ולהפך – עיר אשר בוודאי הייתה מוקפת בימות-יהושע, אבל עכשיו אין לה חומה – הרי היא פרזית לעניין פורים.

יפה מתבאר לשיטה זו ספקו של חזקיה בטבריה. לפי הדעה המקובלת, צריכים אנו להידחק ולומר, שהמצב של ים מצד אחד, ללא חומה, היה קיים בימי בית שני (ולכן נתמעטה מכלל ערי חומה של תורה), ומלבד זאת גם הייתה מסורת בטבריה, שהילכה מימות יהושע, שאף ברקת הקדומה כך היה המצב (ולכן נסתפק בה חזקיה לעניין קרהמ"ג). ידיעה זו הייתה כה בטוחה ומוסכמת, עד שהגמרא לא יכלה לבאר שספקו של חזקיה היה לגבי עצם המצב ברקת העתיקה. לעומת זאת, לפי השיטה הניצבת בזה, המציאות של "ימה חומתה" הייתה אך ורק בטבריה שהכירו התנאים (וכידוע מסוגיות עירובין שהייתה בימה של טבריה מחיצה תלויה מעל המים), ואילו השאלה ההיסטורית שמשעת כיבוש הארץ לא עמדה כלל לדיון.

מעתה מסתבר, שהמנהג הקדמון שהיה נפוץ ביותר, לקרוא (גם) בט"ו בעיר חומה בכל העולם, לא היה מבוסס על הנחה היסטורית כאילו הערים הללו קיימות ומוקפות מימות יהושע, אלא על מהלך הלכתי זה שהצגנו כאן.

לאחר שנתלבנו ונתבררו הדברים, בינותי בספרים וזכיתי למצוא את תמצית הרעיון שהועלה בכאן בספר "מור וקציעה" לר' יעקב עמדין.

וכך כותב הריעב"ץ (או"ח סי' תרפח):

1. "מים עמוקים" שו"ת לר' אליה מזרחי, ור' אליה ן' חיים, ברלין, תקל"ח, סי' עט. מסקנת התשובה הובאה במג"א, ס" קצ, סקי"ג. בעטרת זקנים, סי' תרפח, הובא רק המנהג בשם "תשובת ראב"ש" (וצ"ל ראב"ח) ולא הזכיר שמסקנת התשובה לאסור מנהג זה, וכבר תפס עליו בזה מהרש"ם ב"דעת תורה", סי תרפח, ס"ד.

2. גמ', מגילה ה, ע"ב.

3. רמב"ן ור"ן ריש מגילה. ואע"פ שהם סוברים שאין זו אלא מידת חסידות, הב"י, סי' תרפח, הביא דבריהם גם לדידן, דקיי"ל שקריאת הספק היא חובה [ותמוהים בעיניי דברי הרמב"ן שם, שבטבריה נסתפק להם אם היא רקת דקרא, שזה נראה כסותר לדברי הגמ' דמגניא ומכסיא נסתפק וליכא למ"ד דטבריה לאו רקת היא, וצ"ע]

4. המאירי, בשם מקצת גאונים. פר"ח תרפ"ח ד' מדיוקא דב"י. וכן יש לדייק מל' הרמב"ם במגילה פ"א. העירני על כך מוהר"י קאפח, ושוב הודיעני שמצא דיוק זה בספר "חלק יעקב" לר' יעקב אלבעלי שאלוניקי תקפד. וראה ב"כף החיים' תרפ"ח, אות כ, שמסתמיות דברי השו"ע ואחרונים נראה שלא תפסו אופן זה של ספק לעיקר. עכ"פ ברי שאחזוקי ספיקא במקום שאין לו שורש וענף לא מחזקינן.

5. אין כאן המקום להאריך בפרטי סוגיה זו. פשוטה של הגמרא, שנתקשו בה התוספות, נתבאר לפי השיטה המקובלת (שדין קרהמ"ג אינו תלוי בקדושת הארץ) ע"י הרמב"ן בחידושיו כאן לכן הוא בתוס' הרא"ש), ובדרך אחרת ע"י הריטב"א וטורי אבן, ועיין שם.

תירוצם של התוס' קשה להבנה כפי שהוא, וראה במהרש"א ומסורת הש"ס, שהגיהו את נוסחתו, וב"פני יהושע" שפירש דבריהם בדרך מיוחדת לו. ועיין עוד בהגהת "תפארת למשה" הנדפסת בש"ס וילנא אחרי מהרש"א. לדרך שבה נפרש את תירוצם של התוספות יש השלכה גם על הדרך העקרונית שבה הם מפרשים את מהות ההבדל בין קדושה ראשונה לשנייה [וראה מה שרמז בזה בחזון איש שביעית, סי' ג, סקי"ד, סוף ד"ה שו"ר], ואכמ"ל.

6. זה פירושו של "ימות יהושע בן נון". ראה רמב"ם, הל' שמו"י ב, טו. ולפי ה"פני-יהושע" (ג, ע"ב), זוהי כוונת ההלכה ב"כרך שישב ולבסוף הוקף נידון ככפר", ועיי"ש. הטו"א (ב, ע"ב, ד"ה "וכתיב") מסיק, שכל עיר מערי א"י נמדדת לפי השעה שבה היא נכבשה.

7. הלימוד "פרזי"-"פרזות" יחד עם לימוד אחר הדומה לו "ישיבה"-"ישיבה", מובא גם בירושלמי, אחר דברי ר' סימון.

8. לפי רוב הראשונים ביבמות יד, ע"א (הרי"ף והתוס' והר"א אב"ד המובא ברמב"ן והרשב"א והרא"ש בתירוץ שני והנמוק"י) נראה, שאילו היה הססוך קורא בי"ד היה בזה משום "לא תתגודדו" דאורייתא [ז"א, שאילו היו חכמים חייבים לתקן כדאורייתא ממש הרי היו צריכים להגביל את דינם רק לכרך שאין דיורים חוץ לחומתו]. ולהרמב"ן והרא"ש בתירוץ ראשון עכ"פ יש גנאי בדבר, וכלשון הריטב"א שם: "וכיוון שהדבר ביד אנשי כנסת הגדולה לתקן, מוטב שיתקינו לכולם זמן אחד או שיעשו בי"ד ובט"ו."

9. כי כן דרך הערים, שבתחילה מתיישב בהם יישוב מועט, ואז מקיפין סביב לדירה וחוזרים ובונים דיורים רבים לפנים מן החומה (ר"ן וכפי שפירשוהו באשל אברהם מבוטשאטש וערוך השולחן סי' תרפח). ובלא זה משסע ליה לריב"ל דלא מיקרי "עיר חומה", ועיין בטו"א שנתקשה בדברי תוס' אלו.

10. וכן לא הזכירוהו הפוסקים בהלכות מגילה (והרמב"ם הביאו בהלכות שמיטה ויובל ששם מקומו). מובן שלפי הרמב"ם ורוב הפוסקים, שדין מוקפים דמגילה הוא דין היסטורי התלוי ביהושע בן נון ואשר אין לו זיקה לקדושת ע"ח, בוודאי שפרטי דיני ע"ח של תורה אינם עניין למגילה כלל.

11. ולדעת הרמב"ם כנראה אין צריך לקדשם בפה או במעשה, אלא די בכוונה, כמו שדייק מלשונו החזו"א בשביעית ג, ס"ק א. ועיין ברש"י, שבועות טז, ע"א, וברש"י ובתוס', ערכין לב וטו"א, מגילה י.

12. עיין ברמב"ם ובראב"ד, הל' שמו"י פי"ב. הקדושה חלה לעניין שילוח מצורעים הנוהג גם בזמן שאין יובל. ראה רש"י ורשב"א בחידושיו בברכות ה', ע"ב ומל"מ, שמו"י פ"י ופי"ב. לפי התוספות בברכות ה, הסוברים שאין שילוח נוהג, יש לומר שהקידוש שמקדשת קדושת עזרא הוא לעניין שאם נזכה שיהיו יושביה עליה מיד ינהגו בה כל הדינים.

13. דברי בירור בסוגיה זו בדעתי לפרסם אי"ה בעתיד.

14. וטבריה נחשבת למוקפת ודאית. "לחזקיה מספקא ליח לרבי פשיטא ליה" (מגילה ה, ע"ב), וכן כתבו להדיא הריטב"א בריש מגילה ו"כפתור ופרח" פרק ח (מהד' לונך, עמ' קמב), שהלכה כרבי, וכן נראה מדברי הרמב"ם והשו"ע שהביאו להלכה את ספקו של רב אסי בהוצל ולא הביאו את ספקו של חזקיה בטבריה.

15. ראת לעיל הערה 10.

16. בעיון נוסף בדברי ראשונים מצאתי, שהריטב"א בריש מגילה נוקט בדרך קרובה לזו שהצענו כאן, אך בהבדלים יסודיים. אף הוא מבאר שהטעם שלא תלו באחשורוש הוא מפני ש"כעין דאורייתא תיקון", אך את הסברא הזאת הוא תולה דווקא בדברי ר' סימון שבירושלמי, ומפרש: "כדי לחלוק כבוד לא"י, אע"פ שחרבה, עדיין מצוות שלה חשובות [בעינינו] ואנו סומכים בהם תקנתנו זאת." [את "פרזי"-"פרזי" דווקא הוא מפרש לקמן כגילוי לשון בעלמא, וכמו שהבאתי בשמו בגוף המאמר.]

הריטב"א אינו מחלק, כמו שדייקנו מן התוספות, בין הגדרת עיר חומה לבין דיני ע"ח של תורה, אלא אוסר בסתם שחכמים היו רשאים להשוות את דינם לדין תורה במקצת עניינים, ולא בכולם. משום כך הוא קובע שאף למ"ד לא קידשה לע"ל, כאן העמידו את הדבר על הקדושה הראשונה, ואע"פ שבעלמא קיי"ל שבטלה.

קביעה אחרונה זאת מרחיקה את הריטב"א משיטת רש"י ובעלי התוספות, כפי שניסינו לבארה כאן, ומבטלת את הנפקא-מינה העיקרית שהוצאנו ממנה. [ושוב מצאתי במצוות ראייה, סי תרפח שכיוון למהלך זה של הריטב"א מראשו ועד סופו, ועי"ש.]