"קום עשה ספר תורה משני חלקים" – לבירור כוונות רבי משה מקוצי בכתיבת הסמ"ג

תקציר: מניעיו של ר' משה מקוצי לכתיבת ספרו "ספר מצוות גדול" (הסמ"ג)



מילות מפתח: דרשות הלכתיות, משנה תורה, מצות תלמוד תורה

מה הניע את משה מקוצי [=ר"מ] לכתוב את ספר המצוות שלו [=הסמ"ג]?

עיון בסוף הקדמתו למצוות ל"ת מגלה לכאורה את המניע:

ובתחילת אלף שישי בא אלי עניין מראה בחלום:

בקטע הסמוך לדברי המראה מספר ר"מ אודות ביקור שערך בספרד ובארצות אחרות³. מטרת מסעו הייתה להוכיח את גלויות ישראל, ולהביא את היהודים לידי תיקון מעשיהם. הוא מגלה שבעת מסעותיו אלה "בכמה מקומות בקשו ממני לכתוב יסודות המצווה ע"פ ראיות ולעשות ממנו ספר". בתחילה, כנראה, סירב, או לפחות לא נתן תשובה חיובית, "ואירא לעשות כן, לעשות ספר תורה לרבים, כי בער אנכי מאיש ולא בינות אדם לי". רק לאחר ראיית המראה הבין שמוטלת עליו החובה לכתוב. במילים אחרות: רעיונות על כתיבה היו לר"מ לפני קבלת המראה השמימי, אולם החלטתו הסופית לכתוב באה רק לאחר ראיית המראה.

בניסיון לעקוב אחר סיבות ומניעים, יש תמיד צורך לבדוק את העניין בזהירות רבה, ובענווה ראויה⁴; אך בסופו של דבר אין להתרחק מעבר למה שהמקורות מורים עליו, ואין לחוקר אלא מה שעיניו רואות⁵.

אחת מן התופעות המאפיינות את רבני צרפת הצפונית הייתה חוסר עיסוקם בכתיבת חיבורים הלכתיים. בעלי התוספות עוסקים בלימוד, בכתיבת תוספות על הש"ס, בפירושים למדרשי הלכה, ואף בכתיבת סידורים ומחזורים עם חומר הלכתי- שימושי, אבל לא בחיבור ספרי פסיקה כוללניים⁶. הספרים של בעלי התוספות שמתקרבים להיות חיבורים כאלה, כדוגמת ספר היראים וספר התרומה, נכתבים מחוץ לגבולות צרפת⁷. החיבור ההלכתי החשוב הראשון⁸ הידוע לנו שנכתב בצרפת הוא הסמ"ג לר' משה מקוצי, תלמידו של ר' יהודה שירליאון מפריס.

במאמר זה ייעשה ניסיון לברר את מניעיו של ר' משה מקוצי בכתיבת ספרו:

-מה הביא אותו לחרוג מן המקובל בצרפת, ולסדר בסדר מופתי הלכה פסוקה?

-למה בעל- תוספות חשוב זה הקדיש זמן רב לכתיבה ועריכה של ספר הלכה, במקום לעסוק בלימוד וכתיבת תוספות על סוגיות הש"ס⁹?

ניתן להניח שר' משה היה ער למידת החידוש הקיימת בפעילותו הספרותית הנוספת, ולכן אנו יכולים לצפות להתייחסות מסוימת מצדו לנסיבות שהביאו אותו אל שולחן הכתיבה לשם כתיבת הסמ"ג¹⁰. בכוונתי להציג שלושה כיוונים שונים המבוססים, בעיקר, על דברי הסמ"ג בהקדמותיו; מובן מאליו שהמראה בחלום היה המניע הסופי, שגרם לר"מ ליישם את תוכניותיו החדשות.

חמש שנים לפני שרבי משה מקוצי החל לכתוב את ספרו הוא החליט לצאת לגלויות ישראל כדי להוכיחן¹¹. לאחר תקופה של הכנות¹² אנו מוצאים אותו בגלות ספרד ובשאר גלויות אדום¹³שם הוא משכנע רבים לקיים מצוות בסיסיות¹⁴, ואף להישמר מכמה עבירות חמורות¹⁵. פעילותו הדרשנית התחלקה, ככל הנראה, לשתים:

א. דרשות התעוררות – בניסיון להביא לתפנית בחיי ההמון¹⁶.

על הכנותיו כותב ר"מ:

נעזוב כעת את המרחבים הגדולים של גלויות אירופה, ונחזור לבית המדרש בצרפת. מה מניע בעל תוספות צרפתי להפסיק את עיונו בסוגיות התלמוד²⁵ ולהתמסר למלאכות של כתיבה ועריכה של ספר? פרספקטיבה מסוימת ניתן לקבל מן הדרך שבה התמודד ר' אליעזר ממיץ, תלמידו של ר"ת, עם מצפונו. באמצע פתיחתו לספר היראים כותב ר' אליעזר:

בשביל הסמ"ג תועלת זו כנראה לא הייתה עיקר. בפתיחה למצוות עשה הוא בוחר להדגיש את התועלת הלימודית שקוראי ספרו יכולים לזכות בה. וכך כותב ר' משה באמצע פתיחתו:

דבר ידוע הוא שר' משה מקוצי נשען ונסמך על ספרי קודמיו³⁰. הוא קיים כראוי את דברי הפסוק בתהילים "מכל מלמדי השכלתי…" (קיט, צט)³¹. ספרים כמו היראים, התרומה ופירושי הר"ש משאנץ הם אבני יסוד בבניית ספרו. אולם הספר שהשפיע ביותר על כל תחומי הסמ"ג, צורתו, מבנהו, סגנונו ותוכנו, הוא ללא כל ספק ספר משנה תורה לרמב"ם³². נקודה זו מקבלת משנה חשיבות כאשר שמים לב לעובדה שבעלי התוספות התעלמו כמעט לגמרי מחיבור "המיימוני"³³. תלותו של הסמ"ג ברמב"ם תובעת הסבר: האם בחר ר"מ מקוצי להסתמך על הרמב"ם רק בגלל מעלותיו האובייקטיביות, או שיש לדבר סיבה מהותית יותר?

חלקה השני של הקדמתו של הסמ"ג למצוות ל"ת מוקדש לתיאור תולדות התושבע"פ. לפני שר"מ מציג את ספרו הוא מתאר את השתלשלות המאורעות שהביאו לעריכתה ולכתיבתה של תורה זו. תיאורו מתחיל במשנה, ומסתיים במשנה תורה.

יש לציין שקיימת אצלו הבחנה ברורה בדרך תיאורו את ספרות ההלכה שלאחר חתימת התלמוד. כל הספרים עד למשנה תורה זוכים לאזכור קצר ומינורי, וספרו של הרמב"ם הוא היחיד שזוכה לשבחים גדולים מחד, ולביקורת עניינית מאידך ואלו דברי ר"מ בנוגע לכלל החיבורים הבתר-תלמודיים:

ביקורתו של הסמ"ג מתחלקת לשתיים:

א. חוסר במקורות תלמודיים לפסקים ההלכתיים.

ב. חוסר בהבאת פירושיהם ושיטותיהם של חכמי צרפת.

ואלו עיקרי דברי הסמ"ג בעניין זה:

ר' משה מקוצי תיקן את שני הליקויים שהוא מצא במשנה תורה:

-הוא הביא את המקורות התלמודיים לכל פסק,

-וכן השלים את תורתו של הרמב"ם בתורת חכמי צרפת.

עניין זה מביא אותנו למסקנה, שמניע מרכזי לכתיבת הסמ"ג הוא הרצון להביא לצרפת "רמב"ם משופר", עם כל מעלותיו של המשנה תורה, ובלי חסרונותיו הידועים.

פתחנו את מאמרנו במניע שהתמקד בהרגשת האחריות והשליחות שהרגיש ר"מ לקהלו בגלויות ישראל. המשכנו בתועלת הלימודית שרצה להביא ליושבי בית המדרש. ואנו מסיימים במתנה שמביא הסמ"ג אתו בחזרה מסיוריו בגלויות כדי לתיתה לכלל יהודי ארצו. מצאנו אם כן שלושה מניעים מרכזיים:

א. היענות לבקשתם של קהל מאזיניו.

ב. נתינת כלי עזר לרוצים לקיים מצות ת"ת בשלמות.

ג. כתיבתו של "משנה תורה" מתוקן.

אין סתירה בין המניעים האלה, אבל גם אין לדבר על זהות ביניהם. המגמות השונות בתכלית, עלולות להביא לסיבוכים מסוימים בתכנון הספר ומבנהו. נדמה שאי-ההתאמה הבולטת ביותר היא זו שקיימת בין המניע הראשון לאלה האחרונים. לעומת המניעים האחרונים, שמעצם טבעם דורשים תכנון מקיף וכולל, המניע הראשון יכול להסתפק בתכנון מצומצם וצר. המניעים האחרונים דורשים התייחסות לכלל תרי"ג המצוות, גם אלו שאינם שייכות למעשה בזמן הזה, ומאידך – לצורך המניע הראשון היה מספיק בהחלט ספר המתמקד במצוות שהם הלכה למעשה. קשה להניח שההמונים ששמעו את ר"מ דורש ביקשו או ציפו לספר העוסק בסוגיות של זבחים ומנחות.

יתכן וניתן לזהות רמז מסוים למתח שקיים בין המניעים בדברי פתיחתו של הסמ"ג למצוות עשה. ר"מ מרגיש צורך להדגיש את החשיבות שיש בלימוד חלקי התורה שאינם הלכה למעשה בזמן הזה. יש להעיר שלא מצאנו דגש כזה בפתיחה של היראים, או אצל הרמב"ם במשנה תורה שלו. ואלו דברי ר"מ:

הצגנו שלושה מניעים אפשריים שהביאו את ר"מ מקוצי לכתוב את ספרו³⁵. אולם ברור הדבר שללא המסר השמימי – המראה בחלום – לא היה מפעלו יוצא אל הפועל. ענוותנותו האמיתית, ואולי גם רתיעתו כבן צרפת מכתיבת חיבור הלכתי, לא אפשרו לו לממש את רצונו ואת תוכניותיו. בסופו של דבר היה זה המראה שנתן לו את הדחיפה הדרושה לקום ולחבר את ספר המצוות הגדול הנמצא לפנינו.

* המאמר הוא עיבוד של פרק אחד מתוך עבודה לתואר שני, שנכתב עבור מוסד ברנרד רוול שעל-יד ישיבה אוניברסיטה, ניו יורק. העבודה נכתבה בהדרכת ד"ר דוד ברגר. תודתי לידידי הרב יואל קטן נ"י על עידודו ועזרתו בהכנת המאמר.

1. הציטוטים מהקדמת הסמ"ג ומחלק הלאווין עד סוף ל"ת עט לקוחים מהמהדורה החדשה של הסמ"ג, מכון שלמה אומן – מכון ירושלים, תשנ"ג. שאר הציטוטים הם מדפוס ווינציה ש"ז.

2. על אופן העברתן של 'הוראות שמימיות' והבנתן ראה: י"מ תא-שמע, "שאלות ותשובות מן השמים -הקובץ ותוספותיו", תרביץ נז (תשמ"ח), עמ' .64-65 על התופעה בכללותה ראה במצוין במאמר שם עמ' .61 וראה מה שכתבתי ב'מספרא לסייפא' (ביטאון התלמידים של ישיבת שעלבים) גיליון 44- 45(תשנ"ג), "פן תשכח את ה' אלוקיך", לפתרון חלומו של רבנו משה מקוצי, עמ' 233-239.

3. לשון הסמ"ג: "ויהי כאשר הייתה סיבה מן השמים שאסבב בארצות להוכיח גלויות ישראל…". וראה ביתר הרחבה את דבריו בסוף עשה ג.

4. על כל זה ראה: י' טברסקי, "ספר משנה תורה לרמב"ם – מגמתו ותפקודו", דברי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, כרך ה (תשל"ו), עמ' 20. השווה לדברי ש"ז הבלין, "על החתימה הספרותית כיסוד החלוקה לתקופות בהלכה", מחקרים בספרות התלמודית, ירושלים תשמ"ג, עמ' 189 והערה 194.

5. ראה כדוגמה מאמרו של י' טברסקי, שם, עמ' 1-22. וכן מאמריו של ש"ז הבלין, "משנה תורה – סוף גאונות", המעיין ה כרך ג (תשכ"ה), עמ' 41-59,וכן על החתימה הספרותית, שם, עמ'

6. על ההבדל בין צרפת ואשכנז ראה: י"מ תא-שמע, "מצוות ת"ת כבעיה חברתית דתית בספר חסידים", "בר אילן" יד-טו (תשל"ז) עמ' 105,וכן "קוים לאופייה של ספרות ההלכה באשכנז במאות היג-יד", עלי ספר ד (תשל"ז), עמ' 33-34. על עמדתו בנוגע לסמ"ג ראה להלן הערה 10. וראה כעת את עבודתו החשובה של ש' עמנואל, ספרי הלכה אבודים של בעלי התוספות, ירושלים תשנ"ג. מובן שמחקרו מתמקד דווקא בספרות חכמי אשכנז, ראה דבריו בפתיחה עמ' 4.

7. ראה: תא-שמע, "מצוות ת"ת", שם, שם.

8. על חיבור צרפתי אחר ראה: ש' עמנואל "ספרי הלכה אבודים", עמ' 18-84,כוונתי לספר נחמני לר' נחמן בן ר' חיים הכהן. ספר זה כנראה לא בלט בסביבתו וכמעט שלא השאיר אחריו שום רושם.

9. ידוע תיאורו של ת"ח המתמיד בלימודו המובא בשם ר"י בספר התרומה סימן רמג ובסמ"ג ל"ת סה מלאכת קושר ומתיר (עמ' קמז במהדורת מכון שלמה אומן). וראה כעת בעבודתו של ש' עמנואל תיאור דומה המובא בפסקי הסמ"ק, עמ' 244 והערה 27 שם. ר"מ עצמו עסק באופן פעיל בסידור תוספות על הש"ס, ביניהם ידועים 'תוספות ישנים' על מסכת יומא. ראה א"א אורבך, "בעלי התוספות", ירושלים תש"מ, עמ' 477-478,וכן ראה במאמרו של ש' אברמסון "עניינות בסמ"ג", סיני פ (תשל"ז), עמ' רז-רח.

10. פרופ' תא-שמע במאמריו שציינתי לעיל (הערה 6), וכן במאמרו "חסידות אשכנז בספרד: רבנו יונה גירונדי – האיש ופועלו", "גלות אחר גולה", ירושלים תשמ"ח, עמ' 170,יוצא מנקודת הנחה שיש לראות בר"מ מקוצי נציג צרפתי לחסידות אשכנז. הוא תולה את פעילותו הספרותית של ר"מ בהשפעתה של חסידות אשכנז. בעיוני בסמ"ג לא הצלחתי לגלות לעת עתה השפעה חסידית של ממש, ועל זה אכתוב אי"ה במקום אחר.

11. לשון הסמ"ג בסוף עשה ג: "ויהי אחרי ארבעת אלפים ותשע מאות ותשעים וחמש שנים לבריאת העולם הייתה סיבה מן השמים להוכיח…".

12.לשון הסמ"ג בסוף הקדמתו למצוות ל"ת: "ויהי כאשר הייתה סיבה מן השמים שאסבב בארצות… נתתי את פני לסדר בעל פה המצוות… למען לא אשגה בתוכחה".

13. ראה המשך התיאור בסוף עשה יג: "ובשנת תתקצ"ו הייתי בספרד להוכיח… וכן בשאר ארצות הייתי אחר כך".

14.בסוף עשה ג' מוזכרות מצוות תפילין, מזוזה וציצית.

15. ל"ת קיב: נשים נוכריות; קמח: יין נסך.

16. על דרשות אלה שאינן ענייננו כעת ראה: הקדמתו למצוות עשה, עשה ג, יב, טז, יז, עד; ל"ת ב, סד, קיב, קמח. וראה כעת י"מ תא-שמע, "אגרת ודרשת התעוררות לאחד מרבותינו הראשונים [בעל הסמ"ג או רבנו יונה]", מוריה שנה תשע עשרה גיליון ה-ו (תשנ"ד), עמ' ז-יב. על פעילות זו של ר"מ ראה אצל אורבך שם (הע' 9), עמ' 466-471.

17.דרשות כאלה מוצאים אצל החכמים הספרדיים בני דורו, רמב"ן ורבנו יונה.

18. סוף הקדמתו למצוות ל"ת.

19. על אפשרות אלטרנטיבית להבנת הכנותיו של ר"מ ראה: י"ל צונץ, הדרשות בישראל (מהד' אלבק), ירושלים תש"ז, עמ' 515 הערה 36. צונץ מפנה לפסקי התוספות מגילה פ"ב אות לה: "אין נאה לדרוש ברבים אלא למי שיודע כל התורה כולה…". לפי הבנה זו אין הכרח לקשר בין ההכנות לתוכן הדרשות.

20. שם בסוף הקדמתו למצוות ל"ת. השווה לדבריו בסוף עשה ג: "וכן בשאר ארצות הייתי אחר כך, ונתקבלו דברי בכל המקומות, ובקשו ממני לכתוב פירוש המצוות בקוצר". פה הזיקה בין דרשותיו ("דברי") לבקשת הקהל לספר היא בולטת ביותר. ראה גם סוף הקדמתו למצוות עשה, שלאחר דברי האגדה המרשימים כותב הסמ"ג: "זאת ההקדמה דרשתי לגלות ירושלים אשר בספרד ולשאר גלויות אדום להמשיך לבם לעבודת אלוקי ישראל. ואחר כך הייתי דורש להם בעניין המצוות". מתקבל הרושם שלאחר דברי האגדה עבר הדרשן לדברי הלכה.

21. ראה התיאור המרגש במאמרו של תא-שמע, "אגרת ודרשת התעוררות", הובא לעיל הערה 16.

22. תחילת הפתיחה למצוות עשה. בסמ"ג ישנה פתיחה למצוות עשה, וכן הקדמה; הפתיחה מתמקדת בהסבר החשיבות של לימוד מצוות שאינן מעשיות בזמן הזה, וההקדמה בנויה משני מוטיבים אגדיים: א. מקום האדם בעולם. ב. אמיתות תורת משה.

23. א. רמת הדיוק הספרותי וההלכתי מקשה על קבלת ההנחה שהוא הירצה ברבים את תוכן ספרו. על רמת הדיוק בסמ"ג ראה במבואו של הרב אליקים שלזינגר למהדורתו למצוות ל"ת של הסמ"ג, ירושלים תשמ"ט, עמ' 7-9, וכן ראה את דברי הרב אהרן מרצבך במהדורה החדשה של הסמ"ג כרך ראשון, מכון שלמה אומן – מכון ירושלים, ירושלים תשנ"ג, עמ' 13-15. כאשר הסמ"ג מזכיר מדרשותיו הוא מדייק לכתוב "כך דרשתי" וכדומה; מתקבל אפוא הרושם ששאר דברי הספר אינם מדרשותיו.

24. ראה א"א אורבך, "בעלי התוספות",ירושלים תש"מ, עמ' 475,וכן דברי כ' הורוביץ בספרו

25. ראה לעיל הערה 9.

26. ספר יראים השלם, מהד' רא"א שיף, ווילנא 1892-1910, "הקדמת המחבר".

27. השווה דברי היראים בסימן רנד מצוות תלמוד תורה, "פי' התלמוד, לא ילמוד אדם בלא סברא ויקרא ולא ידע מה יאמר, אלא שצריך לשמש ת"ח וללמוד סברתם". וראה שם כל הסימן.

28. בדפוסים שלנו (דפוסי צילום של מהדורת ווינציה ש"ז) מופיע הנוסח מחוברין(!), כך גם בדפוס שונצינו (רמ"ח). אולם בדפוס רומא (לפני ר"מ) מחודרין(!). מסתבר שהמגיה של דפוס שונצינו שינה מחודרין למחוברין. ואכן, בכל כתבי-היד שבדקתי הנוסח הוא מחודדין. תודתי לרב י"מ פלס ממכון שלמה אומן על עצתו לעיין בדפוסים הראשונים, שהם המקור לרוב הטעויות שבדפוס ווינציה ש"ז.

29. ראוי להשוות לדברי הרמב"ם בסוף הקדמתו למשנה תורה: "וראיתי לחלק חיבור זה… כדי שיהיו סדורים על פה".

30. ראה לדוגמה דבריו של ש' אברמסון, "עניינות בסמ"ג", סיני פ (תשל"ז), עמ' כט.

31. גם את ספר מצוות עשה בוחר ר"מ לפתוח בפסוק זה לאות "מ" של שמו משה. כמו-כן הוא מזכיר את הפסוק בסוף הקדמתו למצוות ל"ת, בתיאור תוכנית ספרו.

32. ראה א"א אורבך, בעלי התוספות, עמ' 472,בנוגע למבנהו וסידורו החיצוני של הספר. בנוגע לתוכן הלכותיו וסגנונן ראה שם עמ' 473. בעניין זה ראה גם במבואות של הרב שלזינגר והרב מרצבך שהובאו לעיל (הערה 23). בכל הנוגע למניין המצוות ראה בספר 'דרך מצוותיך' לבעל ה'משנה למלך' בחלק העוסק בסמ"ג.

33. כנוסחו של תוספות בברכות מד, א ד"ה "על". הרמב"ם מוזכר בתוספות שלנו עוד שתי פעמים בלבד: מנחות מב, ב ד"ה תפילין, וכתובות פו, א ד"ה לאשה.

34. ראה במאמרו של י. טברסקי: וכן ראה במאמרו של ש"ז הבלין "סוף גאונות" (הובא לעיל הערה 5) עמ' 42 הערה 4 ועמ' 46-47 .

35. על ההשפעה האפשרית של 'ויכוח פריס', ושרפת התלמוד שבעקבותיו, על כתיבת הסמ"ג, אדון אי"ה במקום אחר.