|
תוכן המאמר: גניבת הברכות: בראשית כ"ז; ו-כד, לג-לו אבות א', י"ח רש"י בראשית רבה ס"ה י"ח תנחומא תולדות סימן י מדרש תנחומא, תולדות פרק ח אבן עזרא, בראשית כז רבינו בחיי, בראשית כז חזקוני, בראשית כז אור החיים, בראשית כז אור החיים, בראשית כז רש"י, בראשית כז אבן עזרא, בראשית כז בראשית רבה תרגום אונקלוס, בראשית כז תרגום יונתן, בראשית כז החלפת רחל בלאה: בראשית כ"ט, ט"ז-כ"ו מגילה י"ג: מדרש רבה, בראשית ע', י"ט מדרש תנחומא, ויצא ס' י"א דברים שמותר לשנות בהם בבא מציעא כ"ג: רש"י יבמות ס"ה: כתובות ט"ז: מסילת ישרים פרק יא – בפרטי מדת הנקיות יש אמת שתולדותיו רעות מסילת ישרים פרק כ – במשקל החסידות נספח: המקורות בדבר תמימותו של גדליה בן אחיקם ירמיה מ' מ"א, א-י"א נדה ס"א תקציר: בשני מקומות קשור יעקב למעשי רמאות: בגניבת הברכות, ובהטעיה שהטעה אותו לבן ונתן לו את לאה במקום רחל. התלמוד מגדיר מקרים בהם מותר לשנות ולהטעות. מאידך: עודף אמון גם הוא לא יצלח – ובגלל תמימותו של גדליה נרצח. קובץ המקורות בודק את כל המקרים האלה. מילות מפתח: אמת ושקר, גדליה בן אחיקם |
גניבת הברכות: בראשית כ"ז, ו-כד, לג-לו
|
וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל יַעֲקב בְּנָהּ לֵאמר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת אָבִיךָ מְדַבֵּר אֶל עֵשָׂו אָחִיךָ לֵאמר: הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְאכֵלָה וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי ה' לִפְנֵי מותִי:
וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אתָךְ: לֶךְ נָא אֶל הַצּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טבִים וְאֶעֱשֶׂה אתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב: וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ וְאָכָל בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ לִפְנֵי מותו: וַיּאמֶר יַעֲקב אֶל רִבְקָה אִמּו הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנכִי אִישׁ חָלָק: אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלא בְרָכָה: וַתּאמֶר לו אִמּו עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי אַךְ שְׁמַע בְּקלִי וְלֵךְ קַח לִי: וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא לְאִמּו וַתַּעַשׂ אִמּו מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו: וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדל הַחֲמֻדת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקב בְּנָהּ הַקָּטָן: וְאֵת ערת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו: וַתִּתֵּן אֶת הַמַּטְעַמִּים וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר עָשָׂתָה בְּיַד יַעֲקב בְּנָהּ: וַיָּבא אֶל אָבִיו וַיּאמֶר אָבִי וַיּאמֶר הִנֶּנִּי מִי אַתָּה בְּנִי: וַיּאמֶר יַעֲקב אֶל אָבִיו אָנכִי עֵשָׂו בְּכרֶךָ עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ: וַיּאמֶר יִצְחָק אֶל בְּנו מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצא בְּנִי וַיּאמֶר כִּי הִקְרָה ה' אֱלהֶיךָ לְפָנָי: וַיּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקב גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לא: וַיִּגַּשׁ יַעֲקב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיּאמֶר הַקּל קול יַעֲקב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו: וְלא הִכִּירו כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרת וַיְבָרֲכֵהוּ: וַיּאמֶר אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו וַיּאמֶר אָנִי: וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדלָה עַד מְאד וַיּאמֶר מִי אֵפוא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאכַל מִכּל בְּטֶרֶם תָּבוא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה: |
|
אבות א', י"ח "רַבָּן שִׁמְעון בֶּן גַּמְלִיאֵל אומֵר: עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעולָם עומֵד, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלום, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח) אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלום שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם" |
|
"מדבר שקר תרחק
ונקי וצדיק אל תהרג כי לא אצדיק רשע" (שמות כ"ג, ז') |
|
רש"י אנכי עשו בכורך – אנכי המביא לך, ועשו הוא בכורך" (זהר ח"א קסז) ויאמר אני – לא אמר אני עשו, אלא אני:
בראשית רבה ס"ה י"ח
תנחומא תולדות סימן י
מדרש תנחומא, תולדות פרק ח
אבן עזרא, בראשית כז
רבינו בחיי, בראשית כז
אנכי עשו בכורך, שאילו היה אומר: אנכי עשו, ושותק, היה דבורו בלתי אמתי, ומפני זה הזכיר "בכורך" כי בסבת הבכורה הוא בא במקום עשו.
חזקוני, בראשית כז
אור החיים, בראשית כז
אור החיים, בראשית כז
רש"י, בראשית כז
אבן עזרא, בראשית כז
בראשית רבה
תרגום אונקלוס, בראשית כז
תרגום יונתן, בראשית כז
|
החלפת רחל בלאה: בראשית כ"ט, ט"ז-כ"ו
|
וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנות שֵׁם הַגְּדלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל:
וְעֵינֵי לֵאָה רַכּות וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תּאַר וִיפַת מַרְאֶה: וַיֶּאֱהַב יַעֲקב אֶת רָחֵל וַיּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה: וַיּאמֶר לָבָן טוב תִּתִּי אתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אתָהּ לְאִישׁ אַחֵר שְׁבָה עִמָּדִי: וַיַּעֲבד יַעֲקב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתו אתָהּ: וַיּאמֶר יַעֲקב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבואָה אֵלֶיהָ: וַיֶּאֱסף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקום וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה: וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּו וַיָּבֵא אתָהּ אֵלָיו וַיָּבא אֵלֶיהָ: וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתו לְלֵאָה בִתּו שִׁפְחָה: וַיְהִי בַבּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה וַיּאמֶר אֶל לָבָן מַה זּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי: וַיּאמֶר לָבָן לא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקומֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה: |
|
מגילה י"ג: ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא. וכי אחי אביה הוא? והלא בן אחות אביה הוא? אלא אמר לה: מינסבא לי? אמרה ליה: אין. מיהו, אבא רמאה הוא, ולא יכלת ליה. אמר לה: אחיו אנא ברמאות. אמרה ליה: ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמיותא? אמר לה: אין, עם נבר תתבר ועם עקש תתפל. אמר לה: ומאי רמיותא? אמרה ליה: אית לי אחתא דקשישא מינאי, ולא מנסיב לי מקמה. מסר לה סימנים. כי מטא ליליא, אמרה: השתא מיכספא אחתאי, מסרתינהו ניהלה. והיינו דכתיב ויהי בבקר והנה היא לאה, מכלל דעד השתא לאו לאה היא? אלא: מתוך סימנין שמסרה רחל ללאה לא הוה ידע עד השתא.
מדרש רבה, בראשית ע', י"ט
ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי וגו' ויאמר לבן לא יעשה כן וגו' מלא שבוע זאת. מדרש תנחומא, ויצא ס' י"א
|
דברים שמותר לשנות בהם
|
בבא מציעא כ"ג: בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במלייהו: במסכת, ובפוריא, באושפיזא.
רש"י
יבמות ס"ה:
כתובות ט"ז:
מסילת ישרים פרק יא – בפרטי מדת הנקיות
יש בני אדם שאומנותם ממש הוא השקרנות, הם הולכים ובודים מלבם כזבים גמורים למען הרבות שיחה בין הבריות או להחשב מן החכמים ויודעי דברים הרבה, ועליהם נאמר (משלי יב): תועבת ה' שפתי שקר. ואומר (ישעיה נט): שפתותיכם דברו שקר, לשונכם עוולה תהגה. וכבר גזרו חכמים ז"ל (סוטה מב): ארבע כתות אינן מקבלות פני השכינה, ואחת מהם כת שקרנים: ויש אחרים קרובים להם במדריגה, אף על פי שאינם כמוהם ממש, והם המכזבים בספוריהם ודבריהם, והיינו, שאין אומנותם בכך ללכת ולבדות ספורים ומעשים אשר לא נבראו ולא יהיו, אבל בבואם לספר דבר מה, יערבו בהם מן השקרים כמו שיעלה על רוחם, ויתרגלו בזה עד ששב להם כמו טבע. ויש עוד אחרים שחליים קל מחולי הראשונים, והם אותם שאינם קבועים כל כך בשקר, אלא שלא יחושו להתרחק ממנו, ואם יזדמן להם יאמרוהו, ופעמים רבות יאמרוהו דרך שחוק או כיוצא בזה בלא כוונה רעה. ואמנם החכם הודיענו, שכל זה הוא היפך רצון הבורא ברוך הוא ומדת חסידיו, הוא מה שכתוב (משלי יג): דבר שקר ישנא צדיק, והוא מה שבאה עליו האזהרה (שמות כג): מדבר שקר תרחק. ותראה שלא אמר משקר תשמר, אלא מדבר שקר תרחק, להעיר אותנו על ההרחק הגדול והבריחה הרבה שצריך לברוח מזה. וכבר נאמר (צפניה ג): שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית: והזהיר הקדוש ברוך הוא על האמת אזהרה רבה אם כן מי שדובר שקר כאלו נוטל יסודו של עולם, וההפך מזה, מי שזהיר באמת כאילו מקיים יסודו של עולם.
|
יש אמת שתולדותיו רעות
|
מסילת ישרים פרק כ – במשקל החסידות והנה מה שצריך להבין הוא, כי אין לדון דברי החסידות על מראיהן הראשון, אלא צריך לעיין ולהתבונן עד היכן תולדות המעשה מגיעות, כי לפעמים המעשה בעצמו יראה טוב, ולפי שהתולדות רעות יתחייב להניחו, ולו יעשה אותו יהיה חוטא ולא חסיד. הנה מעשה גדליה בן אחיקם, גלוי לעינינו שמפני רוב חסידותו שלא לדון את ישמעאל לכף חובה, או שלא לקבל לשון הרע, אמר ליוחנן בן קרח שקר אתה דובר על ישמעאל (ירמיה מ'), ומה גרם? גרם שמת הוא ונפזרו ישראל וכבה גחלתם הנשארה. וכבר ייחס הכתוב הריגת אנשים אשר נהרגו אליו כאילו הרגם הוא, ובמאמרם ז"ל (נדה ס"א): על הפסוק את כל פגרי האנשים אשר הכה ביד גדליה. והבית השני גם הוא חרב ע"י חסידות כזה, אשר לא נשקל במשקל צדק במעשה דבר קמצא. אמרו (גיטין נ"ו): סבור רבנן לקרוביה, או אם מעשה אחד במראיתו הוא טוב, ובתולדותיו או בתנאיו הוא רע, ומעשה אחד רע במראיתו וטוב בתולדותיו, הכל הולך אחר החיתום והתולדה שהיא פרי המעשים באמת, ואין הדברים מסורים אלא ללב מבין ושכל נכון, כי אי אפשר לבאר הפרטים שאין להם קץ. וה' יתן חכמה, מפיו דעת ותבונה.
|
נספח: המקורות בדבר תמימותו של גדליה בן אחיקם
|
ירמיה מ' מ"א, א-י"א |
|
וַיָּבא יִרְמְיָהוּ אֶל גְּדַלְיָה בֶן אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה וַיֵּשֶׁב אִתּו בְּתוךְ הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּאָרֶץ: וַיִּשְׁמְעוּ כָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם כִּי הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם בָּאָרֶץ וְכִי הִפְקִיד אִתּו אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטָף וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ מֵאֲשֶׁר לא הָגְלוּ בָּבֶלָה: וַיָּבאוּ אֶל גְּדַלְיָה הַמִּצְפָּתָה וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָהוּ וְיוחָנָן וְיונָתָן בְּנֵי קָרֵחַ וּשְׂרָיָה בֶן תַּנְחֻמֶת וּבְנֵי עֵופַי {עֵיפַי} הַנְּטפָתִי וִיזַנְיָהוּ בֶּן הַמַּעֲכָתִי הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם:
וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן וּלְאַנְשֵׁיהֶם לֵאמר אַל תִּירְאוּ מֵעֲבוד הַכַּשְׂדִּים שְׁבוּ בָאָרֶץ וְעִבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל וְיִיטַב לָכֶם: וַאֲנִי הִנְנִי ישֵׁב בַּמִּצְפָּה לַעֲמד לִפְנֵי הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר יָבאוּ אֵלֵינוּ וְאַתֶּם אִסְפוּ יַיִן וְקַיִץ וְשֶׁמֶן וְשִׂמוּ בִּכְלֵיכֶם וּשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר תְּפַשְׂתֶּם: וְגַם כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּמואָב וּבִבְנֵי עַמּון וּבֶאֱדום וַאֲשֶׁר בְּכָל הָאֲרָצות שָׁמְעוּ כִּי נָתַן מֶלֶךְ בָּבֶל שְׁאֵרִית לִיהוּדָה וְכִי הִפְקִיד עֲלֵיהֶם אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן: וַיָּשֻׁבוּ כָל הַיְּהוּדִים מִכָּל הַמְּקמות אֲשֶׁר נִדְּחוּ שָׁם וַיָּבאוּ אֶרֶץ יְהוּדָה אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה וַיַּאַסְפוּ יַיִן וָקַיִץ הַרְבֵּה מְאד: |
|
וְיוחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בָּאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה: וַיּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדעַ תֵּדַע כִּי בַּעֲלִיס מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּון שָׁלַח אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה לְהַכּתְךָ נָפֶשׁ וְלא הֶאֱמִין לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם: |
|
וְיוחָנָן בֶּן קָרֵחַ אָמַר אֶל גְּדַלְיָהוּ בַסֵּתֶר בַּמִּצְפָּה לֵאמר אֵלְכָה נָּא וְאַכֶּה אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וְאִישׁ לא יֵדָע לָמָּה יַכֶּכָּה נֶּפֶשׁ וְנָפצוּ כָּל יְהוּדָה הַנִּקְבָּצִים אֵלֶיךָ וְאָבְדָה שְׁאֵרִית יְהוּדָה:
|
|
וַיּאמֶר גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם אֶל יוחָנָן בֶּן קָרֵחַ אַל תַּעֲשֵׂ {תַּעֲשֵׂה} אֶת הַדָּבָר הַזֶּה כִּי שֶׁקֶר אַתָּה דבֵר אֶל יִשְׁמָעֵאל: |
|
וַיְהִי בַּחדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶן אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וְרַבֵּי הַמֶּלֶךְ וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּו אֶל גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה וַיּאכְלוּ שָׁם לֶחֶם יַחְדָּו בַּמִּצְפָּה:
וַיָּקָם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וַעֲשֶׂרֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּו וַיַּכּוּ אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן בַּחֶרֶב וַיָּמֶת אתו אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאָרֶץ: וְאֵת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּו אֶת גְּדַלְיָהוּ בַּמִּצְפָּה וְאֶת הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ שָׁם אֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הִכָּה יִשְׁמָעֵאל: וַיְהִי בַּיּום הַשֵּׁנִי לְהָמִית אֶת גְּדַלְיָהוּ וְאִישׁ לא יָדָע: וַיָּבאוּ אֲנָשִׁים מִשְּׁכֶם מִשִּׁלו וּמִשּׁמְרון שְׁמנִים אִישׁ מְגֻלְּחֵי זָקָן וּקְרֻעֵי בְגָדִים וּמִתְגּדְדִים וּמִנְחָה וּלְבונָה בְּיָדָם לְהָבִיא בֵּית ה': וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים נִמְצְאוּ בָם וַיּאמְרוּ אֶל יִשְׁמָעֵאל אַל תְּמִתֵנוּ כִּי יֶשׁ לָנוּ מַטְמנִים בַּשָּׂדֶה חִטִּים וּשְׂערִים וְשֶׁמֶן וּדְבָשׁ וַיֶּחְדַּל וְלא הֱמִיתָם בְּתוךְ אֲחֵיהֶם: וְהַבּור אֲשֶׁר הִשְׁלִיךְ שָׁם יִשְׁמָעֵאל אֵת כָּל פִּגְרֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִכָּה בְּיַד גְּדַלְיָהוּ הוּא אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ אָסָא מִפְּנֵי בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אתו מִלֵּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָהוּ חֲלָלִים:" |
|
נדה ס"א תנא, הוא הבור שמילא ישמעאל בן נתניה חללים, דכתיב והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פגרי אנשים אשר הכה ביד גדליה. וכי גדליה הרגן, והלא ישמעאל הרגן? אלא מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח ולא חש, מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן. |
